מאור עינים, ויקהלMe'or Einayim, Vayakhel

א׳בגמרא כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך גו׳ להבין הענין נקדים מה שדרשו רז״ל ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול דכבר נתבאר בדף הקודם ענין מלאכת המשכן בל״ט מלאכות שהוא סוד העבודה השלימה לקיים בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳, ו׳) לבנות כל הדברים שנפלו בשבירה בל״ט מלאכות שהוא בחינת משכן השוכן בתחתונים ולהביאן לשרשן העליון להמליך הבורא על כל העולם והנבראים לקיים מלא כל הארץ כבודו ובחינת עבודה זו כוללת הן בדבור הן במחשבה הן במעשה כאמור לעיל שבכל דבר שעושה יראה על החיות המלובש בדבר ההוא שהוא בהשבירה ובבוא הדבר ההוא ליד האדם הישראלי השלם שהוא קומה שלימה ודבוק החלק אלהי שבקרבו אל הבורא ברוך הוא אזי יש עלייה לדבר ההוא מענייני העולם ומביאו לשלימות הגמור כמו שאמור בדף הקודם שזה נקרא מלאכת המשכן שעושה משכן לבורא בכל העולם ומלואו בכל הל״ט מלאכות שהן חללי דעלמא כולו וכן בדבור ומחשבה כשמדבר דבורים אפילו בדברים ארציים שהן הכרחים יהיה גם כן כך על דרך זה שלא יהא שיחתו לצורך עצמו ולא יהיה בפירוד מהחיות העליון המשפיע לו החיות לדבר דבורים רק יכוין גם כן בבחינת ד״ע ה״ו והבן. וכן כשמדבר דבורים בתורה ותפלה ובאין לו מחשבות זרות כנודע סוד מחשבות הבאין לאדם בתפלה שהן אותיות ונשמות שנפלו בשבירה ובאין בתפלה להאדם ההוא שהן שייכין לשורש נשמתו להעלותן ולהביאן לכללן עם האותיות שהוא מדבר בדחילו רוחימו בחיות גדול וגם זה הוא בחינת מלאכת המשכן שמעלה ובונה בחינה ההוא שהוא בחינה הה׳ מן ה׳ מוצאות ששוכן בתחתונים שנפלו בשבירה. וכל זה בשית יומין דחול שאז הוא זמן בנין המשכן הל״ט מלאכות אך בבוא השבת נאסרו הל״ט מלאכות שאז הוא זמן הקמת המשכן כמו שכתוב ויקם משה את המשכן שהוא סוד הדעת מקים ומעלה א״ת המשכן עם כל הבחינות הכלולים מא׳ ועד ת׳ שנבנה בששת ימי החול ויש עלייה לכל הנבראים בקדושת שבת שמתפשט בכל העולמות ובכל הנבראים ועל כן אין מלאכת המשכן דוחה שבת מפני שהעבודה היא במדריגה העליונה למעלה מן העולם ובשבת אין באין לאדם השלם שעשה מלאכת המשכן בכל השבוע אין באין לאדם השלם שעשה מלאכת המשכן בכל השבוע אין באין לו מחשבות זרות לתקנם כי מלאכת המשכן אינו דוחה שבת מפני שבששת ימי השבוע העבודה ואהבה ויראה הם בצמצום מאחר שהוא עם זה העולם כי כל מה שהוא בעולמות הוא עדיין בגבול וצמצום אבל האהבה ויראה שבשבת הוא במוחין גדולין ובתענוג גדול שהוא למעלה מן העולם שאינו בצמצום כמו שכתוב בזוהר שבת שמא דקב״ה שלימו דכל סיטרין שהוא בשלימות הגמור שאינה בשבירה משאל כן בחול שהוא בשבירה בזה העולם שהוא למעלה מן העולם שאינו בצמצום כמו שכתוב בזוהר שבת שמא דקב״ה שלימו שכל סיטרין שהוא בשלימות הגמור שאינה בשבירה משאל כן בחול שהוא בשבירה בזה העולם שהוא בצמצום אז האהבה ויראה שצריכה לעובד ה׳ הוא גם כן בציצמצום אבל בשבת הוא בתענוג גדול תענוג שאין לו מיצר וגבול. וצריך להביא להאותיות שמתפלל בשבת התענוג הגדול שאין לו סוף שהוא הבורא ברוך הוא וברוך שמו שהוא שבת שמא דקב״ה וזהו ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול רק צריך להכניס התענוג הגדול שיאן לו סוף וגבול בהדבור בדעת גדול שהדעת ההוא רק יקים את המשכן שנבנה בששת ימי החול וזהו אז תתענג על ה׳ שהשם נקרא הויה על שם שמהוה כל העולמות וזה התענוג שבשבת הוא על פירוש למעלה מהויה העולמות בלי צמצומים כנודע שהויות עולמות היו על ידי צמצום. וזהו פירוש הש״ם כל המענג את השבת א״ת נקרא האותיות שמא׳ ועד ת׳ וכל המענג שמכניס התענוג בהאותיות שמא׳ ועד ת׳ בתענוג האמור על ידי מה שעשה בששת ימי החול ובנה בחינת מלאכת המשכן על ידי זה נותנין לו נחלה בלי מצרים הוא תענוג אין סוף בלי צימצום אבל מי שגם בשבת באין לו מחשבות מהשבירה הוא על ידי שלא הכין את עצמו בששת ימי החול ולא עסק בבנין מלאכת המשכן ואז בבוא השבת כיון שלא נגמר הבנין אי אפשר להדעת להקימו חלק שמגיע לשרש נשמתו כמו שאמרו רז״ל חול מכין לשבת והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו (שמות ט״ז, ה׳) כי מי שטרח בערב שבת יאכל ויתענג בשבת משאל כן כשלא הכין ונמצא שהוא עדיין בשבירה וכפי שעשה בששת ימי החול כך מרגיש בעצמו קדושת שבת ואחר כך נמשך לו גם כן קדושת שבת לששה ימי החול דלהבא כנודע כי עד יום רביעי נשארה הארת שבת משבת שעברה ומיום רביעי מתנוצץ קדושת שבת הבאה בנפש רוח נשמה ועל ידי זה נעשה בנין מלאכת המשכן על ידי סיוע שלמעלה הנמשך מקדושת שבת שעשבר והבא משאל כן מי שלא הכין בששת ימי החול שעברו אינו מרגיש קדושת שבת בשלימות ואין לו סיוע כל כך לימים הבאים. ועל כן אמרו אלו שמרו ישראל שבת ראשונה אין כל אומה ולשון שולטת בהם כי היה מסייעין להבא ושבת ראשונה נקרא בחינת שבת העליונה תענוג שלמעלה מן העולמות שהוא עליון וראשון לכל התענוגים שלמטה בעולמות ובצמצום ואילו שמרו והכינו את עצמם לזה מיד היו נגאלין כי בודאי היתה קדושת שבת מדייען כאמור וזהו מה שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב (שמות ל״ג, ו׳) כי סוד העדיים הוא תרין עטרין כמו שכתוב בזוהר שהן אהבה ויראה הגדולה שבשבת בתענוג שאין לו מיצר וגבול ובמתן תורה ניתנה להם כי כוונת הבורא שיהיה יום שכולו שבת שיהא העבודה בתענוג עליון הנ״ל רק אחר שחטאו נמשך ששה ימי החול וניטלו מהם העיטרין הגדולים וזכה משה ונטלן כמו שאמר האר״י ז״ל ובשבת מחזירן לישראל הזוכים לזה על ידי שהכינו את עצמם מקודם על ידי הל״ט מלאכות בבנין המשכן וזהו ישמח משה במתנת חלקו ואינו רוצה בשל אחרים רק שמחזיר להם לישראל. וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל עדת הוא מלשון עדיים הנ״ל שקבץ ואסף כל העיטרין של בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה׳ לעשות אותם פירוש כל הדברים שבעולם בל״ט מלאכות וכל הדבורים ארציים אשר צוה ה׳ לעשות אותם לעשות לשון תיקון כמו אשר ברא אלהים לעשות שנמסר התיקון לשיראל להעלות כל הדברים שנפלו בשבירה שהוא בנין מלאכת המשכן אך ששת ימים תעשה מלאכה הנ״ל ותעשה היא מעצמה כאמור לעיל והוא בסיוע העליון על ידי קדושת שבת העבר והבא וביום השביעי יהיה לכם קודש לכם שלכם יהא העיטרין הנ״ל שבת שבחוץ לה׳ שתזכו להכניס התענוג העליון בהאותיות וכל זה על ידי עשיית המלאכה שבחול ועל כן הוא ציווי גם כן לעשות מלאכה בחול והבן:

ב׳וזהו ושמרו בני ישראל את השבת וגו׳ שישמרו בני ישראל האותיות מא׳ ועד ת׳ השבת לדורתם שידור קדושת שבת ויתמשך בהאותיות והדבורים ועל כן שבת לאו זמן תפילין הוא כי התפילין הם המשכת מוחין בד׳ בתים שהם ד׳ מוחין חכמה בינה ודעת שכלול מאהבה ויראה כנודע ועל כן הוא בבתי התפילין מפני שבחול הוא בצמצום אבל בשבת הוא שלא על ידי צמצומים כאמור לעיל והתענוג והמוחין באין שלא על ידי צמצומים כמו מוחי התפילין שהם בבתים בצמצום והבן:

ג׳וזהו אילו שמרו ישראל שתי שבתות הן שתי הבחינות שצריך לעובד ה׳ לשמור את בחינת השבת בששה ימי החול שיסייעהו לבנות בחינת מלאכת המשכן כאמור ובחינה הב׳ הוא קדושת שבת בעצמו בבואו ומיד היו נגאלין ויבא משיח צדקינו במהרה בימינו אמן נצח סלה ועד ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:

ד׳כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו. דנודע כי קדושת שבת גדולה עד מאוד עד אין קץ עד שאמרו על מ״ש השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו שנאמר מחללו אל תיקרי מחללו אלא מחול לו דהשבת הוא חיות כל הימים והוא נקרא חמדת הימים שכל הששה ימים חומדים להתכלל עמו ולקבל קדושתו כי שבת שמא דקב״ה ושלימו דכל סיטרין כמו שכתוב בזוהר הקדוש וכל החסרונות שבששה ימי החול בבוא השבת ומשמרו כהלכתו לקבל קדושתו כראוי בודאי יתמלאו כל החסרונות מאחר דאיהו שלימו דכל סיטרין ולכך אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי עבירה הוא אותיות עבר י״ה על ידי העבירה סילוק אלהותו שבקרבו ונפסק מחי החיים יתברך שמו הנותן חיים לכל חי והעבירה הוא בחינת הקטנות שנפל מתחלה למקום הקטנות ששם הדינין ועל ידי זה עשה העבירה ונפסק מכל וכל משרשו ובשבת אין שום דינין כלל כנודע מה שכתוב בזוהר שאז יתפרדו כל פועלי און ומי שמכניס קדושתו של שבת על ידי טוב הכנתו בודאי יצא מבחינה הראשונה ומכניס הבורא בלבבו ומתייחד עם בוראו והוי תיקון החסרון שמקדם כי אין לך חסרון גדול מזה כי החסיר כביכול את עצמו ממקור החיים ונשאר בחינת מת כי הרשעים בחייהם קרוין מתין מטעם זה להיותם מופסקים ממקור חי החיים ועל ידי שמירת שבת מתקן החסרון ונעשה שלימו דכל סיטרין. ולכך נאמר מחלליה מות יומת כי מחלליה מלשון כי ימצא חלל כי אם הוא אינו משלים חסרונו על ידי השבת כאמור ולא די לו שלא יועיל אף יזוק ח״ו עוד על ידי שמחללו אז אין שום תרופה לחסרונו רחמנא ליצלן ונקרא הורג את עצמו מאחר שאין לו תרופה להחיות את עצמו אם הוא מחלל את השבת ואף את כל העולם כי מחסר שלימותו של השבת כי השבת אי אפשר כי אם שיהיה שלימות ומצדו אי אפשר וזהו מות יומת שיהא בבחינת מת וחלל כאמור שהביא את עצמו לכך עד שישוב אל ה׳ ויקבלו עליו לשמור שבת כהלכתו ואז ישלים חסרונו וכל זמן שהוא אינו שומרו כראוי אי אפשר בשום אופן להשיב חיותו בשלימות. ונודע מה שכתוב בגמרא אילו שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין כי נודע כי בכל דבר צריך להיות חומר וצורה וקדושת שבת העליונה מתלבשת בתענוגים הגשמיים שצוה השם יתברך אותנו לענגו שהוא החומר זה נקרא בחינת שתי שבתות החומר והצורה ואם הוא מקיים שבת אחת דהיינו החומר לבד אין זו שלימות שיבוא על ידי זה לגאולה פרטיות שיתמלא החסרונות כאמור מאחר שהוא דבר ריק בלתי החיות שלו ואפילו אם יאחז בחינת הצורה לבד גם כן אי אפשר לחול עליו בחינת הקדושה מפני שאין לו כלי להתלבש בו ועל ידי שתי בחינות השבת בחומר וצורה שהוא מדת לילה ויום והבן:

ה׳ואפילו להתורה אי אפשר להגיע כי אם על ידי שמירת שבת כראוי כי שבת הוא עולם המחשבה שנקרא חכמה מקור התורה כנודע ולכן נקרא תלמיד חכם בשם שבת על ידי התקשרותו בעולם המחשבה גם כן ולכן קודם שקבלו ישראל את התורה בסיני ניתנה להם שבת במרה מטעם זה להתקשר את עצמם בעולם המחשבה מקור התורה שעלתה במחשבה כמו שאמרו סוף מעשה במחשבה תחלה ואחר כך יוכלו לקבל במעשה וניתנה התורה להם למטה ועל כך שהשבת הוא בחינת עולם המחשבה על כך אין שום דינים בשבת כלל מאחר שאין שם מקום דינין כלל וזהו כל שומר שבת כהלכתו נותנין לו נחלה בלי מצרים ונודע כי מצרים הוא בחינת דין וצמצום כאמרו אצלנו על פסוק (איכה א׳, ג׳) כל רודפיה השיגוה בין המצרים כי על ידי שנופל למקום הדינין והקטנות שם רודפים אותן הדינין עצמם שבמקום ההוא ועל ידי שמשמר שבת כהלכתו בא לעולם המחשבה שאין שם דינין כלל שהוא נחלה בלי מצרים. ועל כן נצטווינו בשבת על ל״ט מלאכות שהן אבות כנודע כי הבריאה היתה על מנת שלא יהא אדם עושה שום מלאכה כי אם עבודות הבורא יתברך מחמת שלא היה צריך לזה כי הבריאה היתה שיהא הנהגת העולם כמו לעתיד שאמרו ז״ל עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות אך על ידי חטא אדם הראשון שנתקלל האדמה ל״ט קללות מצידן באו הל״ט מלאכות כגון הזורע והחורש וכו׳ והשבת הוא מעין עולם הבא לכן צריך השביתה מן ל״ט מלאכות ושיהא הכל מוכן כמו לעתיד ומטעם זה שהשבת הוא עולם המחשבה בלי שום דינין לכך אמרו בגמרא הלכות שבת הן כהררים התלוים בשערה ופירש רש״י מעט רמז יש במקרא כי מאחר שהוא בחינת חכמה אין צורך ליכתוב באריכות כי די לחכימא ברמיזא. ועל כן גם כן אמרו נותנים לו משאלות לבו כי מה שצועקים בני אדם וקוראים לה׳ מצרותיהן ואינם נענים הוא על ידי שהן מתרחקים מהבורא ברוך הוא שהוא שורש החיים ונפלו למקום הדינין ואף שהוא צועק מכל מקום מאחר שהרחיק את עצמו ממנו יתברך מקודם לכך אינו נענה אבל על ידי ששומר שבת כהלכתו משיב את עצמו לי החיים כי על כן שבת אותיות תשב כי על ידה יכול לשוב לשורש חי החיים ומיד שמכניס הבורא בקרבו ונעשה משכן אז קרוב ה׳ לכל קוראיו ולכך נותנין לו משאלות לבו דייקא מאחר שלבו הוא משכן לו יתברך וכל זה על ידי שמענג את השבת א״ת הוא רבוי לרבות העונג בשתי בחינותיו בחומר וצורה כאמור:

ו׳וזהו גם כן המבקר את החולה בשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא כי בודאי על ידי שמקרב את עצמו לבוראו על ידי השבת ומכניסו בקרבו הוי אצלו שלימות הגמור ושלימו דכל סיטרין בלי שום חסרון ובודאי הרפואה קרובה לבוא כי הדביק את עצמו לחי החיים וח״א יכולה היא שתרחם כי בלעדי השבת שהוא הכנסת אלהות בקרבו בודאי אי אפשר שתרחם אך עכשיו על ידי שמירת שבת יכולה היא שתרחם והבן:

ז׳ראו קרא ה׳ בשם בצלאל בן אורי גו׳ איתא בש״ס שמא גרים והיינו ראובן ראו מה בין בני לבן חמי כו׳ וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה וזאת גרמה לו שמו כי במה שאמרה מה בין בני כו׳ הבדילה ופרשה אותו ממעשה עשו כי השם שקוראים את האדם האותיות הם חיותו וכך קוראים אותו בשמים ועם חיות וקדושות האותיות שבשמו הוא יכול לעבוד את השם כל ימיו אחר שיבחר בטוב כי הבחירה חפשית ולכן הרשעים אינם יודעים לאחר מיתה את שמם היינו כי לא עבדו את השם עם האותיות הקדושות שבשמים ושואלין אותם מה עשית עם האותיות הקדושות שבשמך. ולכן אמר דוד המלך ע״ה (תהלים מ״ו, ט׳) לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שמות בארץ אל תיקרי שמות אלא שמות וקשה הלא כתיב שמות ומהו אל תיקרי כו׳ וי״ל כי הצדיקים עובדים את השם על ידי אותיות הקדושות שבשמים אבל הרשעים שאינם עובדים את השם ונעשים האותיות שבשמים שממות כי לא החיו את האותיות על ידי איזה מעשה טוב וזהו אשר שם שמות בארץ היינו שמות קדושים וזהו שמוכיח את העולם אל תיקרי שמות לשון שממה ח״ו היינו הרשעים שמשממין כביכול את האותיות שבשמם אלא שמות שהצדיקים עובדים את השם על ידי האותיות שבשמם וזהו שמות כי הם שמות הקדושים. וזהו שאמר משה רבינו ע״ה ראו קרא ה׳ בשם בצלאל וגו׳ כי משה אמר לעשות כלים ואחר כך משכן ובצלאל אמר הכלים שאעשה להיכן אכניסם ואמר לו בצל אל היית וזה גרמה לו שמו וזהו ראו קרא ה׳ בשם בצלאל בצל אל היית. ורבי מאיר הוה דייק בשמא כאשר בא אל אחד ששמו כי דור אמר כי דור התפוכות המה וכן היה כי הבחירה חפשית ואילו היה רוצה היה עובד את השם עם האותיות שבשמו. ורחל מפני שראתה שני בתי מקדשים שיחרבו בחלקו של בנימין לכן קראה אותו בן אוני (בראשית ל״ה, י״ח) ואביו קרא אותו בנימין בן ימין שהקשיר אותו לימין ה׳ כביכול ימינך ה׳ נאדרי בכח ימינך ה׳ תרעץ אויב (שמות ט״ו, ו׳) הוא חסר אל כי גדול יהיה כבוד הבית האחרון גו׳:

ח׳קחו מאתכם תרומה לה׳ כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה׳ זהב וכסף ונחושת וקשה למה כתיב מאתכם וכי משל אחרים יביאו הלא השם שונא גזל בעולה. וי״ל כי בראשית ברא אלהים וגו׳ בשביל ישראל ובשביל התורה ברא את כל הנמצאים היינו כי כל פועל ה׳ למעניהו כל מה שברא לכבודו ברא כי אין דבר גדול וקטן שלא יהיה ויצא ממנו כבוד הבורא ברוך הוא והנה מבחר כל הנבראים הם האנושים ומבחר כל האנושים הם אנחנו בני ישראל וכבוד ה׳ הוא נתלבש בתוכינו והוא נקרא שכינה כי אוהל שכן באדם (תהלים ע״ח, ס׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כ״ה, ח׳) בתוכו לא נאמר כו׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז׳, ד׳) היינו אחר שיבער האדון את הרע מקרבו יוכל להיות משכן אל הבורא ברוך הוא כי בהיות עדיין הרע בקרבו של אדם אז אין אני יוכל להיות כו׳ כי קצר המצע מהשתרע וגו׳ (ישעיה כ״ח, כ׳) שתי ריעים כאמור וזהו סור מרע ואחר כך ועשה משכן להשם שהוא טוב ה׳ לכל וזהו מצוה מדברי קבלה לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שבקרבו של אדם הוי אומר זה היצר הרע:

ט׳והנה נתן לנו ה׳ את התורה לא זו הכוונה שעל ידי התורה נבוא ח״ו לידי גדלות כי אין זה דרך ישכון אור תורתו יתברך כי בהיות לאדם גבהות כתיב (תהלים ק״א, ה׳) גבה עינים וגו׳ אותו לא אוכל אין אני והוא וגו׳ כי תורת הגבה לבב אינו נחשב לכלום כי למה נמשלה תורה למים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך אך התורה כן כי מי שהוא שפל ברך הוא יכול לבוא לידי תורה כי נבלת בהתנשא כל המנבל עצמו כו׳ היינו שעל ידי התורה הוא מבין את שפלותו ופחיתותו אז בהתנשא סלסלה ותרוממך (משלי ד׳, ח׳) כי התורה מרימה את האדם לשמי מרומים ובאמת ממדבר מתנה כי מתנה גדולה נתן לנו השם היינו כי השם ברא את העולמות עליונים ותחתונים על ידי דבורו כי בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תהלים ל״ג, ו׳) וזה הדבור הקדוש מסר לנו השם היינו ממדבר מתנה שנתן לנו במתנה הדבור הקדוש ע״ד קבע בפניו המובא בספר יצירה כי דרך משל המלך אם יש לו בנים משכילים שיוכלו להנהיג מלכותו יש לו תענוג יותר משאילו מנהיג בעצמו את המדינה ואנו נקראים בנים למקום ומסר לנו דבורו הקדוש שעל ידו יתנהגו כל העולמות. וזהו אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל היינו שאנו במעשינו הטובים מעוררים שפע מעולם העליון ומורידים אותו למטה ואנו עושים את השביל להוריד השפע למטה וזהו בשביל ישראל מה שישראל עושין שביל להוריד השפע למטה על ידי דבורו הקדוש אשר קבע בפינו והם בה׳ מוצאות הפה. וזהו שאמרו חז״ל אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיעשה השם מלחמה בעמלק ובודאי אינו כפשוטו וכי מפני כלב מת זה עמלק שעשה מלחמה בישראל לכן לא יהיה השם והכסא שלם אך כי מלחמת עמלק הוא מלחמת היצר הרע שהס״ם בעצמו נתלבש בעמלק ועשה מלחמה בישראל והיא המלחמה עדיין הוא וזהו מלחמה בעמלק מדור דור (שמות י״ז, ט״ז) שבכל דור ודור יש מלחמות עמלק הוא מלחמות היצר הרע והוא כי הדבור הקדוש שקבע השם בפינו בה׳ מוצאות הפה הוא הה׳ אחרונה שבשם הוי״ה ברוך הוא ואחר שיבער האדם היצר הרע ממנו נמצא יוכל לדבק את עצמו אל השם ברוך הוא וכל ישראל אם יעשו כזאת הרי הה׳ אחרונה בשבשם הוי״ה ברוך הוא מתייחדת עם הוי״ה ברוך הוא ואז השם שלם והכסא שלם כי השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה ס״ו, א׳) ואנחנו בני ישראל הם הדום רגלי הכסא של השם לכן אמר משה רבינו ע״ה שש מאות אלף רגלי כי אנו מכונים בשם רגלי הכסא של ה׳ ברוך הוא ואם ננצח את מלחמות היצר הרע היא מלחמת עמלק אז הכסא שלם כי אם כל ישראל יכשרו את מעשיהם ואחד יחסר מהם אזי אין הכסא שלם:

י׳נחזור לעניינינו כי השם ברוך הוא קבע בפינו את דבורו הקדוש שעל ידי זה ננהיג את כל העולמות אחר שנכשר את מעשינו וזהו פרשה קטנה שכל כו׳ בכל דרכיך דעהו דעהו לשון יחוד כמו וידע אדם. כל מעשיך יהיו לשם שמים הן באכילה כו׳ והנה אמרו חז״ל גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה פירוש כי אורח ברגליו לא יבוא היינו על דרך ויברך ה׳ אותך לרגלי (בראשית ל׳, ל׳) הוא בשבילי כי האורח אינו בא בשבילו כי אם הוא שלוחא דרחמנא להעלות ניצוצות השייכים לנשמתו והוא מוכרח להעלותם כי אי אפשר על ידי איש אחר לכן מוכרח להיות שם להעלותם וזהו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ופירש האר״י ז״ל כי יש גוף של אדם בליעל אשר נפלו כמה נשמות אל עמקי הקליפות ומקבל האדם בליעל וצריך כל אחד מישראל להעלות הנשמות מן האדם הבליעל ולזה מוכרח אדם לילך אל מקום אשר הניצוצות המה שמה להעלותם וזהו שאמר הבעש״ט ז״ל מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ (תהלים ל״ז, כ״ג) והוא כפל מצעדי ודרכו ואמר ז״ל כי מה׳ מצעדי גבר כוננו כי מה שמוליך השם את האדם לאיזו מקום על ידי מבוקש שיש לאדם לזה המקום אבל ודרכו יחפץ כי השם רוצה לתקן האדם שם להעלות ניצוצות הקדושות שבמקום הזה וזהו דרכו יחפץ כי השם חפץ דרכו ולא מבוקש שיש לאדם שם וכשמעלה הניצוצות הקדושות אז נעשה יחוד בין שני שמות הוי״ה ואדנ״י נמצא הכנסת אורחים הוא יותר מקבלת פני השכינה כי יש שם שני הדברים הכנסת אורחים וגם קבלת פני השכינה שורש הדברים שצריכים אנחנו לקדש את מעשינו ולקיים בכל דרכיך דעהו היינו לייחד את ה׳ שיהיו כל מעשינו לשם שמים:

י״אוהנה מעשה המשכן בודאי אינו כפשוטו כי הקרשים המה של עצים ומרמז לשון קשרים שצריך להתקשר אל השם ברוך הוא ואדנים כי כפשוטו הוא אדן ומרמז לשון אדנ״י שדבר התחתון כמו אדן צריך לקשר אל שם אדנ״י ויודע היה בצלאל לצרף אותיות כו׳ פירוש שישראל ראשי תיבות יש ששים רבוא אותיות לתורה ויודע היה בצלאל לצרף את כל נשמות ישראל יחד אל ה׳ ופירש רש״י ויקחו לי תרומה לי לשמי היינו שצריך האדם ליקח את עצמו ולקשר את עצמו בכל מעשיו אל ה׳ ברוך הוא וזהו קחו מאתכם תרומה לה׳ היינו שתתקשרו את עצמכם במעשה הטוב ולהרים את עצמכם אל השם ושורש הכל הוא הלב כי כתיב (דברים ל׳, ו׳) ומל ה׳ אלהיך את לבבך וגו׳ וכתיב (שם י׳, ט״ז) ומלתם את וגו׳ היינו בתחלה צריך להיות ההתחלה מהאדם כי באתערותא דלתתא כו׳ ואחר כך השם ואם יתן האדם את לבו וינדב אל השם אז בזה תלוי הכל שיוכל להרים את מעשיו הטובים ולהתקשר ולהרים אל השם ברוך הוא כנ״ל וזהו כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה׳ ולא מעשיו הטובים בלבד צריך להרים ולהעלות כי גם מעשיו הגשמיים וכל צרכי בני אדם צריך האדם להתבונן כי אפס בלתך ואפס זולתך כי כל דבר שישנו בעולם הוא מחמת שכח ה׳ בדבר ההוא ולולא כח ה׳ שבתוכו היה הדבר לאפס ותוהו נמצא הדבר המקיימו הוא העיקר הוא ה׳ ברוך הוא המקיים את הדבר ובתחלה בראו השם את הדבר הזה וצריך האדם להמליך את ה׳ ברוך הוא על כל דבר ולקשר את הדבר ולהרים ולהעלותו אל ה׳ ברוך הוא וזהו קחו מאתכם תרומה גו׳ לא בלבד מעשים הטובים כי גם דברים גשמיים צריך להרים ולהעלות אל השם ברוך הוא וזהו זהב וכסף ונחושת הם דברים גשמיים צריך גם כן להרים ולהעלות אל השם ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן: