מאור עינים, ויצאMe'or Einayim, Vayetzei

א׳ויצא י מבאר שבע וגו׳ ולמדו רז״ל מן המקראות שהיה נטמן בבית עבר י״ד שנים ואחר כך הלך לחרן. ונבאר לשון נטמן ולא אמרו רז״ל למד בבית עבר או כיוצא בו אך דהנה נודע כי סוד יעקב הוא הדעת כי בחינת יעקב ובחינת משה הן אחד רק שזה מלגאו וזה מלבר כי זה פנימית הדעת וזה חיצוניות הדעת כנודע וקודם הליכת יעקב לבית לבן לא היה התגלות הדעת והתורה כי אם בהעלם וכמה שרשי התורה היו מפוזרין במדריגות תחתונים על ידי שלא היה התגלות הדעת בעולם ובבית לבן היה כמה שרשי תורה מלובשין שם שזהו התורה הנכתב בספר תורה מספורי המעשיות שעשה יעקב בבית לבן שבה׳ מלובשים היו שרשים ההם שהוצאי יעקב ובירר וצירף אותם מעומק הקליפות לבן כנודע גודל הקליפות שלו:

ב׳והנה יעקב אבינו עליו השלום הוציא משם השרשים ההם בעשרים שנה שהיה שם בחרן אצל לבן שעל כן נקרא שם המקום חרן שהוא לשון חרון אף של מקום על שם שהמקום ההוא אשר שם היו מלובשין שרשי התורה היה מקום קליפיות גדול שהוא בחינת חרון וכל עסקי יעקב עמו עבור בנותיו וצאנו היה הכל לברר ולגלות שרשי התורה משם כנודע מסודות התורה שיש על זה הענין וענין אשר שם יעקב את המקלות ברהטים שעל ידי זה תלדנה הצאן עקודים נקודים וברודים שהן רזין דרזין וסתרין גניזין וענין שנשא לאה ורחל שהן סוד תורה שבכתב ותורה שבעל פה שכל זה ראה והתקין התגלות התורה למטה מה שהיה בסתימו עד בוא יעקב ועל ידי שהוא הדעת נעשה המשכות התגלות התורה מבאר שבע שהתורה עליונה נקרא באר שבע:

ג׳וזהו ויצא יעקב מבאר שבע מבחינת סתימת התורה להביאה לידי התגלות על ידי הבירורין שהלך לבחינת חר״ן שהוא מקום קליפות שהיה התורה מכוסה ומלובשת בהן וכל זה לעשות הכנה לדורות הבאים שיוכלו להשיג השגת התורה בהתגלות מה שהיה בהתכסות וכמוש אמר הבעש״ט זללה״ה נשמתו בגנזי מרומים שמה שרדף לבן אחר יעקב הוא כי עדיין נשאר אצלו התלבשות התורה ההיא שהם אלו הפסוקים שנכתבו בתורה איך שרדף לבן אחר יעקב ואיך שנתווכחו זה עם זה עד סוף הפרשה כל הענין שזאת התורה שבאלו הפרשה נשארה עדיין בהתלבשות אצל לבן מה שלא בירר עדיין יעקב וסבב השם יתברך כך שירדוף אחריו להביא אליו את התורה שעדיין לא נשלמה להתברר ששם בהשיגו את יעקב על ידי דבורו עמו אלו הדבורים שנכתבו שם בירר יעקב גם זה עד שלא נשאר אצלו כלום וכל מה שעשה אצל לבן בכל העניינים הכתובים במקרא היה הכל תורה ועסק העבודה לשמים לגלות התורה מבחינת חרן שהוא עומק הקליפות ועוד להביאה לידי התגלות הקדושה לכוללה לתורה עליונה. ועל כן נאמר בהגיעו גמוך לחרן ויגל את האבן מעל פי הבאר שהוא סוד אבן נגף שהיה מכסה על הבאר מים חיים שרשי התורה שהיו מלובשים שם והוא גילהו שהביאו להתגלות על ידי שסילק הקליפות שהוא בחינת אבן כמו שאמר הכתוב הסירו את לב האבן מבשרכם וגו׳ שאז התחיל לגלות התורה שהיתה מושרשת שם ולזה הכוונה שלח מלאכים לפניו אל עשו אחיו שהם אלו המלאכים שנבראו על ידי עסקו בתורה ובמצוות שם כאמור ושלח לו לאמר עם לבן גרתי פירש רש״י בגימטריא תרי״ג מצוות שמרתי רמז על האמור ששם שמר והמתיקן כל העשרים שנה בכדי להשלים סוד התגלות התורה עם תרי״ג מצוותיה וזהו ואחר עד עתה פירוש שהתורה נקראת עתה כמוש אמר הכתוב (דברים ל״א, י״ט) ועתה כתבו לכם וגו׳ שהתגלות התורה נקרא עתה ורצה לומר האיחור שאיחרתי פעמי מלבוא היה עד עתה שיהיה שם התגלות התורה וזהו שהיה נטמן לשון סתימה והתכסות שהתורה שהיא בחינת יעקב היה טמון ומכוסה בבית עבר מקודם הליכתו לחרן להוציאה להתגלות:

ד׳וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וכתוב בזוהר הקדוש דפסע פסיעה לבר שיצא בחינת באר שבע וילך שזהו לבר בהתגלות חרנה על ידי עסקיו עם לבן להביא להתגלות שהוא לבר שהיה הכל תורה נעלמה שבאמת העניינים והסיפורים נכתבים בתורה היום והן עצם התורה כי אילו היה חסר אפיל אות אחת מענין הסיפורים היה הספר תורה פסול מפני שהן תורה ואין חילוק בין פרשת ציצית ותפילין לפרשת הצגת המקלות ופיצולין ושאר ענינים וספורים כי הן תורה עצמית אחדות אחד ליודעי מדע כי זה כל קומת התורה כנודע להמעיין בספרים קדושים שהן רזין דרזין כי כל זה התגלות ובקיעת האור במדריגות השפלה ההוא נעשה על ידי בחינת יעקב בחיר האבות שעל כן נאמר (ישעיה נ״ח, ח׳) אז יבקע כשחר אורך וגו׳ יבקע אותיות יעקב שתמיד בקיעת האור התורה נעשה על ידי בחינת יעקב שהוא סוד דעת התורה שהוא מביא התורה להתגלות ולהסרת מכסה המכסה על האור:

ה׳ובזה יובן פסוק ויקח מאבני המקום וגו׳ ואחר כך נאמר ויקח את האבן וגו׳ פירש רש״י שהיו האבנים מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת כו׳ דנודע סוד המשכת הדעת מלמעלה ממקור האחדות עד שבא המשכת הדעת למטה לעולם המחלוקת והפלוגתות של חכמים בדעת התורה ואלו ואלו דברי אלהים חיים כי באמת אחר שבא הדעת בהמשכה מלמעלה ממקור העליון עולם האחדות ונמשך עד עולם התחלקות שמשם שרשי נשמות ישראל כי על כן היו י״ב אבנים שמתחלק הדעת לכל שבט כפי שרשו כנודע מה שאמרו רז״ל שהאבנים היו י״ב במספר שבטי בני ישראל ובשרשן הן אבן אחד כמבואר וכל אחד נמשך אצל הדעת מעולם ההתחלקות כפי שורש נשמתו מעולם ההתחלקות כך אומר דעתו בתורה והשני גם כן אומר דעתו בהיפך מחבירו הוא גם כן על ידי הדעת המתחלק ונמשך לשורש נשמתו מראה כך אבל באמת כי בשרשן אלו ואלו דברי אלהים חיים הכל אחדות אחד כי בשורש שמשם המשכת הדעת מעולם הבינה שם אין התחלקות כלל ואין מחלוקת אלא שבהמשכת הדעת למטה בעולם הפירוד יפרד הדעת שכולם שואבין ממקור אחד מן הדעת אלא שהוא נראה בעולם הפירוד בהתחלקות ובאמת כשמגביהין כל המחלקות לשורש המקור לעולם האחדות נעשין אחדות א׳ אלו ואלו דברי אלהים חיים. והנה האבנים היו י״ב על שמות בני ישראל כי מתחלק לכל אחד הדעת לפי שרשו ובשרשן הן אחד כאמור וזהו שהיו האבנים מריבים זו עם זו אבנים מלשון משם רועה אבן ישראל (בראשית מ״ט, כ״ד) שהוא על ענין המחלוקת דתורה שבעל פה בין החכמים שזאת אומרת בחינת חלק דעת זאת אומרת עלי יניח צדיק ראשו לסמוך ראשו ורובו ולעשות כך בעבודת ה׳ ובמצותיו וזאת אומרת עלי יניח כו׳ וכל אחד כוונתן לדעת והאמיתי שכל א׳ שואב מדעת האמיתי את בחינת יעקב רק מחמת שהוא למטוה בעולם ההתחלקות לכך נראה למחלוקת ולדברים הפכים אבל למעלה כשמביאים הדעת לעולם האחדות לראש המשכת הדעת נעשין אבן אחת מצבה אחת על מצב ומעמד אחד בלי מריבות וחילוק פלוגתות:

ו׳וזהו וישכם יעקב בבוקר שהשכים לבחינת אור בוקר דעת עליון שבמקורו ויקח את האבן אשר שם מראשותיו בחינת ראש ומקור הנובע מעולם האחדות וישם אותה מצבה נצבת על עמדה כאמור מבלי התחלקות ויצק שמן על ראשה שנשפע אור השפעה מהמקור עליון המכונה לשמן כנודע על כל בחינת הדעת שכולן שווין לטובה להיות נחשבין דברי אלהים חיים כאמור ויקרא שם המקום בית אל בחינת חסד אל ששם במקורו אינו כי אם חסד אל בלי מחלוקת כנראה למטה ואולם לוז שם העיר לראשונה לוז מלשון נלוז ומליז שהוא פירוש עקום ומעוקם עבור גודל המחלוקת וכשבא לשרשו נקרא בית אל פנימות החסד וכל זה האמור תיקון יעקב לדורות הבאים בכדי שיהיה להם דרך כבושה לעלות בהר ה׳ והוא על ידי שפסע פסיעה לבר שנמשך משורש המקור ומבאר שבע לבחינת התגלות. כי זה סוד כל הבארות שחפרו האבות למצוא מים שהוא התורה בבחינת עפר במדרגות הפחיחות וכמו שאמר הבעש״ט זלה״ה נשמתו בגנזי מרומים על פסוק (בראשית כ״ו, ט״ו) וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר שהוא כמו שאמר שכל אחד מן האבות עשה התגלות התורה מיסוד עם ומדריגות תחתונים על ידי תיקון מדתו של כל אחד ואחד למצוא שם מים בחינת באר מים חיים שלא יכסה מכסה יסוד העפר על המים ואחר הסתלקות אברהם נסתמו התגלות ההם על ידי יסוד העפר ששב לכסות על בחינת המים והסתימה היתה על ידי פלשתים שהם הקליפות שחזרו וגברו ויצחק שב וחפרן כמו שכתוב שם, י״ח וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו וגו׳ כי זה הוא גם כן התגלות התורה שבמעשים דאברהם ויצחק ששם גניזת התורה גם היום מה שתקנו ועשו התורה ההיא שבפרטות הללו וכל זה היה לדורות הבאים לתקנם שאלולי האבות לא היה אפשר להשיג שום השגה ולהתקרב להשם יתברך ונמצא כי גם עכשיו כל מה שאנחנו עושים בקירוב העבודה להשם יתברך הכל הוא עם האבות הקדושים. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה׳ פירוש בהווה תמיד הוא כך שהוא עומד לימין צדיקים לעזרינו על ידי התיקונים שתיקן וגלה לנו לחפור בבחינת עפר בארות מים חיים עד שבא יעקב בחיר האבות והתכללותן שהוא ממש סוד התורה והדעת כאמור ועל ידו יצאו ההתגלות מבחינת חרן ועפר יסודיי ונשלם סוד תורה שבכתב ושבעל פה שהן סוד לאה סוד תורה שבכתב וסוד רחל תורה שבעל פה שעל ידי עסקו בבית לבן ועשה התגלות הזאת והוציא משם גם כן י״ב שבטים שהם סוד צירופי הויו״ת שזה סוד נקבה שכרך עלי שהוא לבחינת תורה שבעל פה ושבכתב להשלימן זהו עיקר שכרו וכוונתו:

ז׳או יאמר פירוש הפסוק ויצא יעקב וגו׳ על פי פירוש רש״י מלמד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שכל זמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא מן העיר פנה הודה וכו׳ והבנת ענין זה הוא דהצדיק נקרא כל דאחיד בשמיא וארעא שהוא מקשר עצמו תמיד עם כל המדריגות שבארץ ועם המקום אשר הוא שם באופן שעל ידי זה נעשו עמו כולם אחדות אחד שבעלייתו עולין עמו ונכללין בקדושה עליונה באופן שהמקום אשר בו הצדיק קונה איכות קדושה וזיו והדר העליון והתקשרות הצדיק שהם בחינת ארבע אמות של הלכה שאמרו רז״ל אין להקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה שהוא כמ״ש שעל ידי התקשרות הצדיק בבורא ברוך הוא תמיד נקשר ונכלל גם כן בזיו והדר העליון ונעשה בחינת מקדש כמבואר במקום אחר מזה ועל כן ביציאת הצדיק מן המקום פנה הודה וכו׳ כי מה שהיה הוד והדר וזיו העליון הקדוש על המקום בתחלה אינן כי אם בשביל התקשורת הצדיק עם המקום כאמור ועכשיו כשהצדיק נתקשר במקום אחר פנה הקדושה מזה המקום שהיה אחדות עם הצדיק ונכלל בשרשו שהוא בקדושת הצדיק וכל מקום שהצדיק הולך תמיד קשור עמו קדושת המקום הראשון והזיו והדר שהמשיך הצדיק עליו בעת שהיה במקום הראשון וכל מקום שהולך הצדיק נקרא פוגע במקום הראשון שהיא בחינת המקום ההוא שהמשיך לשם על ידי התכללותו עם המקום והחיות ההוא הוא בחינת ארץ ישראל ובאר שבע היא כללות ארץ ישראל ויעקב אבינו המשיך חיות עליון למקום הנקרא באר שבע בעודו כלול במקום ההוא ואחר זה אף שיצא ופסע פסיעה לבר ללכת לחרן להביא לבירור כל התגלות התורה מכל מקום כל בחינת חיות הראשון פגע בו בכל מקום מדרך כף רגלו. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע שאף שיצא יעקב ופסע פסיעה לבר מכל מקום וילך אתו חרנה בחינת באר שבע על ידי שפנה הצדיק מן העיר פנה זיוה להתכלל חלק האחדות בהכלל וזהו ויפגע במקום שבכל מקום הליכתו פגע תמיד במקום הידוע ומיוחד לו מקודם ועל ידי האור ממקום הראשון הכלול עמו תמיד וילן שם אף שבא לבחינת חשכות ואפילה כענין שנאמר כאן וילך חרנה כי בא השמש מכל מקום ויקח מאבני המקום מאותיות המקום הראשון שחיות הוד וזיו המקום ההוא על ידי אותיות כנודע שורש כל חיות הן אותיות הקדוישם עד ידי שהצדיק מקשר את עצמו על ידי האותיות למעלה נשפע ממקום האותיות העליונים החיות הקדושה עליו ועל מקומו וזהו ויקח מאבני המקום הראשון ההולך עמו בתמידות וישם מראשותיו שעל ידי זה לילה כיום יאיר על ידי החיות מהמקום קדוש וזהו וישכב במקום ההוא כמו שאמר בתיקונים וי״ש כ״ב במקום שנשפע החיות של כ״ב אותיות במקום ההוא אשר היה שם בחינת לינה ועל כן נאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה וגו׳ ופירש רש״י מלמד שקפל הקב״ה כל ארץ ישראל תחתיו וכו׳ כי האמת הוא על ידי שבחינת חיות באר שבע שהוא כללות ארץ ישראל הלך עמו ונתלוה עמו בדרך על ידי כן היה כל בחינת ארץ ישראל תחתיו בכל מקום מדרך כף רגלו על ידי שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא בכל אשר יוצא ובא והשאר מובן ממילא ודו״ק ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:

ח׳ויצא יעקב מבאר שבע גו׳. ויפגע במקום גו׳ ויקח מאבני המקום וגו׳. ויחלום והנה סולם וגו׳. להבין זה על פי מה שקבלנו מפי ספרים ומפי סופרים שכל התורה צריך להיות בכל אדם ובכל זמן נקדים פסוק וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן גו׳ והאבן גדולה גו׳ ונאספו שמה גו׳:

ט׳כי נודע משארמרו רז״ל באורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא ובאורייתא מתנהג עלמא שכל החיות והשפע׳ נלקח מהתורה הקדושה והתורה נקרא באר מים חיים והוא ענין הבארות שחפרו האבות היינו שהמשיכו התורה שנקרא באר המשיכו לזה העולם אפילו בבחינת ארציות. וזהו וירא והנה באר בשדה כי העולם נקרא שדה כמו שדה שצריכה לעבודה לחרוש ולזרוע כמו כן נקראים עוסקים בתורה מחצדי חקלא ויעקב מצא כבר הבאר מתוקן שהמשיכו האבות שקדמוהו והנה שלשה עדרי צאן וגו׳ הם האבות אברהם יצחק ויעקב שכל העולם מתנהג על ידם מן הבאר ההוא ישקו גו׳ משם משקין שפע וחיות לכל העולם והאבן גדולה וגו׳ הוא היצר הרע שאינו מניח ליכנס לתוך הבאר שהוא בחינת התורה שמביא לו גדלות ופניות שלא כל אחד זוכה ליכנס כי אם כשעושה תשובה שזה אמרו ז״ל משכהו לבית המדרש רצה לומר פנימיות המדרש היינו כשעושה תשובה ואז אם אבן הוא נימוח כי ז׳ שמות יש לו ואחד מהן הוא אבן נגף ועל ידי התורה נתבטל שם אחד משמותיו שהוא שם אבן וזהו ונאספו שמה גו׳ כי נודע מה שתקנו לומר לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל ישראל הוא כשמכליל את עצמו עם כל ישראל ונעשה אחדות ואז השם יתברך הוא שורה באחדות ואז לא יגורך רע כתיב שהוא היצר הרע הנקרא רע שאינו יכול להיות שם וזהו וגללו את האבן וגו׳ ונתבטל גם כן השם השני של יצר הרע שהוא רע נתבטל על ידי הנ״ל והבן:

י׳ויצא יעקב מבאר וגו׳ ויחלום וגו׳ והנה מלאכי אלהים וגו׳. איתא במדרש שראה שר של בבל ויון שעולין ויורדין כיון שראה שר של אדום שעולה אמר שמא ח״ו אינו יורד אמר הקב״ה אל תירא עבדי יעקב כי אתך אני אפילו יעלה אצלי אורידנו כמו שכתוב (עובדיה א׳, ד׳) אם תגביה כנשר וגו׳ משם אורידך נאום ה׳ זהו המובן מהמדרש:

י״אלהבין הענין דנודע שהאבות הסתכלו בעין שכלם הגדול וצפו כל הדורות עם כל התלאות והגליות שעוברים עליהם והתפללו עליהם וראה יעקב אבינו ע״ה שעל ידי הגליות יונעלו שערי תפילה כמו שאמרו משחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה וביקש תיקון לבניו לבקש מאתו יתברך בכדי שיהיה להם מקום לאחוז בו יתברך שישמע תפלתם והרא הלו השם יתברך שסולם מוצב ארצה כי השכינה נקרא בחינת סולם שהוא השער לה׳ צדיקים יבואו בו כנודע והוא מצב ארצה שאף שנסתלקה השכינה לאחר חורבן כמו שאמרו רז״ל עשר מסעות נסעה שכינה מכל מקום נשאר רשימה ממנה שעל ידי זה יכלו לעלות אל ה׳ כמו שכתוב (תהלים צ״א, ט״ו) עמו אנכי בצרה וזהו סולם מוצב ארצה אף על פי שראשו מגיע השמימה מכל מקום מוצב גם כן בחינה מן השכינה עמנו לזכות אותנו וכל כחינו שיש לנו כח בזמן הגלות לעלות למקום הרמה הוא על ידי כ״ב אותיות התורה שנקבע בפינו כי השתוקקות שאנו משתוקקין להאותיות על ידם אנו עולם להסולם עד שעולין למדריגה הגונה. וראה גם כן שאם יקוים הגזירה אחר מנין ונושנתם יקוים בהם ח״ו כי אבוד תאבדון וביקש על זה גם כן עד שהבטיח לו השם יתברך להקדים שתי שנים למנין ונושנתם כמו שאמרו רז״ל צדקה עשה הקב״ה שהקדים ב׳ שנים למנין ונושנתם. וזהו כי בא השמש שלא בעונתו כי החורבן נקרא ביאת השמש כי הוא היה באותו הפעם בהר המוריה שהוא מקום ביתה מקדש לכך ראה לתקן זה כמו שמצינו גבי אברהם וירדוף עד דן שם תשש כחו והתפלל עליהם וכן נמי בירידתו למצרים תיקן גם כן בכדי שיוכלו לצאת משם ועל כן יעקב כשעבר דרך מקום בית המקדש שעתיד לעמוד במקום ההוא תיקן כל הצריך לבניו הבאין בסוף הדורות וזהו ויקח מאבני המקום שנצטער על החורבן כאמור שאז יהיה סתימת השערי תפילה אך על ידי האבנים שהם האותיות שנקראים כן בספר יצירה וישכב במקום ההוא כמו שכתוב בתיקונים וי״ש כ״ב אתוון שאף במקום ההוא אחר החורבן יש תיקון על ידי כ״ב אותיות כאמור להמשיך עליהם מדת רחמנות ונודע כי בחינת הרחמים נקרא הוי״ה בנקודת חולם וזהו לשון ויחלום שתיקן בחינת חולם על ידי שסולם מוצב ארצה וגו׳ שנעשה על ידי בקשתו כאמור לעיל וזהו והנה ה׳ נצב עליו שעל ידי התפלל שם על זה והנה ה׳ הוי״ה נעשה נצב עליו הבחינת חולם שנצב למעלה על השם הוי״ה וראה יעקב אבינו ע״ה שהגליות הראשונות יהיו על ידי השרים שיעלו וירדו בקל מאחר שאין בחינתם חזקה כל כך אך כיון שראה הגלות האחרון הזה שהוא על ידי שרו של אדום שהוא שר עלכ ל השרים שהן כלולים ממנו שהן רק בחינה אחד ממנו כנודע ואז ירא יעקב שמא ח״ו לא ירד עד שאמר לו הקב״ה אל תירא עבדי יעקב כי באמת לכך זה הגלות האחרון נמשך מאוד עד שהשם יתברך למענו יעשה כי הגאולה לא יהיה כי אם על ידי יתברך ממש כמו שכתוב (ישעיה כ״ד, כ״א) יפקוד ה׳ על צבא המרום וגו׳:

י״בוזה ויצא יעקב מבאר שבע שהוא מדריגות השכינה כי על ידי שהיה צריך להעלות הדורות הבאים הוצרך לירד ממדרגתו להשפיל את עצמו למדריגה תחתונה שהן יהיו באותו הזמן וילך חרנה שהוא מקום דינים ועל כן ויפגע במקום והתפלל עליהם שם כאמור לעיל והבן:

י״גויצא יעקב מבאר שבע וגו׳ והנה מלאכי אלקים וגו׳ איתא במדרש שראה ארבע מלכיות של ארבע גליות בבל מדי יון ואדום שעולים ויורדים אמר לו הקב״ה ואתה מדוע אינך עולה אמר לו מתיירא אני שמא ארד גם אני כדרך שירדו הם לא הקב״ה אלו האמנת בי ועלית לא היו יכולין שום אומה ולשון לשלוט בך ובזרעך עכשיו שלא האמנת בי יהיו אלו המלכיות משתעבדין בבניך בגליות ואף גם זאת לא תאמר שאעזבם בגלות אלא בכל הגוים אעשה כלה ואותך לא אעשה כלה עד כאן המדרש:

י״דוהנה להבין ענין זה דנודע כי סוד מקור התורה ומעין החכמה שמשם נמשכה אצלנו בהתגלות הדבור הוא במקור עולם המחשבה שהוא עולם החכמה והבינה שהוא סוד עולם המחשבה ושם התורה היא בבחינת אצילות סתימות באין התגלות והמשכת ההתגלות בכדי שיתגלה סתימת התורה ממקורה ששם אין אומר ואין דברים לבחינת הגלות הדבר הוא על ידי הדעת שהוא סוד המשכה מעולם המחשבה לעולם הדבור והדעת הוא כוללת אהבה ויראה חסד וגבורה כנודע שלכך נאמר בכל התורה וידבר ה׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל שהוא כאמור אצלנו במקום אחר שעל ידי משה בחינת סוד הדעת נמשך סתימת התורה מעולם המחשבה להתגלות לבני ישראל בבחינת דבור שזהו וידבר ה׳ אל משה שבאמצעות הדעת נתאחד בחינת התגלות התורה שבחינת הדבור להמקור של מעין החכמה שבסתימות. לכך אמר בזוהר הקדוש כל מלה דלא נפיק מפומיה דבר נש בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא שהוא כמו שאמור כי הדע הוא אהבה ויראה ועל ידו נתאחד התגלות התורה שבדבור צמקורה העליון שבסתימת והעלם בלא השגה ולכך העוסק בתורה ותפלה ומדבר אותיות התורה אם הוא בדחילו ורחימו הרי יש כאן סוד הדעת ועל ידי הדחילו ורחימו סוד הדעת נעשה המשכה במוחו ובדבורו ממקור עולם המחשבה ממעין החכמה ונשפעת עליו החכמה והבינה העליונה שנעשה אחדות אחד התורה שהוא מדבר בדבורו עם המקור עליון ויש עלייה להדבורים בשרשן למעלה על ידי הדעת שהוא לומד בדחילו ורחימו שהוא ממש בסוד הדעת ונעשה יחוד גמור ואחדות אחד על ידי שהתורה של התגלות פרחת לעילא לשורשה מה שאין כן כשהוא בלא דעת שלומד בלא דחילו רחימו ונמצא שהתורה שבהתגלות הדבור אצלו כביכול מופסקת בשרשה על ידי שאין כאן מי שיקשר וימשיך מן המעין העליון לבחינת דבור של התגלות ואין לה במה לעלות לשרשה להתאחד שם בכדי שיהא נשפע עליו שמן הטוב מראש המקור עולם המחשבה שורש התורה שבאצילות לבחינת התורה שבדבור שהוא לומד וזהו לא פרחת לעילא והבן:

ט״וובזה תבין סוד מה שאמרו אין הדינין נמתקין אלא בשרשן שהוא עולם הבינה שהוא כאמור למעלה דנודע מה שאמר הכתוב (משלי ח׳, י״ד) אני בינה לו גבורה שהתורה נקראת בינה ואומרת לי גבורה שכל הגבורות שהם בחינת דינין צריכים להביאן אל התורה בחינת בינה דמינה דינין מתערין ולמתקן שם ועל ידי שבאין עליו שהם התגברות הגבורות ועל ידי זה נותן אל לבו ומדבר דבורי התורה והתפלה בדחילו ורחימו על ידם אוחז את עצמו בבחינת דעת כאמור ונמצא כי הדעת ומקשר אלו הדבורים לעולם המחשבה שנעשה יחוד דבור ומחשבה על ידי זה הדעת מפני שהוא מעלה ומגביה ומקשר דבורים אלו לשרשן והדעת היא התכללותן של אהבה ויראה חסד וגבורה ונמצא כי נכללו הגבורות בחסדים ונתעלו לעולם המחשבה מקום שיאן שם דינים כלל כי למטה הוא בהתחלקות חסד וגבורה ולמעלה הוא נקרא תורת חסד ונמצא כי על ידי הדינים שב אל התורה שהיא מתאחדת בשרשה על ידי הדעת בחינת חסד וגבורה להמקור העליון עולם המחשבה שאין שם התחלקות רק רחמים פשוטים ועל ידי נמתקים הדינים בשרשן עולם המחשבה שמאלו הגבורות נתן דעתו לדבר בדחילו ורחימו ולדבק על ידי זה בעולם העליון עולם המחשבה על ידי שיש להדיבורים שם עלייה ביחוד גמור. ונמצא שבא ע״י הדעת לעולם המחשבה ששם נתכללו חסד וגבורה נמצא שנעשו מאלו הגבורות שהיו תחלה במדריגות ירידה ודינים ועתה נעשה מהם התכללות דעת יראה ואהבה דחילו ורחימו שנתעלו בקדושה עליונה שנעשה מהם יראת הבורא ברוך הוא ונמצא כיון שנתעלה הטוב שבהדינין נופל הרע למטה כנודע שכל בחינת דינין הם מסוד הגבורות הקשות אך עבור מפגמי התחתונים מתערבין אלו הגבורות בסיגי הרע לפעול דינים ועל ידי שמסלקים הטוב לכללו בהתורה על ידי שעוסק בדחילו ורחימו ועושה מהם טוב נמתקים הדינים ונבדל הטוב מהרע והרע נופל למטה. וכאשר שמעתי בשם הבעש״ט נשמתו בגנזי מקומים פירוש הש״ם דגיטין שלח ליה מר עוקבא לר״א בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות כו׳ שרטט וכתב ליה דום לה׳ והתחולל לו השכם והערב עליהם לבית המדרש והוא יפילם לפניך חללים חללים והם כלים מאליהם ופירש הוא זללה״ה שהוא כמבואר למעלה שר״א נתן לו עצה גדולה זו שעל ידי שישכים ויעריב עליהם לבית המדרש יתמתקו הדינים ההם המלובשין באותן בני אדם שקמו עליו להצר לו כי מה שיש לאדם צרים למטה הוא על ידי הדינים שיש עליו למעלה מהתערבות והתגברות סיגי הדינים והגבורות ומתלבשין בבני אדם למטה שהם ראוים לכך שיגלגלו חוב על ידם והעצה הוא לבל יתגרה בהם אלא להשכים ולהעריב עליהם לבית המדרש בפנימיות התורה שהוא סוד הדעת על ידי שילמוד ויתפלל בדלחילו ורחימו כמבואר למעלה שזה בחינת דעת ממש ועל ידי הדעת והדבורים נתעלה למעלה להתאחד בעולם המחשבה מקום שאין שם דינים ואין שטן ואין פגע רע ח״ו רק הטוב הגמור ונכלל הוא עם אותן הגבורות נפולין בחינת דינים בהטוב. וכל זה על ידי שנותן אל לבו כי גם אותן הגבורות נפולין הם אותיות כנודע שאם בא עליו איזה דינים הם אותיות נפולין שלכך מספרים ועוסקים בענייני המאורע שבא עליו באותיות על ידי שבאים מאותיות נפולין והאותיות שמדברין מן המאורע ההוא הן הן ממש אלו האותיות הנפולין שמהן באו אלו הדינים ועל כן באחזו באותיות התורה באהבה ויראה שהם בחינת דעת נמשך על ידי זה עם האותיות שבתורה למעלה למקור התורה ויש עלייה גם כן לאותיות הנפולין של מקום הדינים שנכללו בהטוב בשרשן כנודע שכל התפעלות היורד הן לטוב הן למוטב הכל הוא על ידי צירופי אותיות ועל ידי עלייתן לשרשן פנימות הדינים אל הטוב נפרד מהם הרע שהיה מעורב בהם ונעשה הכל בחינת טוב כי הרע נופל למטה ונהפכין גם אותן בני אדם שנתלבשו בהן בתחלה אותן הדינים להיות לו אוהבים כי בלעדי הדינים שלמעלה לא יפעלו שום פעולה רע. וזהו והוא יפילם לפניך חללים חללים שהרע שבהדינים יהיה נופל למטה ויקרא בשם חלל עבור שניטל מהם החיות שהוא הטוב שהיה מעורב בהן ונעשה וניתקן מן חלק הטוב שהיה בהם הטוב גמור יראת אלקים והתכללות בדעת לעולם המחשבה וזהו כוונת הפסוק (תהלים ל״ז, ז׳) דום לה׳ והתחולל לו שהוא לשון דומיה שפירשו שיביא אלו האותיות של התלבשות הדינים לעולם הדומיה ששם אין אומר ואין דברים עולם המחשבה כאמור ששם אין דינין כלל רק טוב גמור בלא סיגי רע כלל ונודע שסוד הדעת נקרא גם כן בשם יעקב וכמו שכתבתי למעלה:

ט״זוזהו ויצא יעקב מבאר שבע שבחינת יעקב סוד הדעת יצא מבאר שבע מן מקור סתימת התורה מעין החכמה שהוא בחינת באר מים חיים ונקרא באר שבע על שם חצבה עמודיה שבעה כנודע שקאי על התורה והדעת יואצ ממעין החכמה ונמשך למטה להתגלות בחינת דבור שעל ידי זה יהיה עילוי ומיתוק לכל הדינין הנפולין הבאין מאותיות נפולין וזהו וילך חרנה שהדעת עושה הליכה ועלייה לבחינת חר״ן חרון אף ודינים להמתיקן על ידי דבורים בדעת בדחילו ורחימו בתורה שהוא נמשך בחינת באר שבע וגם כן פעולה נעשה כמו כן על ידי תפלה שהיא גם כן אותיות התורה וכל זה גם כן על ידי דעת שהוא דחילו ורחימו בכדי שהדעת ימשוך ויפריח אותן למעלה לבחינת באר מעין החכמה עולם המחשבה:

י״זוזהו ויפגע במקום אין פגיעה אלא תפלה שבמקום שהוא שם בנפילתו למקום הדינים יתחיל להפגיע ולהתפלל עם דעת באהבה ויראה באותיות התורה ועל ידי זה יתאחדו גם אותיות הנפולין של מקום הדינין שהיו בסוד הסתרת פנים כמו שאמר הכתוב (דברים ל״א, י״ז-י״ח) ואנכי הסתר אסתיר וגו׳ על כי אין אלוהי בקרבי וגו׳ שהוא על ידי התפרדו מהבורא ברוך הוא מפגמי העוונות ועתה יתכללו הדינים ואותיות הנפולין בהדעת יכנסו להתכלל בהטוב ואז על ידי ששב ותיקן הפגם בחינת הסתרת פנים ואז וילן שם על שם בין שדי ילין שעל ידי המתקת הדינים ותיקון הפגם נדבק בו יתברך ואז אין רע כי הרע היה על כי אין אלוה בקרבי ועתה כי יש אלוה יש כל טוב וכל ברכה וזהו וילן שם בחינת בין שדי ילין שהוא הבורא יתברך בתוך עם בני ישראל כי בא השמש פירוש כי נודע כי שמש ומגן ה׳ אלהים (תהלים פ״ד, י״ב) פירוש שאלהותו יתברך נמשל לשמש כביכול באלף אלפי אלפים הבדלות שאי אפשר להסתכל בו כי אם על ידי מגן ומחסה כך אור בהירתו של אין סוף ברוך הוא אי אפשר להשיג כי כי אם על ידי צמצומים וזהו כי בא השמש ששקעה השמש שלא בעונתה על ידי נפילתו למקום הדינין ועכשיו ניתקן וחזר אור אלהותו בחינת בין שדי ילין. וכל זה על ידי שויקח מאבני המקום שהם האותיות שנקראים כן בספר יצירה שלקח מאבני שהם האותיות שבמקום הדינים וישם מראשותיו והביאן והעלן לראש האותיות מעין התורה לעולם המחשבה ועל ידי זה ויחלום פירוש מלשון הדר חלום שהבריא חולי הדינים ונתחזקו להכלל בהטוב כאמור למעלה והנה סולם מוצב ארצה וגו׳ כי על ידי הדעת בחינת סולם שמוצב ארצה במדריגות התגלות וראשו מגיע השמימה שנמשך ונתעלה על ידו לרום שמים לאולם החירות ועולם המחשבה והנה מלאכי אלקים פירוש שלוחי הדין שהם נקראים מלאכי אלהים עולים ויורדים בו וכפירוש רש״י עולם תחלה ואחר כך יורדים שעל ידי הדעת שהוא מתפלל ועוסק בדחילו ורחימו באותיות התורה עולין גם כן אותיות הדינים ונכללין ונמתקין בהטוב והרע יורד ונבדל ונפרד מהטוב ונופל למטה כאמור למעלה והנה ה׳ נצב עליו שם הרחמים שעל ידי המתקת הדינים נשפעים הרחמים ממקור החיים וישכב במקום ההוא הוא מכו שכתוב בתקונים שהם אותיות וי״ש כ״ב כי גם שם במקום הדינים יש כ״ב אותיותה תורה אך שהם אותיות נפולין ועל ידי זה שנדבק בתורה בדעת נכללין גם אלו האותיות עמם להתעלות ולהתאחד בעולם האחדות להתכלל בהטוב. ונודע כי הגלות הוא על ידי התלבשות הדינים ההם מלמעלה באותן האומות להצר לישראל ואם היה לישראל אמונה זו שעל ידי הדעת ועסק התורה בדחילו ורחימו יהיה מיתוק הדינים בטוב הגמור ויפול הרע למטה אז היו האומות עולים תחלה ואחר כך יורדים אחר שנפרד הטוב מן סיגי הרע אך על ידי שיאן להם האמונה זאת באמת גמור לכך אין קץ לגליות כי אף אותן שעוסקין בדבורי התורה והתפלה מכל מקום כיון שהוא בלא דעת בלא דחילו ורחימו כאמור למעלה אין בחינת סולם בכדי שיוכלו להעלות למעלה הדינין לשורשן שזה אי אפשר כי אם עלידי הדעת וזהו סוד הגלות כי הדעת הוא בגלות עבור שאין עסק עבודתן להשם יתברך בדעת על כן הוא הגלות ומיעוט הדעת הוא על ידי מיעוט האמונה שהיא פתח ושער להכנס בה לדעת ולכל המדות כיה יא סוד מדה שביעית ולכך כתב בספר יצירה לפיכך בחר בשביעיות תחת כל המשים שבע ארצות שבע ימים וכו׳ כי באמת בכל מדריגות ובכל עליית עולמות העיקר השער לה׳ היא האמונה מדה השביעית:

י״חועתה נבוא לביאור כוונת המדרש שראה ארבע מלכיות של ארבע גליות סוד הדינים שעולין ויורדין שעל ידי עסק העבודה עם הדעת בדחילו ורחימו יכולים להעלות הטוב שבהן ולהוריד ולהשפיל סיגי הרע אחר המיתוק ואמר לו הקב״ה ליעקב מפני מה אינך עולה פירוש שהשם יתברך מלמדן לשיראל שמה שראוין הן להתעלות ולירד ואינן נעשין כן הוא על ידי שאתה בחינת יעקב סוד הדעת אינך עולה על כן אין עלייה ומיתוק לדינים ההם שמצדם בא הגלות כי זה אי אפשר כי אם על ידי הדעת כי ישראל הם מקטני אמנה כאמור ועל ידי זה גם הדעת בגלות וזה שאמר במדרש אלמלא האמנת ועלית כי עיקר הסיבה לבוא לזה היא אמונה:

י״טכאמור עכשיו שלא האמנת עלידי שאין להם לישראל האמונה הגמורה לזה שאם היו עובדין כן בדעת שהוא בדחילו ורחימו היו נמתקין כל הדינים והי בא כל טוב לעולם על כן יהיו משתעבדין בהן בארבע גליות ומכל מקום כל הגוים אעשה כלה כי סוף כל סוף צריך להיות כן שיתפשט הדעת והאמונה בישראל עד שיהיו גלים כל האומות שהיו משעבדין לישראל ויאבדו מעולם הזה ומעולם הבא עלידי המיתוק והתעלות הטוב שבתוך הדינים למעלה ונפילת הרע. כי באמת אף שיתן להם לאומות העולם הקדמונים עולם הזה ולישראל העולם הבא לא תאמר שהדברים כהוייתן שאין לישראל העולם הבא לא תאמר שהדברים כהוייתן שאין לישראל חלק בעולם הזה כי היתכן שבריאת כל העולמות וכל הנבראים קטנים וגדולים היה בשביל ישראל ויהיה ניטל מהם כל חלקי העולם הזה אלא ביאור הענין הוא על פי מה שכתוב (ישעיה כ״ו, ד׳) כי בי״ה ה׳ צור עולמים שבאות י׳ נברא העולם הבא ובאות ה׳ העולם הזה שהוא ה׳ ראשונה משם המיוחד ושני אותיות אלו נקראים בספר הזוהר תרין ריעין דלא מתפרשין רק בחבורא חדא בלי שום פירוד כלל וכן שני עולמות שנבראו על ידם גם כן צריכים להיות באחדות אחד להיות בבחינת תרין ריעין והוא דנודע כי העולם הזה נקרא חומר וגוף נגד העולם הבא שהוא בחינת צורה ונשמה כמו שגוף נגד העולם הבא שהוא בחינת צורה ונשמה כמו שגוף ונשמה כל זמן שהם ביחד בלתי נפרד הנשמה מן הגוף נקרא חי ואחר הפרידה נקרא מיתה כמו כן העולם הזה והעולם הבא צריכים ישראל עם העולם הזה להתנהג על פי הנשמה שהוא בחינת עולם הבא שאל יהא נפרד עולם הזה מעולם הבא ולעשות תמיד מחומר צורה על ידי הזדככות הגוף שהוא העולם הזה לבל ישתמשו ממנו במותרות וסיגים כי אם מה שצריך ממנו לפי הנהגת הצורה שהיא עולם הבא במחיה אותן ונמצא אם היו ישראל מתנהגין בעולם הזה עם הצורה לשו היה אחדות אחד הצורה עם החומר והיה הזדככות החומר להקרא בשם צורה ולהיות טפל אליו והיה שופע בו בחינת החיות העליון בחינת עולם הבא. וכל זה על ידי הדעת המיחד ומקשר שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שעל ידי הדעת היה נקרא עולם הזה גם כן עולם החיים ולא היו נמנעין גם כן מהסתכלות אור עליון עבור הזדככות חומריות העולם הזה ואחדותו בהצורה על ידי הדעת והיה גם כן נזדככו חומריות גופו והיה נתאחד בהצורה שהיא נשמת כל אחד ואחד מישראל כי זה העולם הזה שיש בו חיות עליון ניתן לישראל לבדן כי הוא ממש עולם הבא אך מה שניתן לאומות הוא הרבוי והמותרות שאינו נחשב מן קומת הגוף שבתוכו מתלבשותה צורה שהיא העולם הבא מפני שהיא חוץ לקומת הגוף שהוא עולם הזה וסיגים ופסולת שאין בהם חיות כלל שהוא נקרא עולם הזה מת שאין בתוכו חיות הקדושה והוא הפסולת שנדחה לחוץ מקומת העולם הזה שבתוכו התלבשות חיות העולם הבא בבחינת תרין ריעין כי באמת למי שיש לו עיני שכל יראה בחוש כי כל עניני עולם הזה שהאומות משתמשין בו הוא מאוס מאוד באין חיות כלל ונראה לעין שהוא דבר מת בלי חיות רק מותרות ולא עיקר אבל מפני שאין לישראל האמונה והדעת שיהא התקשרות בחומריות העולם הזה להצורה שלו לכך נופל העולם תמיד ונפרד מהחיות ובאין קיטרוגים הדינין לעולם על ידי זה אילולי שיש כמה צדיקים בכל דור המקיימין את העולם ואין מניחין אותו ליפול לגמרי על ידי שיש להם דעת שעובדין את השם יתברך בדחילו ורחימו שעל ידי זה מהפכין מדותיו של הקב״ה ממדת הדין למדת הרחמים ומקשרים אותו עם הצורה. וזהו פירוש הפסוק (תהלים צ״ב, י״ב) בקמים עלי מרעים שהם צרים הבאין מצד הדינין תשמענה אזני בחינת שמיעה ולא דבור שאני מעלן לעולם השמיעה שהוא עולם המחשבה ושם נמתקין והנה בימות המשיח אי״ה במהרה בימינו אז יהיה רבוי הדעת בעולם יהיה הזדככות העולם הזה בחינת חומר להתאחד עם העולם הבא להתכלל בצורה והרע והרבוי והסיגים יפלו למטה ויתחברו ויפלו גם האומות האוחזים ברבוי ההוא ובסיגי העולם הזה מאחר שיהיה סילוק החיות לגמרי מן הסיגים שמהן באין הדינים. וזהו (מלאכי א׳, ב׳) אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב וגו׳ ופירושו הוא כי האהבה של יעקב ניכרת היא על ידי שלא ניתן להם כי אם העולם הזה החי הדבוק בחיים כאמור שהוא טפל ודבוק להצורה וזהו ואוהב את יעקב פירוש את מלשון את הטפל לבשרו בחינת עולם הזה שהוא טפל עלולם הבא ומתאחד עמו שהוא בחינת קיים מה שאין כן ואת עשו שנאתי הריבוי של עשו שהוא לשון תוספת בוא״ו ואת דייקא על כי שנאתי אותו חלק מעולם הזה שאין בו חיות כלל נתתי אותו לעשו שהן ראוין לו על שהן גם כן אינן דבוקים בחיים כלל ושרשן מסיגים לכך ניתן לעובדי כוכבים עולם הזה כיוצא בהן בלי חיות שנדחה משורש הקדושה ולחוץ והיא בחינת סיגים אבל העולם הזה הנחמד והאהוב להקב״ה ניתן באמת לישראל עמו האהובים מכל עם ולשון הקדמונים מפני שהוא הכל אחדות אחד אלהות העליון וישראל והתורה והעולם הבא והעולם הזה שעל ידי כולן נמשך התפשטות אלהותו רק שזה בפנימיות וזה בחיצוניות בחינת לבוש וגוף שבחינת עולם הבא מתלבש בתוכו וצריך לאחדו אחדות כללי שיהיו לאחדים שיעשה מחומרית עולם הבא צורה כמו בגוף ונפש האדם זה נותן לישראל עם קרובו ואין לזרים אתם שום חלק ואחיזה בחלק זה עולם הזה עד ביאת הגואל במהרה בימינו שאז יהיה הזדככות כל החומריות לעין לכך יהא נקרא רק שם אחד עולם הבא שלא יהא כלל שם עולם הזה נקרא בפני עצמו בפירוד רק הכל אחדות גמור כאמור ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד אמן נצח סלה ועד. ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:

כ׳ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. פירש רש״י כי מטא לחרן יהיב דעתיה למיהדר מיד קפצה לו הארץ וזהו ויפגע במקום:

כ״אהנה נודע כי מה שהצדיק העובד השם יתברך ברוך הוא על ידי החיות והמוחין שנותנין לו מלמעלה כי כל חד לפום שיעוריה שיוכל להשיג מציאות האל יתרך כך מתצמצם כביכול אלהותו יתברך אצלו ואחר כך כשהולך בזה המדריגה זמן מה מסתלקין מן הצדיק בחינת אלהות שנתצמצם אצלו בכדי שיתחזק את עצמו לבוא אל מדריגה יותר גדולה כי כל זמן שהוא במדריגה הזאת אינו יכול לבוא למדריגה יותר גדולה מאחר שהבחינה ההיא מלובשת בו ומחמת ריגלתו אינו רואה שום בחינה אחרת שלמעלה ממנו מחמת שטבע ההרגל מושכו לעשות כפי ההרגל אבל כשמסלקין ממנו בחינה זאת שהיתה בו ובודאי יאחז צדיק דרכו לדבק לשרשו מתחיל להתחזק מאוד מחמת שנפל ממדריגתו ומחמת ההתחזקות הגדול שהוא מתעורר מאוד נתרבה גם כן הסיוע מלמעלה כפי התעוררותו כנודע כי כמו שהתעוררות הוא מלמטה כך נתעורר למעלה ואז בא למדריגה יותר גדולה:

כ״באך מכל מקום אף שנסתלק ממנו הבחינה אלהות שהיתה בו מכל מקום נשאר בו רושם הקדושה שעל ידי זה יוכל להתחזק כאמור כי בלאו הכי היה נשאר למטה ח״ו אחר סילוק הקדושה ועל ידי השארת הרשימו מתחזק את עצמו כאמור שכן טבע הקדושה שאפילו אחר סילוקה נשאר אחריה רושם כמאמר רז״ל מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי וזהו (משלי כ״ד, ט״ז) כי שבע יפול צדיק וקם ופירוש שנופל להיותקם למדריגה יותר וכל זה הוא בצדיק אבל מיש אינו בגדר צדיק והקב״ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ורוצה לקרבו אצלו אזי מחמת שאינו דבוק בבורא יתברך נופל למקום הדינים כי מי שהוא דבוק בבורא יתברך אין עליו דינים מחמת שהוא דבוק מבקור חיי החיים שאין שם דין כלל ובהיפך מי שאינו דבוק ואז מצמצם את עצמו כביכול אל האדם אלהותו אל המקום שהוא שם באותן דינין הבאין עליו שמתוך זה יתקרב אליו יתברך ויבוא לבחינת באר שבע שהוא לידבק ביראתו יתברך שנקרא באר מים חיים אשר מי שהוא דבוק בזה הוא שבע מכל טוב הנצחי:

כ״גוזהו ויצא יעקב מבאר שבע יעקב נקרא בחינת מדריגה תחתונה לשון עקביים כשיוצא מבחינת באר שבע וילך חרנה שבא למקום הדינין הנקרא חרון כי מטא לחרן יהיב דעתיה למיהדר רצה לומר על ידי הדינים הבאים עליו ויש שם צמצום אלהותו יתברך ומחמת זה נותן אל לבו לשוב ומיד קפצה לו הארץ שהוא ארץ החיים העליונה כנודע יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק כי החיות העליון משתוקק מאוד אל האדם לשכון בתוכו אך מפני שאין כח במקבל לקבלו ומיד דיהיב דעתיה למיהדר שזהו מיין נוקבין אתערותא דלתתא מיד קפצה לו הארץ עליונה כמו שאמרו רז״ל מסייעין אותו וכשנותן אל לבו זה מיד נמתקין הדינין ונופלים ממנו מאחר שבא אל המכוון:

כ״דוזה שאמרו רז״ל יציאת צדיק מן המקום עושה רושם כי הצדיק היוצא מן המקום שהיה בו תחלה עושה רושם ומחמת הרושם שנשאר בתוכו ממדריגה הקודמת מתחזק את עצמו למדריגה יותר גדולה כאמור לעיל ולכן יאמין האדם באמונה שלימה אם יבוא עליו איזה צער ויסורין ח״ו איזה הפסד אפילו מועט שהוא בכדי לעוררו שיתקרב אל הבורא יתברך וזהו שנתצמצם אלהותו יתברך אליו כפום שיעוריה בא וראה מה שאמרו רז״ל עד היכן תכלית יסורין אפילו הכניס ידו לתוך כיסו וכו׳ כי אפילו בזה וכיוצא בזה יאמין כי שם הוא צמצום אלהותו יתברך אל האיש ההוא וזה יחשב לרחמים אצלו לבלתי ידח ממנו נדח וכשחושב באמת כן נעשה באמת כן למעלה:

כ״הוזהו מה שאמר הכתוב (ישעיה כ״ו, ט״ז) בצר פקדוך וגו׳ והי שדי בצריך הם הדינים:

כ״ווזשה״כ וידעת היום, פי׳ כי בכל יום יזדמן לאדם איזה יסורין לא פחות מהאמור אפילו הכניס ידו לתוך כיסו כו׳ ויראה בכל יום להכניס הדעת בקרבו להמשיך את עצמו על ידי הדעת זה למעלה לחיי החיים ברוך הוא כמו שאמר הכתוב בדעתו תהומות נבקעו על ידי הדעת בא בקיעה למקום מדריגות תחתונות שהם בחינת תהום וזהו וידעת היום שיהיה לך בחינת דעת מן המאורע שבכל יום והשבות אל לבבך פירוש אל הבורא יתב׳ שנקרא צור לבבי כי ה׳ שהוא מדת הרחמים הוא האלקים הדינים שבאו עליך שמרחם עליך לבלתי ידח ממנו נדח בשמים ממעל הוא בחינת צדיק שמסלקין ממנו החיות העליון ועל הארץ הוא בחינת מי שאינו בגדר צדיק שנופלין מתחת למקום הדינין אין עוד עצה אחרת כי לצדיק נותנין עצה מלמעלה על ידי זה ולהשני על ידי בחינה אחרת כאמור לעיל ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:

כ״זוישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם ופירש רש״י משנתבשר בשורה טובה והובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת הענין דכתיב (מלאכי ג׳, כ״ג-כ״ד) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה׳ גו׳ והשיב לב אבות וגו׳ והן אמת הדבר שכמו שלפני ביאת המשיח במהרה בימינו יהיה בשורת אליהו ומחמת זה יהיה הרחבת הדעת כמו שכתוב ומלאה הארץ דעה וגו׳ כמו כן יש בחינה זו בכל אדם מישראל ובכל זמן דהנה אמרו בגמרא ששאל המין מפלגא ולעילא דהורמיז וכו׳ הענין הוא לפי המובן כי התגברות הרע והחומר בא באדם מפלגא דלתתא כי מפלגא דלעילא אין שום התעוררות רע ח״ו כנודע למבין ומחמת שנתעורר בפלגא דלתתא בא ההתגברות הרע ח״ו גם כן בפלגא דלעילא ודעת המין היתה עבור זה לומר שבא האדם משתי רשויות ח״ו והאמת שהאדם הוא אחדות גמור בכל רמ״ח איברים ושס״ה גידים כנודע וצריך לייחד השני חלקים לדבק אל הטוב הגמור שלא יהיה התגברות החומריות אפילו מצד פלגא דלתתא כי אל אחד בראן רק שנברא כן בכדי שיהיה בחירה וזה נקרא בחינת רגלין שצריך העובד להגביהן וליחדן עם פלגא דלעילא. והנה אם בא לאדם איזה בשורה טובה גם בשעת לימוד כשמתקשה על איזה דבר קודם שיבוא לו הדעת נכנס בו כמו בשורה שמרגיש במוחו שנכנס בו נקודה אחד וזהו נקרא בחינת אליהו ואחר כך ומלאה הארץ דעה שנתרחבה דעתו ונתמלא חיות ובנקל לו אז ליחד את חלקיו גם בחינת רגליו אל הטוב כי באמת איש המגיד בשורה טובה נתלבשה בו בחינת ניצוץ אליהו ממש כי הוא המבשר כל הבשורות טובות שבעולם רק שמתלבש בהמגיד ההוא כי בחינת אליהו הוא מששת ימי בראשית רק שנתלבשה אחר כך בפנחס כנודע ולכן כשמזדמן להגיד איזה בשורה טובה מתחזק כל אחד ואחד לרוץ ולהגיד כי נשמתו ברגשת בחינת אליהו ורוצה להכניסו בתוכו אף שאין בני אדם מרגישין בזה מכל מקום מזליה חזי ואם היה לו דעת היה יכול להתחיל לעבוד את ה׳ בבחינת אליהו שנתלבשה בו אז וילך בה ממדריגה למדריגה גדולה וגם האיש שנתבשר הבשורה נכנס בו הניצוץ אליהו בקרבו ונתרחבה דעתו גם כן יוכל לדבק בנקל אל הבורא יתברך חלק הנקרא רגליו גם כן ונקרא אז בא יום ה׳ הגדול שהכניס בסבה זו את ה׳ בתוכו:

כ״חוזהו הנה אנכי שולח לכם כי שולח הוא לשון הוה כי תמיד הוא כך בכל אדם ובכל זמן בחינת אליהו שלוח אל האדם הישראלי לפני בא יום ה׳ כאמור ואז והשיב לב אבות על בנים כי בחינת פלגא דלעילא נקרא אבות נגד פלגא דלתתא כי פלגא דלתתא נקרא בחינת כרעין כי ברא כרעא דאבוה הוא ופלגא דלעילא מוליד השכל לקרב גם בחינת הכרעין לטוב והבן וזה והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם שנעשה אחדות אחד שהלב שבבחינת אבות ישוב על בחינת בנים שגם שם יבוא הטוב ולב בנים על אבותם אף מה שבא בבחינת בנים שבא מחלק הרע דהיינו איזה מדה שבא מבחינת רגלין גם כן מביאה אל הטוב כמו שכתוב בכל דרכיך דעהו ומשיב לב בנים אל בחינת אבות:

כ״טוזה וישא יעקב רגליו שהגביה בחינת רגלין משנתבשר בשורה טובה נשא לבו את רגליו נשא החיות שבא אל לבו מבחינת אליהו שהיה מששת ימי בראשית כמו שכתוב בזוהר הקדוש את רגליו את בחינת רגליו וילך ארצה בני קדם שאפילו במדות ארציות שלו הולך אל בני קדם אל בנין קדמונו של עולם ונעשה קל ללכת כי יש ק״ל צירופי אליהו אותיות הקדושים שבאין אל האדם עם בחינת אליהו לעזרו ללכת למדריגה גדולה והבן:

ל׳איתא במדרש מעין גנים באר מים חיים וגו׳ מעין גנים זה אברהם באר מים חיים זה יצחק ונוזלים מן לבנון זה יעקב הענין הוא כי פיה פתחה בחכמה (משלי ל״א, כ״ו) כי אורייתא מחכמה נפקת ותורת חסד על לשונה ואיתא בתיקונים חסד חם ד׳ כי נודע החכמה עליונה היא יו״ד נקודה שאין בה תפיסה כמו שאמר הכתוב (איוב כ״ח, כ״א) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה ומה שנתן השם יתברך את התורה לבחינת התגלות שנתגלה אצלנו הוא חסד והוא חסד שעשה הקב״ה עם מדריגות התחתונים והוא חם ד׳ שחס על בחינה ד׳ דלית לה מגרמה כלום ויכירו על ידי התגלות התורה כל אחד את מציאת האל יתברך כל אחד לפוס שיעורא דיליה כפי מה שמשער אלהותו בקרבו לכן נתצמצמת החכמה עליונה מבחינת העלם לבחינת התגלות שנוכל להבין את מציאותו יתברך ואז כשמסתכל האדם בהתורה ופועלת בו החכמה שבא לבחינת בינה ואז נעשין בחינת חכמה ובינה תרין ריעין דלא מתפרשין כמו שהיא בבחינה למעלה ונעשה אצלו הרחבת הדעת שממשיך חיותו יתברך ממקור שנקרא באר מים חיים חיי החיים ברוך הוא שהוא נוזל מן לבנון (ל״ב נו״ן, ל״ב) נתיבות החכמה ונו״ן שערי בינה שבעולם הבינה כמו שאמר הכתוב (בראשית ב׳, י׳) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ג״ן סדרים דאורייתא ומשם יפרד שאחר כך בא לעולם הפירוד כל אחד כפי שרואה בה והבן וכל זה הוא בבחינת חסד חם ד׳ כאמור ועל ידי היראה הגמורה זוכה לדבק בבחינת באר מים חיים כמו שאמרו על מאמר רז״ל רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה לשם תורה שתורה לו דרך ה׳ אזי נעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק שנתלבש בו אותו בחינה מעיין המתגבר הנקרא באר מים חיים ובחינת נהר ונעשה עמו אחדות גמור ונקרא רחובות שנתרחב הדעת אצלו. וזהו ענין הבארות שחפרו האבות כי אברהם שהוא חסד קיים כל התורה כי אז הותחלו השני אלפים תורה שעד אברהם היו שני אלפים תהו דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ומשבא אברהם הותחלו השני אלפים תורה והתחיל לחפור בארות מים חיים ולקרב את הבריות אל בחינת באר מים חיים כמו שכתוב (בראשית י״ב, ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן ותרגום אונקלוס דשעבידו לאורייתא ואחר כך בא יצחק וישב ויחפור וגו׳ דכתיב (שם כ״ו, ט״ו) וכל הבארות וגו׳ סתמום פלשתים וימלאום עפר שסתמום ביסוד העפר ולכן וישב ויחפור וגו׳ שהדריך את בני העולם בבחינת יראה לבוא לבחינת באר מים חיים ומתחלה היה קטרוג השטן על זה כמו שכתוב ויקרא שמה שטנה עד שאחר כך שחפר עוד בשכל יותר גדול ואז ויקרא שמה רחובות שבאו להרחבת הדעת ובבוא יעקב סוד הדעת כתיב (שם כ״ט, י׳) ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר כי הרע נקרא אבן נגף כמו שאמרו ז״ל שבעה שמות יש לו ליצר הרע ואחד מהן הוא אבן נגף ויעקב ראה ברוח הקודש שהאבן נגף מעכב מאוד מלהגיע לבחינת הבאר חיים והוא המשיך את הדעת והחליש כח הרע שלא ישלוט כל כך בכדי שיהא באפשרי לדורות הבאים להגיע לבחינת הבאר חיים כי בזולת זה לא היה אפשר להנתן תורה לישראל כי אם על ידי פעולתו שפעל ונעשה רגלי המרכבה העליונה ואז ואחר כך נעשה בחינת ג״ד גומל דלים כמו שאמרו בגמרא א״ב אלף בינה ג״ד גומל דלים כי אלף הוא חכמה מלשון (איוב ל״ג, ל״ג) ואאלפך חכמה כי התורה שיצאת משם היא גומל דלים כמו שאמור חסד חם ד׳ ולכן נאמר (שמות כ׳, א׳) וידבר אלהים את כל הדברים האלה ואמרו רז״ל בדבור אחד נאמרו והענין כי על ידי שהחכמה נתצמצמה לא יכלו ישראל לשמוע את התורה כי הוא בחינת י׳ שאין לה תגלות והיא נקודה נעלמה מעין כל חי על כן היו כלולים בה כל הדברות לכן אמרו ישראל קרב אתה ושמע דבר אתה עמנו שהוא סוד הדעת שימשיך להם צמצום החכמה בכדי שיוכלו לקבלה:

ל״אוזה מעין גנים דא אברהם מה שנמשך מהמעין החכמה לבחינת גן הוא על ידי חסד חם ד׳ כאמור באר מים חיים דא יצחק שחפר לזאת המדריגה על ידי בחינת יראה כמ״ש ונוזלים מן לבנון זה יעקב הוא סוד המשכת הדעת שעל ידו נמשך מן ל״ב נו״ן כאמור לעיל עורי צפון וגו׳ כי אמרו רז״ל הרוצה להחכים ידרים להעשיר יצפין ובאמת אין שני הדברים יכולים להיות כאחד כי אם הוא רוצה להעשיר בודאי לא יבוא לבחינת החכמה עליונה שממנה יצאת התורה וזהו עורי צפון עורי מלשון התנערי לשון ניעור שינער מעליו בחינת צפון שמצפון צהב יאתה ובואי תימן שיבוא לבחינת דרום שיגיע לבחינת חכמה כאמור:

ל״בוהנה אמרו רז״ל אין בן דוד בא עד שיבוקש דג לחולה ולאימצא כו׳ ונודע דדגים הם קשים לחולה אך הענין הוא כי יש שני עתים לימות המשיח באחד בעת׳ והשני אחישנה והמובחר הוא בחינת אחישנה אך אימתי יהיה כן כשיעבדו את ה׳ אל המכוון שאליו כיוון השם יתברך בנתינת התורה שהוא בחינת ד״ג גומל דלים כאמור ויעשו המכוון באמיתי שיכירו מציאותו יתברך על ידי התורה שנתצמצמה אצלם מעולם החכמה אך מלמטה צריך התעוררות להיותבתחלה מבחינת ד׳ להמשיך לשרשו להגומל חסד ולכן נקרא בחינת ד״ג אבל אם ישראל הם חולים עלידי חולת אהבתם אליו יתברך שאין להם אהבה להבורא יתברך שיהיו יכולין להיות בבחינת ד״ג אז אמר השם יתברך למעני למעני אעשה (ישעיה מ״ח, י״א) והוא בחינת בעתו שאין עוד לאחר ביאת המשיח וזהו עד שיבקש בחינת ד״ג לישראל שהם חולים ולא ימצא ואז למעני אעשה והנה איך אפשר לבוא לבחינה זו מאחר שכתיב והתקדשתים והייתם קדושים כי קדוש אני וגו׳ הרי אנו רואין שצריך קדושה גדולה לזה אמנם התועלת הוא יום השבת כי אילולי שהיה בחינת שבת לא היה אפשר לבוא למדריגה זו מחמת שהוא בחינת חול אך מחמת גודל הקדושת השבת יכולין להמשיך גם כן הקדושה לששת ימי החול ועל ידי הקדושה שקבל בשבת יכול להמשיך קדושה עליו בששת ימי החול ולבוא לבחינת ד״ג כאמור ולכן מצוה לאכול ד״ג בשבת לרמז האמור לעיל והשם יתברך יתן לבנו לעבדו באמת ובלבב שלם אמן נצח סלע ועד ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:

ל״גויצא יעקב מבאר שבע כו׳ הנה ונדע כי עיקר קיום כל התורה היא האמונה כמו שאמרו בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה והאמונה היא שיאמין באמונה שלימה בבוראו ברוך הוא ובהשגחתו ובכל דבר שחידשו סופרים והיא אמונת חכמים כי המאמין כנ״ל בודאי ישמע לדברי תוכחה ולדברי תורה ויבוא לידי קיום המעשה וכמו שכתוב (שמות י״ד, ל״א) ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו רצה לומר אף על פי שלא היה להם שכל כל כך להאמין בבורא ברוך הוא על ידי שהאמינו במשה שהוא עבדו עובד השם היו דבריו נשמעים להם ובאו להאמנת השם אך הסיבה המפסדת האמונה היא הגדלות כנודע שאומר בלבו אף אני עובד ה׳ ולמדן כמותו אבל העיקר לזה הוא השפלות בעצמו והכרעת חבירו לכף זכות ובודאי על ידי זה יבוא לקיים מכל מלמדי השכלתי (תהלים קי״ט, צ״ט) ומי שיש בידו אמונה אפילו שאין לו שכל עצמיות יוכל לבוא למדריגה גדולה אף שהוא במדריגות לילה כיום יאיר לו האמונה וד״ל ויכול לבוא למדריגת תשובה שיהא לבו זך ונקי להשראת הבורא ברוך הוא בתוכו ממש כמו שכתוב (שמות כ״ה, ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ונקדשתי בתוך בני ישראל כי זהו עיקר כוונת הבחירה באומה הישראלית שיזכו למדריגה שיהיו מרכבה וכסא לכבודו יתברך כמו שאמרו האבות הן הן המרכבה שפינו מקום תוכיותם וכל איבריהם וביחוד את לבם עד שהמשיכו את הבורא בתוכם וצריך תחלה להיות סור מרע דהיינו לזרוק את הרע שבקרבו הוא יצר הרע שלא יעכב לזה כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה כנוד כמו שכתוב (תהלים ל״ד, ט״ו) סור מרע ועשה טוב דהיינו שיעזוב את הרע בלב שלם בלי שום זיוף ואז ועשה טוב רצה לומר ועשה מקום שישרה בו הטוב הוא הבורא ברוך הוא שנקרא טוב שנאמר (שם קמ״ה, ט׳) טוב ה׳ לכל:

ל״דוהעיקר הוא על ידי וידוי דברים שיתוודה בינו לבין קונו באמת גמור ובלב שלם ובחרטה שלימה ואז יתוקן מה שקלקל כי נודע אם האדם הוא חוטא פוגם בהתורה שהוא כ״ב אותיות שנבראו בהם שמים וארץ כי על ידי החטא הוא מחסר האותיות מן התורה העליונה אם גנב ועבר על לא תגנוב הפריד האותיות מן התורה ואת חלק נשמתו ואחר כך כשבא להתוודות בדבור שהוא גם כן אותיות ואומר כזה וכזה עשיתי והריני מתחרט הרי הוא מזכיר את העוון בפיו ומתחרט ואז הוא מתקן מה שפגם ומחזיר את האותיות לתורה העליונה:

ל״הוזהו (הושע י״ד, ב׳) שובה ישראל עד ה׳ אלהיך וגו׳ ודרשו בגמרא גדולה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר עד ה׳ אלהיך הענין הוא שעל ידי תשובה מגיע למדריגה שיהא כסא לכבוד עליון הוא הבורא ברוך הוא וברוך שמו וזה נלמד ממה שכתוב שובה ישראל עד ה׳ אלהיך רצה לומר עד שיהיה ה׳ אלהיך כי עד עתה היה ה׳ ולא אלהיך כביכול על ידי שגרם החטא שנעשה מחיצה של ברזל בינו לבין אביו שבשמים ועכשיו על ידי תשובה אמיתית ווידוי דברים נעשה גופו ונשמתו מרכבה להשראת הבורה ברוך הוא ונעשה אלהיו וזה נקרא רגלין כי כסא האמיתית הוא רם ונשא כמו שכתוב המלך יושב על כסא רם ונשא אך האמור הוא בחינת רגלין דכרסיא כמו שאמר משה רבינו ע״ה שש מאות אלף רגלי וגו׳ וכסא העליון עומד כביכול על זה כנודע כי קיום העולמות תלוי בקיום התורה שישראל מקיימין וזהו כי כשלת רצה לומר כשלון שייך ברגליו מה שכשלת ולא היית בבחינת רגלין היא על ידי עונשיך כנ״ל והתיקון לזה הוא קחו עמכם דברים וידוי דברים באמת באופן שיתקן הכ״ב אותיות על ידי הדבור שמתוודה ועוזב את החטא בלב שלם ואז מתקן האותיות על ידי דבור והלב נזדכך על ידי חרטה ואז נעשה מקום להשראת הטוב הגמור שהוא השם יתברך וזהו וקח טוב:

ל״ווזהו שאמרו כגמרא כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו כי מדריגת הצדיק נקרא בוקר ושחרית והוא באמת וישר בודאי כי הצדיק נקשר בחסד האל וזהו (תהלים צ״ב, ג׳) להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות רצה לומר אף שהוא במדריגת לילה שאין לו שכל בעצמיותו והוא בבחינת חושך יהיה לו האמונה ואז יכול לבוא לידי הכל כאמור לעיל:

ל״זוזהו ויצא יעקב כי בחינת יעקב נקרא כשישראל אינם במדריגה גדולה רק בחינת עקביים ועל ידי זה יצא מבאר שבע רצה לומר מהבורא ברוך הוא שנקרא באר מים חיים וכל שובע וטוב שם הוא וילך חרנה שבא למקום דינים וחרון שנפל במדריגה תחתונה וילן שם במקום חושך שנסתלק ממנו האור שהוא הבורא ברוך הוא ואחר כך כי בא השמש דהיינו שמש ומגן ה׳ על ידי שויפגע במקום שהוא תפלה ווידוי דברים כנ״ל ואז ויקח מאבני המקום שנודע שאותיות נקראים אבנים בספר יצירה ויקח מהאותיות שבמקום ההוא דהיינו שזרק למקום ההוא החשך כנ״ל וישם מראשותיו דהיינו ששם את האותיות בראשית הכל בשרשן ותיקן מה שקלקל. וישכב במקום ההוא כדאיתא בתיקונים וי״ש כ״ב אתוון שהן במקום ההוא ואז ויחלום לשון הדר חלים שהבריא מחלישותו והנה נעשה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כנודע כי הכניס את הבורא ברוך הוא בקרבו ואז והנה מלאכי אלקים מה שהיה בנפילתו במקום הדינין הנקרא מלאכי אלהים ועכשיו עולים ונמתקים בשרשן ויורדים בו ונפלו הדינים ממנו והשם יתברך יזכינו לשוב אליו בכל לב ונפש אמן נצח סלה ועד:

ל״חבמדרש תנחומא שאלו לרבי שמעון בן חלפתא בכמה ימים ברא הקב״ה את העולם ואמר להם בששה ימים ושאלו לו ומאותו הזמן ואילך מה הוא עושה והשיב עושה סולמות מוריש לזה ומעשיר לזה כמו שכתוב ה׳ מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם כמו שמצינו גבי יעקב ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וגו׳ ונאמר בו ויקח מאבני המקום ובודאי אם היה לו כר לשכב עליו לא היה נוטלן ובחזירתו נאמר ויפרוץ האיש וגו׳ וברכו הקב״ה בחזירתו ומה ברכה ברכו ברכת אברהם וה׳ ברך את אברהם בכל:

ל״טונודע ממה שמבואר לעיל (ישעיה ס״ו, א׳) פסוק השמים כסאי וגו׳ כי הקב״ה מסר ההנהגה לשיראל לתקן ההדום רגליו מבחינת רגלין מדריגות הפחותות לברר מהם ניצוצות הקדושים ולקרב את עצמן לבורא מכל הדברים שהם בחינת ארציות ומזה יתרחב תענוג הגדול בכל העולמות על ידי שמתענג השם יתברך כשמדברים פחותי הערך נעשין מרכבה לו יתברך ועל ידי זה נעשה כסא העליון רם ונשא לשם בשלימות הגמור על ידי שמחזירין למעלה הדברים הנפולין ויעקב אבינו ע״ה נאמר בו וישא יעקב רגליו בחינת רגלין כאמור אצלנו לעיל. והנה כתיב (חגי ב׳, ח׳) לי הכסף ולי הזהב נאום ה׳ צבאות ולמה אמר דווקא הכסף והזהב מיוחדין לו יתברך הלא כל העולם ומלואו הוא עשהו ולו הוא כמו שכתוב (בראשית י״ד, י״ט) קונה שמים וארץ אך מפני שכל הנהגות העולם והצטרכותן הוא על ידי הכסף והזהב ועל זה אמר לי הכסף וגו׳ שצריך כל אחד מישראל לקרבן לי לשמי שהוא ניצוץ הקדוש המלובש בתוכן כי אין לך דבר שאין בו ניצוצות הקדושות וגדול התענוג שיש לו יתברך כשמביאין אצלו הניצוצות קדושות הנפולים במקום השפל כזה שהוא יסוד עפר ממש שממנו נתהוה הכסף והזהב וכל זה עלידי גודל האמונה בו יתברך ולהתנהג במשא ומתן באמונה באמת גמור שאמת חותמו של הקב״ה ועל ידי זה מסייעין אותו מן המשים כי הבא לטהר מסייעין אותו להעלות את הקדושה שמלובש בתוכו עלידי שהמשיך את האמת חותמו של הקב״ה על המשא ומתן ההוא ונמצא כי הוא יתברך כאן גם כן וממילא מתקרב גם כן הניצוץ הוהוא אל האלקות שהמשיך למשא ומתן הזה על ידי עסקו בו על פי התורה והאמת כי אורייתא והקב״ה חד והבן. ועל כן נקרא משא ומתן שהוא על שם שמגביה הניצוץ הקדוש ממקום נפילתו שהוא לשון נושא ומתן שנותנו למקומו מקור הקדושה ההיא ובשביל זה נפזרו ישראל בין המעים שעל ידי עוסקן עמהם במשא ומתן ובדברים מוציאם מהם ניצוצות ההם המלובשים בהדברים שעוסק עמהם ועל ידי זה עושה מרכבה לו יתברך בכל דבר שבעולם ומתקנין בחינת ההדום רגליו וכסא עליון יתרומם ויתעלה בתוספת עילו גדול ולכן אמרו בגמרא וכל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליוכ י על ידי הממון יוכל להעמידו ולתקן בחינת הדום רגליו על ידי זה שיעשה באומנתו יתברך במאוד ועל פי דת תורתינו הקדושה ובאמת ובהאמנה שגם שם צמצום אלהותו יתברך ואז נעשה מרכבה לו יתברך מזה:

מ׳ויעקב אבינו ע״ה עשה כן כמו שכתוב וישא יעקב רגליו כאמור כשנאבק עם שרו של עשו נאמר (בראשית ל״ב, כ״ה) וירא כי לא יכול לו כי מה שנתאבק עמו הוא על כל המאורעות וענינים והנהגותה דורות העתידים לצאת ממנו שתיקן לנו יעקב אבינו ע״ה על ידי המלחמה שהיה לו אתו שמחמת גודל כשרונו נצח להסטרא אחרא בכדיש לא יפעול רעה ח״ו לבניו הדורות הבאים כמו שכתוב (מלאכי ג׳, ו׳) ואתם בני יעקב לא כליתם רצה לומר על ידי שאתם בני יעקב שנתחזק מאוד בכדי שיהיה נקל לכם לעבוד את ה׳ ולא יוכל להרע לכם בכל האופנים שהיה יכול לעשות לכם אם לא הכניעם ועכשיו לא יכול להרע לכם על ידי זה לא כליתם כי יעקב אבינו ע״ה צפה עד סוף כל הדורות וראה לתקן להם דרך ה׳ ולהכניע המקטרג והסטרא אחרא. וזהו ענין ההתאבקות שכתוב בתורה הקדושה ויאבק איש עמו שהוא עבור בניו הדורות הבאין עד ביאת משיחנו במהרה בימינו וזהו עד עלות השחר זמן שנאמר בו (ישעיה נ״ח, ח׳) אז יבקע כשחר אורך שהוא ימות המשיח וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ריכו ירכין הוא בחינת הרגלין כמו שכתוב ואת כל היקום אשר ברגליהם כאמור לעיל ששם מצא לו הסטרא אחרא מקום אחיזה לאחוז בו שעל ידי הממון לא די שאינו מעלה הניצוצות ומקרבין אותו אל הטוב אלא אדרבה מתרחקין על ידי זה יותר ממנו יתברך ח״ו על ידי שהכניס להם את החמדה בממון בקליפות ומה שהיא עבודה גדולה יותר מהעובד בעסקו בתורה כי העוסק בתורה עושה יחוד בדבר עליון ובזה יש יותר תענוג כשמביאין החיות הקודש ממקום שפל ובבחינה זו היא יותר העבדות מן העוסק בתורה אמנם צריך לעסוק בתורה כדי שידע איך לעשות וגם עוד לטעמים אחרים כי הוא העיקר כי זה גם כן תורה מה שעובד ה׳ במשא ומתן ושארי דברים הפחותים כי בודאי לולא עסקו בתורה לא יבוא לידי זה ומחמת התורה יביא אם עצמו לזה השכל ששם גם כן תורה כי התורה הוא גם כן בכל דבר כי אורייתא וקודשא בריך הוא חד באופן שתאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך והבן. ונמצא שהוא עבודה גדולה והוא התחכם שאדרבה על ידי זה מרחיקין אור ממנו יתברך כידוע דבר זה בעוונותינו הרבים וכל על ידי יצר הרע הנקרא גיד הנשה דמנשיא בר נש מפולחנא דמאריהון שהיה להן לעבוד בזה ולכן נאמר בתורה על כן אל יאכלו בני ישראל את גיד הנשה שלא יאכלו מזון פרנסתם ממון כזה שהוא בא מבחינת גיד הנשה משא ומתן שמצד היצר הרע אשר על כף הירך שהוא בחינת רגלין שצריכין לקתן על ידי זה ההדום רגליו ומודעת זאת מה שכתוב בספרים כי סולם ביגמטריא ממון:

מ״אוזהו ויחלום והנה סולם וגו׳ ויחלום הוא לשון חיזוק מכו ותחלימנו ותחיינו כי יעקב נתחזק בעבודה להיות בחינת סולם שהוא הממון אף שהוא מוצב בארציות כפי הנראה מכל מקום וראשו מגיע השמימה ששרשו ועיקרו הוא בשמים כי החיותה מהווה אותו למקיימו הוא קדוש ממקום עליון והנה מלאכי אלהים ההם השרים של אומות עולים ויורדים בו כאמור לעיל שעל ידי העסק בו בדעת בכוונת השם יתברך מוצאין החיות מהן שאין להם חיות כי אם מצד הניצוצות המלובשים בהם ואז יורדים בו בשבילו ולהיפך ח״ו עולין שאדרבה מתרחקין על ידי זה יותר מהשם יתברך ומוסיפים להם עוד כח רחמנא ליצלן ח״ו ויעקב עשה בכוונתו יתברך בזה כמו שאמר ויקח מאבני המקום שהוא יסוד העפר כאמור לעיל שכסף וזהב הוא מעפר וישם מראשותיו וישם בראשו העליון מקור הקדושה אין סוף ברוך הוא:

מ״בוגם בארם נהרים הוציא יעקב אבינו ע״ה משם ניצוצות הקדושים שהיו משוקעים בקליפת לבן והן האמהות וי״ב שבטים ועל כן לא יכול לו השר וזהו טעם הגלות לשנגזר על ישראל להיות בארבע גליות וזהו הגלות אחרון הוא גלות אדום דצריכין אנו לבררן ולקבצן להקדושה ודוחקא דילהון ממהר פורקנא דישראל כי על ידי שבים אל ה׳ ונעשה הבירור יותר מהרה כמבואר אצלנו לעיל על פסוק עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כי הוא רע לו לרשעו (קהלת ח׳, ט׳) והאומות שעל ידי הצרות שיש לנו מהם נגמר הבירור מהרה:

מ״גוהנה כשנכנע השר לפני יעקב בודאי נכנס עשו גם כן למטה כי אין האומה פועלת שום פעולה כי אם על ידי רצון השר שלהם למעלה והסכים שמיד יתחיל גלות על ידי רצון השר שלהם למעלה והסכים שמיד יתחיל גלות אדום ויהיה מה שיהיה אף שיבררו מיד מהן הניצוצות קדושות מכל מקום מחמת שהוכנע כבר הסכים גם כן לזה האופן. ועל כן אמר עשו (בראשית ל״ג, י״ב) נסעה ונלכה שתבוא אצלי בגלות מיד אף שהתחיל מיד לברר ניצוצות הקדושים ואלכה לנגדך להתנגד למולך עד מקום שידי מגעת והשיב לו יעקב אדוני יודע וגו׳ ודפקום יום אחד שתלחוץ אותם בגלות בפעם אחד לא יוכלו לסבול מכובד צרות הגלות ולא יוכלו ללקט הניצוצות קדושים מגודל כובד גלותם על כן יעבור נא אדוני לפני עבדו שלא אתחיל לברר ממך החיות מיד אך ואני אתנהלה לאטי שיהיה הגלות בהמשך הזמן באריכות אף שיתארך הזמן מכל מקום לא יהיה הדוחק גדול כל כך ויוכלו להשיג הדעת בגלותן ממה שיתחיל מיד ויהיה סיבה ליפול ממדריגתן על ידי כובד הגלות וזהו ומתו כל הצאן שהוא הנפילה ממדריגתן ח״ו כנודע עד אשר אבא אל אדוני שעירה שהוא ימות המשיח שאז יוגמר הבירורין ועלו מושיעים בהר ציון גו׳ והיתה לה׳ המלוכה (עובדיה א׳, כ״א) כי בזמן הגלות הוא בחינת ממלכה כי צריך הבורא ברוך הוא לצמצם את עצמם במלכיות העמים להחיותן עבור הקדושה המלובשת בהן כמאמר בכל צרתם לו צר כביכול וזהו לשון ממלכה אבל לעתיד לבוא לא יהיה צורך לזה ואז נגילה ונשמחה בישועתו דייקא והיתה לה׳ המלוכה ולא הממלכה המורה על צמצום כנ״ל וכל זה נזכה על ידי והיה ה׳ למלך על כל הארץ שנמלכנו על כל הארציות כנ״ל. ועל כן נאמר ויבא יעקב שלם ודרשו רז״ל שלם בגופו שלם בתורתו רצה לומר כי אצלו היה שלימות בכל דבר הן בדברים גופנים הן בדבר הממון הן בתורתו עם הכל עשה ככוונתו יתברך לקרב כבודו יתברך המלובש בדבר ההוא שעסק בו ואפילו בארציות ועל ידי זה ויעקב נסע סכותה כי נודע רמז הסוכה צא מדירת קבע ושב דרית עראי רמז שלא יעשה האדם עיקר מהעולם הזה אלא כדירת עראי רמז שלא יעשה האדם עיקר מהעולם הזה אלא כדירת עראי והעיקר יעשה בו לכוונת העולם הבא ולהמשיך אלהותו בכל דבר העולם הזה ויבן לו בית על ידי שכל ועבודה זו נזכה לבנין בית המקדש של מעלה שהוא נבנה מבירור הקדושה שעושים הצדיקים שעל כן נקראו תלמידי חכמים בונים שבונים חלקם מבית המקדש של מעלה שהיא ירושלים של מעלה שהוא מדת הצדק שהיא השכינה שכל עיקר עסקן לתקן השכינה כנודע:

מ״דומטעם זה תבין מה שרצה יצחק אבינו ע״ה לברך את עשו וכי לא ידע שהוא רשע ולפי הנ״ל אתי שפיר דאדרבה על ידי זה היה חפץ לברכו בברכת עולם הזה כי בני יעקב אין ברכת עולם הזה נחשב אצלם לברכה כי אם ההכרחי שהוא בחינת כלי לבחינת עולם הבא שבתוך עולם הזה ההכרחי מלובש העולם הבא כי בלעדו לא יכול האדם לזכות לעולם הבא אך המותרות שייך לזרע עשו ולא לזרע יעקב שהוא ירחיקם ח״ו מהבורא יתברך ורבקה צותה ליעקב שיקח הברכות כנודע ואף על פי כן סילק אותם לסוף ימים כאמור בזוהר הקדוש והוא מטעם הנ״ל שלא יהי סיבה ח״ו לבטלו מעבודת השם יתברך וזה שאמר יצחק לעשו בא אחיך במרמה ותרגום אונקלוס בחוכמא רצה לומר כי על ידי החכמה נעשה הבירורין כמו שכתוב בזוהר הקדוש בחכמה איתברירו כי עתיד לברר ממך הברכות שאתן לך על ידי מדת החכמה כאמור וזהו על חרבך תחיה שאין לך חיות כי אם מהנשמות והניצוצין שבאים במדרגות תחתונים מעולם החורבן שהוא לשון חרבך על ידי זה תחיה יהיה לך חיות כאמור שתהיה בחינת תיק התפילין ויעקב יברר אותו מעט מעט עד שיוגמר במהרה בימינו ועל כן קודם צאתו לארם נהרים ברכו יצחק עוד ואמר לו ויתן לך את ברכת אברהם שהיא וה׳ ברך את אברהם בכל פירוש בכל הדברים היה עובד להשם יתברך שהוא הוציא שכל זה להאור לעולם ולדורותיו מחמת שהיה ראש למאמינים והכיר את בוראו ועל ידי זה נעשו האבות מרכבה להבורא ברוך הוא כאמור לעיל שאז נשלם הכסא וברכו גם כן בברכה זו ומותרות העולם הזה נתן לעשו:

מ״הוזה כוונתם במדרש הנ״ל בכמה ימים כו׳ והשיב בששת ימים כמאמרינו על פסוק אשר ברא אלהים לעשות להבא כי הבריאה עדיין לא נגמרא כי הקב״ה ברא העולם ומסרו לישראל לגמרו על ידי הבירורין ובימות המשיח יוגמר הבריאה וכל זה גם כן על ידי הקב״ה על ידי החיות וסיוע העליון הניתן לישראל ומאותו הזמן ואילך מה הוא עושה פירוש במה הוא התיקון והשיב עושה סולמות כאמור בחינת כסף וזהב שעל ידי רוב הבירורין נעשין ועל ידי זה מוריש לזה שהוא הקליפה ומעשיר לזה הוא הקדושה שנתרחבה גבולה בביאת משיחנו במהרה בימינו והשאר מובן ממילא ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן: