מאור עינים, כי תשאMe'or Einayim, Ki Tisa
א׳אך את שבתותי תשמרו פירש רש״י כל אכין ורקין מועטין למעט שבת ממלאכת המשכן והקושיה מפורסמת אדרבה הוא רבוי לגבי שבת שמרבה לאסור אפילו מלאכת המשכן אמנם נודע האמור בזוהר מהו שבת שמא דקב״ה דאיהו שלים מכל סטרוי וכיון שהוא שלם בכל מיני שלימות בודאי לא תחסר כל בה והנה העושה מלאכה הוא מפני שצריך לאותו דבר וזולתה היה חסר ומשלים חסרונה על ידה אמנם שבת דאיהו שלים מכל סטרוי ואינו חסר כלום אין צריך למלאכה להשלים איזה חסרון ולכן אמרו רז״ל שיהא בעיניך כאלו כל מלאכתך עשויה ואין מחסור דבר שהרי בשבת אלהותו יתברך מתפשט ומתגלה בבני ישראל ואיהו שלים בכל סטרוי בכל מיני שלימות ואם מורה היפך ח״ו מראה שאינו מהם ואין בו השראתו כביכול ואמנם לא לבד מלאכת הדיוט אסור בשבת אך אפילו מלאכת המשכן רצה לומר משכן נקרא על שם (שמות כ״ט, מ״ה) ושכנתי בתוך בני ישראל שהקב״ה שוכן בתוך בני ישראל והאדם צריך להיות משכן אליו ואם לא טהור הוא מחלאת עוונותיו ומעכב השראת שכינתו ברוך הוא בשבת יסיר מלבו גם דבר זה שלא יעצב על זה רק ישמור שבת כהלכתו וישמח בהשם יתברך שלפניו הוא רעוא דרעוין ושמחה ונמצא אפילו מלאכת המשכן שיעשה דבר הצריך אליו שיהיה משכן להשם גם זה ממעט בשבת וזהו למעט שבת אפילו ממלאכת המשכן שהוא לצורך המשכן:
1
ב׳אך נודע שאין הקב״ה שורה אלא את דכא ושפל רוח, על כן צריך האדם להיות בעיניו בבחינת מ״ה ואין, ואז ישרה הקב״ה דאיהו שלים מכל סטרוי, ובוודאי אז לא יחסר לאדם כלום כיון שאין נחשב לכלום בעיני עצמו, א״כ לא שייך חסרון בדבר שהוא אין, זהו אך למעט, שיהיה האדם ממעט עצמו כאין, ואז ישרה בו אלהותו השלם בכל מיני שלימות, ואפילו מה שהוא מלאכת המשכן כנ״ל:
2
ג׳עם הארץ אימת שבת עליו וכו׳ מפני שבכל שבת מתגלה בחינת משה שמחזיר לישראל התרין עיטרין שהם אהבה ויראה והיא נשמה יתירה נמצא מתגלה לכל איש ישראל ששומר שבת דעת שבו נכלל אהבה ויראה והוא בחינת משה ואז כיון שנכנס בו יראה כאמור מתירא לשקר בשבת. ולכן כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי אותן העטרות זכו במעמד הר סיני כי כרת משה הברית את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד) כי כולם היו שרשם בסיני וזכו לב׳ עיטרין אהבה ויראה שהוא דעת שלם ובכל שבת מתגלה בחזירתם להם הרי חזרו לכמו שהיו בבחינת מעמד הר סיני שאז קבלו אלהותו והוא חירות ממלאך המות וכו׳ כן נעשה עתה חירות מסיטרא אחרא וזהו כל השומר שבת כהלכתו כאשר תהילכתו בחינתו היתה בסיני כי כל אחד קיבל לפני בחינתו והוא שומר שבת עד שבא לתהילכו׳ שורש בחינתו אז אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי נעשה חירות מכלם כמו בסיני ואין לסיטרא אחרא אחיזה כלל והענין כשאדם עובר עבירה הוא כאילו מוחק אותו דבר מהתורה ולכן פוגם מאוד בזה אבל יש בחינה גדולה מתורה שבכתב שהוא חרות על הלוחות לשון חקיקה שבזה לא שייך מחיקה ואין הפגם מגיע שם וזהו בחינת שמות שאינם נמחקים שאין פגם מגיע בהם והשבת מתנהג בשמות אלו ולכן נעשה חרות וכו׳. וזהו (שמות ב׳, י״א) וירא איש מצרי הוא הסטרא אחרא מכה איש עברי הוא הכאת איש עברי בסנוורים להטעותו לדרך רע ח״ו ויך את המצרי וטמנהו בחול פירוש כיון שבא משה בחינת הדעת בחינת שבת אז הכה את המצרי הוא הסטרא אחרא וסילקו והטמינו לסטרא אחרא להנהגת החול הוא הקטנות אבל בשבת אין לו אחיזה:
3
ד׳כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. הענין הוא על דרך משל אדם שיש לו בן שעושה מעשה נערות וקטנות ועם כל זה משתעשע באהבתו מפני שמבין ומחשב שכשיגדל ויבוא אל השכל להשכיל הבורא יעבוד השם בשכלו ומתוך הקטנות שכל ניכר הגדלות שיהא אחר כך ומפני כן אוהבו כן כשהאדם עובד ה׳ והנה כל השכל והמוחין נמשכין מחיותו של הקב״ה ששופע אל האדם שכל וחיות לעבוד אותו ואף שהוא בקטנות השכל יש לו כביכול שעשוע על ידי שזוכר לו שכשיבוא לגדלות השכל יבוא הכל אל ה׳ ויחזור הכל לטוב וזה נקרא ילד שעשועים שאף על ידי הילדות יש לו שעשועים כי מידי דברי בו זכור אזכרנו שמזה יבוא אחר כך לגדלות השכל נמצא כל ימי החול נמשכים מחיות הבור אך הוא על ידי צימצומים וקטנות ומלובש בלבושים אמנם בשבת נמשכין חיות גדולין בלי מיצר וצמצום כלל ונקראים מוחין מפי שהם מוחין ומעכבין רחמנא ליצלן על דרך משל כשהאב עומד אצל הבן ומשמרו שלא יעשה דברי שטות אינו עושה אך כשמסתיר פניו נשאר במעשה קטנות כך כביכול כשמשפיעו מוחין הן חיותו נמצא מתקרב אל האדם מוחה בידו מלעשות דברי קטנות וכן נקראים מוחין מלשון מחיה שכשבאין המוחין והחיות אז כל הסיגים והפסולות נדחים מלשון מחיתי כעב פשעיך על דרך משל שהאב כועס על בנו מפני שעשה מעשה נערות ומגרשו מפניו ואחר כך כשמרחם עליו נמשך הרחמנות ודוחה הכעס וכל מה שעשה לא יזכה ולא יפקד כאילו לא היה כן כביכול כשהקב״ה מוסיף הרחמנות ונותן שפע חיותו אז כל הדינין בטלים ונמחים מהאדם ונמצא כשנדחו כל הסיגים אז אין המוחין בשום צימצום ומיצר רק בהרחבה. ועל זה אמרו כל המקיים שלש סעודות ניצול משלש פורעניות וכו׳ ולא אמרו כל האוכל אלא הענין מפני שהג׳ סעודות הם הג׳ מוחין הנשפעים אל האדם כל אחד בשעתו ובסעודתו הוא העיקר והסעודה הג׳ הוא יעקב וכל אדם יש לו השפעה בשבת אך צריך שיראה שיוכל לקיים שיתקיימו בו ויחזיק בהם וזהו כל המקיים שלש סעודות ניצול כו׳ הענין כי כשהאדם מדבר דברי תורה ותפילה רוצה לידבק אל ה׳ באין מחשבות זרות ומבלבלים אותו ומחשבתו לחשוב בדברים אחרים זה נקרא דינה של גיהנם ממש ואם אדם מתחזה בזה ודוחה אותם עדיין יש לו צער שאינו יכול לקרב ולקשר המחשבה עם הדבור זה נקרא חבלי לידה על דרך משל כשהאשה רוצה לילד הולד ובודאי יהיה לה תענוג גדול אחר שתלד הולד אך קודם שתבוא אל התענוג יש לה צער וחבלי לידה לילד הולד כן הדבר הזה כי צריך לעשות הולדה הוא הדבור שיצא לפועל אך יש חבלים וצירים והמעכבין וזה נקרא חבלי משיח כי שיח הוא הדיבור מלשון שיח שפתותינו ומשיח הוא המחשבה העושה זאת לדבר לכן נקרא שיח אבל יש חבלי משיח כאמור ואף כשיתחזק האדם ביותר ויפטור מחבלי משיח עדיין יש לו מלחמה גדולה שצריך ללחום עם הנחש במלחמה רבה כאמור בזוהר הקדוש בגירא ובקשתא וברומחא בסייפא שהם חמשה דברים שעליהם נאמר (שמואל א׳ י״ז, מ׳) ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל שלקח מן הנחל העליון שהוא השפע והכל על ידי האותיות ונמצא כשמקיים הג׳ מוחין בתוכו ניצל מג׳ דברים הנ״ל כמבואר. וזהו כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים ונחלה נקרא המוחין על דרך שהאב מנחיל לבנו בחכמה ואז המוחין בלי מצרים כלל וזהו פוסעים בו פסיעה קטנה סועדים בו לברך שלש פעמים רצה לומר כשפוסעים פסיעה קטנה למעלה ממדרגת קטנות ובאים לגדלות אז סועדים לברך שלש פעמים הם הג׳ סעודות כאמור:
4
ה׳ואתה דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה׳ מקדשכם פירש רש״י אות גדולה היא ביניכם הענין מבואר על פי מה שאמרו רז״ל מתנה טובה יש לו בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם וכו׳ כי באמת כל עבודות בני ישראל הוא בפה על ידי אותיות כנזכר במקום אחר אות הוא בצבא דיליה שנגלה בצבאותיו הם ישראל על ידי אותיות שנתצמצם ונתלבש כביכול יתברך שעשועים ותענוג גדול מזה. אמנם כתיב (דברי הימים א׳ כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך ועבדהו וידוע דברי רז״ל על כל אתין שבתורה וגם כאן רומז לענין גדול כי העיקר תלוי שיהיה עבודה בדעת שלם כי קטן שאין לו דעת אין ביאתו ביאה רצה לומר אין היחוד וזיווג של מעלה נשלם על ידי כי בלא דעת נפש לא טוב ונשאר בקטנות ומעשיו אינם דבוקים ביחוד שרשם אמנם מי שדעתו שלם גורם יחוד וקירוב למעלה ומתקרב ומתדבק עם האותיות למעלה:
5
ו׳וזהו דע א״ת שיכניס הדעת באותיות שהם מא׳ ועד ת׳ ודעת הוא התחברות מלשון וידע אדם רוצה לומר שתחבר האותיות אל הבורא יתברך הנקרא אלהי אביך ועבדהו זה נקרא עבודה שלימה שמקרב קודשא בריך הוא ושכינתיה ונקראים האותיות היכל רצה לומר ה״י כ״ל שבה׳ מוצאות הפה שהוא הדיבור נכלל הכל דהיינו הבורא יתברך הנקרא כל שכולל הכל שהקב״ה שורה בהאותיות כשמדבר בדעת וזה נקרא אות גדול שמדבר בגדלות הדעת אבל בלא דעת נקרא קטן וכן אמר מורי בעש״ט נשמתו בגנזי מרומים שאל לך אות מעם ה׳ אלהיך (ישעיה ז׳, י״א) רצה לומר שתחנן ותשאל מהקב״ה שיתן לך אות דהיינו האותיות מן אותן הדביקים עם ה׳ אלהיך שתזכה לחבר אותם לשרשם:
6
ז׳והנה בחינת כל עבודתינו הוא בבחינת עבד כי יש בישראל ב׳ בחינות אם כבנים אם כעבדים ובשבת הוא בחינת בן שמחפש בגנזי אביו כאשר אמרו רז״ל דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל רצה לומר הדעת סוד התורה נתגלה בשבת ואז בדעת ידבר וידוע דהתורה נקרא טוב כמו שאמרו רז״ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי הוא בחינת הדעת סוד התורה הניתנה בשבת לכן לך והודיעם שיראו להכניס הדעת אצלם. ולכן אמרו רז״ל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו שנאמר שומר שבת מחללו אל תיקרי מחללו אלא מחול לו והטעם הוא כי ענין הדעת בדעת חדרים ימלאון שמבין בדעתו שאפס זולתו כביכול והוא יתברך שמו מלא כל הארץ כבודו ולית אחר פנוי מיניה ואינו סר וזז מדביקותו כי תמיד נוכח ה׳ דרכו והנה הסר ח״ו מאחרי ה׳ ופנה אל אלהים אחרים הרי סילק בדעתו השם יתברך משם ונקרא חלל כי המקום הוא חלל וריק מבלתי חיותו יתברך הממלא כל העולמות וזהו שומר שבת מחללו שלא יהיה בבחינת חלל ח״ו רק שמו יתברך מחיה וממלא הכל אז מוחלין לו כי מה שעיוות כבר תיקן בהפכו. ועל כן אמר אך את שבתותי תשמרו כי אות היא פירש רש״י אות גדולה כי בשבת בא לכלל אותיות גדולות בגדלות הדעת והיינו דמסיים לדעת כי אני ה׳ וכו׳. ושמעתי ממורי זללה״ה כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו והענין הוא כי המדבר בלא דעת ומתפלל אין האותיות דבוקים בשרשם רק נשארים בעולם התחתון שהוא עולם הגלגלים כי כל הרקיעים הם בכלל עולם הגלגלים וכשהאותיות נדבקים ברקיעים והרקיע מסבב תמיד הרי גם האותיות מגלגלין ומסבבין עמהם אמנם מי שמדבק האותיות אל הבורא יתברך שהוא למעלה מהעולמות נקרא קובע מקום לתפלתו שאז יהיה בקביעות מקומו יתברך שמו ואז אלהי אברהם בעזרו ונמצא שבת הוא שמא דקב״ה שמא דאיהו שלים מכל סיטרוי אז מתגלה הדעת כמבואר למעלה מתדבקין בבעל הרצון יתברך שמו למעלה מהעולמות. ואמנם כל עבודתינו של חול הוא בבחינת ממלאכת המשכן ובשבת הוא סוד הקמת המשכן הענין הוא כי גם בחול כל עבודתינו להשרות שכינתו יתברך שמו שזה נקרא משכן שהקב״ה שוכן בישראל דכתיב (ירמיה ז׳, ד׳) היכל ה׳ המה רק בחול הוא בחינת עבודה ומלאכה שבונים המשכן ובשבת הוא בחינת הדעת אז הוקם כל העבודה בבחינת הקמה כדכתיב (שמות מ׳, י״ח) ויקם משה את המשכן ההקמה היא על ידי משה סוד הדעת וכן בחול הוא בבחינת חינוך שמתחנך בעבודתו על דרך (משלי כ״ב, ו׳) חנוך לנער על פי דרכו ובשבת הוא בחינת ימי המלואים שבדעת חדרים ימלאון כמבואר למעלה. אמנם אי אפשר לבוא לבחינת שבת כי אם דרך הנהגת החול תחלה כי מי שטרח בערב שבת וכו׳ ולכן נקרא עבודת החול חינוך וכפי החינוך שנתחנך בחול כן יזכה לבחינת שבת איש איש כפי עבודתו ולכן אמרו כל שומר שבת כהלכתו רצה לומר כהילוכו של כל ימי החול אם רב אם מעט וזהו כוונת רז״ל דשאל ההוא לרב אידית ואל משה אמר עלה אל ה׳ עלה אלי מבעיא ליה אמר ליה זה מט״ט ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו אי הכי נפלחו ליה אמר ליה כתיב אל תמר בו אם כן אל ישא לפשעכם למה לי אמר ליה הימנות דידן דאפילו בפרוונקא לא קבלינא דכתבי אם אין פניך הולכים וכו׳ והענין הוא כאשר אמרנו שהנהגת החול הוא על ידי עבד חנוך זה מט״ט רק הוא בהסתרה ולכן אמר כי שמי בקרבו רצה לומר גנוז ונסתר דרך העלמה והרוצה לעלות במסילה בית אל צריך תחלה לעלות דרך הנהגה של חול וכהילוכו של חול כן ידבק בשבת שמא דקב״ה בבעל הרצון יתברך שמו בעצמו. והנה אמר מורי הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו (תהלים ק״ב, א׳) על דרך משל שהמלך ביום שמחתו הכריז שכל מי שצריך דבר אל המלך כל מה שחסר לו איזה דבר ינתן לו מגנזי המלך והנה נקבצו ובאו כל איש ואיש זה שואל מחסורו וזה שואל מתנות אבנים טובות וכדומה לכולם צוה על ידי שלוחיו להנתן מבית גנזי המלך והנה איש אחד חכם ועני ולא שאל שום דבר רק שיניחו אותו לדבר בכל יום ויום עם המלך בעצמו ועל ידי זה כל טוב לא יחסר לו כי כלום חסר מבית המלך אמנם אותן האנשים קבלו על ידי שליח והשליח של המלך יש לו גבו על תפקידו ולא יכול להוסיף דבר משאל כן המלך בעצמו אין קצה לאוצרותיו והכל בידו וכן האדם העובד בבחינה זו דהיינו שכל בקשתו וחפצו רק שיניחו אותו לדבר עם המלך אזי כל טוב אדוניו בידו וזהו תפלה לעני רצה לומר התפלה שהיא ענייה שאינו מבקש דבר והיא עוטפות כל התפלות ומפרש הוא שמתפלל שלפני ה׳ ישפוך שיחו שידבר עם המלך בעצמו זו כל מגמתו ונמצא זה דבוק בבעל הרצון יתברך שמו כמבואר למעלה. אמנם החינוך הוא על ידי בחינת החול הנקרא מלאכת המשכן וחינוך וזהו שתירץ שלא אמר עלה אלי כי תחלה צריך להיות על ידי הנהגת החול סוד מט״ט ששמו סתום בקרבו ואי אפשר לעלות במעלת בית חורין תיכף כי אם תחלה צריך להיות בחינת עבד ושאל לו אם כן נפלתו ליה רצה לומר אם כן תהיה העבודה תמיד בבחינה זו ואמר לו כתיב אל תמר בו כבר כתבנו כמה פעמים ע״ם אלו ואלו דברי אלהים חיים כי אמרת ה׳ צרופה הכל צרופים ולכן הצדיק מבטל גזירות כשמהפך האותיות ומצרף צירוף אחר והוא על ידי הדעת ששם האותיות מתעלים ומתאחדים סוד התורה הנקרא אמרת ה׳ צרופה ויכול לשנות צירוף אחר צירוף וכל הדבורים והאותיות כשמתעלים לדעת יכול לשנותם ולהמיר אותם אבל כשאין מתעלים שם אי אפשר להחליפם ולשנותם וזה שאמר לו כתיב אל תמר בו רצה לומר בבחינה התחתונה אי אפשר להמיר ולהחליף ולתקן האותיות ולצרפם ולכן העבודה אינה שלימה רק הוא חינוך למה שיהיה אחיריו ושאל לו אם כן לא ישא לפשעכם למה ליה רצה לומר היינו כיון דאי אפשר לשנות ולחליף האותיות בבחינה ההוא היינו לא ישא לפשעיכם כי בלתי תריון איך ישא הפשעים ואיך יתקנו ואמר לו הימנותא דידן רצה לומר שהכתוב גילה לנו איך לידבק בו יתברך שמו בבעל הרצון בעצמו ואל על ידי שליח כי השליח גבול יש לו ולא יוכל לשנות תפקידו לא יוסיף ולא יגרע אבל המלך בעצמו כלום חסר לו ומי יאמר לו מה תעשה כמבואר למעלה תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו שיניחו אותו לדבר עם המלך ולא שיבקש דבר שחסר לו כי ינתן על ידי שליח אבל מי שכל מגמתו לדבר עם המלך דבוק במלך עצמו ואז אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כמו שאמר למעלה אבל בלאו הכי לא ישא לפשעכם והורה לנו שאף על פי שיעלה אדם מבחינת עבד לבחינת בן בחינת הדעת אל ישים מגמתו אל מה שחסר לו כי ינתן לו על ידי שליח ובבחינה ההוא לא ישא לפשעכם רק אם ידבק בבעל הרצון וכל חפצו ישים שם אז אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו זהו הימנותא דידן דאפילו בפרוונקא לא נקבליה רצה לומר לשליח לא חפצנו לקבל אותו רק שנהיה דבוקים בבעל הרצון ולדבר עם המלך בעצמו ואז האותיות דבוקים בו ושורה הקב״ה בהאותיות וממילא מתמלא כל טוב בכל העולמות מבלי קץ ותכלית משאל כן על ידי שליח יש גבול וקץ וזהו שומר שבת מחללו כמבואר למעלה שאין מקום חלול וריק רק הכל ממולא מכבודו יתברך שמו. והרי הורה לנו הכתוב שני הוראת דרכי ישרים הראשונה שלא תהיה עבודתינו תמיד בבחינת עבד כי כתיב אל תמר בו ששם לא תוכל לשנות ולהחליף האותיות לתקנם. ובחינה שנית אף כי תהיה העבודה בבחינת בן לא תהיה רק לתדבק במלך עצמו שמלא כל הארץ כבודו ואז ישא לפשעכם כי תיקן מה שקלקל כמבואר למעלה והנה נתבאר כי בחינת חול הוא דרך ושביל וחינוך לבחינת שבת ולכן כתיב ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת וגו׳ רצה לומר שכל עבודתך בחול תהיה כדי שביום השביעי יהיה שבת כי הוא החינוך לשבת כמבואר וזהו ועשית כל מלאכתך כי עבודת החול נקרא מלאכא נגד השבת הנקרא הקמה והבן:
7
ח׳ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני וגו׳ מלמד שהיה משה לומד ושוכח עד שנתנה לו תורה במתנה ככלה לחתן הענין הוא על פי דאמרינן תורה צוה לנו משה מורשה אל תיקרי מורשה אלא מאורסה יובן כל זה כי על ידי התורה נעשה יחוד חתן וכלה כנסת ישראל וקודשא בריך הוא כדכתיב תקראי אישי וכמו שהחתן וכלה ישישו בשמחה כן הקב״ה וכנסת ישראל כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך (ישעיה ס״ב, ה׳) דימה אותנו לחתן וכלה כי תענוג תמידי אינו תענוג רק יחוד חתן וכלה הוא יחוד חדש שעדיין לא נזדווגו מעולם כן צריך האדם ליחד קודשא בריך הוא בכל יום יחוד חדש כאלו היום ניתנה כמו שדרשו רז״ל יהיו דברי תורה חדשים וכו׳. והטעם כי הקב״ה מחדש בכל יום מעשה בראשית והתורה נקרא מעשה בראשית שעל ידה נבראו כל העולמות כנודע והקב״ה מחדש תמיד ונמצא אין לך יום דומה לחבירו ובכל יום הוא התדבקות והתקרבות בתורה חדש רצה לומר מה שנתחדש בה היום מה שלא היה אתמול כי יעבור ולכן נקרא ישראל בסוד בתולה כמו שכתוב בתולת ישראל שבכל יום מתחדשין נעוריה ויחוד של היום עדין לא היה מעולם ובבחינה זו נקרא בתולה והעובד בבחינה זו נקרא הולך ממדריגה למדריגה תמיד ומבחינה לבחינה ומיחד בכל יום יחוד חדש וזהו אל תיקרי מורשה אלא מאורסה שלא תקרא התורה הנקרא מורשה אלא בבחינת מאורסה שהוא בחינת כלה שיהיה תמיד יחוד חדש ככלה בעת נשואיה. וזהו מלמד שהיה משה לומד ושוכח רצה לומר ששוכח התענוג שמפני שתענוג תמידי אינו תענוג עד שנתנה לו התורה ככלה לחתן רצה לומר שניתן לו הכח שילך בכל יום ממדריגה למדריגה ובכל מדריגה ועלייה חדשה נעשה תמיד בחינת כלה יחוד חדש והוא תענוג גדול כמשוש חתן על כלה והבן:
8
ט׳אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זכרהו דנודע תועלת ההתקשרות אדם בחבירו הוא תועלת גדול אך כל זה הוא כשהן במקום אחד אז באפשר להיות התקרבות ביניהם אך כשנפרדין איש מעל אחיו זה בכה וזה בכה נפרד גם כן הקשר שביניהם וצריך למצוא עצה איך לעשות הקשר אף לאחר שנפרדין זה מזה לכך נותנת בגמרא עצה לזה ואומר אין לך עצה אחרת שאל יפטר אדם מחבירו לעולם אפילו לאחר שנפרדים זה מזה אלא מתוך דבר הלכה שאז בודאי יהיה הקשר אמיץ ביניהם כי מחמת שזה שומע דבורו של חבירו שמדבר עמו דבר הלכה שהוא שכל לילך בדרך ה׳ והשכל של המדבר נכנס במוחו ושכלו של המקבל ועל ידי זה נעשה אחדות בשכלם כי הדברים מקשרין את שכלם יחד וזהו שמתוך כך זכרה שלא ישכח הקשר שביניהן והבן:
9