מאור עינים, פנחסMe'or Einayim, Pinchas

א׳וידבר ה׳ אל משה לאמר פנחס בן אלעזר וגו׳ הנני נותן לו את בריתי שלום ודרשו רז״ל בש״ס לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי. להבין לשון לאמר שהוא לישראל כי האמירה לפנחס נאמר בכתוב מפורש לכן אמור לו הנני נותן לו וגו׳ ומהו האמירה לישראל גם להבין לשון השיב ולא אמר הסיר את חמתי וגו׳:

ב׳דנודע מה שאמרו רז״ל אין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל ואין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל שהוא כאמור אצלנו במקום אחר שהנהגות כל העולמות מסור ביד ישראל שהן קומה שלימה בס׳ ריבוא נשמותיהם שהן חלק ה׳ ממש כמ״ש (שמות כ״ה, ח׳) ושכנתי בתוכם ונאמר (תהלים ע״ח, כ׳) אוהל שיכן באדם ששכינתו יתברך הוא ממש בישראל בקרב לבביהם כמ״ש (שם ע״ג, כ״ו) צור לבבי שצריך כל אחד להיות לבו משכן לבורא יתברך שלא יהא חלק המושפע בו מופרד ח״ו משרשו ועל ידי זה יש כח בידו ליחד את עצמו ואת כל העולם עם כל הנבראים ואת כל העולמות העליונים לא״ס ב״ה ואז נשפע שפע וברכה וטובה מא״ס מעילה לעלול בהשתלשלות מעולם לעולם עד זה העולם עם כל הנבראים מאחר שאין דבר נפרד ח״ו מא״ס ב״ה שהן מייחדין הכל כאמור ואז שביל השפע הוא ישר ושלם ויורד הברכה והטובה בשביל הישר שעשו ותקנו ישראל על ידי דביקותן ויחודן אל הכלל שהוא א״ס ב״ה שממנו לא תצא שום רעה ח״ו כמ״ש (איכה ג׳, ל״ח) מפי עליון לא תצא הרעות וגו׳ וזהו אין טוב באה לעולם אלא בשביל ישראל בשבי״ל הוא לשון מסילה ודרך שתיקנו שביל מעבר השפע כאמור ובהיפך ח״ו אזי קלקול השביל גורם דינין ופורענות ח״ו מאחר שאין יחוד שישראל מופרדין משרשן הכללי שהוא א״ס ב״ה נפרד ח״ו כל העולם והנבראים גם כן:

ג׳ולהבין הענין יותר נקדים משנה דאבות בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת״ל וכו׳ אלא להפרע מן הרשעים וכו׳ להבין זה שבריאת העולם היה בעשרה מאמרות בכדי להוסיף עונש על הרשעים שמאבדין עולם גדול כזה שנברא בי׳ מאמרות שהוא בלתי מובן מאחר שהיה באפשר להבראות במאמר א׳ לא יתכן שהבורא ב״ה שהוא אל אמונה ואין עול ובראנו בעשרה מאמרות להגדיל עונש הרשעים. אך הוא באמת כוונת המשנה על פי שנודע שהיה מאמרות הן עשר מדות הנקראים בספרים ספירות שבעשר מדות אלו היה בריאת העולם שהבורא ב״ה הוא טוב ומטבע הטוב להטיב ורצה הוא יתברך בכדי שיכירו מדותיו ופעולותיו שנקרא רחום וחנון ארך אפים וכל זה אי אפשר כי אם שיהיה העולם ונבראים והיה רצון הבורא יתברך שמו לבורא העולם שיכירו גדולתו אך מפני שהוא יתברך א״ס לא היה באפשר לבני אדם להשיגו כלל מחמת שהוא א״ס ועל כן גזרה חכמתו יתברך לברוא העולם בעשר מדות אלו שנקראו מדות על שם שמדד הבורא ב״ה את עצמו כביכול בכדי שיוכלו להשיג קצת יחודו יתברך שיש בורא ושליט ושהוא א״ס ב״ה הממציא כל הנמצאים ומדד את עצמו כביכול ממדה למדה שהמדה עליונה נקרא אי״ן שהיא עדיין אינה מושגת ומדד את עצמו כביכול ממדה למדה בהשתלשלות מעילה לעלול ועד המדה העשירית הנקרא מלכות כי על ידי המדה העשירית יכירו גודל מלכותו שהוא מלך על כל הארץ ושהוא ברא הכל יש מאין כמ״ש (תהלים קי״ח, כ׳) זה השער לה׳ צדיקים יבאו בו כי המדה הזאת היא שער ופתח לכנס מי שרוצה לעבוד את בוראו ולקבל עליו עול מלכות יתברך שמו כנודע שאין מבוא בשום פנים לכנס כי אם על ידי המדה הזאת והיא ה׳ אחרונה של שם המיוחד שהוא ה׳ מוצאות הפה שהוא הדבור שנקבע גם כן בפה האדם שעל ידו יוכל לדבק בבורא יתברך. וכל זה הוא על ידי טובת הבורא יתברך על ברואיו בכדי שיוכלו להשיג מלכותו ואדנותו צמצם את עצמו כביכול ממדה למדה עד מדה העשירית כנודע זה בספרים וכל א׳ מישראל שהן חלק אלוה ממש כאמור לעיל נשתלשל ונקבע בתוכן מעשר מדות אלו שהן אלהותו יתברך על ידי הכנסו בשער הנ״ל יכיר וישיג יותר גודל אלהותו יתברך על ידי מדותיו העליונים ויתחזקו בתוכו המדות הנקבעים בחלק נשמתו מהמדות העליונות:

ד׳אך מפני שהמדות העליונות לא היה באפשר שיתעוררו בתוך האדם מפני שהוא מלובש במלבוש חומרי וגופני כזה ואיך היה מתעורר לאהוב את הבורא ב״ה אהבה זכה או לירא מפניו או שארי מדות כי על ידי טבע הגופני לא היה מניחו להתעורר לדבר רוחני כזה לכן נתצמצם כביכול מדותיו יתברך גם כן בדברים גשמיים שהן אהבת התענוגים מזה העולם הגשמי ויראת חיצונית שהן יראת העונש ויראת בני אדם זה מזה מדריגה אחר מדריגה עד שנתפשטו המדות העליונות מעילה לעלול עד הגיען לדברים שפלים מאוד וכל זה כי על ידי החומר שמתאוה לתענוגים הגשמיים יתעורר בו מדת האהבה ששם בדבר ההוא וכשיש לו דעת ואמונה כי זהו ממדת האהבה העליונה שהבורא ב״ה מדד וצמצם את עצמו עם זה המדה לזה העולם עד אותו הדבר בכדי שיוכלו לאחוז בזו המדה אזי תכף יחרד ויאחז בזו האהבה שנתעוררה בו ויתחיל לאהוב את הבורא יתברך אהבה חזקה ובודאי יתוסף בו אהבה יותר ויותר בתענוג רוחני כי מסייעין לו כשבא לטהר ונקל לו אז על ידי שנתעוררה המדה בו כבר והבן:

ה׳ואז מביא הדבר דהיינו המדה שהיתה בצמצום ומיצר אל שרשו אל עולם האהבה ותענוג העליון שהוא כלא מיצר ששם הוא חסדים גמורים שמשם בנין העולם כמ״ש (תהלים פ״ט, ג׳) עולם חסד יבנה ועל ידי זה הוא עושה רצון הבורא יתברך שלא היתה כוונתו כי אם לעוררו לאהבה העליונה ואז כמו שמוציא המדה עליונה מן הצמצום כך מסתלקין גם כן הדינין ממנו ומן העולם כי הדינים הם סוד הצמצום אבל כשהוא יוצא מן הצמצום אזי נתבטלו הדינין ונתוסף טובה וברכה על ידו. וכן הדין בכל המדות כגון יראה גזרה חכמתו יתברך הבלתי מושגת שאי אפשר לבא ליראה הגמורה והזכה מבלעדי שיהא דבר שיעורר את חומרו לזה המדה ע״כ נתפשטה מדת היראה העליונה ונתצמצמה בדברים שפלים וגשמיים עד מקום שיוכל האדם החומרי להתעורר שם במדה ההיא מחמת שגם הדבר היראה מלובשת גם כן כדבר חומרי כמותו כגול כל יראת החיצוניות ועיקר הכוונה מהבורא שמדד וצמצם זאת המדה שם בכדי שעל ידי המקום ההוא ששם צמצום היראה העליונה יוכל להגיע אל היראה מהבורא ב״ה בנקל מחמת שנפל עליו כבר יראה יוכל להתחיל לירא תיכף עם אותה היראה מן הבורא ב״ה ומוציא זאת היראה מן מקום הצמצום ומביאו למעלה לשרשה ועל ידי כן נתבטלו אותן הדינין שהיה ירא מהן וד״ל. כי עיקר הדינין הם מחמת שהוא על ידי צמצום ובהביאן למעלה לשרשן לכוונת הבורא ב״ה נתבטלו מחמת שעיקר הכוונה לא היתה כי אם לעוררו אבל מי שאין בו אמונה ודעת זה נשאר במקומו למטה וממשיך את עצמו עם החלק המדה העליונה למקום הצמצום יותר ובאין עליו אותן הדינין ח״ו. וכן בכלל ישראל כשעובדין בדעת זה מוציאין כל המדות מהצמצום ומביאין אותן למעלה ואז אין דינין בעולם ואין שולטין כלל וניתקן שביל הישר ואז טובה באה לעולם בשביל ודרך שתיקנו מה שאין כן בהיפך ח״ו והבן. אף שלמעלה הוא גם כן בבחינת חסד וגבורה מכל מקום הוא לטובת המקבלים כמ״ש (בראשית ב׳, ד׳) ביום עשות ה׳ אלקים ארץ ושמים כי לולא מדת הגבורה המצמצם מדתו של חסד כפי כח המקבלים לא היה אפשר לנבראים לקבל החסד ההוא המגיע ממדת החסד ועל ידי מדת הגבורה נתצמצם מדת החסד בנתיב הישר כפי שיוכלו המקבלים לקבלו כנודע מה שאין כן הצמצום שלמטה הוא גורס דינין אם הוא נפרד משרשו והבן:

ו׳וכן באהבה גם כן כך כשאוהבין באהבה ההיא שנצתמצמה שם רק אותו הדבר החומרי הוא גם כן בצמצום ובאין דינים ח״ו על ידי זה וכן הוא בכל המדות:

ז׳כללא דמלתא כי כל הדברים הגשמיים והנבראים הם רק משל להבין מהם הנמשל שהיא בחי׳ אלקות שבדבר ההוא שעל ידי זה הוא מלא כל הארץ כבודו כמו שאם רוצה הרב להבין לתלמיד איזה ענין שאין אפשר להתלמיד להשיג הדבר כי אם שישפיל לו הרב הדבר וילביש לו כפי שכלו ועל ידי זה יבין הנמשל. כן הוא כוונת הבורא ב״ה בעולמו במה שהוטבעו מדות עליונים גם כן בדברים שפלים וחומרים כמ״ש (דברים ל׳, ט״ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע כי זהו הבחירה שביד האדם להמשיך את עצמו עם אותו המדה או למעלה או למטה ובחרת בחיים פירוש בחיות בכוונת הבורא ב״ה שבדבר ההוא כי בהיפוך ח״ו נקרא מיתה שמוריד המדה למטה כי מאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת וזהו (קהלת ט׳, ט׳) ראה חיים עם אשה אשר אהבת פירוש עם אותו האהבה תראה על החיות שמלובש בדבר ההוא ולא שתמשך למטה ותשאר המדה בצמצום שם רק תדבק באהבת הבורא על ידי זה ואז תעלה המדה לשרשה שהיא בחי׳ חיים:

ח׳וזהו ויקרא כ׳, יז׳ ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא כמבואר אצלנו במקום אחר בשם הבעש״ט נבג״מ כי האהבה העליונה בכדי שעל ידי זה יוכלו לבא לאהבת ה׳ שמבעלדי זאת לא יתעורר בו מדה ההיא ועל כן אמרה התורה ואיש אשר יקח את אחותו ונמשך למטה עם אותו המדה איך לא נתן דעתו להבין כי חסד הוא פירוש שהוא נובלת ממדת החסד העליונה בכדי שעל ידי זה יהיה לו בנקל לבא לאהבת הבורא ב״ה ואדרבה על ידי זה נמשך למטה ומכריח כביכול רצון וכוונת הבורא ב״ה לשנותו וד״ל ואין לך פגם גדול מזה ח״ו:

ט׳וזהו גם כן פי׳ מה שאמרו רז״ל תפסו הקב״ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך כי בגד הוא לבוש כי דבר ההיא שנתלבשה בו המדה העליונה דהיינו האהבה או היראה נקרא בגד כאמור בכדי שיועילנו ואם אין דעת ח״ו אדרבה נעשית לו סם המות כאמור כי הקב״ה מחמת שחפץ חסד הוא ואינו רוצה במיתתן של רשעים מצמצם את עצמו אל האדם באשר הוא שם במדריגה ההיא כאמור וזה נקרא תופסו בבגדו בלבושו שנתלבש בו בעת ההיא ואמר לו חזור בך כי אדרבה על ידי המדה ההיא שנתעוררה בך כהיום אז הוא עת לעשות לה׳ ולחזור ולשוב אל ה׳ כמאמר הבעש״ט נבג״מ ע״פ (שיר השירים ב׳, ט׳) משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים כי אפילו בשעה שהרשע הולך לעשות עבירה בחדר מיוחד נופלת עליו יראה ומתדמה כאלו רואה אותו שום אדם זהו שהיראה העליונה מצמצמת את עצמו אצלו בעת ההיא להביא יראה בלבבו בכדי שיירא מהבורא ב״ה ויעזוב סכלותו אלא אדרבה באהבה ויראה ההיא יהיה נקל לו להתחיל לאהוב אותו יתברך וע״כ מתדמה לו כאלו א׳ משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים:

י׳וזהו גם כן פירוש הפסוק (הושע י״ד, ב׳) ג׳ שובה ישראל עד ה׳ אלקיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים גו׳ אמרו אליו כל תשא עון גו׳ שהפירוש הוא שובה ישראל עד ה׳ ואיכות התשובה הוא על ידי אלקיך שהוא צמצום אלהותו יתברך ומדותיו בכל הדברים השפלים והחומרים תבא דווקא לידי תשובה כאמור לעיל כי לית אתר פנוי מיניה ששם הוא גם כן אלהותו יתברך שמתצמצם אצלך בכדי שתוכל לאחוז עצמך בו יתברך ובמדותיו וזהו גם כן פירוש (דברים י׳, כ׳) את ה׳ אלהיך תירא (שם ו׳, ה׳) ואהבת את ה׳ אלקיך שהוא הצמצום ששם והבן. ואמר כי כשלת ופירש ואם כשלת על ידי האהבה שנתעוררה בך לא מחמת רוע המדה ח״ו רק בעוניך שהעון נקרא על שמך שנפרדת ונפסקת משרשך על ידי שאין לך שכל ואמונה הנ״ל רק עצה היעוצה קחו עמכם דברים כי הדברים עצמם שהן הלבושים שנתלבשה שם המדה האלקות קחו עמכם ושובו אל ה׳ אמרו אליו כל וגו׳ ר״ל אמרו הוא מלשון דביקות. מלשון אמרי חלוקו שתדבקו ותעלו אליו כל פירוש כל הלבושין שנתלבשו מדות עליונות ואז תשא עון יהיה עלייה לאותו עון שנעשה כסא להטוב העליון שעל ידו באת להטוב ונמתק הרע. ואז ונשלמה פרים שהן סוד פ״ר דינים שמהם באים הדינים ועל כן נעשה שלימות והמתקה שפתינו ונעשה בחי׳ ה׳ מוצאות הפה שהוא הדבור ה׳ אחרונה נעשה שלימות ויחוד גמור שיהיה ה׳ למלך על כל הארץ כי זהו בחינת מלחמת עמלק שהוא מלחמת היצר הרע כאמור בכתוב (שמות י״ז, ט״ז) מלחמה לה׳ בעמלק מדור לדור שהוא בכל דור ודור כמו שהיה בצאת ישראל ממצרים נתלבש הס״ס בעצמו בעמלק ויצא להלחם בישראל כן בכל דור ודור רוצה לעקור ח״ו את העולם מהבורא יתברך על ידי שממשיך בני אדם אחר שבאה להן שום מדה בלבבן מהמדות העליונים כאמור שעל ידם היו יכולים לאחוז בהטוב ואדרבה על ידי זה מתלחקין עוד יותר בעונותינו הרבים הרבים שהוא סוד גלות השכינה ששוכן בתחתונים להטיבן ורשעים אדרבה חוטאין על ידי זה. וע״כ אין השם שלם ואין הכסא שלם כמ״ש שם כי יד על כס י״ה שחסר הא׳ מן כסא כי הה׳ אחרונה היא בחי׳ שכינה ששוכן בתחתונים שהן ניצוצות הקדושים ונשמות ישראל ואם היו ישראל עובדין בדעת האמור היו מעלין כל הדברים למעלה והיו נעשין כסא שלם לבורא ב״ה כמ״ש (ישעיה ס״ו, א׳) השמי׳ כסאי והארץ הדום רגלי כי הוא כסא קטן נגד כסא שלמעלה בעולמות העליונים והיו יחוד גמור כל הדברים לאלופו של עולם וגם השם שלם כמ״ש אצלנו במקום אחר מזה שהוא בחי׳ (משלי ג׳, ו׳) בכל דרכיך דעהו לייחד הה׳ אל שלש אותיות השם כל חלקי אותיות מא׳ עד ת׳ שנפלו בשבירה לייחד אל השם מה שאין כן מחמת מלחמת עמלק שנקרא מפריד אלוף מפריד אלופו של עולם משכינתיה אז אין הכסא שלם והוא חסר א׳ שאינו דבוק הכסא בחי׳ הדום להאלוף אלופו של עולם על כן כתיב כס חסר א׳ כמ״ש כי יד על כס י״ה והבן. וזהו (הושע י״ד, ג׳) ונשלמה פרים שפתינו שהוא סוד הדבור. ובזה תבין מ״ש צדיק מושל ביראת אלהים מי מושל בי צדיק כי על ידי הרשעים מתמוטט העולם ונשאר בצמצום ודינין ח״ו ועל ידי הצדיקים נתיישב כביכול חמת המלך בהכנסו לאביו אפילו בשעת חמתו מחמת שרצון המלך נתקרב מאוד לבנו הנחמד לו נתעוררה בו מדת האהבה על בנו ואז מתפשט גם כן המדה על אותן שבשער המלך כמו כן הוא על ידי הצדיקים שמקרבין את עצמם עם כל הדברים לאביהן שבשמים ועושין לו נחת רוח נתיישב דעתו כביכול ונמתקין הדינין שנתעוררו על ידי הרשעים וזהו להפרע מן הרשעים שמאבדין וכו׳ בעשרה מאמרות כי אף שהבריאה היה בעשרה מאמרות לטובתן בכדי שגם שם במקומן השפל יוכלו לאחוז במדותיו וכמו כן נתצמצמו מדותיו ואלהותו אצלם בכדי שיכירו אותן כאמור לעיל ואפ״ה אדרבה עבור זה מתרחקין עוד וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין כו׳ כנ״ל על ידי שנברא בעשרה מאמרות על ידי צמצומים כי מבעלדי זאת לא היה אפשר והבן. ונודע שכהן הוא מדת החסד כי אף שמצינו מדת קפדנות בכהנים הוא גם כן כנ״ל במדות עליונים כמו כן הוא גם במקום הזה לפי מדריגתו כי הקפדנות הוא מצמצם למדת החסד שיהא ביושר לא בחסד רב שלולא הקפדנות שלהם היה חסדם רב יותר ויותר ממה שצריך להתנהג בזה העולם:

י״אוהנה במעשה זמרי בשיטים שהתחילו ישראל לזנות אל בנות מואב ותפסו מדת הבורא ב״ה מדת האהבה ונתרחקו על ידי זה ממנו יתברך שאדרבה על ידי זה היו יכולים להתקרב ונשארו בצמצום מקום שנתצמצמו שם האהבה העליונה ונמשכו למטה למקום הדינים והצמצום וע״כ בא להם העונש ר״ל שמתו כ״ד אלף מישראל ופנחס על ידי שאחז קנאתו של מקום והקים והתקין את מדת החסד שהפילו הרשעים וע״כ זכה להיות כהן וזהו השיב את חמתי השיב הוא מלשון משיבת נפש שנתיישבה רוחו כביכול כנ״ל על ידי בן אהוב שנמתקו על ידי הדינים ונכללו בחסדים ועל כן והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וע״כ לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי שאז אחז והתקין מדת החסד והבן ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:

י״בלכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום במדרש תנחומא גדול השלום שסיום התפילה היא בשלום והתורה נקרא שלום שנא׳ (משלי ג׳, י״ז) וכל נתיבותיה שלום והבא בדרך נותנין לו שלום:

י״גלהבין הענין נקדים הפסוק (מלאכי ג׳, כ״ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא וגו׳ דלשון שולח הווה דמשמע אף עכשיו מדלא כתיב אשלח לכם וגו׳ דהאמת הוא שכל השתוקקות ישראל עובדי ה׳ לאביהם שבשמים הוא על ידי בחי׳ אליהו שהוא המבשר לכל דבר שהוא שלימות כגון תורה ותפלה שהוא יחוד שלם כנודע במחשבה ודבור שהוא יחוד גמור ומקודם זה צריך תשוקה גדולה וחשק גדול וזה הוא על ידי בחי׳ אליהו המעורר התשוקה מקודם ואחר כך הוא בחי׳ משיח כי בודאי בכל תפלה ההגונה שהוא ביחוד מחשבה ודבור נעשה תיקון בחי׳ משיח כמו שבביאת משיח צדקינו במהרה בימינו יהיה יחוד ושלימות גמור בתמידות כי אז יהיה עליית כל המחשבות והאותיות שהוא הדבור כך הוא בכל אדם בשעת ההפלה ותורה בחי׳ משיח היחוד הזה שהוא סוד בנין קומת משיח כמאמר הבעש״ט נבג״מ שצריך כל א׳ מישראל לתקן ולהכין חלק קומת משיח השייך לנשמתו כנודע שאדם הוא ר״ת אדם דוד משיח שקומתו של אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה שהיו כלולין בקומת אדם הראשון כל הנשמות של ישראל ואחר כך על ידי החטא נתמעטה קומתו וכמו כן יהיה משיח קומה שלימה מכל נשמות ישראל כלולה מס׳ ריבוא כמו שהיה קודם החטא של אדם הראשון. על כן צריך כל אחד מישראל להכין חלק בחי׳ משיח השייך לחלק נשמתו עד שיתוקן ותכונן כל הקומה והיה יחוד כללי בתמידות במהרה בימינו וכל זה הוא על ידי יחוד המחשבה והדבור שהמחשבה הוא נשמת הדבור המחיה אותו כי תפלה בלא כונה כגוף בלא נשמה שהוא יחוד גמור כמבואר אצלנו במקום אחר וזה א״א אם לא על ידי התשוקה שמקודם שהוא בחי׳ המבשר בחי׳ אליהו ולכך נקרא משיח כי משיח הוא לשון דבור והמחשבה משיח את הדבור שישיח את האותיות ולכך בכל עת שהוא יחוד המחשבה עם הדבור הוא תיקון בחי׳ משיח רק שהוא אינו בתמידות כמו שיהיה בתיקון ביאת המשיח במהרה בימינו ולכך קודם השלימות הגמור יהיה בשורת אליהו ז״ל להתעורר תשוקת ישראל קודם ביאת משיח. והסיבה לזה שאליהו הוא המעורר התשוקה הוא כי נודע כי פנחס שהוא אליהו זכה לנשמות של נדב ואביהוא בני אהרן ונודע שסיבת מיתתן היה על ידי השתוקקות רב בהתלהבות גדולה בעבודתן להבורא ב״ה עד שמחמת דביקתן באור בהיר וזך ותשוקה חזקה נפרדו נשמותיהן מגופן וזהו שנאמר (ויקרא י׳, ב׳) ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם וימותו לפני ה׳ לפני ה׳ דייקא שנתקרבו מאוד בהתלהבות גדול המכונה לאש מלפני ה׳ ואומר בקרבתם לפני ה׳ וימותו מחמת גדול הקירוב באש ההתלהבות והתשוקה נדבקה נשמתן באור הזך ואחר כך זכה פנחס שהוא אליהו אל אלו הנשמות ולכך תמיד הוא היחוד והתשוקה שעל ידו יהיה היחוד השלם על ידי אליהו שהן אותיות א״ל יה״ו שהוא יחוד ה׳ אחרונה אל יה״ו שכל התשוקות של ישראל שהוא בחי׳ מיין נוקבין אל יחוד דבור ומחשבה הוא על ידי אלו הנשמות שעשו עבודת ה׳ ויחוד הגמור בתשוקתן הגדולה כנודע שאנא ה׳ הושיעה נא (תהלים קי״ח, כ״ה) אנ״א ר״ת אליהו נדב אביהוא שתמיד המיין נוקבין והתשוקה הוא על ידם וזה נקרא שלום שהוא שלימות גמור כי בלא זה נקרא עבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס מלשון פרוסה שהוא דבר השבור לחצאין שאינו דבר שלם כמ״ש אל תהיו כעבדים כו׳ על מנת לקבל פרס עבודה פרוסה שאינו שלימות. אך העיקר הוא להיות לעובד ה׳ בשעה שמדבר דברי תורה ותפלה תשוקה חזקה ודביקות גדולה שיסכים ויחליט בדעתו ויהיה שמח הלואי שתדבק נשמתם בדבורים האלו עד שתצא מן הגוף כמו אצל נדב ואביהוא הגם שיש דיעות בש״ס על מהות סיבת מיתתן מכל מקום האמת הוא גם כן כמו שאמרנו רק שגם מה שאמרו בש״ס הוא אמת שלולא זאת שאמרו בש״ס היה הבורא ב״ה משמרן שלא יהיה יציאת נפשותיהן ממש רק שעל ידי עלו הדברים האמורים בש״ס גרמו להם לזה והבן אבל באמת עבודתן היתה עבודה חמה מאוד:

י״דכללו של דבר כל מקום שיש יחוד נקרא שלום ע״ש שלימות ולכך תורה ותפלה הוא שלום וסיום התפלה הוא בשלום מאחר שנעשה יחוד הדבור והמחשבה שהוא יחוד הה׳ מוצאות אל השלט אותיות יה״ו שהוא בחי׳ מחשבה נעשה שלימות הגמור וכ״ז הוא על ידי אליהו ז״ל שהוא מבשר שהוא התשוקה שמתחלה ולכך הבא בדרך נותנין לו שלום כנודע ממ״ש בזוהר הקדוש שכשהאדם הוא בדרך זיווגא עילאה אזדווג בהדיה שהוא גם כן בחי׳ הה׳ ונעשה גם יחוד והבן:

ט״ווזהו הנה אנכי שולח לכם תמיד בהווה את אליהו כי תמיד הוא כן כאמור לעיל כי מתחלה קודם שיהא יחוד שנקרא בא יום ה׳ וגו׳ ע״ש התחברות ויחוד השם שהוא הה׳ אל הג׳ אותיות שנשתלם השם בשלימות גמור שהוא בחי׳ משיח כאמור צריך תחלה בחי׳ אליהו שאני שולח לכם תמיד גם היום בכל עת תורה ותפלה קודם שתעשה יחוד הנ״ל שהוא בא יום ה׳ שנתחבר השם ונתייחד:

ט״זוזהו פנחס בן אלעזר וגו׳ השיב את חמתי כי את הוא בחי׳ הה׳ מוצאות שמא׳ עד ת׳ כנודע שהוא יחוד האותיות לאלופו של עולם וזהו השיב א״ת שהוא המשיב תמיד את האותיות שהן בחי׳ הה׳ לאלופו של עולם חמתי הוא מלשון התלהבות על ידי ההתלהבות והתשוקה שמקודם כנ״ל. לכן אמור הנני נתן לו את בריתי שלום וגו׳ נותן גם כן בהווה תמיד במקום שיש יחוד הנק׳ ברית שלום כנודע אני נותן לו שהוא יהא הסיבה לזה על ידי התשוקה שעל ידו מקודם כמו שיהיה בביאת המשיח במהרה בימינו בתמידיות שיהיה מקודם בשורת אליהו אמן נצח סלה ועד ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן: