מאור עינים, שמותMe'or Einayim, Shemot

א׳ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. הנה נודע מאמרינו כמה פעמים במקום אחר כי החיות רצוא ושוב שצריך כל אחד ליפול ממדריגתו והטעם הוא כדי להעלות הנשמות הנפולין למשל כשאדם עומד על הגג ואבן יקרה מונחת על הארץ אינו יכול ליקח אותה כי אם שירד אצלה באשר היא שם ויקחה ואז יעלה אותה למעלה וצדיקיא נקראו שלוחי דמטרוניתא שהם שלוחי השכינה וצריכים לילך למקום שמשתלחים אף אם משתלחים למדריגות תחתונים וזהו גם כן כוונת רז״ל הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו כי כהן נקרא העובד ה׳ כמו שאמר הקב״ה לישראל בשעת מתן תורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכמו שאמרו רב קרי בכהנא וזה צריך כל אדם אפילו אותם שהם בבחינת בינונים בר מן הרשעים אבל זולתם צריך כל אחד ליפול ממדריגתו לפעמים כדי להעלות אותן נשמות אשר תחתיו רחמנא ליצלן. שהם למטה ממדריגתו:

ב׳והנה האדם הישראלי הוא מלא שמות הקדושים הגולגולת הוא הוי״ה בניקוד קמץ המוח הוא הוי״ה בניקוד פתח הלב הוא הוי״ה בניקוד צירי זרוע ימין הוא הוי״ה בניקוד סגול זרוע שמאל הוא הוי״ה בניקוד שבא הגוף הוי״ה בניקוד חולם השוק ימין הוי״ה בניקוד חירק השוק שמאל הוי״ה בניקוד קבוץ הברית הוי״ה בניקוד שורק בוא״ו העטרה שלו הוי״ה בלי ניקוד כי היא בקבלת כל הנקודות נמצא כי הישראלי הוא מלא שמות הקדושים וזהו ואלה שמות בני ישראל שהם מלאים שמות הקדושים כנ״ל אפילו הבאים מצרימה רצה לומר אפילו בשעה שהם נופלים ממדריגתן ובאים לקליפות את יעקב גו׳ רצה לומר י׳ עקב שהי׳ שהיא המחשבה העליונה ירדה לבחינת עקב כדי שאיש וביתו באו רצה לומר שיעלו עם כל הנשמות שלמטה מהם כנ״ל:

ג׳ויקם מלך חדש על מצרים וגו׳ רב ושמואל חד אמר חדש ממש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו. הנה זה הכלל אצלנו בכל התורה אלו ואלו דברי אלהים חיים רק שאין מבינים זה עד ביאת משיחנו במהרה בימינו ולהבין איך יצדק זה כאן דפליגו במציאות ואיך אפשר להיות שניהם אמת:

ד׳אך דנודע סוד גלות מצרים הוא כי הדעת היה בגלות דכתיב (דברי הימים א׳ כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך ועבדהו שצריך לידע כי יש בורא ברוך הוא והם לא ידעו מהבורא ברוך הוא ולכן על הים היה קטרוג הללו עובדי עבודה זרה וכו׳ וחלילה לומר ח״ו שישראל היו אז עובדי עבודה זרה שאם כן לא היה השם יתברך עושה להם נסים גדולים כל כך כי ק״בה לא עביד ניסא לשקרי ח״ו רק הוא כמו שאמרו חז״ל כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה כי מרגלה בפומיה דהרב בעש״ט נשמתו בגנזי מרומים זכותו יעמוד לנו על מה שכתוב (דברים י״א, ט״ז) וסרתם ועבדתם אלהים אחרים תיכף כשסרתם מאת ה׳ מיד ועבדתם אלהים אחרים כי זהו עיקר הדעת לידע שכל כחותיו וחיותו הוא הבורא ברוך הוא שהוא תקיף ובעל היכולת ובעל הכחות כולם והוא יתברך מנענע כל הכחות שלו ותיכף כשסר מדעת זה נעשה עובד אלהים אחרים כחות אחרים זולת הבורא ברוך הוא שאין לו דעת זה שכל הכחות שלו הוא הבורא ברוך וזהו כל הדר בארץ ישראל כו׳ רצה לומר שהארציות שלו הוא גם כן ישראל כראוי לאיש הישראלי להיות לו הדעת הנ״ל אז דומה כמי שיש לו אלוה מה שאין כן הדר בחוץ לארץ שהוא חוץ לגבול הקדושה שאין לו הדעת הנ״ל אז דומה כמי שאין אלוה ולכן אז במצרים שהיה הדעת בגלות על כן היה קטרוג אלו ואלו עובדי על זה אבל אל חס וחלילה שעבדו עבודה זרה ממש. והנה אז שהיה הדעת בגלות לא היה בריאה כלל כי עיקר הבריאה היה בשביל דישתמודעין ליה שיכירו אותו יתברך וכשהיה הדעת בגלות לא היה בריאה כלל והיה העולם תוהו ובהו כמו שאמרו רז״ל שית אלפי שנין הוי עלמא שני אלפים תהו שני אלפים תורה כי השני אלפים קודם שניתנה התורה היה העולם תהו כמו שכתוב (בראשית ב׳, ד׳) אלה תולדות השמים והארץ ראשי תיבות תה״ו כי עד אברהם היה העולם תהו ובהו ומאברהם ואילך התחילו השני אלפים תורה כמו שכתוב (שם כ״ו, ה׳) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי וגו׳ ואמרו רז״ל קיים אברהם אבינו ע״ה כל התורה עד שלא ניתנה אך שהאבות הן הן המרכבה וקיימו את התורה כמו שהיתה עד לא ניתנה שלא נתגלית עדיין אל הדעת והשיגוה כמו שהיא בשרשה כי הם היו בדעת עליון אבל זה הדעת שהוא בחינת ו המשכה אלינו לא היה אז עדיין עד שיצאו ממצרים ויצא הדעת מהגלות ואז קבלו התורה ולכן יציאת מצרים מורה על חדוש העולם כי הוא חדוש העולם ממש כי כשהיה הדעת בגלות לא היה בריאה כלל רק בחינת תוהו ובהו כי עיקר הבריאה היה בגין דישתמודעון ליה וכשיצא הדעת ממצרים היה חידוש העולם ממש:

ה׳וזהו ויקם מלך חדש על מצרים שנתחדש מלכותו יתברך ומחמת שיצא הדעת מהגלות והיה בחינת חדוש העולם וזהו חדש ממש והאומר שנתחדשו גזירותיו אינו פליג עליה רק שמפרש גם כן כי הנה הקטן אין לו דעת לכל דבר עד שיהיה בן י״ג שנה ויום אחד וקודם זה הזמן אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר ואם קידש אשה אין קידושיו קידושין אף שיש קטן שהוא חכם וחריף ולמדן גדול ועילוי גדול מכל מקום יש לו דין קטן עד י״ג שנים ויום אחד והוא מחמת שחסר לו הנקודה העליונה ואינה אצלו עד אותו הזמן והנה בהדעת בתורתינו החביבה יש רמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות לא תעשה והעשין נקראים חסדים שהוא חסד הבורא ברוך הוא שנתן לנו מצוותיו כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מפני שהשכר גדול כל כך שאין העולם יכול לסובלו והלא תעשה נקראים גבורות כי על עשה לא מצינו עונש רק בעידן ריתחא ועל הלא תעשה יש כמה עונשים רחמנא ליצלן והוא הדעת שכלול מחסדים וגבורות והנה הקטן אינו יכול להשיג גודל העונשים של השם יתברך וזה אינו יראת העונש רק בגין דאיהו רב ושליט כו׳ לירא מעונשים הגדולים וזה שנתחדשו גזירותיו בצאת הדעת מהגלות משאל כן כשהיה בקטנות והבן:

ו׳ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך ודרשו בש״ס בפרך בפירכא. ונקדים פסוק (שמות י׳, א׳) ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו׳ למען שיתי אותותי גו׳:

ז׳דנודע סוד גלות מצרים הוא כי הדעת היה בגלות שלא ידעו כלל מהבורא ברוך הוא ומתורתו כי בדור המבול אמרו מה שדי כי נעבדנו כי התורה אף שלא ניתנה קודם המבול מכל מקום היתה גם בזה העולם כי כח הפועל בנפעל רק שלא ניתנה בלבושין כמו אחר מתן תורה שנתלבשה בלבושין כמו זה העולם והיו יחידי סגולה שהיו מקיימים התורה כמו שהיא במרום מחמת שהיו משיגים אותה במוחין גדולים שהיה להם עד שהיו משיגים את פנימיותה האמיתי כמו שהיתה מקודם שניתנה כמו מתושלח וחנוך ואדם הראשון שהיו לומדי תורה כנודע. ובדור המבול היו רשעים גדולים עד שהפסיקו את העולם עם הפועל שהיא התורה מן הבורא ברוך הוא על כן כשנפסק העולם והתורה משרשם על כן חרב העולם באותו זמן והיה מבול ולהיכן הפילו את התורה בקליפת מצרים על כן בא הדעת בגלות כנודע שהתורה היא בחינת דעת על כן הוצרכו ישראל לירד למצרים להעלות את התורה שנפלה בקליפת מצרים כמו שכתוב בזוהר הקדוש ויעבידו מצרים את בני ישראל בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא ליבון הלכתא בפרך דא פירכא וכו׳ וזהו ממש התורה שהיתה ביניהם הוציאו ישראל עם כל בחינותיה כי כל זה הוא בחינת התורה כמו שמצינו בגמרא פריך רב אחאי כי כל אחד כפי בחינת נשמתו תפס לעצמו אחד מבחינות התורה וכן בשאר מדות התורה כגון קל וחומר וכיוצא עד שהעלו את אותיות התורה מעומק קליפות מצרים ואז כשיצאו יכלו לקבל התורה בשלשה חדשים וזהו וינצלו את מצרים כנודע. על כן אמר הוא יתברך בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו פירוש צריך שתבוא אל פרעה למען אותיות התורה ששתי בקרבו וצורך עתה להעלותן ולהוציאן על כן הכבדתי את לבו והבן. ואותותי לשון אותיות:

ח׳וזהו שאמרו בגמרא גם כן בפרך דא פירכא פירוש בחינת פירכא כאמור:

ט׳והנה אחר יציאת מצרים שהוציאו הדעת מהגלות אף שיש גלות מכל מקום אין הדעת בגלות כי אם לתועים גמורים הכופרים במציאות אבל לרוב העולם אין בגלות כי אם המדות דהיינו אהבה ויראה והתפארות ואינך המדות כי הכל יודעים שיש מציאת האל יתברך שמו ויש להם דעת כל אחד לפי בחינתו אך המדות מתלבשים בגלות כגון אהבות אחרות ויראת אחרות וכן בכל המדות משתמשין בהם שלא כרצון הבורא יתברך שמו אשר טבע וחקק בהם המדות רק לעבודתו יתברך שמו לכן הזהירה התורה בכל מקום זכור את יום צאתך מארץ מצרים למען תזכור וגו׳ וכן כמה פעמים כי הוא נתינת עצה איך להוציא המדות גם כן מהגלות כי אם יזכור כל אחד כי הדעת יצא כבר ממצרים ונודע לו מציאת האל יתברך שמו בודאי נקל גם כן להוציא את מדותיו מהרע ולהביאן אל הטוב כנודע שלא להשתמש בהן רק כמו שמחייב הדעת. וכמו שדרש בן זומא למען תזכור וגו׳ כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות כי בחינת יום נקרא כשהשכל הוא בהיר ואז בודאי יפעל בו על ידי זכירת הדעת אך אפילו בשעת החשכות הנקרא בחינת לילות אם יזכור בהדעת שיש מציאות אל גדול ונורא שברא יש מאין ובידו הכל בודאי לילה כיום יאיר לו ויצא מבחינת החשכות כי הדעת יתקן הכל וגם כל המדות יביא להטוב. וחכמים ובן זומא לא פליגי כי בן זומא אמר על פרטות אדם אחד וחכמים תפסו על הכלל באמרם ימי חייך העולם הזה כי בהזכרתו הדעת אף בעולם הזה שהוא זמן הגלות מכל מקום על ידו יכולין להוציא גם שאר המדות ולהביאן אל הטוב כל ימי חייך וכו׳ כי נודע שהצדיק נקרא כל כמו שפירש התרגום על פי כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א כ״ט, י״א) תרגם אונקלוס דאחיד בשמיא ובארעא כי הצדיק מייחד דברים ארציים וגשמיים עם בחינת שמים ונודע כי כל אדם העובד הבורא ברוך הוא באמת צריך להביא בחינת חלק משיח שלו כנודע כי אדם ראשי תיבות אדם דוד משיח ונודע מה שאמר בש״ס כי קומות אדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו הכוונה בזה כי היו כלולים בו כל הנשמות שמסוף העולם עד סופו עם כל בחינותיהם עד אחר החטא שנתמעט קומתו ונפלו כמה וכמה נשמות בעמקי הקליפות ובחינת משיח הוא גם כן שצריכין ישראל לעשות קומה שלימה עם כל בחינותיה כמו שהיתה באדם הראשון קודם המיעוט וכל עובד השם יתברך צריך להעלות חלק שלו להכין חלקו מן קומה הנזכר וכל זה על ידי בחינת כל על ידי שמייחד שמים וארץ שיקיים בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳, ו׳) אף בגשמי כנודע וזהו כל להביא לימות המשיח לבחינת חלק משיח השייך לו על ידי מדת כל. וכן צריך כל אחד מבני העולם עד שיכינו הקומה הנזכרת כמו שהיתה קודם המיעוט ואז יהיו כלולים במשיח כל הנשמות וכל הבחינות מכל ישראל ומה שאמר רבי אלעזר בן עזריה ולא זכיתי שתאמר כו׳ הוא כי לא מכל אדם זוכין ללמוד ורבי אלעזר בן עזריה קבל על זה שלא זכה שיהיו דבריו נשמעין בזה הדרש עד שדרשה בן זומא וזיכה לדורו והבן:

י׳ועל כן אמרו רשע מה הוא אומר מה העבודה וכו׳ לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כו׳ כי הדעת נקרא כלל על ידי שכולל כל המדות להטוב על ידו והרשע שאומר דברים כאלו בודאי אין לו דעת בחינת דעת שלו לא יצא ממצרים ולפיכך אך אתה הקהה את שיניו לי ולא לו כו׳ כאמור אצלנו במקום אחר:

י״אאך הגורם לרשע שלא יצא דעת שלו ממצרים הוא על ידי שאין לו יראה כי זה השער לה׳ כנודע שנקרא בש״ס תרעא לדרתא עביד שהוא מבוא לדרך ה׳ ולתורתו כמובא בהקדמת ראשית חכמה בשם המדרש שאמר השם לישראל כל החכמות והתורה דבר אחד קל הוא כל מי שמתיירא אותי הרי כל החכמות וכל התורה בלבו כי באמת מי שאין לו יראה תפיסת התורה היא לו מן הנמנע אבל מי שיש לו יראה זוכה ונעשה פיו ולשונו כמעין המתגבר כמו שאמר הנביא (ישעיה מ׳, ה׳) כי פי ה׳ דבר ששומע רק הדבור העליון והבן ואף במה שלא למד מעולם. ואפשר כי זהו מה שאמר משה רבינו ע״ה לישראל (דברים י׳, י״ב) ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳ כנודע שהתורה נקרא עתה כמו שאמר המלאך עתה באתי ופירשו התוס׳ ז״ל על ביטול תורה שנקרא עתה כמו שכתוב עתה כתבו לכם את השירה הזאת וגו׳ באתי וזהו שהיה קשה להם לישראל בתפיסת התורה האמיתית על כן אמר להם ועתה ישראל אם אתם ישראל חפצים להשיג בחינת עתה שהיא התורה זה אינו בבחירתך כי כל בניך למודי ה׳ (ישעיה נ״ד, י״ג) רק כי אם ליראה ואז תבוא ממילא אל התורה כאמור רק בחינת יראה היא בבחירתכם כמאמר רז״ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והנה מאחר שבחינת יראה היא מבוא להתורה אם כן התורה מדריגה עליונה על היראה כמו שאמרו אורייתא מחכמה נפקת וזהו אין לגבי משה שהוא התורה כי התורה נקרא על שם משה כמו שכתוב (מלאכי ג׳, כ״ב) זכרו תורת משה עבדי וגו׳ מלתא זוטרתי הוא מאחר שהוא מבוא ושער לבוא על ידו להתורה ושפיר קאמר כי אם ליראה שהוא למטה ממדריגת התורה אבל מדריגת התורה זה אינו שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳ והשם יתברך ישים בלבנו יראתו אמן נצח סלה ועד:

י״בויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים ודרשו רז״ל חד אמר בתי כהונה ולויה וחד אמר בתי מלכות. להבין מהו לשון בתים על כהונה ולויה נקדים פסוק (תהלים קל״ה, י״ט-כ׳) בית ישראל ברכו את ה׳ בית אהרן ברכו את ה׳ בית הלוי וגו׳ למה לא נאמר אצל יראי ה׳ גם כן תיבת בית ולומר בית יראי ה׳ וגו׳:

י״גאך דנודע שהיראה היא השער כמאמר רז״ל תרעא לדרתא ואם כן מאחר שהיראה הוא השער בודאי לפנים ממנה הוא היכל המלך ואי אפשר לבוא להיכל המלך כי אם על ידי שיבוא מקודם בזה השער כמו שכתוב זה השער לה׳ ואחר כך יבוא לבחינת החכמה כמו שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו׳ ונודע שאינו דומה מי שרואה את המלך חוץ לביתו והיכלו או שרואה בביתו בודאי הוא התקרבות יתירה מי שרואהו בהיכלו ויכול לפעול חפצו ובקשתו יותר ויותר כך הוא גם כן בעבודת ה׳ כי יש כמה שעובדים ולומדים תורתו יתברך אך מרחוק ה׳ נראה להם מחמת שלא באו עדיין להיכלו יתברך והסיבה לזה מחמת שלא הלכו דרך השער אשר צדיקים יבואו בו שהיא היראה כנזכר על כן לא באו למדריגה שיזכו להשיג מחכמה שהוא עץ החיים. כמאמרינו על מה שאמרו רז״ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת להבין לשון מתקיימת ולא אמר קיימת דנודע כי התורה שאנו רואין אצל רוב בני אדם נקרא נובלות החכמות כמו שכתוב במדרש שנפלה מחכמה עליונה הנקרא עץ חיים והמובן הוא כי החכמה האמיתית העליונה אי אפשר להשיג כי אם שיבוא תחלה להשער שהיא היראה ומי שזוכה להשיג בחינת החכמה הנקרא עץ החיים נאמר בו (בראשית ג׳, כ״ב) ואכל וחי לעולם:

י״דאך שבני עלייה הזוכים לזה המה מועטים ויש אנשים שהן בבחינת השבירה שלא זכו ליכנס בשער המלך מלכות שמים שהיא היראה ועל ידי כן לא השיגו מעלות החכמה הרמה והוא יתברך שמו חפץ שישיגום אותו גם כן שם כפי בחינת שכלם ומדריגתם באשר הוא שם על כן צמצם הוא יתברך והפיל למדריגתם נובלות החכמה עליונה שהוא עץ החיים הנזכר למען ידעו דעת ה׳ מה שידעו כפי שכלם המועט כי לולא זאת לא היה להם דעת כלל ואפשר שעל ידי בחינת הנובלות על ידי זה יוכלו לבוא לבחינת עץ חיים על ידי שיטעמו טעם מן הנובלות והנה בחינת הנובלות נקרא מת כנודע מאן דנחית מדריגה קרי ביה וימת ומי שעל ידי זה עולה למדריגת היראה שהוא השער ואחר כך עולה לפנים לבחינת החכמה הנקרא עץ חיים מעלה ומחיה גם כן הנובלות שהיה בשבירה מאחר שלא ירדו כי אם על ידי שהוא היה בשבירה ומאחר שעלה עולים גם כן עמו ומביאן לבחינת קיום וחיים. וזהו כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו ואם כן הוא עדיין בשבירה ואם כן התורה שלו נקרא נובלות גם כן בחינת שבירה ואם כן כביכול אין חכמתו מ״ת קיימת אבל מי שיראת חטאו קודמת וכו׳ ונכנס בשער ה׳ ובודאי יבא להיכל המלך שהוא עץ חיים ומחיה גם כן הנובלות שהיו בשבירה עמו אז חכמתו מ״ת קיימת בחינת החכמה שלו שהיה בחינת מיתה שהיא השבירה עכשיו על ידי שעלה עולה עמו גם כן ונעשה כלולה בעץ החיים אשר נפלו ממנה וזה אי אפשר כי אם על ידי שתקדים לו היראה. ומזה הטעם תבין מה שהקשו המפרשים על המשנה שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו׳ הא אין בור ירא חטא והאיך אפשר שיהיה לו יראה קודם שיהיה לו חכמה אך לפי דברינו הוא מובן כי זה בודאי שאמרו קודמת לחכמתו הכוונה היא על החכמה העליונה הנקרא עץ החיים אבל בודאי בחינת התורה שהיא בחינת נובלות בודאי צריך שתקדים להיראה בכדי שיצא מבחינת בור שעל ידה יוכל לבוא לבחינת יראה והבן:

ט״וונודע כי כהנים ולוים נבחרו להיות משרתים בבית ה׳ והתקרבותם יתירה על הזרים וזכו להיות רואין פני המלך בביתו ובהיכלו וכל זה זכו המילדות עלידי היראה שהיא מביאה לזה המדריגה כמו שכתוב ויהי כי יראו המילדות יראו דייקא ויעש להם בתים בחינת בתים בתי כהונה ולויה להיות מקורבין בבחינת בית ה׳ והבן:

ט״זוזהו מה שכתוב בית אהרן ברכו גו׳ ביתה לוי וגו׳ וגבי יראי ה׳ לא הוזכר בית כמוש אמור לעיל שהיראה מביאה לבוא לבחינת מדריגות בית וזהו שכר היראה אם כן הוא מדריגה לפנים מהיראה ואחר זה יבוא לה על כן לא הוזכר בזה בית מאחר שהוא השכר ליראי ה׳ ומדריגה עליונה ממנה כאמור והבן:

י״זוהנה כמו כן הוא בכל איש ואיש הישראלי אשר זוכה ליכנס בשער היראה בודאי יכנס גם כן לבחינת הנקרא בית כאמור כמו שכתוב (שמות י״ט, ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו׳ רצה לומר על ידי שתקבלו עליכם מלכות שמים שהוא לשון הנקרא ממלכת כנודע שהיראה נקרא מלכות שמים כי על ידי שמקבל עליו עול מלכותו נופל עליו יראת המלכות והבן על ידי זה תזכו לבוא לבחינת כהנים וזהו ממלכת כהנים כמו שמצינו שאמר הנביא לדוד המלך ע״ה והגיד לך ה׳ כי בית יעשה לך כי על ידי שקיבל דוד המלך ע״ה עול מלכות שמים שלימה עד שזכה להיות רגל רביעי מרגלי המרכבה זכה לבחינת בית להתקרב למלך לראותו ולהשיגו בהיכלו על כן אמרו גם כן בש״ס אליבא דחד מאן דאמר בתי מלכות גם כן וכמו שמצינו שאמר ר׳ שמעון במסכת שבת כל ישראל בני מלכים ופסקו הפוסקים שאין הלכה כר׳ שמעון הכוונה היא שר׳ שמעון היה עובד ה׳ במדריגה גבוה מאוד והיא בבחינת בן המלך עייל ונפיק בהיכלא דמלכא בלא בר ונדמה לו כאלו כולם במדריגה זו על כן אמר כל ישראל בני מלכים והפוסקים פסקו שאין הלכה הליכות עולם כר׳ שמעון והבן. וגם כן יכול לבוא על ידי היראה שהיא השער למדריגת לויה שהיא בחינת משה שהוא הדעת התורה האמיתית כאמור לעיל הנקרא עץ חיים כנזכר בזוהר אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא עד ששים רבוא דרי כי בכל אדם יש בחינת משה שהוא הדעת שמשיג עם הבחינה מה שלומד ועל ידי היראה יכול לבוא לבחינת התורה שהיא בחינת משה שעל שמו נקראים הלוים והבן. והנה אינו דומה התענוג שיש לאדם כשאוכל על שולחן המלך ומתענג בתענוגי המלכות למי ששומע סיפורי דברים מסדר הנהגות תענוגי המלך אף שמתענג קצת מצד השמיעה כך מי שלא בא לבחינת בית הנזכר לעיל לא השיג עדיין מתענוגי מלך שהיא התורה שהיא תענוג כל התענוגים דאורייתא וקב״ה חד וזה שלא בא לבית מלך מעולם לא טעם מהתורה התענוג האמיתי אף שמתענג ממה שרואה בתורה שהשיג עכשיו שכך וכך הוא בבית המלך מכל מקום חלוק גדול ביניהם כרחוק מזרח ממערב על כן יראה כל אחד להכין את עצמו לבוא בזה השער אשר לה׳ ועל ידי כן נזכה להיות מבני היכלא דמלכא אמן נצח סלה ועד:

י״חותפתח ותראהו את הילד וגו׳ ודרשו בש״ס שראתה עמו השכינה. והנה נער בוכה הוא ילד וקולו כנער דברי ר״י אמר ליה כ״נ אם כן עשיתו למשה בעל מום אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיבה אמרה שמא כו׳. מילדי העברים זה זה נופל ואין אחר נופל והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב המהגים והמצפצפים צופים ואינם יודעים מה צופים מהגים ואינם יודעים מה מהגים וכו׳ כיון דשדיוהו למשה במים אמרו תו לא חזינן כי ההוא סימנא בטלו לגזירתייהו והם אינם יודעים שעל מי מריבה הוא לוקה והיינו דאמר רק חמא בר חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל המה שראו אצטגניני פרעה וכו׳ עיין שם בגמרא דסוטה:

י״טלהבין מה זה שדרשו שראתה עמו שכינה הגם שהרחיצה שהלכה ליאור היתה לשם גירות שבאתה להתגייר כמוש אמרו שרחצה מגלולי בית אביה מכל מקום איך זכתה לראות שהכינה עמו:

כ׳ולהבין הפלוגתא דר״י ור״נ דפליגי בפירוש מלת נער גם להיבן מה שאמרו כיון דשדיוהו למשה כו׳ אמרו תו לא קא חזינן סימנא והם אינם יודעים שעל מי מריבה כו׳ ולמה לא ראו הסימן כיון דבאמת היה הסימן על מי מריבה ועכשיו כשהטילהו ליאור בטל הסימן גם להבין מה שאמרו והיינו דאמר רק חמא בר חנינא מאי דכתיב המה מי מריבה אשר רבו גו׳ והיינו דקאמר משה לישראל שש מאות אלף רגלי אמר להם משה לישראל שש מאות אלף רגלי אמר להם משה בשבילי נצלתם כולכם השני והיינו הללו אין להם שייכות לכאורה אל הקודם:

כ״אאך דנודע מה שאמרו רז״ל אור שבששת ימי בראשית היה אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שראה שאין העולם כדאי לו עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא והענין הוא כי יש אור הגנוז בהתורה כי התורה נתלבשה בלבושין כמו שאמר דוד המלך ע״ה ברכי נפשי את ה׳ כי אור הגנוז יקר מאוד להשיגו ועל זה אמר דוד ברכי נפשי את ה׳ אך שאלהי גדלת מאוד להשיגך כי אורייתא וקב״ה חד על כן אמר הוד והדר לבשת בלבושין באופן שכל אחד יוכל להשיגו מהתורה כפי מה שהוא כך רואה דרך הלבושין הבהירות כי שמש ומגן ה׳ אלהים (שם פ״ד, י״ב) כמו שהשמש אי אפשר להסתכל בו כי אם על ידי מגן כך באלף אלפי אלפים הבדלות אור עצמותו אור הבהיר אי אפשר לכל אדם להשיגו כי ממש על ידי אור הבהיר יוכל להביט מסוף העולם ועד סופו וכמו שנודע זה ממעשים שראינו מבני אדם שזכו לכך כגון הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים שסיפרו עליו כשהיה צריך לדעת שום דבר פרטי אפילו מעניני בני אדם דבר גשמי היה מסתכל בהתורה ולומד בה בדחילו ורחימו ומדבק את עצמו עד שהגיע לאור הגנוז בתוכה והיה רואה בדבר שצריך לראות ממש כמו שאמרו מש״ס מסוף העולם ועד סופו. אך לא כל אדם זוכה למדריגה זו על כן גזרה חכמתו יתברך לגנוז האור ההוא בתורה ולהלבישה בלבושין בכדי שירגיל האדם את עצמו מעט לראות האור דרך הלבושין כפי מדריגתו ושורש נמשתו וילך ממדריגה למדריגה עד שבהמשך הזמן יוכל להגיע לאור הגנוז בה לראות הבהירות בלי מסך מבדיל ועוד טעם לזה כי לולא זאת היה הרשע גם כן מסתכל באור שרואין בו מסוף העולם ועד סופו והיה פועל בו רשעתו כמאמר רז״ל ראה שאין נאה לרשעים להשתמש בו וכו׳ על כן גנזו בהתורה ששם לא ישיגו אותו כי אם הצדיקים הראויים לזה ועד שאם לא היה הגניזה והתלבשות התורה בלבושין לא היה העולם יכולין לסבול האור הגדול הבהיר בפעם אחד בלא הרגל מקודם מעט כמאמרינו זה כמה פעמים לכן הוצרך להתלבשות לאור הגנוז והבן:

כ״בוהנה כל אדם שמסתכל בהתורה הסיבה שאינו רואה האור הנ״ל מחמת שהרע שבקרבו הוא מסך מבדיל לפני האור שהוא בחינת טוב כמו שכתוב (ישעיה נ״ט, ב׳) כי אם עונותיכם היו מבדילים וגו׳ ומי שאין בו רע שזוכה לזיכוך חומרו ונעשה לבו משכן לבורא ברוך הוא ממילא אם אין מסך רואה האור הקדום הגנוז. ולעתיד אחר שיצא התורה מלבושין כי הגלות הוא גם כן בחינת לבושין בכללות העולם וצריך להיות כך כמאמרינו על פסוק (ירמיה ל״א, ב׳) מרחוק ה׳ נראה לי וגו׳ הכוונה גם כן כנ״ל להרגיל אותנו לראות הבהירות על ידי מסכים בכדי שנוכל לראות אחר כך בלי שום מסך לעתיד כי אז יהיה הבהירות בלי שום התלבשות כמו שכתוב ולא יכנף עוד מוריך וגו׳ והכנף מלשון התלבשות ויהי עיניך רואות את מוריך בלי מסכים מחמת שלא יהיה אז הרע מבדיל כאמור כמו שכתוב (זכריה י״ג, ב׳) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולא יהיה כי אם טוב. כמאמרינו על מה שאמרו רז״ל לעתיד יאמר הקב״ה לאומות העולם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה וכו׳ והוא מוציא חמה מנרתיקה כו׳ שבחינת חכמה רומז לאור הגנוז כמבואר לעיל כי שמש ומגן ה׳ ולעתיד יוציא הקב״ה בחינת חמה מנרתיקה שישיגו אותו בלי שום לבוש הנקרא נרתק ואומות העולם מחמת שלא הורגלו באור כלל מקודם מעט מעט לא יוכלו להסתכל בבהירות כלל מחמת גדלו מה שאין כן ישראל שהורגלו לראותו כל אחד לפי בחינתו מעט מעט וגם אפילו בזמן הזה כל אחד יכול לבוא לבחינה זו אם זוכה על ידי מעשיו ושכלו לצאת מבחינת לבושין נקרא אצלו לעתיד לבוא כמאמרינו כי כל צדיק מביא בחינת חלק משיח שלו ומשלים חלקו מקומת משיח כנזכר במקום אחר ועל ידי זה נקרא אצלו לעתיד לבוא וזוכה לראות הבהירות באור הגנוז על כן נאמר גבי אברהם אבינו ע״ה שמל הוציא הקב״ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו וכו׳ הכוונה גם כן כי על ידי המילה נתעלה בתמימות יתירה עד שנקרא תמים כנודע במאמרם ז״ל גדולה מילה שלא נקרא תמים עד שמל ועל ידי זה יצא מבחינת לבושין ונקרא אז אצלו בחינת לעתיד לבוא וזכה להוצאת חמה מנרתיקה שהוא בחינת האחדות הגמור עם אין סוף ברוך הוא שהוא בחינת בן והבן. ולזו המדריגה אינם יכולים להגיע כי אם ישראל שנקראו ראשית כמו שכתוב (ירמיה ב׳, ג׳) קודש ישראל לה׳ ראשית גו׳ בחינת ראשית יכולים להשיג שהוא אור הקדוש אבל לא אומות העולם כאמור ואף הגרים אינם יכולים להשיג זאת כי על שם כך נקראו גירי הצדק שהן תחת כנפי השכינה הנקרא צדק כנודע ולא למעלה במקום האחדות שהוא בחינת בן שזה אי אפשר להם כי על ידי התקרבותם הם כעבד המקורב אצל המלך ואפילו יתקרב בתכלית ההתקרבות מכל מקום לא יהיה בבחינת בן שזה אי אפשר כי אים שיהיה ממש כך שיהא חלק מהמלך והבן כי ממש כך הוא בהשם יתברך עם ישראל אם זוכים הם ממש חלק ה׳ כמו שכתוב (דברים ל״ב, ט׳) כי חלק ה׳ עמו וכמ״ש בכתבי האר״י ז״ל שאין לומר בנוסח הזכרות נשמות תחת כנפי השכינה שהוא סכנה לנשמת המת שהוא מורידו לבחינת מדריגות הגרים אך שיש לומר למעלה מכנפי השכינה:

כ״געל כן בבוא הגר לפני הלל הזקן ואמר לו למדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד שכוונתו היה שילמדנו להיות במדריגת האחד שהוא האחדות עם השם יתברך לראות אור הקדוש ורגל הוא לשון מדריגה אחד מלשון אחדות והשיב לו מה דעלך סני לחברך לא תעביד כי אם היה אחד רוצה להקרא בשם בנך ממש היה ניחא לך שאיך היה הדבר נכנס בדעתך מאחר שאינו כך שאי אפשר בשום אופן כך לחברך שהוא השם יתברך הנקרא רעך כו׳ (משלי כ״ז, י׳) לא תעביד שהוא מהנמנע כאמור ונודע כי השם יתברך הוא למעלה מהזמן כי אצל השם יתברך ההיה והווה והיהיה שוה כי הוא היה הוה ויהיה ברגע אחד מאחר שהבורא יתברך הוא אין סוף ואין לו תחלה ולא תכלה אם כן מי שיזכה לאור הבהיר שהוא בחינת אחד שנעשה אחדות עמו יתברך הוא גם כן למעלה מזמניות ויכול גם כן לראות מסוף העולם ועד סופו העבר והעתיד וההוה כאמור מה שאין כן באומות העולם:

כ״דונודע שבכל דבר שהוא נברא יש בחינת חומר וצורה כי אפילו המלאכים יש להם חומר דק וזך וכן בכל הנבראים וכן בכל דבר שגוזרים על האדם מלמעלה צריך הגזירה ההיא להתלבש בלבוש חומרי וגם יש בה פנימית שהיא הצורה כמו במשה שראו אצטגניני פרעה שסופו ללקות במים והיה לדבר ההוא חומר מה שהושלך ליאור בגשמי כי אילולי שהשליכו אותו המצריים סופו להושלך אל המים וגם פנימית הדבר היא מי מריבה שנענש על ידו ונכשל בהם והוא על ידי בחירתו שאם לא היה אומר שמעו נא המורים ולהכות הסלע היה הדבר כרצון הבורא יתברך והוא בזמן שאחר זה שנקרא יהיה ומצריים על ידי שהיו עובדי אלילים לא יכלו להשיג כי אם החומר מהגזירה מחמת שלא היה בבחירתו של משה וגם היתה בחינת חומר יכלו לראות אף שהם היו במזניות מאחר שגם זו היא בבחינת זמן כי ההכרח הוא להיות כך כי אינו דבר שהוא בבחירה משאל כן להשיג דבר שהוא בבחירה והוא דבר שהוא צורה זה אי אפשר להשיג כי אם אותו שהוא למעלה מהזמן שהוא גם כן בבחינת צורה שעשה מחומר צורה והבן:

כ״העל כן כשהפילו אותו ליאור בטלה הגזירה ואמרו לא קחזינן האי סימנא כי באמת לא ראו מתחלה אלא זאת ואחר שנתקיים מה שהיו רואין תו לא ראו:

כ״ווזה שאמרו והיינו דאמר רבי חמא בר חנינא המה מי מירבה אשר רבו וגו׳ רבו לשון רבוי כמו כן ירבה שעל ידי שראו אצטגניני פרעה וטעו רבו בני ישראל כמ״ש זה נופל ואין אחר נופל שבטלו הגזירה על ידי שלא ראו בחינה שלמעלה מן הזמן כנודע שהבחירה היא בחינת שלמעלה מזמניות שהוא נקרא בחינת אדם כמו שאמרו אתם קרוים אדם רצה לומר בחינת בחירה ואין רשעי עובדי אלילים קרוים אדם כאמור כי אצלם אין בחינת בחירה כלל כמו שאמר הנביא והמה עזרו לרעה רק בחינת עזר והבן:

כ״זוזהו שאמר אחר זה והיינו דקאמר משה לישראל שש מאות אלף רגלי בשבילי נצלתם כולכם שזה יש לו שייכות אל האמור לעיל בגמרא והבן:

כ״חונודע כי יש בחינת נער הנקרא שר העולם כמו שאמרו בגמרא פסוק זה שר העולם אמרו נער הייתי וגו׳ שהיא בחינת עבד וזהו שאמר והנה נער בוכה וגו׳ וקולו כנער וכו׳ הכוונה שר״י סובר דמשה רבינו ע״ה בעת הולדו לא היה עדיין במדריגה הנקרא בן בחינת אחדות האמור רק היה בבחינת נער שהוא מט״ט הנקרא שר העולם כנודע והשיב לו ר״נ עשית למשה רבינו ע״ה בעל מום מום לשון חסרון שהיה חסר מבחינתו שאחר זה שאמר ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג, ט״ז) כשאמר לו השם יתברך הנה אנכי שולח מלאך לפניך שהוא בחינת מט״ט שנקרא נער שהוא בחינת תחת כנפי השכינה מדריגת הגרים כאמור אלא שעשתה לו אמו חופת נעורים כי יוכבד היתה נביאה וגם על ידי זה שראתה כי טוב הוא שנתמלא הבית כולה אורה כמו שכתוב (שם ב׳, ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא בבחינת טוב שראתה עמו אור הגנוז כי בהוולדו זכה לזה מצד בחינת נשמתו הגבוה מאוד לכך ראתה בחינה היהיה אשר יכולים להביט על ידו אור הגנוז וראתה שיקבל התורה בבחינת חפת נעורים כמ״ש (הושע ב׳, כ״א) וארשתיך לי גו׳ אל תיקרי מורשה אלא מאורסה והחופה בסוד שכפה עליהם הר כגיגית פירוש ראתה על ידי אור הגנוז שבא בעת לידתו ואמרה שמא לא אזכה לראות כו׳ על כן עשתה לו חופת נעורים הכוונה שהשיגה עכשיו מה שיהיה על ידי האור שבא עמו. אך בתיה בת פרעה שהיתה במדריגת גירי הצדק שהם בחינת תחת כנפי השכינה לכך לא ראתה כי אם בחינה זו כאמרם שראתה עמו שכינה שהיא מדריגה שיכלה להשיג ולא השיגה בחינה הגדולה האמור לעיל ואף גם השגה זאת מחמת שבזמן ההוא היה להם מוחין גדולים והיו קונים עולמם בשעה אחת מלשון ואל קין ואל מנחתו לא שעה (בראשית ד׳, ה׳) שהיה ההתקרבות שלהם גדולה מתשוקה גמורה האמיתית ולכך זכתה לראות תיכף בהתגיירה עד מקום השורש שלה ולא יותר כי זה אי אפשר כי אם לישראל כאמור והשם יתברך יזכנו לראות במאור תורתו כמו שאמרו המאור מחזירו למוטב רצה לומר המאור שבה הגנוז בה מחזירו למוטב למקום שנקרא טוב שאין שם מסך מבדיל רק אור הבהיר אמן נצח סלה ועד:

כ״טאת מי יורה דעה כו׳ זה משה שהחזירוהו לינק מן הכותית ולא רצה לפיכך נתייחד לו הדיבור. כתיב (שיר השירים ח׳, א׳) מי יתנך כאח לי וגו׳ אמרו רז״ל כל אהבה שהיא תלויה בדבר וכו׳ דאית אהבה בגין דיחון בנוהי וכו׳ ואי יסלק קב״ה מיניה לא ירחים ליה וכו׳ אבל רחימא דאיהו עיקרא דירחים ליה בין בטב כו׳ דזה אהבה שאינה תלויה בדבר ואינו נפסק לעולם וזה נקרא אהבת אחים ורעים דלא מתפרשין ואחים הוא דביקות כדכתיב (תהלים קכ״ב, ח׳) למען אחי ורעי וגו׳ ואהבת אחים הוא בשביל שיצאו ממקור אחד ואף שזה תלוי בדבר מכל מקום אינו תלוי בדבר בטל שהרי יצאו ממקור אחד וזה לא ישתנה מקורן לעולם שהוא מאחדן ומאתים נמצא מה שאוהב ה׳ שהוא המקור שממנו יצא בחינה זו לא יפסוק ולא ישתנה:

ל׳והנה התינוק כל זמן שיונק את אמו הוא נקשר מאוד לאמו מפני קשר החיות שאין לו שום יניקת חיות כי אם יניקת האם וכל חיותו באם וקשור הוא אליה על ידי יניקה והחיות וכשיגדל ואין צריך ליניקה נפסק הקשר מעט ואילו יצוייר שיצטרך תמיד ליניקה מאמו היה תמיד נקשר בה בקשר אמיץ. כן התורה הנקרא אם תורת אמך דכתיב (משלי ה׳, י״ט) דדיה ירווך בכל עת ואמרו רז״ל מה הדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם אף דברי תורה כן נמצא תמיד צריכים לינק מן התורה כי כל זמן שממשמש בה מוצא בה טעם יותר וכל אדם בבחינת יניקה להתורה אף שהוא גדול ומופלג צריך לינק מהתורה ולהיות בבחינת יניקה לינק מדדיה כי ירווך בכל עת כתיב נמצא קשור בהתורה תמיד מפני בחינת יניקה ואז בכל מעשיו אפילו בחינת חיצוניות קשור בהתורה ואינו נפסק הקשר כמבואר למעלה וכל מעשיו על פי התורה:

ל״אוהנה כתיב (דברים כ״ב, ו׳) כי יקרא קן צפור וגו׳ כי יש שני בחינות ביניקה האחד שהאם מרכנת את עצמה להולד ומניקה אותו והשני שלוקחתו על זרועותיה וידיה ומניקה אותו והבחינה א׳ הוא מפני שאין התינוק בריא בריא אולם לכן משפלת עצמה האם ומשפעת לו די חיותו והבחינה הב׳ כשהוא בריא אולם אז לוקחתו ומעלה אותו על ידיה ומניקתו כמו כן ישראל כתיב בהו (ישעיה נ״ד, י״ג) וכל בניך למודי ה׳ שהקב״ה מלמד אותם תמיד שכל איך לעבדו ולקרב את עצמם אליו וכשישראל אינם בריאים במעשיהם אז כביכול מצמצם את עצמו על ידי צמצומים עד רדתו עד ערך השפלתם ומשכילם כפי ערך בינתם כי הוא יתברך חפץ בהצדקם והם בקטנות השכל וגם שם ידריכם לסור מדרכם להשכילם דרך ה׳ וזהו וכל בניך למודי ה׳ ורב שלום בניך אל תיקרי בניך אלא כו׳ כי כשהם בקטנות השכל צריכים להתבנות והקב״ה מלמד אותם ובונה אותם וזהו אל תיקרי בניך וכו׳ כיון שהם למודי ה׳ הם בבחינת בנים והשם יתברך רוצה להביאם לשלימות הגדול וזהו ורב שלום בניך לשלימות הרב וצריך שיראו שלא יהיה ח״ו שום פגם בשום אבר כי כל אבר דפגים שכינתא לא שריה ביה ויסלק השכינה כביכול. ויש שני בחינות קטנות האחד בבחינות חיצוניות כגון אכילה ושתיה שאוכל ושותה למלאות כריסו ואין משכיל על פנימיות הדבר וקטנות השני הוא בבחינת תורה ותפלה ומצוות אף שעוסק ולומד הוא בקטנות השכל והקב״ה מלמדו איך להתקרב ויש שמלמדים אותו ואינו משגיח על זה ונמצא שהקב״ה מלמד אף כשהאדם בקטנות מאוד הקב״ה מצמצם את עצמו השכלתו המועט וכתיב (הושע י״א, ג') ואנכי תרגלתי לאפרים קחם גו׳ רצה לומר שהביא למדריגה השנית של יניקה שהביא על הזרועות שהוא בבריאות ולא היה צריך להרכין על ידי צמצומים רבים:

ל״בוזהו כי יקרא קן צפור. כי כתיב (משלי כ״ז, ח׳) כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו דהיינו בבחינה שמצמצם את עצמו כביכול עד מדריגת תחתונים זהו יקרא איש נודד ממקומו דא קב״ה וזהו כי יקרא קן צפור לפניך שתהיה בבחינת קן צפור שהיא בחינה מעוטה צפור נודדת מן קנה כאמור על העץ או על הארץ רצה לומר בשני בחינות הא׳ בתורה ובמצוות שנקרא עץ חיים וכו׳ והוא בחינת קטנות הב׳ האמור לעיל או על הארץ בבחינת ארציות שהוא קטנות הא׳ האמור ובשתי בחינות כשתהיה בקטנות השכל שהיא אפרוחים או בצים ביצה הוא דבר שלא בא לאויר העולם ולא היה הולדה כן השכל קטן מאוד כמו כן שלא היה הולדת השכל והוא א׳ או אפרוחים דלית להון גדפין רצה לומר שיש לו שכל אבל אינו יכול לעוף למעלה דלית גדפין שלימין ובשני בחינות אלו כשהוא בקנות השכל אף כשהקב״ה מלמד ומרכין את עצמו להשכילך לא תקח את האם גו׳ כלומר לא תוכל ליקח שום השכלה בענין זה רק באופן זה שלח תשלח גו׳. והענין כי אמרו רז״ל אל תהיו כעבדים כו׳ ויהא מורא שמים עליכם כי נקרא שמים על שם אש ומים שערבם זה בזה ועשה מהם שמים נמצא בחינת היראה והאהבה שניהם מתאחדים ומעורבים זה בזה ונמצא כל המבקש פרס הוא עובד את עצמו ואפילו עולם הבא הוא תועלת עצמו רק יעבוד לשמו הגדול ברוך הוא ואהבה והיראה יהיה רק לכוונה זו ואף שאנו מתפללים על תועלתינו הענין הוא רק שיתגדל ויתקדש שמו הגדול ברוך הוא שכל זמן שאנו חסרי טובה הוא מפני הסתלקות חיותו הממלא כל העולמות כי כל זמן שמתגדל ומתרחב חיותו ושפעו הרי כל העולם מלא טוב והוא מתגדל בעולמו ועל זה אנו מתפללים שיתרחב גבול הקדושה וימלא כבודו את כל הארץ ואז ממילא הטוב יהיה מעצמו והעיקר הוא שיתגדל שמו על ידי זה ונמצא כל כוונתינו רק להשם יתברך בכל שאלתינו וזהו שהזהירו לבלתי עובדו על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים אותה היראה של שמים שהיראה והאהבה אחודים יחד וכבר נתבאר אצלנו במקום אחר פירוש ויהי מורא שמים עליכם ושייך גם כן לכאן. וזהו שלח תשלח את האם את הטפל לאם שהוא קבלת פרס ואפילו עולם הבא הוא טפל לגבי עיקר העבודה לגדל ולקדש שמו ולעשות נחת רוח לפניו וזהו גומל חסדים טובים מי שגומל חסדים שגומל עצמו מהם אז קונה הכל קונה הכל קונה כל המדריגות ולפיכך בימי שלמה דקיימא סיהרא באשלמותא כתיב(דברי הימים ב ט׳, כ׳) אין כסף נחשב בימי שלמה כי לא היה שום חסרון והיו עובדי ה׳ בשלימות לא על מנת לקבל פרס ואין שום כסף ותאוה נחשב ובאמת מטעם זה עצמו היה השפע רב מאוד כנ״ל כי היו איש תחת גפנו גו׳ רצה לומר כל אחד היה מקביל לשרשו ומשיגו והטובה באה מעצמה ואז כשתשלח מדעתך כל תועלת עצמך בלתי לה׳ לבדו אז ואת הבנים תקח לך תהיה במדריגת בנים למען ייטב לך והארכת ימים רצה לומר אף שאי אפשר לשלח מדעתך הקבלת פרס שאף על פי כן בעל כרחם יודעין שיותן שכר בעד כל מצוה לכן אמר למען ייטב לך בודאי אך והארכת ימים שהעיקר יהיה במה שיתגדל שמו וידעו גוים רבים כי אני ה׳ בהיות מתרחב שפעו בעולם מתקדש שמו לעיני העמים שהיו מבזים נמצא העיקר יהיה לכבודו וממילא בטוב אדונינו ייטיב לנו אחרי שטובו ימלא הארץ וזהו נקרא אריכות ימים שהשכליים עליונים מתרחבים ומתארכים ומלאה הארץ דעה את ה׳ על ידי גילוי טוב בעולם כולו:

ל״גוזהו מי יתנך כאח לי כאהבת אח שהיא אהבה תמידית שתהיה יונק שדי אמי תמיד בבחינת יניקה כאמור לעיל שאז אמצאך בחוץ אפילו בחיצוניות כמו מאכל ומשתה גם כן אשקך יהיה בבחינת נשיקה וחיבוק דביקות מפני דביקות הקשר כנ״ל גם עוד בחינה אחד צריך שכל עיקר עבודתך יהיה שלא יבוזו לי האומות רק שיתגדל שמו והטוב יבוא מעצמו כאמור אז שם, ב׳ אנהגך אביאך אל בית אמי והנה כל הלומד תורה ויונק מדדיה בשביל שום פנייה נקרא יונק מן הכותית כי העיקר אצלו הפנייה ולכן משה לא רצה לינק מן הכותית רק למד לשמה בלי שום פנייה וכן בכל עבודות האדם וזהו את מי יורה דעה גו׳ גמולי מחלב שלא רצה לינק מן הנכרית לפיכך נתייחד עמו הדבור והבן:

ל״דבגמרא דסוטה ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה וגו׳ ודרשו לדעת מה יהא בסוף נביאותיה. להבין הדבר הואיל והיתה נביאה שנאמר לה מן השמים שהוא עתיד להושיע את ישראל למה הלכה ולדעת מה יהא בסוף כו׳ הלא הוא אמר ותהי ובודאי יתקיים דברי האל יתברך. אך דנודע מאמר רז״ל חכם עדיף מנביא שאילו נביא לא היה מתנבא כי אם בשעה שנאמרה לו הנבואה ויש עת שהנבואה אינה מתייחדת אליו ואז אינו משיג בבחינת הנבואה אבל מי שהוא בבחינת חכם יכול לידע בכל עת שרוצה לידע ומהות בחינת החכם הוא דנודע ממה שמבואר בדברים הקודמים שיש בחינת אור הבהיר הקדום הגנוז בהתורה שנתלבשה בלבושין כמוש אמרו כגמרא בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות אור בא׳ הכוונה הוא כי מי שזוכה להיות בגדר שתהיה מחשבה שלו דבוקה להמקור שמשם שרשה שהוא עולם המחשבה שנקרא חכמה זוכה למדריגת כתנות אור כי התורה נתלבשה אחר חטא אדם הראשון בלבושין עבים הנקרא כתנות עור בעי״ן בלבושין גשמיים וכל אחד כפי מה שהוא אדם כך רואה בהתורה על ידי לבושין כי התורה היא עץ החיים ונקרא טוב גמור כמו שאמרו אין טוב אלא תורה ואין בו רע כלל רק שמצד השבירה נעשה בחינת טוב ורע לכוונת הבחירה כאמור בדברינו הקדומים ומי שבקרבו הרע ח״ו מצד שבחר לו כך גם כן הוא רואה בהתורה שלומד ואצלו נקרא התורה עץ הדעת טוב ורע רק שצווי השם יתברך היה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו ואכילה הוא מלשון השגה שמשיג התורה בבחינת טוב ורע. ונודע כי הרע הוא סם המות כמו שאמרו בש״ס זכה נעשה לו סם חיים לא זכה בהיפך וכו׳ ולכאורה האיך שייך בהתורה שהיא נותנת חיים לכל חי שהיא נעשה בהיפך סם המות ח״ו אך הענין הוא כאמור כי בודאי התורה מצדה לא יבצר הטוב והחיות רק שהיא נקראת אספקלריא וכפי מה שהוא אדם כך רואה פניו באספקלריא ומי שזוכה לבער הרע מקרבו כמו שכתוב (תהלים ל״ד, ט״ו) סור מרע ואז ועשה טוב עושה התורה בבחינת טוב גמור. ולכך רבי מאיר שזכה לזה שיצא מבחינת עץ הדעת טוב ורע שמצידו בא סם המות כמו שנקנסה מיתה על אדם הראשון מצידו על ידי שאכל ממנו שהוא בחינת השגה כאמור ורבי מאיר יצא מזה על כן השיג התורה שהיה לומד בבחינת אור שהיה משיג האור הגנוז דרך הלבושין שבתורתו שהיה לומד כי אצלו היו הלבושין בבחינת אור מאחר שיצא מבחינת השבירה שהם טוב ורע אבל שאר בני העולם שאינם במדריגה זו אצלם הוא כתנות עור לבושים גשמיים כמותם כאמור והבן. ולכך חכם עדיף מנביא על ידי שזוכה לקשר מחשבתו בעולם המחשבה שנקרא חכמה שעל שמה נקרא חכם יכול להשיג מהתורה בכל עת שרוצה להשיג ואם היה הנביא רוצה לדעת איזה דבר בעת שלא באתה אליו הנבואה היה צריך להתחזק ולהיות באותה שעה בבחינת חכמה בכדי שיוכל לראות אור הבהיר הקדום והגנוז ואז יכול לידע אף שאל באתה לאיו בחינת הנבואה:

ל״הונודע שהמחשבה שבכל אדם הישראלי נלקחה מעולם המחשבה האמור עליל רק שהוא בבחינת שבירה מחשבות נפולין ממקורן ומי שיש לו לב לחפץ ולדעת לזה מעלה אותן לשרשן ומבררן ממקום השבירה ומעלה אותן למחשבה עליונה הנקרא חכמה כמו שכתוב בזוהר כולהו בחכמה אתברירו שעל ידי זה החכמה שמעלין למחשבה עליונה על ידי זה מבררן מבחינת שבירה ונעשה מהן טוב גמור כי זה עיקר עבודתינו לברר הניצוצות שהם המחשבות מלובשין בקליפות לבררן ולהעלותן ולייחדן בשרשן האמור כאמור אצלנו על פסוק רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום שהכוונה כי יש שבעה מיני מחשבות באדם ולא יותר וכל אחת מהן כוללת מיני מחשבות באדם ולא יותר וכל אחת מהן כוללת מיני מחשבות עד אין מספר למשל שיש כמה מיני מחשבות שהן מבחינת האהבה ויש בהן אהבות רעות והן נפולין ממקורם אהבה העליונה שהוא רק אהבת הבורא יתברך תענוג כל התענוגים וכשמרגיש בזה בעת שבא לו המחשבה מאהבה הנפולה מיד יחרד ויאמר הלא זה שהיה למעלה במקורה עולם האהבה כאמור ומיד יתחיל לאהוב הבורא יתברך בבחינת האהבה שנתעוררה בקרבו שאז נקל לו מאחר שנתעוררה המדה הזאת בקרבו אזי יש תקומה להמחשבה הנפולה ההיא וכל זה הן מעת הנפולה ההיא וכל זה הן מעת התפלה הן בשאר עתים וכן בכל השבע מיני מחשבות כגון יראות אחרות והתפארות וניצוח והשאר משבעה מיני ימי הבנין כנודע בכולם הכוונה לזה שיעלם לשרשם כאמור לעיל ויבררן על ידי החכמה העליונה כמו שאמרו וכולהו בחכמה אתברירו ומי שאין לו לב לחפוץ ולדעת ולהבין אזי נמשך אחר המחשבה ח״ו ומביאו ח״ו לידי מעשה ומפילה יותר ויותר רחמנא ליצלן ומה שהיה עצת ה׳ שעל ידי זה יוכל לדבק את עצמו ומחשבתו יותר נופל בהשבירה והבן:

ל״ווזהו מרחוק ה׳ נראה לי (ירמיה ל״א, ב׳) כי מדברים שהם נראים רחוקים ממנו יתברך אדרבה ה׳ נראה לי על ידי זה וכל זה על ידי בחינת חכמה הנקרא אחותי כמו שכתוב (משלי ז׳, ד׳) אמור לחכמה אחותי את על ידי זה מדבקן בשרשן שהוא החכמה כאמור:

ל״זוזהו רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום (שם י״ט, כ״א) כי הרבה מחשבות באין במוח האדם בכל יום ושמא תאמר שבאין לבלבל אותך לכך אמר כי עצת ה׳ היא שהיא תקום מנפילתה שעל ידי זה המחשבה תבוא לבחינת בירור כי על זה מצפה משיח שנבוא למדריגה זו כאמור. וכמו שאמר הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים על פסוק (בראשית י״ב, י״א) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את כי איך לא ראה אותה עד עכשיו שהוא מהנמנע אך על ידי שהיה אברהם אבינו ע״ה מרכבה אליו יתברך והיה מקושר במחשבתו תמיד בשורש המחשבה לא ראה והכיר בה עד עכשיו בתמונת יפיה כי היה רחוק מאוד מזה אף שהיה רואה אותה תמיד מכל מקום מחשבתו היתה תמיד שלא במקום הראיה הגשמית לא הכיר בה עד עכשיו רק כשהלך למצרים נאמר שם וירד אברהם מצרימה שירד ממדרגתו הקדומה כמבואר בדברינו הקדומים כי הרשעים שבדור המבול הפילו בחינת התורה והמחשבה למקום קליפת מצרים שעל ידי זה הוצרכו ישראל להיות שם ולברר הניצוצות ולייחדן כמקודם כי המצריים היו שטופי זימה והמקור היה מעולם האהבה שנפלה שם מהתורה שהיא בחינת חסד כמו שכתוב (משלי ל״א, כ״ו) ותורת חסד על לשונה וישראל העיד עליהן הכתוב שלא נכשלו במדה זו של זימה כמו שכתוב (במדבר כ״ו, ז׳–י״ד) הראובני השמעוני ה׳ מצד ז הויו״ד מצד זה על ידי זה העלו את האהבה הנפולה לשרשה להתורה שנקרא חסד כאמור ועל ידי זה זכו לקבלה תיכף בחודש השלישי על ידי שביררו בחינת התורה שהיתה שם ובימי אברהם עדיין לא היה הבירור לגמרי ולכך בבוא למצרים ירד ממדריגתו והתחילו לבוא אצלו מחשבות מבחינת השבירה כמו שכתוב (משלי כ״ד, ט״ז) שבע יפול צדיק וקם רצה לומר כי הצדיק יפול בבחינת השבע שהן שבע מיני מחשבות שנפלו ממקורן אך על ידי שהוא צדיק וקם ומייחד לשרשן למקור המחשבה שנקרא חכמה בחינת אחותי ונחשב לו עבדות על ידי זה יותר. לכן אמר הנה נא ידעתי כי נפלתי ממדריגתי עד שידעתי כי אשה וגו׳ מה שאין כן מקודם כאמור ולימד לה דעת להנצל מזה במקום הזה שהוא מצרים על ידי שאמרי נא אחותי את פירוש לאחוז בבחינת אחותי שהיא החכמה העליונה כאמור ואז המחשבות שבמצרים שבאו לו הוא כדי להעלותן לשרשן והוא אדרבה עבדות השם יתברך כאמור ולא שבאו לבלבלו וזהו וחיתה נפשי גו׳. וזהו גם כן הכוונה ותתצב אחותו מרחוק כי מרים אף שהיתה נביאה מכל מקום באותה שעה שלא באה הנבואה אליה ולא היתה משגת בבחינת הלקותא במים מאחר שזה ודאי אינה הלקותא כי איך יתקיים הנבואה הקדומה עתידה להוליד בן שיושיע את ישראל ולא השיגה עד שהתחזקה להיות במדריגת החכם העדיף מנביא כאמור וזהו ותתצב אחותו מרחוק שעמדה בבחינת אחותו שהוא בחינת החכמה לדעה לשון דעת השגה בדעת העליון מרחוק ממה שיהיה ברחוק הזמן בסוף ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וגם אפשר לומר פירוש מרחוק כי על ידי שעמדה בבחינת החכמה שיוכלין ליחד דברים שהן בבחינת רחוק כאמור וזה ״אחותו״ מרחוק ועל ידי זה ״לדיעה מה יעשה לו שיקבל התורה כמו שאמר מורי נשמתו בגנזי מרומים על פסוק ותעש לו תיבת גומא ותחמרה וגו׳ שהתורה היתה מתחילה במקום המחשבה שאבות העולם שהיו לומדים התורה היו משיגים אותה כמו שהיא בעולם המחשבה כאמור אצלנו במקום אחר ועל ידי משה שהוא הדעת נמשכה להם בהדבור שהוא סוף המדריגות משבע ימי הבנין כמו שכתוב בתורה כמה פעמים וידבר ה׳ אל משה וידבר אלקים את כל הדברים האלה רצה לומר שהמשיך התורה הקדומה להדבור ונתלבשה בלבושין חומריים. וזהו ותעש לו תיבת פירוש לשון גמיאה שהוא השאבה לשאוב על ידי הדבור התענוג שבהתורה ממדת חסד כמו שכתוב ותורת חסד וגו׳ ותחמרה שעשה לה לבושין חומריים ותשם בסוף פירוש (משלי ל״א, כ״ו) בסוף המדריגות שהוא בחינת דבור כאמור לעיל ותשם על שפת מלשון שפתים שהוא בחינת דבור גם כן היאור שנמשך מנחל עליון הקדום שהיתה מתחילה במחשבה ובשעת מתן תורה נמשך להדבור:

ל״חעל כן יראה כל אחד להרגיל את עצמו בזה להבין במחשבתו מהיכן שרשה ולהעלותה למקורה כאמור ואם על ידי שאינו בגדר צדיק לא יוכל לזכור בביאת המחשבה אצלו בבורא יתברך על ידי שלא הוקבע אצלו מדת הבורא יתברך הזכות מכל מקום יעסוק בתורתו יתברך בעת ההוא ויתחיל להדבק עם הבחירה שנתעוררה אצלו בעת ההיא בהטוב ויתקנה על ידי זה והבן וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום שויתי ה׳ לנגדי תמיד רצה לומר כי שויתי מלשון שוה כי אצלו היה שוה בין שהיה מדריגות ה׳ בין שהיה בבחינת נגדיות בהכל היה עובד השם יתברך בשוה שדבק את עצמו על ידי זה יותר בהשם יתברך ובירר את הרע ונעשה הכל טוב ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן, ימלוך ה׳ לעולם אמן ואמן: