מאור עינים, ויראMe'or Einayim, Vayera

א׳וירא אליו ה׳ באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום וישא עיניו וירא והנה שלשה וגו׳ וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה. כתב בזוהר הקדוש מאן נינהו שלשה אנשים אברהם יצחק ויעקב. הנה נודע שהתורה הקדושה צריך להיות בכל אדם ובכל זמן כי היא נצחית אך האמת הוא שהבורא ב״ה נמצא בכל אחד מישראל ואפילו ברשע היותר גדול ובבעל עבירה היותר גדול ח״ו והראיה שלכל רשע באים לו הרהורי תשובה בכל יום וזהו מתראה אליו השם יתברך וכשהוא הולך בזה שהוא מגביה שכלו אז הוא מתחיל לומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי כי האבות הן הן המרכבה ומה הוא מרכבה כתב בתיקונים הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס שילך הסוס למקום שירצה וינהיג אותו לנהר ולמקומות מטונפים רק שהולך למקום שרצון הרוכב לילך שם וכשאדם הוא מרכבה לשמו הגדול אינו הולך רק למקום שהשם יתברך רוצה שאינו עושה רק רצון השם יתברך ולא רצון היצר הרע:

ב׳וזהו וירא אליו ה׳ כתב סתם ולא כתב אל אברהם כי קאי על כל אחד מישראל שמתראה אליו השם יתברך דהיינו אפילו רשע גדול ח״ו מתראה אליו השם יתברך דהיינו הרהורי תשובה שבאים לו כנ״ל והוא יושב פתח האוהל פירוש שזה פותחים לו פתח כחום היום כשבא לו התלהבות הרהורי תשובה. וישא עיניו פירוש כשמגביה השכל שלו וירא והנה שלשה אנשים אברהם יצחק ויעקב רצה לומר שהוא מדריגת האבות שהיו מרכבה לשמו הגדול. וירא וירץ לקראתם שאומר מתי יגיע מעשי למעשי אבותי ורוצה להגיע גם כן למדריגה זו להיות מרכבה אליו יתברך שילך רק למקום שהוא יתברך רוצה. מפתח האוהל מאותו פתח שפתחו לו כנ״ל ואז וישתחו לאפיו השתחואה הוא המשכה שממשיך המשכה לבחינת ארציות והבן:

ג׳קיים אברהם אבינו ע״ה את כל התורה עד שלא ניתנה. כי אורייתא מחכמה נפקא. וחכמה נקרא נקודה ושם כל התורה מלובש ומעוטף בנקודה אחד ולכן היא נעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה מאחר שכל התורה כלולה בנקודה אחד ולכן נאמר (שמות כ׳, א׳) וידבר אלקים את כל הדברים האלה ודרשו רז״ל שאמר כל התורה כולה בדבור אחד שאמר כל התורה כמו שהיא בנקודה עליונה שנקרא חכמה שהוא הי׳ של שם הוי״ה ב״ה אך מי יוכל להשיג כל התורה בנקודה אחד לכן אמרו ישראל (שמות כ׳, ט״ז) דבר אתה עמנו ונשמעה שישתלשל ויבוא אל הדעת שהוא בחינת משה וזהו (שם י״ט, י״ט) משה ידבר והאלקים יעננו בקול שנשתלשל וירד לבחינת קול שהוא המשכה ו׳ של שם הוי״ה ב״ה שמהחכמה ירד אל הבינה ומשם לבחינת קול ואז יוכלו ישראל להשיג ואברהם אבינו ע״ה היה מרכבה לבחינה זו שהיא הנקודה עליונה הי׳ של שם הוי״ה ב״ה והשיג כל התורה כמו שהיא בנקודה עליונה ולכן כתיב וירא אליו ה׳ סתם ולא כתיב אל אברהם כי היה מרכבה אל החכמה העליונה כנ״ל והוא נעלמה מעיני כל חי ובא אברהם אבינו ע״ה לעולם שהוא נסתר ונעלם מאוד ולכן אינו יכול להקרא בשם כי בא למקום נעלם מאוד. ולכן כתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם כי הוא היה קיום העולם שהוא היה מרכבה לבחינת חכמה כנ״ל וכתיב (תהלים ק״ד, כ״ד) כולם בחכמה עשית ה׳ בחכמה יסד ארץ שהחכמה היא חיות כל העולמות ולכן תולדות השמים והארץ ראשי תיבות תהו כי עד אברהם אבינו היה העולם תוהו ובוהו דור המבול ודור הפלגה עד שבא אברהם אבינו וקיים העולם כמאמר רז״ל שית אלפי שנין הוי עלמא שני אלפים תהו שני אלפים תורה ופירש רש״י שני אלפים תורה התחילו מימות אברהם. וזהו בת היתה לו לאברהם כי נודע שהבת נוטלת עישור נכסים שעולם הזה שאנחנו ישראל בו הוא מדריגה עשירית מדת מלכות ה אחרונה של שם הויה ב״ה כמאמר רז״ל בהבראם בה׳ בראם העולם הזה נברא בה׳ וה׳ בחכמה יסד ארץ באבא יסד ברתא שהחכמה הוא אב שממנו יצאו כל הנבראים ואברהם היה מרכבה לבחינה זו כנ״ל והבן וזה בת היתה לאברהם ובכל שמה פירוש בכל דבר היה עובד השם יתברך:

ד׳לכאורה קשה איך כרת אברהם אבינו ע״ה ברית עם ממרא שהוא כנעני כמו שכתוב והם בעלי ברית אברם והלא הוא קיים כל התורה כנ״ל ולמה לא קיים מצוה לא תכרות להם ברית:

ה׳אך הענין הוא שראה אברהם שלא יוכלו בניו לרשת את ארץ כנען כפי הבטחת השם יתברך רק על ידי ברית מילה והראיה שאחר שעזבו הברית גורשו מארץ הקדושה ולכן הוצרך למול את עצמו וליקח הברית מילה וזו והם בעלי ברית אברם שהם גרמו שיקח אברהם הברית מילה בראותו שלא יוכלו בניו לרשת את ארצם רק על ידי המילה וזהו גם כן מה שכתב רש״י ז״ל על באלוני ממרא הוא נתן לו עצה על המילה שלכאורה אברהם אבינו שקיים כל התורה יצטרך לשאול עצה על המילה אך הוא גם כן על דרך הנ״ל שהדבר ההוא נתן לו עצה שימול את עצמו כדי שיוכלו בניו לרשת את ארצם כנ״ל:

ו׳בש״ס דשבת אר״י אמר רב גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה שנאמר אל נא תעבור מעל עבדך אר״א בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין הקטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבוא אצלך ואילו בהקב״ה אומר אל נא תעבור וגו׳:

ז׳והנה להבין לשון הפסוק אל נא תעבור וגו׳ כי הלא בשכינתו יתברך אי אפשר לומר כך שהרי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והיאך יאמר אל נא תעבור וגו׳ דמשמע ששם כביכול אינו מקום כבודו וזה אינו וגם להבין לפי זה דרשת ר״י א״ר דאמר גדולה הכנסת אורחים וכולי איך מוכח מזה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה דלמא משום שבקיימו מצות הכנסת אורחים יהיה שם גם כן קבלת פני השכינה כנודע שלכך נקרא המצוות מצוה על שם הדביקות שמדבק האדם חלק האלקי השוכן בקרבו אל הכלל אין סוף ב״ה מלשון צוותא ואם כן אפשר שהמצוה בעצמה אינה גדולה מקבלת פני השכינה רק שגם שם יש קבלת פני השכינה ומקיים שתיהם וגם על דרשת ר״א שאומר שלא כמדת הקב״ה וכו׳ אין קטן אומר לגדול המתן ואילו באברהם כו׳ קשה כנ״ל הלא גם שם היה קבלת פני השכינה ובפרט שהצדיקים נקראים אנפי שכינתא על שם ששכינתו יתברך שוכן בתוכם כנודע מספר הזוהר ובקבלו האורחים דהיינו המלאכים שנדמה לו כאנשים ודאי הוא קבלת פני השכינה:

ח׳אך האמת הוא כך דעשיית המצוה הוא העיקר על ידי בחינת קבלת פני השכינה שהוא הדביקות מלשון צוותא כדמשמע מלשון מצוה כמו שכתוב באבות ששכר מצוה מצוה שעיקר שכר מן המצוה הוא המצוה שהוא הדביקות האלהי והתענוג הרוחני שבעשיית המצוה שהיא בחינת קבלת פני השכינה כי לולא זאת נקרא מצוה בריקניא שהוא בלי חיות ונשמה ואינו רק גוף המצוה כנודע ואינו נקרא מצוה רק על ידי התשוקה והדביקות חלק האלקי השוכן בתוכו אל השורש ברוך הוא עם כל חלקי ישראל כנודע שבכל עבודת אלהי הן בדבור הן במעשה הם בחינת גוף ונשמה המחיה הדיבור או המעשה ההוא שבלעדי זאת הוא בלי חיות ולכך נקראים הרשעים בחייהם מתים על שם שמעשיהם בלי חיות. אך שבאמת בקשת אברהם אבינו עליו השלום היתה כך אל נא תעבור וגו׳ כי הוא היה עוסק בקבלת פני השכינה בודאי כמפורש בפסוק וירא אליו ה׳ ובעת שראה את האורחים ביקש מאתו יתברך שמו שגם שם כשאלך לקיים הכנסת אורחים לא תעבור מעל עבדך וגם שם אהיה דבוק בך שלא יהיה מצוה בריקניא ח״ו רק שתהיה עמדי גם שם שאקיים המצוה בדביקות שהוא בחינת קבלת פני השכינה והוכחת רב יהודה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה הוא כי לולא שהכנסת אורחים גדולה בודאי לא היה אברהם אבינו ע״ה מניח את הודאי קבלת פני השכינה והולך להכנסת אורחים שהוא ספק שהרי הוצרך לבקש על זה שגם שם יהי קבלת פני השכינה ודביקות בו יתברך ובפרט דנודע מה שאמרו רז״ל כערביים נדמו לו ולפי דמיונו אינם נקראים אנפי שכינתא אלא ודאי שהמצוה בעצמה גדולה מאוד אפילו לא יהי ח״ו קבלת פני השכינה רק שהוא ביקש לעשות מצוה זו בשלימות גמור כמו שאמר אל נא תעבור וגו׳ והבן:

ט׳וזהו גם כן מאמר ר״א שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין הקטן יכול לומר לגדול המתן מפני שבמקום שילך מאתו אין שם כבודו אם יהיה כאן לא יהיה שם אבל בהקב״ה כתיב מלא כל הארץ כבודו ולכך ביקש אל נא תעבור כי גם שם הוא כבודו יתברך וגם שם לא אהיה מופסק מדביקתך והיה יכול לומר זאת מפני שלא ילך מאת השם יתברך בכל מקום שילך רק זאת הבקשה היתה שלא יהי מופסק ממנו יתברך שמו שגם שם הוא יתברך כמו שהוא גם כן כאן והבן:

י׳וירא אליו ה׳ באלוני וגו׳ כחום היום הנה נודע מה שאמרו רז״ל אברהם יושב אפתחא דגיהנם להציל את הרשעים על ידי מילה שעל ידי זה מכירים שהם יהודים לבד מבעל ארמית דמסכא ארלתו ולא מבשקר ליה ונודע שכל עיקר מגמתו וחפצו של אברהם אבינו עליו השלום היה לקרב הרשעים תחת כנפי השכינה ולהעלות נשמות נפולין שבין העמים כמבואר אצלנו למעלה על פסוק ואת הנפש אשר עשו בחרן ותרגום אונקלוס דשעבידו לאורייתא על ידי עסקו בתורת ה׳ שעל ידי זה נתעלו כל הנשמות מבין העמים ובאו אצלו לגיירן ולהכניסו בבריתו של אברהם אביונ ומבואר אצלנו שם שעיקר הוא שמירת הברית עם שימול ערלת לבבו וכמו שהיה הנהגת אברהם אבינו מאז כן גם עתה תמיד בהווה יושב על פתחו של גיהנם להעלות נשמות נפולין ממקורן שירדו לגיהנם להעלותן על ידי ששמרו לכל הפחות שמירת הברית שלא המשכיו על עצמן הערלה כנ״ל וכל זה לעשות רצון קונו להעלות נשמות קדושות נפולין שיש תענוג גדול לבורא ב״ה מזה כנודע:

י״אוזהו וירא איליו ה׳ פירוש שנתראה לו ה׳ גם באלוני ממרא פירוש אלוני מלשון אלוני הבשן שהם הרשעים ממרא פירוש שהמרו נגד כבוד השם יתברך גם שם נראה עליו ה׳ שראה גם שם צמצום אלהותו יתברך שמשם יוכל להשלים רצון קונו כאמור על ידי שיתעלו מנפילתן והוא יושב פתח האהל כחום היום שהיא הגיהנם וכמו שאמר הכתוב (משלי ג׳, י״ט) הנה היום בא בוער כתנור ופירש רש״י ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה שהוא גם כן לכוונתינו ממרא על ידי המראה והמרד שמרד בבורא יתברך שמו הוא שנתן לו עצה איך שגם שם יש עבודתו יתברך להשלים רצון קונו להעלותו על ידי שהוא יושב פתח האהל שהוא הגיהנם וזהו שנתן לו עצה פירוש ההמראה של הרשעים הוא שנתן לו עצה איך שגם משם יוכל לעשות רצון הבורא יתברך שהוא תענוג גדול להשם יתברך ונחת רוח לפניו וכל זה על המילה פירוש בעבור המילה כי על במקום בעבור כי שמרו ברית שלא נמשכה ערלתן עדיין כנודע שמלא כל הארץ כבודו אפילו במדריגת התחתונים כל מה שיראה בעולם יוכל לדבק בו יתברך על ידי זה אפילו מהמראתן של רשעים שממרין נגד כבודו יתברך יוכל ליקח עצה שיתראה אליו ה׳ גם משם וכל זה על המילה עבור מצות מילה מה שאין כן במי שנמשכה ערלתו דלא מבשקר ליה שאי אפשר להכירו שאין בו כבר שום הכרת הקדושה והבן איך שצריך האדם לשום עיניו ולבו על דרכיו לעשות רצון קונו גם מדברים שהם במדריגה פחותה מאוד ועל ידי זה נזכה בזה ובבא אמן נצח סלע ועד וכן יהי רצון:

י״בוירא אליו וגו׳ נודע היות התורה נקרא תורה על שם הוראת הדרך וצריך להבין בזה בכל סיפורים מכל תיבה שבתורה איך ליטול עצה לעבודתינו עבודת השם יתברך אף שהסודות אין באפשרי להשיג על בוריין עד ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו כמו שכתוב ומלאה הארץ דעה וגו׳ מכל מקום התורה נדרשת בדרך פרד״ס וצריך לראות הרמזים שבתורה המרמזין והמורים דרך לעבודתו יתברך שמו:

י״גוהנה בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל ברא אלקים את השמים ואת הארץ והואיל שכן הוא שבריאת העולמות הוא בשביל ישראל ובשביל התורה באופן שלא יתפרדו זה מזה שיהיו ישראל דבוקים בתורה ואם ח״ו איזה איש מישראל עקר עצמו מהתורה צריכים הצדיקים שבדור לקרבו ולהוציא יקר מזולל רצה לומר זולל הוא הקליפות שנשקע בתוכם לילך אחר שרירות לבו הרע להיות זולל וסובא ואם זכה הצדיק לקרב את הרשעים עליו נאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה כמו שבראתי שמים וארץ בדברי פי כמו שכתוב (תהלים ל״ג, ו׳) בדבר ה׳ שמים נעשו אף אתה תעשה בדבר פיך שמים חדשים וארץ חדשה כמו שכתוב כי כאשר השמים וגו׳ אשר אני עושה ודרשו בזוהר הקדוש אשר עשיתי לא כתיב אלא אני עושה תמיד בהווה אף שהצדיק עושה אומר השם יתברך אני עושה כי הצדיק עושה עם השם יתברך בדביקות ונעשה כביכול אחדות עם השם יתברך ונקרא אני עושה וכל זה כשמוציא בהתחדשות התורה יקר מזולל והענין אפשר לומר על דרך אחר להפרע מן הרשעים שמאבדין כו׳ וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין כי מה שהרשעים מאבדין הצדיקים מקיימין ונקרא שמים חדשים והבן זה :

י״דאך להבין הענין איך הוא נבין מה שאמר בפסוק (תהלים ל״ד, י״ב) לכו בנים שמעו לי יראת ה׳ אלמדכם וגו׳ אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע סור מרע ועשה טוב:

ט״ווהנה להבין הלשון לכו הוה ליה למימר בנים שמעו לי ושארי דקדוקים:

ט״זדהנה אמרו בגמרא המקדש את האשה ע״מ שאני צדיק ונמצא רשע הרי זו מקודשת שמא הרהר בתשובה ואם כן לפי הנראה כי מיד שהרהר בתשובה נקרא צדיק וקשה הלא אין רשע בעולם שלא יבוא לו הרהור תשובה בכל יום כמאמר רז״ל בכל יום בת קול יוצאת ומכרזת שובו בנים וכו׳. והם הם הרהורי תשובה כי אע״ג דאיהו לא חזי מזליה חזי והנשמה שומעת קול הכרוז ומהרהר בתשובה ואפילו רשעים ודבר זה ידוע מדברי רז״ל ואם כן אין רשעים בעולם:

י״זאך האמת הוא כי לרשעים ודאי לא יספיק להם הרהור לבד למשל אדם מכניס נר למקום חשך אפילה אשר שם החשכות עב ומכופל כמו בחדר שבתוך הקרקע וכבה הנר מיד בהכנסו מחמת שהחשך שם עב מאוד ומצומצם מאד כך הרשע נשקע מאוד בקליפות והכניס בחשכות מימים כבירים לתוכו עד שנעשה החשכות עב ומגושם מאוד וכנגדו יצאו חלקי הקדושה ממנו כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה וכשבא לו ההרהור יכבה מיד ולא יפעל בו שום פעולה כמו שאמר הכתוב ונר רשעים ידעך וצריך לשבר את החשך והחומריות על ידי תעניות וסיגופים שיוכל לבוא לידי תשובה:

י״חוזהו שאמרו בגמרא שלשה ספרים נפתחים בראש השנה צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים רשעים כו׳ ולהבין הלשון לאלתר אך הוא כמו שכתוב לעיל כי מה שמספיק ההרהור לבד הוא לאיש אשר הולך בדרכי השם ועובדו תמיד אך שנזדמן לו שעשה מעשה רשע בזה מספיק ההרהור כי מתוך שהקדושה עליונה שורה בתוכו אף שנכשל באיזה דבר מיד בבוא אליו אור ההרהור תשובה יפעל בו שיחזור לאיתנו הראשון מחמת שלא נפל לחשכות גדולה כהרשע ובזה מיירי הגמרא ונמצא רשע רוצה לומר שנמצא באיזה דבר מה וזהו צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים רצה לומר כי בראש השנה נכתבים הצדיקים בספר הצדיקים על כל השנה באם ח״ו יכשלו באיזה דבר שיספיק להם ההרהור לבד והרשעים נכתבים בספר הרשעים לאלתר למיתה רצה לומר ולא לאלתר לחיים שלא יספיק להם לאלתר ההרהור והבן. אך צריך לזכך את חומרו בתחלה כאמור אך מי יביא את הרשע לזה שירצה לזכך את חומרו ולשוב מעוונו הוא כמו שכתוב (ישעיה נ״ד, י״ג) וכל בניך למודי ה׳ כי השם יתברך ב״ה מלמד את כל בני אדם איך לשוב ומצמצם את עצמו אפילו במדרגות תחתונים כי הנה כתיב ומלכותו בכל משלה כי בכל מקום התפשטות מלכותו אפילו בקליפיות כמאמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ושניתנה התורה לישראל על מנת שימליכוהו עליהם בכל מקום שהם באיזה מדריגה שיהיו שם ידבקו את עצמם אל השם יתברך אפילו אם נזדמן לאדם שנפל ח״ו למקום הקליפות גם משם יקום ויאחז צדיק דרכו כמו שאמר הכתוב כי שבע יפול צדיק וקם וזה שאמר שלמה המלך ע״ה (קהלת ח׳, י״ד) יש הבל וגו׳ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וגו׳:

י״טוהענין נפילת הצדיק למקום החשכות במשל מלך אדיר ששלח שלוחו למרחוק לכבוש מדינה ההוא שיהא נקרא שם המלך עליה גם כן להקרא שם מלך כך הענין בנפילת הצדיק כשהצדיק נופל ובודאי יאחז צדיק דרכו ויתעורר מיד משם וידבק את עצמו לה״י ואז כל הרשעים שמשוקעים במקום ההוא גם כן יש להם עליה ודווקא אותן הרשעים שהם משורש נשמתו של אותו הצדיק והצדיק כשמגביה את עצמו אוחז גם כן ברשעים השוכנים שם ובמה יש לו בהם צד אחיזה במצוות שהם עושים כי ריקנים שבך מלאים מצוות כרמון אף שהמצוות הם ריקנים כמו שאמר הכתוב (שיר השירים ד׳, ג׳) כפלח הרמון רקתך מכל מקום להיותם מצוות יש להצדיק צד אחיזה בהם ואז אף שנפל למדריגה התחתונה הנקראת מלכות ומלכותו בכל משלה ממליך גם כן את הקב״ה ומתפשטת מלכותו גם שם. אך זהו כשהרשעים אינם מתנגדים עם הצדיק ומאמינים בצדקתו וזהו ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים על ידי נפילת הצדיק אבל בעוונותינו הרבים לפתח חטאת רובץ רצה לומר כי הנה פתח הגוף אשר דרך שם מבוא הקדושה העליונה כמו שכתוב ושכנתי בתוכם הוא הפה דהיינו על ידי הדיבור של האדם כשהוא זך ממשיך בקרבו קדושת השם יתברך כנודע והנה כשמטמא האדם את פיו ח״ו בשקרים ורכילות ומלשינות ולשון הרע אזי אין מבוא לקדושת השם יתברך לבוא בקרב האדם ומזה נמשך שמדבר לשון הרע ודופי כי כמו שהאדם הוא כך הוא רואה כי הצדיק אינו רואה שום רע מחמת שקדושת אור הבורא יתברך שופע בתוכו והטוב האמיתי שורה בקרבו ואז בכל מקום אשר יפנה ויסתכל אינו רואה אלא הטוב והרשע רואה בחינתו כי אי אפשר לצדיק שלא יהי לו שמץ מנהו כמו שאמר הכתוב (קהלת ז׳, כ׳) כי אדם אין צדיק בארץ וגו׳ ולא יחטא וחטא מלשון חסרון והרשע רואה זה ומלשין עליו כהנה וכהנה אפילו כזבים מה שאין בו ואם כן אי אפשר להצדיק להעלותו מחמת שהוא נפרד ממנו בתכלית הפירוד והריחוק וזהו הגורם גם כן אשר הרשע לא יפרד מן העבירה בעת שיזדמן לו לעשות. כי הנה הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים ז״ל אמר פירוש הש״ס יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כו׳ ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם והענין הוא כשאדם רוצה לעבור עבירה ח״ו ומתחבא את עצמו בחדרי חדרים נופלת עליו יראה ומתקדמת בדמיונו כאלו רואין אותו ונופלת עליו יראה כי נודע כי לית אתר פנוי מיניה ובכל מקום הוא חיות הבורא ברוך הוא וברוך שמו אפילו בקליפות כמו שאמר הכתוב ומלכותו בכל משלה דאם לא כן לא היה הדבר נמצא ואף בעבירה יש חיות הבורא גם כן כביכול אך הרשע אינו רוצה בחיות אשר שם מהבורא ומפילו ח״ו והבן והנה זה שנופלת עליו יראה כנ״ל הוא שיראה עליונה מצמצמת את עצמו למקום ההוא לעורר אותו שיפרד משם מן הקליפות ולא יעשנה וזהו חיות העבירה והרשע ממשיך כביכול הניצוץ הקדוש למקום הקליפה ח״ו רחמנא ליצלן ומה שהיראה עליונה אינה פועלת בו שישוב מן העבירה הוא כי ברית הלשון וברית המעור מכוונים יחד ועל ידי שפגם בברית הלשון יכשל גם כן בברית המעור ולזה הרשעים שמלשינים על הצדיקים ומטמאין את פיהם בודאי מטמאין ברית המעור גם כן:

כ׳וזה גם כן פירוש הפסוק (שיר השירים ב׳, ט׳) משגיח מן החלונות וגו׳ והא כמו שכתבתי שהיראה עליונה מצמצמת את עצמה לעורר את האדם באופן שנדמה לו כאלו אחד מסתכל מן החלונות ומבין החרכים וזה הגורם לו שיפול בחשכות גדולה שהחשכות נעשה עב ומצומצם בתוכו כנ״ל עד שאי אפשר לאור הקדוש לבוא בתוכו:

כ״אוזהו שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו מצרות פירוש לשון מיצר וצמצום שלא יבוא לחשך מצומצם או מלשון צרות כפשוטו שאמר הכתוב ותמוגינו ביד עונינו והבן:

כ״בוהנה אמרו רז״ל גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות ולהבין הדבר הוא כי אחר שאמרנו שיש טוב בכל דבר אף בהעבירה אך שלא רצה לראות הטוב באותו פעם מחמת שטימא ברית הלשון ואז ואחר כך כשבא לשוב ונוצר פיו ומתקן את אשר עיות אזי מעלה הטוב ההוא שבעבירה ההיא שדחה אותו מקודם ומתקן הטוב ההוא על ידי חרטה גמורה והרע נפרד מהטוב ונופל למטה וזה ודאי עיקר לנצור ברית הלשון והמעור כמו שאמר הכתוב אם לא בריתי וגו׳ והצדיק ששומר מלפגמו נקרא צדיק:

כ״גוזהו לכו בנים שמעו לי לכו פירוש בכל מקום שאתם הולכים אפילו כשאתם הולכים ממני ורוצים לעבור עבירה ח״ו יראת ה׳ אלמדכם כמו שכתבתי שהיראה מצמצמת את עצמה כנ״ל או על ידי הצדיק שבא למקום הקליפות כאמור מי האיש החפץ חיים וגו׳ לראות טוב פירוש לראות הטוב שבכל מקום ומפריד את עצמו ואת הטוב מן הרע על ידי כי נצור לשונך מרע מקודם ואם ח״ו נכשלת על ידי שלא שמרת הברית ולא ראית הטוב בשעת מעשה מכל מקום אחר כך סור מרע ועשה טוב ועשה לשון תיקון תתקן את הטוב על ידי החרטה ועזיבת המעשים הרעים בקש שלום וגו׳ ודרשו רז״ל בקש במקום זה ורדפהו ממקום אחר שלום מלשון שלימות שתרדוף שלימות הבורא ב״ה שיתפשט מלכותו בכל הדברים גם בקליפות תראה להמליך את הבורא שלא תפוגם ח״ו רק שיהיה שלימות ותגביה הטוב ההוא לשורשו:

כ״דוזהו וירא אליו ה׳ באלוני ממרא כנודע מספר הזוהר שהנשמה נקרא אברהם וירא אליו באלוני מלשון אלוני הבשן פירוש כי הבורא ב״ה מתראה אליו אפילו בגודל המראה אך אם כן למה לא יפעול בו לזה אמר והוא פירוש היצר הרע יושב פתח האהל הוא הפה שטימא הדיבור ואין מבוא לקדושת הבורא לבוא בתוכו ולפיכך כחום היום שמחממו לעבירה על כן העיקר הוא לנצור פיו ולשונו ואז טוב לו בזה ובבא:

כ״הבגמרא דבבא מציעא תניא אר״י למה נקוד על אי״ו שבאליו למדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו ורש״י בחומש מביא יותר מפורש לאיש על אשתו ולאשה על איש שגם לשרה שאלו איו אברהם והנה לכאורה מפשטיה דקרא לא משמע כלל ששאלו לשרה גם כן:

כ״ואמנם האמת הוא שלא שאלו אלא לאברהם איה שרה ושורש כוונתם היה שעל ידי ראייתם על שרה ידעו התגלות מדת אברהם כנודע שאיש הוא בחינת עלמא דאיתכסיא ואשה עלמא דאתגליא וכל מעשה האיש ומדריגתו כפי מה שהוא בין לטוב בין למוטב מתגלין בהאשה שהיא בחינת סוד עלמא דאיתגליא שבה מתגלין ונשפעין מעשה האיש ומדרגתו באופן שיכול הרואה שיש לו ראיה שכלית להבין על ידי ראייתה מדריגת האיש ופרטי מעשיו. ונודע שהמלאכים אינם משיגים מדריגת הצדיקים הגדולים כמו שאמרו רז״ל גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת ומחיצתן לפנים ממלאכי השרת שהוא כנוי לגובה מדרגתן יותר ממלאכי השרת ואם כן המלאכים לא היו יכולין להשיג ולהבין איכות אברהם והתגלות מדרגתו כי אם על ידי שרצו לראות את שרה ועל ידי זה ידעו איו מדרגות של אברהם שהוא בבחינה עלמא דאתכסיא:

כ״זוזהו שאף לשרה שאלו איו אברהם פירוש שמה ששאלו לשרה כמו על שרה הוא לכוונה שידעו ויבינו איו אברהם במדרגתו והבן ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן: