מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן ק״הMegalleh Amukkot on Parashat VaEtchanan 105
א׳אופן קה
ידוע מ"ש בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א) ששם של אדני יש לו ד' אותיות, והם ד' תקופות השנה, וכל אות יש בו ג' אותיות, הם ג' חדשים של כל תקופה ותקופה (כמו שהאריך בפרדס). נמצא לפי זה אות א', היא ממונה על תקופת ניסן. ואות ד', הם ג' חדשים של תקופת תמוז. נ' של אדני, הם ג' חדשים של תקופת תשרי. י', הם ג' חדשים של תקופת טבת. ולפי שכל עניינו שמשה ביקש לכנס לארץ ישראל לקיים הרבה מצות התלוים בארץ (סוטה י"ד ע"א), לכן לא ביקש משה רק על ו' חדשים אלו שאמרנו מתקופת ניסן עד סוף חודש תשרי, שבהם בלי ספק תלוין כל המצות הנהוגים בארץ, דהיינו שלשה רגלים בכלל, והם חדשים של קציר ובציר וחרישה וזריעה וקצירה שבהם תלוין כל המצות. לכן התחיל להתפלל בשם של אדני, שבהם תלוין ד' אותיות הפשוט כנגד ד' תקופת השנה, ובמילוי י"ב אותיות כנגד י"ב חדשי השנה, ועל זה אמר אדני אתה החלות, את"ה דייקא, אתה נוטרייקון "ארבע "תקופת "השנה שתלוין בשם של אדני, החלות להראות את עבדך, שבתחילת שליחות ששלח למשה גילה לו זה שמי וזה זכרי (שמות ג טו), על שם של אדני, לא כשאני נכתב אני נקרא (כדאיתא בפסחים דף נ'.), ועל הים שנקרע לי"ב גזרים, היו בסוד י"ב אותיות של אדני כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א), וזה סוד קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כדאיתא בפסחים דף קי"ח.), כמו שקריעת ים סוף שנגזר לי"ב גזרים בשם של אדני, כנגד י"ב אותיות אדני שבהם הלכו י"ב שבטים, שכל שבט ושבט יש לו שביל אחד בפני עצמו מן שם של אדני אות א' לכל שבט, זה סוד שבילך במים רבים (תהלים עז כ), לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג), שנחלק לי"ב גזרים כדאיתא במדרש רבה (שמו"ר פכ"ד א'). ועל זה אמר את ידך החזקה אשר מי אל, על הים אמר מי כמוך באלים (שמות טו יא), ונמצא מאחר שכבר גלית לי סוד שם של אדני, אין אני מבקש לחיות יותר רק אעברה נ"א, ר"ל אילו הב' תקופות מן ארבע תקופת השנה תקופת ניסן ותקופת תשרי, דהיינו אות א' מן אדני שולטת בניסן, אות נ' שולטת בתשרי, ואין אני צריך יותר רק אילו הב' תקופות שבהם כלולים כל המצות הנוהגות בארץ, נ"א נוטרייקון "ניסן "איתן, רצה לומר ירח האיתנים הוא תשרי, ואינה נקרא תשרי בלשון הקודש רק איתן, ובא"ת ב"ש נ"א, ט"ת, בהם מרומזין ב' תקופות הנשארים, ט"ת נוטרייקון "טבת "תמוז. נמצא שבמלת אעברה נא, כשתצרף אעברה שהוא בהיפוך ארבעה, על ארבעה תקופות השנה שנרמזין במלת נ"א, שהוא באת בש ט"ת, שהם רומזין בו כל ארבע תקופות בשנה ששולטות בהם ד' אותיות אדני, ומשה לא ביקש רק לראות שנים מהם. השיב הקב"ה רב לך, כבר השגת כל אותיות שם של אדני בי"ב גזרים שעל הים, שהם הנה י"ב אותיות אדני, גם ד' דגלים של ישראל שהיה בכל דגל ודגל ג' שבטים, הוא גם כן בסוד שם של אדני שהוא ארבעה אותיות למספר רובע ישראל (במדבר כג י), ובכל אות ג' אותיות למספר ג' אותיות של כל אות ואות כשהוא במילוי, לכן אל תוסף עוד בדבר הזה דייקא, צו את יהושע, מה שאתה מכוין לעשות מצות התלויות בארץ צו את יהושע, הוא יעשה מצות הנוהגות באלו העתים, אמר וחז"קהו נוטריקון "חרישה "זריעה "קצירה יהיה הכל לשם שמים, שהוא ה"ו מן השם כמ"ש בכל דרכיך דעה"ו (משלי ג' ו), שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה (כדאיתא בברכות דף ס"ג.), שבכל דרכיך יהיה לשם שמים. ז"ש דעה"ו, ר"ל דע ה"ו, ה' נקראת שם, ו' נקראת שמים. לכן אמר בכאן וחזקהו, שכל המעשים שיעשו באותן העתים שהם חרישה וזריעה וקצירה, כולם יהיו לשם שמים, הם על מצות הנוהגות בארץ. ועל שאר המצות שהם חובת הגוף ולא חובת הקרקע, אמר ואמצהו, שהוא מורה על אימוץ הלב, כמ"ש לא תאמץ את לבבך (דברים טו ז), ואמר כי הוא יעבור על מצות שהם על חובת הגוף, והוא ינחיל על מצות התלויות בארץ:
ידוע מ"ש בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א) ששם של אדני יש לו ד' אותיות, והם ד' תקופות השנה, וכל אות יש בו ג' אותיות, הם ג' חדשים של כל תקופה ותקופה (כמו שהאריך בפרדס). נמצא לפי זה אות א', היא ממונה על תקופת ניסן. ואות ד', הם ג' חדשים של תקופת תמוז. נ' של אדני, הם ג' חדשים של תקופת תשרי. י', הם ג' חדשים של תקופת טבת. ולפי שכל עניינו שמשה ביקש לכנס לארץ ישראל לקיים הרבה מצות התלוים בארץ (סוטה י"ד ע"א), לכן לא ביקש משה רק על ו' חדשים אלו שאמרנו מתקופת ניסן עד סוף חודש תשרי, שבהם בלי ספק תלוין כל המצות הנהוגים בארץ, דהיינו שלשה רגלים בכלל, והם חדשים של קציר ובציר וחרישה וזריעה וקצירה שבהם תלוין כל המצות. לכן התחיל להתפלל בשם של אדני, שבהם תלוין ד' אותיות הפשוט כנגד ד' תקופת השנה, ובמילוי י"ב אותיות כנגד י"ב חדשי השנה, ועל זה אמר אדני אתה החלות, את"ה דייקא, אתה נוטרייקון "ארבע "תקופת "השנה שתלוין בשם של אדני, החלות להראות את עבדך, שבתחילת שליחות ששלח למשה גילה לו זה שמי וזה זכרי (שמות ג טו), על שם של אדני, לא כשאני נכתב אני נקרא (כדאיתא בפסחים דף נ'.), ועל הים שנקרע לי"ב גזרים, היו בסוד י"ב אותיות של אדני כדאיתא בתיקונים (תיקו"ז כא נ"ט ע"א), וזה סוד קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף (כדאיתא בפסחים דף קי"ח.), כמו שקריעת ים סוף שנגזר לי"ב גזרים בשם של אדני, כנגד י"ב אותיות אדני שבהם הלכו י"ב שבטים, שכל שבט ושבט יש לו שביל אחד בפני עצמו מן שם של אדני אות א' לכל שבט, זה סוד שבילך במים רבים (תהלים עז כ), לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קלו יג), שנחלק לי"ב גזרים כדאיתא במדרש רבה (שמו"ר פכ"ד א'). ועל זה אמר את ידך החזקה אשר מי אל, על הים אמר מי כמוך באלים (שמות טו יא), ונמצא מאחר שכבר גלית לי סוד שם של אדני, אין אני מבקש לחיות יותר רק אעברה נ"א, ר"ל אילו הב' תקופות מן ארבע תקופת השנה תקופת ניסן ותקופת תשרי, דהיינו אות א' מן אדני שולטת בניסן, אות נ' שולטת בתשרי, ואין אני צריך יותר רק אילו הב' תקופות שבהם כלולים כל המצות הנוהגות בארץ, נ"א נוטרייקון "ניסן "איתן, רצה לומר ירח האיתנים הוא תשרי, ואינה נקרא תשרי בלשון הקודש רק איתן, ובא"ת ב"ש נ"א, ט"ת, בהם מרומזין ב' תקופות הנשארים, ט"ת נוטרייקון "טבת "תמוז. נמצא שבמלת אעברה נא, כשתצרף אעברה שהוא בהיפוך ארבעה, על ארבעה תקופות השנה שנרמזין במלת נ"א, שהוא באת בש ט"ת, שהם רומזין בו כל ארבע תקופות בשנה ששולטות בהם ד' אותיות אדני, ומשה לא ביקש רק לראות שנים מהם. השיב הקב"ה רב לך, כבר השגת כל אותיות שם של אדני בי"ב גזרים שעל הים, שהם הנה י"ב אותיות אדני, גם ד' דגלים של ישראל שהיה בכל דגל ודגל ג' שבטים, הוא גם כן בסוד שם של אדני שהוא ארבעה אותיות למספר רובע ישראל (במדבר כג י), ובכל אות ג' אותיות למספר ג' אותיות של כל אות ואות כשהוא במילוי, לכן אל תוסף עוד בדבר הזה דייקא, צו את יהושע, מה שאתה מכוין לעשות מצות התלויות בארץ צו את יהושע, הוא יעשה מצות הנוהגות באלו העתים, אמר וחז"קהו נוטריקון "חרישה "זריעה "קצירה יהיה הכל לשם שמים, שהוא ה"ו מן השם כמ"ש בכל דרכיך דעה"ו (משלי ג' ו), שהיא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה (כדאיתא בברכות דף ס"ג.), שבכל דרכיך יהיה לשם שמים. ז"ש דעה"ו, ר"ל דע ה"ו, ה' נקראת שם, ו' נקראת שמים. לכן אמר בכאן וחזקהו, שכל המעשים שיעשו באותן העתים שהם חרישה וזריעה וקצירה, כולם יהיו לשם שמים, הם על מצות הנוהגות בארץ. ועל שאר המצות שהם חובת הגוף ולא חובת הקרקע, אמר ואמצהו, שהוא מורה על אימוץ הלב, כמ"ש לא תאמץ את לבבך (דברים טו ז), ואמר כי הוא יעבור על מצות שהם על חובת הגוף, והוא ינחיל על מצות התלויות בארץ:
1