מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן קמ״גMegalleh Amukkot on Parashat VaEtchanan 143
א׳אופן קמג
איתא בכנפי יונה חלק ד' על פסוק (ישעיה נח יג) אם תשוב משבת רגליך, שבימות החול ש' של שבת היא סמוכה לאותיות קר בא"ב, והוא שקר אין לו רגלים (שבת ק"ד ע"א), אבל בשבת מתקשרה ש' של שבת אל מדת אמת, ולכן "אם "תשוב "משבת, ר"ת אמ"ת, כי בימות החול רגליה יורדות מות (משלי ה ה), והנחש גובר שקיצצו רגלי הנחש ואין לה רגלים (ב"ר פ"כ ה'), אבל בשבת הוא סוד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך (תילים קיט נט), שרגלי השכינה הולכים אל סוד עדותיך, שהם נצח והוד תרין ירכי קשוט שהם סוד אמת. ולכן צריך לעמוד בקידוש של ויכלו, כי בשעת עדות צריך לעמוד (שבועות ל' ע"ב), ובעמידה זו שאנו עומדים, אנו מעמידין על סוד עדותיך על העלאות השכינה בנצח והוד. וזה סוד שבת, ש' של שבת מורה על ג' ענפין דאילנא, שהם ג' אבות שמשפיעים אל בת עין שהיא השכינה, נמצא שבמלת שבת נרמזת המרכבה בכלל ש', היא ג' עדרי צאן הרובצים עליה, היא בת האבן גדולה על פי הבאר (בראשית כט ב). וזה סוד מ"ש בגמרא (שבת דף קי"ט ע"א) שהשיב ר' עקיבא יש לנו תבלין ושבת שמה, ומזה ריחו נודף מי שמשמר את השבת וכו'. וקשה וכי סנאי לר' עקיבא לומר בלשון המקרא בשמים, ואמר תבלין. אבל רמז קרמז נרמז במלת תבלי"ן, שהוא בגימטריא ד' מחנ"ה שכינ"ה, וז"ש שב"ת שמה, תדייק בשם של שבת ותמצא בו ממש תבלי"ן, שאמרנו שהם סוד ד' מחנות השכינ"ה הנרמזין בשם של שבת, ש' על ג' אבות, ב"ת על שכינה שהיא בת עין (זוהר ח"א כ"ג ע"ב). ועל זה היתה תפילתו של משה, לתקן השכינה להאיר על בת עין בג' גווני דעיני שהם סוד ג' אבות, ולכן פתח בעת ההיא, שהיה באותו יום שבת (זוהר ח"ב קנ"ו ע"א), התחיל משה לסדר תפילתו שעבור זה רצה ליכנס לארץ ישראל, להעביר שקר שאין לו רגלים, ולתקן קציצת הנחש בסוד עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים (תהלים קכב ב), עומדות ממש מקציצת רגלי הנחש שהיה יעקב צולע על יריכו (בראשית לב לב), והוא רצה לתקן חמוקי יריכיך (שיר השירים ז ב), לקיים קרא אמת מארץ תצמח (תהלים פה יב), ורגלי עמדה במישור (תהלים כו יב). ועל זה אמר אתה החלות להראות על הים ג' פסוקים של (שמות יד יט) ויסע, (שמות יד כ) ויבא, (שמות יד כא) ויט, שהם כנגד ג' אבות העולם, את גדלך זה אברהם, את ידך החזקה זה יצחק, אשר מי אל זה יעקב, אם כן רוצה אני לעבור לארץ ישראל ולהמשיך ש' של שבת, להאיר את בת עין שהיא השכינה. ועל זה אמר אעברה נא, הטעם שאני רוצה לעבור לארץ ישראל, מטעם להאיר את בת עין שהיא השכינה עם ג' אבות שהם ג' גווני דעינא, ובזה תהיה מרכבה שלמה, אעבר"ה בהיפוך אתוון ארבעה, שיהיו ד' רגלי המרכבה שנרמזין בשם שבת יהיו בלי קיצוץ ובלי פירוד, נא דייקא שהוא לשון עתה, שבאותו יום היה שבת כמ"ש בעת ההיא. וחוזר ומפרש מה יהיה הראיה שלו בג' דרגין שהם ג' גווני דעינא, מסיטרא דאברהם שהוא גוון לבן, הטובה יצחק שהוא גוון אדום (זוהר ח"ג רט"ו ע"א), ההר הטו"ב הז"ה לסלק מן סטרא ל"ט רצועין בישין שבארץ ישראל מסיטרא דנחש, ולקבליהם בשבת אסורים ל"ט אבות מלאכות הנרמזין במלת הטו"ב הז"ה שהוא חשבון ל"ט, כנגד יעקב אמר והלבנון, שסודו נחלה בלי מצרים (שבת קי"ח ע"א). השיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל אותו הגדולה שאתה רוצה לחבר ד' רגלי המרכבה, הם כבר נרמזין בשמך, שכן ש' של משה הם ג' גווני אבות (זוהר ח"א רס"ו ע"ב), נשתיירו אתוון מה שהיא סוד השכינה, כדאיתא בזוהר תרומה סע"ר (זוהר ח"ב קכ"ז ע"א) על פסוק (תהלים לא כ) מה רב טובך, שהשכינה נקראת מה, ועליה אמר משה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך (דברים י יב), וכן דוד אמר מדת ימי מה היא (תהלים לט ה), שהיא השכינה שהיתה במדתו. לכן אמר רב ל"ך, לך דייקא, בשמך נרמז ענין זה ואל תוסף דבר, צו את יהושע וחזקהו על ש' של שבת שהם שלשה עדרי צאן, ואמצהו על רגל רביעי שבמרכבה שהיא בת עין של שבת, כי מה שרצית להאיר על בת עין, עלה ראש הפסגה וראה בכאן כל ד' רגלי המרכבה. ולכן מ"שה ע"בדי מ"ת (יהושע א ב), אותיות שניות הוא שב"ת, שרמז הקב"ה ליהושע שיתקן ד' רגלי המרכבה, ויעמוד הוא עתה במקומו לתקנם:
איתא בכנפי יונה חלק ד' על פסוק (ישעיה נח יג) אם תשוב משבת רגליך, שבימות החול ש' של שבת היא סמוכה לאותיות קר בא"ב, והוא שקר אין לו רגלים (שבת ק"ד ע"א), אבל בשבת מתקשרה ש' של שבת אל מדת אמת, ולכן "אם "תשוב "משבת, ר"ת אמ"ת, כי בימות החול רגליה יורדות מות (משלי ה ה), והנחש גובר שקיצצו רגלי הנחש ואין לה רגלים (ב"ר פ"כ ה'), אבל בשבת הוא סוד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך (תילים קיט נט), שרגלי השכינה הולכים אל סוד עדותיך, שהם נצח והוד תרין ירכי קשוט שהם סוד אמת. ולכן צריך לעמוד בקידוש של ויכלו, כי בשעת עדות צריך לעמוד (שבועות ל' ע"ב), ובעמידה זו שאנו עומדים, אנו מעמידין על סוד עדותיך על העלאות השכינה בנצח והוד. וזה סוד שבת, ש' של שבת מורה על ג' ענפין דאילנא, שהם ג' אבות שמשפיעים אל בת עין שהיא השכינה, נמצא שבמלת שבת נרמזת המרכבה בכלל ש', היא ג' עדרי צאן הרובצים עליה, היא בת האבן גדולה על פי הבאר (בראשית כט ב). וזה סוד מ"ש בגמרא (שבת דף קי"ט ע"א) שהשיב ר' עקיבא יש לנו תבלין ושבת שמה, ומזה ריחו נודף מי שמשמר את השבת וכו'. וקשה וכי סנאי לר' עקיבא לומר בלשון המקרא בשמים, ואמר תבלין. אבל רמז קרמז נרמז במלת תבלי"ן, שהוא בגימטריא ד' מחנ"ה שכינ"ה, וז"ש שב"ת שמה, תדייק בשם של שבת ותמצא בו ממש תבלי"ן, שאמרנו שהם סוד ד' מחנות השכינ"ה הנרמזין בשם של שבת, ש' על ג' אבות, ב"ת על שכינה שהיא בת עין (זוהר ח"א כ"ג ע"ב). ועל זה היתה תפילתו של משה, לתקן השכינה להאיר על בת עין בג' גווני דעיני שהם סוד ג' אבות, ולכן פתח בעת ההיא, שהיה באותו יום שבת (זוהר ח"ב קנ"ו ע"א), התחיל משה לסדר תפילתו שעבור זה רצה ליכנס לארץ ישראל, להעביר שקר שאין לו רגלים, ולתקן קציצת הנחש בסוד עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים (תהלים קכב ב), עומדות ממש מקציצת רגלי הנחש שהיה יעקב צולע על יריכו (בראשית לב לב), והוא רצה לתקן חמוקי יריכיך (שיר השירים ז ב), לקיים קרא אמת מארץ תצמח (תהלים פה יב), ורגלי עמדה במישור (תהלים כו יב). ועל זה אמר אתה החלות להראות על הים ג' פסוקים של (שמות יד יט) ויסע, (שמות יד כ) ויבא, (שמות יד כא) ויט, שהם כנגד ג' אבות העולם, את גדלך זה אברהם, את ידך החזקה זה יצחק, אשר מי אל זה יעקב, אם כן רוצה אני לעבור לארץ ישראל ולהמשיך ש' של שבת, להאיר את בת עין שהיא השכינה. ועל זה אמר אעברה נא, הטעם שאני רוצה לעבור לארץ ישראל, מטעם להאיר את בת עין שהיא השכינה עם ג' אבות שהם ג' גווני דעינא, ובזה תהיה מרכבה שלמה, אעבר"ה בהיפוך אתוון ארבעה, שיהיו ד' רגלי המרכבה שנרמזין בשם שבת יהיו בלי קיצוץ ובלי פירוד, נא דייקא שהוא לשון עתה, שבאותו יום היה שבת כמ"ש בעת ההיא. וחוזר ומפרש מה יהיה הראיה שלו בג' דרגין שהם ג' גווני דעינא, מסיטרא דאברהם שהוא גוון לבן, הטובה יצחק שהוא גוון אדום (זוהר ח"ג רט"ו ע"א), ההר הטו"ב הז"ה לסלק מן סטרא ל"ט רצועין בישין שבארץ ישראל מסיטרא דנחש, ולקבליהם בשבת אסורים ל"ט אבות מלאכות הנרמזין במלת הטו"ב הז"ה שהוא חשבון ל"ט, כנגד יעקב אמר והלבנון, שסודו נחלה בלי מצרים (שבת קי"ח ע"א). השיב לו הקב"ה רב לך, ר"ל אותו הגדולה שאתה רוצה לחבר ד' רגלי המרכבה, הם כבר נרמזין בשמך, שכן ש' של משה הם ג' גווני אבות (זוהר ח"א רס"ו ע"ב), נשתיירו אתוון מה שהיא סוד השכינה, כדאיתא בזוהר תרומה סע"ר (זוהר ח"ב קכ"ז ע"א) על פסוק (תהלים לא כ) מה רב טובך, שהשכינה נקראת מה, ועליה אמר משה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך (דברים י יב), וכן דוד אמר מדת ימי מה היא (תהלים לט ה), שהיא השכינה שהיתה במדתו. לכן אמר רב ל"ך, לך דייקא, בשמך נרמז ענין זה ואל תוסף דבר, צו את יהושע וחזקהו על ש' של שבת שהם שלשה עדרי צאן, ואמצהו על רגל רביעי שבמרכבה שהיא בת עין של שבת, כי מה שרצית להאיר על בת עין, עלה ראש הפסגה וראה בכאן כל ד' רגלי המרכבה. ולכן מ"שה ע"בדי מ"ת (יהושע א ב), אותיות שניות הוא שב"ת, שרמז הקב"ה ליהושע שיתקן ד' רגלי המרכבה, ויעמוד הוא עתה במקומו לתקנם:
1