מגלה עמוקות על פרשת ואתחנן פ״דMegalleh Amukkot on Parashat VaEtchanan 84
א׳אופן פד
התפלל משה על דורו של ירמי"ה, שדרשו רז"ל נביא מקרבנך כמוני (דברים יח טו), שהוא ירמיה כדאיתא בפסיקתא (דר"כ פי"ג), ומובא בילקוט (ילקו"ש רמז תתקי"ט) שכל ענינו היה דומה למשה רבינו, זה הוכיח מ' שנה, גם ירמיה הוכיח מ' שנה, זה חיבר ה' חומשי תורה, זה חיבר ה' ספרי קינות, כיוצא בו הרבה עניינים. ובאמת כמוני דייקא, שניצוצו של משה היה בירמיה. וז"ש בעת ההיא, כי עת צרה היא ליעקב (ירמיה ל ז) כתיב ההוא, שרמז על משה עצמו שהיה נצוצו בעת ההיא. ולכן אמר ופתח באדנ"י דתמן דינ"א, שנתקיים קרא (רות א יט) ותלכנה שתיהן, שתי ההי"ן הלכו בגלותא כדאיתא בתקון דף מ"א (תיקו"ז יט מ"ב ע"א). ולכן אמר ההוי"ה בנקודת אלהים, שהוא סוד נעמי ה' ראשונה שבשם, ואדני הוא סוד רות ה' אחרונה, ונשתיירו אתוון ו"י. ועל אותו עת התפלל משה עתה על עצמו, שהוא היה מתחלה השושבין שראה המטרונא בשלוותה, ואחר כך בימי ירמיה ראה הוא בעצמו המטרונא בניוולה, זה שאמר אתה החלות להראות את עבדך המטרונא בשלוותה, לכן אמר את גדלך, ואחר כך הראית לי בניוולה, וז"ש ידך החזקה, כמו שאמר ירמיה (איכה ג ג) אך בי ישוב יהפוך ידו, ב"י דייקא, כמ"ש (איכה ג א) אני הגבר בעצמי ראה עני, ראה המטרונא בניוולה בשבט עברתו, בימי משה באו ה' מלאכי חבלה, ודחפן משה במטה אלהים שבידו, ועתה יהפוך ידו כל היום, שהקל מן ה' מלאכי חבלה, שהם חרון אף עברה זעם צרה משלחת מלאכי רעים, הקל שבהם הוא עברה שהוא מלשון העברה בעלמא, ואותו הקל שבכולם היה חמור בימי ירמיה, ז"ש בשבט עברתו שהוא ירמיה דייקא. ועליו התפלל משה בכאן, ורצה שלא יחריב הקב"ה את בית המקדש, ואמר אעברה נא, על אותו עברה שיהיה בימים ההם בעת ההיא שבט עברתו, וכשאני אעביר לארץ ישראל ואראה את הארץ, לא יהיה החורבן כלל. השיב לו הקב"ה רב לך, כבר נגזרה גזירה שיהיו שני חורבנים שנרמזין במלת ר"ב, אחד יחריב רו"ם, ואחד ב"בל, כמ"ש על נהרות בבל וגו', זכור ה' לבני אדום (תהלים קלז ז), לכן אל תוסף דבר שלא יהא החורבן בעולם:
התפלל משה על דורו של ירמי"ה, שדרשו רז"ל נביא מקרבנך כמוני (דברים יח טו), שהוא ירמיה כדאיתא בפסיקתא (דר"כ פי"ג), ומובא בילקוט (ילקו"ש רמז תתקי"ט) שכל ענינו היה דומה למשה רבינו, זה הוכיח מ' שנה, גם ירמיה הוכיח מ' שנה, זה חיבר ה' חומשי תורה, זה חיבר ה' ספרי קינות, כיוצא בו הרבה עניינים. ובאמת כמוני דייקא, שניצוצו של משה היה בירמיה. וז"ש בעת ההיא, כי עת צרה היא ליעקב (ירמיה ל ז) כתיב ההוא, שרמז על משה עצמו שהיה נצוצו בעת ההיא. ולכן אמר ופתח באדנ"י דתמן דינ"א, שנתקיים קרא (רות א יט) ותלכנה שתיהן, שתי ההי"ן הלכו בגלותא כדאיתא בתקון דף מ"א (תיקו"ז יט מ"ב ע"א). ולכן אמר ההוי"ה בנקודת אלהים, שהוא סוד נעמי ה' ראשונה שבשם, ואדני הוא סוד רות ה' אחרונה, ונשתיירו אתוון ו"י. ועל אותו עת התפלל משה עתה על עצמו, שהוא היה מתחלה השושבין שראה המטרונא בשלוותה, ואחר כך בימי ירמיה ראה הוא בעצמו המטרונא בניוולה, זה שאמר אתה החלות להראות את עבדך המטרונא בשלוותה, לכן אמר את גדלך, ואחר כך הראית לי בניוולה, וז"ש ידך החזקה, כמו שאמר ירמיה (איכה ג ג) אך בי ישוב יהפוך ידו, ב"י דייקא, כמ"ש (איכה ג א) אני הגבר בעצמי ראה עני, ראה המטרונא בניוולה בשבט עברתו, בימי משה באו ה' מלאכי חבלה, ודחפן משה במטה אלהים שבידו, ועתה יהפוך ידו כל היום, שהקל מן ה' מלאכי חבלה, שהם חרון אף עברה זעם צרה משלחת מלאכי רעים, הקל שבהם הוא עברה שהוא מלשון העברה בעלמא, ואותו הקל שבכולם היה חמור בימי ירמיה, ז"ש בשבט עברתו שהוא ירמיה דייקא. ועליו התפלל משה בכאן, ורצה שלא יחריב הקב"ה את בית המקדש, ואמר אעברה נא, על אותו עברה שיהיה בימים ההם בעת ההיא שבט עברתו, וכשאני אעביר לארץ ישראל ואראה את הארץ, לא יהיה החורבן כלל. השיב לו הקב"ה רב לך, כבר נגזרה גזירה שיהיו שני חורבנים שנרמזין במלת ר"ב, אחד יחריב רו"ם, ואחד ב"בל, כמ"ש על נהרות בבל וגו', זכור ה' לבני אדום (תהלים קלז ז), לכן אל תוסף דבר שלא יהא החורבן בעולם:
1