מלמד להועיל חלק א נ״דMelammed Lehoil Part I 54
א׳אי מותר לישבע בערכאות של נכרים בשבתות וי"ט.
1
ב׳תשובה:
המנהג מקדמת דנא שלא לישבע בשבת וי"ט בערכאות, וכן הוקבע בדינא דמלכותא בימים שלפנינו, בעת אשר היו משביעים את היהודים בכמה חומרות ואיומים שהיו קורין more Judaico שלא להשביע את היהודים, אם לא בשעת הדחק, בשבתות ובימים טובים ובעשרת ימי תשובה וערב ראש השנה והושענא רבה, ותשעה באב בכלל זה. כן ד"מ נקבע בפרייסען בתוך אללגעמיינע געריכטזארדנונג טה. I. טיט. 10 §§ 319, 320, 321 ועוד אנהאנג § 90 וכן הוקבע ג"כ במדינות שהטיבו ליהודים להשביע אותן כשאר בני מדינה, ד"מ במדינת קורהעססען בתוך פערארדנונג פאם 14 פעברואר 1828 איבער דיע איידעזלייזטונג דער יודען § 4. וכן שמעתי שמו"ר ד"ר הילדעסהיימער זצ"ל והרב דק"ק אלטאנא ד"ר לאב זצ"ל אסרו לישבע בשבת בערכאות. והנה בעשי"ת מפורש בא"ח סי' תר"ב ואין נותנין חרם וכן אין משביעין אדם בב"ד עד אחר י"כ. אמנם לענין שבת איתא בסי' ש"ו סעיף י"ב (ועיין בסי' של"ט סעיף ד') דלא מחרימין ואפשר דמזה נשתרבב האיסור לישבע, דכל שבועה בימים קדמונים (ע' ח"מ סי' פ"ז סעי' י"ט) היו מחרימין ומקללין את הנשבע לשקר וע' כנה"ג ח"מ סי' פ"ז בהג"ה ט' סי' ל"ד מה שהביא שם דמוכח דשבועה חמירא מחרם, וכן איתא בח"מ ס"ס צ"ו (בשם בנימין זאב סי' שפ"ה) י"א דאין משביעין האשה כשהיא מעוברת דהא מוציאין אותה מבית הכנסת כשנותנין חרם. הרי דמדמה שבועה לחרם (וע' סמ"ע וע' ב"י יו"ד ססי' ר"ו בשם ילמדנו השבועה היא החרם, וע' כנה"ג שם סי' נ'), ואף שבזמננו אין מקללין ואין מחרימין בשבועה מ"מ כיון דאין דנין בשבת וי"ט יש למנוע ג"כ מלישבע בערכאות אם אפשר, אך אם כופין אותו ע"י עונש, אפילו עונש ממון, נ"ל דמותר לישבע, דהא בשעת הדחק היו משביעין ג"כ בימים קדמונים, וגם חרם מותר לצורך שבת, ועיין מ"ש לעיל לענין שבועה בגילוי ראש שהתרתי במקום דחק, אף שבימים שלפנינו לא היו משביעין את היהודים רק בראש מכוסה כדאיתא בחוקי המדינות שהבאתי למעלה, וע' בפחד יצחק ערך שבועה ימים שאין נשבעים בהם ואם נשבע אינו משלים שנתו ואחד מהם יום כפורים (וע' כנה"ג ח"מ סי' פ"ז הגה"ט סי' כ') משמע דמשום יו"ט אין איסור כל כך. וע' שה"ג פ' שבועת הדיינין לדף ק"ד ובסוף דבריו שם דפליגי רמב"ם ומהר"ם דלמיימוני שבועה וחרם אחת היא דהא במקום שאין משביעין אין מחרימין ולמהר"ם אף במקום שאין משביעין מחרימין, ולפ"ז בשבת שאין מחרימין מכש"כ שאין משביעין.
המנהג מקדמת דנא שלא לישבע בשבת וי"ט בערכאות, וכן הוקבע בדינא דמלכותא בימים שלפנינו, בעת אשר היו משביעים את היהודים בכמה חומרות ואיומים שהיו קורין more Judaico שלא להשביע את היהודים, אם לא בשעת הדחק, בשבתות ובימים טובים ובעשרת ימי תשובה וערב ראש השנה והושענא רבה, ותשעה באב בכלל זה. כן ד"מ נקבע בפרייסען בתוך אללגעמיינע געריכטזארדנונג טה. I. טיט. 10 §§ 319, 320, 321 ועוד אנהאנג § 90 וכן הוקבע ג"כ במדינות שהטיבו ליהודים להשביע אותן כשאר בני מדינה, ד"מ במדינת קורהעססען בתוך פערארדנונג פאם 14 פעברואר 1828 איבער דיע איידעזלייזטונג דער יודען § 4. וכן שמעתי שמו"ר ד"ר הילדעסהיימער זצ"ל והרב דק"ק אלטאנא ד"ר לאב זצ"ל אסרו לישבע בשבת בערכאות. והנה בעשי"ת מפורש בא"ח סי' תר"ב ואין נותנין חרם וכן אין משביעין אדם בב"ד עד אחר י"כ. אמנם לענין שבת איתא בסי' ש"ו סעיף י"ב (ועיין בסי' של"ט סעיף ד') דלא מחרימין ואפשר דמזה נשתרבב האיסור לישבע, דכל שבועה בימים קדמונים (ע' ח"מ סי' פ"ז סעי' י"ט) היו מחרימין ומקללין את הנשבע לשקר וע' כנה"ג ח"מ סי' פ"ז בהג"ה ט' סי' ל"ד מה שהביא שם דמוכח דשבועה חמירא מחרם, וכן איתא בח"מ ס"ס צ"ו (בשם בנימין זאב סי' שפ"ה) י"א דאין משביעין האשה כשהיא מעוברת דהא מוציאין אותה מבית הכנסת כשנותנין חרם. הרי דמדמה שבועה לחרם (וע' סמ"ע וע' ב"י יו"ד ססי' ר"ו בשם ילמדנו השבועה היא החרם, וע' כנה"ג שם סי' נ'), ואף שבזמננו אין מקללין ואין מחרימין בשבועה מ"מ כיון דאין דנין בשבת וי"ט יש למנוע ג"כ מלישבע בערכאות אם אפשר, אך אם כופין אותו ע"י עונש, אפילו עונש ממון, נ"ל דמותר לישבע, דהא בשעת הדחק היו משביעין ג"כ בימים קדמונים, וגם חרם מותר לצורך שבת, ועיין מ"ש לעיל לענין שבועה בגילוי ראש שהתרתי במקום דחק, אף שבימים שלפנינו לא היו משביעין את היהודים רק בראש מכוסה כדאיתא בחוקי המדינות שהבאתי למעלה, וע' בפחד יצחק ערך שבועה ימים שאין נשבעים בהם ואם נשבע אינו משלים שנתו ואחד מהם יום כפורים (וע' כנה"ג ח"מ סי' פ"ז הגה"ט סי' כ') משמע דמשום יו"ט אין איסור כל כך. וע' שה"ג פ' שבועת הדיינין לדף ק"ד ובסוף דבריו שם דפליגי רמב"ם ומהר"ם דלמיימוני שבועה וחרם אחת היא דהא במקום שאין משביעין אין מחרימין ולמהר"ם אף במקום שאין משביעין מחרימין, ולפ"ז בשבת שאין מחרימין מכש"כ שאין משביעין.
2
