מלמד להועיל חלק א צ׳Melammed Lehoil Part I 90
א׳לענין קאפפעע הנ"ל בסי' צ' נשאלתי אחר הפסח במוש"ק פ' שמיני מה דינו של הקאפפעע ואחרי החקירה אצל ב' סוחרים שעומדים תחת השגחת קהל עדת ישראל נודע שאחד מהן בדק פאקעט אחד ולא מצא בו שום גרעין ואחד מהן בדק ג"כ פאקעט אחד ומצא בו ח' גרעינין ואחרי החקירה אצל המשגיח בעיר ברעטטען אמר שהוא השגיח בעינא פקיחא ואינו יודע האיך אפשר שבאו הגרעינין לתוך הקאפפעע, וגם הפאבריקאנט פראנק שהוא נכרי אמר שהזהיר את הפועלים שלו שלא להכניס שום מין דגן אל הפאבריק שעושין בו הקאפפעע של פסח, ואח"כ חקרו אצל הקריגזאמט שמוסרין המאטעריאל לפאבריק הנ"ל, ואמר הממונה שאפשר שפועל אחד טעה פעם אחת או שתים בסילונות והטה סלון אחד השייך לפאבריק שעושין בה הקאפפעע של כל השנה אל צד אותה הפאבריק שעשו בה הקאפפעע של פסח, ועי"ז באו הגרעינין לאותה הפאבריקאט בלי אשר נודע להמשגיח. ואח"כ שאלו את הממונה הנ"ל כמה פראצענט מיני דגן נותנין לקאפפעע של כל השנה, ואמר זה אינו שוה בכל עת, ופעמים נותנין בו אפילו 30 פראצענט. ועוד שאלו אם הדגן נשרו לפעמים במים ואמר זה אינו נעשה בשום פעם רק הדגן יבש והוסיף עוד שמטעם המלוכה נאסר לשרות הדגן זה ג' חדשים. כל זה אמר הממונה בלי ידיעה כלל שיש בה נ"מ לענין איסור והיתר וגם הוא אומן כמו קפילא דלא מרע נפשיה לשקר. והנה אף אם נפקפק בנאמנות האומן מ"מ אינו אלא ספק חמץ שמא נתלחלחו הגרעינין, גם יש ספק אם נתבטלו בששים, וע"פ כל הנאמר להלן בודאי ליכא כזית בכדי אכילת פרס מהחמץ. והנה בנ"ד נתערב קודם הפסח ולמ"ד טעם כעיקר לאו דאורייתא מותר אם אין בו כזית בכדי אכילת פרס. והנה לפי כל הספיקות הנ"ל יש להתיר הקאפפעע לאחר הפסח ועצהי"ט יעצתי לאנשי הקריעגזקאממיזזיאן שיכתבו להפאבריקאנט שמעמידים לו כל הסחורה לחזרה (צו זיינער פערפיגונג) כי הם לקחו ממנו קאפפעע של פסח בדמים יקרים יותר מקאפפעע של כל השנה, והוא נתן להם קאפפעע עם גרעינין שאינו ראוי לפסח, וע"כ המקח בטל שהוא מקח טעות. אך אם הפאבריקאנט רוצה הם (אנשי הקריעגזקאממיזזיאן) מוכנים לקחת ממנו אותו הקאפפעע לעת עתה במחיר קאפפעע של כל השנה. ואעפ"י כן יזהירו את הקונים אותו הקאפפעע שאם ימצאו בתוכו גרעיני דגן ישליכו הגרעינין וישרפו אותם (יען שהם בפסח באחריות הישראל לענין זה דאילו מיגניב או מיתבר לא יחזיר לו הנכרי מעותיו, ודבר זה הוא פלוגתא בין גדולי אחרונים ע' שדה חמד מערכת חו"מ סי' ה' אות כ"ה. אמנם דעת הח"י בסי' ת"מ ס"ק ד' דאף בקיבל הישראל אחריות מותר לאחר הפסח כבר נדחה מרוב האחרונים, ע' ס' ארחות חיים סי' ת"מ אות ג') ואם אולי עוד יש בו דגן טחון שאינו ניכר בודאי נתבטל. ולא רציתי להורות שישלחו את כל הקאפפעע לחזרה ויקחו קאפפעע אחר, מפני שקשה למצוא קאפפעע כשר שלא נתערב בו קצת חלב. גם יהיה הפסד ע"י החילוף, ובקרב הימים לא ימצאו היהודים קאפפעע כשר.
1
