מלמד להועיל חלק ב ק״בMelammed Lehoil Part II 102
א׳שאלה:
מי שנוהג להפריש מעשר כספים ורוצה לנכות מן מ"מ מה שנותן להקהל אי שרי.
מי שנוהג להפריש מעשר כספים ורוצה לנכות מן מ"מ מה שנותן להקהל אי שרי.
1
ב׳תשובה:
מצאתי כתוב (והוא מן הגאון רמ"ק) וז"ל: עיקר חיובא דמ"כ כ' התוס' בתענית דף ט' דבספרי יליף לה מקרא וליתא בספרי אלא בילקוט (ואני ראיתיה בפסיקתא דרב כהנא) מכאן רמז למפרשי ימים ולבעלי פרגמטיא להוציא עישור לעמילי תורה ומשמע מזה דעיקר מצות מ"כ ליתן ללומדים עניים או לקנות ספרים ע"מ להשאילן לעניים ואע"ג דעכשיו אין מדקדקין בכך ונותנין לעניי עולם היינו משום דמסתמא מתחילה היה דעתו לשם כך אבל ליתן ממנו לקהל ודאי לא היה דעתו מתחילה לכך. ואע"ג דהקהל מוציאין הרבה ממעות הנתינה לצורך העניים וללמוד הילדים מ"מ כיון שיש בכלל הוצאת הקהל ג"כ הרבה דברי הרשות א"כ מי שמוסר מעות להקהל הוי כמי שמתנה עמהם להוציאן לדברי הרשות דקיי"ל אין ברירה ומטעם זה כ' מהרימ"ט מי שמודר הנאה מאחד מיחידי הקהל יכול לקבל פרס מקופת הקהל אע"ג שחלקו של אותו היחיד מעורב בו ואין ברירה, מ"מ מיד שמוסר לקהל נעשה כממון שלהם ומדידהו שקיל. וכל זה במי שרוצה ליתן מן מ"מ שלו לקהל לא בתורת חיוב אלא בתורת נדבה ואפ"ה אסור וכמו שביארנו. אבל בנ"ד שהוא כבר מחוייב ליתן לקהל סך ידוע קצוב וכתוב שנה בשנה דבר פשוט הוא דאסור לו לשלם מה שמחוייב מן מ"מ כמו שהביא הד"מ ראי' ממס' ביצה דף כ' דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, ומה שהקשה מר דמאי ראיה מהתם דאינו מביא ממעות מעשר דהוי דאורייתא גם באורח מישור ראיתי שהקשה כן אבל לק"מ דאף דמעשר כספים הוא דרבנן מ"מ מי שרגיל בו להפריש וגם כבר הפריש דינו כשאר נדר ואסור לשנות בלי התרה. וע' סי' של"א בסופו שהביא הש"ך והט"ז תוספתא מעשר עני אין נותנין ממנו לצדקה פי' אם מחוייב כבר ליתן צדקה לעני ידוע או לקרובו אסור ליתן לו ממעשר עני דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ומעשר כספים דינו כמעשר עני כמ"ש הפוסקים עכ"ל המ"כ.
מצאתי כתוב (והוא מן הגאון רמ"ק) וז"ל: עיקר חיובא דמ"כ כ' התוס' בתענית דף ט' דבספרי יליף לה מקרא וליתא בספרי אלא בילקוט (ואני ראיתיה בפסיקתא דרב כהנא) מכאן רמז למפרשי ימים ולבעלי פרגמטיא להוציא עישור לעמילי תורה ומשמע מזה דעיקר מצות מ"כ ליתן ללומדים עניים או לקנות ספרים ע"מ להשאילן לעניים ואע"ג דעכשיו אין מדקדקין בכך ונותנין לעניי עולם היינו משום דמסתמא מתחילה היה דעתו לשם כך אבל ליתן ממנו לקהל ודאי לא היה דעתו מתחילה לכך. ואע"ג דהקהל מוציאין הרבה ממעות הנתינה לצורך העניים וללמוד הילדים מ"מ כיון שיש בכלל הוצאת הקהל ג"כ הרבה דברי הרשות א"כ מי שמוסר מעות להקהל הוי כמי שמתנה עמהם להוציאן לדברי הרשות דקיי"ל אין ברירה ומטעם זה כ' מהרימ"ט מי שמודר הנאה מאחד מיחידי הקהל יכול לקבל פרס מקופת הקהל אע"ג שחלקו של אותו היחיד מעורב בו ואין ברירה, מ"מ מיד שמוסר לקהל נעשה כממון שלהם ומדידהו שקיל. וכל זה במי שרוצה ליתן מן מ"מ שלו לקהל לא בתורת חיוב אלא בתורת נדבה ואפ"ה אסור וכמו שביארנו. אבל בנ"ד שהוא כבר מחוייב ליתן לקהל סך ידוע קצוב וכתוב שנה בשנה דבר פשוט הוא דאסור לו לשלם מה שמחוייב מן מ"מ כמו שהביא הד"מ ראי' ממס' ביצה דף כ' דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, ומה שהקשה מר דמאי ראיה מהתם דאינו מביא ממעות מעשר דהוי דאורייתא גם באורח מישור ראיתי שהקשה כן אבל לק"מ דאף דמעשר כספים הוא דרבנן מ"מ מי שרגיל בו להפריש וגם כבר הפריש דינו כשאר נדר ואסור לשנות בלי התרה. וע' סי' של"א בסופו שהביא הש"ך והט"ז תוספתא מעשר עני אין נותנין ממנו לצדקה פי' אם מחוייב כבר ליתן צדקה לעני ידוע או לקרובו אסור ליתן לו ממעשר עני דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ומעשר כספים דינו כמעשר עני כמ"ש הפוסקים עכ"ל המ"כ.
2
ג׳ואולי אם מתחילה הבטיח לקהל סך ידוע והיה מתחילה בדעתו ליתן ממעות מעשר דשרי משום דרוב הוצאות הקהל לדבר מצוה הם וצ"ע (וע' ע"ד כסף מעשר תשובת שאילת יעבץ ח"א סי' ו' ותשובות מו"ר מהר"ם שיק סי' ר"ל). ואולם מתשובת מהר"י אסאד סי' של"ה נראה דאסור גם בכה"ג, וע' עוד שם סי' של"ד. וע' נובי"ק סי' ע"ג ועבי"ת סי' קצ"ח ובתשובות המובאות שם, ובפ"ת סי' רמ"ט.
3
