מלמד להועיל חלק ב קי״טMelammed Lehoil Part II 119
א׳שאלה:
אשה אחת שמתה זה כ"ב שנה אירע מקרה שסמוך לקברה נבנה מאת משפחה עשירה בנין גדול סביב לקבר המשפחה ועי"ז נסתם רוב הדרך לקבר האשה וגם הקבר נעשה מכוער עי"ז, ועל כן רוצה בעל האשה שהוא חולה לב לפנותה משם אל מקום אחוזת קבר (ערבבעגראבניס) אשר לקח זה ט' שנים במות בנו בן שלשים שנה, ולקבור האם אצל בנה, ואם לא יתירו לו זה ילך בערכאות לקבול על הקהל שהרשו לבנות בנין הנ"ל לבזיון קבר אשתו, ועי"ז יבוא ח"ו חילול השם.
אשה אחת שמתה זה כ"ב שנה אירע מקרה שסמוך לקברה נבנה מאת משפחה עשירה בנין גדול סביב לקבר המשפחה ועי"ז נסתם רוב הדרך לקבר האשה וגם הקבר נעשה מכוער עי"ז, ועל כן רוצה בעל האשה שהוא חולה לב לפנותה משם אל מקום אחוזת קבר (ערבבעגראבניס) אשר לקח זה ט' שנים במות בנו בן שלשים שנה, ולקבור האם אצל בנה, ואם לא יתירו לו זה ילך בערכאות לקבול על הקהל שהרשו לבנות בנין הנ"ל לבזיון קבר אשתו, ועי"ז יבוא ח"ו חילול השם.
1
ב׳תשובה:
יש לברר ד' דינים: א. אם מותר לפנות משום דקבר האשה נעשה מכוער, ב. אם מותר לפנות משום דאחר כ"ב שנה כבר נתעכל הבשר, ג. אם מותר לפנות משום לקוברה אצל בנה, ד. אם מותר לפנות כדי שלא יקבול הבעל בערכאות על הקהל, וגם משום שהבעל יש לו חולי לב ויש לחוש שיתחזק חליו. והנה אף שהח"ס סי' ל"ז החמיר מאד בענין פנוי מת ולא רצה להכריע עד שיסכימו עמו שאר הגדולים, מ"מ אברר הדין ובודאי הוא יעשה הטוב שיתיעץ עוד עם רבנים אחרים.
יש לברר ד' דינים: א. אם מותר לפנות משום דקבר האשה נעשה מכוער, ב. אם מותר לפנות משום דאחר כ"ב שנה כבר נתעכל הבשר, ג. אם מותר לפנות משום לקוברה אצל בנה, ד. אם מותר לפנות כדי שלא יקבול הבעל בערכאות על הקהל, וגם משום שהבעל יש לו חולי לב ויש לחוש שיתחזק חליו. והנה אף שהח"ס סי' ל"ז החמיר מאד בענין פנוי מת ולא רצה להכריע עד שיסכימו עמו שאר הגדולים, מ"מ אברר הדין ובודאי הוא יעשה הטוב שיתיעץ עוד עם רבנים אחרים.
2
ג׳א. והנה לענין דין א' אי רשאי לפנות משום דהקבר נעשה מכוער לכאורה ע"ז אמרו בפירוש בירושלמי מ"ק פ"ג ה"ד (והובא בכל הפוסקים להלכה) אין מפנין אפילו מקבר בזוי למכובד והגי' במס' שמחות פי"ג משובשת וכבר הגיה שם הגר"א (וצע"ק). ודוקא אם היה מוטל בבזיון גדול כגון שלא היה מקום משתמר מתיר באו"ז (והובא בהג"א) ה' אבלות סי' כ' לפנות את המת אבל לא מקבר מכוער למכובד. אמנם לכאורה יש כאן מקום עיון דדילמא ע"כ לא אסר הירושלמי לפנות מבזוי למכובד אלא אם היה הקבר בזוי מתחלתו דיש לומר כיון דקברוהו שם מתחילה אדעתא שלא לפנותו אין אנו רשאין לטלטלו לאחר מיכן כדי להביאו לקבר מכובד, משא"כ אם הקבר נעשה מכוער לאחר מיכן י"ל אילו היו יודעין מתחילה שיבוא כאן לבזיון לא היו קוברין אותו פה והוי כאלו קברוהו ע"מ לפנותו. ואל תשיבני דהא בירושלמי מביא קודם לזה דין דאין מפנין בחוה"מ אפילו מדירה כעורה לנאה (והובא בש"ע א"ח סי' תקל"ה) ושם ודאי אין חילוק בין היתה כעורה מתחילה או נעשה כעורה אח"כ וא"כ ה"ה בפנוי מת שנאמר בירושלמי בסמוך לזה אין חילוק בהכי, ע"ז י"ל דהא בלא"ה אינו דומה פנוי מת למפנה דירה בחוה"מ דהא במת מותר אם קברוהו ע"מ לפנותו ובחוה"מ אסור אפילו נתנוהו מתחילה בדירה ע"מ לפנותו, וא"כ כיון דבנתבזה הקבר אח"כ דמי כנתנוהו ע"מ לפנותו אין לדמותו לענין זה לחוה"מ, ומ"מ וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, וכיון שלא הוזכר חילוק זה בפוסקים ואין לי ראי' לזה, אין לי כח לעשות סברא זו אפילו לסניף עד שאמצא ראי' ברורה.
3
ד׳ב. אי יש להתיר לפנות העצמות אם כבר נתעכל הבשר או עכ"פ בנתעכל הבשר ויש עוד איזה טעם בזה יש פלוגתא בין האחרונים הנובי"ק סי' פ"ט כ' דבנתעכל הבשר לא שייך בלבול והסכים לדעתו הכתב סופר סי' קפ"ג, וע' שו"ת תפארת יוסף סי' ל"ח ובשו"ת פרשת מרדכי להגאון מו"ה מרדכי בנעט חולק עליו וכן בשו"ת עין יצחק סי' ל"ד. (ועיין בשו"ת שיבת ציון סי' ס"ג). והנה בשו"ת עין יצחק נדחה גם מ"ש בשו"ת פרשת מרדכי, וע' מה שהאריך בזה הרב מוהר"ר מאיר לערנער עם סיעתו בספר חיי עולם. ואין לי להאריך בדברים שזה אומר בכה וזה אומר בכה ויש סברא לכאן ולכאן. אמנם לכאורה ממקום שבאת דהיינו הירושלמי דמ"ק יש ללמוד דגם עצמות אסור לפנות מדקתני שם אין מפנין לא את המת ולא את העצמות (וע' כ"ס סי' קפ"ג שיישב בדוחק). אמנם מה שנלע"ד דהירושלמי תני ולא את העצמות משום דמיירי גם בחוה"מ ואז אפי' ליקוט עצמות אסור כמבואר במ"ק ח'. וכן משמע ברמב"ם שפי' דברי הירושלמי גם בחוה"מ דהרמב"ם הביא דין זה בשני מקומות בפ' ח' מה' י"ט הלכה ט' כתב אין מפנין את המת ולא את העצמות מקבר לקבר ולא ממכובד לבזוי ולא מבזוי למכובד ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים אלא א"כ היה מפנהו בתוך שלו מפנהו בשאר הימים אפילו ממכובד לבזוי. מדקאמר אח"כ ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים משמע דמתחלה מיירי בחוה"מ, וקשה למה נקט דיניה בחוה"מ אי לאשמעינן דאז אפילו בתוך שלו אסור הא הרמב"ם לא מייתי אלא דינים הקבועים בגמרא אלא ודאי דהוא פי' דהירושלמי בתחילה דיבר גם מחוה"מ. והנה בפי"ד מה' אבל הט"ו כ' הרמב"ם אין מפנין את המת וכו' ולא כתב ולא את העצמות ומשמע לכאורה דבשאר הימים עצמות מותרין, והתימא על הסמ"ג (לאוין ע"ה) מביא דין דאין מפנין את המת ואת העצמות מקבר לקבר בחוה"מ ובה' אבלות לא מייתי האי דינא והא דכ' הרמב"ם בה' י"ט ואסור לעשות כן לעולם בשאר הימים אא"כ היה מפנהו בתוך שלו ולא קאמר דגם בנתעכל הבשר מותר ללקט העצמות בשאר הימים היינו משום דכבר אשמעינן בדוכתי טובא דמלקטין עצמות בשאר הימים. והא דהתיר בירושלמי לפנות לתוך שלו, ובחוה"מ הרי הרמב"ם אסר אפי' לתוך שלו דלא התיר אלא בשאר ימים י"ל דהרמב"ם למד דין זה מליקוט עצמות דאסור לר' יוסי בחוה"מ וכמ"ש הרב המגיד וברייתא דירושלמי אתיא כר"מ דמתיר ליקוט עצמות בחוה"מ. איברא דבמס' שמחות פי"ג תני ג"כ ולא את העצמות ושם לא מיירי בחוה"מ, וי"ל בדוחק דמחבר דמס' שמחות נקט לישנא דברייתא דירושלמי, ומשכחת לה דגם עצמות אסורין כגון אם נתעכל כל הבשר שעליהן או אי ליכא שום טעם כגון דאינו מפנהו למקום מכובד. ואפשר דלכך לא תני במס' שמחות מבזוי למכובד, ואין להגיה הגהת הגר"א. כל זה כתבתי ליישב ולהביא קצת סמוכין לדעת הנוב"י. אמנם כיון שגדולי האחרונים פליגי עליה אין לסמוך ע"ז למעשה, ובפרט כי יש להשיב על הנ"ל, אך לא רציתי להאריך.
4
ה׳ג. טעם הג' של היתר הוא עדיף מכל הנ"ל דיש להתיר לפנות כדי לקבור האם אצל בנה, ואף דבש"ע סי' שס"ג לא אמר רק שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו וכן איתא בירושלמי מ"מ כבר כ' הט"ז ומבואר בהרבה אחרונים דה"ה בשאר בני משפחה, ע' ד"מ שו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ג ומכש"כ בנ"ד דהאיש קנה מקום מיוחד למשפחתו (ערבבעגראבניס), וכיון שאין יכולת להביא הבן אל האם בע"כ מוכרחין אנו להניח האם אל בנה. ואין לומר דהיינו דוקא אם המת קבור במקום אחר אבל בנדון דידן שהאם קבורה באותו ביה"ק עם בנה הוי' כנחה אצל משפחתה ואין לפנותה, דע"ז י"ל מדקאמר בירושלמי וכן הוא הלשון בש"ע שערב לאדם שיהא נח אצל אבותיו משמע אצל בסמוך, כמו דאין קוברין רשע אצל צדיק דהיינו בסמוך דהא בחד בית הקברות קוברין אם אינו בסמוך. והא דאמרינן בסנהדרין מ"ז ע"א דהיו להם ב' בתי קברות היינו משום דשם היו קוברין כל הנהרגין, ואי היו קוברין בחד ביה"ק לא ימלט שהיו קוברין רשע חמור אצל רשע קל ומ"מ לשון אצל משמע בסמוך וכדמוכח קרא שמביא שם מקבר אלישע עיי"ש. וא"כ גם בנ"ד ערב לאם שתנוח אצל בנה בסמוך. וע' מהרמ"ל התורה והמצוה ויקרא סי' פ"ו.
5
ו׳ד. עוד יש טעם להתיר דאמרינן ודאי ניחא ליה למת דלא יארע מכשול על ידה, ואם לא נתיר לפנות הרי יש מקום למחלוקת וח"ו לחילול השם, וניחא לי' למת להיות בחרדה ובבלבול, שלא יענשו אחרים על ידו דידוע דכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. וכן כתב מו"ר בשו"ת מהר"ם שיק י"ד סי' שנ"ג דמפנין הקברות כדי שלא יכשלו הכהנים על ידיהם. ואף דאין נ"ד דומה ממש להתם דשם יש מכשול בשוגג, אבל כאן המעורר המחלוקת הוא מזיד מ"מ גם כאן הוא קצת שוגג כי אין אדם נתפס על צערו ויש לו צער אם רואה אשתו מונחת כאן בבזיון, גם הבעל יש לו חולי לב ויש לחוש שתגדל המחלה, וגם בזה אנן סהדי דהאשה אינה רוצה שבעלה יחלה בשבילה ומוחלת על בלבול שלה.
6
ז׳מכל הלין טעמי נלע"ד להתיר פנוי האשה אצל בנה, וינהגו כמנהג האמור בסי' ת"ג במלקט עצמות יעיי"ש. גם הקבר הנפנה אסור בהנאה ואסור לקבור בו אחר כמבואר בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ד ואין לי פנאי לעיין בדבר זה עתה כיון שלא נשאלתי על זה. וע' כתב סופר סי' קע"ז דמתיר לקבור בו מת אחר עיי"ש.
7
