מלמד להועיל חלק ב קכ״אMelammed Lehoil Part II 121
א׳שאלה:
אשה אחת מהאמבורג שבקה חיים לנו ולכ"י זה ח' חדשים ובאת לקבורה במדינת צרפת ועתה נפתחה דיתיקי שלה וצותה בו שתבא לקבורה פה קיזזינגען מקום קבורת בתה הקטנה, שמתה פה כמה שנים ושיקבל עבור זה הקהלה דפה סך מ"ה מאות מארק. ועתה בא הפרנס בהשאלה אם מותר לפנותה ממקום קבורתה ולהובילה הנה. והנה מסתמא לא נודע אז כשמתה שצותה שתבא פה העירה לקבורה, ועתה השאלה אם מותר לפנותה משום מצוה לקיים דברי המת. והנה אם נתנוהו שם ע"מ לפנותו לענ"ד לא היה כאן ספיקא להקל ע"פ מ"ש הש"ע סי' שס"ג ס"א. אכן לענ"ד גם בכגון שלא נתנוהו שמה על מנת לפנותו מותר לפנותו ואפשר מחוייבים אנו לעשות כן, דהא רצונה היתה להיות קבורה בבית החיים אשר נקברה שמה בתה ונוח לו לאדם שיהיה מונח אצל אבותיו, ואצל אבותיו לאו דוקא כמ"ש הט"ז סי' שס"ג סק"ב וכמו שכתב ג"כ בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ג. וא"כ בנ"ד יש תרתי לטיבותא משום מצוה לקיים דברי המת ועוד משום דנוח לו לאדם שיהיה מונח אצל אבותיו, ובכהאי גוונא לענ"ד גם היש"ש פ"ק דביצה מודה, דנראה דס"ל דלא מותר לפנותו כדי לקוברו בקבורת אבותיו רק כשצוה ע' ת' כתב סופר יו"ד סי' קפ"ג. ורק עדיין יש לספק, אם נכון הדבר לפנותה מקברה, אחר שביום הקבורה לא נודע צוואת האשה והיא לא צותה לפנותה רק לקברה בעיר קיזזינגען. אכן לכאורה גם זה אינו ע"פ מ"ש החת"ס ח"ו סי' ל"ז וז"ל הרי קמן דאע"פ שלא צוה לפנותו מקברו רק לישא למקומו מ"מ ממילא מותר אפילו לפנותו וזה כוונת הרשב"א טרם שהביא טעם השני להתיר מטעם הירושלמי ספ"ב דמ"ק שנוח לו לאדם וכו' ומשמע מזה דמטעם צוואה לחוד אפילו שלא אצל אבותיו נמי מותר וכו' משמע להדיא שמשום צוואה שלה לחוד נמי מותר ומחוייב לפנותה. וע"פ סברות הנ"ל לענ"ד אפשר לפנות את האשה הנ"ל ולהובילה לביה"ק דפה ובפרט דאיסור פנוי וחרדת הדין הוא דרבנן כמ"ש בת' חו"י הובא בבכ"י סי' שס"ג. וכעין נידון זה אירע מעשה שמת איש אחד במדינת ווירטעמבערג וצווה להובילו לאמעריקא, אכן קרוביו שם הסיבו הדבר שנקבר בווירטעמבערג ואח"כ רצו הקרובים לפנותו ולהביא ארונו לאמעריקא והציע אאמ"ו הגאון זצללה"ה השאלה לפני הגאון מו"ה יצחק אלחנן זצללה"ה והוא פסק וז"ל ע"כ בנ"ד דנתנוהו ע"מ לפנותו מותר לפנותו ולהוליכו לאמעריקא כפי צואתו וגם בלא נתנוהו ע"מ לפנותו נוטה דמותר לפנותו ולקיים צואתו ולהוליכו למקום שצוה, אך בנתנוהו ע"מ לפנותו ודאי הדין נותן שיוליכוהו למקום שצוה כן דעתי בזה וכו' עכ"ל.
אשה אחת מהאמבורג שבקה חיים לנו ולכ"י זה ח' חדשים ובאת לקבורה במדינת צרפת ועתה נפתחה דיתיקי שלה וצותה בו שתבא לקבורה פה קיזזינגען מקום קבורת בתה הקטנה, שמתה פה כמה שנים ושיקבל עבור זה הקהלה דפה סך מ"ה מאות מארק. ועתה בא הפרנס בהשאלה אם מותר לפנותה ממקום קבורתה ולהובילה הנה. והנה מסתמא לא נודע אז כשמתה שצותה שתבא פה העירה לקבורה, ועתה השאלה אם מותר לפנותה משום מצוה לקיים דברי המת. והנה אם נתנוהו שם ע"מ לפנותו לענ"ד לא היה כאן ספיקא להקל ע"פ מ"ש הש"ע סי' שס"ג ס"א. אכן לענ"ד גם בכגון שלא נתנוהו שמה על מנת לפנותו מותר לפנותו ואפשר מחוייבים אנו לעשות כן, דהא רצונה היתה להיות קבורה בבית החיים אשר נקברה שמה בתה ונוח לו לאדם שיהיה מונח אצל אבותיו, ואצל אבותיו לאו דוקא כמ"ש הט"ז סי' שס"ג סק"ב וכמו שכתב ג"כ בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ג. וא"כ בנ"ד יש תרתי לטיבותא משום מצוה לקיים דברי המת ועוד משום דנוח לו לאדם שיהיה מונח אצל אבותיו, ובכהאי גוונא לענ"ד גם היש"ש פ"ק דביצה מודה, דנראה דס"ל דלא מותר לפנותו כדי לקוברו בקבורת אבותיו רק כשצוה ע' ת' כתב סופר יו"ד סי' קפ"ג. ורק עדיין יש לספק, אם נכון הדבר לפנותה מקברה, אחר שביום הקבורה לא נודע צוואת האשה והיא לא צותה לפנותה רק לקברה בעיר קיזזינגען. אכן לכאורה גם זה אינו ע"פ מ"ש החת"ס ח"ו סי' ל"ז וז"ל הרי קמן דאע"פ שלא צוה לפנותו מקברו רק לישא למקומו מ"מ ממילא מותר אפילו לפנותו וזה כוונת הרשב"א טרם שהביא טעם השני להתיר מטעם הירושלמי ספ"ב דמ"ק שנוח לו לאדם וכו' ומשמע מזה דמטעם צוואה לחוד אפילו שלא אצל אבותיו נמי מותר וכו' משמע להדיא שמשום צוואה שלה לחוד נמי מותר ומחוייב לפנותה. וע"פ סברות הנ"ל לענ"ד אפשר לפנות את האשה הנ"ל ולהובילה לביה"ק דפה ובפרט דאיסור פנוי וחרדת הדין הוא דרבנן כמ"ש בת' חו"י הובא בבכ"י סי' שס"ג. וכעין נידון זה אירע מעשה שמת איש אחד במדינת ווירטעמבערג וצווה להובילו לאמעריקא, אכן קרוביו שם הסיבו הדבר שנקבר בווירטעמבערג ואח"כ רצו הקרובים לפנותו ולהביא ארונו לאמעריקא והציע אאמ"ו הגאון זצללה"ה השאלה לפני הגאון מו"ה יצחק אלחנן זצללה"ה והוא פסק וז"ל ע"כ בנ"ד דנתנוהו ע"מ לפנותו מותר לפנותו ולהוליכו לאמעריקא כפי צואתו וגם בלא נתנוהו ע"מ לפנותו נוטה דמותר לפנותו ולקיים צואתו ולהוליכו למקום שצוה, אך בנתנוהו ע"מ לפנותו ודאי הדין נותן שיוליכוהו למקום שצוה כן דעתי בזה וכו' עכ"ל.
1
ב׳ומובן מעצמו שאין אני רוצה לדון בזה יחידי ולכן אציע הדבר לפני מכ"ת הרהגה"ג נר"ו להודיעני דעתו הרמה דעת תורה להלכה ולמעשה, והנני באמירת יישר כח וחילא ובדש"ת שנית ובדש"ת כל ב"ב היקרים יחיו ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרמה.
2
ג׳הק' זעל בלאאמ"ו הרהגה"ג מוהר"ר שמחה הלוי זצללה"ה באמבערגער.
3
ד׳תשובה:
ע"ד שאלתו שאלת חכם שכולל כלו תשובה יכול אני להשיב בקצרה כי כבר ביאר כל טעמי ההיתר בכל צורכן עם ראיות מהפוסקים שאין להוסיף עליהן ומה גם שהביא פסק הגאון מו"ה יצחק אלחנן זצ"ל דמסייע לו ואבוא רק בקצת דברים למען כבודו. הנה לכאורה הי' מקום עיון אמאי נימא דמוליכין האם אצל הבת דילמא איפכא מסתברא משום דנוח לו לאדם ליקבר אצל משפחתו יוליכו הבת אצל האם, ומכש"כ להנך (כנ"י סי' מ"ד שבות יעקב ח"ב סי' ק"ג) (עיין יד שאול לסי' שס"ג) דסוברים דגבי קטנה ליכא חרדת הדין אמנם כן ודאי אם האשה היתה כותבת בדייתקי שלה רק שדעתה לנוח אצל בתה הקטנה היה מקום לומר דאין חילוק אם קוברין אותה כאן או במקום אחר ומביאין בתה אצלה. אך הרי היא צותה בפירוש שתבא לקבורה בקיזזינגען למקום קבורת בתה וא"כ אפשר שעוד מטעם אחר רוצה להקבר בקיזזינגען, ואם יביאו בתה לצרפת לא יקיימו דברי המת. ועוד דכבר כתב בשו"ת זכרון יוסף ח"מ סי' ט' (והובא בפ"ת יו"ד סי' שס"ג) דהא דאין מוליכין המת למקום אחר אין הטעם כמ"ש הש"ך משום כבוד המתים דכאן דא"כ אף אם הוא מצווה להוליכו לא נשמע אליו, אלא הטעם משום צער ובזיון המת לטלטלו למרחוק. והנה אף שבכ"ס סי' קפ"ג תירץ קושית כנ"י (שהיא דומה לקושית זכרון יוסף) מ"מ טעמו של זכרון יוסף ודאי ג"כ אין להכחיש שיש צער ובזיון למת ובפרט אם כבר קבור הוא ופותחין את קברו, וא"כ בשלמא אצערא ובזיונא דידה מחלה האשה דהא צותה להוליכה לקיזזינגען, אבל אצערא ובזיונא דבתה אינה יכולה למחול וא"כ מסתמא לא היתה מרוצה שיביאו בתה אצלה ואין מקיימין דברי המת באופן זה, וע"כ כדי לעשות רצונה צריכין אנו להביא האם אל בתה. ועוד שהרי צותה לתת לקהלה קיזזינגען מ"ה מאות מארק בעד קבורתה, ומסתמא רצתה לעשות טובה לקהלת קיזזינגען, ואם לא יביאו אותה לקבורה לקיזזינגען הרי לא תתקיים מחשבתה, כי אז לא יתנו המעות לקיזזינגען, וא"כ משום מצוה לקיים דברי המת א"א לעשות בענין אחר, כי אם לפנות האם ולקוברה אצל בתה. וע"כ אני מסכים לפסקו דמר בפשיטות.
ע"ד שאלתו שאלת חכם שכולל כלו תשובה יכול אני להשיב בקצרה כי כבר ביאר כל טעמי ההיתר בכל צורכן עם ראיות מהפוסקים שאין להוסיף עליהן ומה גם שהביא פסק הגאון מו"ה יצחק אלחנן זצ"ל דמסייע לו ואבוא רק בקצת דברים למען כבודו. הנה לכאורה הי' מקום עיון אמאי נימא דמוליכין האם אצל הבת דילמא איפכא מסתברא משום דנוח לו לאדם ליקבר אצל משפחתו יוליכו הבת אצל האם, ומכש"כ להנך (כנ"י סי' מ"ד שבות יעקב ח"ב סי' ק"ג) (עיין יד שאול לסי' שס"ג) דסוברים דגבי קטנה ליכא חרדת הדין אמנם כן ודאי אם האשה היתה כותבת בדייתקי שלה רק שדעתה לנוח אצל בתה הקטנה היה מקום לומר דאין חילוק אם קוברין אותה כאן או במקום אחר ומביאין בתה אצלה. אך הרי היא צותה בפירוש שתבא לקבורה בקיזזינגען למקום קבורת בתה וא"כ אפשר שעוד מטעם אחר רוצה להקבר בקיזזינגען, ואם יביאו בתה לצרפת לא יקיימו דברי המת. ועוד דכבר כתב בשו"ת זכרון יוסף ח"מ סי' ט' (והובא בפ"ת יו"ד סי' שס"ג) דהא דאין מוליכין המת למקום אחר אין הטעם כמ"ש הש"ך משום כבוד המתים דכאן דא"כ אף אם הוא מצווה להוליכו לא נשמע אליו, אלא הטעם משום צער ובזיון המת לטלטלו למרחוק. והנה אף שבכ"ס סי' קפ"ג תירץ קושית כנ"י (שהיא דומה לקושית זכרון יוסף) מ"מ טעמו של זכרון יוסף ודאי ג"כ אין להכחיש שיש צער ובזיון למת ובפרט אם כבר קבור הוא ופותחין את קברו, וא"כ בשלמא אצערא ובזיונא דידה מחלה האשה דהא צותה להוליכה לקיזזינגען, אבל אצערא ובזיונא דבתה אינה יכולה למחול וא"כ מסתמא לא היתה מרוצה שיביאו בתה אצלה ואין מקיימין דברי המת באופן זה, וע"כ כדי לעשות רצונה צריכין אנו להביא האם אל בתה. ועוד שהרי צותה לתת לקהלה קיזזינגען מ"ה מאות מארק בעד קבורתה, ומסתמא רצתה לעשות טובה לקהלת קיזזינגען, ואם לא יביאו אותה לקבורה לקיזזינגען הרי לא תתקיים מחשבתה, כי אז לא יתנו המעות לקיזזינגען, וא"כ משום מצוה לקיים דברי המת א"א לעשות בענין אחר, כי אם לפנות האם ולקוברה אצל בתה. וע"כ אני מסכים לפסקו דמר בפשיטות.
4
