מלמד להועיל חלק ב קמ״אMelammed Lehoil Part II 141
א׳שאלה:
אחד מת לו אח ויש לו חנות בשותפות מה יש לעשות שהשותף יוכל להיות עוסק בסחורה בחנות מפני שההפסד יהי' גדול אם החנות מסוגרת כל ימי השבעה.
אחד מת לו אח ויש לו חנות בשותפות מה יש לעשות שהשותף יוכל להיות עוסק בסחורה בחנות מפני שההפסד יהי' גדול אם החנות מסוגרת כל ימי השבעה.
1
ב׳תשובה:
ראיתי בספר כרם שלמה בשם תשובה מאהבה וס' לשון חכמים שהמנהג בפראג אם אירע אבל לאחד מהשותפין מסלק עצמו בשעת אנינות מהשותפות ע"פ קנין סודר משליח ב"ד שלא להיות לו עוד שום חלק מהשותפות והשני עוסק בחנות לבדו וכבר נמצא כזה כתוב בתשו' שב יעקב ח"א סי' ס"ג עיי"ש. ואף שהח"ס בסי' שכ"ד אין דעתו נוחה בהמנהג דהאונן מוכר חנותו לאחר (ע' פתחי תשובה לסי' ש"פ סעיף כ"א) מ"מ כתב דיש להקל כדי שלא יעשו איסור היותר חמור דיתירו לעצמם לגמרי לאחר ג' ימים. וגם אני רואה דבזמן הזה דיש הפסד גדול בהשבתת החנות ז' ימים דיש לבקש צדדין להקל ומכש"כ בשותפות דהשותף יאמר מה לי באבלותו של שותפי ולמה אפסיד בשביל זה, ומכש"כ בנידון שלפנינו דהחנות נקרא על שם השותפין, כי שם שניהם על הפירמא, וכ"ע יודעין דהשותף האחר יעסוק בימי אבלותו של האחד, ואין כאן מראית העין כל כך. ועוד דבזמננו דהרבה סוחרים לוקחין שותף נכרי דהחנות פתוח אף ביום השבת ע"י התנו בתחילה הכל יודעין דיש צדדין להקל ע"י שותפות ואם ימצאו צדדין להקל בשבת ולא באבלות יאמרו עמי הארץ דאבילות חמירא משבת, מה שבאמת הרבה ע"ה חושבין. ובזכרוני מימי ילדותי שאיש אחד עברין היה בקהלתנו שהיה חנותו פתוח בשבת ופעם אחת מת לו ילד והיה אבל ובעת הזאת היה סוגר חנותו והיה סגור גם בשבת, והיה מו"ר הגאון מו"ה חיים הירש מאנהיימער זצ"ל מלעיג עליו ויאמר: הן האיש הזה הוא עם הארץ גדול דנוהג אבילות בפרהסי' בשבת דכיון דבכל השנה חנותו פתוח בשבת ובאבלות סוגר משום אבילות אף בשבת, הרי שאינו יודע דאין אבילות נוהג בשבת. היוצא לנו מזה שאין למנוע מלהקל בזמן הזה, ובעל נפש יחמיר לעצמו אבל לא לאחרים וע' כתב סופר חי"ד סי' קפ"ו ותשו' מהרי"א א"ח סי' קפ"ט ותשו' מאהבה סי' שמ"א, ובליקוטי שלמה דף צ"ב ע"א ובספר שדה חמד ערך אבלות אות ו'.
ראיתי בספר כרם שלמה בשם תשובה מאהבה וס' לשון חכמים שהמנהג בפראג אם אירע אבל לאחד מהשותפין מסלק עצמו בשעת אנינות מהשותפות ע"פ קנין סודר משליח ב"ד שלא להיות לו עוד שום חלק מהשותפות והשני עוסק בחנות לבדו וכבר נמצא כזה כתוב בתשו' שב יעקב ח"א סי' ס"ג עיי"ש. ואף שהח"ס בסי' שכ"ד אין דעתו נוחה בהמנהג דהאונן מוכר חנותו לאחר (ע' פתחי תשובה לסי' ש"פ סעיף כ"א) מ"מ כתב דיש להקל כדי שלא יעשו איסור היותר חמור דיתירו לעצמם לגמרי לאחר ג' ימים. וגם אני רואה דבזמן הזה דיש הפסד גדול בהשבתת החנות ז' ימים דיש לבקש צדדין להקל ומכש"כ בשותפות דהשותף יאמר מה לי באבלותו של שותפי ולמה אפסיד בשביל זה, ומכש"כ בנידון שלפנינו דהחנות נקרא על שם השותפין, כי שם שניהם על הפירמא, וכ"ע יודעין דהשותף האחר יעסוק בימי אבלותו של האחד, ואין כאן מראית העין כל כך. ועוד דבזמננו דהרבה סוחרים לוקחין שותף נכרי דהחנות פתוח אף ביום השבת ע"י התנו בתחילה הכל יודעין דיש צדדין להקל ע"י שותפות ואם ימצאו צדדין להקל בשבת ולא באבלות יאמרו עמי הארץ דאבילות חמירא משבת, מה שבאמת הרבה ע"ה חושבין. ובזכרוני מימי ילדותי שאיש אחד עברין היה בקהלתנו שהיה חנותו פתוח בשבת ופעם אחת מת לו ילד והיה אבל ובעת הזאת היה סוגר חנותו והיה סגור גם בשבת, והיה מו"ר הגאון מו"ה חיים הירש מאנהיימער זצ"ל מלעיג עליו ויאמר: הן האיש הזה הוא עם הארץ גדול דנוהג אבילות בפרהסי' בשבת דכיון דבכל השנה חנותו פתוח בשבת ובאבלות סוגר משום אבילות אף בשבת, הרי שאינו יודע דאין אבילות נוהג בשבת. היוצא לנו מזה שאין למנוע מלהקל בזמן הזה, ובעל נפש יחמיר לעצמו אבל לא לאחרים וע' כתב סופר חי"ד סי' קפ"ו ותשו' מהרי"א א"ח סי' קפ"ט ותשו' מאהבה סי' שמ"א, ובליקוטי שלמה דף צ"ב ע"א ובספר שדה חמד ערך אבלות אות ו'.
2
