מלמד להועיל חלק ב ג׳Melammed Lehoil Part II 3
א׳שאלה:
שוחט שיד שמאלית שלו רותתת וימינו חזקה ובריאה, אי צריך להעבירו.
שוחט שיד שמאלית שלו רותתת וימינו חזקה ובריאה, אי צריך להעבירו.
1
ב׳תשובה:
הנה האחרונים הרבו שו"ת בדין שוחט שידיו רותתות וכמעט כולם נקבצו בספר דרכי התשובה סי' א' ס"ק נ"ה, ואין אחד מהם מדבר משוחט שידו השמאלית לבדה רותתת ש"מ דמילתא דלא שכיחא היא כלל וכלל. ומעתה ניחזי אנן. הנה ודאי אין לדייק מדכתבו כל הפוסקים ידיו לשון רבים ש"מ דאין פוסלין אא"כ ב' ידיו רותתין, דא"כ נדייק נמי אי ימינו רותתת ולא שמאלו כשר, וזה ודאי א"א לומר אלא באטר שעושה כל מלאכתו בשמאל, וסתם בני אדם אינם איטרין. וע"כ צ"ל דנקט ידיו משום דסתמא דמילתא הכי הוא אי רותת רותתין ב' ידיו, ובמילתא דלא שכיחא לא דברו הפוסקים, וע"כ מלשון הפוסקים אין להוכיח לא איסור ולא היתר, ואנו אין לנו אלא למיזל בתר טעמא דאיסור דידיו רותתין. הנה בעל לחם הפנים ואחריו הרבה אחרונים כתבו רק טעמא דיש לחוש שמא ידרוס, ושפיר כתב מר דזה הטעם לא שייך אם ידו הימנית בריאה. אמנם מו"ר מהר"ם שיק זצ"ל כתב (שו"ת סי' י') חוץ מזה הטעם דדרסה עוד הרבה טעמים: חדא דע"י חולשת גידיו וכוחותיו אינו מרגיש בפגימת הסכין ועוד שע"י שאין ידיו נוחים במקום אחד אינו מרגיש יפה בפגימה, ועוד שע"י חולשת כוחותיו אינו יכול לשחוט במהירות ויש לחוש לשהייה משהו, ועוד שע"י שידיו מרתתין אבד חזקתו שהוא מומחה ומוחזק, וכתב שיש כאן ג' חששים, שמא לא הרגיש בפגימה ושמא שהה ושמא דרס ועיי"ש עוד טעם. והנה מ"כ כתב שאם יד שמאלית רותתת יש לחוש שאם יחזיק בקנה באותה היד בשעת שחיטה גם הקנה ינוד וינוע ויבא לידי קלקול. ובאמת איתא בסי' כ"ד סעיף ו' כשאדם שוחט עוף צריך שיאחז הסימנים יפה וכו'. ותמיהני על מו"ר מהר"ם שיק שאסף כל החששות ולא כתב חשש זה דלא יאחז הסימנים יפה, וכן כל האחרונים שהביא בעל דרכי תשובה אין מזכירין חשש זה ש"מ שלא חשו להכי דאף ביד רותתת יכול לאחוז הסימנים יפה שלא יהיו נשמטין, ועכ"פ באומר ברי לי שלא נשמטו מהני כדכתב שם בה"י ומנח"י והובא בדרכי תשובה. אמנם כן חשש א' דמהר"ם שיק דע"י שאין נוחים הידים במקום אחד אינו מרגיש יפה בפגימה איתא גם בנידון דידן דהא בשעת בדיקת הסכין צריך לאחוז הסכין בידו השמאלית וכיון שרותת ואינו אוחז הסכין במקום אחד יש לחוש שלא ירגיש יפה בפגימה, ובזה לא מהני ברי לי כמ"ש המהר"ם שיק שם. והנה אם היתה השאלה אם יקבלו אותו איש לשוחט הייתי אומר בפשיטות מה לנו להכניס עצמנו בספק זה ושב ואל תקבלו עדיף, אך מאחר דהשאלה היא אם צריך להעביר אותו שוחט ויש כאן כמעט דיני נפשות צריכין אנו להפך בזכותו אם אפשר. והשם הטוב ישמרנו שלא תבוא ח"ו תקלה על ידינו.
הנה האחרונים הרבו שו"ת בדין שוחט שידיו רותתות וכמעט כולם נקבצו בספר דרכי התשובה סי' א' ס"ק נ"ה, ואין אחד מהם מדבר משוחט שידו השמאלית לבדה רותתת ש"מ דמילתא דלא שכיחא היא כלל וכלל. ומעתה ניחזי אנן. הנה ודאי אין לדייק מדכתבו כל הפוסקים ידיו לשון רבים ש"מ דאין פוסלין אא"כ ב' ידיו רותתין, דא"כ נדייק נמי אי ימינו רותתת ולא שמאלו כשר, וזה ודאי א"א לומר אלא באטר שעושה כל מלאכתו בשמאל, וסתם בני אדם אינם איטרין. וע"כ צ"ל דנקט ידיו משום דסתמא דמילתא הכי הוא אי רותת רותתין ב' ידיו, ובמילתא דלא שכיחא לא דברו הפוסקים, וע"כ מלשון הפוסקים אין להוכיח לא איסור ולא היתר, ואנו אין לנו אלא למיזל בתר טעמא דאיסור דידיו רותתין. הנה בעל לחם הפנים ואחריו הרבה אחרונים כתבו רק טעמא דיש לחוש שמא ידרוס, ושפיר כתב מר דזה הטעם לא שייך אם ידו הימנית בריאה. אמנם מו"ר מהר"ם שיק זצ"ל כתב (שו"ת סי' י') חוץ מזה הטעם דדרסה עוד הרבה טעמים: חדא דע"י חולשת גידיו וכוחותיו אינו מרגיש בפגימת הסכין ועוד שע"י שאין ידיו נוחים במקום אחד אינו מרגיש יפה בפגימה, ועוד שע"י חולשת כוחותיו אינו יכול לשחוט במהירות ויש לחוש לשהייה משהו, ועוד שע"י שידיו מרתתין אבד חזקתו שהוא מומחה ומוחזק, וכתב שיש כאן ג' חששים, שמא לא הרגיש בפגימה ושמא שהה ושמא דרס ועיי"ש עוד טעם. והנה מ"כ כתב שאם יד שמאלית רותתת יש לחוש שאם יחזיק בקנה באותה היד בשעת שחיטה גם הקנה ינוד וינוע ויבא לידי קלקול. ובאמת איתא בסי' כ"ד סעיף ו' כשאדם שוחט עוף צריך שיאחז הסימנים יפה וכו'. ותמיהני על מו"ר מהר"ם שיק שאסף כל החששות ולא כתב חשש זה דלא יאחז הסימנים יפה, וכן כל האחרונים שהביא בעל דרכי תשובה אין מזכירין חשש זה ש"מ שלא חשו להכי דאף ביד רותתת יכול לאחוז הסימנים יפה שלא יהיו נשמטין, ועכ"פ באומר ברי לי שלא נשמטו מהני כדכתב שם בה"י ומנח"י והובא בדרכי תשובה. אמנם כן חשש א' דמהר"ם שיק דע"י שאין נוחים הידים במקום אחד אינו מרגיש יפה בפגימה איתא גם בנידון דידן דהא בשעת בדיקת הסכין צריך לאחוז הסכין בידו השמאלית וכיון שרותת ואינו אוחז הסכין במקום אחד יש לחוש שלא ירגיש יפה בפגימה, ובזה לא מהני ברי לי כמ"ש המהר"ם שיק שם. והנה אם היתה השאלה אם יקבלו אותו איש לשוחט הייתי אומר בפשיטות מה לנו להכניס עצמנו בספק זה ושב ואל תקבלו עדיף, אך מאחר דהשאלה היא אם צריך להעביר אותו שוחט ויש כאן כמעט דיני נפשות צריכין אנו להפך בזכותו אם אפשר. והשם הטוב ישמרנו שלא תבוא ח"ו תקלה על ידינו.
2
ג׳דהנה כמה אחרונים שהובאו בדרכי תשובה שם כתבו דאם לא ראו שמרתת בשעת שחיטה אלא במעשה אחר כגון בשעת פריעת עור המילה לא איתחזק שמרתת בשעת שחיטה ואם בחנו כמה פעמים שבשעה ששחט לא היו ידיו מרתתין אין להעבירו. וכן בראו שמרתת כשאוחז בידו כוס מלא מים יש לתלות דע"י שאוחז היד באויר מנדנד קצת. ואין להוכיח שמרתת בשעת שחיטה שיש אנשים שמרתתין בידיהם באויר אבל אם יאחז דבר מה ויניחו על איזה דבר תועיל ההנחה לתמוך היד שלא תהא מרתתת, וע' שו"ת מהרי"א סי' מ"ה. ומעתה בנידון דידן הרי ודאי לא איתחזק מרתת בשעת שחיטה דהא בידו השמאלית אינו שוחט, וקרוב לודאי שלא ראו רק שידו השמאלית מרתתת כשאינה סמוכה בשום דבר, ואפשר דבשעת בדיקת הסכין תומך ידו השמאלית היטב בחזה שלו כדי שלא ינוד הסכין הנה והנה ויוכל לבדוק כראוי. ואם השוחט ירא שמים ודאי יעשה כל יכלתו שלא יקלקל השחיטה. ומעתה יבחנו אותו שוחט איזה פעמים אם יכול להחזיק הסכין בשעת בדיקה יפה עד שירגיש אפילו בפגימה דקה מן הדקה, ואם כן הוא נלענ"ד דא"צ להעבירו, רק להזהירו שידקדק בכל פעם שיאחז הסכין בחוזק בשעת בדיקה.
3
