מלמד להועיל חלק ב ל׳Melammed Lehoil Part II 30
א׳שאלה:
זה איזה חדשים נתקבלתי מאת הפאבריק בלאבויא לבחון את מעשה שלה שנקרא פפלאנצענעקזטראקט וואוק ) Wuk (אם הוא כשר לאכול לישראלים, ובתחילה הושמו לפני אנאליזען (בחינות) ממומחין ומובהקין, ואני נסעתי לעיר לאבויא לבחון הכל. מתחלה שמעתי משני פועלים ראשים שהיו מסיחים לפי תומם, איך ובאיזה אופן נעשה הפאבריקאט ואח"כ חשבתי גדולה הראיה יותר מן השמיעה והלכתי לראות הכל בעיני ומצאתי כי הפראפאראט הזה נעשה משמרי שכר שהובאו לידי רתיחה, מבלי התערב בזה איזה דבר אחר. גם הבטיחו אותי כי אם יוסיפו לזה עוד איזה דבר יופג טעמו ואולי גם הוואוק יופג מכל וכל. ואני השגתי שנתנו לי הבטחה בכתב שכל שינוי שיעשו במעשה דבר הזה תיכף ומיד צריכין להודיעני, ואף שיהיה לי רשות ליכנס בכל עת שארצה אל הפאבריק ולהשגיח על המעשה. ועל פי זה כתבתי הפסק אשר וואוק הוא כשר לאכול בכל השנה חוץ מפסח וזה איזה שבועות הודיעו שהרב דאלטאנא פקפק על הכשר של וואוק הזה ואני שאלתיו מה זה ועל מה זה, והוא השיב לי לעיין במג"א סי' כ' ס"ק א' וסיים וז"ל לכן נ"ל דדוקא גבי טלית מקילין משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד אבל ציצית אסור לקנות מעכו"ם אפילו הוא תגר (ולא סמכינן אסברא לא מרע נפשיה בזה) ומה שאני דמיתי וואוק הנ"ל לשכר (ביער) ששותין בכל מקום בלי שום פקפוק בלא השגחה, דחה הרב הנ"ל מפני שבשכר יש היתר מימים קדמונים, משא"כ בדברים חדשים שצריכין לבקש השגחה תמידית. והנה השגחה כזאת תסבב טירחות רבות. המשגיח יהיה נצרך ליסע מלייפציג ללאבויא ולהיות אצל הפאבריקאטיאן כמה ימים, כי סחיטת השמרים נעשה רק לאט לאט. אני הייתי מוכן באותו זמן לבחון הכל מפני שלע"ד לא טוב הדבר בזמננו לעשות חומרות (אף שזאת בעד הרב הוא היותר קל). אמנם אני רואה שבשומן אחר הנעשה מזרעים תחת השגחת הרב דמאטטערסדארף נ"י הנקרא קונעראל ג"כ מביאין בכל פעם בחתימה. ואף שלע"ד הקלושה אין אני צריך לחזור מפסקי שכתבתי, מ"מ נפשי בשאלתי שימחול לכתוב לי דעתו. ואם דעתו שיש חשש בדבר אחזור מפסקי או אשנהו כפי הצורך.
זה איזה חדשים נתקבלתי מאת הפאבריק בלאבויא לבחון את מעשה שלה שנקרא פפלאנצענעקזטראקט וואוק ) Wuk (אם הוא כשר לאכול לישראלים, ובתחילה הושמו לפני אנאליזען (בחינות) ממומחין ומובהקין, ואני נסעתי לעיר לאבויא לבחון הכל. מתחלה שמעתי משני פועלים ראשים שהיו מסיחים לפי תומם, איך ובאיזה אופן נעשה הפאבריקאט ואח"כ חשבתי גדולה הראיה יותר מן השמיעה והלכתי לראות הכל בעיני ומצאתי כי הפראפאראט הזה נעשה משמרי שכר שהובאו לידי רתיחה, מבלי התערב בזה איזה דבר אחר. גם הבטיחו אותי כי אם יוסיפו לזה עוד איזה דבר יופג טעמו ואולי גם הוואוק יופג מכל וכל. ואני השגתי שנתנו לי הבטחה בכתב שכל שינוי שיעשו במעשה דבר הזה תיכף ומיד צריכין להודיעני, ואף שיהיה לי רשות ליכנס בכל עת שארצה אל הפאבריק ולהשגיח על המעשה. ועל פי זה כתבתי הפסק אשר וואוק הוא כשר לאכול בכל השנה חוץ מפסח וזה איזה שבועות הודיעו שהרב דאלטאנא פקפק על הכשר של וואוק הזה ואני שאלתיו מה זה ועל מה זה, והוא השיב לי לעיין במג"א סי' כ' ס"ק א' וסיים וז"ל לכן נ"ל דדוקא גבי טלית מקילין משום דאין דרך עכו"ם לעשות ציצית בבגד אבל ציצית אסור לקנות מעכו"ם אפילו הוא תגר (ולא סמכינן אסברא לא מרע נפשיה בזה) ומה שאני דמיתי וואוק הנ"ל לשכר (ביער) ששותין בכל מקום בלי שום פקפוק בלא השגחה, דחה הרב הנ"ל מפני שבשכר יש היתר מימים קדמונים, משא"כ בדברים חדשים שצריכין לבקש השגחה תמידית. והנה השגחה כזאת תסבב טירחות רבות. המשגיח יהיה נצרך ליסע מלייפציג ללאבויא ולהיות אצל הפאבריקאטיאן כמה ימים, כי סחיטת השמרים נעשה רק לאט לאט. אני הייתי מוכן באותו זמן לבחון הכל מפני שלע"ד לא טוב הדבר בזמננו לעשות חומרות (אף שזאת בעד הרב הוא היותר קל). אמנם אני רואה שבשומן אחר הנעשה מזרעים תחת השגחת הרב דמאטטערסדארף נ"י הנקרא קונעראל ג"כ מביאין בכל פעם בחתימה. ואף שלע"ד הקלושה אין אני צריך לחזור מפסקי שכתבתי, מ"מ נפשי בשאלתי שימחול לכתוב לי דעתו. ואם דעתו שיש חשש בדבר אחזור מפסקי או אשנהו כפי הצורך.
1
ב׳תשובה:
מה ששאל לענין פפלאנצענעקזטראקט וואוק שלפי בחינת המבינים (זאכפערשטאנדיגען) ולפי ראות עיני מ"כ נעשה רק משמרי שכר המרותחים, ומ"כ נתן פסק שהוא כשר אחרי אשר התגרים נתנו הבטחה בכתב שאם ישנו איזה דבר בענין המעשה יודיעו למ"כ תיכף ומיד, וגם נתנו למ"כ רשות לבוא בכל עת אל הפאבריק ולראות את המעשה, והרב דק"ק אלטאנא פקפק בזה עפ"י דברי המ"א בסי' כ'. אומר אני לו יהא דנידון דידן דומה לנידון דמ"א, כדעת הרב דאלטאנא נ"י, מ"מ הרי האלי' רבא במקומו והנוב"י מה"ת חלק א"ח סי' ע"ב חולקין על המ"א בסברות נכונות, וכדאים הן הני אשלי רברברי לסמוך עליהן שלא להדר עובדא עכ"פ דזה הוא זילותא דבי דינא. ומ"מ לענ"ד אף לפי דעת המ"א אין בנ"ד חשש תערובת כיון דנתנו הבטחה בכתב שיודיעו להרב בכל עת שיוסיפו או ישנו איזה דבר לא מרעו נאמנות שלהן, דזה יהי' דומה לזיוף דכתב המ"א גבי מורייס (צ"ל מי רמונים) דאדם חשוב אינו משנה דיבורו שנותן בכתב כי גנאי וחרפה הוא לו. חוץ מזה הוא מירתת שהרב יבוא אל הפאבריק ויראה השינויים, ומה גם שיש בידו בכל עת להבחין ע"י כעמישע אונטערזוכונג אם נעשה תערובת בדבר. ובלא זה אין נידון דידן דומה לרמ"א דשם הציצית צריכין להיות נטוין לשמן ע"י ישראל וצריכין לנאמנותו של גוי שקנאו מישראל וכן ביין רימונים היה ידוע שהרבה מזייפין אותו ביין, אבל בנ"ד אין כאן שום ריעותא דניחוש לתערובת, ובזה ודאי גם למ"א סמכינן אחזקה דאומן לא מרע נפשי'. ובודאי אם היה אפשר לתקן בקלות השגחה תמידית מהיות טוב וכו' (וזה ודאי הוא בקונעראל טעם דהרב דמאטטערזדארף אף שזה אינו דומה לנ"ד דשם הוא שומן ובשומן נקל יותר לערב שומן איסור בלי שירגישו, אבל בנ"ד אם יערבו שומן בקל יכולין להכיר ע"י כעמישע אנאליזע ומירתת), אבל אם הוא טורח רב ומסבב הוצאות רבות (שבודאי הקונים הישראלים יהיו צריכין לשלם שבעלי הפאבריק ימכרו וואוק הכשר ביוקר כדי להכניס הוצאותיהן) אין לנו רשות להחמיר. ומפני שאני טרוד כעת בחבילי טרדין אין לי פנאי להאריך. כנלע"ד.
מה ששאל לענין פפלאנצענעקזטראקט וואוק שלפי בחינת המבינים (זאכפערשטאנדיגען) ולפי ראות עיני מ"כ נעשה רק משמרי שכר המרותחים, ומ"כ נתן פסק שהוא כשר אחרי אשר התגרים נתנו הבטחה בכתב שאם ישנו איזה דבר בענין המעשה יודיעו למ"כ תיכף ומיד, וגם נתנו למ"כ רשות לבוא בכל עת אל הפאבריק ולראות את המעשה, והרב דק"ק אלטאנא פקפק בזה עפ"י דברי המ"א בסי' כ'. אומר אני לו יהא דנידון דידן דומה לנידון דמ"א, כדעת הרב דאלטאנא נ"י, מ"מ הרי האלי' רבא במקומו והנוב"י מה"ת חלק א"ח סי' ע"ב חולקין על המ"א בסברות נכונות, וכדאים הן הני אשלי רברברי לסמוך עליהן שלא להדר עובדא עכ"פ דזה הוא זילותא דבי דינא. ומ"מ לענ"ד אף לפי דעת המ"א אין בנ"ד חשש תערובת כיון דנתנו הבטחה בכתב שיודיעו להרב בכל עת שיוסיפו או ישנו איזה דבר לא מרעו נאמנות שלהן, דזה יהי' דומה לזיוף דכתב המ"א גבי מורייס (צ"ל מי רמונים) דאדם חשוב אינו משנה דיבורו שנותן בכתב כי גנאי וחרפה הוא לו. חוץ מזה הוא מירתת שהרב יבוא אל הפאבריק ויראה השינויים, ומה גם שיש בידו בכל עת להבחין ע"י כעמישע אונטערזוכונג אם נעשה תערובת בדבר. ובלא זה אין נידון דידן דומה לרמ"א דשם הציצית צריכין להיות נטוין לשמן ע"י ישראל וצריכין לנאמנותו של גוי שקנאו מישראל וכן ביין רימונים היה ידוע שהרבה מזייפין אותו ביין, אבל בנ"ד אין כאן שום ריעותא דניחוש לתערובת, ובזה ודאי גם למ"א סמכינן אחזקה דאומן לא מרע נפשי'. ובודאי אם היה אפשר לתקן בקלות השגחה תמידית מהיות טוב וכו' (וזה ודאי הוא בקונעראל טעם דהרב דמאטטערזדארף אף שזה אינו דומה לנ"ד דשם הוא שומן ובשומן נקל יותר לערב שומן איסור בלי שירגישו, אבל בנ"ד אם יערבו שומן בקל יכולין להכיר ע"י כעמישע אנאליזע ומירתת), אבל אם הוא טורח רב ומסבב הוצאות רבות (שבודאי הקונים הישראלים יהיו צריכין לשלם שבעלי הפאבריק ימכרו וואוק הכשר ביוקר כדי להכניס הוצאותיהן) אין לנו רשות להחמיר. ומפני שאני טרוד כעת בחבילי טרדין אין לי פנאי להאריך. כנלע"ד.
2
