מלמד להועיל חלק ב מ״גMelammed Lehoil Part II 43
א׳שאלה:
בא לפני מוכר יין כשר ובקש ממנו ליתן הכשר על יינו והוא הודה לי ששותה סתם יינם בבתי קוניו כי א"א לישא וליתן עם הרעזטויראטערען אם אינו שותה עמהם כמובן והרבה מוכרי יין עושים כן ואונס הוא בעיניהם. ואף אם חשוד לאותו דבר אינו נאמן מ"מ אינו מומר הוא אלא לתיאבון ולא להכעיס, אבל לגבי עדות מחמרינן טפי בממון מבאיסור ודבריו נראים בעיני מה שאומר ע"ד מסחרו וגם על מקצת מוכרי יין במדינתנו ועכ"פ לא רציתי ליתן לו הכשר המבוקש. ור"מ ייטיב נא להשיבני דבר מה דעתו הצלולה בכך.
בא לפני מוכר יין כשר ובקש ממנו ליתן הכשר על יינו והוא הודה לי ששותה סתם יינם בבתי קוניו כי א"א לישא וליתן עם הרעזטויראטערען אם אינו שותה עמהם כמובן והרבה מוכרי יין עושים כן ואונס הוא בעיניהם. ואף אם חשוד לאותו דבר אינו נאמן מ"מ אינו מומר הוא אלא לתיאבון ולא להכעיס, אבל לגבי עדות מחמרינן טפי בממון מבאיסור ודבריו נראים בעיני מה שאומר ע"ד מסחרו וגם על מקצת מוכרי יין במדינתנו ועכ"פ לא רציתי ליתן לו הכשר המבוקש. ור"מ ייטיב נא להשיבני דבר מה דעתו הצלולה בכך.
1
ב׳תשובה:
דבר זה תליא לכאורה בפלוגתא דט"ז וש"ך בסי' קי"ט ס"ב על הא דפסק רמ"א עובר עבירה לתיאבון לא מיקרי חשוד דלדעת הש"ך מיירי באופן דידוע שיש איסור והיתר לפניו והוא לא שביק היתירא ואכיל איסורא, וכ"כ הפר"ח, והט"ז דחה דין זה דאם הוא חשוד להכעיס פשיטא שאינו נאמן בשום דבר, וחשוד היינו בעובר לתיאבון (וע' ערוך השלחן שפסק ג"כ כט"ז) וא"כ לדעת הט"ז בנ"ד הוא חשוד לאותו דבר אף אם עובר לתיאבון. אמנם לש"ך י"ל דגם כאן יש איסור והיתר לפניו ויכול למכור יין כשר, וכ"ת דיי"נ הוא בזול יותר, א"כ צריך למכור גם יותר בזול, ואם מוכר ביוקר משום שאומר שהוא יין כשר הלא מרמה את הבריות ועל רמאות אינו חשוד. ועוד שמתירא פן יתודע הדבר ויפסיד מערופיא שלו, וגם יאמרו עליו שהוא רמאי. אך נראה דבנ"ד עדיף מלתיאבון דהא חשוד זה אינו שותה אפילו לתיאבון, ורק לצורך פרנסתו מפני הדחק הוא שותה ואילו היה יודע שיש תשובת רמ"א שמלמד זכות על העברינים ששותין סתם יינם היה אומר כדאי הוא הרמ"א לסמוך עליו בשעת הדחק. א"כ אפשר דאף הט"ז מודה בזה דלא מיקרי חשוד לאותו דבר. זאת ועוד אחרת דידוע דאף השותים סתם יינן נזהרין שלא יקחו לקידוש ולשאר מצות רק יין כשר, וא"כ בודאי לא ימכור סתם יינן בחזקת כשר דהא יודע דהקונה יקח את היין גם לקידוש, ולזה לא חשיד שיכשיל את חברו שיהי' בקידוש מנאץ ח"ו. וראיתי בספר עיקרי הד"ט שהביא בשם שו"ת הרמ"ז שהנזהר מסתם יינם כשהוא במקום שיש בו יין כשר אפס כי בדרך שאין לו יין כשר שותה מסת"י שהוא נאמן על חבית יין סתומה ששלח מעירו לאחד מהחברים ואמר על הן צדקו שהוא מיין כשר שבביתו שעושה לעצמו, דכיון דזה עביד לתיאבון לא מיקרי חשוד, ונ"ד נמי דכוותיה. והכל לפי מה שהוא אדם שאם האיש הזה בכל הדברים נוהג כיהודי כשר ויר"ש רק בדבר הזה מורה לעצמו היתירא לצורך פרנסתו יכול ליתן לו הכשר. ועל צד היותר טוב יזהירנו שאם יהי' מוכרח לשתות אצל קונה סת"י שלא לשתות בכל פעם בבת אחת רביעית שלם (⅛ Liter) כי יש דיעות שמקילין בחצי שיעור בדרבנן, אף דלא קיי"ל כן (ע' שו"ת יהודה יעלה חי"ד סי' קע"ג), ויפסיק בין שתיה לשתיה כערך 9 מינוטען. אמנם עיין גם בתשובות שהביא בס' לקט הקמח לפני סוף ה' סתם יינם.
דבר זה תליא לכאורה בפלוגתא דט"ז וש"ך בסי' קי"ט ס"ב על הא דפסק רמ"א עובר עבירה לתיאבון לא מיקרי חשוד דלדעת הש"ך מיירי באופן דידוע שיש איסור והיתר לפניו והוא לא שביק היתירא ואכיל איסורא, וכ"כ הפר"ח, והט"ז דחה דין זה דאם הוא חשוד להכעיס פשיטא שאינו נאמן בשום דבר, וחשוד היינו בעובר לתיאבון (וע' ערוך השלחן שפסק ג"כ כט"ז) וא"כ לדעת הט"ז בנ"ד הוא חשוד לאותו דבר אף אם עובר לתיאבון. אמנם לש"ך י"ל דגם כאן יש איסור והיתר לפניו ויכול למכור יין כשר, וכ"ת דיי"נ הוא בזול יותר, א"כ צריך למכור גם יותר בזול, ואם מוכר ביוקר משום שאומר שהוא יין כשר הלא מרמה את הבריות ועל רמאות אינו חשוד. ועוד שמתירא פן יתודע הדבר ויפסיד מערופיא שלו, וגם יאמרו עליו שהוא רמאי. אך נראה דבנ"ד עדיף מלתיאבון דהא חשוד זה אינו שותה אפילו לתיאבון, ורק לצורך פרנסתו מפני הדחק הוא שותה ואילו היה יודע שיש תשובת רמ"א שמלמד זכות על העברינים ששותין סתם יינם היה אומר כדאי הוא הרמ"א לסמוך עליו בשעת הדחק. א"כ אפשר דאף הט"ז מודה בזה דלא מיקרי חשוד לאותו דבר. זאת ועוד אחרת דידוע דאף השותים סתם יינן נזהרין שלא יקחו לקידוש ולשאר מצות רק יין כשר, וא"כ בודאי לא ימכור סתם יינן בחזקת כשר דהא יודע דהקונה יקח את היין גם לקידוש, ולזה לא חשיד שיכשיל את חברו שיהי' בקידוש מנאץ ח"ו. וראיתי בספר עיקרי הד"ט שהביא בשם שו"ת הרמ"ז שהנזהר מסתם יינם כשהוא במקום שיש בו יין כשר אפס כי בדרך שאין לו יין כשר שותה מסת"י שהוא נאמן על חבית יין סתומה ששלח מעירו לאחד מהחברים ואמר על הן צדקו שהוא מיין כשר שבביתו שעושה לעצמו, דכיון דזה עביד לתיאבון לא מיקרי חשוד, ונ"ד נמי דכוותיה. והכל לפי מה שהוא אדם שאם האיש הזה בכל הדברים נוהג כיהודי כשר ויר"ש רק בדבר הזה מורה לעצמו היתירא לצורך פרנסתו יכול ליתן לו הכשר. ועל צד היותר טוב יזהירנו שאם יהי' מוכרח לשתות אצל קונה סת"י שלא לשתות בכל פעם בבת אחת רביעית שלם (⅛ Liter) כי יש דיעות שמקילין בחצי שיעור בדרבנן, אף דלא קיי"ל כן (ע' שו"ת יהודה יעלה חי"ד סי' קע"ג), ויפסיק בין שתיה לשתיה כערך 9 מינוטען. אמנם עיין גם בתשובות שהביא בס' לקט הקמח לפני סוף ה' סתם יינם.
2
