מלמד להועיל חלק ב מ״הMelammed Lehoil Part II 45
א׳לענין פאבריק של שומן מפאלמקערן יש לצדד כמה צדדין להיתר: 1) כפי מה שאמר הרב ראזענאק היתה לפאבריק חזקת היתר ע"י משגיח יהודי, ואף שחשוד לחלל שבת בצנעה לא חשוד על מאכלות אסורות. עיין על דבר זה באריכות בערוך השלחן סי' קי"ט סעיף כ"ד והלאה: וגם הפאבריק עמדה בחזקת היתר, ואם לא היתה לפאבריק חזקת היתר א"כ קשה האיך היו אוכלין השומן עד עתה, דבדיקת הכעמיקער לענין מספר היאד אינה ראיה גמורה דהא אפשר שיש גם שומן איסור שמספר יאד שלו כשומן פאלמקערן, ועל כרחך היתה לפאבריק זה חזקת היתר או ע"י שומר או דלא חששו לזיופא ע' סי' קי"ד סעיף י' ובד"ת שם. ומעתה השאלה היא אי ע"י שהמספר היאד אינו מסכים איתרע חזקת השומר וחזקת הפאבריק.
1
ב׳2) אומר אני שלא איתרע דעל השומר אין להקפיד רק שלא יתערב שומן איסור בשומן הפאבריק, אבל אין נפקותא אם יתערב שומן שאר עשבים בשומן הפאלמקערן. וכיון שאומרין שנתערב בו שומן שאר עשבים א"כ אין מספר היאד ריעותא כלל וגם חזקת הפאבריק לא איתרע דהא הגידו בעצמם שעירבו, וגם הקריעגזאויזשוס העיד שבפאבריק הזאת נטחן כל שארית זרעוני שמן אשר באשכנז בזמן הזה, וא"כ שמן כזה מצוי להם, ותולין במצוי, ולא בטראן שאינו מצוי להם כל כך.
2
ג׳3) לפי מה שאמר לי מר אינו ספק רק אם מעורב בו טראן (ובלתי ספק בירר שלא היה בו שומן בהמה דאינו מצוי להם כלל). והנה בטראן עצמו יש ס"ס, ספק אם הוא מדגים טהורים, ואת"ל מדגים טמאים שמא נשתנה כ"כ עד שפנים חדשות באו לכאן ומותר לדעת הרר"י שהובא במג"א בסי' רי"ו. ואף שלדעת המג"א הלכה כהרא"ש דאוסר מ"מ כבר הקילו בזה כמה אחרונים (ה"ה הח"י ס"ק ט"ז והמקור חיים בסי' תס"ז סק"ד ועוד אחרונים ע' דרכי תשובה סי' ס"ז סק"ו). ומ"מ ע"י ס"ס אין להתיר טראן, כי הספק שמא נשתנה הוא ספק מחמת חסרון ידיעה. אמנם יש לצדד דטראן שבכאן דומה שהוא מהדג שעללפיש או מדארש ע' ד"ת סי' קנ"ה ס"ק כ"ה שהוא מצוי בינינו, ולא מוואללפיש שאינו מצוי כ"כ. ועכ"פ ספק גמור יש כאן.
3
ד׳4) אף את"ל שנתערב בו טראן ע"כ אנו צריכין לנקות הטראן שלא יהא ניכר בטעמו ויהא שוה בטעמו עם שאר השומן וא"כ מדאורייתא כבר נתבטל, והוי רק ספק דרבנן. ולענין אי אמרינן כאן דהוי ספק דרבנן ע"י גלגול כמבואר בש"ך דס"ס ע' פרמ"ג דיני ס"ס א' ושו"ת מהר"ם שיק י"ד סי' קכ"ה. ועוד דהא כאן יש ספק אם יש בו שום איסור ומותר (ע' בדס"ס אות י"ט).
4
ה׳5) ועדיין יש לספק אי הוי הקנייה מן הנכרי כמבטל איסור לכתחלה וזה מבואר בסי' ק"ח בדרכי תשובה ס"ק כ'. אמנם בעניננו כיון שאין אנו מוצאין שומן אחר והוי כשעת הדחק ודאי הוי דיעבד, ומכאן ואילך אם אפשר יש לדקדק לכתחלה להושיב שם שומר נאמן שאין לפקפק עליו.
5
ו׳6) והנה בד"ת סי' קי"ד ס"ק י"ט הביא בשם בית שלמה שיצא קול על שומן ראפס שנעשה בפאבריק של אדון עכו"ם שמערב בו שומן חזיר. והשיב דממ"נ אם ניחוש שעירב בו שומן שחלוק בטעמו עד שטעמו נרגש ויש בזה חשש איסור דאורייתא להא ודאי לא חיישינן דבכל מקום דאיכא למיקם עלה דמילתא אמרינן דאומן לא מרע אומנתו ואם ניחוש שמא עירב בשמן שומן איסור כזה שטעמו שוה לשמן הזה א"כ בכה"ג ליכא אלא חשש דרבנן ובדרבנן לא חיישינן לזיופא עכ"ד. ובנ"ד דליכא אפילו קול רק חששא בעלמא בודאי יש להתיר ובפרט שיש כאן הרבה ספיקות, ספק לא עירב בו טראן, ואת"ל עירב בו שמא הוא של דג טהור (ואף דשם אונס חד הוא מ"מ כיון שאין כאן ריעותא ברורה אמרינן ס"ס, חוות דעת אות י"א. וחוץ מזה כתבו כמה אחרונים דהא דס"ס משם אחד לא מהני הוא רק מדרבנן, ע' דרכי תשובה לסי' ק"י ס"ק רע"ח), ספק ג' שמא אינו נותן טעם וכבר נתבטל.
6
ז׳מכח הלין טעמי יש להתיר.
7
ח׳7) עוד יש היתר עפ"י נובי"ק סי' כ"ו דכ' דלדעת תוס' בתי' א' משקה היוצא מדגים טמאים רק מדרבנן וגם לתי' שני י"ל דלא הוי אלא טעם כעיקר, וכ"כ מהרי"א ח"א סי' נ"ב ולדעת חד תי' זה לא הוי לאו אלא עשה ובנובי"ת או"ח ס"ו כ' דבעשה לא אמרינן טכ"ע דאורייתא. קצרתי כאן מאפס מקום ואברר דברי לקמן.
8
