מלמד להועיל חלק ב פ״טMelammed Lehoil Part II 89
א׳שאלה:
בעלית בית הכנסת מצאתי תיבה גדולה מאד מלאה עלים של ספרים נדפסים שונים מהם בלה"ק ומהם בל"א ממ"ע שנקרא איזראעליט וא"א לקבור הכל בקרקע איך יש לעשות בזה?
בעלית בית הכנסת מצאתי תיבה גדולה מאד מלאה עלים של ספרים נדפסים שונים מהם בלה"ק ומהם בל"א ממ"ע שנקרא איזראעליט וא"א לקבור הכל בקרקע איך יש לעשות בזה?
1
ב׳תשובה:
הנה לענין העלים שהם מספרי לה"ק אין למצוא היתר אלא צריך לגונזן בקרקע דהרי פסק הרמב"ם פ"ו מה' יסודי התורה ה"א כל המאבד שם משמות הקדושים לוקה מן התורה. ואף דהש"ך בי"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב כתב דאם לא נתכון לקדש אין בו קדושה (וע' סדר משנה להג' מו"ה וואלף באסקאוויץ לרמב"ם שם שהביא סמוכין לדבריו נגד דעת הפר"ח) מ"מ הא לא התיר למחוק את השם אפי' לא נתקדש אלא לצורך תקון ומדרבנן מיהא אסור לאבד. וא"כ אף דמסתמא בספרים הנדפסים לא נתקדשו השמות מ"מ אותן ספרים שבלו צריכין גניזה בקרקע ואסור לאבדן דמסתמא יש שם אזכרות ושמות באותן עלים, וכבר נהגו בכל תפוצות ישראל לגנוז אותן עלים שנקראים בפיהם שמות. וע' בשו"ת משיב דבר להגאון מוולאזין ח"ב סי' פ' שכתב דבסידורין וחומשין גם סתמא בקדושה קיימי.
הנה לענין העלים שהם מספרי לה"ק אין למצוא היתר אלא צריך לגונזן בקרקע דהרי פסק הרמב"ם פ"ו מה' יסודי התורה ה"א כל המאבד שם משמות הקדושים לוקה מן התורה. ואף דהש"ך בי"ד סי' רע"ו ס"ק י"ב כתב דאם לא נתכון לקדש אין בו קדושה (וע' סדר משנה להג' מו"ה וואלף באסקאוויץ לרמב"ם שם שהביא סמוכין לדבריו נגד דעת הפר"ח) מ"מ הא לא התיר למחוק את השם אפי' לא נתקדש אלא לצורך תקון ומדרבנן מיהא אסור לאבד. וא"כ אף דמסתמא בספרים הנדפסים לא נתקדשו השמות מ"מ אותן ספרים שבלו צריכין גניזה בקרקע ואסור לאבדן דמסתמא יש שם אזכרות ושמות באותן עלים, וכבר נהגו בכל תפוצות ישראל לגנוז אותן עלים שנקראים בפיהם שמות. וע' בשו"ת משיב דבר להגאון מוולאזין ח"ב סי' פ' שכתב דבסידורין וחומשין גם סתמא בקדושה קיימי.
2
ג׳אמנם הנה עלים שכתובים בל"א אף שכתוב בהן קצת דברי מוסר או דברי תורה וגם פוסקים וגמרות ואם כן לכאורה י"ל דאפשר דהוו נכתבו קדש דעכ"פ מדרבנן אסור לאבדן כמבואר ברמב"ם ה' יסודי התורה פ"ו ה"ח, מ"מ הא פשיטא דאין בהן אזכרות דהיראים נזהרין לכתוב אזכרות על אותן עלים. וכבר העלה בשו"ת משיב דבר הנ"ל דבלאי כתבי קדש שאין בהן אזכרות לדעת התוס' מותר לאבדן עיי"ש שהאריך. ואף דלדעת הרמב"ם וסיעתו אסור לאבדן, מ"מ אינו אלא איסור דרבנן וספק דרבנן להקל. ובפרט שאלו העלים נדפסין ע"י נכרים וא"כ לא נכתבו כלל לשם קדושה. וגם היהודים המצווים להדפיס אינם מתכוונים להקדיש משום דיודעין דהעלים הללו אזלי לאבוד. וא"כ כאן דצריכין למקום התיבה בעד כתבי קדש שבלו יש להסיר משם עלי איזראעליט ולשורפן בטהרה ולקבור האפר והשמות של ספרי לה"ק יגנזו בקבורה. וע' משיב דבר שם שהתיר לאבד קאררעקטורען אפילו של ספרים משום דמתחילה באו כדי לאבד. וי"ל גם כאן כיון דיודעין שהרבה מאבדין העלין ונותנין בבתי אכסנאות ונסחבין הנה והנה בבזיון מסתמא אין עושין לשם קדושה כלל ואדרבא מתכוונים שלא לקדשם וניתנו לאבד ובפרט דנדפסין ע"י עכו"ם.
3
ד׳אחר שכתבתי ראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ל"ז שהיה לו פלפול בזה עם הגאון מוהר"ר יעקב רישר בעל שו"ת שבות יעקב שהתיר לשרוף בשעת הדחק כתבי קדש אם יש חשש שיבואו לידי בזיון ובעל כנסת יחזקאל חולק עליו, עיי"ש שהביא כמה שו"ת אחרונים. ונ"ל דבעלים הנדפסים בל"א כעניננו גם הוא היה מתיר.
4
ה׳אח"כ מצאתי שעל דבר הקאררעקטורען האריך ג"כ הגאון מקאוונא בשו"ת עין יצחק א"ח סי' ה' ו' ז' וגם הוא הכריע דשריפת כ"ק אינו אסור אלא מדרבנן. ועיי"ש שהביא שו"ת רבות המפלפלין בענין. ואחרי עיוני בדברי הגאון נ"ל ג"כ שאין בעלים של מ"ע אשכנזים אף שמביאים ד"ת שום קדושה. ובפרט שחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר מכשול ובודאי אינם מדפיסים לשום קדושה. ולענין הקבורה התיר הכנ"י שהבאתי לעיל לקברן בכלי עץ דכלי חרס דש"ס (מגילה כ"ו) לאו דוקא. ואם א"א בקברות יקברו בקרקע דהארץ רחבת ידים. ובשו"ת זרע אמת הובא בעקרי הד"ט א"ח סי' ח' אות י"ב מתיר לקבור אפי' בשקין, ושא"צ בעומק ג' טפחים דבטפח אחד סגי וע"ג שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"מ.
5
