מלמד להועיל חלק ג י״אMelammed Lehoil Part III 11
א׳שאלה:
נערה שילדה בזנות זה לערך שנה, ולא הניקה את הולד מעולם והיא נתקשרה בשידוכין לאיש הגון לה והגיע הזמן שקבעו להחתונה אם יש היתר לכונסה ושאר פרטי הדברים מבוארים בגביית עדות. תשובה: מהרב הגאון מהר"ם קארגויא להרב מו"ה איצק הירש דין מינקת חבירו אף שהוא רק מדבריהם מ"מ חמיר משאר איסור דרבנן כיון דתחלת התקנה היתה משום חששא דתקנת ולד ובירושלמי מסמיך לי' אקרא אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא כמ"ש התוס' בסוטה (כ"ו ע"א) ולכך רוב הפוסקים הראשונים החמירו בו ביותר אבל האחרונים החלו להקל והתירו וחזרו והתירו לפי צירך ודוחק השעה ולפי שלא מצאו ראיות חזקות לסמוך דבריהם העמידו יסודות ההיתר על קושיות ותירוצים של פלפול ודקדוקים קלים. ולפיכך בדיני מינקת חברו והסוגי' שבענין לא נשאר לחדש שום ראיי' או סברה שלא נאמרה ונשנית בכמה ספרים מהאחרונים זה בארוכה וזה בקצרה ואין ביניהם אלא שינוי הלשון כפל הענין במלות שונות, והמעיין יוכל לסתור בקל כל הבנין. והם בעצמם ודאי ידעו היטב שדבריהם אינן מכריעים אבל עקרי ההיתרים ראו כי טוב לאחוז בהם פעמים לצורך הולד ולפעמים לצורך האשה משום חרבן ביתה וכדי שלא להשיב תשובה גנובה ונגובה כארץ גזירה בלי טעם השלימו את החסרון לעטר דבריהם בקישוטי הוויות של פלפול.
נערה שילדה בזנות זה לערך שנה, ולא הניקה את הולד מעולם והיא נתקשרה בשידוכין לאיש הגון לה והגיע הזמן שקבעו להחתונה אם יש היתר לכונסה ושאר פרטי הדברים מבוארים בגביית עדות. תשובה: מהרב הגאון מהר"ם קארגויא להרב מו"ה איצק הירש דין מינקת חבירו אף שהוא רק מדבריהם מ"מ חמיר משאר איסור דרבנן כיון דתחלת התקנה היתה משום חששא דתקנת ולד ובירושלמי מסמיך לי' אקרא אל תסיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבוא כמ"ש התוס' בסוטה (כ"ו ע"א) ולכך רוב הפוסקים הראשונים החמירו בו ביותר אבל האחרונים החלו להקל והתירו וחזרו והתירו לפי צירך ודוחק השעה ולפי שלא מצאו ראיות חזקות לסמוך דבריהם העמידו יסודות ההיתר על קושיות ותירוצים של פלפול ודקדוקים קלים. ולפיכך בדיני מינקת חברו והסוגי' שבענין לא נשאר לחדש שום ראיי' או סברה שלא נאמרה ונשנית בכמה ספרים מהאחרונים זה בארוכה וזה בקצרה ואין ביניהם אלא שינוי הלשון כפל הענין במלות שונות, והמעיין יוכל לסתור בקל כל הבנין. והם בעצמם ודאי ידעו היטב שדבריהם אינן מכריעים אבל עקרי ההיתרים ראו כי טוב לאחוז בהם פעמים לצורך הולד ולפעמים לצורך האשה משום חרבן ביתה וכדי שלא להשיב תשובה גנובה ונגובה כארץ גזירה בלי טעם השלימו את החסרון לעטר דבריהם בקישוטי הוויות של פלפול.
1
ב׳ובדין מזנה הראשון אשר דבר בזה הוא המרדכי בפ' החולץ בשם הר"ם דאפי' ר"ת שחולק על ר"ש הזקן מ"מ במזנה מודה, וחכמי דורו חלקו עליו ויש מן האחרונים שפסקו להיפך דאפי' ר"ש הזקן שמתיר בגרושה אוסר במזנה שאין לה ממי שתתבע. ומהר"י מינץ אף שהקיל במזנה היינו משום להציל את הרבים ממכשול כהאי אמתא דעבדי בה אינשי איסורא במס' גיטין, ובסוף דבריו עשה סניף להיתר כיון דקיי"ל אשה מזנה מתהפכת שלא תלד וא"כ זנות הוי מילתא דלא שכיח שתלד ולא גזרו בה רבנן ולא הוי בכלל מינקת חבירו והאחרונים בנו על סניף זה בנינים הפורחים באויר ועכ"פ אין לנו שום ראיי' מן הש"ס או מן הראשונים, אבל האחרונים כמעט כולם הסכימו ועשו מעשה להתיר במזנה אפילו בלא דחק ואונס ואפי' היכא שהיא מניקה ונעשות דרך כבושה להתר על כן אנן נמי ניזל בתרייהו ושליחותא דקמאי עבדינן. ובנדון שלפנינו נתוספו כמה מילי מעליותא להתירא חדא שלא הניקה ולד זה מעולם, גם שהולד יש לו לערך ב' מאות זהובים מונחים ביד שליש א"כ יש לה ממי שתתבע ועוד דאיכא בזה רווחא לולד שהבעל יתחייב עצמו בערכאות להחזיק את הולד כבנו ולפרנסו עד שיהא בן י"ג שנה גם יש לצרף דכל מילי דערכאות קלא אית להו והוי קצת כמו גבי ריש גלותא דלא גזרו ופירשו המפרשים משום דאית להו קלא ואע"ג דאין לסמוך על זה מ"מ להיות סניף להיתר שפיר דמי על כן דעתי להלכה ולמעשה שהאיש הזה מותר לכנוס את האשה הנזכרת מיד בלי שהוי עכ"ל מהר"ם קארגויא.
2
ג׳אמר המעתיק: הת"ס סי' ל"ג ול"ד מחמיר מאד בדין מינקת חברו ומחשבו כדאורייתא, ואחריו החזיק תלמידו המובהק הוא מו"ר מהר"ם שיק זצ"ל, ע' בתשובותיו סי' כ"ח עד סי' ל"ד, וע' גם שו"ת משיב דבר חלק ד' סי' י"ח עד סי' כ"א, ושו"ת מהר"י אסאד סי' קכ"ז, קכ"ח, וסי' קל"ו. ולפ"ז צ"ע בפסק הנ"ל.
3