מלמד להועיל חלק ג מ״גMelammed Lehoil Part III 43

א׳שאלה:
איך מסדרין גט ע"י שליח אם הבעל נחפז ללכת. (גט ע"י כתבו ותנו).

ב׳תשובה:
אעתיק לפניך מה שמצאתי בענין זה בכתב הרב הגאון ר' מענדל קארגויא זצ"ל בעל המחבר ספר גדולי טהרה (והוא היה רבו של מר חמי הצדיק ר' יונה ראזענבוים זצ"ל) וז"ל שם: כתבתי לזכרון דברים ע"ד גט שסדרנו בפאריס והשליח לא היה בפנינו. בסדר גט שני ממהר"ם. ס' ס"א אם הבעל נחפז ללכת וכו' כל מ"ש מכאן ואילך הוא מבולבל בלי סדר וכמה דברים שהם טעות גמור על כן ח"ו לשום אדם שיסמוך על הסדר הכתוב כאן. ובא לידנו מעשה בפאריס שסדרנו גט בחדש טבת ביום ב' ט' בו שנת תקפ"ט והבעל לא היה יכול להמתין עד כלות כתיבת הגט ואחר העיון באנו על הסדר בדרך נכון ומסוקל ונשלח הגט לק"ק הראדנא והב"ד דשם מצאו הכל מתוקן ומוסכם.

ג׳דרך הראשון כשהבעל נחפז ללכת והשליח כאן. אחר שהשלים סי"ז בסדר ג"ש יאמר הבעל לסופר (א) אני נחוץ לילך לדרכי התתרצה אתה למסור הגט במקומי ליד פב"פ שאעשה אותו שליח להולכה: הן. (ב) הבעל לעדי הרשאה: שמעו מה שאצוה לפב"פ אל הסופר: כשאלך לדרכי תהא אתה פב"פ שליח במקומי למסור הגט ליד פב"פ שאעשה אותו שליח להוליך הגט לאשתי פב"פ, רוצה אתה לעשות דבר זה? הסופר: בלב שלם אני מתרצה לעשה דבר זה.

ד׳יחזור לסי' י"ח. יאמר לעדי הרשאה ולסופר תשמעו וכו' בסי' י"ט ומשם ואילך עד סק"ט.

ה׳קודם שילך הבעל לדרכו יאמר לו הסופר שיתן לו במתנה מה שיהא נשאר אחר כתיבת הגט מן הקלף והדיו ושאר כלי כתיבה ויאמר לו הבעל: מה שיהא נשאר מן הקלף והדיו ושאר כלי כתיבה אחר כתיבת הגט יהא לך במתנה גמורה אחר כתיבת הגט.

ו׳יעמיד הרב עדי ההרשאה והסופר והשליח לפניו. ישאל אל עדי הרשאה שמעתם שצוה הבעל פב"פ אל פב"פ (הסופר) שימסור במקומו את הגט ליד פב"פ שהוא שליח להולכה? הן. שמעתם מפי הבעל פב"פ שמנה את פב"פ להיות שלוחו וכו' סי' ל"א, ל"ב, ל"ג.

ז׳אחר שכפל את הגט יתנהו הרב ליד הסופר, ויחזור לסי' ל"ח ויזהיר את הסופר שיגביה את ידיו למעלה מידי השליח. יאמר הרב לעדי הרשאה ראו שפב"פ (הסופר) ימסור במקום הבעל גט זה ליד השליח ויאמר לעדי הגט שגם הם יהיו עדי מסירה. יודיע להסופר פירוש המלות. יאמר לו: אמור מלה במלה: (ד) אתה פב"פ (השליח) הולך גט זה להאשה פב"פ ותהא ידך כידו ועשייתך כעשייתו ודיבורך כדיבורו וכו' והוא נותן לך רשות וכו' וכמו בסי' מ"ב ויסיים תהא [נ"ל דצ"ל תהא היא הק' דוד צבי האפמאנן] מגורשת בו מבעלה פב"פ ומותרת לכל אדם, ואח"כ יחזור לסי' מ"ג ומשם ואילך.

ח׳הדרך השני אם הבעל נחפז ללכת ואין השליח בפנינו. אחר שהשלים סי' י"ז בסדר ג"ש יאמר הבעל לעדי הרשאה במעמד הסופר: שמעו שאני ממנה שליח להולכה: אל עדי הרשאה: (ה) אתם עדים פב"פ ופב"פ הנני פב"פ ממנה בפניכם את פב"פ (המכונה פב"פ) להוליך גט כריתות לאשתי פב"פ וליתן אותו לידה ותהא ידו כידי ועשייתו כעשייתי וכו' ואני נותן לו רשות לעשות שליח במקומו וכו' בכל מקום שימצאנו כמו בס"ך הכל בלשון נסתר.

ט׳הבעל אל הסופר: אני נחוץ וכו' סי' (א) וכו' למסור הגט במקומי ליד פב"פ שעשיתי שליח להולכה הן. (ב) וכו' רק במקום אעשה יאמר עשיתי. אחר זה יחזור לסג"ר מסי' מ"ט עד סי' נ"ט. וקודם שילך הבעל לדרכו יאמר לו הסופר (ג) וכו'. ואח"כ ימתינו עם התחלת כתיבת הגט עד שיבוא השליח. כשיבוא השליח יודיע לו הרב שאם יתרצה להיות שליח יהא אסור לישא המגורשת. גם יודיע לו שהבעל היה נחוץ ללכת ועשה במקומו (את הסופר) שליח שימסור הגט ליד שליח להולכה.

י׳הרב אל השליח: תתרצה להיות שליח להוליך הגט להאשה פב"פ אשת פב"פ. הן. יאמר לו עוד: הבעל פב"פ מנה אותך בפני עדים אלו פב"פ ופב"פ להוליך גט כריתות לאשתו פב"פ וליתן אותו לידה ותהא ידך כידו וכו' עד ומותרת לכל אדם. אתם עדים שמעתם דברים אלו מפי הבעל? הן. מרוצה אתה לשליחות זו? השליח: בלב שלם אמרתי וגמרתי לעשות דבר זה ואח"כ הכל כמו בדרך הראשון.

י״אובגט אין כותבין העומד היום ולא העומדת היום.

י״בנוסח ההרשאה כשהגט הוא על דרך הראשון. בפנינו עדים חתומי מטה בשני בשבת וכו' עשה הבעל פב"פ את פב"פ (הסופר) להיות שליח במקומו למסור את הגט ביד פב"פ שיהא שליח להולכה וכך אמר הבעל בפנינו אל פב"פ (הסופר) אתה פב"פ תהיה שליח במקומי למסור את הגט אל פב"פ שיהא שליח להולכה. והתרצה (הסופר) לדבר זה. ואל פב"פ אמר בפנינו: אתה פב"פ הנני ממנה אותך וכו' והתרצה פב"פ לשליחות זו בלב שלם. ונמסר הגט מיד פב"פ (הסופר) ליד פב"פ להוליכו לפב"פ אשת פב"פ וכך אמר (הסופר) בשעת מסירה אתה פב"פ וכו' (ד) ואח"כ יגמור כל שאר נוסח ההרשאה.

י״גנוסח ההרשאה כשהגט הוא על דרך השני. בפנינו עדים חתומי מטה בשני בשבת וכו' מנה הבעל פב"פ את פב"פ שלא בפניו להיות שליח במקומו להוליך גט כריתות להאשה פב"פ אשת פב"פ וכך אמר הבעל בפנינו אתם עדים פב"פ ופב"פ וכו' (ה), שוב עשה הבעל את פב"פ (הסופר) להיות שליח במקומו למסור את הגט ליד פב"פ הנזכר שעשה שליח להולכה ונתרצה פב"פ (הסופר) לזה. וכאשר בא לפנינו פב"פ (השליח) הגדנו לו את כל דברי השליחות בפרטות וקבל עליו בלב שלם וברצוי גמור שליחות זו. ונמסר הגט מיד פב"פ (הסופר) ליד פב"פ (השליח) להוליכו לפב"פ אשת פב"פ וכך אמר (הסופר) בשעת מסירה אתה פב"פ וכו' הכל עד גמירא כמו בנוסח הראשון...

י״דעתה באתי להעיר בקצרה על הסדר שסידר לנו הגאון מהר"ם בעל ס"ג. וכדי שלא להתבלבל בשמות שונות אקרא לשליח המוסר הגט לשליח הולכה (הסופר) ואת שליח הולכה בסתם (שליח), הנה בדרך הראשון סודר לנו שירשה את (הסופר) ואח"כ ימנה השליח, ולכאורה אין טעם לסדר זה דאדרבה כשימנה את השליח מקודם עדיף טפי כדי שידע הסופר למי ימסור הגט ויהא שליחותו שליחות ברורה ומ"מ נראה דיפה דקדק דאם ימנה השליח קודם איכא למיחש ללעז שיאמר השליח אילו הייתי יודע שלא ימסור הבעל עצמו הגט לידי לא הייתי מתרצה לשליחות ומצינו חששא כזו בש"ס גבי שליח קבלה, אבל עכשיו שמצוה את הסופר במעמד השליח תו ליכא חששא, ועכ"פ מי שירצה למנות השליח קודם כמו בדרך השני שפיר דמי, רק קודם המנוי יאמר לו שהוא לא ימסור את הגט בעצמו לידו. ואז צריכין ג"כ לשנות קצת נוסח ההרשאה וכדי שלא לשנות הנחתי הסד כמו שהוא לפנינו. בדרך השני כשממנה שליח שלא בפניו נ"ל דבעל ס"ג לא דקדק בזה כראוי דאם יאמר סתם אני ממנה את פב"פ קרוב הדבר דהוי גט פסול דאין כאן שליחות בעדים דמהיכן יודעין העדים שזה הוא דלמא נתכוין לאחר בעיר הזאת או בעיר אחרת, וגם יש לדון בזה מטעם דאין ברירה, על כן הנכון דצריך להודיע להעדים את פב"פ בכנוייו וכנויי אבותיו ומקום מולדתו ומקום עמידתו כדי שתהא עדות ברורה בדבר ואחר שידעו העדים ברירור למי נתכוין תו א"צ לפרש בכל פעם אלא סגי בסתם פב"פ, ואולי שבעל ס"ג ג"כ דעתו כך אלא שקיצר ונתן מכשול למעיין. ובגט שסדרנו ביום הנ"ל לא היה השליח לפנינו והסכמנו שהבעל יאמר לעדי הרשאה. תדעו שאני אמנה את יוסף בן אברהם הנקרא יוזל שווערינער מעיר ווישגראד העומד פה היום בעיר פאריס ואח"כ אמר הנני ממנה וכו'.

ט״ובסס"א ויאמר לעדי הרשאה בזה הלשון וגו' יש כאן ט"ס וצ"ל להוליך גט כריתות לאשתי פב"פ וכו' בכל מקום שימצאנה וכו' ולפי שסיים שיאמר הכל בלשון נסתר חשבו המדפיסים שיאמר להוליך גט לאשתו ג"כ בלשון נסתר והוא טעות. שם: ויאמר אתה פב"פ וכו' ותהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי וכו' כל הנוסח הזה הוא טעות גדול והמגרש בגט עפ"י נוסח כזה הגט פסול והולד ספק ממזר דהא הסופר הוא שליח שלא ניתן לגירושין ואם יאמר שתהא ידך כידי ועשייתך כעשייתי א"כ אין כאן שליחות כלל ודברים אלו מתבררים בגמרא ובפוסקים. וכן מה שמסיים תהא מגורשת ממני הוא טעות והנוסח הנכון כבר כתבתי למעלה ובודאי ששגגה זו לא יצאה מתחת יד מהר"ם ז"ל אלא המדפיסים שקלקלו ועתידין ליתן את הדין.

ט״זנוסח ההרשאה בדרך הראשון ובדרך השני מבולבל ומוטעה וכבר כ' הב"י כל שחסר עיקר הודעת עשק השליחות בהרשאה היא בטילה וכבר בררתי הנוסח הנכון לכל אחד מהדרכים.

י״זוהנה אחד מחבירי ממסדרי הגט אמר לי על מה שהוצרכתי לפרש שם השליח בכנוייו ומקום דירה ולידה כשממנה אותו שלא בפניו שאין בדבר צורך דהרי בלא"ה לדעת הרבה פוסקים שליח להולכה א"צ למנותו בעדים אלמא בדיבורא בעלמא סגי ולי נראה דאין מכאן ראיה דשאני התם דעכ"פ יש כאן שליחות מבוררת שהרי השליח שמע מהמגרש שממנה אותו לשליח ותו נאמן לומר הבעל עשה אותי שליח כמבואר שם אבל שלא בפניו אינו יודע כלום כי אם עפ"י העדים שעשה שליח ד"מ את יוסף בן אברהם ומאן יימר דנתכוין דוקא לו דלמא על יוסף אחר נתכוין והעדים עצמן אינן יודעין בזה דבור ברור כ"ש השליח. וכ"מ ברמב"ם שכ' שא"צ למנותו בעדים אלא להודיע אמיתת הדבר ולכך כשהשליח והמשלח מודים בדבר כשר ש"מ שעכ"פ צריך שיהא גלויה לנו אמיתת הדבר וזה אינו אלא במפרש השליח בשמו ובסימניו וזולת זה אין כאן שליחות (ועיין בתשובת הרשב"א שהביא הב"י ס"ס קמ"א אי בעינן יחוד בשליח להולכה).

י״חמה שכתבתי בסמוך שיכול למנות השליח מקודם ואח"כ הסופר דבר זה מצאתי אח"כ בתשובת הרא"ש הביאו הטור במעשה דר' יונה שמינה מקודם את ר' שלמה להולכה ואח"כ את הסופר עיי"ש.

י״טשוב אמר לי חבירי הנ"ל השתא דאתינן להאי מעשה דר' יונה הנ"ל א"כ אפילו אמר הסופר ויהא ידך כידי וכו' ג"כ אין הגט פסול דהרי מתחילה מינה אותו בשליחות גמור כדרך שממנין כל שליח להולכה ואם הסופר קלקל את דיבורו מה לנו עם קלקולו כיון שמקודם נעשה שליח כהוגן כמ"ש הרא"ש בהאי עובדא ואני אמרתי לו אפשר שהוא כדבריו אבל לדעתי במעשה דהרא"ש לא נזכר כלל מה שאמר לו הסופר לר' שלמה בשעת מסירה ואפשר שנתן לו הגט בשתיקה וכ"מ בתשובה שם שהיה דן רק על לשון הכתוב בשטר הרשאה אבל הכא שאומר לו הסופר בשעת מסירת הגט שתהא ידך כידי והוא עצמו לא נעשה שליח לגירושין דלמא אדעתא דהכי קבל את הגט וחזר בו משליחותו הראשונה כיון דעיקר השליחות חלה בשעת מסירת הגט לידו, ועדיין צ"ע בזה, ועכ"פ אני חוזר בי דאין הגט בודאי פסול אלא ספק פסול, ועיין בריב"ש סתע"ב שאם אין גלוי דעתו אצל השליח אמרינן דאדיבורא של המוסר סמיך וכוונתו לא מעלה ולא מורדת כלל. מענדל קארגויא. ע"כ מצאתי בכתבי הגאון מוהר"ר מענדל קארגויא וידוע דבר סמא הוא.