מלמד להועיל חלק ג מ״הMelammed Lehoil Part III 45
א׳תשובה:
מ"ש הגאון רמ"ק לזכרון פאריס תקפ"ו בענין גירושין ע"י שליח לקבלה, וע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ב ומ"ג.
מ"ש הגאון רמ"ק לזכרון פאריס תקפ"ו בענין גירושין ע"י שליח לקבלה, וע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ב ומ"ג.
1
ב׳בא לידונו מעשה שאשה אחת רכה בשנים שמה שרה בת קאפל ברחה מבית בעלה אלי' בן זעליגמן וזה יותר משתי שנים שהיא מתגוררת בבית קרוביה וכל ההשתדלות לפתותה לשוב אל בית בעלה היתה לריק גם נסו קרובי הבעל לרצותה לקבל גט מיד בעלה כדי שלא ישב גלמוד בלי אשה גם זה לא הועיל כי אמרה בפירוש שכך כוונתה שלא יוכל לישא אשה אחרת אם לש שיתן לה סך גדול מאוד אשר אין ביכולת הבעל וקרוביו. וזה איזה שבועות נודע לקרובי הבעל כי האשה תלך מכאן לקבוע דירתה בעיר ברעסט בבית אביה אשר דר שם ואז נועצו הקרובים לנסות עוד הפעם לרצותה במיטב כסף למעשה הגט והצליחה דרכם שהבטיחה האשה לקבל גט וכבר השלישו לה סך המוסכם ביניהם. והנה הבעל אינו בעיר הזאת לפי שעה גם לא נודע מקומו וגם מתי יבוא לביתו ובאו לפנינו קרובי הבעל לשאול מאתנו אם יש דרך לקבלת הגט בלי שימתינו עד ביאת הבעל כי הדבר נחוץ מאוד מאחר שהאשה גמרה בדעתה לילך לעיר ברעסט בתוך ימים אחדים ואינה רוצה להמתין עד שיבוא הבעל גם יש לחוש שתחזור בה ממה שהבטיתה לקבל גט, וידוע דבעיר ברעסט לא נמצאו בני תורה וק"ו שלא נמצא שם ב"ד הצריך אם הנעשה הדבר ע"י שליח להולכה כל זה הציעו לפנינו הקרובים.
2
ג׳והשבנו להם שדבר זה הוא דבר חדש וגם חמור מאוד ולפי שעה אין אתנו להשיב הן או לאו וקבענו להם זמן לחזור ולבוא לפנינו לאחר כלות ז' ימים ובנתיים נעיין בדבר. והסכמנו שבתחלה ועיין כל אחד ואחד בפני עצמו בפוסקים המדברים בענין ובכל דבר שיסתפק לנו נראה לברר במעמד כולנו עד שיצאו הדברים מוסכמים לדינא.
3
ד׳וזה אשר עלה בהסכמתנו. ידוע מ"ש הטור בשם רבינו פרץ ואחריו נמשכו האחרונים (ש"ע סקמ"א סכ"ט) דבזמן הזה אין להזדקק לגרש ע"י שליח קבלה, אבל הב"ח והט"ז הסכימו דבמקום שא"א בענין אחר שרי והביאו מעשה באיש שהיה עתים חלים ועתים שוטה וגרש ע"י ש"ק. ונדון דידן עדיפא מדידהו דהתם לא הוי אלא ספק השקול וכאן הוא קרוב לודאי שיתבטל מעשה הגט לגמרי או לא יוגמר הדבר קודם שתשתנה רצון האשה. עוד ראינו שיש מצוה גדולה ואפרושי מאסורא בדבר לפי שיש לחוש שתאמר פנויה אני ותנשא לאיש מאחר דבעיר ברעסט וסביבותיה המה יהודים מעטים וכולם מפוזרים בכפרים ועיירות ורבים לא ידעו כלום מדת משה וישראל וסוברים דאשה שלא נישאת בחופה וקידושין בפומבי אין לה דין א"א והאשה שרה הנ"ל חופה וקידושין שלה היו בהסתר גם לא בהסכמת הערכאות על כן אם תרצה להנשא לאיש אין אדם יכול למחות בידה, ואע"ג דבשאר דוכתי לא חיישינן להכי מ"מ אשה זו שעסקיה רעים כנודע חששה קרובה היא על כן מצוה להפריד בין הדבקים. וכל זה אלו היה כאן מקום להחמיר שלא לגרש ע"י ש"ק אבל בנדון דידן אין שום שמץ חומרא (ימים רבים אחרי כן מצאתי במהרמ"פ ס"ג שכתב כמו כן היכא דליכא חששא דהכרת חתימות מודה הר' פרץ). דהמעיין בטור יראה דעיקר החשש הוא משום שטר השליחות ושטר הקבלה שבכל אחד מהן צריך שיכירו שם במקום שנותנין הגט כל החתימות של השלשה הדיינין וזה באמת דבר שאינו מצוי מלבד שאר החששות שיש בדבר וכמו שאבאר אבל אם העדים בפנינו שמעידין על השליחות וגם מכירין את השליח בזה אין שום חשש בעולם ובנידון דידן שנתינת הגט תהיה בעיר הזאת והעדים והשליח עומדים אתנו להעיד על כל פרט ופרט ואנחנו הב"ד יודעים בעצמנו כל ענין השליחות כפי אשר נעשה בפנינו לזאת הסכמנו להזדקק לזה וסדרנו את הדברים לפי מה שעלה בידינו אחר העיון בהפוסקים.
4
ה׳והיה זה ביום ד' ח' אדר הראשון שנת תקפ"ו פה פאריס אחר שהשוו הקרובים את עצמם עם השליח עבור שכרו.
5
ו׳א' יזמין ב"ד של שלשה הכשרים לדון דיני ממונות. ב' יהדר אחר שני עדים כשרים שלא יהא בהם שום חשש פסול ולא יהי' קרובים לא לאיש ולאשה ולשליח או לב"ד ויהיו יודעים לקרות ולחתום ההרשאה. ג' יהדר שיהי' אלו העדים מכירים את הבעל ואת האשה. ד' יבדוק את האשה ע"י נשים אם הביאה סימנים (הכל כמו בחליצה ממש). ה' הב"ד יתועדו יחדיו ואח"כ תבוא האשה והשליח והעדים לעמוד בפני הב"ד גם הנשים שבדקו אותה. ו' ישאל את האשה: מה תרצי ותאמר: באתי הנה לעשות שליח שיקבל גטי בשבילי מיד בעלי אליהו בן פנחס המכונה זעליגמן. (וכל השאלות הבאות יפרש היטב בלע"ז כדי שתדע האשה והשליח והעדים כל פרטי הדברים בבירור). ז' יודיע הרב לשליח שאם יהא שליח שאסור לישא הגרושה. ח' הב"ד יהרהרו תשובה בלבם גם יאמר כן אל העדים ואל השליח. ט' יזהיר את האשה והשליח והעדים שלא ישיבו על השאלות ב"פ הן או ב"פ לאו. יו"ד יזהיר את העדים שישמעו היטב מה שישאלו את האש הואת השליח ומה שישיבו. י"א ישאל לנשום אם בדקוה כדין ואם יודעים שהיא גדולה (ואם אין הנשום בפנינו יודיע לעדים שנבדקה כראוי). הן. י"ב. אל העדים: הידעתם כי האשה הזאת שרה בת יעקב המכונה קאפל היא אשת אליהו וכו': הן. י"ג. אל האשה: את מי תרצי שיהא שלוחך לקבל גטך מיד בעלך אליהו וכו' ותאמר: אני רוצה לעשות שליח לזה שמואל בן יעקב שיקבל גטי בשבילי מיד בעלי אליהו וכו'. י"ד. ישאל את השליח אם הוא מתרצה לשליחות זו: הן. ט"ו. ישאל את האשה אם היא עושה מרצונה הטוב שליח לקבלה את שמואל ב"פ. ותאמר הן. ט"ז. אולי את אנוסה לשליחות זו ע"י שבועה או נדר. לא. י"ז. אולי נשבעת שלא לקבל גט או לעשות שליח (ואם אמרה שנשבעה יתירו לה). י"ח. אולי מסרת מודה (הכל כמו בסג"ר של מהר"ם סמ"ד ובטול מודעה שם). י"ט. יודיע ויברר להאשה מה הוא ענין שליח לקבלה. כ'. תאמר אל העדים: אתם עדים משה בן יצחק, שמואל בן מנחם, שמעו שאני ממנה את שמואל בן יעקב להיות שליח קבלה. ותאמר אל השליח: אני שרה בת יעקב המכונה קאפל ממנה אותך שמואל בן יעקב להיות שלוחי לקבל גטי בשבילי מבעלי אליהו וכו' בכל מקום שתמצאהו, ותזכה לי בו, ותהא ידך כידי וקבלתך כקבלתי ומיד שיגיע הגט מיד בעלי אליהו וכו' לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ואני מקבל עלי בשבועת התורה שלא לבטל את השליח. כ"א. הרב אל השליח: השמעת דברי האשה שמנתה אותך לשליח קבלה, הן. כ"ב. האתה מרוצה לשליחות זו בלי שום אונס ובלי שום תנאי והשליח יאמר: בלב שלם ובנפש חפצה אני מתרצה לשליחות זו בלי אונס ובלי שום תנאי. כ"ג. הרב ישביע להשליח שלא יבטל את שליחותו ולא ימסור שליחותו לשליח אחר. והשליח יאמר: אני נשבע בשבועת התורה שלא לבטל שליחות זו ולא למסור את שליחות לשליח אחר. כ"ד. אח"כ ישאל הרב להעדים: שמעתם שמנתה האשה הזאת שרה וכו' את שמואל בן יעקב להיות שליח קבלה לקבל גטה בשבילה מבעלה אליהו וכו'. הן. שמעתם שהתרצה שמואל וכו' לשליחות זו בלי אונס ותנאי. הן. שמעתם שהאשה שרה וכו' בטלה כל המודעות שמסרה על שליחות זו וגם נשבעה שלא לבטל השליח. הן. שמעתם שנשבע השליח שלא לבטל שליחותו ולא למסור שליחותו לאחר. הן.
6
ז׳אחר זה יכתבו את ההרשאה, וזה נוסח ההרשאה אשר הסכמנו עליה. זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים חתומי מטה ברביעי בשבת שמנה ימים לירח אדר הראשון שנת חמשת אלפים וחמש מאות ושמונים ושש לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן במתא פאריש איך שבאה לפנינו האשה שרה בת יעקב המכונה קאפל אשר ידענו כי היא גדולה בשנים ובסימנים וגם אנחנו מכירים אותה כי היא אשת אליהו בן פנחס המכונה זעליגמן ואמרה לנו הוו עלי עדים כשרים ונאמנים איך שברצון נפשי בלי שום אונס ובלי שום תנאי אני ממנה את שמואל בן יעקב להיות שליח לקבל לי גטי מיד בעלי אליהו בן פנחס המכונה זעליגמן ואחר שבטלה בפנינו כל המודעות שמסרה על שליחות זו אמרה בפנינו אל שלוחה שמואל בן יעקב אני שרה בת יעקב המכונה קאפל ממנה אותך שמואל בן יעקב להיות שלוחי לקבל גטי מיד בעלי אליהו בן פנחס המכונה זעליגמן בכל מקום שתמצאהו ותזכה לי בו ותהא ידך כידי וקבלתך כקבלתי. ומיד שיגיע הגט מיד בעלי אליהו בן פנחס המכונה זעלימגן לידך אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם. והשליח שמואל בן יעקב התרצה לשליחות זו בדעת שלימה ונפש חפצה וקבלה האשה על עצמה בשבועת התורה שלא לבטל את השליח גם השליח נשבע בשבועת התורה שלא לבטל השליחות ושלא למסור שליחותו לשליח אחר ומה שנעשה בפנינו ושמענו וראינו כתבנו וחתמנו להיות לראיה ביד השליח שמואל בן יעקב על מנוי שליחות קבלת הגט. והכל שריר וקים. משה בן זעליגמן עד. שמואל זנוויל בן כ"ה מנלי מיץ עד.
7
ח׳אח"כ יכתבו ב"ד את ההנפק ויחזרו לחתום (היינו לכתוב ההנפק) סמוך לחתימת העדים ממש. וימסרו את ההרשאה מקוימת ביד השליח. והב"ד יעשו להם העתק ולענין מנוי השליחות הנ"ל עם כל השאלות והתשובות הכל כפי שנעשה בפניהם דברים כהווייתן גם יעשו להם העתק מההרשאה ומהנפק ויהי' להם הכל למשמרת אולי יארע גמגום או ספק באחד מהפרטים ויוכלו לעמוד בקל על הבירור.
8
ט׳והנה אנחנו לא כתבנו הנפק על ההרשאה גם לא מסרנו אותה ליד השליח מטעם שיתבאר בסמוך.
9
י׳(הערות: יברור שליח שיהא כשר לשליחות כמו שנתבאר גבי שליח הולכה ולא יהא קרוב הכל כמו שנתבאר. והיה ראוי לכתוב בהרשאה שהעדים ידעו שהשליח הוא גדול בשנים אך לא מצאתי כן בשום נוסח גם בהרשאה של שליח להולכה לא הוזכר זה).
10
י״אבכאן נעיר בקצרה על ענין שליחות קבלה לפי שהפוסקים לא ביארו לנו בזה כל הצורך.
11
י״בכבר כתבני דרבינו פרץ והאחרונים אחריו החמירו בש"ק משום שצריך שיכירו כל החתימות של ג' הדיינים ומלבד חששא זו יש לגמגם הרבה להתיר א"א לעלמא על סמך כתב הרשאה ובפרט אם נתפוס כדברי הרמב"ם דכל עיקרו של שטרות אינו אלא מד"ס ואע"ג דמתירין האשה לעלמא אם מביאה גטה לפנינו התם שאני שהרי השטר מוכיח ע' ב"ש סקמ"א ס"ק מ"ו ואפי' לדעת החולקים על הרמב"ם אין לנו ראייה להתיר דאפשר דשטר הרשאה לא ניתן ליכתב וכן מצינו סי' מ"ב ס"ד מצאו בשטר פ' קידש פלונית וכו' והביא הב"י וד"מ אפי' הוא מקויים אין משגיחין בו כיון דלא ניתן ליכתב וכיון דבמשנה תנן דשליחות קבלה צריך דוקא עדים ולא מצינו בשום מקום בש"ס שהזכירו שטר הרשאה לענין זה קרוב הדבר לומר דמקרי לא ניתן ליכתב גם מצד אחר יש לגמגם דאפי' מכירין חתימות הדיינים מ"מ מאן מסהיד על השליח דהוא הוא דלמא נאבד שטר ההרשאה מן השליח והוא מצאו או שהשליח הראשון עשה אותו שליח וכ"מ בב"ש סקמ"א סקט"ו וכן בב"ש סקמ"ב סק"ז דש"ק אינו נאמן לומר דהאשה עשאתו שליח על כן צריך עיון דאפשר אם אין מכירין השליח אפי' בשעת הדחק אין להתיר וע' מ"ש הב"י בשם הר"ש בן הרשב"ץ. מיהו כל זה אם עושין מעשה ע"פ שטר ההרשאה אבל במעשה שלפנינו שאנחנו הב"ד בעצמנו ראינו וסדרנו את כל מעשה השליחות גם השליח והעדים הם לפנינו בזה אין שום צד לאיסור גם לא היה צורך לשטר הרשאה אלא שעשינו זאת לרווחא דמלתא וגם מחששא שמא ימות אחד מן העדים שלא ישאר פקפוק בדבר.
12
י״גובזה נבאר בקיצור הסדר שסדרנו כל דבר בטעמו ונימוקו. מה שהצרכנו להשוות עצמם עם השליח קודם שתתרצה לשליחותי כ"ה בסדר ג"ש סי"ב גבי שליח להולכה כדי שלא יטעון עד"ז לא נתרציתי ואיכא לעז.
13
י״דסעיף א'. יזמין ב"ד של שלשה. היינו אם רוצין לקיים החתימות אבל אם אין רצונם לעשות הנפק מדינא א"צ ב"ד. סעיף ג'. העדים יכירו את האשה. זה פשוט בטעמו דאם אינן יודעין שזו היא אשתו של פלוני לא הוי שליחות. והיה נראה לנו דהיה צריך לחקור אם יש בעיר עוד אחר ששמו כשמו מיהו לפי שעיקר חששא זו בשעת נתינת הגט לא הטרחנו עצמנו לחקור אחר זה. סעיף ד'. לבדוק את האשה אם היא גדולה. כ"ה בש"ע סקמ"א סכ"ח.
14
ט״וולכאורה נראה דאיירי דוקא אם נתקדשה ע"י אביה כשהיא קטנה דהוי קידושין דאורייתא ודילמא עדיין היא קטנה ואינה עושה שליח אבל אם נתקדשה ע"י עצמה כגון בנדון שלפנינו א"כ א"צ בדיקה דממ"נ דאם היא קטנה הרי לא היו קידושיה קידושין. מיהו הפוסקים לא חילקו בכך. וצ"ל דסברי דאף אם נימא דקידושיה לא היו קידושין מ"מ עכ"פ מיאון בעי' והכא אין כאן לא גט ולא מיאון, א"נ י"ל דחיישינן דבשעת שליחות היא קטנה ולאח"כ נעשית גדולה וכמ"ד ביבמות דק"ט דגדלו קידושין בהדה והוי קידושי דאורייתא אע"ג דלא בעל ואע"ג דהפוסקים לא פסקו כן מ"מ י"ל דחששו לחומרא. וע' בד"מ שהקשה כעין זה גבי קטן.
15
ט״זסעיף כ"ג. השליח לא ימסור שליחותו לשליח אחר. דבר זה פשוט בטעמו כיון דקיי"ל בסקמ"א סמ"ג דאין שליח קבלה עושה שליח א"כ אם עשה שליח אחר לא מהני והוא כבר סלק עצמו משליחותו וצריך מינוי מחדש דדוקא גבי אשה קיי"ל שם סמ"ד אם עשתה שליח אחר לא ביטלה השליח הראשון אבל השליח כיון שאין בידו לעשות כן הוי בטול. ובאמת בעיטור כתב בנוסח של שטר הרשאה של ש"ק ואני נותן לך רשות לעשות שליח וכו' אבל אנן לא קיי"ל כן וכן אם כותב שיקבל הגט משליח בעלה כיון דקיי"ל סקמ"א דאינו רשאי לקבל מיד שליח בעלה א"כ השליחות וההרשאה בטלים. ודע שמה שהארכנו לפרש בהרשאה כל פרטי הדברים אע"ג דבהרשאה של שליח הולכה אין מאריכין כל כך הייני משום דהתם ההרשאה אינה מעכבת ואפי' נאבדה הגט כשר ואעפ"כ כ' הב"י דאם השמיט בה דבר שעיקר השליחות תלוי בו ההרשאה פסולה, וכ"ש בהרשאה של ש"ק שעליה אנו סומכין ומתירין א"א לעלמא ע"כ צריך הב"ד של הנתינה לעיין ולידע כל פרט ופרט אם נעשה כדינו ואם השמיט דבר אחד מדברים המעכבים ודאי ההרשאה פסולה.
16
י״זוהנה אנחנו לא כתבנו הנפק על ההרשאה לפי שידענו שאנחנו נהיה הב"ד שיסדרו הגט ועלה בלבנו ספק אם הב"ד החתומים על ההנפק יכולים להיות ממסדרי הגט ומקום הספק הוא מהא דקיי"ל בח"מ ס' מ"ו סכ"ב דיינו קיום לא יהיו קרובים להדיינים שדנים על המלוה עצמה וא"כ כ"ש שדייני הקיום הם עצמם דנין על המלוה דפסולין ובאמת שאפשר לחלק דסידור הגט לא מיקרי דין כמ"ש רמ"א בסדר הגט וכן משמע ממ"ש בסדר מהר"ם סדר גט שלישי ס"ח דיכולים הב"ד להיות קרובים להרב שסידר את הגט ש"מ דסידור גט לא מיקרי דין מיהו יש לחלק דהתם בשליח המביא גט מדינא א"צ ב"ד דהא קיי"ל דנותנו לה בפני שנים אבל גבי ש"ק בודאי דצריך ב"ד גמור לקיים ההרשאה דהא כל זמן שאין ההרשאה מקויימת לית בה ממש וא"כ אפשר דאיכא קפידא וכיון דלא היה לנו ראיי' להקל הסכמנו שלא לכתוב הנפק כיון דבלא"ה העדים הם לפנינו ואין צורך בהרשאה.
17
י״חכל זה עשינו וגמרנו ביום ד' ח' אדר הראשון תקפ"ו. והאשה שרה הנ"ל אחר אשר קבלה חצי הסך ממה שהשלישו לה כפי אשר הותנה ביניהם, נסעה מהעיר הזאת לשוב בית אביה, והבעל לא בא לכאן עד סמוך לפסח ממש ונמשך מעשה הגט עד יום א' זי"ן אייר אשר הוקבע מאתנו. וזה הסדר אשר סדרנו לנו:
18
י״טסדר שני. לפי שהעדים והשליח הם אתנו להעיד על כל פרט ופרט ואין לנו צורך בהרשאה אלא לזכרון דברים עשינו כסדר הזה: בענין הבעל והסופר ועידי חתימה הכל כמו שמסודר בסדר מהר"ם סג"ר רק שלא כתבנו בשם האשה שום וחניכא ולא העומדת היום במקום פ', ואחר שנכתב הגט ונחתם כדינו התחלנו בסי' קע"ד סג"ר הנ"ל ושלחנו אחר הבעל והשליח ועידי השליחות והב"ד יהי' יושבין והבעל ועידי חתימה והשליח יעמדו לפניהם. ומאחר דקיי"ל סקמ"א ס"ח דלא ימסור הבעל את הגט לש"ק אם אינו מברר שנתמנה שליח ע"פ האשה לכך צריך להיות הבעל באותו מעמד שישמע שמנוי השליחות היה כהוגן.
19
כ׳הב"ד יהרהרו תשובה בלבם וכמ"ש למעלה. א'. יאמר הרב לשליח מה תרצה וישיב אני נתמניתי שליח קבלה מהאשה שרה וכו' לקבל לה גטה מיד בעלה אליהו וכו' ואני באתי הנה לקבל הגט בשבילה מבעלה. ב'. ישאל לו הרב יש לך עדים שהאשה שרה וכו' עשתה אותך שליח קבלה ויאמר: הן יש לי עדים וזה משה בן יצחק ושמואל בן מנחם הן עדיי. ג'. יאמר הרב אל השליח והעדים שיהרהרו תשובה בלבם, ויזהיר אותם גם את הבעל שלא ישיבו על שאלותיו רק פעם א' הן או לאו. ד'. יאמר אל הבעל שישמע היטב את דברי העדים והשליח. ה'. הרב ישאל את השליח אם הוא מכיר שזה האיש אליהו וכו' הוא בעלה של האשה שרה וכו' ואם אינו מכירו יעידו בפניו עידי השליחות או שני עדים אחרים המכירים אותו. ויו. הרב יקח את ההרשאה בידו וישאל להעדים על כל פרט ופרט בפני עצמו הכל כמו שמפורש בהרשאה, שמכירים שהאשה היא גדולה, ושמנתה בפניהם את השליח להיות ש"ק ובאיזה לשון אמרה לו האשה בפניהם וכל שאר הפרטים. ז'. הרב אל הבעל: שמעת את דברי העדים משה בן יצחק ושמואל בן מנחם שאשתך שרה וכו' עשתה שליח לזה שמואל בן יעקב לקבל גטה ממך. הן. רוצה אתה שהשליח הזה יקבל גטה. הן. ח'. אח"כ ישאל לו אולי באה אשתך אצלך ואמרה לך שהיא מבטלת את השליחות שמסרה אל השליח שמואל בן יעקב, או אולי הודיעה לך בכתב שהיא מבטלת השליחות ויאמר: לא. ט'. ישאל את השליח אם לא קבעה לו האשה זמן לקבלת הגט. לא. יו"ד. אם בא האשה אצלו או שלחה לו שליח או שהודיעה לו בכתב או ששמע מפי אחרים שהיא בטלה את השליחות. ויאמר: לא. י"א. ישאל לו עוד אולי עשה שליח אחר ואח"כ חזר אותו השליח ומסר לו את שליחותו. ויאמר: לא. י"ב. ישאל לו עוד אם הוא עצמו לא ביטל השליחות בפני האשה או שלא בפניה. לא. י"ג. יאמר לו עוד: האתה עושה שליחות זו ברצון אולי אנוס אתה ע"י נדר או שבועה או שמא מסרת מודעא על שליחות זו. ויאמר: אני עושה שליחות זו ברצון נפשי בלי שום אונס ולא מסרתי מודעא ולא דברתי שום דבור המזיק לשליחות זו [י"ד. גם ישאל אולי נשבעת שלא להזדקק לשליחות זו], (מאמר זה נכתב לאחר מיכן, והוא מבואר עפ"י מ"ש בנחלי דבש על סדר חליצה ס"ק י"ט בשם מהרמ"ק, המעתיק).
20
כ״אאח"כ יחזור לסג"ר מסעיף קע"ז ואילך עד סעיף ר"ח ואח"כ יחזור לסעיף רי"ד לבטל מודעות וקודם שיבטל מודעות יאמר לו הרב: אתה אליהו וכו' רוצה אתה לגרש את אשתך שרה וכו' בלי אונס ובלי תנאי. הן. רוצה אתה למסור הגט ליד השליח הזה שמואל בן יעקב אשר נתמנה מאשתך שרה וכו' לקבל לה גטה. ויאמר הן, ויבטל המודעות כמ"ש בסעיף הנ"ל ויעשה שוב ככל הכתוב מסעיף רי"ד עד רכ"ז רק במקום שנזכרה האשה עכשיו השליח הוא במקומה. י"ד. יאמר הרב לעידי חתימה וגם לשני הדיינין שעמו: ראו שהבעל ימסור הגט ליד השליח שמואל בן יעקב אשר נתמנה מהאשה שרה וכו' להיות שליח לקבלה. ט"ו. יפרש הרב להבעל ולהשליח ענין שליחות לקבלה בביאור היטב. ט"ז. יאמר עוד להשליח: דע כי מיד שתקבל גט זה אז האשה שרה וכו' היא מגורשת מבעלה ותכווין לקבל את הגט על מנת כך. י"ז. יודיע לבעל פירוש המלות שיאמר להשליח גם יזהיר אותו שיכווין לגרשה. י"ח. יאמר הרב להבעל אמור כך מלה במלה כמו שאומר לך: אתה שמואל בן יעקב התקבל גט זה לאשתי שרה בת יעקב המכונה קאפל ותזכה לה בו ובגט זה תהי מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם. י"ט. ומיד יניח הבעל ליפול הגט בנחת לתוך ידי השליח. ואח"כ יסיים הסדר עד גמירא. כ'. יודיע הרב לבעל שהוא מותר מיד ליקח אשה אחרת.
21
כ״בכל זה הסדר נעשה ונגמר על ידינו בעזהי"ת בלי שום קלקול ביום א' שבעה ימים לחדש אייר תקפ"ו לפ"ק. ומה שנזכר בטור נוסח מעשה ב"ד המעידים על הגירושין שנעשו בפניהם וגם נוסח מה שהבעל כותב וחותם בחתימת ידו להודות על מעשה הגט, בנדון שלפנינו לא ראינו צורך בדבר דכל החרדה הזאת שלא יבוא הבעל ויערער והיינו דוקא אם הגט ניתן ע"פ שטר הרשאה שאז יש כמה דרכים לערער מן הדין. אבל גט זה שלא סמכנו ע"פ כתב רק הכל ע"פ עדים א"כ אין מקום לכל מה שנזכר בטור, ואם האשה תרצה להנשא תודיע לב"ד ויודיעו בכתב שנתגרשה דבלא"ה אין המנהג במדינות אלו למסור מעשה ב"ד ביד אשה מפני כמה חששות.
22
כ״גסדר שלישי. הסדרים אשר סדרנו עד הנה הם כשהשליח והעדים לפנינו והנתינה היא באותו ב"ד שסדרו סדר השליחות אבל אם הנתינה במקום אחר ואין שם עדים להעיד בע"פ רק צריך לדון ע"פ שטר הרשאה הוא הנדון הנזכר בטור ובמקום עגון דלא סגי בלא"ה הב"ד נזקקין לזה וכמו שביארתי שהגדולים עשו מעשה להתיר ע"י ש"ק ובלבד שיהא ב"ד מומחה ובקי בגטין. ואע"ג שכתבתי דהיכא דאין מכירין את השליח אין תקנה מ"מ אפשר שיודיעו להב"ד בכתב מיוחד שם השליח בכנוייו ומקום דירתו ולידתו וסימני גופו וכדומה והכתב הזה לא ימסור להשליח אלא ישלחוהו להב"ד בפ"ע ואם ימצאו כל הסימנין מסכימום יכולין לסמוך במקום עגון. וכדי להתלמד נכתוב הסדר הנכון האיך יתנהגו לפי שהטור קיצר בזה ביותר.
23
כ״דא'. יתועדו ב"ד הכשר לד"מ [הערה: ב"ד הכשר בכל דיני חליצה ולא יהיו קרובים לשליח... כלבו] ולא יהיה בהם שום קורבה בעולם ולא עם הבעל והאשה והשליח והעדים. ב'. לא יהיו ב"ד של הנתינה קרובים לדייני הקיום וכמ"ש לעיל מילתא בטעמא דהכא לכ"ע בעינן ב"ד ממש. ג'. לא יהא אחד מהם בעל מום כמ"ש בסדר מהר"ם גבי נתינת הגט ע"י שליח להולכה דהרשאה אינה מעכבת מדינא וכ"ש הכא. ד'. הב"ד צריך שיכירו חתימת דייני ההנפק ולא סגי במה שמכירין חתימת עידי ההרשאה דאע"ג דחתימתם היא אמת מ"מ מאן יימר שנעשה הכל כהוגן אבל אם מכירין חתימות הדיינים מסתמא נעשה הכל בפניהם כדין. ה'. אחר שנכתב הגט ונחתם כדינו ישלחו הב"ד אחר הבעל והשליח, והב"ד ישבו והבעל והשליח יעמדו לפניהם. וי"ו. הב"ד יהרהרו בתשובה גם יאמרו כן להשליח שיהרהר תשובה בלבו. זין. יאמר הרב אל השליח: מה אתה רוצה וישיב באתי הנה בשליחות האשה פב"פ שעשתה אותי שליח בעדים לקבל לה גטה מיד בעלה פב"פ ויש לי הרשאה מקוימת. ח'. יקחו הב"ד מידו את ההרשאה ויעיינו בה היטב אם הוא נכתבת כדין וכבר ביארנו לעיל היאך כותבין ההרשאה וגם יעיינו בהנפק אם הוא נכתב כדינו ואם הוא סמוך ממש לחתימת העדים. ט'. אחר שדקדקו ומצאו ההרשאה וההנפק הכל כהוגן יקרא הרב לבדו את ההרשאה בקול רם, ויקרא גם חתימת העדים וגם את ההנפק. יו"ד. יודיעו הב"ד להבעל וכל העומדים שם שהם מכירים היטב חתימות דייני הקיום ושכל ענין ההרשאה נעשה כדין. י"א. יזהיר את השליח והבעל שלא ישיבו הן הן או לאו לאו. י"ב. הרב ישאל את השליח אם הוא מכיר שזה הבעל פב"פ הוא בעלה של האשה פב"פ. ואם אינו מכירו יעידו עדים בפניו. י"ג. הרב יאמר אל השליח: אתה פב"פ נתמנית מן האשה פב"פ שהיא אשת פב"פ לקבל גטה בשבילה מיד בעלה הן. היו עדים בדבר כשעשתה אותך ש"ק. הן. איזה לשון אמרה לך כשמנתה אותך ש"ק ויאמר הלשון כמו שכתוב בהרשאה. י"ד. הרב יאמר אל הבעל: שמעת את דברי השליח שהוא נתמנה בעדים מאשתך פב"פ להיות ש"ק. הן. רוצה אתה שהשליח הזה יקבל גטה. הן. ט"ו. אח"כ יחזור לסעיף ח' שבסדר שני לעיל ומשם ואילך עד גמירא.
24
כ״הואחר שנגמרה הנתינה כראוי יעשו להם ב"ד העתק מכל הנעשה בפניהם ויהי' בידם למשמרת כדי שאם האשה תרצה להנשא שיוכלו להעיד בדבר. אבל אין צורך לנוסח הכתוב בטור לפי שאין אנו נוהגין למסור כתב ביד האשה. אך אם ירצו לעשות שטר הודאה חתום בחתימת יד הבעל כדי שלא יהא לו מקום לערער אין הפסד בדבר וכבר מוזכר נוסח אחד בטור אך הנוסח שם עשוי אם יכתוב הבעל הודעתו תחת שטר הדיינים וע"פ מנהגנו שאין הב"ד כותבין שום דבר על כן צריך לכתוב שטר הודאה על דרך זה.
25
כ״ומודה אני חתום מטה פב"פ (כמו שכתוב בגט) שגירשתי אשתי פב"ב על ידי שמסרתי גט כריתות ביד פב"פ שנעשה שליח בעדים מאשתי פב"פ לקבל לה גטה מידי וכך אמרתי לו בשעה שנתתי הגט בידו אתה פב"פ התקבל גט זה לאשתי פב"פ ותזכה לה בו ובגט זה תהי מגורשת ממני מעכשיו ומותרת לכל אדם והשליח הנזכר קבל הגט בשבילה כדין וכל זה נעשה במתא פ' ביום פ' (הכל כמו שכתוב בגט) במותב תלתא בי דינא דהוו כחדא שהם הדיין פלוני ופלוני ופלוני ונעשה הכל בביטול מודעי ובלי שום תנאי וחתימת ידי תעיד עלי כמאה עדים שלא יהא לי שום פתחון פה לפקפק ולערער על גירושין אלו והכל שריר וקים. פב"פ המכונה וכו'. הב"ד יצניעו אצלם שטר זה ולא יתנוהו להאשה.
26