מלמד להועיל חלק ג ה׳Melammed Lehoil Part III 5

א׳שאלה:
להרב הגאון ר' מענדל קארגויא זצ"ל וז"ל להרב מהו' זעליגמן בער נ"י (הוא הרב הגאון אב"ד דק"ק ווירצבורג). זה כשלשים שנה שפנויה אחת הרתה וילדה בת ואמרה שמפלוני המלמד שבסביבה הרתה והוא כששמע את הקול ברח לו והניח מלבושיו וקרובי האשה תפסו המלבושים בשבילה והבת הזאת נתקשרה עם כהן אחד בשידוכין מהו שיהא מותר לכונסה.

ב׳תשובה:
הנה הקשה מר לשאול בסוגיא ארוכה המשלחת שרשים לכמה מקומות בש"ס והתירה של שתוקית זאת תלוי ברפיון וראש המתירים בזה הוא מהר"י פאדווא והובא בת' רמ"א סכ"ג ובנה יסודו על דברי ה"ה דכתב דהבת הוי כדיעבד כי דאם אינה מאמינין להאם אז היתה אסורה לקהל ואין התר לחצאין ולכך מתירין אותה אפילו לכהן. ובאמת כן מורין דברי ה"ה דהא בהאי פירקא באסורי כהונה מיירי ועל זה כ' דהבת הוי כדיעבד, וכ"מ קצת דברי ת' הרא"ש שהביא הב"י סס"ו בכהן שבא על הפנוי' והוא מודה דהולד דיני ככהן לכל דבר וכ' ואע"ג דאפי' לר"י דמכשיר בבתה מודה שאינו כהן וכו' ולמה לנו האריכות הזה בחנם דהא ברוב פסולים אין מתירין לכתחילה ולענין להחזיקו בכהן הוי לכתחלה אלא ודאי דדעתו דולד הוי כדיעבד ולכך הוצרך להקשות מהא דמשתקין אותו מדין כהונה. מיהו כל אלו דקדוקים הם ואין מכריעין להתיר.

ג׳אמנם גוף סברת מהרי"פ יש לה סמך בסוגי' דכתובות ד' י"ג דאמר לדברי המכשיר בה וכו' לדברי הפוסל בה פוסל בבתה דנקט דבר והיפוכו ואמאי איצטריך למנקט דלדברי הפוסל פוסל גם בבתה דמלתא דפשיטא א"ו דאיכא סברא גם להיפך להכשיר בבתה דהוי דיעבד ולפסול בה לכתחילה וקמ"ל דאינו נכון והיינו משום דר' יהושע באמת פוסל אף בדיעבד אבל גוף הסברא לא נדחית דבתה הוי כדיעבד ומותרת לכהונה. ויש לפרש עוד דה"א דבתה עדיפא דליכא אלא חדא ספיקא לאיסורא אבל בה איכא תרי ספיקי לאיסורא דאפי' אם נאמין לה שהולד הזה מכשר הוא בא דלמא אפקר' נפשה גם גבי פסולים ואיכא ס"ס לאיסורא וקמ"ל דלדברי הפוסל בה פוסל גם בבתה. עוד הביא מהרי"פ לראי' שהרמב"ם השמיט הך דינא דר"י דגם בתה כשרה וק' הא בודאי קי"ל כר"י א"ו דסמך על מ"ש פט"ו דאם אמרה האם לכשר נבעלתי כשר הולד לקהל וה"ה לכהונה. וראיי' זו לכאורה היא מכרעת. אלא דהרמ"א דחה דמדכתב הרמב"ם דהיא כשרה בדיעבד אפי' בר"פ א"כ לא הוצרך להשמיענו דגם בתה כשרה אם נשאת בדיעבד דפשוט הוא. וזו דוחק דמאי פשיטותא בדבר שנחלקו בו אמוראי. ולי נ' בדעת הרמב"ם איפכא דדחה דברי ר' יוחנן מהלכה דהא ודאי משמע בש"ס דגם ר"י מודה דחזקת האם אינה מועלת להבת וכן ר"א אמר כדבר פשוט בתה ל"ל חזקה ולא מצינו שיאמר ר"י דבתה אית לה חזקה א"ו דלאו מטעם חזקה שרינן לבתה אלא משום ברי של האם והייני דוקא לר"ג דאלים לי' ברי דידה דמכשיר אפי' בר"פ לכתחילה וכיון דברי דידה אלים כל כך גם בתה מותרת אבל לדידן דקיי"ל דאפי' בר"כ לא מהני ברי דידה אלא בעינן תרי רובי ש"מ דהוי ברי גרוע וממילא בבתה לא מהני ברי דידה כיון דלית לה חזקה. ויש סמך לסברא זו דבתה ל"ל חזקה מהא דכתובות (דף ע"ו) דאמר רב אשי רישא מנה לאבא בידך עיי"ש וכן מוכח מדברי הרא"ש בסוגי' דפ"פ שהסכים לרביני יונה וכ' דבתה ל"ל חזקה, גם מדברי רש"י בקידושין (דף ס"ו) גבי ינאי המלך מוכח דחזקת האם אינה מועלת לבת. ויש לפרש עוד דלכך השמיט הרמב"ם דין בתה דסבר דגם ר' יוחנן מודה דאין לבת חזקה וכמ"ש וגם מטעם ברי דהאם אינה ראויה להכשיר כיון דברי גרוע הוא אלא כיון דמתירן את האם גם הבת נגררת עמה והוי כאלו התירו הב"ד את שתיהן מיהו כל זה לר"ג גופי' דס' דמתירין האם לכתחילה וחלה הוראת ב"ד גבי האם ולכך גם הבת מותרת (ע' סי' ד' ס"ק מ"ד כעין סברא זו) אבל לפי מה דקיי"ל דאין מתירין את האם בר"פ אלא כשנישאת בדיעבד א"כ מעולם לא חלה הוראה לגבי התר האם וממילא דהבת נשארת באיסורה, וכן בסי' י"ד מצינו כמה חיליקי דינים בין נישאת עפ"י בי"ד ובין נישאת מעצמה. ובנפל למים שאל"ס דקיי"ל אם נשאת לא תצא אטו אם האחת עברה ונשאת נימא דגם צרתה תהא מותרת, ואפי' אותה האשה עצמה שנשאת במשאל"ס חוזרת לאיסורה כשימות בעלה ולפי מה שפירשתי דברי הרמב"ם יש מקום להחמיר בבתה דאפי' אם נישאת תצא.

ד׳וראיתי בת' הרמ"א סי' כ"ו דהביא ראי' דהבת אסורה מדברי ה"ה והפוסקים שחלקו על רבינו יונה ואסרי באשת כהן שטוענת נאנסתי קודם אירוסין וזה יש לדחות דהתם הוי רוב צדדים לאיסור דאפי' אם נאמין לה שהיה קודם אירוסין שמא לפסול נבעלה ובלא"ה לפמ"ש התו"ס בסוגי' דפ"פ ראיי' זו ליתא. עוד הביא ראי' מדברי רש"י ספ"ק דכתובות שכתב דליוחסין לא שאסורה לכהונה וראיי' זו איני מכיר דהתם לא טענה ברי, ולדבריו יותר הו"ל להקשות מאלמנת עיסה דבתה אסורה וי"א אפי' בדיעבד תצא אף דהוי ס"ס א"ו שאני התם דאין כאן טענת ברי וצ"ע.

ה׳ויש בכאן עיון וגם נוגע לנדון שלנו דע"כ הא דמתירין אותה בר"פ לאו מטעם חזקה הוא דהא רובא וחזקה רובא עדיף (אף דזה יש לדחות) וגם בבתה דל"ל חזקה וכמ"ש ואמאי מותרת וע"כ מטעם עדותה היא, ולכאורה קשה הא הוי בעי' דל"א אי ע"א נאמן נגד חזקה וכ"ש דאינו נאמן נגד רובא ובזה לא יספיקו מ"ש הב"ש דיש ספק דילמא אזלה איהי לגבייהו דמ"מ הוי מע"א ואיתחזק איסורא ואמאי סומכין על עדותה. אבל בירור הדברים כך הוא דהא דבעי ביבמות אי ע"א נאמן במקום חזקה היינו כגון טבל והקדש או א"א דאיתחזק דלא נעשה בהם מעשה המתיר אותם אבל בדבר שאין כאן חסרון מעשה כגון הכא דאיכא ר"פ ופירש א' ובעל דאין העד אלא כמברר הדבר שהוא מכיר אותו שהוא כשר בזה ודאי ע"א מהימן והרי זה דומה לט' חניות של נבילה ונמצא חתיכה אחת וע"א אומר שהוא מכירה בט"ע שהוא מן הכשרות דודאי נאמן, והבאתי ראיי' לזה מקידושין (דף ס"ג) דאם בא אחד ואמר קידשתיה נאמן ליתן הגט אע"ג דאיכא רובא דעלמא נגד אמירתו א"ו דכל כה"ג לכ"ע נאמן.

ו׳ונ"ל דה"ה אם נעשה מעשה בדבר ואין אנו יודעין באיזה ענין נעשה המעשה ע"א נאמן לפי שזה ג"כ אינו אלא כמברר הדבר והא דנחלקו הפוסקים בזה עם רבינו יונה וכמ"ש בסמוך אם היא נאמנת לומר כך היה המעשה התם שאני דהוי כמו ספק סוטה ומחמירין וכמ"ש הר"ן. ועוד דאונס לא שכיח כמ"ש הרא"ש.

ז׳וע' בב"ש ס"ד סקל"ט שהביא בשם ה"ה דלכך נאמנת בר"פ כיון דמה"ת שרי ס' ממזר ולכאורה ק' דהא מדינא נאמנת וכמ"ש וי"ל דודאי ע"א בעלמא נאמן כה"ג מיהו היינו דוקא היכא דל"ש דאומר בדדמי אבל הכא חיישינן כי היכי דמספקא לדידן מספקא לדידה וסבורה היא שהוא כשר והיה הדין נותן דאינה נאמנת ועוד דעדות האדם להעיד על עצמו גרוע טפי דהוי נוגע בדבר ולכך הוצרך לומר דמשום ס' ממזר שרינן לה וכ"ת תינח לענין ס' ממזר אבל בס' איסור כהונה דספיקו לחומרא כמ"ש הב"ש ס"ו סק"ב אמאי מקילינן י"ל דהתם איכא סברא אחריתא להקל כיון דהיא ג"כ בכלל איסור שלא תנשא לכהן סמכינן דלא עבדא איסורא בנפשה. ודבר זה הוכחתי באריכות מדברי התו"ס בחגיגה (דף י"ד). ולפ"ז היה נראה כדעת הב"ש ס"ו סקל"א דאם היא גרושה אינה נאמנת על בתה כיון דבלא"ה אסורה לכהן ול"ש הך חזקה דלא עבדה איסורא וממילא הדרינן לחששא דאמרה בדדמי, מיהו מצד אחר יש לפקפק על דברי הב"ש וכמו שאבאר.

ח׳ולפי מ"ש נ"ל דהא דמחמרינן לכתחילה ובעינן תרי רובי היינו באמרה סתם לכשר נבעלתי או שאמרה לפלוני נבעלתי ואותו פלוני אין ידוע לנו כלל כי האי דמתני' דאמרה איש פלוני וכהן הוא דמפיה אנו חיין בכל דבריה אבל אם אמרה מפלוני נתעברה והוא ידוע לנו שהוא כשר בזה יש סברא להקל יותר חדא דלפמ"ש דלכך אינה נאמנת משום דאמרי בדדמי וזה ל"ש כאן וא"כ הוי ברי טוב. וכה"ג מחלקינן בי"ד (סקי"ט) בין אומר לו קח לי מנאמן ובין קח לי מפלוני גם בקידושין (דף ס"ג) סמכינן על הך סברא דמרתת דנאמן לכונסה. וכן דעת כמה פוסקים אשת איש שקבלה קידושין אפי' שלא בפני בעלה הוי ספק קידושין דאפי' שלא בפניו אינה מעיזה שמא יבוא בעלה ויכחישנה, עיין בריש סי' י"ז וה"ה הכא אם אומרת מפלוני נתעברה כיון שאפשר לשאול אותו יש לתלות דאינה משקרת דאינה מעיזה.

ט׳ומתוך מה שכתבתי נ"ל דאם אשה נבעלת לאחד והיא עצמה אינה מכירה את הבועל ויש כאן ע"א שאמר שמכירו וכשר הוא העד נאמן אפי' בר"פ, ואפי' העד קרוב לאשה דמסתמא לא גרע משבויה וק"ו הוא דבשבויה היא עצמה אינה נאמנת על עצמה ואפי' אם נישאת תצא ואפ"ה ע"א נאמן ק"ו לכהונה דהיא נאמנת על עצמה בדיעבד דע"א נאמן ואפי' לכתחילה תנשא. ונ"ל דה"ה אם היא גרושה ונבעלת לאחד ואמרה מישראל פלוני נתעברה נאמנת על בתה וכשירה אפי' לכתחילה דהא כיון דהיא בלא"ה פסולה לכהונה תו לא הוי נוגעת בדבר והוי כע"א דעלמא וכן קיי"ל בח"מ סי' ל"ז בנוגע משום הנאה אם סילק עצמו מאותו הנאה עדותו מועלת.

י׳ולפ"ז א"צ לדחוק בהא דאמרינן אבל עדות אשה בבתה ד"ה הולד שתוקי שכתבו המפרשים דהאי ד"ה לאו דר' יהושע מודה בזה אלא האי ד"ה היינו ר"ג אבל לפמ"ש א"ש דהאי ד"ה היינו בין ר"ג ובין ר"י וכגון דהיא גרושה דאינה נוגעת בעדות ד"ה הולד כשר רק דהוי שתוקי לכהונה ומדוקדק הלשון דנקט עדות אשה בבתה היינו אם העדות אינו אלא לבתה. וכבר הבאתי מ"ש הב"ש דאם היא גרושה אין מתירין הבת לכתחילה ולפמ"ש אדרבה אם היא גרושה עדיף טפי דהוי עדות גמור מיהו אם היא בת כהן א"כ גם בגרושה היא נוגעת בדבר דאם נבעלה לפסול נפסלה מתרומת בית אביה לעולם ואם נבעלת לכשר חוזרת לתרומה כשימות הולד. ובזה יש לבאר מה שיש לדקדק בדברי רש"י בקידושין (דף ע"ו) שפי' חדא להכשיר בה ר"ג לא האמינה אלא לעצמה שלא נתחללה מן התרומה וגבי הולד כ' לענין להנשא לכהונה ובודאי גבי ולד ליכא לפרש לענין תרומה דהא הולד שתוקי לגבי כהונה אבל י"ל אמאי לא פירש גבי האם ג"כ לענין שתנשא לכהונה ולפמ"ש א"ש דע"כ איירי בגוונא דאמו כשרה לתרומה דאי בגרושה שאינה בת כהן א"כ גם ר' יהושע מודה דהבת כשרה ודברי הב"ש צריכין ישוב. היוצא מכל מה שכתבנו דהאי דינא שהבת כשרה לכהונה לכתחילה דבר קשה הוא להתיר ובפרט בעיר שרובה גוים דהולד ממ"נ כשר לקהל א"כ לא הוי דיעבד וכמ"ש הב"ש גבי גרושה דאלו היה בעיר שרובה ממזרים היה אפשר לסמוך על מ"ש מהרי"פ דלא פלגינן דיבורה דכיון דאם אין מאמינין להאם שנבעלה לכשר אין לולד תקנה ולכך מותרת גם לכהונה אבל ברוב גוים אין לנו מקום לתלות ובפרט לפי מ"ש בדעת הרמב"ם דבתה אפי' בדיעבד תצא ונ' שכן היא דעת רמ"א דגבי תרי רובא הגיה והיא ובתה כשרים ואלו בסיפא גבי ר"פ לא הגיח כלום ושינה מלשון הטור דכ' כן בסיפא ש"מ דבר"פ לא פסיקא לי' דאפשר אפי' דיעבד אסורה ולא נשאר לנו אלא להקל עפמ"ש דאם אמרה לפלוני הידוע לנו נאמנת טפי מיהו גם לזה אין ראיי' אף שהסברא מורה כן [סוף דבר שאין בידינו ראיי' מכרעת להתיר הבת לכהן]. (גם מה שהיו דרים בחצר אחת צ"ע אם זה מקרי שכונה. אעפ"כ לפקח על עסק עלובה דא שכבר נתקשרה בשידוכין ואם נאמר להפריד בין הדבקים אפשר שיצא עליה קול של פגם עד שלא תמצא מקום להנשא לאיש אחר אפשר לומר כיון שהמלמד ברח מיד לקול השמועה רגלים לדבר דהאמת אתה דאלו היה בטוח בנפשו לא היה בורח ויעזוב את בגדיו להחזיק את החשד א"ו דקושטא קאמרה וגם מה שהחזיקו קרובים במלבושים שלו ע"פ דיבורה גם זה אומדנא גדולה דהאמת אתה דאע"ג דחשודה על הזנות אינה חשודה על הגזל ואפי' בדיני עגונה סומכין לפעמים על אומדנא כזה, ואע"ג דכל אלו האומדנות אינם מכריעים בבירור מ"מ די לנו שנעשה מהם ספק שקול ואפשר לצרף עוד לזה ספק פלוגתא דרבוותא דסברי גוי הבא על ב"י הולד כשר לכהונה וא"כ איכא ס"ס להתיר וכל ספק מוסיף על חבירו ולא הוי כשני ספיקות משם אחד כידוע. על כן דעתי להלכה דמותרת הבת הזאת לכהן זה שנשתדכה עמו ובתנאי אם יסכים עמנו עוד אחד מהבקיאים בהלכה. וידידי נ"י יעשה כחכמתו דלא ליצווחי עלי בבי מדרשא ובפרט שאין לנו גביית עדות שנבדקה אמה באותו פעם עפ"י בקיאים כי אם עדות אמה אחת שקודם שברח המלמד אמר לה אני מוכרח לברוח כי אין לי להחיות את נפשי וכ"ש כשתלד הנערה שאני אב להילד ואין זה מספיק) [אמר המעתיק: על המוסגר מצאתי העברת קולמס וכנראה המחבר עצמו מחקו, וכתב תחתיו הפסק: סוף דבר וכו' שהסגרתי לעיל בהסגר מרובע, כי אלו הדברים נכתבו מהמחבר לאחר כן, כי הכתיבה היא בדיו אחר, ולפ"ז פשיטא שחזר המחבר מפסקו. ואפ"כ העתקתי דבריו, כי יש מקום דסומכין על אומדנות כאלו, וע' לעיל].

י״אוע"ד הנערה אשר זה כמו י"ד שנה נתעברה וילדה בן ואמרה שהוא מאיש פ' הכהן והנער הכהן כחש בדבר ולבסוף קבלו עליו בערכאות והודה ויצא חייב בדיניהם לשלם סך ידוע לצורך פרנסת הולד, ועדיין הוא עומד על דבריו ואומר שבא עליה אבל מ"מ אינו בנו ועתה שנעשה הבן בר מצוה מה דינו לכהונה אם נחזיקנו ככהן ודאי או כספק כהן או נימא דאין עליו קדושת כהונה כלל.

י״בבתחילה נבאר הדין אלו היו שניהם מודים ולא דיימא מעלמא הדבר מבואר בת' הרא"ש שהולד כהן לכל דבר וגם הרמב"ם דעתו כן שפסק דמאכיל את האם. אלא דהכל תמהו עליו דבה' יבום כ' דאינו פוטר מן היבום. ומ"ש הח"ץ בזה דיש לדמותו להא דמנה לאבא בידך אין לו שרש והוא עשה מזה חזקה דלא בא עליה אחר והרמב"ם כ' בפירוש ומה חזקה יש כאן ועוד אכתוב בסמוך ומ"ש הב"ח דאיירי בתרומה דרבנן א"א לומר כן דהרמב"ם לא הזכיר תרומה אלא שכ' סתם שהוא מאכיל, וכבר כ' בפ' שלפני זה כל המאכיל בתרומה מאכיל בחזה ושוק אלמא אפי' בדאורייתא שרינן ועוד שם אלו שאינן מאכילין אפי' בתרומה דרבנן וכו'. וראיתי להרב ע"א שתירץ דבאמת ל"ח מדאפקרה רק דלענין חליצה מחמרינן וראיי' מדתנן תינוק בן יום א' מאכיל בתרומה ואלו גבי חליצה קיי"ל במת תוך ל' בעי' חליצה עיי"ש. מ"ש ממתני' דנדה אינה ראיי' דדלמא בידעונן שכלו לו חדשיו עתי"ט פ"ה, ומ"ש דבחליצה החמירו ליתא דהא קיי"ל אם אשת כהן היא אינה חולצת ואלו גבי יבום כ' הרמב"ם דהוא ספק ואם א"א בחליצה אסורה לעלמא.

י״גוהדרך היותר קצר בדברי הרמב"ם נ"ל דסבר דיש כאן ספק השקול אם אפקרה נפשה או שהולד הוא ממנו הואיל וידעינן שבא עליה והוי בגדר מחצה על מחצה מיהו בהך מחצה דעלמא איכא נמי מיעוט כהנים וסמיך מיעוטא לפלגא והוי הולד כהן אבל גבי יבום הוי מע"מ ממש וצריכא חליצה מדינה. וכה"ג מצינו בחולין דע"ז בהפילה שליא ובכמה מקומות בש"ס. ואין להקשות דמאי מהני מיעוט כהנים דאפי' אם נימא דכהן אחר בא עליה אינה אוכלת בתרומה דבעינן זרעו מיוחס אחריו י"ל דהא כ' הש"ך בדיני ס"ס ס"ק ט"ז אע"ג דבחד צד איכא איסור דרבנן כיון דבצד אחד אין בו איסור כלל מקרי ס"ס וה"ה כאן דהוי כעין ס"ס מהני כיון דזרעו מיוחס אינו אלא דרבנן. ועדיין יש לבאר מ"ש הרמב"ם ובש"ע ס"ד סכ"ו אם זינתה עם פלוני ממזר אפילו שניהם מודים הולד אסור בממזרת ומהתימא על הח"ץ איך לא השגיח בדברי הרמב"ם אלו דאפילו אם נקבל תירוצו מ"מ הא דולד אסור בממזרת לא נתיישב, ואפשר דגבי ס' ממזר שאני כיון דהתיר הכתוב ספק ממזר בפירוש מותר בכל ענין אפי' היכא דרוב צדדים מכריעים לאיסור והוי כמו ודאי ישראל.

י״דועתה נבאר אם אמרה האם מכהן פלוני נתעברה ואותו פלוני אינו בפנינו לשאול אם הוא מודה אם הבן צריך מספק לנהוג בקדושת כהונה שלא לטמא למתים ושלא לישא גרושה, ולכאורה כיון דע"א נאמן באיסורין א"כ היא נאמנת עליו וכ"ת הא ע"א נגד רובא דעלמא כבר כתבתי בסמוך היכא דאינו אלא בירור דברים ע"א נאמן. ויש לפשוט מהא דכ' הרמב"ן אם אמרה מאיש פלוני הוא הבן אסור מספק בקרובות אותו פלוני וא"כ ה"ה דנאמנת להחמיר עליו באיסורי כהונה. אלא דאפשר לחלק דלענין כהונה איכא ס"ס שמא כבר בא עליה קודם שנתעברה אחד מן הפסולין ונתחללה והוי הולד חלל ואין עליו שם כהונה דבשלמא לאסור בקרובותיו ליכא אלא חד ספק. ועוד אפשר לחלק דהא משמע בקידושין דשתוקי היה אסור מדינא בכל הנשים שמא ישא אחותו אלא דמסיק דמלתא דלא שכיחא היא והיינו בסתם שתוקי אבל אם אמו אומרת מפלוני הוא הדר דינא להחמיר עליו. [ולכאורה י"ל על מה דקיי"ל בש"ע אם זינתה תחת בעלה אפי' אומרת של פלוני הוא אין משגיחין בה ומותר בקרובותיה דאזלינן בתר רוב בעילות וה"נ ניזל בתר רובא דעלמא ונימא דלאו פלוני הוא ויש לחלק דלגבי בעילות הבעל הוי רובא דאיתא קמן אבל הכא הוי רובא דליתא קמן. ויש לדקדק מדברי רש"י דפי' איש פלוני וכהן כלומר מיוחס וכבר עמדו המפרשים בדבריו ונ"ל דסבר באומרת מכהן הוא נותנין על הבן חומרי כהונה וכמ"ש ואי ס"ד דאמרה כהן ממש היאך אמר ר' יהושע לא מפיה אנו חיין דמשמע דאין משגיחין בדבריה כלל הא עכ"פ נאמנת בדבריה להחמיר עליו א"ו דכהן הוא היינו מיוחס. וכ"ת דאכתי תקשה דעדיין נאמנת בדבריה להחמיר על הבן לאסור בקרוביו וכמ"ש הרמב"ם י"ל דאמרה פלוני כהן שבמדינת הים ואין אנו מכירין אותו. באופן שנראין הדברים דאם אמרה מפלוני כהן הוא ואיני בפנינו לישאל אם הוא מודה לה הבן אסר לטמא למתים ולישא גרושה אבל הא פשיטא דאין מעלין אותו לכהונה על פיה ואסור לישא את כפיו וכ"ש דאין פודין בכורות על ידו. ובנידון שלפנינו הודאה שלה גריעה טובא דאיכא אומדנא דלהוציא ממנו ממון אמרה כן שכן דרכן של אלו שתולות עצמן בבעלי כיסין, דבשלמא להכשיר נפשה לכהונה י"ל כיון דגם היא בכלל האיסור נאמנת אבל מפלוני ממש אין להאמינה דאף דנימא דידעה דמכשר נתעברה מאן יימר דדוקא מאותו פלוני, וכל זה אפי' לא היה הבועל לפנינו וכ"ש שהוא בפנינו ומכחישה לא יעלה על הדעת להכשירו לכהונה ואף דבערכאות הודה לאו כלום הוא חדא די"ל מחמת ביעתותא הודה ועוד דאינו סותר דבריו הראשונים דאף שהודה שבא עליה שמא בהעראה בא עליה דאינה מתעברת כדאמרינן בקידושין וקיי"ל בח"מ דטוען וחוזר וטוען אף שסותר קצת דבריו הראשונים, וכ"ש שאח"כ אומר שידוע לו שאינו בנו כמו שמבואר בגביית עדות ואף שיש קצת אומדנא שהוא משקר כמו שנראה בגביית עדות אין לנו אלא מה ששמענו בפיו.

ט״ווקרוב הדבר לומר דהיה מותר גם לטמא למת כיון שבא במכתב האחרון מקרוב ששאלו את האם ביחוד ואמרה אמת שהיה לה עסק גם עם אחרים אבל זה הולד ברור לה שהוא ממנו וא"כ איכא ס"ס גמור שמא אינו בנו או שמא כבר נבעלה מקודם לנתין וממזר וא"כ בן זה אף אם הוא מכהן הא הוי חלל, אלא כיון שאין הצדדים של הס"ס ברורים כל כך א"א להקל. ועוד דאם נקל עליו לטמאות למתים אתי למימר קמו רבנן במלתייהו דלאו אביו ויבוא ג"כ לישא קרובות אביו וזה ספק דאורייתא ממש דבהא ליכא אלא חד ספיקא. על כן המחוור לדינא שבן זה אסור לטמא למתים ולישא גרושה וכ"ש לישא קרובות אותו פלוני הכהן אבל בשאר דברים אין עליו קדושת כהונה כלל] (המוסגר כתוב על נייר קטן).