מנחות נ״ט בMenachot 59b
א׳שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי, שֶׁכֵּן: צִיבּוּר, חוֹבָה, טַמְיָא, דַּאֲכַל,
1
ב׳פִּיגּוּלָא, בְּשַׁבְּתָא, מַתִּיר, תְּנוּפָה, בָּאָרֶץ,
2
ג׳בִּזְמַן חָדָשׁ, וְהָנֵי נְפִישָׁן.
3
ד׳מִסְתַּבְּרָא ״נֶפֶשׁ״.
4
ה׳מַתְנִי׳ וְחַיָּיב עַל הַשֶּׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְחַיָּיב עַל לְבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. נָתַן עָלֶיהָ שֶׁמֶן – פְּסָלָהּ, לְבוֹנָה – יִלְקְטֶנָּה.
5
ו׳נָתַן שֶׁמֶן עַל שְׁיָרֶיהָ – אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה; נָתַן כְּלִי עַל גַּבֵּי כְּלִי – לֹא פְּסָלָהּ.
6
ז׳גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן״, וְאִם שָׂם – פָּסַל.
7
ח׳יָכוֹל לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבוֹנָה, וְאִם נָתַן – פָּסַל? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי חַטָּאת״. יָכוֹל אַף בְּשֶׁמֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״הִיא״.
8
ט׳וּמָה רָאִיתָ לִפְסוֹל בַּשֶּׁמֶן וּלְהַכְשִׁיר בַּלְּבוֹנָה? פּוֹסֵל אֲנִי בַּשֶּׁמֶן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְלׇקְטוֹ, וּמַכְשִׁיר אֲנִי בַּלְּבוֹנָה, שֶׁאֶפְשָׁר לְלוֹקְטָהּ.
9
י׳בְּעָא רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מֵרַבִּי יוֹחָנָן: נָתַן עָלֶיהָ לְבוֹנָה שְׁחוּקָה, מַהוּ? מִשּׁוּם דְּאֶפְשָׁר לְלׇקְטָהּ, וְהָא לָא אֶפְשָׁר לְלׇקְטָהּ? אוֹ דִילְמָא מִשּׁוּם דְּלָא מִיבַּלְעָא, וְהָא נָמֵי לָא מִיבַּלְעָא?
10
י״אתָּא שְׁמַע: וּלְבוֹנָה יִלְקְטֶנָּה.
11
י״בדִּלְמָא חֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: חֲדָא, דְּלָא מִיבַּלְעָא, וְעוֹד – יִלְקְטֶנָּה.
12
י״גתָּא שְׁמַע: מַכְשִׁיר אֲנִי בַּלְּבוֹנָה, שֶׁאֶפְשָׁר לְלוֹקְטָהּ. הָכָא נָמֵי, חֲדָא וְעוֹד קָא אָמַר.
13
י״דמַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: תַּנְיָא, מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁנָּתַן עָלֶיהָ לְבוֹנָה – מְלַקֵּט אֶת הַלְּבוֹנָה, וּכְשֵׁרָה. וְאִם עַד שֶׁלֹּא לִיקֵּט לְבוֹנָתָהּ חִישֵּׁב עָלֶיהָ, בֵּין חוּץ לִזְמַנּוֹ בֵּין חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
14
ט״ווְאִם מִשֶּׁלִּיקֵּט לְבוֹנָתָהּ, מְחַשֵּׁב עָלֶיהָ חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּיגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.
15
ט״זוְתִיהְוֵי פַּךְ, וְאַמַּאי פָּסְלָה בְּמַחְשָׁבָה? דָּחוּי הוּא!
16
י״זאָמַר אַבָּיֵי: ״חַטָּאת״ קַרְיַיהּ רַחֲמָנָא. רָבָא אָמַר: הָא מַנִּי? חָנָן הַמִּצְרִי הוּא, דְּלֵית לֵיהּ דְּחוּיִין.
17
י״חדְּתַנְיָא, חָנָן הַמִּצְרִי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ דָּם בַּכּוֹס, מֵבִיא חֲבֵירוֹ שֶׁלֹּא בְּהַגְרָלָה וּמְזַוֵּוג לוֹ.
18
י״טרַב אָשֵׁי אָמַר: כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ – לָא הָוֵי דָּחוּי.
19
כ׳אָמַר רַב אַדָּא: כְּוָותֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי מִסְתַּבְּרָא, דְּמַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאִית לֵיהּ דְּחוּיִין? רַבִּי יְהוּדָה הִיא, דִּתְנַן: וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: נִשְׁפַּךְ הַדָּם – יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ – יִשָּׁפֵךְ הַדָּם.
20
כ״אוְאִילּוּ הֵיכָא דִּבְיָדוֹ, תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹס הָיָה מְמַלֵּא מִדַּם הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְזוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד.
21
כ״באָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נָתָן מַשֶּׁהוּ שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי כְּזַיִת מִנְחָה – פָּסַל. מַאי טַעְמָא? ״לֹא יָשִׂים״ – שִׂימָה כֹּל דְּהוּ, ״עָלֶיהָ״ – עַד דְּאִיכָּא שִׁיעוּרָא.
22
כ״גוְאָמַר רַב יִצְחָק בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נָתָן כְּזַיִת לְבוֹנָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ מִנְחָה – פָּסַל. מַאי טַעְמָא? ״לֹא יִתֵּן״ כְּתִיב, עַד דְּאִיכָּא נְתִינָה. ״עָלֶיהָ״ –
23
