מנורת המאור, הקדמהMenorat HaMaor, Introduction
א׳קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר. כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי. נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי. פניך האר בעבדך הושיעני בחסדך. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. יהי לבי תמים בחקך למען לא אבוש. עבדך אני הבינני ואדעה עדותך.
1
ב׳לכו בנים שמעו לי והאזינו קולי. הטו אזניכם ושמעו לי מי פתי יסור אלי. עזבו פתאים וחיו, ומשכילים תהיו. קחו מוסר קחו תבונה, ואשרו בדרך בינה. שמעו שמוע אמרתי, ואל תפרעו לעצתי. כי לקח טוב נתתי לכם, יראת יי' אלמדכם. שמעו ותחי נפשכם, כי אמת יהגה חכי, ולא שקר נסכי. מחשבותי בדרך אמת ינחוני, יומם שעיפי ישיבוני, אף לילות כליותי יסרוני. הלא הם יורוני וזממי תמהים, ורעיוני כמהים. משנתי יעירוני לרגעים, ירגיעוני, ובכל עת יניעוני. ואני ישן ולבי ער, כתנור בוער, וים התשוקה בקרבי הולך וסוער. ומרוב חשקי בתורת אלהי ותאותי ותשוקתי. לדת האל ואהב' זממי בכל עת יריבוני. תחת אהבתי ישטנוני. ומעיני נדדה תנומתם ונגזלה שנתם. ורחקו מני ימי גילי. ולילות עמל מנו לי. והייתי מסלד בחילות על משכבי בלילות. בנפל תרדמה על אנשים בתנומות. בהתפשט מהגויות הנשמות. ובנוח הכוחות הגופניות. וישארו זכים הכוחות הרוחניות. ויתעוררו הכוחות השכליות.
2
ג׳אז תרתי בלבי וברעיוני, למצוא חזון מה', ולחבר חיבור להיות לי לזכרון, למען ידעו דור אחרון. ואמרתי בנפשי מה אענה ומה אדבר, ואיכה מלין אחבר, וקדמו אותי כמה מחברים מביני ספרים, וחברו כמה חיבורים, כזוהר הרקיע מזהירים. ואיכה יכניס עצמו צעיר הנמלים במקום הגמלים. ושיות דחויו' בנוה אריות, ובמרבץ חיות. וצפרים בקיני הנשרים. והיה לבי טובע בגלי ים המחשבות, ועורך בין קרבי קרבות, ומבעיר בין צלעי להבות, ופעם לעשות יחפוץ, ופעם לא יאבה, פעם יבער ופעם יכבה. אז חשבתי בלבי כל החיבורים הראשונים, וכל הספרים הקדמונים, ואומר אהה ה' אלהים, המוציא מחשבה לנגוהים, אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו, הבונה בשמים מעלותיו, המכין בחכמתו גלגלי ערץ, וקבע בם את השמש ואת הירח ואת הכוכבים להאיר על הארץ. המוציא במספר צבאם, ולעשות לו שם בראם. עושה עש כסיל וכימה, עוטה אור כשלמה, ותולה ארץ על בלימה. וייצר את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמה, יקרה ואצילה, מרוח קדש אצולה. וברא בו אזנים לשמוע ועינים לראות, גדולות ונוראות, וישם בקרבו לב מבין נפלאות. משוטט במעגלי השכל ובם דורך נתיבות, לחשוב מחשבות. ועשה לו לשון גדולות מדברת, תהלת יוצרה מספרת, ולשם קדשו מזמרת, ועוזו מעוררת, וגבורתו אומרת, וגדולתו מזכרת, ונוראותיו סופרת, ומקצת רוממותו מגדת ולא גומרת, ומעט מזער משבחו שוררת, ורצונו במענה מבקשת ושוחרת, ובהתודותה על פשעה עונה מכפרת, ובניב הלשון מעלת האדם ניכרת, על מעלת הבהמה והחיה, ויהי האדם לנפש חיה.
3
ד׳ומכל האומות בחר בישראל לנחלה, ולעם סגולה, לשם ולתהלה. וממצרים גאלם מבית עבדים, ויצילם מכף מעבידים, ביד חזקה ובזרוע נטויה. ותהי ידו על מצרים הויה. ויתעלל בהם בעשר מכות, על ידי משה אהרן ומרים, על רוע מעלליהם ומרים, וינער ה' את מצרים בתוך הים. ובני ישראל הלכו בתוך הים ביבשה ביד רמה, והמים להם חומה. ומפליא לעשות הגדיל נפלאות, והפליא פלאות. וישם את הים למצרים עמקי מצולה ולישראל חורב ושרב, ויגער בים סוף ויחרב. ויביאם אל גבול קדשו ומעונו, הר זה קנתה ימינו. וירד ה' לעיני כל העם על הר סיני, וישמיעם את הוד קולו משמי מעונו. ובמעמד הגדול והנורא ההוא היו כל נפשות חסידיו, זרע ישראל עבדו עמו ועבדיו. את אשר ישנו פה עמנו היום, ואת אשר אינו פה עמנו היום. ויראו את אלהי ישראל מתוך ענן יומם ועשן ואש להבה, צח ואדום דגול מרבבה. ודבריו שמעו מתוך האש כקול המון ורעם, ואמרו נעשה ונשמע כל העם, וקיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם. ויתן להם משמים, דת קדומה יומים, את יקר תפארתו, אשר היתה באמנה אתו. תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כשני עופרים תאומי צביה, להגדיל עצה ותושיה. והודיעם משפטיו ומצותיו ועדותיו, את חוקי האלהים ואת תורותיו. כי הם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, בחכמה בתבונה ובדעת.
4
ה׳ומאז היו בעם ה' נביאים, ברוח הקדש נבאים. עד יום גלות הארץ, והיינו לכלה וחרץ. וספו ותמו נביאי, ולא מצאו חזון מה'. ונפסק לחם פת בג הנבואה מעדת אריאל, ולא היה עוד לבני ישראל. וייבש מעיינה אשר כנחל שוטף, וישארו הנביאים רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה' מן השמים. ומאז היה דבר ה' יקר ונמרץ, אין חזון נפרץ, ונפל גדרו ונפרץ. ולהקת הנביאים אחר אשר בגולה לבבל הובאו, ולארץ דוכאו, ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא מצאו. ויחזיקו אחרי הנביאים אנשי כנסת הגדולה, ושאר אנשי הגולה. ואחריהם החזיקו התנאים בעלי המשנה, ברוח חכמה ובינה. וכלם קבלו תורה שבעל פה לעטרת צבי ולצפירת תפארה, איש מפי איש עד משה ומשה מפי הגבורה. והיו למדים על פה אמרי שפר, כי דעתם רחבה להכיל ספר. עד אשר קם רבינו הקדוש ראש המדברים, ותחלת המחברים, וחיבר המשניות, לשמור מזמות ותושיות, להיות להם עיני כל ישראל צופיות. כי ראה את עוני ישראל מאד מורה, ואין איש דעה יורה. ועדת ה' בגלות נשבר גאונה, וירד הדרה והמונה. והצרות משתקשקות, והצוקות מתחזקות, ונתמעטו הדעות, ונשתכחו השמעות. ויאמר עת לעשות לה', טרם תשתכח תורה מבני אמוני, וטרם יתחשב בגוים זרע בני, אכתב לו רובי תורתי, וידע וישכיל דת אלהי ישעו, ולא תשכח מפי זרעו. ואחריהם החזיקו האמוראים לכבוד ולצבי, בארץ שנער ובארץ הצבי. ואחריהם רבנן סבוראי קמאי ובתראי. ואחריהם הגאונים וראשי הישיבות והרבנים. וחיברו כמה חיבורים. והעתיקו כמה ספרים מפנינים יקרים. כל איש אשר נדבה רוחו, כפי כחו. ורב חיבר ספרא וספרי, ומי כמוהו מורה. ור' חייא חבר התוספתא. ור' הושעיא תלמידו של רבינו הקדוש ור' ישמעאל חיברו מכילתא. וגם ר' עקיבא חיבר מכילתא. ור' אושעיא ובר קפרא חיברו בריתות. והיו לאותות. ור' יוחנן חיבר התלמוד הירושלמי בארץ ישראל, קודם חורבן אריאל. ורבינא ורב אשי חיברו התלמוד הבבלי על סדרו, שנים רבות אחר חורבן הבית וגלה יקרו. וכל ההוראות והשאלות והתשובות שהורו כל מנהיג ומנהיג בדורו וראשי הישיבות, וכל הגזירות והתקנות שגזרו והתקינו כל חכם וחכם לצורך זמנו, והעמידו כל דבר מהם על כנו, ויקבעוה הלכה לדורות, משפטים ישרים ותורות. וכמה חכמים וצדיקים, עשו לתלמוד פסקים, והפיצו מעיינותיהם חוצה, להשקות במדב"ר כל צמא, בדינין ובאיסור ובהיתר ובטהור ובטמא.
5
ו׳וענייני הספר הזה במספר ספריהם אינם חשובים, והמה בכתובים. לא מפני שהם קשים בעיניהם, אלא מפני שהם פשוטים ושגורים בפיהם. ובפי הכל יחד אבות ובנים, ואפי' תינוקות של בית רבן הקטנים. וישארו על התלמוד מפוזרים ומפורדים, והיו לאחדים, כמקנה במדבר תועה, כצאן אשר אין להם רועה, עדר עדר לבדו, ולא מצא עזר כנגדו. נעו מעגלותם ואין איש מאסף אותם. מלבד מקצת חכמים כרב סעדיה ורב עמרם גאונים, שחברו סידורים לתפלה לעוטה גאונים. והר' יעקב בן הרא"ש זצ"ל שחיבר אורח חיים, ושאר ספריו יושר אמריו. ומקצת מחברים אחרים, חיברו מעניינו מעט דברים, כשנים שלשה גרגרים. ואע"פ שהדבר נוח הוא בעיניהם וקל, קשה הוא בעיני, ומפניו נבהלו רעיוני, ולחברו כדאי אינני, כי כבד הוא ממני. ולא אוכל שאתו ופחדו יבעתני ושאתו. ואומר ולבי מרוב התשוקה, ידכה ישוח. ולא מצא מנוח. מי יתן ידעתי ואמצאהו, אסובבנהו אבוננהו, אבוא עד תכונתו ואדעהו, בחלום אכיר מראהו. ומי יתן ואתחיל אותו ואשלים, אחבירה עליו במלים, ולדעת דרכיו אותי אלהים יחנן, ועדיהם אתבונן.
6
ז׳וכמה פעמים לכתוב אותו התחלתי, ולחברו השתדלתי, וחתרתי סכלי להשיבו אל היבשה ולא יכולתי, מפני קוצר דעתי, ומיעוט סכלי, ורוב סכלי. וכראותי סר ממני כחי, ואלך מר בחמת רוחי. ובעודי משמים ומשתאה, ואפקח את עיני ואראה, והנה איש עומד לנגדי איום ונורא, ומפחדו זחלתי ואירא. ונשתנו רעיוני, ואפול על פני. ופחדתי ונבהלתי, ונתתי פני ארצה ונאלמתי. וימת לבי בקרבי, ונשמה לא נותרה בי, ויגע בי ויעמידני על רגלי. ויאמר אלי אתה בן אדם. מה לך נרדם. עד מתי תשכב עצל, וימיך עוברים כצל. פקח עיניך, והתר אגודות לשונך, ואתה תאזור מתניך. ואען ואומר, הנה לשלום מר לי מר. מה אומר לאדוני, ואין מלה בלשוני. כי לא שמרתי מזמה, ולא למדתי חכמה. ואנכי עפר ואפר, ולא ידעתי ספר. ואיכה אדבר בבינה ובמדע, ואני בער ולא אדע. ולא קריתי ולא שניתי ובגולה נמר רוחי ושניתי. ורוב ימי הייתי מתנועע ומתנודד, כצפור בודד, סג ונאלח, כעוף נודד, קן משולח. וכחי שמש הנדוד שזפו, לא עמד כי ה' הדפו. ואהיה מנוה חפצי מנוד, וישבתי בארץ נוד. כי יד הזמן הנידתני, וטלטלה גבר טלטלתני, וצנוף צנפתני. ולכל קצוות נפזרתי, וכארבה ננערתי, ולא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי. והיך יוכל עבד אדוני זה, חדל אישים ונבזה, לדבר ובפיו אין מענה, אין קול ואין עונה. ואין חלש קצר קומה, יערוך עם גבור מלחמה. ואין איש אשר (כאב) נפשו מהבין גדל ושברה, יכה את קרי"ת ספ"ר ולכדה. ויאמר אלי אל תירא ואל תחת. שמע אמרי והאזינה, כי עתה יצאתי להשכילך בינה. עד מתי תשתאה, פקח עיניך וראה. ואשתומם על המראה וממני דעת פליאה. ויאמר אלי מה אתה רואה. ואומר ראיתי והנה מנורת זהב כלה, וכברק ירוצץ זיוה והלה. ונרותיה כזוהר הרקיע יזהירו, אל מול פני המנורה יאירו. וכאור החמה שבעתים אורה, לא יכבה בלילה נרה, נר מצוה ותורה, על המנורה הטהורה. רוח ה' נוססה בי משמי ערץ, להאיר על הארץ. מתוק לעינים האור, ולכל בני ישראל היה אור. וכראותי צהלו פני, ותאורנה שתי עיני. ואקוד ואשתחוה לה', ואומר הפעם אודה את ה', מנת כוסי וחבלי, כי אשב בחושך ה' אור לי. וישב אלי המלאך הדובר בי, וישלח את ידו ויגע בי, ויאמר אלי את אשר תמצא אכול, ועשה תעשה וגם תוכל יכול. ואביט והנה בידו מגלה עפה, כמו שחר נשקפה, ברה כחמה וכלבנה יפה, אמריה צחות ללעגי שפה. ובטוב מכל אבן יקר וספיר מעולפה, ואמרי טעם מתוקים מדבש ונופת צופים מטיפה. וריחה טוב ממור ואהלות עם כל ראשי בשמים מניפה. ופריה נחמד למראה וטוב למאכל מכל גפן פוריה וענפה. פריה מתוק ועליה לתרופה. מפנינים יקרה עליה בשפה ברורה, זאת חוקת התורה, וזה מעשה המנורה.
7
ח׳ואביט והנה יד נגעה בי בהיותי מסלד בחילה, ויאכילני את המגלה. ותהי בפי מדבש מתוקה, ותבא בקרבי כמים קרים על נפש עיפה ושוקקה. וכאשר טעמתי אורו עיני, ורעמו אזני, וזרחו לי בחשכה מאורים, ואכלתי לחם אבירים. אכלתי יערי שתיתי נסכי, ופריו מתוק לחכי. אני קרתי ושתיתי מים, מאת ה' מן השמים. מן המקור העליון, שיורד על הררי ציון. ואבוא אל אוצרות מטמונים, ואלקוט מחמדי אבנים, ומשך חכמה מפנינים. וכאשר כליתי לאכול התחזקתי, ועוז התאזרתי, וישמח לבי ונעזרתי. ועל משענת אלהי ישעי נסמכתי, ועל עמדי עמדתי, ופתחתי את פי ולא נאלמתי. וערכתי תהלה, לנורא עלילה. אשר לשמו קראני, ומכחו המציאני, ומאין אל יש הוציאני. ומבטן לעבד לו יצרני. ונתן לי לשון למודים, לחבר מלים מזהב ומפז רב נחמדים. אמרות טהורות, לפקוח עינים עורות, והיו למאורות. לתת לפתאים ערמה, לנער דעת ומזמה. לבי לחשוב מחשבות, שם השכל מגמתו. ורעיוני בשדה התבונות, תלמים חורש לעומתו, יפתח וישדד אדמתו. עד אשר מכל אבן נגף אותו סקלתי, ופרדס נאה בתוכו נטעתי, ועצי עדנים בו שתלתי. ועץ הדעת להבין פליאה, ועץ חיים תאוה באה. בתוך הגן מעין כל משכיל מראיהם לא נעלם, והאיש החפץ חיים יקח מפריה ואכל וחי לעולם. ובו כל עץ נחמד למראה בעתו יתן פריו, מה טובו ומה יופיו. נטע שעשועים יפה אף נעים גן חמודות, שתול על פלגי תעודות. יפיץ דעת ומזמה, נחל נובע מקור חכמה. מעין גנים, מימיו נאמנים. גדול ורחב ידים, תאוה לעינים. מלא על כל גדותיו, הולך על ארבע פעמותיו. גברו נוזליו וזרמיו, ונתן מימיו. בקיץ ובחורף לא ייבש, ופלגיו הולכים על פני השדה כהלך דבש. וכל צמא במימיו בלא כסף ובלא מחיר תשוב אליו נפשו, ישתה וישכח רישו. ועריפי נטפיו יקוו בתוך האגן, להשקות את הגן. עד אשר עלו צמחיו, והאירו פרחיו, ונתנו ריח דודאיו ותפוחיו. והזילו בשמיו, ונטפו סמיו. והציצו סנסניו, והניצו רימוניו. ונראו נצניו, וגדלו ששוניו. ופרחה חבצלת שרוניו, והפיחו קנמוניו. והריחו נרדיו, והבשילו מגדיו. וצללי ההדסים, את הגן מכסים. והעלים והשריגים, יחד משתרגים. והענפים אותו מקיפים. וכל איש אשר רוח אלהים בו, ותורת אלהיו בקרבו, בצלו יחסה ויתלונן, והיו עלהו רענן. ורוח חכמה ובינה בלילה עליו מרחפת, וכל היום חופפת. עד אשר לאף כל משכיל עלה רקחו, נרדו נתן ריחו. ומגדל עוז בתוכו בנוי לתלפיה, וארמון על משפטו ישב ללמוד בתוכו תושיה. ובו שולחן התעודה ערוך, ויין המזמה מסוך. וקול יצריח אף יריע. לקצה הארץ יגיע. לכו לחמו בלחמי אשר אהבתי, ושתו ביין מסכתי, לא לחם ולא בשר, כי אם שכל ומוסר. ולא יין הרקח, כי אם יין הלקח. אכלו רעים שתו ושכרו דודים, והתענגו על רוב שלום ידידים.
8
ט׳בני לדברי הקשיבה ולאמרתי, ואל תפרע לעצתי. שקוד על הספר הזה יומם ולילה, ואל תשוב לכסלה. אל תתן שינה לעיניך ולעפעפיך תנומה, ויגד לך תעלומות חכמה ולא יבצר ממך מזמה. הוא הספר, הנותן אמרי שפר. הנקרא מנורת המאור, אשר באור החיים תאור. אור יפוץ משמי ערץ, לאחוז בכנפות הארץ. להראות סודות התורה ומצפוניה, והאיר אל עבר פניה. להאיר ממחשך הפתיות אוילי העם וכסיליהם. העם ההולכים בחושך ראו אור גדול וזיו נגה עליהם. ויאור להם כל שעריו עשרים פרקים, מצות ישרים וחוקים, ומשפטים צדיקים. כל איש אשר ידבנו לבו לשמוע דבריו ולהקים, שואל בפרקי"ם. כל פרק ופרק בעניינו עומד על כנו, נחמד למראה ופרק"ו נאה. ושמתי כל פרקיו שוות, שאין אני יודע מתן שכרן של מצות. ולא הקדמתי על המצוה הקלה החמורה, שאין מוקדם ומאוחר בתורה. וכולם נכוחות ותמימות, שכולם מתאימות. בואו שעריו בתודה, לתורה ולתעודה. עברו ושובו משער לשער, גם זקן גם נער. ויפתחו לכם שערי אורה, אל מול פני המנורה.
9
י׳יהי לבך בני אל דת וחוקים אשר הם מדבש לחך מתוקים
10
י״אשמע מוסר קנה תורה ומצוה ומשפטים אשר כראי חזקים
11
י״ברחץ וטהר במעין התבונה וממיו דלה מים עמוקים
12
י״גאזי תאיר בנרות המנורה וילכו ממרורותך ברקים
13
י״דלך באתי להודיע נתיבה וגם דרכה ואלו הפרקים:
14
ט״ופרק ראשון. מדבר בצדקה רב להושיע, ונפש נענה ישביע.
15
ט״זפרק שני. להתפלל ערב ובקר וצהרים, אל אל בשמים.
16
י״זפרק שלישי. מורה דרכי התשובה, מן העון והמשובה.
17
י״חפרק רביעי. להדבק בענוה, ולפרוש מן הגאוה.
18
י״טפרק חמישי. לקבוע עתים לתורה, ולמעט בעסק ובסחורה.
19
כ׳פרק ששי. לקיים המצות בכל יכולתו, את הכל עשה יפה בעתו.
20
כ״אפרק שביעי. לגמול חסד לכל אדם ואוהב ורע, ואל יחשוב להרע.
21
כ״בפרק שמיני. לכבד שבתות וימים טובים, במלבושים נאים ומאכלים ערבים.
22
כ״גפרק תשיעי. בענין כבוד אב ואם, לנטלם ולנשאם.
23
כ״דפרק עשירי. לישא אשה ולכבדנה, ודבר טוב ישמחנה.
24
כ״הפרק י"א. לגדל את הבן על הדרך הנכונה, גם כי יזקין לא יסור ממנה.
25
כ״ופרק י"ב. לישא וליתן באמונה, בכל ממכר ומקנה.
26
כ״זפרק י"ג. לעשות הדיין דין אמת לרמים ולשפלים, ושפט בצדק דלים.
27
כ״חפרק י"ד. לשמוח בחלקו, אם מעט ואם הרבה ספוקו.
28
כ״טפרק ט"ו. לעזוב חמה ולרצות יהי נוח, כי הכעס בחיק כסילים ינוח.
29
ל׳פרק י"ו. שלא להחניף ולהתהלך בדרך תמים, ושלא לגנוב דעת העמים.
30
ל״אפרק שבעה עשר. לאהוב את החבירים כנפשו, ולחמול על הונם כרכושו.
31
ל״בפרק י"ח. שלא לנבל פיו ושלא לספר לשון הרע, ומשניהם פיו יגרע.
32
ל״גפרק תשעה עשר. שלא לגלות סוד הפקיד אצלו רע, פן יחסדו שומע.
33
ל״דפרק עשרים. ללמוד דרך ארץ ומהלכיו, וללכת בדרכיו.
34
ל״הוהנני מחלה פני כל חוזה חיבור זה, שיביט אליו בעין חמלה, ויתקן טעות כל מלה, ומהאל יהיה לו שכר הפעולה. ואם ימצא בו ערות דבר יכסה עליו ולא יגלהו, וכחכמתו יעשה ויתקנהו, אולי משגה הוא. והנני מתחנן אליכם מליצי רעי, אחי ומיודעי, ליישר מעגלי, ולהכין שבילי. הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי. והנני לפניכם כסומא ואבוקה בידו, וכתלמיד המסדר לפני רבותיו תלמודו. למען ילמד וימצא חן במדב"ר, וידע וישכיל מן מוצא דבר. והנה בשמים עדי, ובמרומים סהדי, כי לא היתה כוונתי בזה הספר כי אם לכבוד השם, ולא ליטול את השם. כי יודע אני בעצמי שאין בי לא חכמה ולא בינה ולא דעת ולא תבונה, ולא ידעתי לדבר נכונה. ואני דל ורזה, עני ונבזה. וכן ארז"ל במלה מודעת, אין עניות כעניות הדעת. ואל יאשים אדם כסיל ביום סכלו נרדם והוזה, ועניות עני אל יבזה. וכל אשר ייטב הספר הזה בעיניו, וכשר הדבר לפניו, יחשוב אותו כקרבן מרוקח מוקטר מוגש, כל הנוגע בו יקדש. ואם דל הוא ירצה לפניו כקרבן העניים והדלים, וכמנחת האמללים, קל וחומר מהב"ה שרוצה בקרבן העני מקרבן העשיר, ומקריב מקום אילים ופרים, בני יונה או תורים, או עשירית האיפה קמח שעורים. ואחד המרבה ואחד הממעיט בניב לשון ובשפתים, ובלבד שתהא כוונתו לשמים.
35
ל״ועל כן אמרתי אמלא ספקי, ואשלים חוקי, ואענה אף אני חלקי. ונגד לבי הספר הזה שויתי, עד אשר כיד אלהי הטובה עלי אותו כליתי. והטבעתי יסודו על יסוד הספרים, ויריתי אבן פנתו על פסק המחברים, ומהחיבורים הקדמונים אשר היו לפנים. ומן המקרא והמשנה והאגדתא, מתלמוד בבלי ומתלמוד ירושלמי, ומן התוספתא ומפרקי ר' אליעזר, ומפסיקתא וממכילתא, ומספרא וספרי, ומהלכות גדולות, ומספר היכלות, וממדרש חזית, ומדרש השכם וממדרש תנחומא, המגלה כל תעלומה. ומילמדנו רבינו ומתשובות גאונינו, וממדרש של ר' נחוניא בן הקנה, עדות נאמנה. ומחופת אליהו זוטא ורבה, ומבראשית רבה, וכהנה רבות. ומשאלות החכמים והתשובות, וממרגניתא דר' מאיר ופרקיו, מלא על כל אפיקיו. וספרי הר' משה בן מימון, אשר בחיק החכמה אמון, והר' משה ן' נחמן עד נאמן. ומספרי כל מביני שמועה, ומאורח חיים ומחושן משפט ואבן העזר ויורה דעה. ואעפ"י שעיינתי בכל אלו החיבורים, לא הבינותי בספרים. ואם קריתי לא שניתי, ואם שניתי סודותם לא גליתי, ואותותם לא ראיתי. ולא עלה מהם בידי כי אם מעט מזער להרים ראשי, הלא מצער היא ותחי נפשי. ונכנסתי למקום אימה ומורא, אל המדבר הגדול והנורא. והייתי כגונב ממעונות אריות טלאים, וכמלקט שבולים בעמק רפאים, או כלוקח צפורים מקיני נשרים, או כרועה עדרים בהררי נמרים. ולפיכך להזכיר שמי בגלוי לעיני בני עמי, בושתי ונשתנו רעיוני, וכסתה כלימה פני. פן יקל בעיניהם ויבזוהו, וכאין וכאפס יחשבוהו. פן יאמרו איך כסיל מחכים פתאים, ואיך הולך שובב בדרך לבו יורה חטאים. ולמען אשר לא ישכחוני שמעי ואנשי שלומי, ולמען הזכיר את שמי, רמזתי בו שמי והוא פלא, נסתר ונגלה, בראשית הפרקים האלה. ואקח אותיות שם איש נבזה וחדל אישים, והרמותים מבין דלים ורשים, ואשים אותם ראשים. ואולי ייטבו דברי בפי כל מבקשיהם, ולי מה נעמו ראשיהם. והדן אותי לכף זכות המקום ידין אותו לכף זכות, כדכתי' היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם.
36
ל״זועתה אתחיל לבאר הפרקים כפי יכולתי, באשר ה' אתי, ובו שמתי מבטחי ונצחי, וחסדיו שויתי נגדי ונכחי, ונאמנה אל אל רוחי. כי כל מעשה האדם כאין נגדו, ונשגב ה' לבדו. ובאחת יבערו ויכסלו אשר הם חכמים בעיניהם, ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם.
37
ל״חאליך ה' אקרא להכין לבי ומחשבותי. שיתה ה' שמרה לפי, נצרה על דל שפתי. יהי רצון מלפניך וימצא עבדך חן בעיניך לשמור משיבוש רעיוני, ומשגיאות הגיוני, ואשמרה דרכי מחטוא בלשוני. ותסתריני מרוכסי איש בסתר פניך, ובמחשכים כסה עלי אור פניך, ולמדני לעשות חקיך, אלהים חיים ומלך עולם, ואל ישוב דך נכלם.
38
ל״טהורני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב. הורני ה' דרכך אהלך באמתך. יחד לבבי ליראה שמך. דרך פקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך. סמכני כאמרתך ואחיה ואל תבישני משברי. תהי ידך לעזרני כי מצותיך לא שכחתי.
39