מנורת המאור, אור גדולMenorat HaMaor, Ohr Gadol

א׳ועוד כתבתי בפרק זה כל מימרא שתחלתה גדול או גדולה שבכל התלמוד, לפי שיש בו דרך ארץ הרבה, וחלקתי אותם לעשרים פרקים, על סדר הספר, וקראתיו אור גדול.

ב׳גדולים מעשי ה' דרושים לכל חפציהם.

ג׳פרק ראשון, מדבר בצדקה

ד׳גדולה צדקה יותר מן הקרבנות, שנא' עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח.

ה׳גדול המלוה לעני בשעת דחקו יותר מן הצדקה.

ו׳גדול המעשה יותר מן העושה, שנא' והיה מעשה הצדקה שלום, אל תקרי מעשה, אלא מעשה.

ז׳גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך, פי' המתין לי עד שאכניס את אורחים.

ח׳גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש, דתנן מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש. הקדים האורחים לביטול בית המדרש.

ט׳גדולה צדקה, שהב"ה נקדש בה, שנא' ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה.

י׳פרק שני, בענין התפלה

י״אגדולה תפלה יותר מן המעשים טובים, שנא' ואתחנן אל ה' וגו', וכתי' ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה, עלה ראש הפסגה [וגו']. פי' רב לך, רוב מעשים טובים עשית, ואעפ"כ עלה ראש הפסגה והתפלל לפני ואתפייס לך.

י״בגדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנא' למה לי רוב זבחיכם יאמר ה' וגו', וכתי' גם כי תרבו תפלה אינני שומע. ר"ל אע"פ שהיא יותר חשובה מן הקרבנות.

י״גגדולה תענית יותר מן הצדקה, שזה בגופו וזה בממונו.

י״דגדולה תפלה, שבזכותה ישראל ניצולין מידי אויביהם וממיתה משונה ומן הייסורין ומשיני החיות.

ט״וגדולה תפלה, שבזכותה הב"ה מוחל עונותיהן של ישראל, לפי שהיא במקום הקרבנות, שבהם היה הקדוש ב"ה מוחל עונותיהן של ישראל.

ט״זפרק שלישי, בענין התשובה

י״זגדולה תשובה, שהיא מקרבת את הגאולה, שנא' ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'.

י״חגדולה תשובה, שמקרבת את הרחוקים, שנא' והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.

י״טגדולה תשובה, שהיא עושה לרשע זכאי. דא"ר שמעון בן לקיש גדולה תשובה שהזדונות נעשות לו כזכיות, שנא' ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה.

כ׳גדולה תשובה, שמביאה רפואה לעולם, שנא' שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.

כ״אגדולה תשובה, שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כלו, שנא' כי שב אפי ממנו.

כ״בפרק רביעי, בענין הענוה

כ״גגדולה ענוה, שבה נשתבח אברהם אבינו ע"ה. מפני שהיו בני דורו, הגדולים בהם, מנשאים אותו, כגון עפרון החתי, והיו קוראים אותו אדוני, שנא' שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו, והוא ע"ה היה משפיל את עצמו לפניהם, והנהיג את עצמו במדת הענוה והצניעות עמהם, ואפי' לפני הפחותים שבהם, שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ.

כ״דגדולה ענוה, שבה נשתבח יצחק אבינו ע"ה. שהרי אבימלך גרש אותו ממלכותו, וכשבא לו אבימלך, לא גבה לבו ולא שלם לו כמעשיו, ומרוב ענותנותו קבלו מאהבה, והאכילהו והשקהו, לו ולאנשיו, שנא' ויעש להם משתה ויאכלו וישתו, וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.

כ״הגדולה ענוה, שבה נשתבח יעקב אבינו ע"ה. שמפני ענותנותו היה נוהג בו כבוד בעשו אחיו, מפני שיצא לאויר העולם רגע אחד קודם ממנו, והיה קורא אותו אדוני, שנא' כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב. ר' כך היה כותב לאנטונינוס, נאם עבדך יהודה. אמ', כי לא טוב אנכי מאבותי.

כ״וגדולה ענוה, שבה נשתבח משה רבי' ע"ה, שנא' והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. ומה תלמוד מכל האדם, אלא ענו, ואינו מתגאה במדה מן המדות שבני אדם רגילין להתגאות בה, כגון המלכות והנבואה והחכמה. ואע"פ שהיו בו כל המדות הללו, ענו מאד מכל האדם.

כ״זגדולה ענוה, שבה נתגדל אהרן ע"ה. בנוהג שבבני אדם, אדם מכבד את ביתו בבגדים בלות, שמא מתעטף הוא בכל כליו ומכבד הבית, אבל אהרן ע"ה לובש שמונה בגדים ודומה לחתן בחופתו, ואעפ"כ והרים את הדשן.

כ״חגדולה ענוה, שבה נשתבח אלעזר, שנא' ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן, ואעפ"כ היה משפיל את עצמו לפני גדולת הב"ה, והיה נושא בעצמו קטורת הסמים ושמן המאור ומנחת התמיד ושמן המשחה.

כ״טקטורת הסמים בימינו, ושמן המאור בשמאלו, ומנחת התמיד תלויה בזרועו, ושמן המשחה, ר' אבין בשם ר' אלעזר אומר, תלויה היתה באפונדתו. ושמא תאמר קטן היה, הרי הוא אומר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן, אלא שאין גדולה בפלטרין של מלך, [שנא' אל תתהדר לפני מלך].

ל׳גדולה ענוה, שבה נתגדלו הלוים. שכל ישראל היו מהלכין כאחד, והם היו זקוקין לישא את כל כלי המשכן, ולא עוד אלא שהיו טוענין בעגלה, ואפי' הכי לא נתגאו, ולא אמרו, אין אנו מקבלין עלינו, שאין גדולה בפלטרין של מלך, שנא' אל תתהדר לפני מלך.

ל״אגדולה ענוה, שבה נתגדלו בני קהת. שהיו מובחרים מכל שבט לוי, והיו טעונין בכתפיהם את הבדים, שנא' ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, ולא היו מתגאים, אלא משתעבדים לפני האדון, שאין גדולה בפלטרין של מלך.

ל״בגדולה ענוה, שבה נתגדל שמואל הנביא ע"ה. שהרי קראו המלאך שלשה פעמים, והיה סבור שעלי היה קורא אותו, והיה מזדעזע ונעור משנתו, ובא אצלו שלשה פעמים, שנא' ויוסף ה' קרא שמואל בשלישית, ולא היה מתגאה ואומר, עד מתי יהי זה קורא אותי ואני רץ ובא אצלו.

ל״גגדולה ענוה, שבה נתגדל שאול. שהרי כשאמ' שמואל, ולמי כל חמדת ישראל הלא לך ולבית אביך, והוא הקטין את עצמו, ואמ' לו, הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה וגו'. ובשעה שבקשו למושחו למלך, הלך והטמין את עצמו, עד שהפילו גורלות, שנא' ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים.

ל״דגדולה ענוה, שבה נתגדל דוד המלך ע"ה, שנא' ויבא המלך דוד אל בית ה', ויאמר, ה' אלהים, מי אנכי ומי חיי כי הביאותני עד הלום, ואמר ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם.

ל״הגדולה ענוה, שבה נשתבח מרדכי. שבתחלה, כשהיה הדיוט, היה חמישי לסנהדרין, שנא' אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי וגו', וכיון שנעשה משנה למלך אחשורוש, לא די לו שלא רצה להיות רביעי לסנהדרין, אלא אפי' חמישי במקומו לא רצה להיות, ואף על פי שהוסיף גדולה השפיל הוא עצמו ונעשה ששי, שנאמר אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן וכו'.

ל״ופרק חמישי, בענין תלמוד תורה

ל״זגדולה תורה, שבה הבדיל הב"ה את ישראל עמו ונחלתו מאומות העולם.

ל״חגדולה תורה, שבזכותה מציל הב"ה את ישראל עמו ונחלתו מאומות העולם.

ל״טגדולה תורה, שבזכותה הב"ה מציל את ישראל מן הייסורין, ולא ישלוט בהם יצר הרע, ושורה עליהם רוח הקדש.

מ׳גדולה תורה, שמאירה ללומדיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנא' כי נר מצוה ותורה אור וגו'.

מ״אגדול תלמוד תורה יותר מן המעשה, שהתלמוד מביא לידי מעשה.

מ״בגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם, שכל הימים שהיה יעקב אבינו בבית עבר ללמוד תורה, לא נענש, אע"פ שלא נתעסק בכיבוד אב ואם.

מ״גגדול תלמוד תורה מהקרבת תמידין, שנא' עתה באתי. פי' כשנראה המלאך ליהושע ביריחו, אמ' לו, אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועתה בטלתם תלמוד תורה. אמ' לו יהושע, על איזה מהם באת ליפרע. אמ' לו המלאך, עתה באתי, כלומר על ביטול תלמוד תורה. בד"א שגדול תלמוד תורה מהקרבת תמידין, בתלמוד דרבים, אבל תלמוד דיחיד, עבודה חמורה ממנו.

מ״דגדולה תורה מכל כלי חמדה שבעולם, שכל כלי חמדה כל זמן שהן מתיישנין הם פוחתים, אבל דברי תורה כל זמן שהן מתיישנין הם משביחין, שנא' בישישים חכמה ואורך ימים תבונה.

מ״הגדולה תורה וגדול שכרה משכר הצלת נפשות ומשכר בנין בית המקדש.

מ״וגדולה תורה, שניתנה בין שני שמות, שנא' כי אל דעות ה'.

מ״זגדולה תורה, שאינה מתחלפת בדבר אחר, ולא אפי' בדברי תורה. ר' שמעון אומ', משל לשני בני אדם, שהיו עוסקין בפרקמטיא. אמרו, בואו ונחליף. נטל זה מה שביד זה וזה מה שביד זה. נמצא מה שביד זה אין ביד זה. אבל דברי תורה אינן כן. כיצד. שני תלמידי חכמים פגעו זה בזה. אחד שונה סדר מועד ואחד שונה סדר טהרות. אמרו, בואו ונחליף. השנו זה את זה. נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים.

מ״חגדולה תורה, שנקראת קדושה, שנא' תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה.

מ״טגדולה תורה, שבזכותה ישראל נגאלין מבין האומות, שנא' זכרו תורת משה עבדי וגו', וכתי' בתריה הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו'.

נ׳גדולה תורה, שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא, שנא' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא, ואומר רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך, ואומ' עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר, ואומר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

נ״אפרק ששי, בענין המצות

נ״בגדולה מצוה, שמנחלת לעושיה חיים בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה מנין, שנא' שמור מצותי וחיה. ובעולם הבא מנין, דתנן ר' אליעזר בן יעקב אומר, כל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד, פי' מליץ טוב, שיליץ בעדו להצילו מדינה של גיהנם ולהנחילו חיי העולם הבא.

נ״גגדולה מצוה, שכל המודה במצות, ועושה אותן בלבב שלם, כאלו מודה במציאות הב"ה ובאלהותו, שנא' והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. כשם שאני קדוש, כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש, כך אתם תהיו פרושים. כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים, על תנאי העליתי אתכם מארץ מצרים, על מנת שתקבלו עול מצותי. שכל המודה בעול המצות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר בעול המצות כופר ביציאת מצרים.

נ״דפרק שביעי, בענין גמילות חסדים

נ״הגדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה, שהצדקה בממונו של אדם וגמילות חסדים בגופו ובממונו, והצדקה עם החיים בלבד וגמילות חסדים עם החיים ועם המתים, דכתי' ברוך ה' אשר לא עזב חסדו עם החיים ועם המתים, וכתי' יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי. והצדקה עם העניים בלבד, וגמילות חסדים עם העניים ועם העשירים. א"ר יוחנן, אין אנו יודעין אי זה חביב, אם גמילות חסדים או צדקה, כשהוא אומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יריאיו וצדקתו לבני בנים, הוי אומ' גמילות חסדים חביבה.

נ״וגדולה גמילות חסדים, שכל העושה חסד אפי' עם מי שאינו צריך, הב"ה משלם שכרו. ר' סימון בשם ר' אלעזר אומר, מי שהוא עושה חסד עם מי שאינו צריך, אברהם עם מלאכי השרת, דכתי' והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. וכי היו אוכלין. א"ר יודן, היו נראין כאלו אוכלין. מה פרע הב"ה לבניו, המן והבאר והשלו וענני הכבוד שהיו מקיפין עליהם. והלא קל וחומר. ומה מי שהוא עושה חסד עם מי שאינו צריך, ראה מה פרע לו הב"ה, מי שעושה חסד עם מי שצריך, על אחת כמה וכמה.

נ״זגדולה גמילות חסדים יותר מתלמוד תורה, דאמ' רב הונא אמ' רב, כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה, שנא' ימים רבים לישראל ללא אלהי אמת ולא כהן מורה ולא תורה. מאי ולא תורה. אמ' רב הונא, כל העוסק בתורה בלבד, בלא גמילות חסדים, דומה כמי שאין לו אלוה.

נ״חגדולה גמילות חסדים, שגזר דין ושבועה נקרע בה. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן, מנין לגזר דין ושבועה שאינו נקרע, שנא' לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. אמ' רבא, בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים.

נ״טגדולה גמילות חסדים, שכל מי שעושה חסד עושין חסד עם זרעו אחריו. למדנו מיהונתן בן שאול, שעשה חסד עם דוד ולימד עליו זכות לפני שאול אביו, שנא' למה יומת מה עשה, וגמל דוד חסד עם מפיבושת בן יהונתן אחרי מות אביו, שנא' ועבדת לו את האדמה, ויהי לבן אדונך לחם ואכלו, ומפיבושת אוכל על שולחנו וגו'.

ס׳פרק שמיני, בענין כבוד שבתות וימים טובים

ס״אגדולה שבת, שהיא שקולה כנגד כל המצות, שכל המחלל שבתות בפרהסיא, או עובד ע"ז, שניהם כגוים לכל דבריהם.

ס״בגדולה שבת, שאסר הב"ה לעשות בה מלאכה, ואע"פ שהמלאכה חביבה לפניו. שהרי הב"ה ברא את העולם במאמר, לא ביגיעה ולא בעמל, ואפי' הכי קרא למעשה בראשית מלאכה, מפני שהמלאכה חביבה לפניו, דכתי' ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו וגו'.

ס״גגדולה שבת, שנתנה הב"ה לבחון בה גירי הצדק. שהרי לא פירש מתרי"ג מצות אלא שבת בלבד, שנא' ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו.

ס״דגדולה שבת, שנתנה הב"ה למנוחה לישראל, ואפי' לבהמתן, שנא' למען ינוח שורך וחמורך, כמוך.

ס״הגדולה שבת, שאין התינוק נימול עד שתעבור השבת, מפני כבודה, שאין לך שמונה ימים שאין שבת בתוכה.

ס״וגדולה שבת, שאין כהן גדול נכנס לעבודה אחר משיחתו עד שתעבור עליו השבת, דכתי' שבעת ימים ילבשם הכהן המשיח וגו'.

ס״זגדולה שבת, שאין [המזבח] עצמו כשר לעבודה עד שתעבר עליו השבת, דכתי' שבעת ימים תכפר על המזבח.

ס״חגדולה שבת, שאין לך מועד שאינו מתעטר בה. חג המצות שבעה, חג הסוכות שבעה, חג השבועות אחר ספירת העומר חמשים יום, שאין לך חמשים יום שאין בהם שבעה שבתות.

ס״טגדולה שבת, שאין הזב והזבה והנדה והיולדת וטמא מת זוכין ליטהר עד שיעבר עליהם השבת.

ע׳גדולה שבת, שאין החתן מותר שתמשך סעודתו עד שתעבור עליו השבת, שנא' מלא שבוע זאת.

ע״אגדולה שבת, שכשנתדלדלו ישראל ממעשים טובים, לא עמדה להם אלא זכותה של שבת, שנא' ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים, עד שתעבור עליהם השבת, ובימי אליהו היא עמדה [להם, שנא' בשביעית], שהזכיר להם השבת. ובימי יהורם היא עמדה להם, שנא' ויצא מלך ישראל ומלך יהודה [ומלך אדום] ויסובו שבעה ימים.

ע״בגדולה שבת, שאינה נדחית אלא מפני סכנת נפשות, כגון חולה מסוכן או תינוק שנפל לים או לנהר או לתוך הבור, או כיוצא בזה.

ע״גפרק תשיעי בענין כיבוד אב ואם

ע״דגדול כיבוד אב ואם, שהעדיפו הב"ה יותר מכבודו, שנא' כבד את ה' מהונך. בלקט שכחה ופאה ותרומה ומעשרות, אם יש לך אתה חייב, ואם אין לך אינך חייב, ונאמר כבד את אביך ואת אמך, בין יש לך בין אין לך, ואפי' אתה מחזר על הפתחים.

ע״הגדול כיבוד אב ואם, שהשוה אותו הכתוב לכבודו של הב"ה, ובמורא ג"כ. בשם כת' את ה' אלהיך תירא, וכתי' איש אמו ואביו תיראו. וג"כ בברכה. בשם כת' ונוקב שם ה' מות יומת, וכתי' ומקלל אביו ואמו מות יומת.

ע״וגדול כיבוד אב ואם, שהקיש אותו הב"ה לכבודו. דרש ר' עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה, מאי דכתי' יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. מאמרי פיך לא נאמר, אלא אמרי פיך. בשעה שאמר [הב"ה] אנכי ולא יהיה לך, אמרו אומות העולם, לכבד את עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך, חזרו למאמרות הראשונים.

ע״זפרק עשירי, בענין נשואי אשה

ע״חגדול נושא אשה הגונה וכשרה, שכל טובות שבעולם סובבין אותו, ומי שאין לו אשה, שרוי בלא טוב, בלא עזר, בלא שמחה, בלא כפרה, בלא ברכה, בלא שלום, בלא חיים. בלא טוב, דכתי' לא טוב היות האדם לבדו. בלא עזר, דכתי' אעשה לו עזר כנגדו. בלא שמחה, דכתיב ושמחת אתה וביתך. בלא כפרה, דכתי' וכפר בעדו ובעד ביתו. בלא ברכה, דכתי' להניח ברכה אל ביתך. בלא שלום, דכתיב ואתה שלום וביתך שלום. בלא חיים, דכתי' ראה חיים עם אשה אשר אהבת.

ע״טגדולה הבטחה שהבטיח הב"ה לנשים יותר מן האנשים, שנאמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי. אמ' ליה רב לרב חייא, נשים במה זכיין. אמ' ליה, באקרויי בנייהו בבי רב, ובאתנויי להו בבי רבנן, ומתאחרין לגבריהו עד דאתי מבי רבנן.

פ׳פרק אחד עשר, בענין גידול בנים

פ״אגדול גידול בנים וגדול שכר גידול בנים על הדרך הנכונה. ואע"פ שצער גידול בנים קשה, אפי' הכי אל יתרשל אדם בגידול בניו. [אמר ר' שמעון בן אלעזר, נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד של זתים בגליל, ואל יגדל תינוק אחד בארץ ישראל].

פ״בגדולה הצלת הבנים לאבות מהצלת האבות לבנים. שהאבות אין מצילין את הבנים אלא מן הייסורין שבעולם הזה בלבד, ומזכין אותן העושר ומזכין אותן החיים ומזכין אותן הכח, אבל ליום הדין אינן יכולין להצילן מדינה של גיהנם, שנא' ואין מידי מציל, לא אברהם מציל את ישמעאל בנו, ולא יצחק מציל את עשו בנו. אבל הבנים מצילין את אבותם מדינה של גיהנם, בין גדולים בין קטנים. גדולה הצלת קטנים מהצלת גדולים, שהצלת גדולים פעמים שהיא משתהת עד ארבעה דורות, והצלת קטנים מיד.

פ״גפרק שנים עשר, בענין משא ומתן

פ״דגדולה אמונה לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר אמונה שהאמינו ישראל, זכו ששרתה עליהם רוח הקדש, ואמרו שירה לפני הב"ה, שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וכתיב בתריה, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'.

פ״הגדול האמת, שהוא אחד משלשה עמודים שהעולם עומד עליהם, דתנן רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום.

פ״וגדול האמת, שכל מי שעושה מלאכתו באמת עם הבריות, כאלו קיים את התורה כלה, שנא' צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. ובאמת נברא העולם, כמו שמצינו [במעשה בראשית], רמז הכתוב אמת בסופי תיבות בששה פסוקים. ואלו הן. א' ברא' אלהים' את'. ב' וירא' אלהים' את' האור. ג' ויברא' אלהים' את' האדם., ד' ויברא' אלהים' את' התנינים. ה' וירא' אלהים' את' כל אשר עשה. ו' ברא' אלהים' לעשות'. הא למדת, שכל שנברא בששת ימי בראשית, שהוא קיים על האמת.

פ״זגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה בגופו וזה בממונו.

פ״חפרק שלשה עשר, בעניין הדיין

פ״טגדול המשפט, שקרא הב"ה שם כסאו משפט, שנא' צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך.

צ׳גדול המשפט, שהוא אחד משלשה דברים הנקראים עוז. ואלו הן. א' התורה, ב' המשפט, ג' המלך המשיח, שיגלה במהרה בימינו. התורה, מנין, דכתי' ה' עוז לעמו יתן, ואומר גבר חכם בעוז. המשפט מנין, דכתיב ועוז מלך משפט אהב, וכתי' עוזה אלהים זו פעלת לנו. המלך המשיח מנין, דכתי' ועמד ורעה בעוז ה', וכתיב ה' בעוזך ישמח מלך.

צ״אגדול המשפט, שהשונא אותו אין רפואה למכתו, שנא' האף שונא משפט יחבוש, ואין חבישה אלא רפואה, שנא' הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם.

צ״בגדול המשפט, שלא חזר העולם לתוהו ובוהו אלא על המשפט. והיכן, בדור המבול, שנאמר מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו. המשים הזה אין אנו יודעים מה הוא, [אלא שלמדנוהו בואלה] המשפטים אשר תשים לפניהם, הוי אומר המשים זה הדיין.

צ״גגדול המשפט, שנתנו הב"ה מתנה לדוד, שנא' לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך.

צ״דגדול המשפט, שבעון חוסר המשפט הרבים נענשו. דא"ר מיאשא, מנין לדין שאם אינו יוצא במועטין להוציא במרובים, שנא' ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה. מה כתי' תמן, ואריבה [וגו'] ואתן עליהם קהלה גדולה.

צ״הגדול המשפט, שכל דיין שדן את ישראל והוציא את הדין לאמתו אפי' שעה אחת, מעלין עליו כאלו דן את ישראל כל ימי חייו, דכתי' בשמואל וישפט את העם כל ימי חייו. והלא כל ימיו לא היו אלא חמשים ושתים שנה, צא מהם ארבעים שנה שהיה עלי קיים, נשארו שתים עשרה שנים. ללמדך, שכל דיין המוציא את הדין לאמתו, כאלו דן את ישראל כל ימי חייו.

צ״וגדול המשפט, שבו נמחלין עונותיהן של ישראל, שנא' אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער.

צ״זגדול המשפט שבו ירושלם מתיישבת, שנא' ואשיבה ידי עליך וגו', וכתי' ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה, וכתי' בתריה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

צ״חגדול המשפט, שבו מלכות מלך המשיח עומד, שנא' מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון.

צ״טפרק ארבעה עשר, בענין השמח בחלקו

ק׳גדול הנהנה מיגיעו יותר מיראת שמים, שביראה כתי' אשרי כל ירא ה'. ובמלאכה כתי' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ולא שרתה שכינה על משה רבינו ע"ה אלא מתוך מלאכה, שנא' ומשה היה רועה וגו', וכתי' וירא מלאך ה' אליו וגו'.

100

ק״אגדולה מלאכה, שלא נקרא אדם שלם אלא על ידי מלאכה. ואיזה, זה אברהם אבינו ע"ה, שנא' התהלך לפני והיה תמים, וכתי' ואתנה בריתי ביני ובינך וגו'. וכבר היה יכול לבראתו מהול, אלא שהמלאכה חביבה.

101

ק״בגדולה מלאכה, שעל בטלונה מפרישין את הבעל מאשתו. דתנן המדיר את אשתו מלעשות מלאכה, יוציא ויתן כתובה, שהבטלה מביאה לידי שעמום.

102

ק״גגדולה מלאכה, שכמה בריות ברא הב"ה בעולמו, ולא מסר מלאכה אלא לבני אדם בלבד. וכן היה ר' מאיר אומ', ראית מימיך ארי סבל, דוב קייץ, שועל חנוני, או אחת מן החיות עושה מלאכה. למה לא ניתנה להם מלאכה, לא מפני שהם שפלים, אלא מפני שהמלאכה חביבה.

103

ק״דגדולה מלאכה, שכל הנביאים התעסקו בה. יעקב אבינו ע"ה אמר, אשובה ארעה צאנך אשמור. משה רבינו ע"ה, ומשה היה רועה. דוד ע"ה, ויקחהו ממכלאות צאן. עמוס ע"ה, כי בקר אנכי ובולס שקמים.

104

ק״הגדולה מלאכה, שלא שרתה רוח הקדש על אלישע ע"ה אלא מתוך המלאכה, דכתי' וילך משם וימצא את אלישע בן שפט והוא חורש, ואמ' לו אליהו ע"ה, שוב כי מה עשיתי לך, כדי שלא יבטל מן המלאכה.

105

ק״וגדולה מלאכה, שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה, שנא' וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' את משה ויברך אותם משה, ובמה בירך אותם. אמ' להם, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. וכן היה, שנא' והענן מלא את המשכן.

106

ק״זגדולה מלאכה לפני הב"ה, שכשם שצוה לישראל על השבת, כך צוה אותם על המלאכה, שנא' זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך.

107

ק״חגדולה מלאכה, שהגוזל מחבירו אפי' שוה פרוטה יוליכנה אחריו אפי' למדי, והפועל עם חבירו אוכל אפי' בתמרים.

108

ק״טגדולה מלאכה, שהנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל, והפועלים שעשו מלאכת הקדש נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.

109

ק״יגדולה מלאכה, שכל המצות והמעשים טובים נקראין מלאכה, שכך אומרין להם מלאכת הקדש.

110

קי״אגדול השמח בחלקו והמתפרנס ממלאכתו, שבמדה הטובה הזאת ניצול מכמה עבירות, מן הקנאה ומן החימוד ומן הגניבה ומן הגזל, שנא' לא תחמוד אשת רעך, ואע"פ שאינו עושה כלום אלא מהרהר בלבו. והמקנא בחבירו הוא מגונה עד מאד. וסבת הקנאה הוא רוע הלב. וסבת הקנאה היא ג"כ מי שאינו שמח בחלקו. ולעולם שני המדות האלו לא יהיו באדם אחד, שאם יקנא בחבירו בידוע שאינו שמח בחלקו, ואם לא יקנא בחבירו בידוע שהוא שמח בחלקו.

111

קי״בפרק חמשה עשר, בענין הכעס והחמה

112

קי״גגדול המעביר על מדותיו ואינו כועס, שהב"ה אוהב אותו ושומע תפלתו. דתניא שלשה הב"ה אוהבן, מי שאינו כועס, ומי שאינו משתכר, ומי שאינו עומד על מדותיו.

113

קי״דגדול המעביר על מדותיו ואינו כועס. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני פורענות של גיהנם שולטין בו, שנא' והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנא' וגם רשע ליום רעה.

114

קי״הגדול המעביר על מדותיו ואינו כועס, שכל הכועס נקרא רשע, שנא' רשע יראה וכעס. ר' ירמיה מדפתי אומר, אף משכח תלמודו ומוסיף טפשות, שנא' כי כעס בלב כסילים ינוח. רב נחמן בר יצחק אומר, בידוע כי עונותיו מרובין מזכיותיו, שנא' ובעל חמה רב פשע. ר' עקיבא אומ', החובט פתו לארץ והמפזר מעותיו בחמתו אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. הוא היה אומר, כל הקורע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו סוף שהוא עובד ע"ז, שכך היא אומנותו של יצר הרע, היום אומ' לו כך, ולמחר יאמר, לך עבוד [עבודה זרה].

115

קי״ופרק ששה עשר, בענין החנופה והליצנות

116

קי״זגדולה עונשה של חנופה, שהיא שקולה כנגד ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז מנין, דכתי' לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה, ואין תועה אלא ע"ז, שנא' הבל המה מעשה תעתועים. גלוי עריות מנין, שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר [וגו'] הלא חנוף תחנף הארץ, וכתי' והיה מקול זנותה ותחנף הארץ בדמים.

117

קי״חגדול עונשה של חנופה, שבשבילה הגשמים נעצרין, שנא' ותחניפי ארץ בתזנותיך וברעתך, וכתי' בתריה וימנעו רביבים ומלקוש לא היה.

118

קי״טגדול עונשה של חנופה, שכל המחניף לחבירו נדון בגיהנם לעד ולעומי עולמים, שנא' פחדו בציון חטאים רעדה אחזה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה ומי יגור לנו מוקדי עולם.

119

ק״כגדול עונשה של חנופה, שכל המחניף כאלו עבר על תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנא' והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חוק, תורה אין כתי' כאן, אלא תורות.

120

קכ״אגדול עונשה של ליצנות, דאמ' ר' אלעזר, כל המתלוצץ ייסורין באין עליו, שנא' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וגו'. אמ' להו רבה לרבנן, במטותא מניכו, לא תתלוצצון, דלא ליתו עליכון ייסורין. אמ' רב קטינא, כל המתלוצץ מזונותיו מתמעטין, שנא' משך ידו את לוצצים. א"ר שמעון, כל המתלוצץ נופל בגיהנם, שנא' זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם, שנא' יום עברה היום ההוא. א"ר הושעיה, כל המתייהר נופל בגיהנם, שנא' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם וגו'.

121

קכ״בפרק שבעה עשר, בענין אהבת החברים

122

קכ״גגדול השלום ושנאת מחלוקת, שאפי' עובדין ע"ז כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהם, שנא' חבור עצבים אפרים הנח לו. ואם יש ביניהם מחלוקת, מה נאמר בהם, חלק לבם עתה יאשמו.

123

קכ״דגדולה אהבת הבריות, שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה. דתניא מעשה בגוי אחד, שבא לפני הלל לגיירו. אמ' לו, גיירני על מנת שתלמדני תורה על רגל אחד. אמ' לו, ואהבת לרעך כמוך.

124

קכ״הגדול עונשה של שנאת חנם, שהחריבה ירושלם ובית המקדש. וסמך לדבר, "איכה ["ישבה "בדד "העיר, ר"ת איבה]. תניא מקדש [שני], שהיו בו בקיאין ועוסקין בתורה ובגמילות חסדים, מפני מה חרב, מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם. ללמדך, ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות, עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים.

125

קכ״ופרק שמונה עשר, בענין לשון הרע

126

קכ״זגדול עונשה של לשון הרע מעונש עובדי ע"ז ומגלי עריות ושפיכות דמים. מע"ז, דכתי' אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. גילוי עריות, דכתי' ואיך אעשה הרעה הגדולה. משפיכות דמים, דכתי' ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. בכולן נאמר גדולה או גדול, ובמספר לשון הרע לא נאמר גדולה ולא גדול אלא גדולות, שנא' יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות.

127

קכ״חגדול עונשו של מספר לשון הרע, שבשבילו נגעים באין על האדם. דא"ר פדת ברית כרותה נתן הב"ה בעולם, שכל מי שמספר לשון הרע ילקה בצרעת, שנא' זאת תהיה תורת המצורע, אל תקרי מצורע, אלא מוציא שם רע. ורוח הקדש צווחת, אל תתן את פיך לחטיא [את] בשרך.

128

קכ״טגדול עונשם של מספרי לשון הרע, שבשבילם הגשמים נעצרין, שנא' רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר.

129

ק״לגדול עונשה של נבלות הפה, דתניא כל המנבל את פיו, אפי' נגזר עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה.

130

קל״אפרק תשעה עשר, בענין כסוי הסוד

131

קל״בגדול כסוי הסוד, שכל המגלה סוד חבירו כאלו שופך דמים, שנא' לא תלך רכיל בעמך לא תעמוד על דם רעך. ופרשו ז"ל לא תעמוד על דם רעך, זה הקורא כתב של חבירו.

132

קל״גגדול כסוי הסוד, שהזהיר עליו שלמה ע"ה, ואפי' על סוד של שונאו, שנא' ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל.

133

קל״דגדול כסוי הסוד, שהזהיר עליו שלמה ע"ה, וקרא למגלה סוד חבירו רכיל, שנא' הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר. ד"א הולך רכיל מגלה סוד, מי שהוא הולך רכיל, סופו לגלות סוד חבירו שהפקיד אצלו, אבל נאמן רוח מכסה דבר, אפי' דבר בעלמא הוא מכסה אותו ואינו מגלהו, כ"ש סוד שהפקיד חבירו אצלו.

134

קל״הגדול המכסה סוד חבירו, שהוא מקיים מחשבת חבירו, ואם אינו מכסה סוד חבירו הוא מפר מחשבתו, שנא' הפר מחשבות באין סוד. כשיועץ אדם עם חבירו, ויאמר לו, רצוני לעשות כך וכך, אם יגלה סודו, נמצא מפר מחשבות חבירו, ולא יתקיים הדבר, מפני שהוא מגלה אותו.

135

קל״ופרק עשרים, בענין דרך ארץ

136

קל״זגדולה דרך ארץ, שהיא שקולה כנגד כל התורה, כדדרשא בר קפרא, אי זו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, הוי אומר זו דרך ארץ, שנא' בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך.

137

קל״חגדולה דרך ארץ, שהיא שקולה כנגד כל התורה, דתניא ר' אליעזר אומר, יהי לך שתי ידות, אחת בתורה ואחת בדרך ארץ, שכל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, אין זה מן היישוב. א"ר שמואל בר נחמני, עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, ה"ה לשמור את דרך עץ החיים, דרך זו דרך ארץ, חיים זו התורה, דכתי' עץ חיים היא למחזיקים בה. ושנו חכמים אם אין דרך ארץ אין תורה, אם אין תורה אין דרך ארץ.

138

קל״טגדולה דרך ארץ, שכל מי שיש בו דרך ארץ זוכה ורואה בנחמה, שנא' ושם דרך אראנו בישע אלהים.

139

ק״מגדולה דרך ארץ, שכל מי שיש בו דרך ארץ הוא אהוב לבריות ולהב"ה, דתנן כל מי שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו. ויהיה עלוב ולא עולב, נרדף ולא רודף, יסבול מכל אדם ולא יקניט אפי' לעבדו ולשפחתו, מכבד את הבריות, ואפי' הם קטנים ממנו יהיו בעיניו גדולים ממנו.

140

קמ״אגדול כבוד הבריות, שדוחה את לא תעשה שבתורה. ויהיה גומל חסד לכל, ואפי' למי שהרע לו הרבה. יהיה דיבורו בחן ובנחת עם הבריות, יהיה דואג לצרתן ולא יהיה שמח לאידן. שונא את הכבוד, שונא את הממון, שונא את המחלוקת, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

141

קמ״בגדולה דרך ארץ, שכל מי שיש בו דרך ארץ הוא אהוב לבריות ולהב"ה, דתנן כל מי שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו. ויהיה עלוב ולא עולב, נרדף ולא רודף, יסבול מכל אדם ולא יקניט אפי' לעבדו ולשפחתו, מכבד את הבריות, ואפי' הם קטנים ממנו יהיו בעיניו גדולים ממנו.

142

קמ״גגדול כבוד הבריות, שדוחה את לא תעשה שבתורה. ויהיה גומל חסד לכל, ואפי' למי שהרע לו הרבה. יהיה דיבורו בחן ובנחת עם הבריות, יהיה דואג לצרתן ולא יהיה שמח לאידן. שונא את הכבוד, שונא את הממון, שונא את המחלוקת, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

143