מנורת המאור, אור עולםMenorat HaMaor, Ohr Olam
א׳ועוד ראיתי לכתוב בספר זה כל מימרא שתחלתה לעולם שבכל התלמוד, לפי שיש בהם דרך ארץ הרבה. וחלקתים לעשרים פרקים, על סוד הספר, וקראתיו אור עולם.
1
ב׳לעולם לא אשכח פקודיך כי בם חייתני.
2
ג׳פרק ראשון, [מדבר בצדקה]
3
ד׳לעולם אל תמנע ידך מליתן צדקה בכל עת, שנא' בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך.
4
ה׳לעולם יבקש אדם רחמים על מדת עניות, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם לא בא בנו, בא בן בנו, שנא' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. גלגל הוא שחוזר בעולם.
5
ו׳לעולם אל ימנע אדם עצמו משלישית השקל בשנה, שנא' והעמדנו עלינו מצות לתת [עלינו] שלישית השקל בשנה.
6
ז׳לעולם אל תמנע ידך מטיבותא.
7
ח׳לעולם הוי שמח במתנה שנתת לעניים מתוך ביתך, כדי שיכפה ממך מלאך המות, שנא' מתן בסתר יכפה אף, ואין אף אלא מלאך המות, שנא' כי יגורתי מפני האף והחמה אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם.
8
ט׳לעולם אל יתן אדם מעותיו לתוך קופה של צדקה, אלא אם כן ממונה עליה תלמיד חכם כר' חנניא בן תרדיון.
9
י׳לעולם הוי שמח על שולחנך בשעה שהרעבים נהנים ממנו, כדי שתאריך ימים בעולם הזה ובעולם הבא.
10
י״אפרק שני, בענין התפלה
11
י״בלעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה מעשרה ראשונים. שאפי' מאה באין אחריו, הוא נוטל שכר כולם. שכר כולם סלקא דעתך, אלא נוטל שכר כנגד כולם.
12
י״גלעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים, ואח"כ יתפלל, שנא' לשמור מזוזות פתחי, פתחי, לא נאמר, אלא פתחי, שני פתחים.
13
י״דלעולם ישתדל אדם להיות זהיר בתפילה, ויתפלל תמיד עם הצבור, כדי שתקובל תפלתו, שנא' ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין.
14
ט״ולעולם ישב אדם בבית הכנסת, ואח"כ יתפלל, שנא' אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ואחר התפלה ישב, שנא' אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
15
ט״זלעולם יתפלל אדם במקום קבוע, שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה', ואין עמידה אלא תפלה, שנא' ויעמד פינחס ויפלל, וכתי' ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים.
16
י״זלעולם ישתדל אדם להתפלל שלשה פעמים בכל יום, ערבית ושחרית ומנחה, שנא' ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי.
17
י״חלעולם יסדיר אדם את תפלתו, ואח"כ יתפלל. והני מילי תפלת ראש השנה ויום הכפורים ושל מועדים ושל פרקים שהן לשלשים יום ולהלן.
18
י״טלעולם יסדר אדם שבחו של הב"ה ואח"כ יתפלל לבקש צרכיו, שנא' ואתחנן אל ה' וגו', וכתי' אתה החלות וגו', הרי שבחו של הב"ה, וא"כ אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, הרי בקשת צרכיו.
19
כ׳לעולם יכוין אדם את עצמו, אם יוכל לכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, לא יתפלל.
20
כ״אלעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות.
21
כ״בלעולם לא ישאל אדם את צרכיו בלשון ארמית, שאין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין לדבר ארמית.
22
כ״גלעולם לא יעמד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך, שנא' ממעמקים קראתיך ה'.
23
כ״דלעולם יתפלל אדם במקום שיש בו חלונות, שנא' וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם.
24
כ״הלעולם לא יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. תניא ר' אלעזר חסמא אומר, כל המתפלל כנגד רבו, או אחורי רבו, גורם שכינה שתסתלק מישראל.
25
כ״ולעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא הקדים אברהם אבינו ע"ה תפלה לצרה, בין בית אל ובין העי, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
26
כ״זלעולם יבקש אדם שיהיו הכל מאמצין אותו מלמטה ולא יהיו לו צרים מלמעלה.
27
כ״חלעולם לא ימנע אדם [עצמו] מן הרחמים, ואפילו חרב פשוטה מונחת לו על צוארו, שנא' הן יקטלני לו איחל.
28
כ״טלעולם יביע אדם רחמים עד זבילא בתריתא, [דלהוי ליה שלמא].
29
ל׳פרק שלישי, בענין התשובה
30
ל״אלעולם יראה אדם עצמו כאלו הוא מחצה זכאי ומחצה חייב. עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו לכף זכות, עשה עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו לכף חובה, שנא' וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא אחד איבד זה טובה הרבה.
31
ל״בלעולם יראה אדם עצמו כאלו נטה למות. שאם יעשה מצוה אחת, כל עונותיו נמחלין, ואם יעבור עבירה אחת, אין כל זכיותיו חשובין למאומה.
32
ל״גלעולם אל ידון אדם את עצמו שהוא חוטא. שאם יחשוב בעיניו שהוא חוטא, לא יקשה בעיניו לעשות עבירה, כי יאמר, הואיל והוא חוטא, מה תוסיף עבירה זו על כל פשעיו. ושנו חכמים ואל תהי רשע בפני עצמך.
33
ל״דלעולם יהיה אדם מפחד וירא מחרונו של הב"ה, מפני עונותיו, ויחזור בתשובה שלימה, ויבקש סליחה וכפרה מאת הב"ה.
34
ל״הלעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנא' רגזו ואל תחטאו. אי אזיל, מוטב, ואם לאו, יקרא ק"ש, שנא' אמרו בלבבכם על משכבכם. אי אזיל, מוטב, ואם לאו, יזכור לו יום המיתה, שנא' ודומו סלה.
35
ל״ולעולם יצר, תינוק, ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת.
36
ל״זלעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה, ואיטלע.
37
ל״חלעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שרוי במעיו, שנא' בקרבך קדוש.
38
ל״טלעולם לא יביא אדם את עצמו לידי נסיון, שהרי דוד, שהביא את עצמו לידי נסיון, ונכשל.
39
מ׳לעולם לא יהלך אדם במקום סכנה, ויאמר אולי עושין לי נס, שמא אין עושין לו, ואם עושין לו, מנקין לו מזכיותיו.
40
מ״אלעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. אמ' רב יוסף, מאי קראה, כסדום היינו לעמורה דמינו, מה כתי' בתריה, שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלהינו עם עמורה.
41
מ״בלעולם יהא אדם שמח בייסורין. א"ר יהושע בן לוי, כל השמח בייסורין בעולם הזה מביא ישועה לעולם, שנא' בהם עולם ונושע.
42
מ״גפרק רביעי, בענין הענוה
43
מ״דלעולם יהיה אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפים, שאין לך נרדפין בעולם יותר מבני תורים ומבני יונה, ומכשירן הכתו' לגבי המזבח, ולא שאר העופות.
44
מ״הלעולם יהיה אדם ענו כהלל, ולא קפדן כשמאי.
45
מ״ולעולם יהיה אדם רך כקנה, ולא קשה כארז. לפי' זכה קולמוס לכתוב בו ספר תורה, תפלין, ומזוזות.
46
מ״זלעולם יהא אדם רגיל לומר, כל מה דעבדין מן שמיא לטב.
47
מ״חלעולם כשתרצה להשתתף בדרך, השתתף עם צדיק עני ולא עם רשע עשיר. ויפה תלמוד תורה עם דרך ארץ.
48
מ״טלעולם ישתדל אדם להיות צנוע וענו, וירגיל תמיד את עצמו ללכת בדרכי החכמים, בצניעות ובענוה.
49
נ׳לעולם ירגיל אדם את עצמו שיהיה דבורו בנחת ובחן עם הבריות.
50
נ״אלעולם לא יהלך אדם בקומה זקופה, שנא' יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו'.
51
נ״בלעולם ילבש אדם מלבוש ענו ונקי, כתלמידי חכמים.
52
נ״גלעולם ילמד אדם מדת קונו, שהרי הב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, מפני שאינו גבוה והוא נמוך, שנא' הר אלהים הר בשן הר גבנונים הר בשן, וכתי' למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלהים לשבתו.
53
נ״דפרק חמישי, בענין תלמוד תורה
54
נ״הלעולם ימעט אדם בעסק ובסחורה, ויקבע עתים לתורה, לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב אלא תורה ומעשים טובים.
55
נ״ולעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ודרך ארץ, כדי שיהיה אהוב וחביב למעלה ולמטה.
56
נ״זלעולם ישים אדם את עצמו כשור לעול וכחמור למשוי.
57
נ״חלעולם ישב אדם בעיר שישיבתה קרובה, שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין. אמ' רב חנן מאי קראה, אמלטה נא שמה הלא מצער היא ותחי נפשי.
58
נ״טלעולם ישתדל אדם ללמוד תורה, ואם אין לו בעירו רב, שילמוד ממנו, ילך לעיר אחרת, שרב מצוי בה, וילמד ממנו, ולא יחוש לטלטולו.
59
ס׳לעולם אל יפטר אדם מחבירו אלא מתוך הלכה, שמתוך כך זוכרו.
60
ס״אלעולם ישתדל אדם לעשות לו רב ללמוד תורה ממנו, דתנן עשה לך רב וקנה לך חבר.
61
ס״בלעולם יקבע אדם מקום לתלמודו. א"ר שמעון בן יוחאי, כל הקובע מקום לתורתו, אויביו נופלין תחתיו, שנא' ושמתי מקום לעמי [ל]ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז [עוד, וגו'].
62
ס״גלעולם ישתדל אדם ללמוד תורה, ולא יחוש לעושרו.
63
ס״דלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות, שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל, אפי' בשעת מיתה תורה.
64
ס״הלעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש, ואפי' שעה אחת.
65
ס״ולעולם ילמוד אדם תורה מה שחפץ, שנא' כי אם בתורת ה' חפצו.
66
ס״זלעולם הוי כונס דברי תורה כללים, שאם אתה כונס פרטים, מיגעין אותך. משל לאדם שהלך לקסרי, אם נוטל מעותיו פרוטות, מיגעין אותו, אלא מצרפן ועושה אותן סלעים, ופורט ומוציא בכל מקום שיהיה.
67
ס״חלעולם ילמד אדם לתלמידיו דרך קצרה.
68
ס״טלעולם ישתדל אדם ללמוד תורה ביום ולשנותה בלילה. וכל הקורא תורה ביום ושונה אותה בלילה, הב"ה מטה אליו חוט של חסד, שנא' יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.
69
ע׳לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. א"ר יהושע בן לוי, דבר זה כתו' בתורה, שנוי בנביאים, משולש בכתובים, שכל העוסק בתורה נכסיו מצליחין. כתו' בתורה, ושמרתם את כל דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון. שנוי בנביאים, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. משולש בכתובים, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.
70
ע״אלעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום, ואפי' עטרות ודיבון. וכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.
71
ע״בפרק ששי, בענין המצות
72
ע״גלעולם ירוץ אדם לדבר מצוה, ואפי' בשבת, שנא' אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.
73
ע״דלעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמה בת לוט הבכירה לצעירה, קדמה אותה ארבעה דורות בישראל, עובד וישי ודוד ושלמה, והצעירה מרחבעם ואילך, שנאמר ושם אמו נעמה העמונית.
74
ע״הלעולם אל יחשב אדם בדעתו, ויאמר, חוטא אני ועונות רבות עשיתי, ומה יועילו לי עשיית המצות. אלא אם עשה עבירות הרבה, יעשה הרבה מצות, שנא' כי בתחבולות תעשה לך מלחמה, אם עשית חבילות חבילות של עבירות, עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות.
75
ע״ולעולם חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. וכן דוד הוא אומר, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, הרי על הטובה צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא, הרי על הרעה.
76
ע״זלעולם ישתדל אדם לעשות המצות במובחר מנכסיו, שנא' זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו בציצית נאה ובאתרוג נאה ובלולב נאה. ממה שחננך, התנאה לפניו.
77
ע״חפרק שביעי, בענין גמילות חסדים
78
ע״טלעולם יגמול אדם חסד, ואפי' עם מי שהרע לו, ולא יהיה נוקם ונטר, שנא' לא תקום ולא תטור את בני עמך. וזה הוא דרכן של ישראל הקדושים. אבל הגויים אכזרים וערלי לב, נוקמים ונוטרים, ועברתם שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים, בשביל שלא מחלו לשאול ולבניו, והגבעונים לא מבני ישראל המה.
79
פ׳לעולם ישתדל אדם להיות גומל חסדים, עם החיים ועם המתים, כדי שיעשה הב"ה עמו חסד, שנא' יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי, וכתי' ברוך ה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים. וגדולה גמילות חסדים שאדם עושה מן הצדקה, שהצדקה בממונו, וגמילות חסדים בגופו ובממונו, והצדקה עם החיים בלבד, וגמילות חסדים עם החיים ועם המתים, והצדקה עם העניים בלבד, וגמילות חסדים עם העניים ועם העשירים.
80
פ״אלעולם יהא אדם ערום ביראה, ומשיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ומקדים שלום על הבריות, ואפי' על גוי בשוק. אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שמעולם לא הקדימו אדם שלום, ואפי' גוי בשוק.
81
פ״בלעולם ירבה אדם בשלשה דברים, ואלו הן, הבאת שלום בין אדם לחבירו, ובהבאת שלום לאנשי ביתו, ובאהבה.
82
פ״גלעולם יתרחק אדם משלשה דברים, ואלו הן, [המיאונין], הפקדונות, והערבות.
83
פ״דפרק שמיני, בענין כבוד שבתות וימים טובים
84
פ״הלעולם ישתדל אדם לענג את השבתות ואת המועדים. ואם הוא עני, וחסר מזונותיו כל ימות השבוע, וישמור להוצאת שבת כפי כחו וכפי יכלתו וכפי השגת ידו.
85
פ״ולעולם ישכים אדם להוצאת שבת, שנא' והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, לאלתר.
86
פ״זלעולם אל תהי שבות קלה בעיניך, שהרי סמיכה אינה אלא משום שבות, ונחלקו בה גדולי הדור.
87
פ״חלעולם יסדר אדם שולחנו בערב שבת, ואפי' שאינו צריך אלא לכזית.
88
פ״טלעולם יחליף אדם שמלותיו בשבת, שנא' ורחצת וסכת ושמת שמלתיך, וכי ערומה היתה, אלא שמלותיך, אלו בגדי שבת. וכתי' וכבדתו מעשות דרכיך, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. אמ' רב הונא יש לו להחליף, מחליף, אין לו להחליף, ישלשל בגדיו.
89
צ׳פרק תשיעי, בענין כבוד אב ואם
90
צ״אלעולם יפליג אדם בכבוד אביו. תאני ר' שמעון בן יוחאי, גדול כיבוד אב ואם, שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו, שנא' כבד את ה' מהונך, בלקט שכחה ופאה תרומות ומעשות, אם יש לך אתה חייב, ואם אין לך אינך חייב, ונאמר כבד את אביך ואת אמך, בין יש לך בין אין לך, ואפי' אתה מחזר על הפתחים.
91
צ״בולעולם תהיה על אדם יראת אביו ואמו, [שהשוון הב"ה למוראו]. בהב"ה כתי' את ה' אלהיך תירא, ובאב ואם כתי' איש אמו ואביו תיראו.
92
צ״גלעולם יקדים הבן בהוצאת אביו ואמו ובכבודן. ועיקר הכבוד הן חמשה דברים, ואלו הן, מאכילן, ומשקן, ומלבישן, ומכניסן, ומוציאן משלו, אם הם עניים.
93
צ״דפרק עשירי, בענין נישואי אשה
94
צ״הלעולם ישתדל אדם לישא אשה בת טובים, צנועה וכשרה, ממשפחה הגונה, שלא יצא עליה ערעור מעולם. ולא יתכוין ליופיה, אלא לכשרון מעשיה, שנא' שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. בכשרון מעשה האשה היא מהוללה, ולא ביופיה. ושנו חכמים אל תתן עיניך בנוי, אלא תן עיניך במשפחה.
95
צ״ולעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה, מובטח לו שיהיו בניו תלמידי חכמים.
96
צ״זלעולם ידבק אדם בטובים. שהרי משה רבינו ע"ה נשא בת יתרו, ויצא ממנו כהן לע"ז, ואהרן ע"ה נשא אלישבע בת עמינדב, ויצא ממנו פנחס.
97
צ״חלעולם לא ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו, שמתוך כך באין לידי עבירה. ומנא לן, מיוסף ע"ה.
98
צ״טלעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה, והפילה כמה רבבות מישראל.
99
ק׳ומעשה ר' שמעון יוכיח, שהטיל אימה יתירה בתוך ביתו, ובקשו להאכילו אבר מן החי.
100
ק״אלעולם [יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה] אונאתה קרובה. דאמ' ר' אלעזר, מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנא' גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, ואע"פ ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנא' שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש.
101
ק״בלעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה על אדם אלא בשביל אשתו, שנא' ולאברם היטיב בעבורה.
102
ק״גלעולם יהיה אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנא' השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. אמ' רב פפא, היינו דאמרי אינשי, כמשלם שערי מכדא, נקיט ואתא תגרא. פי' כשתכלה הפת מן הבית השלום יוצא והמריבה נכנסת.
103
ק״דלעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה, שנא' והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו, וכתי' וידל ישראל מאד.
104
ק״הלעולם יאכל אדם פחות ממה שיש לו, וילבש כפי מה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהם תלויים בו, והוא תלוי במי שאמר והיה עולם.
105
ק״ולעולם תשתדל האשה לעשות מלאכה בתוך ביתה, ולא תשב בטלה, כי הבטלה מביאה לידי שעמום, פי' תמהון הלב. והבטלה מביאה לאיש לידי הרהור עבירה, כ"ש לאשה, שדעתה קלה. ועל כל פנים תעשה מלאכה, ואפי' יש לה כמה עבדים וכמה שפחות, שנא' דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה, פי' בידיה ולא על ידי אחרים.
106
ק״זפרק אחד עשר, בענין גידול בנים
107
ק״חלעולם ישתדל אדם לרדות את בנו בקטנותו, שמתוך כך נמצא מזורז בגדולתו.
108
ק״טלעולם אל ישנה אדם את בנו בין הבנים, שבשביל שני סלעים מילת שהוסיף יעקב אבינו ע"ה ליוסף משאר בניו, נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים.
109
ק״ילעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. מאי היא, מחטא דתלמיותא.
110
קי״אלעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה, ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים, ואין העושר אלא ממי שאמר והיה העולם, שנא' לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות.
111
קי״בלעולם ילמד אדם את בנו תורה ומלאכה שיתפרנס ממנה, ואל יחוש לעושר. שאין לך עושר בעולם כעושרה של תורה, שנא' אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד, וכתי' יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה.
112
קי״גלעולם ישתדל אדם ללמד את בנו תורה ולהדריכו על הדרך הישרה. ואע"פ שטורח גידול בנים קשה עד מאד, אפי' הכי אל יתרשל בו. ואם עשה כך, אשריו וטוב לו, שמתן שכרו הרבה מאד.
113
קי״דפרק שנים עשר, בענין משא ומתן
114
קי״הלעולם ישתדל אדם בכל יכלתו להיות זהיר במשא ומתן באמונה, שכל הנושא ונותן באמונה כאלו קיים תרי"ג מצות.
115
קי״ולעולם ידבק אדם באומנות חשובה ונקיה, ויתרחק מאומנות פחותה ונבלה, כגון בורסקי, חמר, גמל, וספן, וכיוצא בהם.
116
קי״זלעולם ישכיר אדם את עצמו לעבודה שאינה שלו ואל יצטרך לבריות.
117
קי״חלעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו. הקיז דם ואין לו מה יאכל, ימכור מנעלים שברגליו, ויסתפק מהן לצרכי סעודה.
118
קי״טלעולם ימכור אדם שדה ויקח עתודים, ואל ימכור עתודים ויקח שדה.
119
ק״כלעולם ישלש אדם מעותיו, שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא, שליש תחת ידו.
120
קכ״אלעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה. שהרי משה רבינו ע"ה עלה למרום ולא אכל, ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם. אכלו סלקא דעתך, אלא נראו כמי שאכלו.
121
קכ״בלעולם אל יאמר אדם לעשות דבר אלא בגזירת המקום, שנא' רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.
122
קכ״גלעולם יהא אדם ירא שמים בסתר, ומודה על האמת, ודובר אמת בלבבו.
123
קכ״דפרק שלשה עשר, בענין הדיין
124
קכ״הלעולם יהיה הדיין זהיר בדין, שבשכר הדין נתן הב"ה תורתו לישראל, שנא' ועוז מלך משפט אהב, ועוז זו תורה, שנא' ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
125
קכ״ולעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב מונחת בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו תחתיו. וכן כתי' בשלמה, הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל וגו', איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, מפחדה של גיהנם, שהיא דומה ללילה.
126
קכ״זלעולם ישתדל הדיין להיות זהיר בדין, דאמ' ר' אלעזר במקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין, אם נעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה. כל זמן שהתחתונים עושין דין אמת, אין העליונים עושין דין, וכל זמן שהתחתונים אין עושין דין אמת, העליונים עושין דין.
127
קכ״חלעולם לא ידור אדם אלא בעיר שיש בה עשרה דברים. ואלו הן. רופא, אומן, ובית הכסא, ובית המרחץ, ומים מצויין, כגון נהר ומעין, ובית הכנסת, ומלמד תינוקות, ולבלר, וגבאי צדקה, ובית דין מכין וחובשין.
128
קכ״טלעולם ישתדל אדם [לרוץ] לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלך ישראל בלבד, אלא אפי' לקראת מלכי גוים, שאם יזכה, יבחן בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם.
129
ק״לפרק ארבעה עשר, בענין השמח בחלקו
130
קל״אלעולם יהיה אדם שמח בחלקו, ואז יהיה נאה ומעשיו נאים, ובני אדם משבחים אותו, ועל זה אמ' שלמה בחכמתו ושבח אני את השמחה. פירוש מי שהוא שמח בחלקו.
131
קל״ב[לעולם יסלק אדם בטחונו מבשר ודם וישים] בטחונו בהב"ה. כי כל הבוטח על בשר ודם, בטחונו הבל וריק, שנאמר אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה, תצא רוחו ישוב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתונותיו, אשרי שאל יעקב בעזרו [וגו'], וכתי' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, וכתי' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו. אבל הבוטח בהב"ה, יטה אליו חסדו, שנא' והבוטח בה' חסד יסובבנו, וכתי' ובוטח בה' אשריו, וכתי' ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
132
קל״גלעולם יבטח אדם בהב"ה במזונותיו ובפרנסתו ובכל עסקיו ובכל ענייניו, וישמח בחלקו, ואם מעט ואם הרבה, ויהיו עיניו תלויות להב"ה תמיד להטריפו לחם חקו בכל יום ויום. ויעשה קל וחומר מעורב, ויאמר, מה עורב, שלא נברא לשמש קונו, הב"ה מזמין לו פרנסתו, דכתי' מי יכין לעורב צידו וכו', אני שבראני הב"ה לעובדו, לא כ"ש. ר' אליעזר אומר, כל מי שיש לו פת בסלו ואומ' מה אני אוכל למחר, הרי זה מקטני אמנה, שנא' כי מי בז ליום [קטנות], מי גרם להם לצדיקים שיתבזה שולחנם לעתיד לבא, קטנות שהיתה בהם בעולם הזה, שלא האמינו בהב"ה.
133
קל״דלעולם לא תהיה ברכת הדיוט קלה בעיניך, שהרי שני גדולי הדור ברכום שני הדיוטות, ונתקיימה ברכתן. ואלו הן, ארונה ודריוש. ארונה בירך לדוד ואמ' ה' אלהיך ירצך, ונרצה לו, שנא' ויעתר ה' לארץ אחרי כן. ודריוש בירך לדניאל ואמ' אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך, ונמלט מן האריות, שנא' אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני.
134
קל״הלעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה, ונתקיים בזרעה.
135
קל״ולעולם אל תהי אצל כהן עם הארץ, שמא יאכילך בתרומה, ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך תבוא לידי ניאוף. אמ' רב אחא בר יאשיה כל הצופה בנשים סוף בא לידי עבירה.
136
קל״זפרק חמשה עשר, בענין הכעס והחמה
137
קל״חלעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הב"ה, שנא' אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.
138
קל״טלעולם יהיה אדם קשה לכעוס ונוח לרצות. וכל מי שאינו כועס ניצל מדינה של גיהנם. דאמ' ר' שמואל בר נחמני, א"ר יונתן, כל הכועס כל מיני פורענות של גיהנם שולטין בו, שנא' והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם, שנא' וגם רשע ליום רעה.
139
ק״מלעולם ישתדל אדם לפרוש מן החמה ומן הכעס, שכל הכועס כאלו עובד ע"ז. דאמ' ר' עקיבא החובט פתו בארץ, והמפזר מעותיו בחמתו, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות. הוא היה אומר, כל הקורע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, סוף שהוא עובד ע"ז. שכך היא אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו כך, ולמחר יאמר לו לך עבוד ע"ז. ואז"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז, שנא' לא יהיה בך אל זר, אל כמו יש לאל ידי, כח זר, שהוא הכעס.
140
קמ״אפרק ששה עשר, בענין החנופה והליצנות
141
קמ״בלעולם יהיה אדם תוכו כברו, ולא יהיה מדבר אחת בפה ואחת בלב, ויתרחק מן הליצנות, ולא יחניף לשום אדם בעולם. א"ר שמעון בן לקיש, מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרוק עלי שנימו, בשביל חנופה, שחנפו לו עדתו לקרח על עסקי לגימה, חרק עליהם שר של גיהנם שניו. א"ר אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם, שנא' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו', וכתי' בתריה לכן כאכול קש לשון אש וגו'.
142
קמ״גלעולם יפרוש אדם מן החנופה, לפי שהיא שקולה כנגד ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז, דכתי' לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה, ואין תועה אלא ע"ז, שנא' מעשה תעתועים. גלוי עריות, דכתי' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנוף הארץ, וכתי' והיה מקול זנותה ותחנף כל הארץ. שפיכות דמים, דכתי' ותחנף הארץ בדמים.
143
קמ״דלעולם ירחיק אדם את עצמו מן הליצנות, שכל המתלוצץ עונשו גדול, שנא' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם.
144
קמ״הלעולם יפרוש אדם מן הליצנות, שכל המתלוצץ אין לו [רפואה], שנא' ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא.
145
קמ״ופרק שבעה עשר, בענין אהבת החברים
146
קמ״זלעולם יהיה אדם אוהב את הבריות, ומצוה זו מצות עשה מן התורה, שנא' ואהבת לרעך כמוך. ומה שאמ' לרעך, ולא אמ' רעך, בא ללמד, שחייבה תורה לאהוב ולחמוד לחבירו כל מה שהוא אוהב וחומד לנפשו. ר' שמעון בן אלעזר אומר, בשעה שאמ' הב"ה דבר זה, ואהבת לרעך כמוך אני ה', אני בראתיו, אם את אוהבו, אני נאמן לשלם [לך] שכר, ואם לאו, אני דיין ועתיד ליפרע.
147
קמ״חלעולם יקרב אדם את אוהביו, שכל האוהב את שכיניו, ומקרב את קרוביו, ונושא את בת אחותו, והמלוה לעני סלע בשעת דחקו, עליו הכתו' אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני.
148
קמ״טלעולם ישתדל אדם להתחבר לטובים ויתרחק מחברת הרשעים ובני הבליעל.
149
ק״נלעולם לא ירבה אדם רעים בתוך ביתו, שנא' איש רעים להתרועע.
150
קנ״אלעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי גנותו.
151
קנ״בלעולם אל תכבד את הרשעים, מנא לן, מאחאב, שהחיה את בן הדד ולבסוף הרגו.
152
קנ״גלעולם הוי מכבד את הזקנים וקח עצתן, מנא לן, מרחבעם בן שלמה, ואמ' ן' סירא סבא בביתא, טבא בביתא.
153
קנ״דלעולם [יהיו כל בני אדם בעיניך כלסטים, והוי] מכבדן כרבן גמליאל.
154
קנ״הלעולם תהא אימת צבור עליך, שהרי כהנים אחוריהם כלפי שכינה ופניהם כלפי העם.
155
קנ״ולעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל.
156
קנ״זלעולם לישתיף איניש נפשיה בהדי צבורא.
157
קנ״חלעולם חייב אדם לצער את עצמו עם הצבור.
158
קנ״טלעולם אל ימהר אדם את רגליו לבית חבירו.
159
ק״סלעולם אל יכנס אדם לבית חבירו פתאום, אלא קורהו קודם. למדנו מהב"ה, כשעמד על פתח הגן, קרא קודם לאדם, שנא' ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה.
160
קס״אלעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב.
161
קס״בלעולם ידע אדם אצל מי יעמוד, ואצל מי ישב, ואצל מי ישיח, ואצל מי חותם את השטר.
162
קס״גפרק שמונה עשר, בענין לשון הרע
163
קס״דלעולם אל יוציא אדם דבר מגונה על פיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות, ולא הוציא דבר מגונה, שנא' ומן הבהמה אשר איננה טהורה.
164
קס״הלעולם יספר אדם דרך כבוד, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב, דכתי' ותבחר לשון ערומים, ואומר ודעת שפתי ברור מללו.
165
קס״ולעולם אל יספר אדם לשון הרע, דא"ר פדת, ברית כרותה נתן הב"ה בעולם, שכל מי שמספר לשון הרע ילקה בצרעת, שנא' זאת תהיה תורת המצורע, אל תקרי מצורע, אלא מוציא שם רע.
166
קס״זלעולם ישמור אדם את פיו ולשונו, ואל יספר לשון הרע, שכל המספר לשון הרע גורם לעצמו פשעים ועונות לאין חקר ולאין מספר. אמ' ריש לקיש, כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים, שנא' שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. אמ' רב חסדא, כל המספר לשון הרע ראוי לסוקלו באבנים, שנא' צמתו בבור חיי וידו אבן בי, וכתי' התם מלושני בסתר רעהו אותו אצמית. אמ' רב חסדא אמ' מר עוקבא, כל המספר לשון הרע, אמ' הב"ה לגיהנם, אני מלמעלה ואתה למטה לדונם, שנא' חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים, גבור זה הב"ה, שנא' ה' כגבור יצא, גחלי רתמים, היינו גיהנם.
167
קס״חפרק תשעה עשר, בענין כסוי הסוד
168
קס״טלעולם הוי זהיר בסוד חבירך, ואל תגלהו. וחרפה גדולה היא המגלה סוד חבירו, ואפי' בשעת מריבה, שנא' ריבך ריב את רעיך וסוד אחר אל תגל, [וכתיב פן יחסדך שומע].
169
ק״עלעולם ישתדל אדם לכסות סוד חבירו, ואל יגלהו, שכל המגלה סוד כאלו שופך דמים, שנא' לא תלך רגיל בעמך לא תעמוד על דם רעך.
170
קע״אלעולם יכסה אדם על סוד חבירו, ואל יגלהו, שכל המגלה סוד חבירו נקרא רכיל, והמכסה עליו נקרא נאמן, שנא' הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר.
171
קע״בפרק עשרים, בענין דרך ארץ
172
קע״גלעולם יהיה אדם נאה במשאו ובמתנו ובכסותו ובמאכלו ובשתייתו ובכל ענייניו.
173
קע״דלעולם יזדהר אדם ממקק הסופרים, פי' אבק שמשימין הסופרים על כתיבתן, כדי שלא תמחק, ומתכך דשיראי, פי' הסס שעל המלח, ומפח דתאיני, פי' עפוש התאנים, ואילה דענבי, פי' עכביש שעל הענבים, מפני שדברים אלו מזיקין לגוף כסם המות.
174
קע״הלעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו.
175
קע״ולעולם לא יפתח אדם פיו לשטן, שמא יגרום חטאו ויתקיימו בו דבריו לרעה, שנא' גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם אביא להם, וכתי' והשיב בך את כל מדוי מצרים אשר יגורת מפניהם, וכתי' כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגורתי יבא לי.
176
קע״זלעולם יתרחק אדם מן הכיעור ומן הדומה לו.
177
קע״חלעולם ילמד אדם את עצמו להפנות שחרית וערבית, כדי שלא יתרחק.
178
קע״טלעולם תהי דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
179
ק״פלעולם יצפה אדם את חלומו עד שתים ועשרים שנה.
180
קפ״אלעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה, שאם חלה, אומרים לו, הבא זכות והפטר.
181
קפ״בלעולם ידור אדם במקום רבו, והוא דכייף ליה.
182
קפ״גלעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפי' בעיר שכלה גוים, ולא בחוצה לארץ, אפי' בעיר שכלה ישראל.
183
קפ״דלעולם הצדיקים מספרין בכבודו של הב"ה, שנא' ספרו בגוים את כבודו.
184
קפ״הלעולם יהיה אדם זהיר ברוחו כשיזקין, ויתקן מעשיו, וירבה בתפלה ובצדקות ובמצות ובגמילות חסדים, שכל מעשיו של אדם אינן חשובין אלא כפי שהן באחרונה, אם היה כל ימיו צדיק גמור ובאחרונה הרשיע, הרי זה רשע, ונידון בגיהנם, ואם היה רשע גמור ובאחרונה שב בתשובה, הרי זה צדיק, וזוכה לגן עדן.
185
קפ״ולעולם תשתדל האשה להיות צנועה צדקת וכשרה, נאה במעשיה, חסידה עם בעלה ועם בניה.
186
קפ״זלעולם לא יהלך אדם אחרי אשה בשוק, ואפי' היא אשתו, ואם נזדמנה לו על הגשר, יסלקנה לצדדין, והעובר אחרי אשה בנהר, לא ינקה מדינה של גיהנם.
187
קפ״חלעולם נשים לפני המטה. פירוש מטתו של מת.
188
קפ״טלעולם יהיה אדם אוהב שלום ורודף שלום. הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום.
189
ק״צלעולם יהיה אדם זהיר ברוחו כשיזקין, ויתקן מעשיו, וירבה בתפלה ובצדקות ובמצות ובגמילות חסדים, שכל מעשיו של אדם אינן חשובין אלא כפי שהן באחרונה, אם היה כל ימיו צדיק גמור ובאחרונה הרשיע, הרי זה רשע, ונידון בגיהנם, ואם היה רשע גמור ובאחרונה שב בתשובה, הרי זה צדיק, וזוכה לגן עדן.
190
קצ״אלעולם תשתדל האשה להיות צנועה צדקת וכשרה, נאה במעשיה, חסידה עם בעלה ועם בניה.
191
קצ״בלעולם לא יהלך אדם אחרי אשה בשוק, ואפי' היא אשתו, ואם נזדמנה לו על הגשר, יסלקנה לצדדין, והעובר אחרי אשה בנהר, לא ינקה מדינה של גיהנם.
192
קצ״גלעולם נשים לפני המטה. פירוש מטתו של מת.
193
קצ״דלעולם יהיה אדם אוהב שלום ורודף שלום. הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה. רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום.
194