מנורת המאור, אור עולם ט״זMenorat HaMaor, Ohr Olam 16
א׳פרק ששה עשר, בענין החנופה והליצנות
1
ב׳לעולם יהיה אדם תוכו כברו, ולא יהיה מדבר אחת בפה ואחת בלב, ויתרחק מן הליצנות, ולא יחניף לשום אדם בעולם. א"ר שמעון בן לקיש, מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרוק עלי שנימו, בשביל חנופה, שחנפו לו עדתו לקרח על עסקי לגימה, חרק עליהם שר של גיהנם שניו. א"ר אלעזר, כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם, שנא' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו', וכתי' בתריה לכן כאכול קש לשון אש וגו'.
2
ג׳לעולם יפרוש אדם מן החנופה, לפי שהיא שקולה כנגד ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז, דכתי' לעשות חונף ולדבר אל ה' תועה, ואין תועה אלא ע"ז, שנא' מעשה תעתועים. גלוי עריות, דכתי' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנוף הארץ, וכתי' והיה מקול זנותה ותחנף כל הארץ. שפיכות דמים, דכתי' ותחנף הארץ בדמים.
3
ד׳לעולם ירחיק אדם את עצמו מן הליצנות, שכל המתלוצץ עונשו גדול, שנא' ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם.
4
ה׳לעולם יפרוש אדם מן הליצנות, שכל המתלוצץ אין לו [רפואה], שנא' ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא.
5