מנורת המאור, אור עולם ב׳Menorat HaMaor, Ohr Olam 2
א׳פרק שני, בענין התפלה
1
ב׳לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה מעשרה ראשונים. שאפי' מאה באין אחריו, הוא נוטל שכר כולם. שכר כולם סלקא דעתך, אלא נוטל שכר כנגד כולם.
2
ג׳לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים, ואח"כ יתפלל, שנא' לשמור מזוזות פתחי, פתחי, לא נאמר, אלא פתחי, שני פתחים.
3
ד׳לעולם ישתדל אדם להיות זהיר בתפילה, ויתפלל תמיד עם הצבור, כדי שתקובל תפלתו, שנא' ואני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסדך, אימתי עת רצון, בשעה שהצבור מתפללין.
4
ה׳לעולם ישב אדם בבית הכנסת, ואח"כ יתפלל, שנא' אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. ואחר התפלה ישב, שנא' אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
5
ו׳לעולם יתפלל אדם במקום קבוע, שנא' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה', ואין עמידה אלא תפלה, שנא' ויעמד פינחס ויפלל, וכתי' ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים.
6
ז׳לעולם ישתדל אדם להתפלל שלשה פעמים בכל יום, ערבית ושחרית ומנחה, שנא' ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי.
7
ח׳לעולם יסדיר אדם את תפלתו, ואח"כ יתפלל. והני מילי תפלת ראש השנה ויום הכפורים ושל מועדים ושל פרקים שהן לשלשים יום ולהלן.
8
ט׳לעולם יסדר אדם שבחו של הב"ה ואח"כ יתפלל לבקש צרכיו, שנא' ואתחנן אל ה' וגו', וכתי' אתה החלות וגו', הרי שבחו של הב"ה, וא"כ אעברה נא ואראה את הארץ הטובה, הרי בקשת צרכיו.
9
י׳לעולם יכוין אדם את עצמו, אם יוכל לכוין את לבו, יתפלל, ואם לאו, לא יתפלל.
10
י״אלעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, אלא באמצעיות.
11
י״בלעולם לא ישאל אדם את צרכיו בלשון ארמית, שאין מלאכי השרת נזקקין לו, לפי שאין מלאכי השרת מכירין לדבר ארמית.
12
י״גלעולם לא יעמד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך, שנא' ממעמקים קראתיך ה'.
13
י״דלעולם יתפלל אדם במקום שיש בו חלונות, שנא' וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלם.
14
ט״ולעולם לא יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. תניא ר' אלעזר חסמא אומר, כל המתפלל כנגד רבו, או אחורי רבו, גורם שכינה שתסתלק מישראל.
15
ט״זלעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאלמלא הקדים אברהם אבינו ע"ה תפלה לצרה, בין בית אל ובין העי, לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
16
י״זלעולם יבקש אדם שיהיו הכל מאמצין אותו מלמטה ולא יהיו לו צרים מלמעלה.
17
י״חלעולם לא ימנע אדם [עצמו] מן הרחמים, ואפילו חרב פשוטה מונחת לו על צוארו, שנא' הן יקטלני לו איחל.
18
י״טלעולם יביע אדם רחמים עד זבילא בתריתא, [דלהוי ליה שלמא].
19