מנורת המאור, אור עולם ז׳Menorat HaMaor, Ohr Olam 7
א׳פרק שביעי, בענין גמילות חסדים
1
ב׳לעולם יגמול אדם חסד, ואפי' עם מי שהרע לו, ולא יהיה נוקם ונטר, שנא' לא תקום ולא תטור את בני עמך. וזה הוא דרכן של ישראל הקדושים. אבל הגויים אכזרים וערלי לב, נוקמים ונוטרים, ועברתם שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים, בשביל שלא מחלו לשאול ולבניו, והגבעונים לא מבני ישראל המה.
2
ג׳לעולם ישתדל אדם להיות גומל חסדים, עם החיים ועם המתים, כדי שיעשה הב"ה עמו חסד, שנא' יעש ה' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי, וכתי' ברוך ה' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים. וגדולה גמילות חסדים שאדם עושה מן הצדקה, שהצדקה בממונו, וגמילות חסדים בגופו ובממונו, והצדקה עם החיים בלבד, וגמילות חסדים עם החיים ועם המתים, והצדקה עם העניים בלבד, וגמילות חסדים עם העניים ועם העשירים.
3
ד׳לעולם יהא אדם ערום ביראה, ומשיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם, כדי שיהיה אהוב למעלה ונחמד למטה, ומקדים שלום על הבריות, ואפי' על גוי בשוק. אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שמעולם לא הקדימו אדם שלום, ואפי' גוי בשוק.
4
ה׳לעולם ירבה אדם בשלשה דברים, ואלו הן, הבאת שלום בין אדם לחבירו, ובהבאת שלום לאנשי ביתו, ובאהבה.
5
ו׳לעולם יתרחק אדם משלשה דברים, ואלו הן, [המיאונין], הפקדונות, והערבות.
6
