משיב הטענה, מגילת טענותMeshiv HaTa'anah, Megillat Ta'anot

א׳מגילת טענות ובו יבואר איך שדעת רוב החכמים שחשבון שאנו מחשבין אין כל פרטיו הלכה למשה מסיני ושברוב השנים נתברר כי החשבון צריך תיקון הן התקופות הן המולדות ושאין אנו יוצאים כלל ידי חובות המועדים אם לא בתיקונם. גם יבואר שאי אפשר לתקנו במדינה אחת מחמת לא תתגודדו, ומאחר שנתברר חשבון הראייה בדורות אלו על כן חובה עלינו לקבעו חובה בזמן הזה נוסף על חשבון אמצעי לקיים מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם. כתבתיה בעזרת ה' יתברך אני דוד הקטן בן לאדוני אבי יושב בתענית הרבני מורינו הרב רבי יעקב אב בית דין דקהילת פרוזנא. ועתה הור"ד נ"א עדיך מעליך עיר מליאה חכמים וסופרים במטותא מינייכו יבחנו דברי אלה במגילה הזאת ויעשוה בדפוס ויקבעוה כיון לשלחה בכל גבול ישראל. ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד:

ב׳ירושלמי שילהי סוכה (פרק ה' הלכה ח') בילגה לעולם חולקת בדרום ויעשו אותה עשרים ושלוש (כלומר יעבירוה לגמרי) לית יכול דכתיב המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם באומנותם (רצה לומר קרי ביה באומנתם) אומנת גדולה היתה שאין משמור נוטל ושונה בשדה אחוזה אמר רבי אבוה היש בתים שאין משמור נוטל ושונה עד שיטול חבירו. ופירש היפה מראה הביאו תשובת חכם צבי (סימן קכ"ב) ענין אומנת לשון הרגל ואמון שהיו נוהגים כסדר הזה. והגאון חכם צבי ז"ל הירבה להקשות עליו יעוין שם וזה לשונו ועוד האיך שייך כלל לומר שהמשמר שפגע ביובל יטול שדה ראשונה. והלא כל השדות נופלות כאחת ביובל בכניסתו ועוד כמה שיעור שדה אם מלא מענה מאה אמה או אלף אמה יעוין שם שהאריך. ובאמת כפי הנראה כוונת בעל יפה מראה שדה שהוקדשה תחילה נטל אותו משמר לידע שהוא העיקר והשאר חלקו בשוה. אמנם כן דבר ה' אמת בפי הגאון ז"ל שהוא הגיה והעיד שמצא כן בדפוס קראקא וכן צריך לומר חישבתים שאין משמר נוטל ושונה וכו' כלומר בהיותם עשרים וארבע משמורים אזי בכל יובל יפגע במשמורה אחרת וזהו באמת אומנת גדולה יעוין שם שהאריך:

ג׳והנה ידוע פלוגתא דרבי יהודה ורבנן בערכין (י"ב ב) אי שנת חמישים עולה לכאן ולכאן או לא. ולרבנן דאינה עולה לכאן ולכאן יעוין שם לדידהו אי אפשר ליישב החשבון של הירושלמי בשום פנים. כי הדבר בדוק בטבע החשבון שכל דבר נפרד שאיננו מזוגות כמו מספר שלוש חמש שבע תשע אחד עשר וכיוצא אם נגלגלנו על חשבון עשרים וארבע שתיקנו דוד ושמואל אי לאו דוקא חשבון עשרים וארבע אך איזה חשבון שיהיה ובלבד שיצאו היובלות בשבועות שוות היה חוזר חלילה ואין משמר נוטל ושונה ואין כאן אומנת כלל. אבל באמת לרבנן אין כל היובלות שוות שיש מהם שיהיו מן ב' אלפים שש מאות ואחד עשר שבועות ושני ימים ועשר שעות ותקמ"ז חלקים מחלקי תתר"פ. ויש שיהיו מן שבעה שבועות ואחד ועשרים שעות ותתל"ד חלקים. ומולד יובל ראשון שהיה אחר תיקון שמואל ודוד והיו אחר כלות ששה עשר שנים ממחזור קנ"ג יעוין ברמב"ם ז"ל (פרק י' מהלכות שמיטה ויובל) ועל פי מקראי קודש מענין יציאת מצרים ומלוכת דוד ושאול ושלמה ובנין הבית ויצא החשבון מכוון כדברינו אלה והיה מולד יובל הראשון ה' י"ג תרכ"ה חלקים. והיה שאריתו רצה לומר אם נשליך כ"ד כ"ד שבועות נשארו תשעה עשר שבועות שני ימים עשר שעות תקמ"ז חלקים ויובל שלאחריו היה מולדו א' צ"ב חלקים ושאריתו ט"ו שבועות כ"א שעות תתל"ד חלקים. וצא וחשוב ותמצא כי יש שינוי וקלקול חשבונות ואינו חוזר חלילה. ואפילו אם אחרי היגיעות והיינו משנים סדר גו"ח אדז"ט שאנו עושים ונעשה כדברי רבי אליעזר וחכמים בברייתא דתניא סדר העיבור שלוש שתים שלוש שלוש שלוש שתים שלוש דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים שלוש שלוש שתים שלוש שלוש שתים שלוש רבן גמליאל אומר וכו' והלכה כרבן גמליאל יעוין מזה הספר יסוד עולם (מאמר רביעי פרק ב'). ואפילו כן כולי האי ואולי יהיה שם סיבוב מכל מקום אין כאן אומנת גדולה וגם בסדר אחר שאינו כ"ד משמורות היה מקום לסבב:

ד׳אמנם כן לרבי יהודה דשנת חמישים עולה לכאן ולכאן לדבריו יהיה כל יובל מחובר משני מחזורים אחד עשר שנים. ולדבריו יש מקום ליישב הירושלמי כי בי"א שנים ארבע מעוברות. ויהיה אם כן ביובל שמונה עשר מעוברות. ויהיה אם כן ביובל שני אלפים חמישה מאות וששה וחמישים שבועות שלמות ועוד שלושה ימים שנים עשר שעות אלף ל"ח חלקי תתר"פ. ואם נשליך כל כ"ד שבועות ישאר בכלות היובל שנים עשר שבועות ג' ימים י"ב שעות תתרל"ח חלקים. ואם כן אם נאמר דרך משל משמורה ראשונה לקחה ביובל ראשון והמולד היה דרך משל תחילת השבוע היה באמת חוזר חלילה. הא כיצד נחלקם שנים עשר משמורים ושנים עשר השניים לבד נמצא ביובל שני יקח הראשון שבחלק השני והוא משמור הי"ג. וביובל השלישי נעשו י"ג שבועות ועוד קרוב שתי שעות ונוטל השני שבחלק ראשון בתחילת שבועתו ונכנס המולד שתי שעות בלילו. וביובל הרביעי נטל השני שבחלק שני והוא הי"ד וכן לעולם ואין לחוש לשעות כי במשמר הכ"ד לא יעלו כי אם קרוב ליום אחד בשבועתו בכלות כ"ד יובלות:

ה׳אבל באמת צריך עיון טובא כי אם נאמר שיובל הראשון היה מחובר מן שני מחזורים כסדרם ועוד מאחד עשר שנים ראשונים שבשלישי יהיה אם כן יובל שני מחובר מן שמונה אחרונות של תשלום המחזור הנזכר לעיל ומן שני מחזורים כסדרם ועוד משלוש שנים ראשונים של מחזור ששי. ואם כן יהיה היובל השלישי של ששה עשר שנים אחרונות שבמחזור הששי ומן מחזור אחד כסדרו ועוד י"ד שנים ראשונים של מחזור השמיני וכן חוזרים חלילה תשעה עשר פעמים עד שיחזרו לחיבורם הראשון. ואם יהיה היובל לבני ישראל מחובר מן שלוש אחרונות ושתים כסדרן ושמונה ראשונות אם כן יהיה בו י"ט עיבורים. ואם כן יהיה היתרון ביובל הזה ט"ז שבועות ה' ימים שעה אחת תשנ"א חלקים ואם כן יתקלקל הסדר הזה. ואחרי שבארנו איך שהדבר בדוק בטבע החשבון שבכל מספר אם נחזרנו חלילה כמו ענין י"א שנה המתגלגלים על י"ט שנות מחזור יחזרו בפעם העשרים לסיבוב מעמדם הראשון. ואם יובל הראשון במשלינו היה מחובר משני מחזורים כסדרן וי"א אחרונות והוא סיבוב שני אחר שלוש אחרונות ושתים כסדרן ושמונה ראשונות (נראה דצריך לומר יהיה סיבוב שני אחר שמונה אחרונות ושתים כסדרן ושלוש ראשונות) היו אם כן שמונה עשר יובלות מן ח"י ח"י עיבורים והיובל התשעה עשר מן י"ט עיבורים. והיו אם כן י"ט משמורים נוטלים כסדר הזה שבארנו למעלה. ובהתחלת יובל העשרים יהיה אם כן סדר דילוג בארבע משמורים ויתקלקל הסדר הזה:

ו׳האמנם יש וסת לדילוג הזה שאם יחזרו היובלות שלוש ועשרים פעמים ובכל פעם בהגיעם להיקף הי"ט והוא יהיה משמר העשרים בסיבובו ידלגו ארבע משמורים נמצא כי ישתווה הדילוג בכולם ויטול כל משמור שמונה עשר פעמים ויהיה נדלג חמישה פעמים ואם כן ישתוו כולם. אך בזה הנה השעות אשר בארנו למעלה סוף פיסקא אמנם כן שאין לחוש להם בסיבוב אחד מהכ"ד משמורות אם נבוא להשוותם בשלוש ועשרים פעמים אזי בסיבת השעות האלו קודם כלות סיבוב החמישי מהכ"ג סיבובים כבר ישתנה הסדר בחלק השני שנוטל תמיד באמצע שבוע. ועל ידי השעות אשר יעלו קרוב לארבעה ימים יעתק היובל למשמורה אחרת גם אם נצרף א' י"ב תשצ"ג שבכל דילוג והוא יתרון חודש הנוסף שבכל דילוג על ארבעה שבועות ונצרפנו לחשבון הנזכר לעיל. אם כן קודם שני סיבובים מהכ"ג הנ"ל יתקבצו קרוב לחמישה ימים ונעתק היובל ותיסוב נחלה למשמורת אחרת. ואולי יש וסת גם לדילוג הזה. ואם נבקש עוד חשבונות רבים אולי ברוב הימים תמצאנו. וצריך עיון בזה:

ז׳תעלה ארוכה על פי דברי חכמי ישראל אחרונים ז"ל האחד מיוחד בעל תכונת השמים. מפורסמות אין צריך ראיה כי נהירנא בילדותי שמעתי מפי המנוח הגאון מורינו הרב רבי שמשון זצלל"ה העיד עליו היותו שלם מאד באצטגנינות גם בתנועה הכבידה מהמזלות אשר אפס קצהו מבואר בספר יסוד עולם מאמר שני (פרק ו' עד פרק ט') עיין שם. נחזור לענינינו כתוב בספר הנ"ל (סימן ס"ח וס"ט) יעוין שם גם בהג"ה יעוין שם וכן בלוחותיו לוחות אבן חזקים כראי מוצק השרישנו איך שבכל מחזור יעדיפו רל"ה חודשי לבנה שבמחזור על שנות החמה שבמחזור יותר משתי שעות ויהיו שתי שעות ל"ט ראשונים נ"ו שניים יעוין שם בתיקונים בלוח ראשון. וכן נמצא בספר כוזרי שני בויכוח חמישי אשר לו מעיד בשם חכמי האומות סוברים כן. ואל יפלא אם נביא ראיה מחכמי אומות כי בדברים אלו הנסיון דבר גדול. ומי לנו גדול מהרמב"ם ז"ל וזה לשונו (הלכות קידוש החודש פרק י"ז הלכה כ"ד) הספרים שחיברו חכמי ישראל וכו' לא הגיעו אלינו ומאחר וכו' אין חוששים למחבר בין שחיברו אותם נביאים בין שחיברו אותם גויים. הביטו וראו עד היכן הדברים מגיעים יעוין שם כל לשונו באריכות. גדולה מזו מצאנו שהודו חכמי ישראל אל חכמי אומות העולם בענין גלגל קבוע ומזל חוזר. אמנם חכמי אומות העולם בזמנינו שוב הודו לחכמי ישראל כדאיתא בספר נחמד ונעים על שמם יעוין שם:

ח׳ומדברי יסוד עולם מאמר רביעי פרק ד' נראה כי מסדר תקופות שמואל ורב אדא היה במחזור קי"ו לבריאת העולם ובהחשב על פי זה אחורנית לבריאת עולם על פי חשבון שמואל יתרון כל מחזור שעה תפ"ה חלקים יתרון שנות החמה יעלה חשבון תקופה ראשונה ז' ימים ט' שעות תרמ"ב חלקים ולרב אדא שאין יתרון כלום יעלה חשבון תקופה ראשונה ט' תרמ"ב. וענין שתי התקופות מבוארים ברמב"ם ז"ל (פרק ט' וי' מהלכות קידוש החודש) יעוין שם וביסוד עולם. ולדברי תכונת השמים הנ"ל אשר מצא בזמנו תקופה אמיתית ראש מחזור ר"ץ קודם המולד בכמו עשרה ימים כמבואר על פי חשבונותיו יעוין שם. ולפי הנחתו גירעון שנות החמה לכל מחזור יותר משתי שעות השריש תקופה הראשונה ט"ו ימים ויותר אחר מולד ראשון. ובהצטרף ט"ו ימים אלו עם עשרה ימים שהקדימה בזמנו העולים בכמו חמישה ועשרים יום יעלו חשבון אחד עם חשבון המחזורים מבריאת העולם ונגרע שתי שעות למחזור ונעשה אותם ימים וזהו ברור בכוונתו יעוין שם (בסימן ס"ח) בהנחתו העיקר ביתרונות בסימן הנ"ל. והנה עד כלות אלף הששי עלינו לשמור סדר גו"ח אדז"ט בעיבורים כי לא יתקבצו כי אם י"ב ימים בערך שתקדם החמה ולא יותר:

ט׳שם שנה מלשון שינוי ומלשון שנית ששינתה פעם שנית. עוד יש לומר מלשון שנ"ד ימים של לבנה והיום שנ"ה נקרא שנה. ולפי עדות אחרונים במהלך שנתי של החמה שגרעו שתי שעות ועוד לכל מחזור אם כן בכל שנ"ד מחזורים בקרוב צריך לשנות סדר גו"ח אדז"ט ולגרוע חודש אחד מהעיבורים שבכל מחזור ושנת העיקר תהיה מהתחלת מחזור קפ"ב. ואם אמת נכון הדבר דברי האחרונים בשנות החמה אזי נוכל לקיים קבלת ז"ט תרמ"ב של שמואל ואם כן קדמה תקופת תשרי למולד בהר"ד של תוהו בכמו שלושה עשר ימים בערך. כי ז"ט תרמ"ב בניסן נאמרה. ונמצא אם כן סדר גו"ח אדז"ט היה הולך עד בכמו ר"ג או ר"ד מחזורים לבריאת העולם ואזי קדמה החמה ללבנה בכמו חודש אחד ואז גרעו מן הסדר חודש אחד מסדר גו"ח אדז"ט ונשתוו זה לזה. ובזמנינו שוב קדמה חמה ללבנה בכמו עשרה ימים כמו שאכתוב לקמן בסמוך:

י׳ובזה מאמר הירושלמי יבוא אל נכון כי בזמן דוד המלך ע"ה ושמואל הרואה יובל שאחרי תיקונם היה אחרי קנ"ב מחזורים ושמונה שנים ממחזור קנ"ג לרבי יהודה והם היו אחד עשר שנה קודם כלות יובל השמיני ובתוך זמן סיבוב הכ"ד יובלות הגיע בודאי עת גירעון החודש עיבור אחד שבארנו ואם כן הלכו על הסדר לרבי יהודה. ואל תחוש הואיל ומולד יובל ראשון שאחר דוד היה ב' י"ג תרע"א חלקים ולא היה תחילת השבוע כי באמת אינו מזיק כלל כי מולד יובל השני היה ו' ב' תרכ"ט. וכן היה ששה זוגות מן מולד ב' ומולד ו' עד שתחשוב האחרון היה בשבת ולא נעתק לשבוע אחרת. ואם באנו להשוות התקופה והמולד ברגע אחד תחילת המחזור ונחשוב אחורנית יצא לנו שהשוו כאחד קע"ג מחזורים קודם לידת אדם הראשון ובהצטרפם יחד עם קפ"א יהיו שנות המחזורים וכמו שנתבאר לעיל. וזהו על דרך שאמרו חז"ל (בראשית רבה ג', ז') על פסוק (בראשית א', ה') ויהי ערב אמר רבי סימון מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן:

י״אוהנה גם לתיקון משה רבינו ע"ה שמונה משמורים או ששה עשר כדאיתא בתענית (כ"ז א) כלו גם כן בשבועות ונשארו שנים עשר כחשבון הזה. אלא שאומנת דוד המלך ע"ה עם שמואל הרואה שהגדילום לכ"ד והעמידום גם כן על סדר נכון. והנה מהרה יבנה בית המקדש נראה דיותר טוב לרבי יהודה לעשות שנים עשר משמורים ויצאו כולם בשבועות וחצי שבוע העודפת תעתיק המשמורים מיובל ליובל. וביאור הדבר באם שיהיה המולד תחילת היובל יטול כל אחד שני פעמים עד שיסבבו כולם ובכל ח"י יובלות יהיה דילוג מחמת עיבור הנוסף כמו שנתבאר לעיל וגם הדילוג יש לו סדר. והנה השעות הנותרים מהיובלות ואי"ב תשצ"ג מחודש היתר יעלו בשנים עשר סיבובים רצה לומר שנים עשר פעמים ח"י יובלות יעלו כ"ז ימים ומחצה בערך אלא שבי"ב הקיפים האלו מהצורך לגרוע משנות החמה שבעה וארבעים יום כ' שעות בערך על פי חשבון שתי שעות ועוד מכל מחזור. ואם כן כשנגרע חודש מסדר גו"ח אדז"ט ישארו עוד יותר מחצי חודש אחורנית. ואם לא נתקנם יהיו המשמורים על הסדר ולא יהיה קלקול חשבונות כי אם בשני ימים. או אם נתקנם ונגרע עוד חודש אחד אם כן יהיה קלקול אחורנית בארבעה שבועות ויותר. ולזה אין לחוש כולי האי כאשר נבאר:

י״בבנידון שלפנינו. בשנים עשר גלגלים יסוב הדילוג לכל אחד ואחד ארבעה פעמים ויהיה וסת לדילוג. והתועלת יהיה שידעו תמיד מי נטל ואם נטל משמר אחד וביובל שני יהיה גם כן בשבועתו לא יניחוהו אותו שלאחריו ליטול וזה ודאי ידעו מי נטל ביובל העבר כאותה ששנינו עד שיתין שנין מדכר איניש (כתובות כ' ב) יעוין שם. ואם כן משום שני ימים או ארבעה שבועות אין כאן קלקול והואיל ותמיד יהיה סדר ביניהם ויטלו זה אחר זה מה שאין כן כ"ד משמורים יהיה עירוב בנטילתם ולא ידעו מי יטול אחר זה שנטל ביובל העבר ולאו כולי עלמא חושבנא גמירי לידע מי נטל לפני הרבה מהשנים. תדע שכן הוא דהא אם לא יבואו עדים וידחה למחרתו או שידחה מחמת איזה דחיה מהארבע דחיות וכיוצא הא אזי יתקלקל הסדר. הא אין עליך לומר כי אם כמו שכתבתי העיקר בשמירת הסדר. ובאמת מי שנטל ביובל העבר ידעו ולא יניחוהו ליטול חנם ויקח הראוי לו ויהיה שוב סדר עד בוא היקף הגדול הזה ואין לחוש בו:

י״גבאמת לא נחליט שתהיה כוונת בעל המאמר כדברינו כי מי ידע איזה חשבון היה בימיו. ואנחנו רואים בש"ס האריכו בתקופת שמואל אין תקופה נופלת מניסן אלא או תחילת הלילה או חצי הלילה יעוין רמב"ם (בפרק ט' מהלכות קידוש החודש הלכה ד') וזה הוא מנשאו פנים לתורה וכן ראוי העתיק דברי הש"ס כהוייתם ואם אינם אמיתים לפי שנתברר וכן בפרקי רבי אליעזר יתבארו בענין אחר חשבון המולד מענין מחזור גדול וקטן ללבנה חושב לו אי"ב ושתי ידות שעה. וכדומה היה לו חשבון לבעל מאמר הירושלמי. אבל על כל פנים אם נעשה סמוכים לאורייתא שיהיה מכוון לפי האמת ודאי יותר טוב וכן יפה לנו להעמידה משמורים שיטלו כל אחד ביובל א' כאותה שאמרו (יומא י"ד ב) חדשים לקטורת בואו והפיסו וכן שאר ענינים היו פייסות וכן קורבנות החג שראו סדר נכון ביניהם:

י״דובעל כוזרי שני נתעורר בזה וכי מה טיבה של תקופת שמואל כי נתברר כמו שכתבתי לעיל שהתקופה בזמנינו מוקדמת בראש המחזור בכמו עשרה ימים ואנחנו נדפיס בלוחותינו שהיא מאוחרת בכמו י"ג ימים ונברך על מחזור הגדול ביום ד' מכ"ח שנה לכ"ח שנה אשר בזה אין שום טעם וסיבה. וכי לא אמרו בש"ס הרבה פעמים הא דרבי פלוני וכו' או לית הלכתא כוותיה דרבי פלוני:

ט״ושבתי וראה ספר נדפס מחדש שנת קמ"ט בברלין נקרא ראשית לימודים וזה לשונו (סימן ג') ארץ וכו' ושנתה או זמן כלות עגולה סביב לשמש הוא שס"ה ימים ה' שעות מ"ט דקים וזהו על דרך תכונה חדשה היום השמש עומדת וארץ מקפת. ועל כל פנים מוכח ומבואר מתוך דבריו היות חסרון שתי שעות ויותר בשמש לכל מחזור כי אין הפרש בין תכונה ישנה לחדשה כי אם בהנחות אבל חשבון המהלכים אין שינוי והפרש ביניהם כלל והדבר מבואר מאוד. לבד ראה זה מצאתי כתוב שם כי הוא רצה לומר השמש גדול יותר מרבבות מאה אלפים מכדור הארץ. ואילו לפי תכונה ישנה מבואר ברמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ג' הלכה ח') שהשמש גדולה מהארץ בכמו ק"ע פעמים וכן כפל עוד פרק ה' הלכה כ"ב מהלכות שבועות. והמופת על זה בא בספר אלים חלק גבורות ה' ונפל טעות בדפוס ונבארנו להבא. ואחרי כל זאת הלא הדבר בידינו ויש כלים מכלים שונים לנסות בכל עת התקופה אמיתית והראיה הברורה יתנו עדיהן ויצדקו ויאמרו אמת וטוב לנו לאחוז פירוש שני של ערוך הביאו הגהת מיימוני (פרק י' מהלכות ברכות). וכוכבים ומזלות כסדרן שהיו מעוננים שלושה ימים ולא נראו חמה וכוכבים ביום שיראה מברך יעוין שם. או נחשוב חשבון אמיתי או נניח הדבר לגמרי משנאחוז דבר שאינו כלל ועיקר הלא טוב טוב לנו להדפיס בלוחות תקופה אמיתית שבארנו:

ט״זועתה נבוא לענין המולד. גרסינן בראש השנה (כ' א) כי אתא עולא אמר עברוה לאלול וכו' איני והתנא רבה בר שמואל יכול כשם וכו' תלמוד לומר החודש הזה לכם וכו' לא קשיא הא בניסן ותשרי וכו' רב דימי מנהרדעא מתני איפכא וכו' יעוין שם כל הסוגיא. לשון הרמב"ם ז"ל (פרק ג' מהלכות קידוש החודש הלכה י"ז) ואם הוצרכו וכו' וזהו שאמרו מעברין את החודש לצורך ויש מן החכמים הגדולים מי שחולק בדבר זה וכו' יראה לי וכו' יעוין שם. והנה דיעה קמייתא כפי הנראה דסבירא ליה הלכה כרב דימי דמתני איפכא לקדשו ולא לעברו וסבירא ליה נמי כתירוצא דאביי אפילו במסקנא דבניסן ותשרי לקדשו ולא לעברו ואילו בשאר ירחי אפילו לעברו ורבא נמי דשני אחרים הוא היינו לאוקמי לברייתא אפילו בשאר ירחי ואביי לא חייש להכי ואוקי לה בניסן ותשרי דאין מעברין אבל מקדשין והיינו כרבי יוחנן. והן הן דברי הרמב"ם בכל פרטי דבריו. ורבי יוחנן איירי בניסן ותשרי דכל ימיו מלמדנו משמע אניסן ותשרי דהשאר אין צריך תיקון כל כך ובשאר ירחי לכולי עלמא אפילו מעברין ופשיטא מקדשין. מקמי דאפיך רב דימי תירוץ אביי הכי. דקידוש גרע מעיבור וברייתא תני דאין מקדשין אבל מעברין וכרבי יהושע בן לוי ורבי יוחנן דאמר מקדשין איירי בשאר ירחי ופשיטא מעברין ורבא בסלקא דעתך דקידוש גרע לא רצה לשנויי דברייתא דרבה בר שמואל איירי בניסן ותשרי ואוקי כאחרים וכמו שכתבתי לעיל ולישנא דאיני והא שלח ליה וכו' לכאורה אינו מדוקדק דתחילה מקשה דאין לעבר ושני ליה דמעברין אלא על כל פנים אין מקדשים ומקשה תו דאפילו מקדשים ויקשה ולטעמיך. אבל צריך לומר דסמך על היפוכין דרב דימי אינו אלא איפכא מקדשין ואין מעברין והדר קושיא לדוכתיה לעולא דאמר עברוה ואין להאריך בזה:

י״זומדברי בעל לחם משנה נראה דאביי הקשה דרבי יוחנן איירי מניסן ותשרי ודוקא לקדשו אבל לא לעברו מדלא קאמר הכי להדיא יעוין שם בלחם משנה ורבי יהושע בן לוי איירי משאר ירחי דלעברו שרי ולא לקדשו ואם כן יהיו ניסן ותשרי הפוכין משאר ירחי לאביי וצריך עיון מה טעם בזה. ועוד שהרי כתב הרמב"ם להדיא שעיקר ניסן ותשרי קודם שיעבור הרגל ואחרי הרגל שוים לשאר ירחי. ואם כן בהו גופייהו קודם הרגל יהיה מקדשו ואינו מעברו ואחרי הרגל איפכא. עוד הנה לדבריו צריך לומר ברייתא דרבה בר שמואל אי איירי מניסן אין מהצורך להגיה ואי בשאר ירחי מהצורך להגיה כדשני הש"ס מעיקרא. ולדבריו רבא על כרחך הקשה דלא סבירא ליה חילוק בין ניסן ותשרי לשאר ירחי ולדידיה ברייתא אחרים ורבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי פליגי אהדדי. ועל כרחך צריך לומר כן דאם לא כן למה רבא מיאן תירוץ אביי אלא דלא סבירא ליה חילוק בין החודשים ואוקי לה כאחרים דלא לפלוג ברייתא ארבי יוחנן או ארבי יהושע בן לוי ואם כן הוה ליה למימר הלכתא כרבא ולא כאביי. ולבעל לחם משנה פוסק הרמב"ם כאביי ולרבא הלכתא או כאחרים או כרבי יהושע בן לוי לגבי רבי יוחנן. אבל מחוורתא כדפירשנו לעיל בדיעה ראשונה. ויש מן החכמים סבירא להו דלבתר דאפכא רב דימי אדחיא דאביי ורבא ואין חילוק בין החודשים ולעולם מקדשין ואין מעברים בכל החודשים:

י״חורש"י ז"ל פירש דרבי יוחנן בניסן ותשרי דמקדשין ופשיטא מעברין וברייתא בשאר ירחי דאין מקדשין. וצריך עיון לישנא דהחודש הזה דוקא בניסן קאי. ויש מפרשים איפכא דרבי יוחנן בשאר ירחי כמו שכתבו התוספות ולמאי דאפיך רב דימי אין צורך לחלק בין החודשים כלל ובכולם מקדשין ואין מעברין. ובאמת אי נימא דאין מעברין צריך עיון ממתניתין ריש פרק ראוהו בית דין וכל ישראל ולא הספיקו וכו' (ראש השנה כ"ה ב) ופירוש ראוהו יום כ"ט ויעוין מזה בדברי רבי לוי ן' חביב (פרק ב' הלכה ט') ואיך אפשר כן שיראה ירח יום כ"ט אם לא שעיברו חודש העבר ואיך פליגי אמוראי כאן בסוגיין אי מעברין או לא. ודוחק להעמיד שעל פי טעות או סיבה עיברו. דכל כי האי גוונא הוה ליה להש"ס לפרושי ולא למיסתם. מיהו יש לומר דאיירי שראוהו ביום ל' קודם חשיכה. תדע שהרי המקשה שהקשה למה לי נחקרו וכו' סבר דלא הספיקו קאי אבית דין ולישנא דלא הספיקו משמע דהיינו לפנות ערב. ותו דאיך אפשר מיום כ"ט עד ל' לא יספיקו בית דין לקדש הא אל יחסר המזג כתיב ואינם רשאים לצאת מלשכת הגזית כדאיתא בסנהדרין:

י״טעוד צריך עיון מהך (ראש השנה י"ט ב) העיד רבי סימאי משום חגי וכו' אם רצו וכו' משמע להדיא דרשאים לעבר אפילו ניסן. מיהו הרמב"ם ז"ל (פרק ד' הלכה י"ז) נראה דמפרש לה דאם רצו היינו בשילוח האגרת אבל בית דין אינם רשאים לעבר כי אם על פי החשבון ושלוחם האגרת היינו באדר ראשון או אחר ראש השנה שהם בעצמם עדיין אינם יודעים איך יהיה אדר. מיהו לישנא כך היו נוהגים בגולה לא משמע הכי דאי קאי אאגרת פשיטא שקיימו בגולה כל הכתוב בספר אליהם אלא משמע בית דין היו עושים בירושלים וכן היו עושים בגולה כמותם. ובהא דקאמר התם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר משמע קצת דלקדש עדיף מלעבר. והטעם שעשאוהו לעולם חסר כדי שידעו בני הגולה הרחוקים וכהאי גוונא מצאנו בש"ס (ראש השנה שם) מימות עזרא ואילך וכו' גם כן מטעם הנ"ל מיהו אין להקשות דהא הך דשלוחים יוצאים מציעתא היא ואמאי מקשה מסיפא כשהמקדש קיים ולא מקשה ממציעתא למה לי שלוחים וכן הקשו בתוספות (שם ד"ה אדר). מיהו יש לומר דהשלוחים היו להודיע מתי היה ראש חודש אדר שני וכי תימא היה להקשות לישלחו שלוחים מראש אדר שני צריך לומר דעדיפא ליה לאקשויי מסיפא:

כ׳ובהך דלא מצינו אלול מעובר אסיק דלא איצטריך ופירשו ז"ל דלאו משום ירקא ומתיא דזה גם בני גולה יודעים אלא משום דהראייה היתה ביום ל"א. ולפי זה צריך לומר דברוב השנים היו נזהרים ומעברים חודשים לפני זה שלא יצטרכו לעבר אלול. ומזה ראיה דשאר חודשים שפיר דמי לעבר וניסן ותשרי לא ולקדש אפילו ניסן ותשרי שרי שהרי חסרו תמיד לאלול. אלא שיש בזה מקום עיון מעיבור שלנו דנדחה גטר"ד ליום ה' ואפשר שיראה ביום ד' לפנות ערב ונתבאר לעיל דמקדשין אם נראה ירח קודם שנים או שלושה כוכבים ויעוין מזה ברמב"ם. גם בלא זה אפשר שיראה בתחילת ליל ד' אם יקדם קיבוץ האמיתי לאמצעי וכדברי רבן גמליאל פעמים בא בקצרה ונתבאר בספרי התוכנים דלפעמים די בח"י שעות אחר אמיתי שתיראה. ועל כרחך לומר דחיית גטר"ד הוא משום זי"ח שבשנה שאחריו שיהיה המולד זקן וביום א' אי אפשר לקבוע משום ערבה הרי שמעברים לצורך. וטעם מולד זקן הוא דבח"י שעות אפשר שיראה חדשה וכמו שכתבתי לעיל בסמוך. והוא הדין ח"י שעות מקודם אפשר שתיראה ישנה ואם נקבע בו ביום הוי גנאי וכדרבי חייא שקל קלא יעוין שם. וכי תימא ערבה שאני הא אפשר לעשות שנה זו ביום ד' ואנו דוחים משום ירקא ומתיא הרי שמעברין לצורך אם לא שנאמר דעיבור הלכתא גמירי לה דהכי ליהוי וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פרק ה' הלכה ב') ודבר זה הלכה למשה מסיני וכו' יעוין שם:

כ״אאמנם לו יהא כדבריו אינו כי אם על דרך החשבון סדר עיבורים גו"ח אדז"ט ואי"ב תשצ"ג של לבנה ולא ענין דחיות אלו אשר נראה מתוך הש"ס שאינם אלא תקנת חכמים ז"ל משום טיבותא דירקא גם הראב"ד ז"ל בהשגות מנין המצוות השיג עליו. בעל נחמד ונעים ז"ל הביאו סימן רנ"ג מספרו וזה לשון הראב"ד ז"ל הרמב"ם שם הדברים מסורת והלכה למשה מסיני מה שלא נאמר בגמרא ולא נזכר בשום מקום. גם העיד בעל נחמד ונעים ז"ל כי ע"ג חלקים לא גרסינן בש"ס כלל יעוין שם הביא ראיות אמיתות לזה. גם לשון ע"ג חלקים לא ידענו אם הם חלקי תתר"פ או איזה חשבון אחר ואינו כי אם הג"ה. ובאמת כל החשבון אינו נזכר כלל בש"ס והאמת עד לעצמו:

כ״בעד כאן מצאנו בהעתקת כתב יד קודשו של רבינו הכהן זי"ע.