משיב צדק, בדין סוכה בשמיני עצרת י״חMeshiv Tzedek, A Rebuttal Regarding Sitting in the Sukkah on Shemini Atzeret 18
א׳ויש להוסיף בזה וליישב גם למאן דאמר מברכינן דסבירא ליה כמו שכתבתי לעיל מריטב"א דסוגיא שם לבקיאין ורק משום מנהג אבות, אבל אי הוא ספק לכולי עלמא יתבינן משום ספיקא דאורייתא, ובזמנם יש לומר אין הכי נמי דהיה חיוב גמור כבחג משום ספק ולא חיישינן לזלזול יום טוב כיון דהוא ספק באמת, ולא דמי ללולב דהוא ספיקא דרבנן ויום טוב ספיקא דאורייתא אבל סוכה גם כן ספיקא דאורייתא וכמו שכתב הר"ן בתירוץ ראשון:
1
ב׳רק תוס' הוקשה להם בסוגיא דשם דקאי אבקיאין דליכא ספיקא דאורייתא גם בסוכה ולא חמיר סוכה לבקיאין מלולב בזמן שהיה ספק ואי חשו שם לזלזול יום טוב הכי נמי בסוכה השתא דבקיאין דליכא ספיקא דאורייתא ראוי לחוש ואילו ידעינן דעושה רק לזכר מנהג אבות ודאי לא שייך נוהג חול שהרי הוא אין מחשיבו חול וספק כלל ולאבות היה באמת ספק והיו צריכין לישב מספק והוא עושה רק זכר למנהגם בעת שהיה ספק, אלא דמאן מפיס ואפילו היושבים עצמם כולי עלמא לאו דינא גמיר, ולא ידעו אי יושבין מספק או ממנהג אבות, ועל כן מסרו הדבר לרצונינו וכשיהיה ערב לו יותר לישב בבית ישב בבית רק כשהם אצלו בשוה יושב בסוכה משום עריבות מנהג אבות הרי ידוע וניכר דאינו נוהג בו מנהג חול וימות החג להיות חיוב עליו על כל פנים לישב בעל כרחו גם כשאינו רוצה:
2
ג׳ואתי שפיר נמי מאן דאמר מברכינן דדייק נמי ואמר ברוכי מברכינן ולא אמר מברכין דתלוי בדידן, והגם דיש לומר דנקט איידי דיתבינן אפשר לומר גם כן דהוא בכוונה לומר דאף דמברכין אשר קדשנו במצוותיו וציונו והוא מצוה חיובית עדיין תלוי בדידן גם המצוה והברכה ולא ככל מצוה חיובית דאם לא ירצה לישב בסוכה רק בבית שנוח לו שם יותר ישב בבית אלא שכשבוחר לישב בסוכה אז הוא מצוה חיובית דרבנן גם כן לעשות כמנהג אבות ומברך, וכיון דמסור לרצונו הרי ניכר ונגלה דאין זו מצות ישיבת סוכה של ימי החג רק מצות מנהג אבות אם ישיבתו נוחה לו והוא כעין [ועיין משנה (ביצה ל"ו:) משום רשות פירש רש"י שיש בו קצת מצוה אבל לא מצוה גדולה וקרוב הוא להיות דבר הרשות עד כאן, ודבר זה צריך ביאור וגדר איזה מצוה קטנה שנקרא רשות והרי אמרו (אבות ב', א') הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, ויותר יש לפרש על דרך שכתב רב האי גאון דמצוה שאינה חיובית נקרא רשות, והיינו הני דהתם דין בדאיכא דעדיף וחליצה ויבום בדאיכא גדול דלא רמיא חיובא עליו ומכל מקום אם עביד הוא מצוה וכן לקדש ביש לו אשה ורוצה להרבות עוד וחיובא דלערב אל תנח זה בשאין לו אשה ובא לישא ישא בת בנים ולא כשיש לו אשה, וגם יש לומר דהכא אפילו ביש לו אשה בת בנים גם כן אם הוסיף וקידש עוד איכא מצוה אלא דהוא מצוה דרשות]. מצוה של רשות שכתב רב האי גאון המובא בספר המנהיג בדיני תפילת ערבית (סימן פ"ה) לענין תפילת ערבית רשות דמכל מקום מצוה קעביד ומקבל שכר והוה ליה כצדקה וגמילות חסדים [רצה לומר כשאין העני או הנצרך לחסד אחר עומד לפניו רק כדרך גומל חסדים לרוץ אחר דלים כמו שאמרו בשבת (ק"ד.) ובזה לא רמי חיובא עליו] דמצוה ורשות דאי עביד מקבל עליה שכר ואי לא עביד לית ליה עוון אבל סוכה וציצית והדומה אי וכו' אית ליה עוון שמצוות דחובה נינהו וכו' עד כאן:
3
ד׳והנה צדקה וגמילות חסדים גם כן מצוה דרשות ואאותן היו מברכין גם כן אי לאו דאין תלוי בו כמו שכתב בתשובת רשב"א (סימן י"ח) כיון דמכל מקום כשעושה עושה מצוה [וכעין שחיטה דגם כן לאו חיובא אלא כשרוצה לאכול בשר ומברכין], וגדולה מזו בתוס' (ראש השנה ל"ב:) דנשים מברכות אמצוות עשה שהזמן גרמא ובהריטב"א שם בסוף (פרק ג' כ"ט:) כתב שאינו רשות גמור דאף דלא מחייבי מצוה איכא ונוטלות שכר על כן יכולות לברך עיין שם, וזהו על דרך רשות של מצוה, והר"ן שם בפרק ד' (דף רט"ז ריש ע"ב) כתב דהם בכלל מצוה דנוטלות שכר כמו שאין מצווה ועושה והאנשים נצטוו יכולות לומר וציוני עיין שם, ובתשובות מהר"מ מינץ (סימן י"ב) כתב בכהן יחיד או שכבר נשא כפיו דאין עובר מכל מקום אם נושא כפיו מברך משום דמכל מקום כשנושא הוא מצוה ומייתי גם כן מנשים דמברכין לפי שמכניסים עצמם לחיוב כל שכן זה עיין שם, ונזכר במגן אברהם (סימן קכ"ח ס"ק ט"ז), ונראה דהכי נמי במצוה דרבנן בכל רשות כיון דמקבל שכר כשעושה ואיכא בגוף סוכה מצוה דאורייתא בחג שייך וציונו גם על זה:
4