משיב צדק, בדין סוכה בשמיני עצרת מ״דMeshiv Tzedek, A Rebuttal Regarding Sitting in the Sukkah on Shemini Atzeret 44
א׳ובפרי מגדים שם (סוף אות ל"ח) הרגיש מה ראיה מייתי משמיני דשלא בזמנו לתקיעות דבזמנו ולא תירץ כלום עיין שם [וצריך טעם למה לא תירץ כן דברי תוס' על פי דרכו משום הקושיא מיום טוב שני דתקשה לאידך מאן דאמר כנ"ל] ולא הוקשה לו איך תירץ כלל הא דתקיעות על פי דרכו כנ"ל דסבור כיון דכוונה למצוה דרבנן חשיב מכוון וגם שלא בכוונה הוי מוסיף רק דבית דין שאני אם כן בזמנו נמי הרי זה בלאו הכי מתכוין ובית דין שאני, והוקשה לו רק דנימא דלא חשיב מכוון ושלא בכוונה שאני ואי נימא דאי יתכוין בדרבנן למצוה דאורייתא עובר על בל תוסיף אם כן כל הטעם משום דמכוון לדרבנן ותלוי אי צריך כוונה וכמו שכתב שם [ומה שכתב שם כמו שכתב הר"מ וכו' על כרחך אין רצונו לומר דטעמו דרמב"ם כשאומרים דהוא דרבנן לא מכוון לדאורייתא ומשום דצריך כוונה דהא בב"ח דנקט אין תלוי בזמן וכל יומא זימניה והוא בזמנו דאין צריך כוונה וכן תקשי לאידך מאן דאמר גם בשלא בזמנו כנ"ל, ולמאי דהוא לא נחית כפי הנראה לחלק כלל בין מתקנים לעושים צריך לומר דסבירא ליה לרמב"ם לבית דין רשות בכהאי גוונא כשמכוונין לדרבנן אף דאין צריך, וביחיד הוא דיש חילוק בין בזמנו ושלא בזמנו מדמי למה שכתב רמב"ם בבית דין, ומכל מקום דבריו מגומגמים דהוא משמע דלא מחלק לרמב"ם בין יחיד לבית דין] וקשה כנ"ל:
1
ב׳ועל כרחך דסבירא ליה גם כן לרשב"א אף אי מכוון לדאורייתא נמי כיון דגם לרבנן חשוב מתכוין אלא דאיסור בל תוסיף לא נאמר לבית דין וכמו שכתב (שם אות ל"ו) דדעת ראב"ד כרשב"א דלבית דין הגדול יש רשות וכו' אפילו יאמרו שהוא מן התורה וכו' עיין שם, והוא אין מחלק בין מתקנים לעושים וגם העושים כיון דבל תוסיף ליכא במה שתיקנו חכמים אפילו יעשו לשם מצוה דאורייתא, ולפי זה גם אי נימא כמו שכתבתי לעיל דקושית רשב"א מעמי הארץ דעושים למצות ה' יש לומר כפרי מגדים דסבירא ליה כראב"ד וכמו שכתב בהשגות בהלכות ממרים שם דמצינו דאסמכו אקרא ואמרו שהוא מן התורה ועל כרחך דתורה שאמרה על פי אשר יורוך הרשית אותם על זה ודאיסור בל תוסיף לא קאי אהוראת בית דין בכל ענין, ומטעם זה גם לעושים ליכא איסור רק פרי מגדים סבור דסתמא כל ישראל עושין דרבנן לשם דרבנן וגם דקושית רשב"א סתמא:
2
ג׳אבל גם בלאו הכי אין מוכרח וכמו שכתבתי לעיל דרמב"ם דלא מחלק בין בית דין שפיר הוה סבירא ליה כן ולא לקושטא ואולי על כן כתב לשון אפשר כנזכר לעיל, ועיין שם בפרי מגדים (ריש אות ל"ו) במוקף כתב בעצמו לרשב"א דדינם דין תורה על פי התורה, ומשמע דכיוון לדברי רמב"ם משום לא תסור והוא נגד מה שכתב (באות מ' הנ"ל) ועל כרחך בהא דנר חנוכה לרשב"א אדרבנן לא שייך בל תוסיף אף דהוא דאורייתא מלא תסור:
3