משיב צדק, בדין סוכה בשמיני עצרת ס״חMeshiv Tzedek, A Rebuttal Regarding Sitting in the Sukkah on Shemini Atzeret 68
א׳ויש לדקדק גם כן מאריכות לשון הברייתא שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף וכו', ונראה לי בכוונת לשון זה וגם כוונת הברייתא דנקט כהן טפי מכל מצוות וגם מה שאומר שנתנה לי תורה רשות והרי ברכת כהנים מצוה חיובית אכהנים ולא רשות, היינו משום דעל בל תוסיף עצמו לא שייך לומר מנין וכו' והרי מקרא מפורש דתורה הזהירה בל תוסיף ומנין יראך על דבר מחודש דאין מפורש בכלל האזהרה ולכך אמר שלא וכו' ודוקא בברכת כהנים, והיינו דכהן זה יודע דתורה הזהירה בל תוסיף במצוות אלא שרוצה ללמוד היתר לעצמו במצוה זו דברכת כהנים שאני כיון דיש לו רשות להוסיף אותן ברכות בציבור אחר כנ"ל:
1
ב׳ואף דלתוס' לכפול רשות בכל מצוה והרי התוספת אסור, יש לומר דהיינו דדייק ואמר ונתנה לי תורה ולא אמר הואיל ויש לי אלא דזהו בכל מצוות שהכופל רשות גמור שיש לו רשות וזה לא אסרה תורה והתוספת אסרה והתורה לא נתנה לו זה רק שלא אסרתי עליו, אבל כאן התורה נתנה לי רשות זה והיינו כהנ"ל דהוא רשות דמצוה שאם ירצה לברך הוא מברך ברשות ונתינת התורה לו דבר זה שהרי נחשב לו למצוה אלא שהוא מצוה דרשות שהתורה נתנה מצוה זו לרשות ולא לחיוב ודבר זה הוא רק בברכת כהנים ולא בכל מצוות, וגם לריטב"א הנ"ל דהוא רשות גמור יש לומר דלא פליג על מה שכתבתי לעיל מהירושלמי בפירוש לשון המשנה דבשעת תפילה הוא רשות דמצוה רק דסבירא ליה הא דלא מצינו נשיאת כפים בלא תפילה היינו תפילה שלו של כהן המברך דכן הוא קראי הנזכר לעיל וקרא דוירד וגו' (ויקרא ט', כ"ב) בעבודה אבל בתפילת ציבור אחר והוא כבר התפלל זה רשות גמור:
2