מדבר קדמות, מערכת חMidbar Kedemot, Letter Chet
א׳א. חול כתיב וכחול ארבה ימים כתוב בס' קטן שמו צמח צדיק פרק ל' כי הוא עוף אשר חי שט"ו שנה וכאשר יזקין ויקריב אל אפיסת הכחות מקושש עצים מעצי בשמים יבשים ועושה לו קן ונכנס בו והופך פניו נגד השמש ומרחש ומכה בכנפיו הרבה עד הבעירו אש בקן ההוא מחוזק חום השמש אשר נגדו והוא חזק בהסכמתו כי עם הרגישו האש בוער אינו זז משם עד שנשרף כי יודע ממה שהטביע בו הטבע כי הוא עתיד להתחדש ולסוף ט' ימים נולד מהאפר ההוא ושיירי גופו תולעת קטן אשר חי גדל בכח טבעי עד מקשה ל' יום נעשה עוף כמו שהיה בתחלה ולא נמצא כי אם אחד יחיד בעולם עכ"ד:
והנה רש"י בפירוש הכתוב הזה באיוב סי' כ"ט פירש דלא נקנס על העוף הזה מיתה שלא אכל מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו ודברי קדשו ז"ל לקוחים הם בידו מרז"ל בבראשית רבה פ' י"ט ושם מבואר דלסוף אלף שנה יוצאה אש מקנו ושרפתו ונשאר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי ר' יודן בר סימון אמר אלף שנים הוא חי ולסוף אלף שנים גופו וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי עכ"ל. ולפי שיש באופן חידושו מחלוקת לכן רש"י ז"ל קצר וכתב ולסוף אלף שנים מתחדש דאתי ככ"ע אך באופן כילויו לא פירש דבפלוגתא לא מיירי הכא הן אמת דלמ"ד יוצאה אש מקנו א"ש הכתוב ואומר עם קני אגוע וכו' כמבואר:
ובסנהדרין דף ק"ח ע"ב אמרו דנח ברכו לעוף זה שלא ימות שנאמר וכחול ארבה ימים ואפשר להסכים זה עם מ"ש בב"ר דעוף זה לא אכל מעץ הדעת ולא נקנסה עליו מיתה דאפשר דאע"ג דלא אכל מעץ הדעת העולם נדון אחר רובו וכמ"ש בזהר הקדוש סוף פ' תשא דאע"ג דיהושע לא היה בעגל אתעדי מיניה ההוא זיינא ומית דקב"ה דן עלמא לפום רובן דבני אנשא וא"כ אלמלא לא בעי רחמי נח על העוף הזה דלא ימות. דין הוא שימות ככל המון העולם. ונח לא בעא עליה רחמי אלא משום דלא אכל מעץ הדעת דאי לא לא הוה מצלי עלי' צלותא כי האי ונמצאו כל דברי חכמים קיימים:
אחר זמן בא לידי ס' צמח דוד להרב הגדול מהרי"ד ז"ל שנדפסו מחדש וראיתי לו ז"ל שעמד בזה לאשויי המדרש עם הש"ס וכתב דמהר"ש יפה גם כן העיר בזה וע"ש מה שתירצו הרבנים הנז' ודו"ק:
והנה רש"י בפירוש הכתוב הזה באיוב סי' כ"ט פירש דלא נקנס על העוף הזה מיתה שלא אכל מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו ודברי קדשו ז"ל לקוחים הם בידו מרז"ל בבראשית רבה פ' י"ט ושם מבואר דלסוף אלף שנה יוצאה אש מקנו ושרפתו ונשאר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי ר' יודן בר סימון אמר אלף שנים הוא חי ולסוף אלף שנים גופו וכנפיו מתמרטין ומשתייר בו כביצה וחוזר ומגדל אברים וחי עכ"ל. ולפי שיש באופן חידושו מחלוקת לכן רש"י ז"ל קצר וכתב ולסוף אלף שנים מתחדש דאתי ככ"ע אך באופן כילויו לא פירש דבפלוגתא לא מיירי הכא הן אמת דלמ"ד יוצאה אש מקנו א"ש הכתוב ואומר עם קני אגוע וכו' כמבואר:
ובסנהדרין דף ק"ח ע"ב אמרו דנח ברכו לעוף זה שלא ימות שנאמר וכחול ארבה ימים ואפשר להסכים זה עם מ"ש בב"ר דעוף זה לא אכל מעץ הדעת ולא נקנסה עליו מיתה דאפשר דאע"ג דלא אכל מעץ הדעת העולם נדון אחר רובו וכמ"ש בזהר הקדוש סוף פ' תשא דאע"ג דיהושע לא היה בעגל אתעדי מיניה ההוא זיינא ומית דקב"ה דן עלמא לפום רובן דבני אנשא וא"כ אלמלא לא בעי רחמי נח על העוף הזה דלא ימות. דין הוא שימות ככל המון העולם. ונח לא בעא עליה רחמי אלא משום דלא אכל מעץ הדעת דאי לא לא הוה מצלי עלי' צלותא כי האי ונמצאו כל דברי חכמים קיימים:
אחר זמן בא לידי ס' צמח דוד להרב הגדול מהרי"ד ז"ל שנדפסו מחדש וראיתי לו ז"ל שעמד בזה לאשויי המדרש עם הש"ס וכתב דמהר"ש יפה גם כן העיר בזה וע"ש מה שתירצו הרבנים הנז' ודו"ק:
1
ב׳ב. חידושים הקב"ה כביכול אוהב ובוחר החידושים שמחדשים הת"ח וזש"ה יבחר אלהים חדשים סדר אליהו רבא סוף פ' עשירי וכתוב בקונטרס כ"י משאלות שהיה שואל רבינו יעקב ממרווי"ש זלה"ה מן השמים והיו משיבים לו בכתב. ובתשובה אחת על מה ששאל אי שרי לכתוב חידושים בחול המועד. השיבו לו מן השמים. אוהב הקב"ה כל אותם המחשבים מחשבות וסברות בלבבם כהלכה חמורה ופסקים חמורים אהוב ונחמד לפני המלך העליון עכ"ד והטעם פשוט את שיש בה ידיעה בתחלה מפום ממלל רברבן רבינו האר"י זצ"ל כי הקושיות שהם בהלכה היא מצד הסט"א וכשהוא יגע לתרצם משבר הסט"א ומוציא לאור ההלכה לאמת (הלכה מ' אמת ת"ת) וגם חידוש דין שמברר הוא מברר אותו ניצוץ קדוש שהיה מוטמע בסט"א ומשו"ה אוהב ה' שערי ציון המצויינים בהלכה וחדי קב"ה בפלפולא:
ובזה אפשר לומר במ"ש בסנהדרין דף כ"ד במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבל כי הדורות הראשונים היו נשמות גדולות והיו מבררים כנגד נשמתן מהקליפות בלי טורח ומשא ומתן והוו נהירין שמעתתיהו כי הקושיות מסט"א ובימי האמוראים שהיו בבבל היו מבררין למטה והיה צריך שקלא וטריא וכח הרבה לברר. וז"ש במחשכים בבל שיש שליטת הסט"א הושיבני לברר כמתי עולם סוד מלכים דמיתו מת"י עול"ם ומיהו בארץ ישראל גם בזמן האמוראים להיות קדושת א"י תדיר ואוירה מחכים גם בו בפרק היה נהירא שמעתתא והיינו דר' זירא צ"ם לו לשכוח לימוד בבל וליהנות מלימוד ארץ ישראל:
ובזה אפשר לומר במ"ש בסנהדרין דף כ"ד במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבל כי הדורות הראשונים היו נשמות גדולות והיו מבררים כנגד נשמתן מהקליפות בלי טורח ומשא ומתן והוו נהירין שמעתתיהו כי הקושיות מסט"א ובימי האמוראים שהיו בבבל היו מבררין למטה והיה צריך שקלא וטריא וכח הרבה לברר. וז"ש במחשכים בבל שיש שליטת הסט"א הושיבני לברר כמתי עולם סוד מלכים דמיתו מת"י עול"ם ומיהו בארץ ישראל גם בזמן האמוראים להיות קדושת א"י תדיר ואוירה מחכים גם בו בפרק היה נהירא שמעתתא והיינו דר' זירא צ"ם לו לשכוח לימוד בבל וליהנות מלימוד ארץ ישראל:
2
ג׳ג. חשך כשיבא המשיח יהיו ט"ו ימים חשך כחשך מצרים וימותו הרשעים זהר הקדוש פ' שמות על פסוק כי הנה החשך יכסה ארץ דף ו':
3
ד׳ד. חזקיה המלך ע"ה כתת נחש הנחשת. אפשר במ"ש פ' חלק דהיה רוצה הקב"ה לעשות לחזקיהו משיח אלא שעכבה מדה"ד לפי שלא אמר שירה. וכתב רבינו האר"י זצ"ל דחזקיהו הי"ל ניצוץ משיח ע"ש וכשיבא משי"ח יתבטל נח"ש גימט' משיח. ואהני ניצוץ משיח לחזקיה לכתת נח"ש הנחושת שטעו אחריו אלא שלא היה משיח ממש בעצם דעיכבה מדה"ד ומ"מ לזה עזרוהו מן השמים:
4
ה׳ח. חשדא חושד בכשרים לוקה בגופו. הטעם כי החושד סובר שאינו חוטא והנגעים באים תחלה לנכסיו להתעורר לשוב שכבר יודע שהוא חטא אבל החושד סבר שאינו חטא לכך הוא לוקה בגופו תחלה הרב יערות דבש ח"א דף ע':
5
ו׳ו. חוטא לחבירו עונשו גדול מחוטא לקונו ולכן תראה כי חטא ער הוא חטא אונן ולא פרסם הכתוב חטאו מפני שהיה רע לשמים. ואונן מפני שהיה רע לבריות שכל פעם שרש נשמת ער מתעוררת לבא והוא גורם לדחותה פרסמו הכתוב והיה אם בא וכו' וירע בעיני ה'. הרב המקובל כמהר"ר נתן שפירא בעל מצות שמורים זלה"ה בדרשותיו כ"י ויש לדחות קצת דשאני אונן דהיה רע לשמים ורע לבריות:
6
ז׳ז. חלבנה ח' סט"א שנתחברה עם לבנה וכמו חמץ מצה מח' נעשה ה' כן חלבנה מח' נעשה ה' והיא הלבנה. הרב יערות דבש ח"א דף ב' ע"ד.
7
ח׳ח. חוטא פוגם מאד בכל ענין ובפרט כי הנפש כשנשתלשל' ממקום מחצבה משם ולמטה בכל ספיר' ובכל עולם נשאר דיוקנה שם וכשחוטא פוגם בכל אותם שרשי נשמתו ונסתמים הצנורות ואין מימי ההשפעה נוזלים הרב מהר"א גאלנטי בספר קול בוכים על פסוק נחפשה דרכנו ושם תראה יתר על כן כמה פגמים פוגם החוטא ע"ש באורך:
8
ט׳ט. חצות לילה כתב הרב קב הישר פ' ע"ג כי חצות לילה הוא סוד הנוקבא היוצאת מהחזה דהיינו מחצית וזה פירוש מ"ש בזהר הקדוש דקב"ה אקרי חצות לילה ועמ"ש אני בעניי בקונטרס פני דוד דף מ"ד ע"ד ע"ש ודו"ק:
9
י׳יוד. חנה היתה גלגול רחב שבאה אח"כ בחבר בעלה של יעל ויעל באה בעלי. ס' הגלגולים למרן האר"י זצ"ל ובס' הלקוטים ע"פ ותשר דבורה ונמצא כי בגלגול שעבר חנה חבר היה אדון יעל שהוא עלי ואפשר שזה רמזה לו חנה לעלי זאת אומרת לא אדוני כלומר אין אתה אדוני כי אנכי אדונך כי בגלגול שעבר אני בעלך ואתה אשתי כי אשה קשת רוח רחב הזונה שהיה חבר כמ"ש הרב זלה"ה וז"ש רחב פי על אויבי עש"ב:
10
י״איא. חנה נתנבאה על קרח שנא' מוריד שאול ויעל ובכל זאת לא היו מאמינים שיעלו עד שנחרב בהמ"ק שנאמר טבעו בארץ שעריה ובאו אצל קרח ותפשם מיד האמינו ואמרו כשיעלו אלו השערים אף אנו נעלה עמהם. דברי הימים של משה. ועיין מאמר רז"ל שהביאו התוס' פ"ק דקדושין דף ל"א וכי תאוה נפשך למען דעת פירוש המאמרים הנז' רוץ מצא בספרי הקטן דברים אחדים דף קמ"ז ע"ג ותנוח דעתך:
11
י״ביב. חציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה ואמרו בתקוני הזהר הק' דף קל"ז ע"ד דפום קושט' ומאן דאיהו חציו עבד דיצר הרע וחציו עבד דיצר הטוב פטור מן הראיה בזמנא דנפקא נפשא מגופא לית לה רשו לאסתכלא בשכינתא ע"ש:
12
י״גיג. חכמה דוד הע"ה היה סובר שהחכמה היא בראש ולזה פתח אשרי אותיות ראשי ושלמה הע"ה סבר כי החכמה היא בלב ולכן משלי המם גדולה שהי' באמצע אותיות כמו הלב שהוא באמצע הגוף ודוד הע"ה אמר על שלמה בני אם חכם לב"ך שכוונת לאמת שהחכמה בלב ישמח לבי גם אני דבכל אדם מתקנא חוץ מבנו. זרע ברך ח"ג ברכות דף כ"ה ע"ד:
13
י״דיד. חבוט הקבר אמרו רז"ל מה יעשה אדם וינצל מחיבוט הקבר יהיה אוהב צדקות ואוהב תוכחות ואוהב גמילות חסדים ומכניס אורחים לתוך ביתו ויתפלל תפלתו בכונה. ופירש מז"ה בחס"ל עין משפט נהר ג' דהכונה שיתקן ז' מדות מצד הת"ת אוהב צדקות שכן הת"ת אוהב צדק עליון וצדק תחתון. מצד הגבורה אוהב תוכחת. מצד חסד אוהב גמילות חסדים לא שיעשה לבד אלא שיאהב לעשות ויעשו אחרים ויעשה מאהבה. ומכניס אורחים נצח והוד ויתפלל נגד מלכות עם היסוד בת"ת שזהו כונת התפלה וכו' יעויין שם באורך בדברי קדשו ז"ל:
ולנו בעניותנו אפשר לומר כפי הפשט דהני מילי אשר מצילות מחבוט הקבר סגולתם להפוך מדת הדין למדת הרחמים ולדבקה בו יתברך וכלפי כי חבוט הקבר על אשר נהנה מתענוגי העה"ז ודבק בסט"א וגם שבחטא אדם הראשון נשרו הנשמות תוך הקליפות והקליפה האחוזה בנפש צריכה להפרידה כאשר לימדנו להועיל רבינו האר"י זצ"ל ולכן אלה המצות מסוגלות. צדקה וג"ח שהן מהפכות מדה"ד למדת רחמים כמשז"ל ולכן ירחמו עליו כשם שהרבה צדקה וג"ח והפך מדה"ד למדת רחמים והכנסת אורחים תקון הירך אשר אחיזת הסט"א בו בסוד נחשירכן נחש ירכן ואוהב התוכחות הוא גורם מיתוק הדינים כי אהבה חסד ותוכחת גבורה. ותפלה בכונה הוא מיחד קבה"ו ומשם יושפע עליו שפע קדושה ונמצא כי דברים אמורים מסוגלות ויש בהן טעם כעיקר:
ולנו בעניותנו אפשר לומר כפי הפשט דהני מילי אשר מצילות מחבוט הקבר סגולתם להפוך מדת הדין למדת הרחמים ולדבקה בו יתברך וכלפי כי חבוט הקבר על אשר נהנה מתענוגי העה"ז ודבק בסט"א וגם שבחטא אדם הראשון נשרו הנשמות תוך הקליפות והקליפה האחוזה בנפש צריכה להפרידה כאשר לימדנו להועיל רבינו האר"י זצ"ל ולכן אלה המצות מסוגלות. צדקה וג"ח שהן מהפכות מדה"ד למדת רחמים כמשז"ל ולכן ירחמו עליו כשם שהרבה צדקה וג"ח והפך מדה"ד למדת רחמים והכנסת אורחים תקון הירך אשר אחיזת הסט"א בו בסוד נחשירכן נחש ירכן ואוהב התוכחות הוא גורם מיתוק הדינים כי אהבה חסד ותוכחת גבורה. ותפלה בכונה הוא מיחד קבה"ו ומשם יושפע עליו שפע קדושה ונמצא כי דברים אמורים מסוגלות ויש בהן טעם כעיקר:
14
ט״וטו. חטאים של צדיקים אם לא נפרעו בעה"ז מנכין מזכיותיהם לעוה"ב וכן להפך רבינו נסים גאון הביאו בספר חסידים סימן תר"ד והוא חידוש בעיני וכמדומה שרבים חולקים על זה:
15
ט״זטז. חרב אברהם אע"ה היה לו חרב שחקוק עליה שם המפורש ונתנה ליצחק ויצחק ליעקב ועשו כשהוצרך להלחם עם נמרוד מכר בכורתו ליעקב בשביל אותו חרב שהיה שוה ממון הרבה והלחם והעדשים שנתן לו לא היה אלא לקיים המכר. אמרי נועם פ' תולדות ובזה יתפרש אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי. ומ"ש שהלחם והעדשים לא היה אלא לקיים המכר. נהירנא שכיוצא בזה ראיתי בפסיקתא זוטרתי כ"י מן האדום האדום הזה גם זהובים אדומים שאל לו עשו כי בתבשיל לא היה נותן לו ומ"ש ויאכל וישת אחר שנתן לו ממון האכילו והשקהו:
16
י״זטו"ב. חכמת התורה. ראיתי בס' מנחת קנאות להרב הישיש כמה"ר אברהם קונקי ז"ל כ"י בעל אבק סופרים שחילק חלקי לימודי התורה ובעבור מתק ודשן עדי"ו יצא עת"ק נועם אמריו וז"ל:
החכמה הא' שיהיה בקי בכ"ד ספרים עם הנקודות והטעמים ערוכים בכל ושמורים לועז אותם ללועזים. ואת האימים בשוה קריתים ואת הזוזים. עד שיבדקו אותו בכל אלה וימצא בדוק. ועל צבאם דגל חכמת הדקדוק:
החכמה הב' שתהא משנתו שגורה בפיו עם כללות פירושיה המפורסמות. ועל צבאה דגל גירסותיה השלמות:
החכמה הג' שיהיה בקי באגדות ופירושי' וישי' למישור העקוב. ועל צבאה דגל הגרסאות המתחלפות בעין יעקב:
החכמה הד' שיהיה בקי בארבעה טורים עד שיהיו כל פרטם ובחינתם מחוורות לפניו כשמלה וסדין. ויודע מספר כלם בדין. וידו אוחזת בספר היד להרמב"ם המפליא לעשות. ועל צבאה דגל השלחן ערוך ומפתו מאסף לכל המחנות:
החכמה הה' דרכי העיון בים התלמוד והתוס'. ומתנאיה שיהיה קל העיון חוצב להבות. נעים הויכוח בפנים צהובות. מודה על האמת אפילו שיצא מפי התנוקות. ישר העיון ושונא הקושיות. ועל צבאה דגל ירדן הפוסקים המקיפים זה הים גדול והיו למאורות:
החכמה הו' דרכי ההוראה. אשר איש את רעהו חיים בלעו אלמלא מוראה. ומתנאיה סדר המערכה בראיות מוצקות צודקות. ושמירה מעולה מן הסותרות ומעיקות. ושמירת סדר דבריו המאוחר והמוקדם. בנועם השיחה וקצורה אשר הכינה גם חקרה ויאמר לאדם. ומתנאיה הענוה עם כל אדם אשר יברך יבורך. ואפילו שכנגדו קשתו דרך. ובקולמוסו לבו חרך. בגבורות ישע ימינו ינצחנו בהלכה במענה רך. ויתרצה שהצליח במלחמה אשר נגד איש ריבו ערך. ולכד את קרית ספר המבצר והכרך. ואם נפשו אוותה לפלפל בהלכה אחת ושמה ראומה. ישתדל להפוך בה עד שממנה יקח להוראתו משאת מאומה. ולא יראה כמגבב להגדיל הקונטרס. או כמפרסם חכמתו שהוא גבור עריץ. וכולי האי ואולי שתהיה חרפתו מעוטה שהכניס במלאכת ההוראה מלאכת השיטה. ומתנאיה בקיאות הלשונות מפני קבלת העדיות. והידיעה בחכמת המספר וערך המטבעות. בחליפין בפונדיון ובקולבונות. מפני הבעלי דינים המתחלפים והסוחרים החריפים ודתיהם שונות. כדי שקודם שיבעיתוהו בידיעתם יבעיתם בידיעתו עשרת מונים ועל צבאה דגל הזכירה. והבקיאות בשני תלמודים ובאחרונים:
החכמה הז' דרכיה דרכי נועם אשה יפ"ה ושר"ת טעם. היא החכמה המקובלת מנאמן לנאמן. הראוי לסמוך עליו ככלכל והימן ומתנאיו שיהא חכם ומבין מדעתו שזה השער לה' ומה טיבו ותשלום ראשי הפרקים שמסר לו רבו חריף בחכמת הציור הדק עד שיצייר הדברים המבעיתים בלבו ושידע להעתיק הציור ההוא ולהוציא בעצם דקותו לאויר העולם ולא יחטיא בקולמוסו בדקות הענינים והשערת כל נעלם להמיר כונתם ממצב למצב ולהכניס לב הקורא במצוקה מחמת שהשחית תמונתם בעת ההעתקה ועל צבאה דגל הענוה ופלך השתיקה:
החכמה הח' חכמת הדרשה אשר החכם בחכמתו מוליד ומזמן ונבון דבר בתבונתו מכלכל ואומן. והיא דולה ושואבת מכל שבע חכמות הקודמות כפתילה השואבת מן השמן. ומתנאיה שידבר אמת עד שפיו ולבו שני עדים נאמנים המעידים על אודותיו מפני שזאת החכמה הונאתה קרובה לחפות דברים בפיו ובשפתיו. ולהוציא המטבע הפסול ברבים כאבני חפץ ועצי אלמוגים. עובר לסוחר כאלו הוא כסף מזוקק והוא כסף סיגים ויגנוב דעת הבריות ויושבי הערים. ובדבר אשר זדה נמצא מערים. ואם יהיה מלביש הדת מלבוש נכרי מעשה רוקם ידע נאמנה שעל כל אלה יביאהו האלהים במשפט ונקם ינקם ומתנאיה קשר הדרשה וסדור עניניה שיהיו נוחים זה לזה כבשמים ראש ומסכימים זה עם זה ומקיפים וחוזרים לראש. דרך נחת ודרך כבושה. עד שיקראו לפניו אבר"ך וטוב לדרשה ומתנאיה להזהר מהגזל או להחליט דבר מיד בעליו אשר לא עמל בו ולא גדלו בשנותו את טעמו להוסיף עליו או לגרוע ממנו כאדם העושה בשלו. כי עון זה יאבד ממנו טובה הרבה הראויה לו ומתנאיה תערובת חלקיה שיהיו ממוזגים לשבר אזן השומעים עד שיהיו נראים כאוכלים ושותים וחוגגים. ושתהיה דרשתו כגנה זרועיה תצמיח עם ציציה ופרחיה בגוונים מתחלפים דשייכי אהדדי כבגדי חופש עם שלוח הלשון והמלצת הענינים בביאור מספיק השוה לכל נפש. ומתנאיה השערת כמותה לדעת אם דיה שעתה ועל צבאה דגל מבוא השער. בנחת ולא בצער שיכיר וידע אותו ידיעת השורש ולא ידיעת הענפים. ויכנס בו ולא דרך גנות וקרפפים:
החכמה הט' המשרתת כל החכמות והידיעות עד שיהיו נמכרים באטלז ונשקלים בליטרא היא חכמת מעשה הכתב הוא אשר בכחו ימחץ רהב וכל רכבי הרכש עם כל שלטי הגבורים יפנו אליו עורף ולא פנים הפכו ביום קרב. ובעוזו יכחיש המוחש ויהפוך מזרח עולם למערב יתן לו מכהו לחי ישבע בחרפה ולחיכו יערב. עליו יאמרו המושלים נאמני פצעי אוהב כחומץ לשרב. ומתנאיה שלא יהא נתפס בקולמוסו אצל יודעיו. ואל יבטח בשגגותיו על רעיו ומיודעיו. כי רבים ישמרו נפילתו. לא משנאתו אותו רק מקנאתו. ושתהיה כתיבתו יפה ומיושרת עד שתהיה מוכתרת בנימוסה ובעטורי סופרים מעוטרת. ומתנאיה חכמת המליצה בכל שעריה ונתיבותיה הרבים. שיהיה בקי בהם ומלא מכלם כאשר ימלאו העבים. ולהזהר שלא תהיה מליצתו עמוסת התלאה קלה מסובים. ושתהא עריבה וצחה כוללת הרצון חוצבת להבים. ומכתה אנושה ונרגשת בדקדוק ההרגשה ושסועה משרתת בשתי שדראות ושני גבים:
החכמה הי' היא חכמת השיר בכל שעריו ונתיבותיו. ובכל התנאים אשר גבלנו בחכמת המליצה צריך שיכלכל עטו ואודותיו. וביותר שיהא נזהר מאד מלהכשל באחד מתנאיו וכלליו. כי משרתיו הבאים בשעריו יתגאו במהלליו. לא ישאו לפשעו אפילו שיהיה כחוט השערה כי שגגתו עולה זדון אצלם כאלו בא על נערה מאורסה ואת מקורה הערה. ועל צבאה לעלוקה שתי בנות הב הב. דגל רבוי השקר והכזב באופני השבח והגנות לעיניהם עד שיהיו כזבי"ם לכל דבריהם. עכ"ל הרב מהר"א קונקי ועוד האריך לעומת מחברתו. דרך ויכוח עם זולתו. כפי ענין הקונטרס ומהותו ואני הדל הצעיר כצעירתו. הנה הבאתי דבריו. והשערתו. לבר בי רב ושעשע יונק על שפת"ו ומלאתי את דבריו ועונה בתלמידים יתר חכמות לקול תתו:
החכמה הי"א חכמת הצירוף חכמה רמה ונפלאה והרב יצחק דמן עכו זלה"ה תלמיד הרמב"ן היה מתעסק בחכמת הצירוף והיו באים מלאכים ומגלים לו פעולות כמו שראיתי מכ"י מהרח"ו זצ"ל. גם ראיתי ס' גדול בחכמת הצירוף להרב הגדול מהר"ר יוסף צאייאח ז"ל בכ"י שחיברו בעה"ק ירושלים שנת ש"ט אבל לא ראיתי שכתבו משם רבינו האר"י זצ"ל שום דבר מחכמת הצירוף אך זה ראיתי בספר כ"י מכתב מהרח"ו זלה"ה איזה קונטרס מפעולת הרב יצחק דמן עכו ז"ל כאמור וראיתי קונטרס כ"י בחכמת הצירוף על י"ב דרכים נראה שהרב המחבר היה קדמון מאד ובתוך דבריו אומר הלכה ראשונה מס' המלכות שחיבר רבינו דוד הלוי תמ"ך ועמקו דרכיו מאד. וכבר מז"ה חס"ל בעין הקורא נהר י"א כתב שחכמת הצירוף מסוכנת מאד. ורשאי אדם להשתדל בה לדעת גדולת האל ושיהיה בן העה"ב עם אותם המשיבים טעם בידיעת סתרי תורה אבל לא כדי לעשות מעשה עכ"ד:
החכמה הי"ב היא חכמת ס' יצירה להתעסק בפירושיו המובחרים. ולהיות בקי ברל"א שערים והיא מכלל חכמת הצירוף וראיתי שיר מיוסד על פ"ג דס' יצירה וכה תוארו אבות הכל בעש"ן הם מולידים ותולדותם שלש בנים ידידים. ראשית הכל אר"ג שמו ומשנהו אב"ק עמו. וגם שח"ר צעירמו. אך ראש משנה תמיד חונה ולא יפנה אל צדדים. אל נא תלאה הבט וראה. בל"ב רואה בלימודים:
וספר יצירה נתיחס לאברהם אע"ה וכתב הרב של"ה דאאע"ה מסרו ליצחק אע"ה ויצחק ליעקב אע"ה והוא מסרו לבניו הגדולים בני לאה ויוסף שהיה קטן לא נמסר לו והשבטים היו מתעסקים ובוראים נערות וטלאים והיו מטיילים עם הנערות ואוכלים אבר מן החי מן הכבשים ויוסף לא ידע שנעשו בס' יצירה ע"ש. וכבר מוזכר בסנהדרין דף ס"ה שהאמוראים היו מתעסקים בזה ועד אחרן זקנו של הרב מהר"ץ ברא גברא כמ"ש לקמן במערכת יוד אות ז"ך.
החכמה הי"ג חכמת השרטוט כמוזכר בזהר הקדוש פ' יתרו וברזי דרזין והתקונין וז"ח ורבינו האר"י זצ"ל לא רצה ללמד חכמה זו הנפלאה למהרח"ו ז"ל כנודע:
החכמה הי"ד חכמת ידיעת שרשי שמות המלאכים גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם וכל א' איה מקום כבודו בעולמות ובספירות ופעולתן ותשמישן והיא הנקראת קבלה מעשית. ורבינו מהרח"ו זצ"ל אסרה וכתב דהמשתמש בה בהכרח ידבק ברע ומלבד שמטמא נפשו יענש בגהנם וגם בעה"ז מסורת היא כי יעני או יחלה בחולאים וישתמד הוא או בניו או ימות הוא ובניו עכ"ד ומיהו מבואר שם דקבלה מעשית היינו על דרך התנאים שנכנסו לפרד"ס דהיינו ביצירה כן עד"ז יעשו בעשיה וזהו קבלה מעשית כלומר בעולם העשיה ומיהו כתב מהרח"ו ז"ל דמשתמש בשמות הקדש בכלל ודאשתמש בתגא חלף. ופוק חזי מעשה נורא שכתב בס' מצות קטן מצוה ג' ובשו"ת יכין ובועז ח"א סימן קל"ה דף נ"ד ע"ג הביא המעשה הזה וע"ש במה שהאריך ובס' לקוטי גורי האר"י זצ"ל סימן תס"ח הביא המעשה בשינוי. וכתב בס' חסידים סימן ר"ו בני אדם שמטריחים על המלאכים אומרים לו על המשיח וכו' ולבסוף יהיה לבשת וגם לחרפה לכל העולם וכו' ע"ש:
החכמה הט"ו לידע שיחת עופות חיות ובהמות ושיחת דקלים וכו' ואמרו פ' הישן על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יודע שיחת מה"ש וחיצונים ושיחת דקלים ושם בעין יעקב מביא שגאון אחד ידע שיחת דקלים ובגמ' בגיטין דף מ"ה על אדם אחד בימי רב עיליש דידע לישנא דצפוראי. ובהלכות גדולות גיטין ריש דף פ"א בענין אבוה דשמואל קאמר דגויה מדיתא ידעה בלישנא דצפורי ע"ש ורבינו האר"י ז"ל היה יודע כל זה ונוסף עוד ידיעות רבות מגלגולי הנשמות והיה קורא מה כתוב במצח וכמה חטא ומה חטא ובאיזה זמן וכמה גלגולים בא ועל מה בא לתקן והיה מכיר בדפק באיזה ספירה ומדה חטא כי עשרה מיני דפיקות יש רמז י"ס ורמוז בתיקונין וע' בחס"ל למז"ה עין יעקב נהר ל"ו ועיין בסוף זהר הקדוש והיה הרב ז"ל עושה יחודים על הצדיקים ומגידים לו כל רצונו וכהנה וכהנה דברים המבהילים כמו שהעיד רבינו מהרח"ו זלה"ה עליו:
מכל זה שכתבו יוצא לנו שני תועליות גדולות זה יצא ראשונה להכיר מיעוט ערכנו וערך חכמתנו ואנחנו לא נדע שום חכמה ואפילו מהפשוטות והראשונות על בוריה בשלימות וכיצד אנו מתרצים ורוצים ושואלים שיקראונו משכילים וחכמים ולא אתנו יודע עד מה והרי בתקונין בההוא עובדא דבעלי קבין אמר לתנאים בשביל שלא ידעו פי' הבל הבלים אמר קהלת לאו אתון חכימי דרא אלא טפשי דרא והרמ"ז בפי' לזהר ח"ב על דף ס"ח למד מהזהר שם דמי שאינו מעיין בסתרי תורה מתבייש בעוה"ב ע"ש והאמוראים בירושלמי אמרו אם הראשונים אנשים אנו כחמורים וכו' ואנחנו השפלים והדלים למה ידמונו ומה נענה ומה נאמר ואין אני מדבר על גדולי הדור הי"ו רק עלי וכיוצא כי להכיר קוצר ידיעתנו וחסר"ו של אדם חסר תבונות. וראוי לקנות ההכנעה והשפלות והני מילי א' ממאה לא נצרכה אלא להעיר נרדמים וכשיקץ יתן אל לבו הוא עצמו וימצא חסרונו"ת ועידויין מאד מאד ודי בזה:
וזאת שנית מאחר שכל כך חלקים יש בתורה ובכל חלק וחלק ידיעות התומ"ה רבו כמו רבו ועתידין ליתן דין וחשבון על אשר היה בידינו ללמוד ולא למדנו כמשז"ל דלעוה"ב שואלים אם למד מקרא משנה ותורת כהנים וגמר' ומעשה מרכבה ושיעור קומה וכו'. אם כן איפה נתעורר לבל נאבד הזמן בדברים בטלים וחידושי המלחמות וכיוצא אשר מאבד כמה שעות בדברי הבל ושחוק וקלות ראש וכיוצא לקבוע כמה שעות ביום ובלילה לדברים אשר שנא ה' או לקרות בספרי חידושים ללשונותם כי הכל הבל ומה יערוך המסתכל לבד באותיות תורה לכל דבריה' וחידושיהם. ק"ו אם ילמוד. ויחרד האיש כי עתיד ליתן דין וחשבון על הלימוד ונענש כמו שאמרו במדרש הנז'. אך אם לא למד חידושי עולם בספריהם אינו נענש ואין שואלים עליהם ואדרבא אם לא למד [ובפרט אם] באותה שעה למד בתורתנו הקדושה שכרו גדול מאד ועושה נ"ר ליוצרו. ואפי' החכמת הלמודיות כ' הרב מהר"ר צמח בשו"ת יכין ובעז ח"א סי' קל"ד דף מ"ז ע"ב כי אין חיוב על השגת המושכלות ולמוד החכמות ולא נצטוינו בתורה ולא ציוונו חכמים על לימודם וכו' ושם ע"ג כתב כי אין חכמה ולא ידיעה אלא חכמת ידיעת המקרא והמשנה והתלמוד והרי"ף והרמב"ם וד' טורים וכיוצא בהם והמתעסק בזולת זה יגיעתו לריק ואין שלימות לנפש וכו' אלא בזה הלימוד עם עשיית המצות ולא (כצ"ל) בהשגת המושכלות על דרך שסוברים הפלוסופים. וכ"כ רבינו האי גאון בתשובה הביאה בספר מאירת עינים כ"י לרבינו יצחק דמן עכו ז"ל ואפס קצה תשובת הגאון הביאה הרב הכותב בעין יעקב פ"ב דחגיגה ע"ש והרב צמח ביכין ובעז שם האריך לבטל דברי פלוסוף מבני עמנו אשר כתב נגדו ובדף נ"ב כתב שלא היתה כונת הרמב"ם במורה רק לידע להשיב לאפיקורוס וכו' ע"ש שהאריך מאד בדברים נכוחים והרמ"ז בפי' הזהר כתב דמה יקרו דברי האומר כי פילוסוף גי' בער ואני אומר כי הוא רע"ב ללחם לחמה של תורה וגם ער"ב העריב שמשו. ולבסוף בע"ר בוער באש גיהנם לא עשה כן הרמב"ם ז"ל שלמד כל התורה ואח"כ היו לרקחות ולטבחות החכמות כמ"ש באגרותיו ובזמנינו זה מי גבר כהרמב"ם שיספיק שכלו ללמוד כל התורה ויהי' לו זמן ללימוד החכמות ויהי' מלא יראת ה' וענוה כהרמב"ם ז"ל וחסידותו ותורתו וגדולת נשמתו הצילוהו כידוע ודי בזה ובזהר הקדוש פ' משפטים דף קכ"ד ע"ד אמרו וז"ל ר' חמא אמר ושם אלהים אחרים דא מאן דאתעסק בספרין אחרנין דלא מסטרא דאורייתא לא ישמע על פיך דאסיר אפי' לאדכרא לון ולמילף מינייהו טעמא כל שכן על אורייתא עכ"ל וכבר הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו ז"ל בשתי ידות בדרך חיים הפליג לדבר בסכנת לימוד הפלסופיא והביא דברי הזהר הקדוש ודברי הראשונים ואחרונים ע"ש באורך:
וכבר ידוע דקובע עתים לתורה שאמרו רז"ל הוא שמתעסק בצרכי פרנסתו לזון בניו ובני ביתו ולזה אמרו שחייב לקבוע עתים. אבל מי שיש לו כמה עתים ומתעסק בדברים בטלים יום ולילה עד חצות אעפ"י שקבע עתים לתורה לא יצא י"ח כמ"ש במדרש שמואל הקובע עתים מפר ברית וכבר הארכנו בעניותנו במקומו:
החכמה הא' שיהיה בקי בכ"ד ספרים עם הנקודות והטעמים ערוכים בכל ושמורים לועז אותם ללועזים. ואת האימים בשוה קריתים ואת הזוזים. עד שיבדקו אותו בכל אלה וימצא בדוק. ועל צבאם דגל חכמת הדקדוק:
החכמה הב' שתהא משנתו שגורה בפיו עם כללות פירושיה המפורסמות. ועל צבאה דגל גירסותיה השלמות:
החכמה הג' שיהיה בקי באגדות ופירושי' וישי' למישור העקוב. ועל צבאה דגל הגרסאות המתחלפות בעין יעקב:
החכמה הד' שיהיה בקי בארבעה טורים עד שיהיו כל פרטם ובחינתם מחוורות לפניו כשמלה וסדין. ויודע מספר כלם בדין. וידו אוחזת בספר היד להרמב"ם המפליא לעשות. ועל צבאה דגל השלחן ערוך ומפתו מאסף לכל המחנות:
החכמה הה' דרכי העיון בים התלמוד והתוס'. ומתנאיה שיהיה קל העיון חוצב להבות. נעים הויכוח בפנים צהובות. מודה על האמת אפילו שיצא מפי התנוקות. ישר העיון ושונא הקושיות. ועל צבאה דגל ירדן הפוסקים המקיפים זה הים גדול והיו למאורות:
החכמה הו' דרכי ההוראה. אשר איש את רעהו חיים בלעו אלמלא מוראה. ומתנאיה סדר המערכה בראיות מוצקות צודקות. ושמירה מעולה מן הסותרות ומעיקות. ושמירת סדר דבריו המאוחר והמוקדם. בנועם השיחה וקצורה אשר הכינה גם חקרה ויאמר לאדם. ומתנאיה הענוה עם כל אדם אשר יברך יבורך. ואפילו שכנגדו קשתו דרך. ובקולמוסו לבו חרך. בגבורות ישע ימינו ינצחנו בהלכה במענה רך. ויתרצה שהצליח במלחמה אשר נגד איש ריבו ערך. ולכד את קרית ספר המבצר והכרך. ואם נפשו אוותה לפלפל בהלכה אחת ושמה ראומה. ישתדל להפוך בה עד שממנה יקח להוראתו משאת מאומה. ולא יראה כמגבב להגדיל הקונטרס. או כמפרסם חכמתו שהוא גבור עריץ. וכולי האי ואולי שתהיה חרפתו מעוטה שהכניס במלאכת ההוראה מלאכת השיטה. ומתנאיה בקיאות הלשונות מפני קבלת העדיות. והידיעה בחכמת המספר וערך המטבעות. בחליפין בפונדיון ובקולבונות. מפני הבעלי דינים המתחלפים והסוחרים החריפים ודתיהם שונות. כדי שקודם שיבעיתוהו בידיעתם יבעיתם בידיעתו עשרת מונים ועל צבאה דגל הזכירה. והבקיאות בשני תלמודים ובאחרונים:
החכמה הז' דרכיה דרכי נועם אשה יפ"ה ושר"ת טעם. היא החכמה המקובלת מנאמן לנאמן. הראוי לסמוך עליו ככלכל והימן ומתנאיו שיהא חכם ומבין מדעתו שזה השער לה' ומה טיבו ותשלום ראשי הפרקים שמסר לו רבו חריף בחכמת הציור הדק עד שיצייר הדברים המבעיתים בלבו ושידע להעתיק הציור ההוא ולהוציא בעצם דקותו לאויר העולם ולא יחטיא בקולמוסו בדקות הענינים והשערת כל נעלם להמיר כונתם ממצב למצב ולהכניס לב הקורא במצוקה מחמת שהשחית תמונתם בעת ההעתקה ועל צבאה דגל הענוה ופלך השתיקה:
החכמה הח' חכמת הדרשה אשר החכם בחכמתו מוליד ומזמן ונבון דבר בתבונתו מכלכל ואומן. והיא דולה ושואבת מכל שבע חכמות הקודמות כפתילה השואבת מן השמן. ומתנאיה שידבר אמת עד שפיו ולבו שני עדים נאמנים המעידים על אודותיו מפני שזאת החכמה הונאתה קרובה לחפות דברים בפיו ובשפתיו. ולהוציא המטבע הפסול ברבים כאבני חפץ ועצי אלמוגים. עובר לסוחר כאלו הוא כסף מזוקק והוא כסף סיגים ויגנוב דעת הבריות ויושבי הערים. ובדבר אשר זדה נמצא מערים. ואם יהיה מלביש הדת מלבוש נכרי מעשה רוקם ידע נאמנה שעל כל אלה יביאהו האלהים במשפט ונקם ינקם ומתנאיה קשר הדרשה וסדור עניניה שיהיו נוחים זה לזה כבשמים ראש ומסכימים זה עם זה ומקיפים וחוזרים לראש. דרך נחת ודרך כבושה. עד שיקראו לפניו אבר"ך וטוב לדרשה ומתנאיה להזהר מהגזל או להחליט דבר מיד בעליו אשר לא עמל בו ולא גדלו בשנותו את טעמו להוסיף עליו או לגרוע ממנו כאדם העושה בשלו. כי עון זה יאבד ממנו טובה הרבה הראויה לו ומתנאיה תערובת חלקיה שיהיו ממוזגים לשבר אזן השומעים עד שיהיו נראים כאוכלים ושותים וחוגגים. ושתהיה דרשתו כגנה זרועיה תצמיח עם ציציה ופרחיה בגוונים מתחלפים דשייכי אהדדי כבגדי חופש עם שלוח הלשון והמלצת הענינים בביאור מספיק השוה לכל נפש. ומתנאיה השערת כמותה לדעת אם דיה שעתה ועל צבאה דגל מבוא השער. בנחת ולא בצער שיכיר וידע אותו ידיעת השורש ולא ידיעת הענפים. ויכנס בו ולא דרך גנות וקרפפים:
החכמה הט' המשרתת כל החכמות והידיעות עד שיהיו נמכרים באטלז ונשקלים בליטרא היא חכמת מעשה הכתב הוא אשר בכחו ימחץ רהב וכל רכבי הרכש עם כל שלטי הגבורים יפנו אליו עורף ולא פנים הפכו ביום קרב. ובעוזו יכחיש המוחש ויהפוך מזרח עולם למערב יתן לו מכהו לחי ישבע בחרפה ולחיכו יערב. עליו יאמרו המושלים נאמני פצעי אוהב כחומץ לשרב. ומתנאיה שלא יהא נתפס בקולמוסו אצל יודעיו. ואל יבטח בשגגותיו על רעיו ומיודעיו. כי רבים ישמרו נפילתו. לא משנאתו אותו רק מקנאתו. ושתהיה כתיבתו יפה ומיושרת עד שתהיה מוכתרת בנימוסה ובעטורי סופרים מעוטרת. ומתנאיה חכמת המליצה בכל שעריה ונתיבותיה הרבים. שיהיה בקי בהם ומלא מכלם כאשר ימלאו העבים. ולהזהר שלא תהיה מליצתו עמוסת התלאה קלה מסובים. ושתהא עריבה וצחה כוללת הרצון חוצבת להבים. ומכתה אנושה ונרגשת בדקדוק ההרגשה ושסועה משרתת בשתי שדראות ושני גבים:
החכמה הי' היא חכמת השיר בכל שעריו ונתיבותיו. ובכל התנאים אשר גבלנו בחכמת המליצה צריך שיכלכל עטו ואודותיו. וביותר שיהא נזהר מאד מלהכשל באחד מתנאיו וכלליו. כי משרתיו הבאים בשעריו יתגאו במהלליו. לא ישאו לפשעו אפילו שיהיה כחוט השערה כי שגגתו עולה זדון אצלם כאלו בא על נערה מאורסה ואת מקורה הערה. ועל צבאה לעלוקה שתי בנות הב הב. דגל רבוי השקר והכזב באופני השבח והגנות לעיניהם עד שיהיו כזבי"ם לכל דבריהם. עכ"ל הרב מהר"א קונקי ועוד האריך לעומת מחברתו. דרך ויכוח עם זולתו. כפי ענין הקונטרס ומהותו ואני הדל הצעיר כצעירתו. הנה הבאתי דבריו. והשערתו. לבר בי רב ושעשע יונק על שפת"ו ומלאתי את דבריו ועונה בתלמידים יתר חכמות לקול תתו:
החכמה הי"א חכמת הצירוף חכמה רמה ונפלאה והרב יצחק דמן עכו זלה"ה תלמיד הרמב"ן היה מתעסק בחכמת הצירוף והיו באים מלאכים ומגלים לו פעולות כמו שראיתי מכ"י מהרח"ו זצ"ל. גם ראיתי ס' גדול בחכמת הצירוף להרב הגדול מהר"ר יוסף צאייאח ז"ל בכ"י שחיברו בעה"ק ירושלים שנת ש"ט אבל לא ראיתי שכתבו משם רבינו האר"י זצ"ל שום דבר מחכמת הצירוף אך זה ראיתי בספר כ"י מכתב מהרח"ו זלה"ה איזה קונטרס מפעולת הרב יצחק דמן עכו ז"ל כאמור וראיתי קונטרס כ"י בחכמת הצירוף על י"ב דרכים נראה שהרב המחבר היה קדמון מאד ובתוך דבריו אומר הלכה ראשונה מס' המלכות שחיבר רבינו דוד הלוי תמ"ך ועמקו דרכיו מאד. וכבר מז"ה חס"ל בעין הקורא נהר י"א כתב שחכמת הצירוף מסוכנת מאד. ורשאי אדם להשתדל בה לדעת גדולת האל ושיהיה בן העה"ב עם אותם המשיבים טעם בידיעת סתרי תורה אבל לא כדי לעשות מעשה עכ"ד:
החכמה הי"ב היא חכמת ס' יצירה להתעסק בפירושיו המובחרים. ולהיות בקי ברל"א שערים והיא מכלל חכמת הצירוף וראיתי שיר מיוסד על פ"ג דס' יצירה וכה תוארו אבות הכל בעש"ן הם מולידים ותולדותם שלש בנים ידידים. ראשית הכל אר"ג שמו ומשנהו אב"ק עמו. וגם שח"ר צעירמו. אך ראש משנה תמיד חונה ולא יפנה אל צדדים. אל נא תלאה הבט וראה. בל"ב רואה בלימודים:
וספר יצירה נתיחס לאברהם אע"ה וכתב הרב של"ה דאאע"ה מסרו ליצחק אע"ה ויצחק ליעקב אע"ה והוא מסרו לבניו הגדולים בני לאה ויוסף שהיה קטן לא נמסר לו והשבטים היו מתעסקים ובוראים נערות וטלאים והיו מטיילים עם הנערות ואוכלים אבר מן החי מן הכבשים ויוסף לא ידע שנעשו בס' יצירה ע"ש. וכבר מוזכר בסנהדרין דף ס"ה שהאמוראים היו מתעסקים בזה ועד אחרן זקנו של הרב מהר"ץ ברא גברא כמ"ש לקמן במערכת יוד אות ז"ך.
החכמה הי"ג חכמת השרטוט כמוזכר בזהר הקדוש פ' יתרו וברזי דרזין והתקונין וז"ח ורבינו האר"י זצ"ל לא רצה ללמד חכמה זו הנפלאה למהרח"ו ז"ל כנודע:
החכמה הי"ד חכמת ידיעת שרשי שמות המלאכים גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם וכל א' איה מקום כבודו בעולמות ובספירות ופעולתן ותשמישן והיא הנקראת קבלה מעשית. ורבינו מהרח"ו זצ"ל אסרה וכתב דהמשתמש בה בהכרח ידבק ברע ומלבד שמטמא נפשו יענש בגהנם וגם בעה"ז מסורת היא כי יעני או יחלה בחולאים וישתמד הוא או בניו או ימות הוא ובניו עכ"ד ומיהו מבואר שם דקבלה מעשית היינו על דרך התנאים שנכנסו לפרד"ס דהיינו ביצירה כן עד"ז יעשו בעשיה וזהו קבלה מעשית כלומר בעולם העשיה ומיהו כתב מהרח"ו ז"ל דמשתמש בשמות הקדש בכלל ודאשתמש בתגא חלף. ופוק חזי מעשה נורא שכתב בס' מצות קטן מצוה ג' ובשו"ת יכין ובועז ח"א סימן קל"ה דף נ"ד ע"ג הביא המעשה הזה וע"ש במה שהאריך ובס' לקוטי גורי האר"י זצ"ל סימן תס"ח הביא המעשה בשינוי. וכתב בס' חסידים סימן ר"ו בני אדם שמטריחים על המלאכים אומרים לו על המשיח וכו' ולבסוף יהיה לבשת וגם לחרפה לכל העולם וכו' ע"ש:
החכמה הט"ו לידע שיחת עופות חיות ובהמות ושיחת דקלים וכו' ואמרו פ' הישן על רבן יוחנן בן זכאי שהיה יודע שיחת מה"ש וחיצונים ושיחת דקלים ושם בעין יעקב מביא שגאון אחד ידע שיחת דקלים ובגמ' בגיטין דף מ"ה על אדם אחד בימי רב עיליש דידע לישנא דצפוראי. ובהלכות גדולות גיטין ריש דף פ"א בענין אבוה דשמואל קאמר דגויה מדיתא ידעה בלישנא דצפורי ע"ש ורבינו האר"י ז"ל היה יודע כל זה ונוסף עוד ידיעות רבות מגלגולי הנשמות והיה קורא מה כתוב במצח וכמה חטא ומה חטא ובאיזה זמן וכמה גלגולים בא ועל מה בא לתקן והיה מכיר בדפק באיזה ספירה ומדה חטא כי עשרה מיני דפיקות יש רמז י"ס ורמוז בתיקונין וע' בחס"ל למז"ה עין יעקב נהר ל"ו ועיין בסוף זהר הקדוש והיה הרב ז"ל עושה יחודים על הצדיקים ומגידים לו כל רצונו וכהנה וכהנה דברים המבהילים כמו שהעיד רבינו מהרח"ו זלה"ה עליו:
מכל זה שכתבו יוצא לנו שני תועליות גדולות זה יצא ראשונה להכיר מיעוט ערכנו וערך חכמתנו ואנחנו לא נדע שום חכמה ואפילו מהפשוטות והראשונות על בוריה בשלימות וכיצד אנו מתרצים ורוצים ושואלים שיקראונו משכילים וחכמים ולא אתנו יודע עד מה והרי בתקונין בההוא עובדא דבעלי קבין אמר לתנאים בשביל שלא ידעו פי' הבל הבלים אמר קהלת לאו אתון חכימי דרא אלא טפשי דרא והרמ"ז בפי' לזהר ח"ב על דף ס"ח למד מהזהר שם דמי שאינו מעיין בסתרי תורה מתבייש בעוה"ב ע"ש והאמוראים בירושלמי אמרו אם הראשונים אנשים אנו כחמורים וכו' ואנחנו השפלים והדלים למה ידמונו ומה נענה ומה נאמר ואין אני מדבר על גדולי הדור הי"ו רק עלי וכיוצא כי להכיר קוצר ידיעתנו וחסר"ו של אדם חסר תבונות. וראוי לקנות ההכנעה והשפלות והני מילי א' ממאה לא נצרכה אלא להעיר נרדמים וכשיקץ יתן אל לבו הוא עצמו וימצא חסרונו"ת ועידויין מאד מאד ודי בזה:
וזאת שנית מאחר שכל כך חלקים יש בתורה ובכל חלק וחלק ידיעות התומ"ה רבו כמו רבו ועתידין ליתן דין וחשבון על אשר היה בידינו ללמוד ולא למדנו כמשז"ל דלעוה"ב שואלים אם למד מקרא משנה ותורת כהנים וגמר' ומעשה מרכבה ושיעור קומה וכו'. אם כן איפה נתעורר לבל נאבד הזמן בדברים בטלים וחידושי המלחמות וכיוצא אשר מאבד כמה שעות בדברי הבל ושחוק וקלות ראש וכיוצא לקבוע כמה שעות ביום ובלילה לדברים אשר שנא ה' או לקרות בספרי חידושים ללשונותם כי הכל הבל ומה יערוך המסתכל לבד באותיות תורה לכל דבריה' וחידושיהם. ק"ו אם ילמוד. ויחרד האיש כי עתיד ליתן דין וחשבון על הלימוד ונענש כמו שאמרו במדרש הנז'. אך אם לא למד חידושי עולם בספריהם אינו נענש ואין שואלים עליהם ואדרבא אם לא למד [ובפרט אם] באותה שעה למד בתורתנו הקדושה שכרו גדול מאד ועושה נ"ר ליוצרו. ואפי' החכמת הלמודיות כ' הרב מהר"ר צמח בשו"ת יכין ובעז ח"א סי' קל"ד דף מ"ז ע"ב כי אין חיוב על השגת המושכלות ולמוד החכמות ולא נצטוינו בתורה ולא ציוונו חכמים על לימודם וכו' ושם ע"ג כתב כי אין חכמה ולא ידיעה אלא חכמת ידיעת המקרא והמשנה והתלמוד והרי"ף והרמב"ם וד' טורים וכיוצא בהם והמתעסק בזולת זה יגיעתו לריק ואין שלימות לנפש וכו' אלא בזה הלימוד עם עשיית המצות ולא (כצ"ל) בהשגת המושכלות על דרך שסוברים הפלוסופים. וכ"כ רבינו האי גאון בתשובה הביאה בספר מאירת עינים כ"י לרבינו יצחק דמן עכו ז"ל ואפס קצה תשובת הגאון הביאה הרב הכותב בעין יעקב פ"ב דחגיגה ע"ש והרב צמח ביכין ובעז שם האריך לבטל דברי פלוסוף מבני עמנו אשר כתב נגדו ובדף נ"ב כתב שלא היתה כונת הרמב"ם במורה רק לידע להשיב לאפיקורוס וכו' ע"ש שהאריך מאד בדברים נכוחים והרמ"ז בפי' הזהר כתב דמה יקרו דברי האומר כי פילוסוף גי' בער ואני אומר כי הוא רע"ב ללחם לחמה של תורה וגם ער"ב העריב שמשו. ולבסוף בע"ר בוער באש גיהנם לא עשה כן הרמב"ם ז"ל שלמד כל התורה ואח"כ היו לרקחות ולטבחות החכמות כמ"ש באגרותיו ובזמנינו זה מי גבר כהרמב"ם שיספיק שכלו ללמוד כל התורה ויהי' לו זמן ללימוד החכמות ויהי' מלא יראת ה' וענוה כהרמב"ם ז"ל וחסידותו ותורתו וגדולת נשמתו הצילוהו כידוע ודי בזה ובזהר הקדוש פ' משפטים דף קכ"ד ע"ד אמרו וז"ל ר' חמא אמר ושם אלהים אחרים דא מאן דאתעסק בספרין אחרנין דלא מסטרא דאורייתא לא ישמע על פיך דאסיר אפי' לאדכרא לון ולמילף מינייהו טעמא כל שכן על אורייתא עכ"ל וכבר הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו ז"ל בשתי ידות בדרך חיים הפליג לדבר בסכנת לימוד הפלסופיא והביא דברי הזהר הקדוש ודברי הראשונים ואחרונים ע"ש באורך:
וכבר ידוע דקובע עתים לתורה שאמרו רז"ל הוא שמתעסק בצרכי פרנסתו לזון בניו ובני ביתו ולזה אמרו שחייב לקבוע עתים. אבל מי שיש לו כמה עתים ומתעסק בדברים בטלים יום ולילה עד חצות אעפ"י שקבע עתים לתורה לא יצא י"ח כמ"ש במדרש שמואל הקובע עתים מפר ברית וכבר הארכנו בעניותנו במקומו:
17
י״חח"י. חכמות שבע חכמות יש. הגיון. חשבון. שיעור. רפואה. ניגון. אלהות. ורבותינו זכרם לברכה בקיאים בכלם ונוסף עליהם חכמת הכישוף. כך מ"כ במקרא מכ"ד ספרים על קלף כמו מקרא הללי במסרות וכו' כתובה שנת הרכ"ו. ובס' צל עולם הנדפס באמסטרדם שנת תצ"ג והוא ס' קדמון מלא מחידושי עולם והיה באוצרות יחידים מאז בכ"י. מנה שבע חכמות בסגנין אחר ומי שיש בידו ס' זה יראה דברים מבהילים. ושם כתב שהקדמונים בנו בתים בראשי ההרים והיו יגעים כמו מאתים שנה עד שמצאו שבע חכמות ע"ש באורך. ובספר נחמד ונעים שחיבר המפורסם תוכ"ן הרבה בעל צמח דוד בהקדמה כתב שאברהם אע"ה לימד החכמות במצרים בימים אחדים שהיה שם ואח"כ יעקב אע"ה ויוסף הצדיק ע"ה לימדו לחרטומי מצרים החכמות ושם כתב מי ומי המפורסמים בחכמת התכונה וההנדסה ע"ש באורך. ונראה שזה היה בימים קדמונים ואח"כ הז' חכמות היו בישראל ובגלות באו לידם ונשכחו מישראל כמ"ש הרמב"ם במורה ח"א פ' ע"א. וכתבו כי ארסטו' למד משמעון הצדיק ואלכסנדר תלמידו השליטו בירושלים עה"ק על ספרי שלמה הע"ה ומשם למד וחיבר ספרים וקראם על שמו כמ"ש בסדר הדורות סוף דף ל"ז ודף ל"ח ע"ש:
ובכלל חכמת המספר היא חכמת גורל החול שהיודעה על מתכונתה כהראב"ע מצא חכמה והיא רמוזה בתקונין ולמעלה ממנה חכמת הזאיירג"י הנפלאת והנשגבת אשר גורל החול עקב לסוליתה ובכלל הרפואה חכמת הטבע. ומשם יפרד לחכמת האלקימייא הנעלמת. וידעתי נאמנה בבירור גמור שרבינו מהרח"ו ז"ל היה בקי בחכמות הנז' חולאלקימייא זאיירג"י במעלות אח"ז. ובכלל חכמת השיעור היא חכמת צורת הארץ הנקראת גיאוגראפי"ה ומלבד ספריהם הדפיסו בכמה לשונות צורת ד' חלקי עולם והים. והגם שברוב חקירתם לא מצאו מקום עשרת השבטים ונהר סמבטיון. אין ראיה מאלו שסיבבו העולם במצות מלכים. כי בפרס יש מדבר גדול ובו חיות רעות ואחר המדבר הם עשרת שבטים ונהר סמבטיון. ולא יכלו ללכת למדבר גדול מסיבת החיות רעות ומשו"ה לא מצאו איה מקום עשרת השבטים. ומלבד כמה ספרים המאמתים ענין עשרת שבטים ואלדד הדני הבא בימי רב צמח גאון ועוד אשר שם ספורי"ם יקננו. עוד בה ראיתי כתב באוצר המעמד של קק"י ריגי"ו וחתומים בה רבני ירושלים עה"ק תוב"ב הרבנים המפורסמים כמהר"ר יעקב צמח המקובל והרב מהר"ר יצחק ן' גאמיל זקנו של מופת הדור מהרח"א והרב מוהר"ר אברהם ן' חנניא תלמיד מהרימ"ט ודעמיהו זכר כולם לברכה ואני הצעיר מכיר רוב החתימות באמיתות מפסקי הרבנים וחתימותיהם אשר תחת ידי ויכולני להעיד עליהם ובקצור מופלג אכתוב מ"ש בכתב הנז' בקיצור שהיו כמו ל' שנה ששליח פרס החכם השלם הדיין המצויין כמה"ר גד נאבד בדרך ופרש אחד בא להורגו ואמר שמע ישראל וירף ממנו וא"ל שהוא מעה"ק והלך הפרש לעשרת שבטים והביא לו ב' צרורות מעפרות הזהב הגדול לעה"ק וקטן לשליח וכתב מבני משה לבני ירושלם ת"ו והגיד לו ענין עשרת שבטים ונהר סמבטיון כמ"ש באלדד הדני ועוד האריכו בכתב זה. וכתב זה כתבו ע"י השליח הרב המקובל כמה"ר נתן שפירא ז"ל והרב הנז' נח נפשיה שם בריגי"ו והכתב הונח באוצר הועד:
ובכלל חכמת המספר היא חכמת גורל החול שהיודעה על מתכונתה כהראב"ע מצא חכמה והיא רמוזה בתקונין ולמעלה ממנה חכמת הזאיירג"י הנפלאת והנשגבת אשר גורל החול עקב לסוליתה ובכלל הרפואה חכמת הטבע. ומשם יפרד לחכמת האלקימייא הנעלמת. וידעתי נאמנה בבירור גמור שרבינו מהרח"ו ז"ל היה בקי בחכמות הנז' חולאלקימייא זאיירג"י במעלות אח"ז. ובכלל חכמת השיעור היא חכמת צורת הארץ הנקראת גיאוגראפי"ה ומלבד ספריהם הדפיסו בכמה לשונות צורת ד' חלקי עולם והים. והגם שברוב חקירתם לא מצאו מקום עשרת השבטים ונהר סמבטיון. אין ראיה מאלו שסיבבו העולם במצות מלכים. כי בפרס יש מדבר גדול ובו חיות רעות ואחר המדבר הם עשרת שבטים ונהר סמבטיון. ולא יכלו ללכת למדבר גדול מסיבת החיות רעות ומשו"ה לא מצאו איה מקום עשרת השבטים. ומלבד כמה ספרים המאמתים ענין עשרת שבטים ואלדד הדני הבא בימי רב צמח גאון ועוד אשר שם ספורי"ם יקננו. עוד בה ראיתי כתב באוצר המעמד של קק"י ריגי"ו וחתומים בה רבני ירושלים עה"ק תוב"ב הרבנים המפורסמים כמהר"ר יעקב צמח המקובל והרב מהר"ר יצחק ן' גאמיל זקנו של מופת הדור מהרח"א והרב מוהר"ר אברהם ן' חנניא תלמיד מהרימ"ט ודעמיהו זכר כולם לברכה ואני הצעיר מכיר רוב החתימות באמיתות מפסקי הרבנים וחתימותיהם אשר תחת ידי ויכולני להעיד עליהם ובקצור מופלג אכתוב מ"ש בכתב הנז' בקיצור שהיו כמו ל' שנה ששליח פרס החכם השלם הדיין המצויין כמה"ר גד נאבד בדרך ופרש אחד בא להורגו ואמר שמע ישראל וירף ממנו וא"ל שהוא מעה"ק והלך הפרש לעשרת שבטים והביא לו ב' צרורות מעפרות הזהב הגדול לעה"ק וקטן לשליח וכתב מבני משה לבני ירושלם ת"ו והגיד לו ענין עשרת שבטים ונהר סמבטיון כמ"ש באלדד הדני ועוד האריכו בכתב זה. וכתב זה כתבו ע"י השליח הרב המקובל כמה"ר נתן שפירא ז"ל והרב הנז' נח נפשיה שם בריגי"ו והכתב הונח באוצר הועד:
18
י״טיט. חנוך רוחו וגופו החומרי כאחד עלו למעלה כי נהפך גופו ללפידי אש ונשמת חנוך עלתה אל מקום הנשמות לג"ע העליון. אבל אליהו ז"ל נתפשט גופו מרוחו ונתלבש בלבוש אחר וגופו הראשון נשאר גנוז בסערה וכשהוא יורד למטה לעשות שליחות מתלבש בו. והאבות מעלתם יותר כי נעשו מרכבה אל השכינה וכו' מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ל':
19
כ׳כ. חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה אפשר לפרש במ"ש רבני אשכנז כי במצרים קושי השעבוד היו פ"ו שנים ונשארו שמ"ד ממספר ת"ל שני הגלות וכתב הרב לב אריה פ' וארא שזש"ה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך כי מש"ה הוא אחד יתר על שמ"ד ולכן אתה גואלם עש"ב וכתב הרב תורת חיים בחולין דף צ"א כי השמ"ד שנים הנשארים הם שני הגלות בד' מלכיות עש"ב וכל ת"ח העוסק בתורה לשמה יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ולכן העוסק בתורה שתורתו אומנתו הוא בן חורין כי ניצוץ מש"ה מבטל שמ"ד וז"ש פ"ק דבתרא דאין פורענות אלא בשביל ע"ה. ובזה אנכי עפר מגדל צמחים ציצים ופרחים לתורה בדרשותי בס"ד:
והן עתה אומר דבר פשוט במאי דהתנא נקט לשון שלילה אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ולכאורה יקשה דהאיכא שרי הגוים יחד עשירים שאננו ובהיות ישראל על ממלכתם הלא שרי יחדיו מלכים ובני מלכים בני חורין ושרים ישורו. אך הכוונה דהגם דאיכא עשירים ושרים שהם בני חורין מ"מ יצרם מתגבר עליהם במאכלם ומשקם ולבושם וכיוצא והם משועבדים ליצרם הרע אך הת"ח התורה מצילתו מיצה"ר ובכח התורה מתגבר על יצרו והוא בן חורין ממנו. ויפה אמר אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ודו"ק:
והן עתה אומר דבר פשוט במאי דהתנא נקט לשון שלילה אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ולכאורה יקשה דהאיכא שרי הגוים יחד עשירים שאננו ובהיות ישראל על ממלכתם הלא שרי יחדיו מלכים ובני מלכים בני חורין ושרים ישורו. אך הכוונה דהגם דאיכא עשירים ושרים שהם בני חורין מ"מ יצרם מתגבר עליהם במאכלם ומשקם ולבושם וכיוצא והם משועבדים ליצרם הרע אך הת"ח התורה מצילתו מיצה"ר ובכח התורה מתגבר על יצרו והוא בן חורין ממנו. ויפה אמר אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ודו"ק:
20
כ״אכא. חנוכה עיקר הגזרה היתה לפי שהתרשלו בעבודה וע"כ גזרו לבטל התמיד וטמאו השמנים לבטל הדלקת המנורה וכשחזרו בתשובה והושיעם על ידי הכהנים ע"כ נעשה הנס בנרות תחת אשר הערו למות נפשם על העבודה. הרב בית חדש סימן תר"ע:
ובענין הפך והשמן הרב בה"ז בס' ברכת שמואל כ' ענינים תמוהים ונפלאים הבאתיו בסוף ספרי הקטן דברים אחדים ע"ש באורך:
והנה בקונטרס פני דוד סוף פ' אמור כתבתי ששמעתי בקצת אותיות א"ב רמז לחנוכה. ועתה ראיתי בעטרת זקנים סי' תרע"א מעין דוגמא בסגנון אחר וידוע דהכל באותיות א"ב וממ"ש בפני דוד וממ"ש בעט"ז עלה על לבי בתוספת נפך לרמוז בכל אותיות א"ב באופן זה ומיני ומיניהו יתקלס עילאה אותיות אבגדהוז"ח גי' ל"ו כמספר נרות חנוכה. אותיות אבגדהוז"ח וכו' פי' כי בכל לילה מח' לילות מדליק נרות כמספר האות דהיינו בליל ב' נרות ב' וליל ג' נרות ג' וכן עד ליל ח' שמנה ורמוז זה באותיות שמנה הראשונות מא"ב כל לילה נרות כמנין האות של הלילה ועתה אמת אגיד כי שמעתי נוטריקון בפ' ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור ועתה ראיתיו בספר רבינו אפרים ז"ל עה"ת כ"י בשינוי לטובה וראיתי לכתבו פה וכאשר יוחנן השמיד יונים מבית קדשנו ציונו שנדליק נרות תמניא יומי מחנוכה יניחנה מצד ימין מהיוצא ובתלמוד פירשו רבותינו ע"ה חייב להדליק משחשיכה ואחר העברת נושאי התרמודאי עברה מצות דליקתן עלינו להדליק הכל יחד אנשים ונשים ראוים. ט' רמז למצוה ט' טפחים למטה מעשרה. יכלמנסע"פ ר"ת י' כשר למעלה מעשרים נר סוכה עירוב פסול. צקרש"ת ר"ת צורך קדושה ראוי שמש תוסיף. א"נ צדיקים קדושים רצחו שונאי תורה:
ואני הדל קבלתי רמז נאה בפ' זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל ועתה ראיתי שנכתב בעטרת זקנים ויען יש שם ט"ס ראיתי לכתבו. זרע אמונים תקנו ח' נרות כהלכה תכף הפתח משמאל זמנה בשקיעת חמה בשעור ידוע ולגמור מהלל המדליק מברך שתים חוזה אחד תדליק ותוסיף מאורם איסור תשמיש נשים שכנים ידליקו או ישתתפו ימים שמנה ראוי אותו לזכור ובקונטרס פני דוד פ' תצוה דף ס"ד ע"א כתבתי בעניותי רמז לחנוכה בפ' ויקחו אליך ע"ש:
ועוד כתבתי במקומו טעם לקריאת שם חנוכה במ"ש בס' בן גוריון סוף פ"ך דכשחזרו לירושלים ובנו מזבח ויתנו בשר זבח ואש קדושה לא מצאו ויצעקו אל ה' ותצא אש מן האבנים אשר על המזבח וכו' ויהי האש על המזבח עד הגולה השלישית ויעשו חנוכת המזבח וכו' ע"ש וא"כ ראוי לקרוא חנוכה שיצא אש וחינכו המזבח והיה נס האש תדירי עד הגלות וגם מנורה גי' אש שנעשה הנס במנורה ובאש ודו"ק כי קצרתי:
ובענין הפך והשמן הרב בה"ז בס' ברכת שמואל כ' ענינים תמוהים ונפלאים הבאתיו בסוף ספרי הקטן דברים אחדים ע"ש באורך:
והנה בקונטרס פני דוד סוף פ' אמור כתבתי ששמעתי בקצת אותיות א"ב רמז לחנוכה. ועתה ראיתי בעטרת זקנים סי' תרע"א מעין דוגמא בסגנון אחר וידוע דהכל באותיות א"ב וממ"ש בפני דוד וממ"ש בעט"ז עלה על לבי בתוספת נפך לרמוז בכל אותיות א"ב באופן זה ומיני ומיניהו יתקלס עילאה אותיות אבגדהוז"ח גי' ל"ו כמספר נרות חנוכה. אותיות אבגדהוז"ח וכו' פי' כי בכל לילה מח' לילות מדליק נרות כמספר האות דהיינו בליל ב' נרות ב' וליל ג' נרות ג' וכן עד ליל ח' שמנה ורמוז זה באותיות שמנה הראשונות מא"ב כל לילה נרות כמנין האות של הלילה ועתה אמת אגיד כי שמעתי נוטריקון בפ' ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור ועתה ראיתיו בספר רבינו אפרים ז"ל עה"ת כ"י בשינוי לטובה וראיתי לכתבו פה וכאשר יוחנן השמיד יונים מבית קדשנו ציונו שנדליק נרות תמניא יומי מחנוכה יניחנה מצד ימין מהיוצא ובתלמוד פירשו רבותינו ע"ה חייב להדליק משחשיכה ואחר העברת נושאי התרמודאי עברה מצות דליקתן עלינו להדליק הכל יחד אנשים ונשים ראוים. ט' רמז למצוה ט' טפחים למטה מעשרה. יכלמנסע"פ ר"ת י' כשר למעלה מעשרים נר סוכה עירוב פסול. צקרש"ת ר"ת צורך קדושה ראוי שמש תוסיף. א"נ צדיקים קדושים רצחו שונאי תורה:
ואני הדל קבלתי רמז נאה בפ' זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו מאת נשיאי ישראל ועתה ראיתי שנכתב בעטרת זקנים ויען יש שם ט"ס ראיתי לכתבו. זרע אמונים תקנו ח' נרות כהלכה תכף הפתח משמאל זמנה בשקיעת חמה בשעור ידוע ולגמור מהלל המדליק מברך שתים חוזה אחד תדליק ותוסיף מאורם איסור תשמיש נשים שכנים ידליקו או ישתתפו ימים שמנה ראוי אותו לזכור ובקונטרס פני דוד פ' תצוה דף ס"ד ע"א כתבתי בעניותי רמז לחנוכה בפ' ויקחו אליך ע"ש:
ועוד כתבתי במקומו טעם לקריאת שם חנוכה במ"ש בס' בן גוריון סוף פ"ך דכשחזרו לירושלים ובנו מזבח ויתנו בשר זבח ואש קדושה לא מצאו ויצעקו אל ה' ותצא אש מן האבנים אשר על המזבח וכו' ויהי האש על המזבח עד הגולה השלישית ויעשו חנוכת המזבח וכו' ע"ש וא"כ ראוי לקרוא חנוכה שיצא אש וחינכו המזבח והיה נס האש תדירי עד הגלות וגם מנורה גי' אש שנעשה הנס במנורה ובאש ודו"ק כי קצרתי:
21