מדבר קדמות, מערכת מMidbar Kedemot, Letter Mem

א׳א. מצות הקב"ה ברקיע ששמו ערבות זורע המצות ומוציאות פירות. שוחר טוב על פ' בצאת ישראל ממצרים. והרב הגדול מהר"ר יוסף דוד זלה"ה בס' הנחמד יקרא דשכבי דרוש ו' דף י"א כתב דעל פי הדין אין הקב"ה חייב לשלם הפירות כמ"ש מור"ם בהגה"ה ח"מ סימן רצ"ב דהמשתמש בפקדון והרויח אין צריך לתת הריוח למפקיד אך הוא ית' בחסדיו הרבים ועצומים נותן גם הפירות ע"ש באורך:

ב׳ב. מצות שלוחיו יתברך ושלוחו של אדם כמותו וצריך לכבדם הרב עיר בנימין ח"ב ריש פאה משם רז"ל.

ג׳ג. מן מעשה נסים והוא ר"ת מן ואע"ג דאמרו בפרקא דחסידי ואין נהנין ממעשה נסים שאני הכא דהקב"ה נותנו למזונותם וזש"ה היא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה ומאחר שהוא ית' נותנו לזה מותר גמור ומצוה ליהנות ממנו:

ד׳ד. משיח בכל דור ודור הקב"ה שולח ניצוץ משיח שאם נזכה יגאלנו ולהאיר העולם אם יהיו צדיקים בתורתו שלא יאבד העולם או להחזיר דורו בתשובה ולקיום הברית ולסבול יסורין. לקוטי גורי האר"י ז"ל על פ' מכתב לחזקיהו:

ה׳ה. מילה מלבד היותה מצוה גדולה עד מאד עיקר התורה וקבלת האלהות וקיום העולם. ובא וראה כי ברית גימט' תורה עם הכולל ונכרתו עליה י"ג בריתות ואפי' אברהם אע"ה לא נקרא שלם עד שמל ועוד בה כהנה וכהנה כידוע מרז"ל. עוד יש בה כמה סגולות א' עוצרת המגפה. ב' רואה פני שכינה. ג' זוכה לנבואה שלימה. ד' אינו רואה פני גיהנם. ה' אויביו נופלים תחתיו. ו' תפלתו נשמעת. הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי זלה"ה בספרו הנחמד מנות הלוי דף קצ"ג:
ודע שהמילה להבדיל בין הטמא לטהור ומה שלא נברא כן כדי שלא יאמרו שתי רשויות הם ח"ו והמילה לאמת אחדותו והשבת להורות על החידוש ומשו"ה מילה דוחה שבת ושם אלהים יש בו אותיות מילה והא' להורות על אחדות ובשביל המילה מתקיימין שמים וארץ כדכתיב אם לא בריתי וכו' ה"ה מהרי"ד ז"ל בצמח דוד דף נ"ג משם הקדמונים בספריהם ובס' עוללות אפרים יש רמזים בכל פרשה למילה ע"ש והרמב"ם כתב שהמילה אות גשמי למאמיני יחוד ה' שיקבצם ולא יוכל מי שאינו לומר שהוא מהם כי פעמים יעשה אדם לתועלת או התנצלות אבל המילה לא יעשה בו או בבנו רק מתוך אמונה אמיתית. וכתב שערי אורה אלמלא שקבלו ישראל ברית בשר שהוא המילה לא זכו לקבל תורה שהיא ברית הלשון:

ו׳ו. ממון כל אות מולדת במילוי דוגמתה כזה מ"ם ו"ו נו"ן רמז דהגם דיש לאדם ממון עינו לא תשבע עושר ורוצה מילוי ממון:

ז׳ז. משה שפיר קאמר הכי אתמר בש"ס בכמה דוכתי ופירש רבינו האר"י זצ"ל דכל ת"ח מופלג בדורו יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה:
ומה עמקו דברי הרב תרומת הדשן סי' חל"ק דפסק דת"ח מופלג בדורו יש לו דין רבו ומלבד דהרב תרומת הדשן דינא קמשתעי לפי פשטי הסוגיות ועוד הן בה סליק שפיר הלכתיה דרב מסתברא לפי האמור דכיון דת"ח מופלג בדורו יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה אמטו להכין דינו כרבו אשר בקרבו אור בו זיו יקריה דרבן של ישראל:

ח׳ח. משה רבינו ע"ה קבל לתקן כל מה שחטאו השבטים עם יוסף ובזכות זה יצאנו ממצרים דאי לאו הכי היה מקטרג חטא יוסף ומעכב יציאת מצרים לעולם וז"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו פי' עוצם ותוקף ענין יוסף עמו שהוא יתקן הכל וז"ש וחמושים עלו וכו' לפי שויקח משה את עצמות וכו' הרב עיר וקדיש מהר"ר נתן שפירא בעל מצות שמורים זלה"ה בדרשותיו כתיבת ידו יד הקדש:

ט׳ט. משה רבינו ע"ה היו כלולים בו שם ונח וז"ש ידעתיך בש"ם וגם מצאת ח"ן ושם הוא גלוי באותיות משה וזהו ידעתיך אך נח הוא בדרך מציאה כי אינו רמוז הרב הנז' בדרשותיו כ"י משם ס' הגלגולים פ' נ"ז:

י׳יוד. מודים אנחנו לך פי' משתחוים ואמרו מודים לפי שגימט' שלו ק' שכל האומר מודים כהוגן הוי כאלו קיים ק' ברכות דעת זקנים פ' עקב בפי' התוס':
ודברי רבותינו בעלי התוספות כדברי המקובלים כמ"ש הרב מהר"ן שפירא בדרשותיו דלפי שפגמו בשתי נונין היו מתים ק' בכל יום עד שתקן דוד הע"ה מאה ברכות וזהו מודים גימט' ק' לתקן השתי נונין כמו שהבאתי אפס קצה דבריו של גדול הנז' במערכת נון בס"ד:

י״איא. מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה אך מחשבת ע"ז הקב"ה מצרפה למעשה שנאמר למען תפוס את ישראל בלבם כמ"ש פ"ק דקדושין וכתבו המפרשים טעם לזה דמחשבות אדם אין מי שיודעם אלא הקב"ה וא"כ בי דינא דלעילא דלא ידעו המחשבות אינם יכולים להעניש והקב"ה אינו מעיד על זה כי אב אינו מעיד על בנו אבל בע"ז שיצא מרשות הגבוה לא שייך אין אב מעיד על בנו ומעיד כ"י על המחשבה:
ויש לפקפק בטעם זה דקי"ל כר"מ דבכל אופן נקראו בנים וכמ"ש הרשב"א בתשובה וא"כ אף שעבד ע"ז בן מיקרי ואין אב מעיד על בנו. ואפשר לומר דזה שהקב"ה אינו מעיד על המחשבה מטעם אין אב מעיד על בנו אינו מצד הדין דלגבי דידיה לא שייך הא מכמה טעמי אלא כ"י עושה לפנים משורת הדין ובע"ז מוקי ליה אדינא ועמ"ש הרא"ש פ"ק דר"ה ובמה שכתבתי בעניותי בס' הקטן פתח עינים על דף י"ז ודו"ק היטב:

י״ביב. מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה כתב הרב משכנות יעקב דף ע"ו ע"ד דאם עבר ושנה מצטרף גם המחשבה והוא חידוש וצריך סעד לסומכו. והרב אספקלריא המאירה דף ע"ז כתב דבג"ע העליון מענישין על המחשבה:

י״גיג. מגיד מן העסק שהאדם עוסק בתורה ובמצות מזה נבראו מלאכים קדושים וזה כפי עסק התורה שאם היא לשמה יהיה המלאך הנברא קודש ונאמן בדבריו ואם הלימוד בחסרון ושבוש וטעות ח"ו כן יחסר אור המלאך. וגדול כח המלאך הנעשה מהתורה יותר מנעשה ע"י המצוה וז"ס המלאכים מגידים לאדם עתידות וסודות ויש שאינם מתגלים להם כל עיקר ויש מגידים אמיתיים ויש משקרים קצת והכל כפי ערך לימוד התורה וקיום המצות אם שלמים הם או לא מז"ה חסד לאברהם עין הקורא נהר י"ט דף ט"ו ע"ד ואפשר רמז מגיד לאדם מה שיחו כלומר המגיד יבא לאדם מה שיחו כפי שיחו בתורה אם היא לשמה ונקיה גם המגיד יהיה שלם וכן אם יש חסרון בלימוד גם במגיד יהי כן ודו"ק:

י״דיד. מחזיק לת"ח ועושה לו צרכיו בזכותו יושיענו מן המלאך המות שלא ימיתהו בסכין פגום ומגהינם כי הצדיקים מתים ע"י סכין בדוק מסטרא דקדושא והם נקרבין ע"ג המזבח למעלה. מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ל"ב דף ח"י ע"ב ע"ש באורך:

ט״וטו. מסתכל בנשים ובעריות אף אם לא ידמה בשכל לעבור עבירה סוף סוף יצייר בשכלו צורה ההיא ויהרהר במה שאינו ראוי והצורה מצטיירת בשכלו ויפגום הנפש ואם מסתכל בתורה וכיוצא יתקן הנפש. מז"ה חס"ל שם נהר ל"ג שם. והרב הקדוש מהרח"ו זצ"ל פירש בס' עץ הדעת טוב מכתיבת ידו יד הקדש ממש אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם אל תפנו שלא להסתכל בנשים כמו שדרשו בזהר הקדוש שאם יסתכלו יולידו אח"כ אפי' בנשיהם במחשבה זו ויהיו בנים לע"ז וז"א ואלהי מסכה לא תעשו לכם. עכ"ד. ושוב ראיתי שהם דברי הזהר הקדוש עצמו פ' קדושים דף פ"ד ע"א ע"ש ואפ' לרמוז בזה כי בנים זרים ילדו ס"ת גי' צ"ו שהוא ע"ז. ומכ"י ראיתי בשם הרב מהר"י צמח ז"ל שר"ת כזב"י. ובילקוט שמואל רמז ק"ח אמרו כשם שא"א לאיש לזון עיניו מאשה אחרת כך א"א לאשה לזון עיניה מאיש שאינו שלה:

ט״זטז. מצות העושה מצות בידו חוץ מכונת המצות יכוין לטהר פגם ידיו וכן כשעושה ברגליו לתקן אשר פגם ברגליו ולהוסיף כח וגבורה למעלה בקדושה המכוונת כנגד אברים אלו. וכן בכתיבת מצוה יכוין לתקן אבר שבו רומזת המצוה וק"ו כשמקיימה ס' יש נוחלין דף ז' ד"א בהגה"ה ע"ש באורך:

י״זטו"ב. מליקה טעם מצות מליקה למהר קרבן הדל שלא יתבטל ולא יבדיל כדי שיהא מהודר הרב החינוך סי' קכ"ח ע"ש באריכות:

י״חח"י. מתוק טעם הרקחת הדבש דכתיב וכל דבש לא תקטירו להורות לאדם שלא ירדוף אחר המתוק לחיכו שם סי' קכ"ו ומשם הרמב"ן נתן טעם כדי שיהא שיתוף רחמים בדין ולא מתוק לגמרי עיין בדבריו:

י״טיט. מינוי לא ימנו שני אנשים במינוי אחד והם רחוקים בטבעם והנהגתם שאפי' בבעלי חיים הקפידה תורה משום צער בעלי חיים לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו שיש להם דאגה גדולה לשכון עם מי שאינו מינן הרב החינוך סי' תק"ע:

כ׳כ. מצות אמרו בזהר שהאדם צריך לעשות מלבוש מתרי"ג מצות ואיך יהיה התקון הזה אמנם אפשר במצות ציצית שהיא שקולה ככל המצות ובתנאי שישמור כל ל"ת והמצות שיבואו לידו ועי"כ נחשב כאלו קיים תרי"ג מצות וצריך לאומרו בפיו ולא סגי במחשבה דהרי ידיעתו יתברך כביכול אינה מכרחת והדיבור מכריח ונמצא יתרון הכשר לדיבור הרב החסיד בס' דעת החכמה פ"ו ע"ש באורך ובזה יש טוב טעם למצות ציצית שיהיה בבגד אמנם להורות נתן דהבגד רוחני יושלם ע"י מצות ציצית השקולה כתרי"ג מצות וזה טעם הדין דהוא חובת גברא ולא חובת מנא דגברא בר חיובא להשלים תרי"ג לעשות בגד רוחני ודו"ק:

כ״אכא. מלך בימי אחשורוש היו חושבים למלך שהוא אלוה. הרב יערות דבש ח"א דף נ"ט ובזה יש קצת התנצלות ליואש שעשה עצמו אלוה שטעה בסברא חיצונית הזו שסברו דכיון דהמלוכה מאלוה האמיתי אלהי השמים ואלהי הארץ והוא המליך למלך אדם זה סלק השגחתו והוא השליט על הארץ והביאו ליואש ראיה שהיה בחדר המטות וחי כלומר דמאותה שעה ניתן לו כח מלכות ואולי דגם פרעה וכיוצא בו עשו עצמן אלוהות שסברו וטעו בסברא האמורה. שוב נזכרתי דפרעה היה מטעה ממש כמשז"ל על פ' הנה יוצא המימה ודו"ק:

כ״בכב. משה רבינו ע"ה הוא מצטער בכל גלות עמנו וז"ש היום שמי מנואץ ר"ת משה. ס' הלקוטים מגורי האר"י ז"ל ע"ש באריכות. ואפשר לרמוז כי ס"ת כל היום שמי מנואץ תיבת מציל כי בצער משה רבינו ע"ה מציל ישראל מצרתם.

כ״גכג. משה רבינו ע"ה קבל כל הכתרים שהיו לישראל והיינו ויתנצלו בני ישראל את עדיים ומשה יקח את האהל ובכל שבת מחזירם לישראל וז"ש ישמח משה במתנת חלקו וכו' ועיקר ההקדמה הוא תלמוד ערוך וכך כתוב אצלי בהגהות דברים אחדים כ"י על דף ס"ז ע"ב ד"ה ובזה פירשו כת הקודמין ויתנצלו וכו'. נ"ב שוב נזכרתי דהוא תלמוד ערוך שבת דף פ"ח אמר ר' יוחנן וכלם זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל ע"ש ובפירש"י.
ושם בספרי הקטן הנז' הבאתי באורך דברי מז"ה בס' חסד לאברהם מעין ב' נהר מ"ט בפי' ישמח משה ע"ש באריכות. וכתוב ג"כ בדברי גורי האר"י זצ"ל:

כ״דכד. מצות תרי"ג דאורייתא וז' דרבנן הם כת"ר ואמרו קדמונינו כי זה רמז שיש בעשרת הדברות כת"ר אותיות ואפשר לרמוז במ"ש הר"ד אבודרהם כי ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד גימט' כת"ר ע"ש וזה רמז כי בעשרת הדברות תר"ך אותיות והמצות דאורייתא ורבנן תר"ך לרמוז ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד:

כ״הכה. מרדכי הוא גלגול יעקב והמן הוא גלגול עשו ומאחר שפגם יעקב על שהשתחוה לעשו ז' פעמים לכן בא עתה מרדכי ולא רצה להשתחות להמן שהוא עשו כדי לתקן על מה שקלקל יעקב וזה היה סיבה למרדכי להכניס כל ישראל בסכנה גדולה כזו והטעם כנז"ל עכ"ל ס' ערכי הכינויים להרמ"ז ולכאורה היה ק' מדברי הזהר הקדוש פ' וישלח דף קע"א ע"ב דקאמר דהשכינה עברה לפניו והשתחוה לשכינה. ואפשר לישב במ"ש מהר"א גאלנטי דהשבטים לא ידעו שהשכינה עברה לפניהם [וסברו] דיעקב אע"ה השתחוה לעשו [ח"ו] ולכן גם הם השתחוו לעשו ויען שהקב"ה מדקדק וכו' לכן נחשב ליעקב כאלו השתחוה לעשו ובהקדמה זו בעניותי ביארת"י הקדש כמה מאמרים וענינים בקונט' כסא דוד דרוש ב' בס"ד ע"ש באורך. וגרגיר קטן אכתוב פה כי רז"ל אמרו שתמנע ציותה לעמלק שינקום נקמתה שלא רצה יעקב לישא אותה ולכן עמלק נלחם בישראל ואפשר דגם המן הרשע עודנו מחזיק לנקום נקם תמנע. וכן המן גי' לוט"ן שהוא אחי תמנע ויען יעקב אע"ה לא נשא אותה לשם שמים כדי שתהיה מטתו שלימה לכן יעקב אע"ה הגינה זכותו להנצל מהמן על ידי מרדכי שהוא גלגול יעקב אע"ה ובדרוש הנז' הארכתי בס"ד:

כ״וכו. מעביר ראשון ראשון לא נאמר זה לחסידים משום דהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה גם לא נאמר זה אלא בעבירות שבין אדם למקום לא בעבירות שבין אדם לחבירו. וביותר הנה נדרש כשיש צועק וכאשר עיניך תחזינה משרים בספרי הקטן ראש דוד פ' בראשית דף ג' ע"ד והרב עיון יעקב בשבת דף נ"ה גבי אדה"ר כתב דנצטוה מפי ה' ובזה לא נאמר פעמים שלש עם גבר ע"ש ועפ"ז נראה סרו מהר וכו' אשר צויתים וליכא טענת מעביר ראשון ועוד ויעשו להם עגל מסכה וכל המודה בע"ז וכו' ונמצא שעברו על כל התורה ודו"ק:

כ״זז"ך. מי הקדימני ואשלם אומר הקב"ה כמו שאמרו רז"ל מי מל שלא נתתי לו בן מי קיים מזוזה שלא נתתי לו בית וכו' וכתבו המפרשים דביראת שמים ליכא טענת מי הקדימני דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים גם מי שהוא זריז במצות לא נאמר בו מי הקדימני וסי' זריזי"ן מקדימי"ן למצות. ועוד מי שיש בו מחשבות טובות ודבקות בתורתו ובמצותיו לא נאמר בו מי הקדימני. הרב מהר"י שאול בספרו הבהיר קול יעקב דף ג"ן ע"ש באורך:

כ״חכח. מעוות שנינו פ"ב דחגיגה איזהו מעוות זה הבא על הערוה וכו' ר"ש אומר אין קורין מעוות אלא מי שהיה מתוקן מתחלה ונתעוות ואיזהו זה ת"ח הפורש מן התורה. ובזה פירש הגאון מהר"ר העשל ז"ל יבושו זדים כי שקר עותוני אני אשיח בפקודיך כלומר שהיו קורין לדהע"ה מעוות דהוה ס"ל איזהו מעוות זה הבא על הערוה והם יבושו כי מעוות אינו אלא ת"ח הפורש מן התורה ואני אשיח בפקודיך ואיני מעוות שלא פירשתי וא"כ יבושו דקראוני מעוות:

כ״טכט. מאורי האש. הנה נחלקו הטבעיים יש אומרים שהגוונים הם טבעיים הנראים כמו ירוק שחור אדום לבן רק שהאור מאיר החשך המסתיר הראיה וכשהאור מסיר המניע תושלם כונת הראיה לראות הטבעיים. ונחלקו עליהם שהאור הוא הנותן צבעים לכל אחד כפי הכנת טבעו לקבל האור בדרך משל זכוכית המשולשת מקבלת ניצוצי השמש בצבע ירוק ואדום וכמו כן בכל הצבעים טבע זה הדבר הוא לקבל האור בזה הצבע אם ירוק או אדום כפי טבע המקבלים.
ובזה פירש הגאון מהר"ר צבי אב"ד דק"ק ברלין נר"ו מחלקת ב"ש וב"ה ב"ש אומרים בורא מאור האש וב"ה אומרים בורא מאורי האש וטעמא דב"ה דארבע גוונים של אור יש באור. ויש להבין מאי טעמא דב"ש לחלוק בדבר שהחוש מעיד. ותו לא מצינו ברכה שיהיה על החיבור וההרכבה של יסוד הדבר כי אם על ההנאה המגעת לנהנה והכא ההנאה הוא האור ומה לי בגוונים. אמנם ב"ש סברי שהצבעים הם טבעיים והאור מאיר עין הרואה לראות לכן סברי שיברך בורא מאור האש שההנאה אינה כי אם הראות. וב"ה סברי שהאור נותן הצבעים לפי טבע המקבלים ומגיע לו מהאור הרבה הנאות לפי כל צבע וצבע המראה לעין והרבה הנאות מגיע ממנו וראוי לברך מאורי האש ודפח"ח.

ל׳ל. מודעא רבא לאוריתא כן אמרו פ' רבי עקיבא ואמרו בתנחומא פ' נח דמה שלא היו רוצים לקבל היה תורה שבעל פה דוקא אבל תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע. והרב מהר"י מולכו כתב בדרשותיו כ"י דהמודע' היה על עסק התורה שלא היו רוצים לעסוק בתורה והרשב"א הביאו הרב הכותב בעין יעקב תירץ דמתנת הארץ היה בעבור שישמרו חקיו ותורותיו ינצורו ובטלה מודעא והמפרשים עשו מטעמים כל אחד לבטל המודעא ע"ש בספריהם:

ל״אלא. מצות כל א' מרמ"ח מצות עשה סגולה לידבק בשכינה, וכל ל"ת הוא להבדילנו ולהפרישנו מכחות הטומאה שלא ישלטו עלינו ולא יגעו בנו ודע כי שס"ה מיני כחות הטומאה הם ראוים לחול על האדם ע"י מעשים רעים וכנגדן נצטוינו בשס"ה מצות ל"ת. והעובר על א' מהם מכין כסא לחול עליו א' משס"ה כחות הטומאה כנגד אותה עבירה ואפילו אחר הכנת הכסא אין רשות לאותו כח הטומאה לחול עליו עד שיתנו לו רשות מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ס"ט ושם ביאר סוד נגעי בתים ונגעי בגדים עש"ב ועיין עין יעקב נהר ט"ז ע"ש ובזהר יתרו סוף דף פ"ב ודו"ק:

ל״בלב. משיח מסלק היסורים מעל בני העולם בעולם הזה וכשיפטר כל א' יקבל ענשו זהר הקדוש ח"ב דף רי"ב ע"א:

ל״גלג. מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים אינו טהור ואלו ואלו דברי אלהים חיים. ויש מי שכתב דהכונה כי אין האור ניכר אלא מתוך החשך ואין האמת ניכר אלא מתוך השקר וכיוצא ונמצא דגם סברות הנגדיות מועילות הרבה ויש מי שכתב כי גם הסברות נגדיות הם אמת ויועילו לנושאים אחרים בשינוי מועט שיש בין הנושאים ונמצא שגם הסברות הדחויות בדין זה הם אמת בנושא אחר:
אמנם האמת היא כמ"ש הריטב"א בחי' עירובין פ"ק משם רבני צרפת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים שאינו טהור והכל אמת וההכרעה מסר ה' לחכמי דור ודור ואשר יסכימו תקבע הלכה ועמ"ש בעניותי בספר הקטן ראש דוד פ' לך לך בס"ד:

ל״דלד. מנורה רבינו האר"י זצ"ל כתב שהמנורה בכלליה ופרטיה רמז לתורה. ומ"כ להרב מהר"א הכהן בעל שבט מוסר זלה"ה שכתב המנורה מכוונת כנגד התורה ז' קנים כנגד ז' תיבות בפסוק בראשית. י"א כפתורים כנגד י"א תיבות שבפסוק ואלה שמות. ט' פרחים כנגד ט' תיבות שבפסוק ויקרא. גובה המנורה י"ח טפחים וטפח י"ח לא היה שלם רק י"ז שלמים כנגד י"ז תיבות שבפסוק במדבר. כ"ב גביעים כנגד כ"ב תיבות שבפסוק אלה הדברים עכ"ל ולא ידעתי אם הם דברי הרב ז"ל עצמו או אם העתיקו מאיזה ספר למלאכתו מלאכת ה' והושמט שם הספר. ועמ"ש אני הדל בס' הקטן פני דוד דף ס"ב בס"ד. וכתב הרב זרע ברך ז"ל ח"א פ' בהעלותך משם הרב הגדול מהר"ר אברהם ז"ל כי בעבור זה חלקו הטבת הנרות חמשה לבד וב' לבד שהתורה הם חמשה ספרים ונחלקו לשבעה ספרים ע"י פ' ויהי בנסוע הארון וה' נרות רמז לה' ספרים ועוד ב' נרות דבצירוף הם ז' עכ"ד:

ל״הלה. מצוה גוררת מצוה וכתבו המפרשים דהגם כי טבע הענין דמצוה גוררת מצוה וא"כ במצות הנגררות לא היה מן הדין שהקב"ה ישלם שכר כמו המצוה הראשונה כיון דאלו המצות באות ממילא בלי טורח אמנם בחסד עליון הוא משלם לכל א' מהמצות נגררות משלם כאלו כל אחת היא ראשונה וחקר מורי הרב ז"ל דנהי דמחסדו יתברך משלם כל המצות הנגררות אך בענין העבירות דעבירה גוררת עבירה וזה טבע הענין לא הי"ל להעניש על עבירות הנגררות ולכל הפחות יקל מאד מעונש העבירה. ומסתמות רז"ל והרמב"ם אין נראה כן. ותירץ דקי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וא"כ הן לו יהי דהטבע מושך לעבירות אחרות לא יהא אלא אונס חייב:

ל״ולו. מחזיק לת"ח להנותו מנכסיו שיוכל לעסוק בתורה לעה"ב אף אם הוא עם הארץ מלמדין אותו ילקוט ראובני סדר ראה דף קס"ה ע"ג והרב מופת הדור מהרח"א ז"ל בספר עץ החיים כתב דמהני ליה למחזיק התורה שלומד הת"ח להצילו מיצה"ר ואע"ג דאמרו רז"ל דנשי הת"ח פלגן בהדייהו וא"כ השתא יהיה הלב מהסס כיצד יהיה דין התלמיד חכם החצי לאשתו והחצי למחזיק והוא ישאר נקי ויש לצדד צדדים. וכבר ראיתי בספר דרשות לרש"ם בהקדמת המביא הספר לדפוס ששמע מהרב הגדול המג"ן שהיה מצטער על זה ע"ש אמנם אני בעניי מצאתי במפרשים שהקב"ה נותן מתנת חנם לאשת ת"ה שכר שיעור החצי מתורת הת"ח ולא ינוכה מהת"ח מאומה ובזה יעלזו חסידים בכבוד תורה ירננו על משכבות"ם ובמקומו הארכתי בעניותי בענינים אלו בס"ד:

ל״זלז. משיח זמין הקב"ה לאחיא לכל אינון מלכין דעקו להו לישראל ולירושלים לאדריינוס לופינוס נ"נ סנחריב ולכל שאר עמין דחריבו ביתיה וכו' לאתפרעא מנהון באתגליא סחרני ירושלים זהר הקדש בשלח דף נ"ח ע"ב:

ל״חלח. מלך נצטוה בג' מצות לא ירבה לו נשים וסוסים וכסף וסי' לדבר כס"א ר"ת כסף סוסים אשה ואם יקיים מצותו יגדל ויאריך על כס"א מלכותו:

ל״טט"ל. מלך מותר ליקח י"ח נשים ושמעתי משם הרב מהר"ר יהונתן דטעמא טעים שכל אדם יכול ליקח ד' נשים והטעם כדי שתמיד בכל שבת לא יבצר שא' תהיה טהורה. ותנן הטיילין בכל יום א"כ המלך שהוא כמו טיילין צריך ל' נשים שלא יבצר בכל לילה א' טהורה רק שאמרו רז"ל כי החסידים הראשונים לא היו משמשין אלא מד' ואילך כמ"ש בנדה דף ל"ח וכפ"ז הסר מכל שבוע שלשה ימים בד' שבועות הם י"ב יום. הסר י"ב מל' ישארו י"ח ולכך נושא י"ח דבזה לא יבצר בכל לילה א' עכ"ד והוא המצאה וחורפא אף שיש להשיב על זה הרבה כמבואר באר לחי רואי:

מ׳מ. מצות. מצות עשה רמ"ח הם בת"ת ושס"ה לא תעשה הם במלכות וזש"ה אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה אם לא תשמור לא תעשה לעשות מצות עשה את כל דברי התורה הזאת מ' הכתובים בספר הזה ת"ת וקיומם יהיה ליראת ה' (הוי"ה אדנות בשילוב) מר זקני הרב בספר חסד לאברהם עין יעקב נהר מ"ג:
ודע שאני הדל היה רשום בדעתי הקדמה זו דהעשין בז"א והלאוין במ' ובקונטרס צוארי שלל בהפטרת האזינו כך כתבתי שהיה רשום בדעתי הן אמת חפשתי בתוכו"ת כתבי רבינו האר"י זצ"ל ולא מצאתי הדבר בבירור והעמדתי הדבר בטעם לצ"ד. והן עתה שש אנכי כי מצאתי בבירור כמו שהיה רשום בדעתי תהלות לאל ית':

מ״אמא. מזלות חוץ מתאומים אין להם פה ולשון זהר הקדוש יתרו דף ע"ח ע"ב והק' הר"ם די לונזאנו ז"ל דהאיכא בתולה דיש לה פה ולשון ותירץ הרמ"ז בפי' הזהר כי צורת המזלות הוא מקבוץ כ"כ ככבים זה כענין טלה כו' ואולי בשל תאומים יהיה איזה ככבים שמדמים צורת פה ולשון אבל בבתולה לא יש כי אם קבוץ ככבים המאירים ומדמה צורת ראש בה בלי הוראת פה ולשון אלא כעין ראש עגולה:

מ״במב. משקה שסידר אבי התעודה הרמב"ם ז"ל לחולי הנפש בריש ס' הנמצא שחיבר והוא נדפס בשלוניקי שנת ויש"ם מדבר"ה כעדן וז"ל משקה התועלת והבטחון קח שרשי השבת עיקרי השבח וההודאה ועיקרי השמחה והבטחון הסר מהם גרעיני היגון והדאגה וקח פרח רמוני הדעת והתבונה ושרשי ההמתנה וההסתפקות ותכתוש הכל במכתשת השפלות ובשל הכל בכלי הענוה ותלוש אותם במתק שפתים ותמרוס הכל במי החן והחסד והשקה לחולה ממחלת היאוש שני יעים בכל בקר ובכל ערב עם ג' יעים מימי הסברא ואמצעיות ותנקה הכל מפסולת הכעס והקפדנות ותערב הכל בתמצית הסבלנות לרצון יתברך אדון השבח וההודאה והשקהו בכלי שבחו יתברך על כל וינוח החולה וישקוט:

מ״גמג. מקדש שחרב כתב בספר עמודיה שבעה ריש עמוד ג' סימן י"ד משם ס' היכלות שלפי האמת לא נחרב המקדש אלא שלח הקדוש ברוך הוא מלאכים והביאו לבנים ועפר ומשרפות סיד ממקום אחר להשביע עינו של אותו רשע להחריב המקדש והמקדש עצמו נבלע בארץ:
והרמ"ע זצ"ל כתוב במאמר חקור דין חלק א' פ' כ"ו שהמקדש נגנז כי נסתלקו אבני קדש בנס להתנוסס במקום שאין היד שולטת והבית הזה יהיה עליון כמשמעו והאריך בזה ע"ש. ודברי הזהר פ' פקודי דף ר"מ הם על אבנין דיסודי ציון וירושלים ויסודי ביתא אלא דכתב שם הרמ"ע דק"ו למקדש עצמו. ובמ"א כתבתי בעניותי בזה:

מ״דמד. מנהיגים ושופטים לא יתענגו בעונש כי לא היתה התשוקה אליו וראוי למעט בעונש אפילו תהיה הדת עוזרת שעם היות העונש הכרחי לקיום הדת אינו מכוון לעצמו ומנהג הסנהדרין שלא יאכלו ביום שיהרג אדם על פיהם להעיד על זה השורש. פי' איכה להרב מהר"ר שמואל בר חביב די וידאש (והזכיר הרב בשיטה מקובצת מציעא) שנדפס בשלוניקי ש' ויש"ם:

מ״המה. מתושלח דע כי נגעי בני אדם שהולידה פ' מאדה"ר פרו ורבו מאד ונשתתפו עם מלאך המות והיו הורגים לכל מי שפוגעים בו. ולכן התענה מתושלח הצדיק ג' ימים וג' לילות ובקש רחמים מהקב"ה על זה ונתן הקב"ה רשות למתושלח הצדיק וכתב שם המפורש על חרבו והרג מהן מאה ותשעים אלפי רבבות ברגע א' עד שבא פ' בכורו של אדה"ר ועמד לפניו ונתחנן אליו וקבל עליו ומסר שמות שדין ולילין ונתן מלכיהם בכבלי ברזל והשאר ברחו ונסתרו במחבואות ים אוקינוס וזה החרב נגנז עמו כשמת מתושלח. וזהו מת ושלח לשון חרב דכשמת גנזו החרב עמו. זהו תורף קצור דברי רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בכ"י:

מ״ומו. מבול הרבה צדיקים היו בדור אלא שנמחו בעון הדור. תנחומא פ' ראה. ולכאורה זה סותר מאמרם ז"ל דאברהם אע"ה לא בקש על פחות מעשר שבדור המבול היו שמנה ולא ניצולו ויש לישב. ועמ"ש בצמח דוד להרי"ד דף ל"ח ע"ד:

מ״זמז. מנצפ"ך אותיות גאולה כ' נגאל אברהם לך לך מ' יצחק כי עצמת ממנו נ' יעקב הצילני נא. י"מ פ' פקד פקדתי לעתיד ץ' צמח ותחתיו יצמח. פרקי רבי אליעזר. ובזה פי' הרב הקדוש מהר"ש מאסטורפולי מכנ"ף הארץ זמירות שמענו שאותיות מכנ"ף ממנצפך כבר שמענו שנעשו גאולה ועתה צבי חפצי לצדי"ק אות צ' דיהיה בה גאולה העתידה ודפח"ח. וה"ה מהרי"ד בצמח דוד דף ן' פירש דהקלי' כחם ממנצפ"ך ואבותינו כל א' תקן בזכיותיו כח הדין של אות א' ובה נגאל ע"ש באריכות:

מ״חמח. מיתה החיות ממיתות ואוכלות משא"כ אריה דאוכל גם כשהוא חי. הרא"ש בפסקיו סוף פ"ק דקמא:

מ״טמט. מקושש כונתו לשמים שישראל אחר מרגלים אמרו שאינם חייבים במצות וחילל שבת שיהרגוהו וידעו שחייבים במצות. מדרש רז"ל הביאוהו תוס' בתרא דף קי"ט ועמ"ש הרב עבודת הגרשוני בתשובה סימן תשעים. ועמ"ש מהרש"א בחי' אגדות שם:

נ׳נ. משיח בן יוסף מזרע אביה בן ירבעם. זהר חדש דפוס ויניציא דף פ"ט ע"ג:

נ״אנא. משה ר"ת משה שת הבל אבל עדיין חסר תקון ת' משת ואותיות ל"ב מהבל לכן וירא אליו מלאך בלב"ת שעתה יתוקנו לב"ת החסרים משת והבל. רבינו אר"י ז"ל ש' הפ' פ' שמות ובזה פירש הקדוש מהר"ש אסטרפולי ז"ל מאמרם ז"ל בלבת להשלים השם ודו"ק:

נ״בנב. מסתכל בנשים מומר לעבירה אחת הוא רבינו יונה ז"ל הביאו הרמד"ל בשתי ידות דף קכ"ט ע"ב:

נ״גנג. מצות בני נח הם ז' כידוע ופ' גיד הנשה אמרו דיש להם ל' מצות וביארם הרמ"ע מח"ד פכ"א מח"ג כי הם תולדות הז' מצות ועמ"ש בפירוש יד יהודה.