מדבר קדמות, מערכת אMidbar Kedemot, Letter Alef
א׳א אבות העולם אברהם יצחק ויעקב ראו זה את זה וט"ו שנים למדו התורה בכל יום ולילה ט"ו שעות ובן ט"ו לתלמוד ובחגיגה מונה ט"ו דברים שיש בערבות סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו לכך יסד דוד המלך ע"ה ט"ו שיר המעלות וט"ו מעלות בעזרה וט"ו שבחות בישתבח וט"ו לך הגדולה וכו' ט"ו תיבות בפ' וה' האמירך היום וט"ו לשון שירה בחומש ובט"ו ניסן נגאלו ישראל ממצרים. קונטרס ישן כתיבת יד על קלף מתלמידי רבינו יהודה החסיד משם רבם ז"ל.
ונראה דכונתו דכ"ד שעות יום ולילה והט' שעות לישן ולאכול ולעשות צרכיו. וט"ו לתורה ותפלה ואפשר לרמוז בזה כל הנשמה תהלל י"ה. שילמוד בתורה ויתפלל מי שהוא צדיק גמור וזכה לבחינת נשמה זה יאמר לה' אני בט"ו שעות להתפלל וללמוד וקריאתה זו הלילה וזהו תהלל י"ה בי"ה שעות. ודרך דרש אפשר לומר שזהו טעם דגמרינן ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות לכמה מילי כי פסח נגד אברהם אע"ה וסוכות נגד יעקב כמ"ש הטור א"ח סימן זי"ת. ויען שיעקב פדה את אברהם וט"ו שנים שראה אברהם אע"ה את יעקב היה שמחה בעולם על כן פסח וסוכות בט"ו וילפי מהדדי ג"ש כי פסח רומז לאברהם אע"ה וסוכות ליעקב אע"ה ולהכי הם בט"ו לרמוז כי בזכות ט"'ו שנים שעמדו יחדיו יצאנו ממצרים ועיקר קיום העולם ע"י ט"ו שנים וקנו העולם במעמד שלשתן:
ומן האמור ניחא טובא דבר ה' אל יעקב אע"ה אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וכתב רבינו אפרים בפירושו על התורה כ"י דאמר אביך על אברהם יען אברהם היה מחבבו ליעקב וקוראו בני בני וכו' ע"ש ולדרכנו יצדק מאד דאברהם אע"ה יודע צדיק כמה תקון נעשה בעולם בצירוף יעקב עמהם וישת עליהם תבל ולכן היה מחבבו אברהם מאד מאד ודו"ק:
ונראה דכונתו דכ"ד שעות יום ולילה והט' שעות לישן ולאכול ולעשות צרכיו. וט"ו לתורה ותפלה ואפשר לרמוז בזה כל הנשמה תהלל י"ה. שילמוד בתורה ויתפלל מי שהוא צדיק גמור וזכה לבחינת נשמה זה יאמר לה' אני בט"ו שעות להתפלל וללמוד וקריאתה זו הלילה וזהו תהלל י"ה בי"ה שעות. ודרך דרש אפשר לומר שזהו טעם דגמרינן ג"ש דט"ו ט"ו מחג המצות לכמה מילי כי פסח נגד אברהם אע"ה וסוכות נגד יעקב כמ"ש הטור א"ח סימן זי"ת. ויען שיעקב פדה את אברהם וט"ו שנים שראה אברהם אע"ה את יעקב היה שמחה בעולם על כן פסח וסוכות בט"ו וילפי מהדדי ג"ש כי פסח רומז לאברהם אע"ה וסוכות ליעקב אע"ה ולהכי הם בט"ו לרמוז כי בזכות ט"'ו שנים שעמדו יחדיו יצאנו ממצרים ועיקר קיום העולם ע"י ט"ו שנים וקנו העולם במעמד שלשתן:
ומן האמור ניחא טובא דבר ה' אל יעקב אע"ה אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק וכתב רבינו אפרים בפירושו על התורה כ"י דאמר אביך על אברהם יען אברהם היה מחבבו ליעקב וקוראו בני בני וכו' ע"ש ולדרכנו יצדק מאד דאברהם אע"ה יודע צדיק כמה תקון נעשה בעולם בצירוף יעקב עמהם וישת עליהם תבל ולכן היה מחבבו אברהם מאד מאד ודו"ק:
1
ב׳ב אבות אין קורים אלא לשלשה הכי אמרינן פ"ב דברכות ואני בעניי העירותי על מאי דתנן בעדיות על שמאי והלל שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם. ובספר הקטן פתח עינים שם בעדיות כתבתי בזה. ועתה ראיתי בספר ילקוט ראובני על פסוק נעשה אדם שכתב משם הרב מגלה עמוקות אופן ע"ד נעשה ר"ת נמלך עם שמאי הלל שהם כלל כל נשמות הצדיקים לכן קראם רשב"י במסכת חגיגה אבות העולם כי הם ממש אבות העולם שמאי משמאל המרכבה הלל מימין המרכבה וכו' ע"ש.
2
ג׳ג. אבות העולם תקנו לאדם הראשון אברהם אע"ה תקן מה שחטא אדה"ר בע"ז ולכך הושלך לאור כשדים יצחק אע"ה תקן מה שחטא אדה"ר בש"ד ולהכי פשט צוארו ע"ג המזבח וקבל לישחט לעולה לשם ה' יעקב אע"ה תקן ג"ע של אדה"ר ולהכי שמר עצמו ולא ראה קרי פ"ד שנה ומעת שיצא אאע"ה מאור כשדים כבר הוכשר לקרותו אברהם. רבינו האר"י זצ"ל בספר הגלגולים ומצאתי שרש הענין ברעיא מהימנא סוף פרשת בהר דף קי"א ע"ש:
ובר מכל אלין דהוו על האבות. עוד תמצא שאברהם אע"ה היה לו ג"כ סקילה דאמרו בהגדה כי כל הקרב לאור הכשדים היה נשרף ולכן קבעו מרחוק מנגנין ונתנו את אאע"ה שם והשליכוהו לתוך התנור ויצחק אע"ה כהו עיניו דחשוב כמת. ויעקב אע"ה כשרדף אליפז אחריו להורגו נתחנן אליו ונתרצה להציגו ערום כצאתו מרחם אמו ונכנס לתוך נהר גדול ובא פרש א' רוכב על סוס ופשט בגדיו ונכנס לנהר להקר ושטפו נהר ומת ויצא יעקב מתוך הנהר ולבש בגדי הפרש ורכב הסוס והלך למדרש שם ועבר כמו שאמרו ברז"ל במדרש כ"י הביאו מז"ה חס"ל בפירושו כ"י ונמצא דיעקב אע"ה מלבד דשמר הברית כדחזי היה בסכנת חנק דכמו ששטף נהר את הפרש היה אפשר לשוטפו ולכן מלבד שתקנו אדה"ר אכתי פשו יסורין גדולים והניחו יתרם לעולליהם כמ"ש בספר הקטן פני דוד פ' ויצא ופ' תשא ע"ש באורך. הרי הוא כמבוא"ר מה שכיונתי לישב דמאחר דשלשה אלה נפלאו מסירת אאע"ה על קדוש ה' באור כשדים ועקידת יצחק אע"ה ושמירת יעקב אע"ה שומר הברית וק"ל שנה שסבל יסורין על ק"ל שנה דאדה"ר כמ"ש האר"י זצ"ל הני תלתא אצטריכא להו לתקון אדה"ר א"כ מאי קאמר משה רבינו ע"ה על חטא העגל זכור לאברהם ליצחק ולישראל ופירש"י אם נתחייבו שריפה והרג וגלות כבר אביהם קבלו ויצאו בעד בניהם והלא הם באו לתקן אדה"ר ואמרו רז"ל בשוחר טוב מזמור ע"ו שאלו תלמידיו לר' טרפון ביבנה מפני מה זכה יהודה למ' א"ל מפני שהודה במעשה תמר א"ל דיו להודאה שתכפר על הביאה א"ל מפני שאמר מה בצע א"ל דיה להצלה שתכפר על המכירה וכו' ע"ש ומבואר כי מה שיעשה האדם לכפרת חטאו אין זה מועיל להיות לו שכר טוב על זה ומכאן למד הרב ווי העמודים בריש הספר כי מ"ש דהאשה הרגילה בנר שבת זוכה לבן ת"ח הוא כשמדלקת שתי נרות דנר אחד לכפר על שכבתה נרו של עולם. והנר השני בעבורו זוכה לבן ת"ח ע"ש. אם כן אפוא איך משה רבינו ע"ה אמר דמעשה אבות יכפרו על הבנים. ומשום הכי אמרתי שכל א' מהאבות הפליא לעשות ותקנו אדה"ר והניחו יתרם לעולליהם. אמנם באשר אנו זוכרים העקידה תדיר ואמרינן בר"ה אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק וכיוצא בזה כמה מאמרי רז"ל וגם יצחק אע"ה גופיה פ' ר' עקיבא לעת"ל א"ל להקב"ה הא קריבית נפשי קמך וכפי דברי הזהר הקדוש ורבינו האר"י זצ"ל זה היה לתקון ש"ד דאדה"ר. לכן נראה כי אבות העולם כל מעשיהם עשו בשמחה רבה והתלהבות עצום מאד וזה נחשב יותר מהמעשה עצמו וכמ"ש המפרשים שהשמחה שאדם שמח במצות הוא יותר מהמצות עצמם וא"כ המעשה עצמו שעשו האבות הוא לתקון אדה"ר אך תוקף השמחה והדבקות בו יתברך. זה מועיל יותר מהמעשה עצמו וזה הניחו לכפרת בני ישראל. ור' טרפון לתלמידיו במאמר ש"ט הנז' אמר להם על המעשה עצמו וכשהשיבו עליו לא רצה להשיב על השמחה והשתעשעות כי אמר להם מעשה חדש ודו"ק היטב:
ובר מכל אלין דהוו על האבות. עוד תמצא שאברהם אע"ה היה לו ג"כ סקילה דאמרו בהגדה כי כל הקרב לאור הכשדים היה נשרף ולכן קבעו מרחוק מנגנין ונתנו את אאע"ה שם והשליכוהו לתוך התנור ויצחק אע"ה כהו עיניו דחשוב כמת. ויעקב אע"ה כשרדף אליפז אחריו להורגו נתחנן אליו ונתרצה להציגו ערום כצאתו מרחם אמו ונכנס לתוך נהר גדול ובא פרש א' רוכב על סוס ופשט בגדיו ונכנס לנהר להקר ושטפו נהר ומת ויצא יעקב מתוך הנהר ולבש בגדי הפרש ורכב הסוס והלך למדרש שם ועבר כמו שאמרו ברז"ל במדרש כ"י הביאו מז"ה חס"ל בפירושו כ"י ונמצא דיעקב אע"ה מלבד דשמר הברית כדחזי היה בסכנת חנק דכמו ששטף נהר את הפרש היה אפשר לשוטפו ולכן מלבד שתקנו אדה"ר אכתי פשו יסורין גדולים והניחו יתרם לעולליהם כמ"ש בספר הקטן פני דוד פ' ויצא ופ' תשא ע"ש באורך. הרי הוא כמבוא"ר מה שכיונתי לישב דמאחר דשלשה אלה נפלאו מסירת אאע"ה על קדוש ה' באור כשדים ועקידת יצחק אע"ה ושמירת יעקב אע"ה שומר הברית וק"ל שנה שסבל יסורין על ק"ל שנה דאדה"ר כמ"ש האר"י זצ"ל הני תלתא אצטריכא להו לתקון אדה"ר א"כ מאי קאמר משה רבינו ע"ה על חטא העגל זכור לאברהם ליצחק ולישראל ופירש"י אם נתחייבו שריפה והרג וגלות כבר אביהם קבלו ויצאו בעד בניהם והלא הם באו לתקן אדה"ר ואמרו רז"ל בשוחר טוב מזמור ע"ו שאלו תלמידיו לר' טרפון ביבנה מפני מה זכה יהודה למ' א"ל מפני שהודה במעשה תמר א"ל דיו להודאה שתכפר על הביאה א"ל מפני שאמר מה בצע א"ל דיה להצלה שתכפר על המכירה וכו' ע"ש ומבואר כי מה שיעשה האדם לכפרת חטאו אין זה מועיל להיות לו שכר טוב על זה ומכאן למד הרב ווי העמודים בריש הספר כי מ"ש דהאשה הרגילה בנר שבת זוכה לבן ת"ח הוא כשמדלקת שתי נרות דנר אחד לכפר על שכבתה נרו של עולם. והנר השני בעבורו זוכה לבן ת"ח ע"ש. אם כן אפוא איך משה רבינו ע"ה אמר דמעשה אבות יכפרו על הבנים. ומשום הכי אמרתי שכל א' מהאבות הפליא לעשות ותקנו אדה"ר והניחו יתרם לעולליהם. אמנם באשר אנו זוכרים העקידה תדיר ואמרינן בר"ה אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק וכיוצא בזה כמה מאמרי רז"ל וגם יצחק אע"ה גופיה פ' ר' עקיבא לעת"ל א"ל להקב"ה הא קריבית נפשי קמך וכפי דברי הזהר הקדוש ורבינו האר"י זצ"ל זה היה לתקון ש"ד דאדה"ר. לכן נראה כי אבות העולם כל מעשיהם עשו בשמחה רבה והתלהבות עצום מאד וזה נחשב יותר מהמעשה עצמו וכמ"ש המפרשים שהשמחה שאדם שמח במצות הוא יותר מהמצות עצמם וא"כ המעשה עצמו שעשו האבות הוא לתקון אדה"ר אך תוקף השמחה והדבקות בו יתברך. זה מועיל יותר מהמעשה עצמו וזה הניחו לכפרת בני ישראל. ור' טרפון לתלמידיו במאמר ש"ט הנז' אמר להם על המעשה עצמו וכשהשיבו עליו לא רצה להשיב על השמחה והשתעשעות כי אמר להם מעשה חדש ודו"ק היטב:
3
ד׳ד. אבות אם יצאו מכלל ב"נ מעת שנמול אאע"ה פלוגתא דרבוותא דרבני צרפת סברי דלא יצאו האבות מכלל ב"נ להקל עד שקבלנו התורה בהר סיני והרמב"ן ס"ל שיצאו מכלל ב"נ לגמרי מעת שנימול כמ"ש הרמב"ן פ' אחרי ע"ש. ורבינו מהר"י רוזאניס ז"ל הפליא עצה בריש ס' פרשת דרכים בג' דרושים הראשונים מסיני גם הרב מהרי"ד ז"ל בספר יקרא דשכבי דרוש ס"א העמיק הרחיב בזה. ולפי דברי הרב פרשת דרכים נולד מחלוקת חדש דיש לומר דאברהם אע"ה מעת שהכיר בוראו הי"ל דין ישראל גמור. ולדעת הרמב"ן וסיעתו לא יצא מכלל ב"נ עד המילה ועמ"ש אני בעניי בספר הקטן ראש דוד פ' לך לך דף ח' ועמ"ש פ' ויחי ופ' בא ע"ש באורך ובמקומות אחרות בליקוטי:
4
ה׳ה. אדם הראשון בתחלה לא ידע שמה שנתנה לו אשתו היה מעץ הדעת ואכל בשוגג אלא שנכנס בו יצה"ר ואח"כ אכל במזיד. הרב מהרי"ד ז"ל בספר צמח דוד משם רבינו האר"י זצ"ל דף י"ד ע"ג:
5
ו׳ו. אדם הראשון אכל ממה שראה שאשתו אכלה ולא מתה תכף. א"נ שטעם לכבוד שבת שהיה מותר לאכול מהעץ בשבת. הרב הנז' שם דף י"ד ע"ד ודף ט"ו מיוסד על פי מאמרי רז"ל והראשונים ע"ש.
6
ז׳ז. אברהם אע"ה אמרו רז"ל שאחר העקידה היה מתירא שמא יבואו עליו יסורין ופירש הרב זרע ברך ח"ג ריש פ' לך לך שמא יבא לו רוח אביו ויסבול עוד יסורין ובשרו שלא יהיו לו עוד יסורין שאיוב יסבלם שהוא רוח תרח ע"ש באורך ועמ"ש מהרח"ו זצ"ל והבאתיו בקונ' סבר פנים על דף י"ב מפני דוד ע"ש ובשמחת הרגל בפסקת מתחלה ע"ש:
7
ח׳ח. אברהם אע"ה היה מתירא שמא יאמרו אלהי איוב ויהיו חותמין בו שכלן כלולים בו כי איוב ר"ת אברהם יצחק ויעקב בניו ובשרו והיה ברכה שבו חותמין. הרב ברכת שמואל ע"ש באורך כי דבריו מיוסדים על אדני פז ומאמרי רז"ל ע"ש באורך:
8
ט׳ט. אברהם אע"ה ידע שאשתו עקרה ולא בא עליה עד שנתבשר שיהיה לו זרע ממנה ובא עליה ונתעברה מביאה ראשונה. דרוש שמואל משם מהר"ם ריקאנטי ז"ל. והיא הקדמה נפלאת ומצאתי סמך מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים שסידר מהר"ש ויטאל הקדמה ל"ד ע"ש:
9
י׳י. אברהם אע"ה הקב"ה דימהו לגשם וכן תיבות אברם לך לך גימטריא גשם מה הגשם צרור בעבים ואין אדם יודע מה טיבו וכשיורד לארץ כלם נהנים ממנו כך בעודו במקומו אין טבעו יוצא בעולם ומה הגשם מביא ברכה לעולם אף אתה והיה ברכה ועוד האריך רבינו אפרים בפירושו כ"י. ואפשר לומר שגם אברהם גימטריא מטר עם הכולל:
10
י״איא. אדם הראשון כשנהרג הבל אכל עדשים פרקי רבי אליעזר פ' ל"ד. ואפשר לרמוז טעם לאכילת עדשים שאכלו אדם והוה באבל הבל ומאז זהו המנהג חוץ מהטעם הפשוט כי עדשים ר"ת עץ דעת שאכלו ישלשל מיתה:
11
י״ביב. אדם הראשון אמר מזמור שיר ליום השבת דהיא נעשית סניגורו טוב להודות על פשעיו פרקי רבי אליעזר פרק י"ט. ובהכי ל"ק מה שהקשה ידידנו מהרש"ך נר"ו שאמרו פ"ק דברכות לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאת לאה וכו' דהרי אדה"ר אמרו רז"ל דאמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות. ועפ"י פרקי ר"א טוב להודות פי' וידוי על פשעיו ובזה א"ש ודו"ק. וכן אמרו בזהר הק' בראשית דף נ"ד בתוספתא ע"ש:
12
י״גיג. אשת לוט כל יום לוחכים אותה השורים וצומחת פרקי רבי אליעזר פרק כ"ה:
13
י״דיד. אוכל עם עכו"ם כאוכל עם כלב ונוגע בו כנוגע במת שם פרק כ"ט:
14
ט״וטו. אברהם אע"ה נימול ביוה"כ. פרקי רבי אליעזר פ' כ"ט. ועיין בר"ה דף י"א ופירש"י אכן יש שיטה אחרת לרז"ל דכשבאו המלאכים אצל אברהם אע"ה יום ג' למילתו היה י"ט ראשון של פסח א"כ ב' ימים קודם פסח נימול ועמ"ש אני בעניי בס' הקטן ראש דוד פ' מקץ דף ל"א:
15
ט״זטז. אפרים נקרא על שם אברהם ויצחק אברהם שהושלך לאור כשדים לישרף ולהיות אפר וכן יצחק הושם על גבי המזבח והקב"ה רואה כאלו אפרו צבור ומונח על המזבח וזהו אפרים שני אפר. לקט שמואל דף ט' משם רבינו בחיי:
16
י״זטו"ב. אהרן הכהן יודע אהרן בעצמו שבא דבר גדול לישראל וכו' והיה קושר חבל של ברזל במתניו ומחזר על כל פתחי ישראל וכל מי שלא היה יודע לקרות ק"ש ולהתפלל היה מלמדו וכו'. סדר אליהו רבא דף ס"ז:
17
י״חח"י. אהרן הרן גלגול אדה"ר שעבד ע"ז וכדי לתקן בא בגלגול אהרן והיה צריך אהרן ליהרג כשא"ל הע"ר לעשות העגל והי"ל למסור נפשו למיתה והוא לא עשה כן כי ראה חור זבוח לפניו כי בא אדה"ר בנחור ונחור בחור וסבר אהרן כי די בהריגת חור. גורי האר"י זצ"ל בלקוטי תורה הנדפס פ' תשא ובזה יובנו כמה ענינים ומאמרי רז"ל:
18
י״טיט. אהרן נתגלגל בעלי ועיין לקמן בקונט' זה מדבר קדמות מערכת שי"ן אות ו'. ובעון ע"ז היה חייב סקילה לכן ותשבר מפרקתו ויפול מן הכסא ואח"כ נתגלגל בעזרא הכהן ונתקן. הרב הרמ"ז בהגהת שמן ששון דף קמ"ז משם רבינו האר"י זצ"ל וכתב שם הרמ"ז שקבל דלכן לא נתפלל אהרן ליכנס לא"י שידע שיכניס את ישראל אחרי כן ועמ"ש אני בעניי בהקדמה זו בקונט' פני דוד פ' ואתחנן אות ח' בס"ד.
19
כ׳כ. אזוב המוליך אצלו שרש אזוב לא יזיקהו כשוף והאר"י ז"ל אמר שיהיה תמיד על השלחן הרמ"ז בפי' הזהר ח"ב על דף ל"ה. ואפשר שלכן אזוב רמז לענוה כמשז"ל כי מי שיש בו ענוה אינו שולט בו סט"א כי ה' עמו:
20
כ״אכא. אדם אתם קרויים אדם ואין א"ה קרויין אדם הכי אמרי' בש"ס בכמה דוכתי והקשו התוס' ממ"ש אשר יעשה אותם [האדם] אפילו גוי ותירץ הרב יערות דבש דף כ"א ע"א דגוי הכופר בה' אינו אדם וא"כ ביאתו כבהמה אכן גוי שעוסק בתורה ומאמין בה' נקרא אדם ובזה ניחא בענין אסתר עם אחשורוש דסבר ר"ת דביאת גוי כבהמה ואסתר קראתו כלב שמכיר את קונו וא"כ ביאתו ביאה וחייבת ולזה כשנסתלק ממנה רוח הקדש אמרה שמא על שקראתו כלב. וחזרה וקראתו אריה שמלך מעצמו ואינו מאמין בה' וא"כ אין ביאתו ביאה זהו תורף דבריו. ולי ההדיוט אינן מחוורין דקברי גוים אינן מטמאין באהל דין זה לר"ש הוא שוה לכל הגוים אף שמאמינים בה' אינם נקראים אדם ודא תברתי' לחילוק שחילק. ותו דנהי דכלב מכיר את קונו אבל לא שייך מאמין בה' ואחשורוש כמוהו שאינו מאמין בה' והכלבים עזי נפש:
21
כ״בכב. ארון יוסף בכל הדרך היה מהלך מאיליו הרב שפתי כהן על התורה ריש פ' בשלח.
22
כ״גכג. אפרוחים אלו י"ב שבטים. זהר חדש רות דפוס ויניציא דף כ"ט ואפשר לרמוז דלכך תיבת אפרוחים היא תיבת י"ב בפסוק לרמוז לי"ב שבטים ואפשר שזה טעם מ"ש בזהר פ' שמות דף ז' ע"ב ויהא גנוז בההוא נהירו דקן צפור תריסר ירחי ע"ש:
23
כ״דכד. ארץ ישראל תרומה מכל הארצות. ירושלים תרומה מכל א"י. בה"מ תרומה מכל ירושלים וכו' ישראל תרומה מכל הגוים ומישראל הפריש תרומה שבט לוי ומלוי תרומה אהרן וכו' סדר אליהו זוטא דף ו' ע"ד מזקוקין דנורא.
24
כ״הכה. אותה שם אמה של יוכבד אשת עמרם וז"ש הכתוב אשר ילדה אות"ה ללוי דעת זקנים פ' פנחס בפי' התוספות.
25
כ״וכו. אפר פרה היה לאמוראים כמ"ש הראשונים ממ"ש חבריא מדכן בגליל ועיין מ"ש הרב החסיד בספר קהלת יעקב בחלק לשון חכמים דף קכ"ג ע"ג אות קי"א ע"ש. והביא דבריהם הרב משנה למלך פ"ג דאבל סוף דין א' ע"ש באורך:
ובזה יבא לכלל ישוב מ"ש בירושלמי דרב אוכל חולין בטהרה בעשרת ימי תשובה והוו בה רבנן בתראי טובא ועמ"ש הרב פר"ח סוף סימן תר"ו ובהכי ינוח לנו דהאמוראים היו כל כך קדושים. והן עתה בשגם המצא ימצא מי שרוצה להתקדש ולפרוש מדרכי העולם אף שיטרח טורח גדול לא יעלה בידו כי הטומאות חדשות גם ישנות אשר אנחנו ואבותינו בם היו בעוכרנו כי הטהרה מעכבת ובכל טורח וקושי לא מסקי אלא כדמסיק תעלא ואני בעניותי פשיטא לי דרבינו האר"י זצ"ל היה נטהר באפר פרה על יד אליהו זכור לטוב ואז נחה עליו רוח הקדש להפליא והגם כי לא ראיתי כתוב רמז מזה ולא שמעתי לבי אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ לרוב ענותנותו:
ובזה יבא לכלל ישוב מ"ש בירושלמי דרב אוכל חולין בטהרה בעשרת ימי תשובה והוו בה רבנן בתראי טובא ועמ"ש הרב פר"ח סוף סימן תר"ו ובהכי ינוח לנו דהאמוראים היו כל כך קדושים. והן עתה בשגם המצא ימצא מי שרוצה להתקדש ולפרוש מדרכי העולם אף שיטרח טורח גדול לא יעלה בידו כי הטומאות חדשות גם ישנות אשר אנחנו ואבותינו בם היו בעוכרנו כי הטהרה מעכבת ובכל טורח וקושי לא מסקי אלא כדמסיק תעלא ואני בעניותי פשיטא לי דרבינו האר"י זצ"ל היה נטהר באפר פרה על יד אליהו זכור לטוב ואז נחה עליו רוח הקדש להפליא והגם כי לא ראיתי כתוב רמז מזה ולא שמעתי לבי אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ לרוב ענותנותו:
26
כ״זז"ך. אליהו הנביא זכור לטוב מתחלה היה מלאך ובשעה שרצה הקב"ה לברוא העולם אמר לאליהו ולשאר מלאכים נעשה אדם א"ל אם לפניך טוב לפני לא כ"ש אם טוב בעיניך אני ארד ואשמש לפניו וכו' וירד אחר זמן ועשה שיאמינו העולם כי ה' הוא האלהים ולימים מועטים שהאמינו זה בעולם העלהו אח"כ לשמי מרום וא"ל הקב"ה אתה אפוטרופוס על בני תמיד וכו' ע"ש ילקוט ראובני על פ' נעשה אדם משם ס' הפרדס:
ועפ"ז מה מתוק לשון רז"ל דאמרי פנחס זה אליהו ודייקי בלישנא דהול"ל אליהו זה פנחס. ובהכי ניחא דאליהו קדם שהוא מלאך. ואני בעניי בספרי הקטן פתח עינים על בתרא דף ק"ט כתבתי דנהירנא מהקדמה זו אך בו בפ' לא אתיא זכירה מעיקרה ושרשה רק שמצאתיה בקצרה במדרש תלפיות ובספר כלי יקר ע"ש ובשומר הפתח. איכו השתא כן ראינו שרש עיקר ההקדמה. וכפי זה הלשון שכתבתי בפתח עינים אינו מדוקדק ועמ"ש בזהר הקדוש פ' ויצא דף קכ"א ע"ב דאליהו בברחו לא פגע בבאר דאיהו למטה מבאר מלאך איהו ועביד שליחותיה ע"ש וע"ש בזוהר הקדוש ה"א דף מ"ו ע"ב בהגה"ה למטה. וראיתי בריש ס' זהרי חמה (שקצר מז"ה מס' ירח יקר לה"ה מהר"א גאלנטי זלה"ה) שכתב משם רבו רבינו הרמ"ק ז"ל דקאמר בשיר השירים על פומא דאליהו אתגזר ולא אמר פתח דנשמת אליהו היתה מלאך מעיקרו כנזכר בדברי רז"ל לא היה יכולת בידו לחדש חידושי תורה ולא ביד שום מלאך אלא שנגזר מן השמים דמה שנתגלה במתיבתא דרקיעא יתגלה על ידו למטה אמנם רשב"י וחביריו היו פותחים המקור מעיקרא והיו מגלים סודות שעדיין לא נתגלו וז"ש ר"ש פתח וכיוצא ועיין עוד שם.
ועפ"ז מה מתוק לשון רז"ל דאמרי פנחס זה אליהו ודייקי בלישנא דהול"ל אליהו זה פנחס. ובהכי ניחא דאליהו קדם שהוא מלאך. ואני בעניי בספרי הקטן פתח עינים על בתרא דף ק"ט כתבתי דנהירנא מהקדמה זו אך בו בפ' לא אתיא זכירה מעיקרה ושרשה רק שמצאתיה בקצרה במדרש תלפיות ובספר כלי יקר ע"ש ובשומר הפתח. איכו השתא כן ראינו שרש עיקר ההקדמה. וכפי זה הלשון שכתבתי בפתח עינים אינו מדוקדק ועמ"ש בזהר הקדוש פ' ויצא דף קכ"א ע"ב דאליהו בברחו לא פגע בבאר דאיהו למטה מבאר מלאך איהו ועביד שליחותיה ע"ש וע"ש בזוהר הקדוש ה"א דף מ"ו ע"ב בהגה"ה למטה. וראיתי בריש ס' זהרי חמה (שקצר מז"ה מס' ירח יקר לה"ה מהר"א גאלנטי זלה"ה) שכתב משם רבו רבינו הרמ"ק ז"ל דקאמר בשיר השירים על פומא דאליהו אתגזר ולא אמר פתח דנשמת אליהו היתה מלאך מעיקרו כנזכר בדברי רז"ל לא היה יכולת בידו לחדש חידושי תורה ולא ביד שום מלאך אלא שנגזר מן השמים דמה שנתגלה במתיבתא דרקיעא יתגלה על ידו למטה אמנם רשב"י וחביריו היו פותחים המקור מעיקרא והיו מגלים סודות שעדיין לא נתגלו וז"ש ר"ש פתח וכיוצא ועיין עוד שם.
27
כ״חכח. אליהו זכור לטוב מושיב כל צדיק וצדיק בגן עדן ואותו שבא זמנו לצאת מגיהנם יום ג' או ב' או א' בשבת אליהו מוציאו מגיהנם וסובל דינו עד שבת שהיה לאותו צדיק שנפטר לסבול והיינו דאמר אליהו זכור לטוב הריני כפרת ר' חייא ובניו לכך נהגו לומר פסוקים מאליהו במוצאי שבת. קונטרס כ"י ישן נושן על קלף מתלמידי רבינו יהודה החסיד שקבלו מרבם. אחר זמן מצאתי קרוב לזה הלשון בספר שכחת לקט ערך אליהו משם ס' סודי רזי:
28
כ״טכט. אליהו זכור לטוב מקריב תמידין בבית המקדש אף שהוא שמם שהרי בקדושתו הוא עומד ואפשר שנגנזו לו קופות מתרומת הלשכה כדי שיהיו באים משל צבור ואינו רחוק שאבות העולם עומדים עליו למעמד והימן ואסף וידותון משוררים ומעורות הקרבנות דכתיב לו יהיה אמרו שהוא עושה מגילות וכותב זכיות ישראל הרב הגאון הרמ"ע במאמר אם כל חי ח"ג סי' כ"ג ועמ"ש הרב בית דוד א"ח בהשמטות סי' תק"ה:
ובזה פירשתי בעניותי פ' והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוכם דהול"ל ולא אריח בריח ניחוח אמנם ארז"ל והשימותי את מקדשיכם אף כשהן שוממין בקדושתן הם עומדים ולכן לא אריח דוקא ריח ניחוחכם אבל אריח ריח ניחוח מאליהו זכור לטוב שהוא מקריב לפי שבקדושתן הן עומדין:
ובזה פירשתי בעניותי פ' והשימותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוכם דהול"ל ולא אריח בריח ניחוח אמנם ארז"ל והשימותי את מקדשיכם אף כשהן שוממין בקדושתן הם עומדים ולכן לא אריח דוקא ריח ניחוחכם אבל אריח ריח ניחוח מאליהו זכור לטוב שהוא מקריב לפי שבקדושתן הן עומדין:
29
ל׳ל. אליהו הנביא זכור לטוב שהי' מתגלה לתנאים ואמוראים לא היה בכל בחינותיו ומשו"ה לא היה פושט הספיקות ונשארו בתיקו ול"ק מה שהקשה בגליון תוס' שהביא רבינו בצלאל בכ"י פ"ק דגיטין דמאחר דאליהו זכור לטוב שכיה במתיבתא דרבנן מ"ט לא פשיט כל דאסתפק להו ולזה אמרתי אני הדל דלא היה נגלה בכל בחינותיו. וכשיבא המשיח ב"ב יתראה פנים בכל בחינותיו ואז נאמר תשבי יתרץ קושיות ואבעיות ככתוב בס' הקטן פתח עינים במנחות. ומצאתי סמך בדברי גורי האר"י זצ"ל ומז"ה חסד לאברהם ז"ל:
30
ל״אלא. אליהו הנביא זכור לטוב קרע הירדן כמבואר בכתוב והרב יפ"ת בב"ר פ' פ"ד סימן ד' עמ"ש שם דהים נקרע בשביל יוסף הקשה דאם לא היה בשביל יוסף היה מניחם שיפלו ביד מצריים ותירץ שהיה מעבירם על פני המים כההיא דאליהו ויגלום אדרתו אבל נס גדול שיקרע הים ויעברו ביבשה לא היה אלא בשביל יוסף עכ"ל:
ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה תמה עליו דהרי גבי אליהו (מלכים ב' סימן ב') כתוב ויגלום אדרתו ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה הרי דגבי אליהו היה נמי כקריעת ים סוף עכ"ד עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה.
וזו היא שקשה נמי על הרב החסיד מהר"י אלגאזי זלה"ה בספרו המשובח נאות יעקב בפי' ההגדה דף נ' ע"ד במ"ש המגיד אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים שחקר דמה יועיל הון ביום עברה ותירץ שהיה יכול לעשות הדבר בנקל והיה מעבירם על גבי המים כענין אליהו באדרתו. וכן כתב עוד לקמן עש"ב. והדבר הקשה דגבי אליהו נמי היה כקי"ס ונראה שהרב ז"ל עין לו ראתה להרב יפה תואר שכתב כן ונמשך אחריו. ולא תעזוב נפשי להרגיש על הרב נזר הקדש דתריץ יתיב לחקירת הרב יפה תואר ולא הרגיש בדברי הרב יפ"ת:
ועטרת ראשי אבא מארי זלה"ה תמה עליו דהרי גבי אליהו (מלכים ב' סימן ב') כתוב ויגלום אדרתו ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעברו שניהם בחרבה הרי דגבי אליהו היה נמי כקריעת ים סוף עכ"ד עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה.
וזו היא שקשה נמי על הרב החסיד מהר"י אלגאזי זלה"ה בספרו המשובח נאות יעקב בפי' ההגדה דף נ' ע"ד במ"ש המגיד אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים שחקר דמה יועיל הון ביום עברה ותירץ שהיה יכול לעשות הדבר בנקל והיה מעבירם על גבי המים כענין אליהו באדרתו. וכן כתב עוד לקמן עש"ב. והדבר הקשה דגבי אליהו נמי היה כקי"ס ונראה שהרב ז"ל עין לו ראתה להרב יפה תואר שכתב כן ונמשך אחריו. ולא תעזוב נפשי להרגיש על הרב נזר הקדש דתריץ יתיב לחקירת הרב יפה תואר ולא הרגיש בדברי הרב יפ"ת:
31
ל״בלב. אגרת בת מחלת ראיתי שכתב הרב הגדול מהר"י טאייטאצק זלה"ה הובאו דבריו בס' מאיר תהלות מזמור צ"א משם המקובלים וז"ל ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים היא בת כשדיא"ל המכשף המצרי וגרשה ישמעאל במצות אביו והיתה מעוברת וילדה מחלת והאם והבת נשתתפו במדבר ההוא מלא כשפים ורוח א' שולט עליו אגרתיא"ל ונמשך הרוח אצל מחלת שהיתה יפה מאד ונתעברה וילדה בת וקראתה אגרת על שם הרוח ואח"כ יצאה מחלת מהמדבר והיתה אשת עשו ואגרת בתה נשארה במדבר והיא ונעמה ופ' ונגע מושלות על ד' תקופות. פ' מזנה עם כל אדם. נעמה עם א"ה לבד. נגע עם ישראל לבד. אגרת משולחת להזיק בלילי רביעית ולילי שבתות. וליראי ה' נאמר ונגע לא יקרב באהלך:
32
ל״גלג. אמן כל האומר צ' פעמים בכל יום. אין המכשפות יכולות להזיק לו כך שמעה אשה אחת מברוש"א פי' אשה המזקת לילדים כמו שהביאו רבי' ירוחם ז"ל וס' חסידים ומעשה נורא בס' תולדות אדם מהרב יואל בעל שם ונקראת איסטריג"ה. ששלחוה חברותיה ליקח הילוד החי והיתה היא ישנה. והשיבה הברוש"א שאינה יכולה שאמו ענתה צ' פעמים אמן היום ונתעוררה האשה ושמעה זה. כך מ"כ בקונטרס ישן כ"י מהרב החסיד מהר"ר אליעזר נחמן פואה ז"ל מכתב ידו יד הקדש:
33
ל״דלד. אבא לא מזכי ברא היינו כשהבן עע"ז. וי"א דבעה"ז מזכה ברא אבל לא לעוה"ב. וי"א דזכות האב אינו מועיל בלא תפלה אבל תפלה מועלת א"נ לא מזכי כשלא נטל את שלו בעה"ז אבל אם נענש על חטאו אבא מזכי ברא רוב הסברות האלו כתבו התוס' פ"ק דסוטה דף י' ע"ב ועמ"ש בספר הבהיר אש דת פ' וארא וספר הנחמד שארית יעקב דף י"ב. וכתבו המפרשים דמי שזוכה למעלות דלא ניתן ליאמר בו מי הקדמני ואשלם בכי האי גוונא אבא מזכי ברא ועמ"ש בעניותי בס' הקטן פתח עינים סנהדרין על דף ק"ד ע"ש:
34
ל״הלה. אבשלום לא דרש סמוכים ולכך סבר דאנוסת אביו שריא וה"ט דבא על הפלגשים של אביו. וגם דהע"ה לא דריש סמוכים הרב עיר בנימין ח"א סי' קפ"ט:
35
ל״ולו. אוהב האדם את בנו יותר ממנו או לא פלוגתא דתנאי ראב"ן דף ל"א ע"א.
36
ל״זלז. אבר מן החי האוכלו גורם לו לקנות האכזריות בטבע. עיר בנימין ח"א סי' קמ"ג:
37
ל״חלח. אשרי יושבי ביתך. ראיתי להרב הלבוש בא"ח סי' רפ"ו שכתב שמצא בשם רבינו תם שהוקשה לו למה אשרי בקול רם על הס"ת בשבת יותר מבשאר ימים וענתה לו ב"ק ואמרה לו משום ראשי תיבות שבו והם אלו אשר"י אחר ששת ראשונים ימים ישב"י יום שביעי בחר יה ביתי"ך ברכת יה תמלא יין כוס עו"ד עופות ובשר דגים יהללו"ך ישלש הסעודות לבוש לבנים וחלף כסותך סל"ה סליקא לעשות הבדלה והרב הלבוש כתב דה"ה בי"ט ויהיה ר"ת ישבי יום שבתון בחר יה נ"ל עכ"ל.
ולי ההדיוט אפשר לומר סגנון אחר בר"ת פסוק אשרי על עניני שבת והוא באופן זה אשר"י אות שבת רצה ידוד יושב"י ישראל ונשיהם שישבתו בו ינוחו בית"ך בו ישבעו תענוג כפול עו"ד עשירים ועניים דיבור יהללו"ך ימעטו התחזקו להחליף לבוש ולאכול כל סל"ה סעודה לכבוד השבת:
ולי ההדיוט אפשר לומר סגנון אחר בר"ת פסוק אשרי על עניני שבת והוא באופן זה אשר"י אות שבת רצה ידוד יושב"י ישראל ונשיהם שישבתו בו ינוחו בית"ך בו ישבעו תענוג כפול עו"ד עשירים ועניים דיבור יהללו"ך ימעטו התחזקו להחליף לבוש ולאכול כל סל"ה סעודה לכבוד השבת:
38
ל״טט"ל. אברהם נתרצה לתת נפשו לה' ורמז ה' לו באומרו קח נא וכו' את יחידך נפשך והוא קבל על עצמו. ילקוט האזינו ע"פ יצרנהו כאישון עינו. ובזה פירשתי בעניותי איזה ענינים בס' הקטן ראש דוד סוף פ' וירא בס"ד ע"ש:
39
מ׳מ. אברהם אבינו ע"ה אפילו ההלכות שמתחדשים בשמים בכל יום היה יודע. ב"ר פ' מ"ט. ולכאורה ק' ממ"ש בב"ר פ' מ"ו נאמרה ערלה באילן ונאמרה ערלה באדם וכו' אר"ח בן פזי וכי נתנו גזרות שוות לאברהם אתמהא ומה זו תמיהא מאחר שאפי' הלכות המתחדשות בכל יום מודיעין לו. ויש לישב קצת:
40
מ״אמא. ארץ ישראל זכו ישראל בדין עישור נכסי והיא ארץ ז' עממין עישור של ע' אומות. ילקוט סוף יחזקאל ע"ש והרב זרע בירך טעמא טעים למתנת ארץ ישראל שאברהם אע"ה היה כהן ולקח ארץ ז' עממין מעשר מע' אומות ועמ"ש בעניותי בענין זה בס' הקטן ראש דוד פ' לך לך דף י"ד ע"ד ע"ש באורך:
41
מ״במב. אלף דויקרא זעירא רבינו בעל הטורים בפרפראותיו כתב שמשה רבינו ע"ה מענותנותו כתבה זעירא שרצה לומר ויקר שלא נראה אליו ה' אלא באקראי. ומשם ילקוט ראובני כתבו שמשה היה שלם בכל רק חסרון מעט שפירש מהאשה. וזיכנו ה' וראיתי ס' עץ הדעת טוב לרבינו מהרח"ו זלה"ה מכ"י קדש ממש שכתב בסוד אלף זעירא דויקרא וקצור תורף דבריו הוא כי נודע כי על ידי ה' זעירא של בהבראם נבראו שמים וארץ והיא ה' אחרונה שבשם הויה הנקראת שכינת עוזו ובחינה זו לבדה שוכנת בתחתונים ונודע כי המשכן הוא תבנית שמים וארץ ומה ששוכן בו אינו רק אות א' ממילוי ה"א אחרונה זהת"ד בקצור:
42
מ״גמג. אותיות התורה הקדושה אינם הסכמיים ח"ו אלא יש באותיות הקדש רוחניות פנימי וחיות העולם ומתייחסים בצורתם הגשמיית לפנימיות נשמתן כי כל אות רומזת בצורתה לרוחניות ידועות ולבחי' ידועות מבחי' הספירות ולכל אות יש צורה רוחנית ואור נכבד נאצל מעצם הספירות משתלשל ממדרגה למדרגה בדרך השתלשלות הספירות עד שיגיע ויתלבש האור ההוא באות ההוא ונמצא שהאות ההוא כסא והיכל לרוחניות ההוא ולפ"ז כשהאדם יזכור ויניע אות א' מאותיות התורה בשפתיו אז בהכרח יעבור הרוחניות ההוא המתייחס לו למעלה עד כי מהבל פיו תהיינה צורות קדושות עליונות ומתקשרות בשרשן בעצם האצילות ולא זו בלבד אלא בכתיבתם רוחניות העליון שורה עליהם וז"ס קדושת ס"ת ומ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים וסוד פריחת האותיות כנז' בשבירת לוחות וכיוצא. מז"ה חסד לאברהם עין הקורא נהר י"א והוא ז"ל האריך הרבה בדרוש הזה ע"ש באורך ויאורו עיניך:
43
מ״דמד. אברהם אע"ה קיים כל המצות אפילו עירובי תבשילין ולכך לא השיא בתו ליצחק אפילו אם היתה גדולה ואין צורך למ"ש התוס' בתרא דף קמ"א ואעיקרא על דברי התוס' קשה בלאו הכי מאי קשיא להו הרי לוט גנהו הכתוב וכתבו התוס' עצמם סנהדרין דנ"ט משום דעתידה תורה לאסור. מפרשים:
44
מ״המה. אברהם אע"ה יצא מכלל ב"נ להקל ולהחמיר וכשמקיי' המצות יש לו שכר כמצווה ועושה ואם יעבור על המצות יענש. רבינו מהר"י רוזאניס בפרשת"ו של מלך דרוש ג' ויש לצדד דה"ד בלאוין אבל בעשין שכרו כמי שאינו מצווה ועושה. ספרי הקטן ראש דוד דף ט' ע"א:
45
מ״ומו. אברהם אבינו ע"ה היה משתדל וטורח בתחלה עם היצר הרע עד שעשה היצה"ר טוב ושוב לא שלט בו יצר הרע. ש"ס פ"ק דבתרא ופירוש התוס' שם. וכן מפורש בירושלמי פ"ט דברכות שעשה א"א היצר הרע טוב ע"ש.
46
מ״זמז. אברהם אע"ה אע"ג דקיים כל התורה כולה אשתהויי אשתהי הן לא הובא את דמו ומראש פרעו"ת עד שנצטוה כדי לזכות למעלת גדול המצוה ועושה משפטי שמואל בתשובותיו סימן י"ג. אמנם בשוחר טוב מזמור טו"ב רז"ל ביטלו את המעוררי"ן כל שישנו בנותן טעם לשבח וז"ל בא וראה כמה חיבב הקב"ה את הגרים שלא מל אברהם אבינו אלא בן צ"ט שנה שאלו מל בן כ' ובן ל' לא היה גר יכול להתגייר יותר מל' לפיכך גלגל הקב"ה עמו עד שהגיע לצ"ט שנה כדי שלא תנעול דלת בפני הגרים וכו' ע"ש ומאמר זה אשתמיטתיה להרב מתנות כהונה בב"ר סדר לך לך ע"ש ודו"ק. ועיין מ"ש הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל בספרו הנחמד צמח דוד דף ג"ן ע"א וכמדומה שגם מהרב ז"ל נעלם מאמר מדרש שוחר טוב עיין בדבריו ודוק.
47
מ״חמח. אברהם אע"ה היה ירא לימול ובא עקרב ועקצו וחתך ערלתו. מדרש ורמז הרב אברהם היכיני זלה"ה בעצ"ם היום הזה בעצ"ם ר"ת בעקיצת עקרב צדיק מל. אמנם בילקוט על פסוק וכרות עמו הברית אמרו רז"ל שהיה מתירא לחתוך מה עשה הקב"ה שלח ידו ואחז עמו והיה אברהם חותך שנאמר וכרות עמו הברית שהי' הקב"ה אוחז ואברהם חותך ע"ש ואפשר שזה רמוז בתורה ואתנה בריתי ואל תירא אברהם ביני וביניך בינינ"ו זה תמול ודו"ק:
48
מ״טמט. אברהם אבינו ע"ה אעפ"י שלא נצטווה בפריעה הוא קיים מצות פריעה ע"ד כל המצוות שהיה מקיים אפי' עירובי תבשילין תוספות יבמות דף ע"א:
49
נ׳נ. אסתר המלכה שכינתא אסתירת לה מאחשורוש ויהיב לה שידה באתרא ואתהדרת היא בדרועיה דמרדכי ומרדכי דהוה ידע שם המפורש וע' לשון עבד כל דא בחכמתא רעיא מהימנא פ' תצא דף רע"ו ע"א. וכתב הרב זרע ברך ח"ג ברכות דלכן אמרה אסתר וכאשר אבדתי אבדתי דעד עתה היתה נותנת שידה במקומה ויען המלך לא היה מדבר אלא על ידי תורגמן לכך היתה יכולה ליתן חיצונית שהוא אינו מדבר עמה וממ"ש רז"ל שצריך אדם לספר עם אשתו שמא היא חיצונית וכמ"ש רעיא מהימנא שם נראה דלא ניתן רשות להחיצונית להחליף הקול כדמות אשתו בו בפרק. והשתא דאסתר הולכת להגיד כי היא בת מלכים ממשפחת שאול ואיש בושת ודאי ידבר עמה בעצמו שלא ע"י מתורגמן וא"כ בזמן היותו עמה ידבר לה והחיצונית אינה רשאה לשנות הקול ומוכרח שתהי' אסתר עצמה עמו ועל זה אמרה וכאשר אבדתי אבדתי ע"ש באורך וצ"ל דאסתר נתפחדה מזה אבל חסד עליון חופף עליה וניצולה ולא שלט בה אויב כמו שנראה מרעיא מהימנא שם:
ורבינו האר"י זצ"ל גילה דהשידה הזו היה הרע שבה והיה בה כח בחכמ' מרדכי ואסתר להפרידה. והוינן בה מאשר כתבו בשם רבינו האר"י דושתי צד הרע של אסתר וז"ש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה וכיצד יתקיימו שני כתובים הבאים. וניחא לנו בעניותנו דושתי חלק הרע וימש חשך. אך בחלק הטוב שהיא אסתר גם יש בו בחינת רע בטוב. וכפי רעיא מהימנא והאר"י זצ"ל שהיתה נותנת לו צד הרע שבה. נמצא אחשורוש דבקה ברעו"ת נפשו בתחילה הרע גמור של אסתר שהיא ושתי. ועד אחרן הרע שבטוב אסתר וז"ש יתן המלך לרעות"ה הטובה ממנה דגם באסתר גורם רע"ה לעצמו אך שרע שבטוב הוא יותר טוב מרע של ושתי והוא אומר הטובה ממנה דלגבי הרע של ושתי היא טובה אבל אינה טובה לגמרי כי הטוב של אסתר לא שלט בו ורמוז זה בכתוב הזה מאחר שאסתר ברוח הקדש נאמרה ודו"ק:
ורבינו האר"י זצ"ל גילה דהשידה הזו היה הרע שבה והיה בה כח בחכמ' מרדכי ואסתר להפרידה. והוינן בה מאשר כתבו בשם רבינו האר"י דושתי צד הרע של אסתר וז"ש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה וכיצד יתקיימו שני כתובים הבאים. וניחא לנו בעניותנו דושתי חלק הרע וימש חשך. אך בחלק הטוב שהיא אסתר גם יש בו בחינת רע בטוב. וכפי רעיא מהימנא והאר"י זצ"ל שהיתה נותנת לו צד הרע שבה. נמצא אחשורוש דבקה ברעו"ת נפשו בתחילה הרע גמור של אסתר שהיא ושתי. ועד אחרן הרע שבטוב אסתר וז"ש יתן המלך לרעות"ה הטובה ממנה דגם באסתר גורם רע"ה לעצמו אך שרע שבטוב הוא יותר טוב מרע של ושתי והוא אומר הטובה ממנה דלגבי הרע של ושתי היא טובה אבל אינה טובה לגמרי כי הטוב של אסתר לא שלט בו ורמוז זה בכתוב הזה מאחר שאסתר ברוח הקדש נאמרה ודו"ק:
50
נ״אנא. אשר אמרו בשם האריז"ל כי אשר עומד בפתח גיהנם וכל מי שהוא יודע משנה הוא מצילו וזהו מאשר שמנה לחמו שמנה אותיות משנה. כך כתב מורינו הרב חזון נחום בהקדמתו משם ס' מדרש תלפיות:
51
נ״בב"ן. אשר כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפרו לאחיו ונזפוהו וכשהודה ראובן התירוהו. ספרי פ' וזאת הברכה. ושם נאמר שאשר הליץ בעד לוי כי לו יאתה שירות הלויה. ע"ש ובס' הקטן פני דוד שם פ' הברכה הבאתי גירסת ראב"ן ורבינו הרקח ומ"ש הם ז"ל בפירוש הספרי הלז:
52
נ״גג"ן. אביגיל היא רוח יעקב אבינו ע"ה דיהיב ללאה ולפי שעבד יעקב ללבן בא ההוא רוחא דיליה דיהיב בלאה באביגיל ונשאת ללבן הוא נבל לעבוד אותו. ודוד הע"ה גלגול אדה"ר הוצרך להוציא מנבל טיפה זו שעדיין היתה ביד הנחש ולכן דוד הוצרך לעשות כיעקב ללבן לשמור צאן נבל ואח"ך לקח אביגיל לאשה וזהו שאמרה אביגיל לדוד אשר הביא שפחתך לאדוני בלשון זכר ולא אמרה הביאה לרמוז כי שרשה זכר ולא נקבה ולכן נכתב אביגל פעם אחת חסר יו"ד לרמוז שנמשכת מיעקב אבינו ע"ה שעשה הגל עם לבן וזהו אביגל. רבינו האר"י בסוף שער הגלגולים שסידר מהר"ש ויטאל ז"ל.
53
נ״דנד. אכילה אל יחשוב האדם שהקב"ה רוצה שיאכל האדם בעה"ז להנאת גופו ולמלאות כריסו אלא הוא לתקן כי בזמן שאדם הראשון עירב טוב ורע נתקלקל הכל אפי' האבנים והצומח וזה העירוב הוא שמניצוצות הקדושה נתערב הכל בעולם אפי' בדומם כמ"ש ארורה האדמה בעבורך ולכן סידר הקב"ה בעולמו שמן הדומם יצא צומח ומן הצומח יתקיים הבעל חי וכו' וכמה טורח יש בדגן עד שיהיה ראוי למאכל אדם כמו שהנפש תעבור בגיהנם כמה עונשים משונים זו מזו אחר יציאת הנפש מהגוף עד שיעלה למעלה ויהיה ראוי לידבק בשכינה ממש וכו' וג"כ אכילת הצומח התדבקות לגופו וקודם שיבא לגדר הזה כמה הם העונשים שיש לצומח כי הקצירה כמו המיתה ואח"כ העימור והדישה והברירה והטחינה וההרקדה והלישה והאפיה בתנור ושוה לגיהנם ואח"כ האכילה שהיא ההתדמות לאוכל ע"י ברכת המוציא סיבה אחרונה ליציאת הנצוץ להתדמות האדם רבינו האר"י בספר הגלגולים פ' ל"ח ע"ש באריכות:
54
נ״הנה. אסתר המלכה היא בחי' מ' כי כן מילוי אדני גי' תרע"א ובהסיר העשר אותיות שרשיות נשאר תרס"א היא אסתר גורי האר"י זצ"ל וכתבנו בעניותנו בדרושים מיסוד רז"ל וחכמי המדע דבזכות דוד הע"ה ניצולו מהמן הרע וא"ש כי בחי' דוד מ' ומטו אהדדי עם אסתר המלכ"ה. ודוד גימט' זהב וכן מ' רומזת לזהב ואפ' דבזכות דוד ואסתר אשר בחי' זהב טח מראות המן עיניו ולא נתן זהב במחיר ישראל אלא כסף שאמר המגיד והביאו שכחת לקט ערך גלות אלמלא המן נתן זהב ולא כסף לא היה ח"ו תקומה לישראל כי זהב הוא מצד הדין וכל מאי דאתעביד על ידי כסף הוא מצד חסד ויש תקנה אבל זהב אדום דין ומצד הדין אין לו תקנה. והאריך הרב עמודיה שבע' בס' קרבן שבת פ' עשירי לפרש ענינים מתוקים בהקדמה זו וגם אני בעניי הארכתי ע"פ הקדמה זו בקונט' כסא דוד דרוש הששי ושם ביארת"י הקדש ע"פ מאמרי רז"ל והמפרשים הקדמונים דהמן בחר לתת זהב שהוא גימט' דוד שלא תגן עליהם זכות דוד הע"ה שהוא גימט' זהב. ודא תברתיה דע"י שנתן כסף ניצולו ע"ש באריכות:
55
נ״ונו. ארח חיים דע כשהאדם נפטר המלאכים המלוים לאדם מניחין הנשמה במקום שיש ל"ב אלף רבבות נתיבות וכלם נקראים מוקשי מות דרכי שאול ובכל נתיב אש אוכלה ויש שם מזיק דמות כלב וכשהנפש רוצה לכנס לאיזה נתיב הכלב צועק ומלאכי חבלה והמזיקין באין ותופסין הנפש וקולעים אותה לגיהנם ודוד הע"ה אמר על זה הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי ובין אותם הדרכים יש דרך אחד ששמו ארח חיים שנאמר ארח חיים למעלה למשכיל והוא גם כן חשך בתחלתו ואח"כ כלו אור שנאמר וארח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום וכל שאר נתיבות חוץ מזה תחלתן וסופן אש אוכלה וחשך ואפלה וכלם הולכים עד גיהנם מדרש רז"ל הביאו רבינו מהרח"ו זלה"ה בכתיבת ידו יד הקדש:
56
נ״זז"ן. אכילה דע כי ביום ברוא אלהים אדם על הארץ בחינת אדם היה מבורר. ואדה"ר ע"י תפלתו בירר חלק החי וזהו שקרא להם שמות. אבל חלקי צומח ודומם לא נתקנו ולא בירר אדה"ר כל הצריך להם. וזהו טעם שלא הותר אכילת בשר לאדה"ר כי האכילה הוא לברר והבע"ח כבר היו מבוררים רק הצומח הותר באכילה לבררו ואחר שחטא אדה"ר חזרו כל הבחי' להתקלקל ובחינת נשמות ב"א ובחי' נפשות אשר היו מבוררים ירדו וחזרו בעמקי הקלי' טוב ורע ועד נח לא היה כח לברר הבע"ח ע"י האכילה ובבא נח ובניו הותרו לאכול בשר כי היה להם כח וע"י יוכלו להתברר והצדיקים יכולים לברר מכל הבחינות ואפי' מדומם להעלותו לבחינת אדם והרשעים אדרבא מקלקלים ומה שהוא בחינת אדם מורידין אותו עד הדומם על ידי מעשיהם הרעים. ויש רשעים שיתגלגלו בבע"ח ויש בצומח ויש בדומם בסוד כי אבן מקיר תזעק. וצריך לכוין באכילה לברר הסיגים שבמאכל ההוא. והב' לתקן הנפשות המגוגלות. ואם יהיה האוכל צדיק אפשר לתקן המגולגלים ואם יהיה רשע אדרבא פוגם נפש המגולגל ולפעמים יתגבר עליו ויחטיאהו. וזה שלפעמים יבא האדם לידי עבירה חמורה והוא סיבת נפש המגולגל שנכנס בו ומחטיאו לפי רשעותו. רבינו האר"י זצ"ל בשער המצות פ' עקב וזה תורף דבריו ע"ש באריכות:
57
נ״חח"ן. אכילה שאינה סעודת מצוה בחול מה שאוכל יותר מצרכו ומתענג הוא הולך לסט"א זהר הקדוש ורבינו האר"י זצ"ל.
58
נ״טנט. אכילה לא נתקבצו בני אדם למיתה ואין כל בריה יורדת לידי צער אלא מתוך אכילה ושתיה ושמחה שאדם אוכל ושותה ומשמח וכו' סדר אליהו זוטא פ"ב מאמר ארוך ע"ש.
59
ס׳ס. אברי הנשמה נתונים בתוך אברי הגוף ואם יעבור עבירה בעין להסתכל בדבר איסור יסתם עין הנשמה ונתכסה בקליפה ואינו רואה הרוחניות ואינו רואה סודות התורה והספר לפניו וכן האזן יתחרש אזן הרוחני ולא ישמע הדברים רוחנים וז"ש אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם לעצמכם שלא תהיו כמו הצלם שעינים להם ולא יראו מז"ה חס"ל עין הקורא נהר ס"ח עש"ב.
60
ס״אסא. אליהו הנביא זכור לטוב כתוב בסוף האדרא רבא קדישא דלא נמצא כי שלחו הקב"ה לעשות נס לרב המנונא סבא. וכתב הרב המקובל מהר"י צמח ז"ל דאע"ג דהוא נמצא בכל המילות אשר בכל ישראל המפוזרים בד' כנפות הארץ מ"מ שם בברית מילה שולח ניצוץ א' לכל מילה. אמנם באדרא ולעשות נס לרב המנונא היה צריך להיות בכל בחינותיו ולכן היה עם רב המנונא ולא בא לאדרא עכ"ד וזה מעין דוגמא למה שכתבתי בעניותי לתרץ קו' הראשונים דמאחר דאליהו זכור לטוב הוה שכיח במתיבתא דרבנן אמאי נשארו הבעיות בתיק"ו ולא פשיט להו ואתנח לן דאשר נמצא עם האמוראים לא היה בכל בחינותיו אך לעת"ל יבא בכל בחינותיו ויתרץ ויפשוט הכל. כמ"ש בעניותי לעיל אות ל' ועמ"ש מז"ה בחס"ל עין יעקב נהר נ"ו וע"פ האמור יובן נמי מ"ש פ' הפועלים דף פ"ה דא"ל רבי לאליהו זכור לטוב מ"ט נגה ליה למר א"ל אדאוקימנא לאברהם וכו' והרי הוא כמבוא"ר.
ובענין מה שברח אליהו זכור לטוב מאיזבל כתבתי בעניותי בקונט' צוארי שלל בהפטרת פנחס ע"ש באורך. ועתה ראיתי מ"ש בזהר הקדוש ח"א דף ר"ט שכיונתי קצת אודה ה' מאוד ומ"ש עוד שם בצוארי שלל א"ש ההי"ב:
ובענין מה שברח אליהו זכור לטוב מאיזבל כתבתי בעניותי בקונט' צוארי שלל בהפטרת פנחס ע"ש באורך. ועתה ראיתי מ"ש בזהר הקדוש ח"א דף ר"ט שכיונתי קצת אודה ה' מאוד ומ"ש עוד שם בצוארי שלל א"ש ההי"ב:
61
ס״בסב אדם הראשון קרא שמות ובאותה שעה גזר שור יהיה מלך בבהמה. אריה בחיה נשר בעופות. והיה דורש השמות שור לשון אשורנו שהוא רואה לעולם בעול והוא נאה למלכות שהוא גדול משאר בהמות על כן נזכר בתורה בראשונה שור שה כשבים. אריה כל הרואה אותו מיד יראה נופלת בלבו. ומנהגו כל מקום שיראה שילכו שם בהמות ילך בהשכמה ויקיף בזנבו בתוך העפר שבשדה וכל בהמה שתכנס שם בתוך העיגול לא תצא עד שיקח חלקו וזהו שכתוב ומצודו עלי הקיף נשר בעופות לכך הזכירו בתורה תחלה בעופות טמאים לשון אשורנו שרואה למרחוק וגם שנושר הנוצה שלו שנאמר תתחדש כנשר נעוריכי והוא מלך בעופות וזהו שנרמז באיוב אם על פיך יגבי' נשר ס"ת מלך רבינו אליעזר מגרמיזא בפירושו עה"ת כ"י.
ואני הצעיר ראיתי לאחד מהטבעיים מבני בריתנו שכתב בכ"י טעם לשמות כמה חיות ובהמות ושרצים שעל ענינם ומהותם קראו בשמותם. ושם כתב ממיני נחשים שיש בהודו ובאמריקה בשינוים רבים. וחכמת אדה"ר לא לבד שכיוין בשמות לכל טעמים האמיתיים שיש בשמות. אלא שידע שרשם ואחיזתם למעלה הן הטהורים הן שאינם טהורים ולפיהן אחיזתם ובחינתם ויניקתם למעלה הכי קרא שם לכל א' מה שלא ידעו המלאכים וכמו שכתבתי בעניותי במקומו.
נשמט אות מדבר על אויר. ונכלל לקמן במערכת תי"ו גבי תורה אות י"א:
ואני הצעיר ראיתי לאחד מהטבעיים מבני בריתנו שכתב בכ"י טעם לשמות כמה חיות ובהמות ושרצים שעל ענינם ומהותם קראו בשמותם. ושם כתב ממיני נחשים שיש בהודו ובאמריקה בשינוים רבים. וחכמת אדה"ר לא לבד שכיוין בשמות לכל טעמים האמיתיים שיש בשמות. אלא שידע שרשם ואחיזתם למעלה הן הטהורים הן שאינם טהורים ולפיהן אחיזתם ובחינתם ויניקתם למעלה הכי קרא שם לכל א' מה שלא ידעו המלאכים וכמו שכתבתי בעניותי במקומו.
נשמט אות מדבר על אויר. ונכלל לקמן במערכת תי"ו גבי תורה אות י"א:
62