מדבר קדמות, מערכת כMidbar Kedemot, Letter Kaf
א׳א. כליות יועצות במראה אשר חידשו הנקרא טי"ל איסקופי"ו אמרו חכמי הנתוח הנקראים נאטומיסטאס כי נראים ורדים דקים מאד הרבה מחוט השערה ובהם רואים שיש קנים חלוקים דקים מאד מאד מן הכליות למוח ובמוח בתים קטנים רבים ומהלב נשפע רוח חכמה לכליות ועולה למוח אלו דבריהם וז"ש כליות יועצות שמכינות החכמה מהלב ועולה למוח. ואתיא כי הא דאמור רבנן כליותיו של אברהם אבינו ע"ה נובעות חכמה שהיה השפע הבא מן הלב לכליות נובע כנהר שאינו פוסק:
1
ב׳ב. כוכבים רז"ל אמרו פ' אלו עוברין לא מצא בת ת"ח ישא בת גבאי צדקה לא מצא ישא בת מלמדי תנוקות וכתבו התוס' והא דאמרינן והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע אלו גבאי צדקה ומצדיקי הרבים כככבים אלו מלמדי תנוקות צ"ל דזהר הרקיע עדיף מזהר הככבים וכתב הר"ן בחידושיו והיה זה זר אצלי כמה שנים עד שראיתי בחכמת תכונת הגלגלים שהדבר כן שהככבים מקבלים אורם מאור השמש ולפי שהרקיע גוף דק ובהיר מאד אינו מקבל אורה ממנו אבל הירח והכוכבים מתוך שהם גופים עבים מקבלים כמו שאנו רואים שאור השמש ניכר יותר באבנים ובארץ ממה שניכר במים ובאויר ונתבאר שם הענין בדבר שאין בו ספק וכתבתי זה להודיע שדבר ה' בפיהם ז"ל אמת:
2
ג׳ג. כבוד אב ואם קי"ל דאב שמחל על כבודו כבודו מחול אמנם בס' חסידים סי' תקע"ג כתב דהגם שאביו מחל נענש בדיני שמים. ורבינו האר"י זצ"ל כתב דכשהצדיקים בג"ע כשרוצים להעלותם מעלה יותר מדקדקים על מה שעשו בקטנותם בני ז' או ח' שנים לאביהם ולאמם:
3
ד׳ד. כבוד אב ואם אם הם רשעים איכא פלוגתא בין הרמב"ם והטור אי הבן חייב לכבדם או פטור ולכל הדברות לצערו ולזלזלו נראה דאסור והט אזנך ושמע מה שאמרו בזהר הקדוש ח"א סוף דף קס"ד דרחל אמנו ע"ה נענשה על אשר ציערה לאביה בענין התרפים אף שנתכוונה להפרישו מע"ז ולכן מתה ולא זכתה לגדל לבנימין ע"ש והוא פלא.
ולכאורה קשה ממ"ש גבי חזקיה הע"ה שגרר עצמות אביו וכו' והודו לו ובספרי הקטן פתח עינים על קמא דף צ"ד תירצתי בזה דמ"ש בזהר הוא כשהאב בחיים ברם לאחר מיתה שרי שיהיה לו כפרה כמו שעשה חזקיה ע"ה ואוסיף נפך קצת דמלבד חילוק הפשוט בין כשהוא בחיים לאחר מיתה עוד בה דאחז כשנפטר כבר ראה וידע האמת שחטאתיו היו בעוכרי נפשו ואז יש לו נחת רוח מאד שחזקיהו יעשה טצדקי שיתכפר לו וניחא ליה טובא בזלזול שעשה לו ולכך יפה עשה חזקיהו המלך ע"ה והודו לו חכמים כי אביו עצמו רצונו בכך ועמ"ש אני בעניי בקונטרס שומר הפתח על זה ודו"ק היטב.
ולכאורה קשה ממ"ש גבי חזקיה הע"ה שגרר עצמות אביו וכו' והודו לו ובספרי הקטן פתח עינים על קמא דף צ"ד תירצתי בזה דמ"ש בזהר הוא כשהאב בחיים ברם לאחר מיתה שרי שיהיה לו כפרה כמו שעשה חזקיה ע"ה ואוסיף נפך קצת דמלבד חילוק הפשוט בין כשהוא בחיים לאחר מיתה עוד בה דאחז כשנפטר כבר ראה וידע האמת שחטאתיו היו בעוכרי נפשו ואז יש לו נחת רוח מאד שחזקיהו יעשה טצדקי שיתכפר לו וניחא ליה טובא בזלזול שעשה לו ולכך יפה עשה חזקיהו המלך ע"ה והודו לו חכמים כי אביו עצמו רצונו בכך ועמ"ש אני בעניי בקונטרס שומר הפתח על זה ודו"ק היטב.
4
ה׳ה. כבוד אב ואם דקי"ל דאם מחלו כבודם מחול כתב הריב"ש סי' ר"ך בשם הראב"ד ז"ל דכבודו מחול אמרו אבל בזיונו אינו מחול. ואני בעניי חקרתי בדרושים כי מרבית מהמפרשים כתבו דישראל להם נאה התשובה דאב שמחל על כבודו כבודו מחול ויש לנו דין בנים וא"כ אם חטא ישראל בחטאים שהם זלזול ח"ו כהנהו דפ' חלק דנאמר עליהם כי דבר ה' בזה וכן הני דבזהר הקדוש אמרו דעבדין קלנא לשכינתא השתא נפל פיתא בבירא דאין בזיונו מחול. עפ"י הקדמה זו פירשתי בס' הקטן מחזיק ברכה א"ח סי' קט"ו פי' ברכת סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו ע"ש אחר שנדפס קונטרס מדבר קדמות הן עתה נשאתי את עיני קדמה מזרח"ה השמש יצא על הארץ ס' שלמי צבור לרבי"ן חסידא הרב המפורסם עיר וקדיש מהר"י אלגאזי זלה"ה אנא חזיתה ביד צומ"ר לדרכו היה מהלך ובידו רצפה הס' הנז' ובתורת שאלה בא לידי ואחזה אנכי לרחימתין עזיזא הרב החסיד כמהר"ר אברהם חייון נר"ו הוסיף תוספת טובה בארש טובה ורחבה האי תור"ה לשלמ"א תורת השלמים ומידי עוברי צופה הייתי להרב המגיה הא"ח הא"ח ראתה עינינו שהביא בדף קכ"ד מ"ש בעניותי בס' ברכי יוסף ומחב"ר והוא עורר את חנית"ו וכתב וז"ל ודברים אלו באו סתומים ולא יכולתי להולמם שהרי מעיקרא באו דבריו על הברכים לענין חקירת הטור דאמאי בהני תרי ברכי דרבנן תקנו ז"ל לומר אבינו וכו' ודרוש דרש והנה צור"ף הזכרת האב וכו' דתשובה וסליחה וכו' מדין אב דכבודו מחול ועל זה היתה חקירת חכם שהרי אומר מחול לנו מלכנו ומה תקן לזה דכל לגבי דידן כ"ע דיליה ומצי מחיל דאכתי הדרא קושיא לדוכתיא חקירת הטור דמה צורך הזכרת האב בהני ברכי טפי משאר ברכות גם מ"ש משם הפוסקים שאין האב יכול למחול על זלזולו ועפ"ז דרש דרש ופי' כונת הברכה דגבי אבינו מזכיר חטא דוקא לא פשע שהוא זלזול משא"כ במלכו' הזכיר פשע וכו' ולא ידעתי מנין לו לחלק בהכי וכו' דהא דכ"ע דיליה אימא דלא אהני אלא לחלק בין מלכותא דארעא למלכותא דרקיעא. ואולם האמת הוא דכל כי האי מילתא שאנו מתפללים ונפשנו לשאו"ל הגיע בריצוי ופיוס אפי' האב יכול למחול היכא דמפייסי ליה והפוסקים שזכר לא ידעתי מי הם כי לדעת הסמ"ג והטור ומרן אפילו בזיון וגדוף וחירוף יכול למחול אפילו דלא מפייסו ליה ואפילו לדעת הר"ן ספ"ק דר"ה והריב"ש הובא בכ"מ סוף ה' ת"ת והכנה"ג סימן רכ"ד וסימן של"ד דמחלק בין כבוד לביזוי מבואר דה"ד היכא דלא מפייסו ליה וכ"כ להדיא בס' דינא דחיי דף יו"ד מעתה האמת יורה דרכו שהתירוץ הנכון הוא מ"ש הטור ז"ל עכ"ל:
והנה הגדתי היום שראיתי בספרים חדשים דרכו קסת"ם האריכו למענית"ם עמ"ש בספרי הקטנים ברכי יוסף ומחב"ר וכן בשאר קונטריסי. ומריש כי חזינא לרבנן כי שיח וכי שי"ג להם מסתכל הוית לדבריהם דרבנן ומכי חזיתנהו למקצת דבריהם כמעט שעברתי מהם כי לקוצר דעתי לא באו אל נכון. קסתי הוסג אחור ועלתה הסכמתי שלא לכתוב על דבריהם כי לא אלמן ישראל והאיכא ממעיינ"י הישועה בעיון ישר יחזו פנימו ויוכיחו בין שנינו:
ואולם האי גברא רבא בריתי היתה אתו החיים והשלום ומוחזקני בו גבר חכים ונהי"ר הדר לכל חסידיו את העוס"ק אשר עס"ק בתורה לשמה על כן המו מעי לו רח"ם ארחמנ"ו ואהיה שעשועים בדברי קדשו. בריש כל אתוון אמר מר כי דברי לא יכול להולמם. אני ענית"י מהו"ד תורתו יהלמנ"י צדיק דמ"ש ומה תקן וכו' דאכתי הדרא קושיא וכו' גם מ"ש וכו' ועפ"ז דרש דרש ופי' כונת הברכה וכו'. הנה מדבריו מוכח שהבין כי במחב"ר דוד בשתים כי תחילה יישבתי חקירת החכם דכ"ע דיליה ועל זה השיג דשבה והיתה חקירת הטור לאיתנה ומה תקנתי בזה. ואח"כ פירשתי הברכה במ"ש הפוסקים דאב שמחל על זלזולו אינו מחול ופירשתי הברכה וע"ז תמה כמה תמיהות. ואם זה כיוין עמו הסליחה דלא כתבתי לישוב חקירת החכם אלא ישוב אחד לבד עפ"י הפוסקים ותו לא וזה פשוט למסתכל בדברי וא"כ הא דכתב דמה תקנתי וחזרה חקירת הטור אין לו מקום דלפי דעתי הקצרה אנכי תקנתי ופירשתי הברכה דתואר אבינו מועיל לחטא ותואר מלכנו לפשע וכמו שהוא נר"ו כתב אח"כ:
ומה שהקשה דמנא לי לומר דהא דכ"ע דיליה אהני אפי' לזלזול. אומר אני דזה אינו צריך ראיה והדעת נותנת דכיון דכ"ע דיליה אין מי יאמר לו מה תעשה ועושה רצונו ויכול למחול אפי' זלזול. ויש ראיה על זה דהא בקדושין דף ל"ב אמר רב יוסף דרב שמחל על כבודו מחול דכתיב וה' הולך לפניהם יומם ודחי הכי השתא התם הקב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה מחיל ליה ליקריה. והרי אף כשעשו העגל לא סרו הענני כבוד וה' הולך לפניהם יומם וא"כ אף דח"ו זלזלו והיה רוצה לכלותם עכ"ז מחל ליקריה ומקרא מלא בנחמיה סי' ט' אף כי עשו להם עגל מסכה וכו' ויעשו נאצות גדולות וכו' את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחותם בהדרך וכו' וא"כ תפשוט דכ"ע דיליה אהני גם לזלזול. וכבר ידוע מ"ש בזהר הקדוש דאע"ג דיהושע לא חטא העדיו מיניה עדיו ומית דהעולם נדון אחר רובו וכו'. ומ"ש והפוסקים שזכר לא ידעתי מי הם. עמו הסליחה דהרי הוא נר"ו הזכירם תוך כדי דיבור הר"ן והריב"ש סי' ר"ך ושם כתב דהכי ס"ל להראב"ד וגם פוסק קדמון כ"י כתב כן בשם רב אחאי גאון. וכבר ידוע דלענין דרשא כל שיש סברא אחת בפוסקים לדעת זה יום יום ידרשו"ן בעלי הפרשי"ם ומאי קשיא ליה. ותו דאפי' לדעת הרמב"ם ודעמיה דוקא בצנעא יכול למחול אבל בפרהסיא אינו יכול למחול וא"כ יש מקום לחקירתנו אם עשה עון וזלזל באביו בפרהסיא אינו יכול למחול וה"ה אם עבר עבירה בפרהסיא כביכול מצד דין אב אינו יכול למחול ומ"ש דאפי' לדעת המחלק בין כבוד לביזוי ה"ד דלא מפייסו ליה וכו' עיין בשו"ת בית שלמה להרשב"ח י"ד סימן י"ב. ומטיבותיה דמר חקירתנו במקומה דהא דשרי למחול כי מפייסו ליה לאו מדין אב אלא דכך היא המדה דכי נכנע ומבקש מטו ומפייס בין הרב בין האב מוחלים. והנה כי אמרינן דגוים אין להם תשובה מטעם שאינם בנים גם כי יצומו ויכנעו ויעשו כתשובת נינוה אין תשובתם תשובה. אמנם ישראל כאשר יעשו תשובה וידוי חרטה תשובה מקובלת דהם בנים ואב שמחל על כבודו מחול. והשתא בבזיון בפרהסיא להרמב"ם ולהראב"ד אף בצנעא בטל דין אב וסגולה זו דאב שמחל כבודו מחול. והן לו יהי דהפושע שב בכל לבו בכל התנאים מדה"ד מקטרגת דלא יתקבל והרי הוא ככל הגוים דסגולת אב כבודו מחול אזדא לה ואיננה. והגם דבדיני אדם סגי בדאפייסו ואיפייס אבל החוטא לממ"ה הקב"ה יש מקום לומר דדינו כגוי וסגולת אב פקעה. ולזה ישבתי דטענת כ"ע דיליה אהניא לקבל ישראל בתשובה ומ"ש דהתירוץ הנכון כמ"ש הטור אני בעניותי אומר דהגם דרבינו הטור בכל מקום מוכת"ר מאה כתר"י. גם רבינו הטור ניחא ליה שיאמרו ישוב אחר דע' פנים לתורה. ובדרושים כתבנו בעניותנו דזה טעם ר' עקיבא שאמר אבינו מלכנו ונענה וזה שסידרו רז"ל בצלותא דריש שתא אם כבנים אם כעבדים וכיוצא ע"ש באורך ודו"ק היטב. וניחא לן בעניותין דאז התשו' מועלת מטעם אחר דהא דאמרינן דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול היינו במלך דעלמא אך כלפי שמיא מצי מחול דכ"ע דיליה כמ"ש פ"ק דקדושין. אלא דלגוים אין תשובתם תשו' דח"ו הם אינם מודים דכ"ע דיליה היא אבל ישראל קדושים מודים ויודעים דכ"ע דיליה ואז מלך שמחל על כבודו כבודו מחול וגם אם ח"ו זלזלו ובזה פירשתי בעניותי איזה ענינים בס"ד:
והנה הגדתי היום שראיתי בספרים חדשים דרכו קסת"ם האריכו למענית"ם עמ"ש בספרי הקטנים ברכי יוסף ומחב"ר וכן בשאר קונטריסי. ומריש כי חזינא לרבנן כי שיח וכי שי"ג להם מסתכל הוית לדבריהם דרבנן ומכי חזיתנהו למקצת דבריהם כמעט שעברתי מהם כי לקוצר דעתי לא באו אל נכון. קסתי הוסג אחור ועלתה הסכמתי שלא לכתוב על דבריהם כי לא אלמן ישראל והאיכא ממעיינ"י הישועה בעיון ישר יחזו פנימו ויוכיחו בין שנינו:
ואולם האי גברא רבא בריתי היתה אתו החיים והשלום ומוחזקני בו גבר חכים ונהי"ר הדר לכל חסידיו את העוס"ק אשר עס"ק בתורה לשמה על כן המו מעי לו רח"ם ארחמנ"ו ואהיה שעשועים בדברי קדשו. בריש כל אתוון אמר מר כי דברי לא יכול להולמם. אני ענית"י מהו"ד תורתו יהלמנ"י צדיק דמ"ש ומה תקן וכו' דאכתי הדרא קושיא וכו' גם מ"ש וכו' ועפ"ז דרש דרש ופי' כונת הברכה וכו'. הנה מדבריו מוכח שהבין כי במחב"ר דוד בשתים כי תחילה יישבתי חקירת החכם דכ"ע דיליה ועל זה השיג דשבה והיתה חקירת הטור לאיתנה ומה תקנתי בזה. ואח"כ פירשתי הברכה במ"ש הפוסקים דאב שמחל על זלזולו אינו מחול ופירשתי הברכה וע"ז תמה כמה תמיהות. ואם זה כיוין עמו הסליחה דלא כתבתי לישוב חקירת החכם אלא ישוב אחד לבד עפ"י הפוסקים ותו לא וזה פשוט למסתכל בדברי וא"כ הא דכתב דמה תקנתי וחזרה חקירת הטור אין לו מקום דלפי דעתי הקצרה אנכי תקנתי ופירשתי הברכה דתואר אבינו מועיל לחטא ותואר מלכנו לפשע וכמו שהוא נר"ו כתב אח"כ:
ומה שהקשה דמנא לי לומר דהא דכ"ע דיליה אהני אפי' לזלזול. אומר אני דזה אינו צריך ראיה והדעת נותנת דכיון דכ"ע דיליה אין מי יאמר לו מה תעשה ועושה רצונו ויכול למחול אפי' זלזול. ויש ראיה על זה דהא בקדושין דף ל"ב אמר רב יוסף דרב שמחל על כבודו מחול דכתיב וה' הולך לפניהם יומם ודחי הכי השתא התם הקב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה מחיל ליה ליקריה. והרי אף כשעשו העגל לא סרו הענני כבוד וה' הולך לפניהם יומם וא"כ אף דח"ו זלזלו והיה רוצה לכלותם עכ"ז מחל ליקריה ומקרא מלא בנחמיה סי' ט' אף כי עשו להם עגל מסכה וכו' ויעשו נאצות גדולות וכו' את עמוד הענן לא סר מעליהם ביומם להנחותם בהדרך וכו' וא"כ תפשוט דכ"ע דיליה אהני גם לזלזול. וכבר ידוע מ"ש בזהר הקדוש דאע"ג דיהושע לא חטא העדיו מיניה עדיו ומית דהעולם נדון אחר רובו וכו'. ומ"ש והפוסקים שזכר לא ידעתי מי הם. עמו הסליחה דהרי הוא נר"ו הזכירם תוך כדי דיבור הר"ן והריב"ש סי' ר"ך ושם כתב דהכי ס"ל להראב"ד וגם פוסק קדמון כ"י כתב כן בשם רב אחאי גאון. וכבר ידוע דלענין דרשא כל שיש סברא אחת בפוסקים לדעת זה יום יום ידרשו"ן בעלי הפרשי"ם ומאי קשיא ליה. ותו דאפי' לדעת הרמב"ם ודעמיה דוקא בצנעא יכול למחול אבל בפרהסיא אינו יכול למחול וא"כ יש מקום לחקירתנו אם עשה עון וזלזל באביו בפרהסיא אינו יכול למחול וה"ה אם עבר עבירה בפרהסיא כביכול מצד דין אב אינו יכול למחול ומ"ש דאפי' לדעת המחלק בין כבוד לביזוי ה"ד דלא מפייסו ליה וכו' עיין בשו"ת בית שלמה להרשב"ח י"ד סימן י"ב. ומטיבותיה דמר חקירתנו במקומה דהא דשרי למחול כי מפייסו ליה לאו מדין אב אלא דכך היא המדה דכי נכנע ומבקש מטו ומפייס בין הרב בין האב מוחלים. והנה כי אמרינן דגוים אין להם תשובה מטעם שאינם בנים גם כי יצומו ויכנעו ויעשו כתשובת נינוה אין תשובתם תשובה. אמנם ישראל כאשר יעשו תשובה וידוי חרטה תשובה מקובלת דהם בנים ואב שמחל על כבודו מחול. והשתא בבזיון בפרהסיא להרמב"ם ולהראב"ד אף בצנעא בטל דין אב וסגולה זו דאב שמחל כבודו מחול. והן לו יהי דהפושע שב בכל לבו בכל התנאים מדה"ד מקטרגת דלא יתקבל והרי הוא ככל הגוים דסגולת אב כבודו מחול אזדא לה ואיננה. והגם דבדיני אדם סגי בדאפייסו ואיפייס אבל החוטא לממ"ה הקב"ה יש מקום לומר דדינו כגוי וסגולת אב פקעה. ולזה ישבתי דטענת כ"ע דיליה אהניא לקבל ישראל בתשובה ומ"ש דהתירוץ הנכון כמ"ש הטור אני בעניותי אומר דהגם דרבינו הטור בכל מקום מוכת"ר מאה כתר"י. גם רבינו הטור ניחא ליה שיאמרו ישוב אחר דע' פנים לתורה. ובדרושים כתבנו בעניותנו דזה טעם ר' עקיבא שאמר אבינו מלכנו ונענה וזה שסידרו רז"ל בצלותא דריש שתא אם כבנים אם כעבדים וכיוצא ע"ש באורך ודו"ק היטב. וניחא לן בעניותין דאז התשו' מועלת מטעם אחר דהא דאמרינן דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול היינו במלך דעלמא אך כלפי שמיא מצי מחול דכ"ע דיליה כמ"ש פ"ק דקדושין. אלא דלגוים אין תשובתם תשו' דח"ו הם אינם מודים דכ"ע דיליה היא אבל ישראל קדושים מודים ויודעים דכ"ע דיליה ואז מלך שמחל על כבודו כבודו מחול וגם אם ח"ו זלזלו ובזה פירשתי בעניותי איזה ענינים בס"ד:
5
ו׳ו. כפרה אני בעניי בדרושים כתבתי דהרמב"ם פסק פ"י דשגגות דהבעל חייב בקרבנות אשתו וכלפי מה שהכתובים ורז"ל מדמים לישראל עם הקב"ה כדין אשה ובעלה. א"כ כביכול הוא חייב בקרבנותנו ובכל שהוא לכפרתנו. והגם דכתבו התוס' דהבעל אינו חייב בנדרים ונדבות של אשתו שאם יקניטנה תדור הרבה וכו' הא לא שייך כלפי מעלה וכ"י חייב גם בנדרינו ונדבותנו וזה א' מהטעמים שאנו מקריבין קרבנות ולה' הארץ ומלואה כי כמה מילי לא תקנו ברכה כדי שנאמר כדר' לוי כאן לאחר ברכה. והגם שיש לתרץ בזה איזה תירוצים לפי דרכנו ניחא טובא דהגם דאלו קרבנות לא לנו כי אם לה' מ"מ ממנו נקח כי כ"י הוא חייב בכפרתנו ומזה יש להוליד ציצים ופרחים כאשר עיניך תחזינה בס' הקטן ראש דוד פ' ויקרא ומקומות אחרים:
6
ז׳ז. כל המצר לישראל נעשה ראש כתבו משם הרב הגדול מהר"ש אלגאזי זלה"ה דכשהוא ראש ניטלה הבחירה ממנו דכתיב לב מלך ביד ה' וזו היא לטובת ישראל שלא יוכל להרע דלב מלך ביד ה' ובדרושים בעניותנו כתבנו בזה.
7
ח׳ח. כפרה ה' מכפר על המחשבה וסגי בחרטה בלב ויחר"ט חרט"ה גדולה. אך אם חטא בדבור מוחל אדני וצריך קול וז"ש ממעמקים קראתיך ה' מעומק הלב אדנ"י שמעה בקולי. הרב יערות דבש ח"א דף מ"ג ע"א.
8
ט׳ט. כילי מי שהוא כילי בחכמתו או במעותיו בא בגלגול אשה. ונמצא דהכיליות גורם שיטמא בנדה שהיא טומאה חמורה ומברך שלא עשאני אשה ובמעשיו שעושה גורם שיהיה אשה. ואשה נדיבה היתה גלגול כילי ובאה לתקן ויולדת בזכות בעלה שנתלבשו בה ניצוצי נקבה. מעיל צדקה סי' תתשצ"ח.
9
י׳יוד. כרוז מכריזין בשמים פ' עבר עבירה ובעבור זה הכרוז נטמא המקום ומטבילין המקום לנקותו מקול הכרוז ההוא. הרב קב הישר פ"א:
10
י״איא. כונה הדבר ידוע כי הכונה התמימה בעבודת ה' אין למעלה הימנה וה' יראה ללבב הלא תראה בנות לוט שאמרו רז"ל שסברו שנאבד כל העולם כמו המבול ולא נשאר כי אם הן ואביהן ומ"ה נזקקו לו והגם שטעו טעות גמור כי לא נאבדו כי אם סדום ובנותיה וכל העולם בהשקט. מ"מ ה' ראה טוב לבם שנתכונו לדבר מצוה ויצאו משם חמדת ישראל עובד ישי דוד שלמה וכל מלכי ישראל עד מלך המשיח. ולפי שכונתם לטובה לכן נקבות מואביות ועמוניות מותרות. ומכאן נראה בעין תוקף מעלת המחשבה והכונה טובה:
וגדול אחד כתב דר' חייא היה לובש תפילין תפורין בפשתן כסברתו במכות דף י"א וההלכה להפך וכי ס"ד שלא הי"ל לר' חייא שכר מצות תפילין ח"ו אלא לפי כונתו גמולו ישלם לו עכ"ד:
אמנם חזה הוית בחידושי הריטב"א למכות שנדפסו מקרוב שכתב שם דגירסת תפלי טעות דליכא מ"ד הכי אלא ספרי גרסינין והוא ס"ת וגם ל"ג דבי חביבי שהוא ר' חייא ע"ש. והרב המקובל כמהר"ר מרדכי אצבאן ז"ל הזהיר מאד על הכונה בהקדמת ספרו הנעים זובח תודה וכתב שהאריך בספריו בזה ורק הזכיר שם ראיה אחת מהירושלמי דתעניות פ"ג לוי בר סיסי באו גיסות לעירו נטל ס"ת ועלה לגג אמר רבש"ע אין בטלית חדא מילה מס"ת יעלון ואי לא יזלון. מיד אזלו. תלמידיה עבד כן יבשה ידיה ואזלו תלמיד תלמידיה עבד כן לא יבשת ידיה ולא אזלי. ובודאי שכלם אמת יהגה חיכם שלא ביטלו שום דבר אך בחלקו"ת שאין מקיימי המצות שוין והכל תלוי בכונת עשיית המצות בלב שלם וחשיקה והתלהבות ע"ש באורך:
וגדול אחד כתב דר' חייא היה לובש תפילין תפורין בפשתן כסברתו במכות דף י"א וההלכה להפך וכי ס"ד שלא הי"ל לר' חייא שכר מצות תפילין ח"ו אלא לפי כונתו גמולו ישלם לו עכ"ד:
אמנם חזה הוית בחידושי הריטב"א למכות שנדפסו מקרוב שכתב שם דגירסת תפלי טעות דליכא מ"ד הכי אלא ספרי גרסינין והוא ס"ת וגם ל"ג דבי חביבי שהוא ר' חייא ע"ש. והרב המקובל כמהר"ר מרדכי אצבאן ז"ל הזהיר מאד על הכונה בהקדמת ספרו הנעים זובח תודה וכתב שהאריך בספריו בזה ורק הזכיר שם ראיה אחת מהירושלמי דתעניות פ"ג לוי בר סיסי באו גיסות לעירו נטל ס"ת ועלה לגג אמר רבש"ע אין בטלית חדא מילה מס"ת יעלון ואי לא יזלון. מיד אזלו. תלמידיה עבד כן יבשה ידיה ואזלו תלמיד תלמידיה עבד כן לא יבשת ידיה ולא אזלי. ובודאי שכלם אמת יהגה חיכם שלא ביטלו שום דבר אך בחלקו"ת שאין מקיימי המצות שוין והכל תלוי בכונת עשיית המצות בלב שלם וחשיקה והתלהבות ע"ש באורך:
11
י״ביב. כת"ם פז בגימ' סרניק"ם ובאותו שם נגלה הקב"ה על האדם בשעת פטירתו צדיקים רואים אותו ומשלימין לו נפשם ומשתחוים לו שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר רשעים רואים אותו וחורקים שיניהו. שנאמר רשע ראה וכעס שיניו יחרוק ונמס וז"ש סר צלם מעליהם גימט' סרניק"ם עליהם. רבינו אפרים בפרישתו על התורה כ"י פ' תרומה:
12
י״גיג. כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה הכונה כי האשה עינה צרה באורחים ואם עיניה יפות כלומר שהיא עין טובה והיא עלתה על מדות הנשים שיש לה נדיבות א"כ אין כל גופה צריכה בדיקה כי אפי' במה שהנשים מדתן צרות עין היא פירשה ממדתן והיא טובת עין כ"ש בשאר מדות טובות שודאי יהיו לה כמד' חברותיה נשים צדקניות הרב כלי יקר פ' חיי שרה:
13
י״דיד. כהנים כתב רבינו האר"י זצ"ל דלעתיד לבא הכהנים יהיו לויים. והלויים יהיו כהנים והאריך בסודן של דברים:
14
ט״וטו. כפוי טובה. אמרו רז"ל כל הכופה בטובתו של חבירו כאלו כופה בטובתו של מקום. ראה זה חדש כתוב למ"ר רבינו יוסף הלוי אבן מיגאש ז"ל הובא בשיטה מקובצת קמא עמ"ש פ' החובל בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי בי' קלא ושם נאמר שרבינו הגדול רבו הרי"ף חלה ונכנס אצל אדם אחד במרחץ שהיה לו בביתו ונהנה מהמרחץ וזימן אותו בעל המרחץ שישב אצלו עד שיבריא וכיבד אותו הרבה ועשה עמו טובה והבריא ובמשך הזמן מטה ידי האיש ההוא וירד מנכסיו ונשבר בערבונות עד שהוצרך לשום המרחץ ולמוכרו לבע"ח ואמר הרי"ף לא אורה ולא אדון במרחץ ההוא לא במכר ולא בשומא ולא בשום דבר לפי שנהניתי ממנו. ואם היה זה בדומם שאין לו הרגשה ק"ו לבני אדם המרגישים בהיזק ותועלת וכו' עיין שם באורך:
ואמרו רז"ל בשמות רבה פרשה ד' מי שהוא פותח פתח לחבירו נפשו חייב לו וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל הצרפית האלמנה מת בנה התחיל מתחנן ואומר הגם על האלמנה וכו' ולא עוד אלא שכל הפותח פתח לחבירו חייב בכבודו ויותר מאביו ואמו אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו הי"ל לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כמו שהחיה את בן הצרפית אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו. ומה שיש לדקדק במאמר זה תריץ יתיב הרב מהר"ר זלמן ז"ל בהקדמתו לס' ים של שלמה יבמות ע"ש. ואמרו במדבר רבה פ' מטות ראוי היה למשה שינקום ממדין אלא שנתגדל שם. וכן אמרו רז"ל שהיאור והעפר לא לקו ע"י משה רבינו ע"ה שהגינו עליו ומזה למד הרי"ף לחוש על הדומם כמדובר. ואמרו בזהר הקדוש פ' שמות דף כ"א ע"א כהן מדין ר' תנחום אמר אע"ג שהיה עובד ע"ז בשביל שעשה עמו חסד היה רועה צאנו כדין וכשורה במרעה טוב שמן ודשן:
ושמעתי מגבר דחיל חטאין חזרן במצות ירא ה' זלה"ה ששאלו לו היכן נמצא בתורה עונש כפוי טובה והשיב שאדום עמון ומואב הורישם ה' קני וקנזי וקדמוני. ואדום אמר לא תעבור בי פן בחרב וכו' אף שא"ל אוכל בכסף תשבירני וכו' ולא רצה ועכ"ז לא הקפיד עליו ה' אך על עמון ומואב הקפיד דכתיב ע"ד אשר לא קדמו וכו' מאחר שהיה כפוי טובה שאברהם שם נפשו בכפו להציל לוט וז"ש ע"ד אשר לא קדמו וכו' זה דוקא יספיק לענשם משום שהיו כפויי טובה. ולסניף אמר ואשר שכר וכו' אבל עיקר הטעם הקדמי' ברישא ע"ד אשר לא קדמו שהיו כפויי טובה ע"כ דבריו הגם שיש להשיב עליהם. וזה כתבתי שלא להיות כפוי טובה שבעת צערו ודחקו ומכאוביו הפליא חסדו לי לכן לזכותו כתבתי זה וכבר לימדנו הרב פנים מאירות ורבינו יהודה החסיד דאין צריך להזכיר שמו כי הוא יתברך יודע כל נסתרות ושפתותיו דובבות והשיב לאדם כפעלו כעל גמולות כעל ישלם. והרב של"ה פ' ויחי כתב שיוסף הצדיק ע"ה הניח אדמת הכומרים להם שלא להיות כפוי טובה על שדברו טוב כשהעלילה עליו אדונתו ואפי' שהיו כומרים לע"ז ע"ש. ומצאתי במפרש דברי הימים ב' סי' כ"ד גבי זבד בן שמע' העמונית ויהוזבד בן שמרי' המואבי' שהרגו ליואש שנכתב מי היו לומר יבואו בני כפויי טובה שכפו בטובתו של אברהם אע"ה שנלחם עם המלכים להציל לוט והם שכרו לבלעם לקלל בניו ויפרע מיואש שכפה טובתו של יהוידע והרג את זכריה בנו עכ"ד ודו"ק היטב ועיין מה שכתבתי בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דף מ"ו ע"ב בס"ד. וכתב בס' החסידים סי' קפ"ה הכפוי טובה ממהרים ליפרע ממנו כנבל שהיה כפוי טובה לדוד ע"ש:
וכתב עוד בספר חסידים סי' תרס"ה וז"ל אין מדה רעה כמו הכפוי טובה אפי' נגד הבהמה אמרה תורה אל תהי כפוי טובה שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וכו' כתיב לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם ודוד דרש שלום חנון בן נחש מפני אביו עכ"ל ופירש המפרש וז"ל ר"ל שלא יהיה כפוי טובה כדכתיב ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה וכו' עכ"ל ונראה דדעת ס' חסידים כדעת רבינו אליעזר ממיץ בס' יריאים סי' רצ"ו שכתב דהגם דעמון ומואב כתיב בהו לא תדרוש שלומם מ"מ תשלומי ש' מותר כההיא דדוד וכו' ומרן בכ"מ פ"ו דמלכים הביא דברי הרא"ם וכתב ויש לתמוה עליו שאמרו חז"ל במדרש. ושיירי הלשון נשמט אבל הדבר ברור דכונת מרן להקשות על רבינו מהר"א ממיץ מהמדרש במדבר רבה ריש פ' פנחס דאמרו שם וז"ל את מוצא במי שבא עליהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון ומלחמות איזה זה דוד ויאמר דוד אעשה חסד וכו' א"ל הקב"ה אתה תעבור על דברי אני כתבתי לא תדרוש וכו' ואתה עושה עמם ג"ח וכו' ע"ש וזה הפך הרא"ם וזה כונת מרן וכ"כ הרב דת ודין פ' שלח והשתא יקשה גם על ס' חסידים שהוא הפך רז"ל וק"ק על הרב הגדול מהר"י מטראני ז"ל בדרשותיו פ' ויחי שהביא דברי הרא"ם ולא זכר שרז"ל במדרש אמרו הפך דבריו ואפשר לישב קצת דברי ס' חסידים שכונתו להביא ראיה מס"ד דדוד הע"ה שסבר שכדי שלא להיות כפוי טובה מותר לדרוש וכל כך היה חמור בעיניו ענין כפוי טובה עד שנכנס בזה לחלק דתשלומי ש' מותר והגם דמן השמים פשטו ליה איפכא נקוט מיהא מה היה חמור בעיניו ענין כפוי טובה והוא דוחק. ובמ"א כתבתי שליש ישו"ב לדברי רבינו מהר"א ממיץ ז"ל שלא יקשה עליו המדרש ואכמ"ל ודו"ק היטב:
ואמרו רז"ל בשמות רבה פרשה ד' מי שהוא פותח פתח לחבירו נפשו חייב לו וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל הצרפית האלמנה מת בנה התחיל מתחנן ואומר הגם על האלמנה וכו' ולא עוד אלא שכל הפותח פתח לחבירו חייב בכבודו ויותר מאביו ואמו אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו הי"ל לילך אצל אביו ואמו להחיותם כמו שהחיה בן אכסניא שלו וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כמו שהחיה את בן הצרפית אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו. ומה שיש לדקדק במאמר זה תריץ יתיב הרב מהר"ר זלמן ז"ל בהקדמתו לס' ים של שלמה יבמות ע"ש. ואמרו במדבר רבה פ' מטות ראוי היה למשה שינקום ממדין אלא שנתגדל שם. וכן אמרו רז"ל שהיאור והעפר לא לקו ע"י משה רבינו ע"ה שהגינו עליו ומזה למד הרי"ף לחוש על הדומם כמדובר. ואמרו בזהר הקדוש פ' שמות דף כ"א ע"א כהן מדין ר' תנחום אמר אע"ג שהיה עובד ע"ז בשביל שעשה עמו חסד היה רועה צאנו כדין וכשורה במרעה טוב שמן ודשן:
ושמעתי מגבר דחיל חטאין חזרן במצות ירא ה' זלה"ה ששאלו לו היכן נמצא בתורה עונש כפוי טובה והשיב שאדום עמון ומואב הורישם ה' קני וקנזי וקדמוני. ואדום אמר לא תעבור בי פן בחרב וכו' אף שא"ל אוכל בכסף תשבירני וכו' ולא רצה ועכ"ז לא הקפיד עליו ה' אך על עמון ומואב הקפיד דכתיב ע"ד אשר לא קדמו וכו' מאחר שהיה כפוי טובה שאברהם שם נפשו בכפו להציל לוט וז"ש ע"ד אשר לא קדמו וכו' זה דוקא יספיק לענשם משום שהיו כפויי טובה. ולסניף אמר ואשר שכר וכו' אבל עיקר הטעם הקדמי' ברישא ע"ד אשר לא קדמו שהיו כפויי טובה ע"כ דבריו הגם שיש להשיב עליהם. וזה כתבתי שלא להיות כפוי טובה שבעת צערו ודחקו ומכאוביו הפליא חסדו לי לכן לזכותו כתבתי זה וכבר לימדנו הרב פנים מאירות ורבינו יהודה החסיד דאין צריך להזכיר שמו כי הוא יתברך יודע כל נסתרות ושפתותיו דובבות והשיב לאדם כפעלו כעל גמולות כעל ישלם. והרב של"ה פ' ויחי כתב שיוסף הצדיק ע"ה הניח אדמת הכומרים להם שלא להיות כפוי טובה על שדברו טוב כשהעלילה עליו אדונתו ואפי' שהיו כומרים לע"ז ע"ש. ומצאתי במפרש דברי הימים ב' סי' כ"ד גבי זבד בן שמע' העמונית ויהוזבד בן שמרי' המואבי' שהרגו ליואש שנכתב מי היו לומר יבואו בני כפויי טובה שכפו בטובתו של אברהם אע"ה שנלחם עם המלכים להציל לוט והם שכרו לבלעם לקלל בניו ויפרע מיואש שכפה טובתו של יהוידע והרג את זכריה בנו עכ"ד ודו"ק היטב ועיין מה שכתבתי בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דף מ"ו ע"ב בס"ד. וכתב בס' החסידים סי' קפ"ה הכפוי טובה ממהרים ליפרע ממנו כנבל שהיה כפוי טובה לדוד ע"ש:
וכתב עוד בספר חסידים סי' תרס"ה וז"ל אין מדה רעה כמו הכפוי טובה אפי' נגד הבהמה אמרה תורה אל תהי כפוי טובה שנאמר ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו וכו' כתיב לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם ודוד דרש שלום חנון בן נחש מפני אביו עכ"ל ופירש המפרש וז"ל ר"ל שלא יהיה כפוי טובה כדכתיב ויאמר דוד אעשה חסד עם חנון בן נחש כאשר עשה וכו' עכ"ל ונראה דדעת ס' חסידים כדעת רבינו אליעזר ממיץ בס' יריאים סי' רצ"ו שכתב דהגם דעמון ומואב כתיב בהו לא תדרוש שלומם מ"מ תשלומי ש' מותר כההיא דדוד וכו' ומרן בכ"מ פ"ו דמלכים הביא דברי הרא"ם וכתב ויש לתמוה עליו שאמרו חז"ל במדרש. ושיירי הלשון נשמט אבל הדבר ברור דכונת מרן להקשות על רבינו מהר"א ממיץ מהמדרש במדבר רבה ריש פ' פנחס דאמרו שם וז"ל את מוצא במי שבא עליהם במדת רחמים לסוף בא לידי בזיון ומלחמות איזה זה דוד ויאמר דוד אעשה חסד וכו' א"ל הקב"ה אתה תעבור על דברי אני כתבתי לא תדרוש וכו' ואתה עושה עמם ג"ח וכו' ע"ש וזה הפך הרא"ם וזה כונת מרן וכ"כ הרב דת ודין פ' שלח והשתא יקשה גם על ס' חסידים שהוא הפך רז"ל וק"ק על הרב הגדול מהר"י מטראני ז"ל בדרשותיו פ' ויחי שהביא דברי הרא"ם ולא זכר שרז"ל במדרש אמרו הפך דבריו ואפשר לישב קצת דברי ס' חסידים שכונתו להביא ראיה מס"ד דדוד הע"ה שסבר שכדי שלא להיות כפוי טובה מותר לדרוש וכל כך היה חמור בעיניו ענין כפוי טובה עד שנכנס בזה לחלק דתשלומי ש' מותר והגם דמן השמים פשטו ליה איפכא נקוט מיהא מה היה חמור בעיניו ענין כפוי טובה והוא דוחק. ובמ"א כתבתי שליש ישו"ב לדברי רבינו מהר"א ממיץ ז"ל שלא יקשה עליו המדרש ואכמ"ל ודו"ק היטב:
15
ט״זטז. כוכבים הם בעולם העשיה והם שמשים ועבדים לכחות היצירה ולזה פעמים יחסו גידול הצמחים למלאך ופעמים לככב והכל לכונה אחת מז"ה חס"ל זלה"ה עין הקורא נהר ל' ע"ש באריכות:
16
י״זטו"ב. כלה צריך שתהיה נצבת בימין החתן כדכתיב נצבה שגל לימינך ס"ת כלה ואפשר לרמוז כי ר"ת נצבה שגל לימינך גי' שדי אדני עם הכולל וע"ש סגולה לשלוט הוא עליה. אך אחר ז' ברכות אין ראוי שהאשה תשב בימין בעלה. מז"ה חס"ל שם נהר מ"ח:
17
י״חח"י. כתנות עור בילקוט אמר בגדי כהונה וק' איך הלביש לחוה בגדי כהונה שהיא אשה ובפרט דיש בו כלאים. ובתקונים אמרו כתנות עור תפלין והא ניחא דמיכל בת שאול לבשה תפלין. וחקר במה נכתבו אלו התפלין. הא בעינן ממשקה ישראל ומן המותר בפיך ולא הותר להם בשר לאכילה ותירץ צמח דוד למהרי"ד ע"ש באורך דף כ"ג ע"ד:
18
י״טיט. כמעט כסדום וכו' אמר ר"ל לעולם אל יפתח אדם פיו וכו' שנאמר כסדום היינו מאי אהדר ליה שמעו דבר ה' קציני סדום. כדאיתא בברכות דף י"ט ופ"ק דכתובות. ואמרו רז"ל ברית כרותה לשפתים כמ"ש במ"ק דף י"ח ובזהר הקדוש אמרו דיש כת נקראים אוררי יום והם לוקחים הדיבור ההוא שאמר האדם ומניחין אותו עד שיבא שעה ויקטרגו ויתקיים. גם מפורש בזהר הקדוש דלענין זה אין חילוק ואפילו דיבור של הדיוט עושה רושם וגם אדם קדוש שיש לו תורה ומ"ט צריך ליזהר מאד. ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה בשביל שאמר ואם אין מחני וכו' הגם דעשה מצוה גדולה מאד מאד. מ"מ הדיבור ההוא עשה רושם ולא נזכר שמו בפ' ואתה תצוה. ומ"ש הרגני נא הרוג אירע לו כמ"ש בזהר הקדוש וכמו שכתבנו באורך בס' הקטן דברים אחדים דף צ"א ע"ש וגם במקום אחר כתבתי בזה בס"ד:
וראיתי להרב החסיד מהר"י אלגאזי בס' קהלת יעקב בחלק לשון בני אדם דף קס"א ע"ג שכתב וזה לשונו ראובן שאמר לשמעון אתה מכזב כמו ממזר הדבר ברור דהוי כאלו קרא אותו ממזר ורמז לדבר כמעט כסדום היינו וכו' שמעו דבר ה' קציני סדום תשו' הרדב"ז הנדפסות מחדש סימן תצ"ב וצ"ע מהא דאל יפתח אדם פיו לשטן וכו' עכ"ל הרב קהלת יעקב. והנה על הרדב"ז ק"ק דשמעתיה דהרב תרומת הדשן בפומיה תדיר ואמאי לא זכר שכ"כ מהרא"י בכתביו סימן נז"ר ותו ק' איך לא זכר הרדב"ז דברי הזהר הקדוש פ' משפטים דף קכ"ב במי שאמר כרשע עבדת וא"ר אלעזר דלא אתחייב ומייתי מכמה קראי והוי הפך דבריו. ומ"ש על הרדב"ז הרב קהלת יעקב וצ"ע מהא דאל יפתח אדם לכאורה אינו מובן דהא התם יליף מכסדום היינו ואתיא כהרדב"ז והרב מהרא"י שם בכתבים הביא דאל יפתח אדם דמייתי מקציני סדום. ומאי ק"ל על הרדב"ז. ואם כונתו דשאני התם דלענין פותח פיו חמיר אפילו בכף הדמיון אבל בעלמא לא זהו דחיה בעלמא אבל לכתוב על זה וצ"ע קשה. ועוד ראיתי להרב קהלת יעקב שם דף קמ"ג ע"ד אות קי"ד שכתב וז"ל כף הדמיון כתב מרן בב"י ח"מ סימן ת"ך דכל האומר לחבירו כממזר דינו כקוראו ממזר. וצ"ל דאע"ג דבכל דוכתא אמרינן כף הדמיון היה ה' כאויב ולא אויב ממש היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש הכא שאני שכונתו לומר פסול לבא בקהל כמו ממזר דמשום זלותא הוא והא איכא וזה פשוט עכ"ל וק"ק דהוא לשון מהר"ר צבי בתשובה סימן ע"ז ומה שהוסיף לכתוב הרב וזה פשוט ק"ק דאיך יאמר פשוט בדבר שהזהר הקדוש נראה להפך דהזהר איירי במי שאמר כרשע עבדת ולדידהו איכא זלותא ופטריה ר' אליעזר ודעמיה. והרב מהר"ר צבי כתבה לזו לישב לפוסקים דלא תקשי להו קראי כמבואר בדבריו אבל אין לומר וזה פשוט בדבר שהזהר חולק. ונראה דכונתו דהוא פשוט לדעת הפוסקים שיסברו כן דיש חילוק בין הכתובים לנדון:
אחרי כתבי [ראיתי] להרב ז"ל עצמו בספר הבהיר נאות יעקב בחלק מענה לשון אשר שם דף כ"ג ע"ב גבי כ"ף הדמיון דמייתי מרז"ל בכמה דוכתי שכף הדמיון אינו השואה וכתב וז"ל וצ"ע עמ"ש מרן הב"י ח"מ סימן ת"ך דכל האומר לחבירו כממזר דינו כקוראו ממזר וצריך לדחוק דאף ע"ג דבכל דוכתא הכ"ף משמע לדמיון ולא הדבר ממש שאני האומר לחבירו כממזר שכונתו לומר אתה פסול לבא בקהל כמו ממזר דמשום זילותא הוא והא איכא ועיין בתשו' הרב צבי סימן ע"ז עכ"ל והרי הכא כתבה הוא ז"ל עצמו בלשון וצריך לדחוק והורה גבר תשובת הר"ב מהר"ץ. ולכי תידוק גם בלשון שהבאתי כתב וצ"ל דאע"ג דבכל דוכתא וכו' וא"כ מ"ש וזה פשוט היינו דצ"ל כן לדעת הפוסקים כמו שכתבתי ובאו דבריו מכוונים שוו בשעוריהם העריכ"ו למענית"ם:
ומלבד מ"ש דיש לדחות ראי' הרדב"ז מקציני סדום ואף הרדב"ז כתבה בלשון רמז לדבר והיינו דשאני התם בפותח פיו דחמיר ומינה דלא תברא מיני' לזהר הקדוש. עוד הן בה דל"ק לזהר וממילא דנסתרא ראית מהרא"י והרדב"ז דאין דברי הזהר אמורים אלא כשיכול לומר בלי כף ואמר בכף כגון היה השם כאויב דח"ו יכול לו אויב ואמר כאויב שאינו ממש וכן היתה כאלמנה מצי למימר אלמנה וכן המבזה הוה מצי למימר רשע ממזר. אבל בקרא דכתיב כסדום לא אפשר לומר כמעט סדום היינו דכשאומר שאירע לפ' כמו שאירע לפ' דרך משל אם אומר אירע להמן כמו שאירע לעמלק צריך כ"פ דמדבר בשנים ואם יאמר אירע להמן אירע עמלק אינו צודק וכן כמעט סדום אינו צודק וא"כ אף שאומר כסדום הוא ממש. אבל אמר אתה כממזר או כרשע היה יכול לומר ממזר רשע. והגם דבזהר הקדוש קאי על כרשע עבדת. היה לו לומר רשע מה עבדת. וכונת הכתוב לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט היה עושה כמו שעשה לסדום מפני שמעשיהם מעשה סדום ממש ואין כף הדמיון. ומ"ש מהר"ץ ואחריו הרב החסיד הנזכר דנתכון לבזות בנדון הפוסקים יש להשיב אם איתא הול"ל בלא כ"פ אלא שנזהר לומר כממזר לומר שאינו ממזר. וכבר כתבתי אני בעניי בפרט זה בספר הקטן פתח עינים על יומא דף כ"א ובמקומות אחרים בס"ד:
וראיתי להרב החסיד מהר"י אלגאזי בס' קהלת יעקב בחלק לשון בני אדם דף קס"א ע"ג שכתב וזה לשונו ראובן שאמר לשמעון אתה מכזב כמו ממזר הדבר ברור דהוי כאלו קרא אותו ממזר ורמז לדבר כמעט כסדום היינו וכו' שמעו דבר ה' קציני סדום תשו' הרדב"ז הנדפסות מחדש סימן תצ"ב וצ"ע מהא דאל יפתח אדם פיו לשטן וכו' עכ"ל הרב קהלת יעקב. והנה על הרדב"ז ק"ק דשמעתיה דהרב תרומת הדשן בפומיה תדיר ואמאי לא זכר שכ"כ מהרא"י בכתביו סימן נז"ר ותו ק' איך לא זכר הרדב"ז דברי הזהר הקדוש פ' משפטים דף קכ"ב במי שאמר כרשע עבדת וא"ר אלעזר דלא אתחייב ומייתי מכמה קראי והוי הפך דבריו. ומ"ש על הרדב"ז הרב קהלת יעקב וצ"ע מהא דאל יפתח אדם לכאורה אינו מובן דהא התם יליף מכסדום היינו ואתיא כהרדב"ז והרב מהרא"י שם בכתבים הביא דאל יפתח אדם דמייתי מקציני סדום. ומאי ק"ל על הרדב"ז. ואם כונתו דשאני התם דלענין פותח פיו חמיר אפילו בכף הדמיון אבל בעלמא לא זהו דחיה בעלמא אבל לכתוב על זה וצ"ע קשה. ועוד ראיתי להרב קהלת יעקב שם דף קמ"ג ע"ד אות קי"ד שכתב וז"ל כף הדמיון כתב מרן בב"י ח"מ סימן ת"ך דכל האומר לחבירו כממזר דינו כקוראו ממזר. וצ"ל דאע"ג דבכל דוכתא אמרינן כף הדמיון היה ה' כאויב ולא אויב ממש היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש הכא שאני שכונתו לומר פסול לבא בקהל כמו ממזר דמשום זלותא הוא והא איכא וזה פשוט עכ"ל וק"ק דהוא לשון מהר"ר צבי בתשובה סימן ע"ז ומה שהוסיף לכתוב הרב וזה פשוט ק"ק דאיך יאמר פשוט בדבר שהזהר הקדוש נראה להפך דהזהר איירי במי שאמר כרשע עבדת ולדידהו איכא זלותא ופטריה ר' אליעזר ודעמיה. והרב מהר"ר צבי כתבה לזו לישב לפוסקים דלא תקשי להו קראי כמבואר בדבריו אבל אין לומר וזה פשוט בדבר שהזהר חולק. ונראה דכונתו דהוא פשוט לדעת הפוסקים שיסברו כן דיש חילוק בין הכתובים לנדון:
אחרי כתבי [ראיתי] להרב ז"ל עצמו בספר הבהיר נאות יעקב בחלק מענה לשון אשר שם דף כ"ג ע"ב גבי כ"ף הדמיון דמייתי מרז"ל בכמה דוכתי שכף הדמיון אינו השואה וכתב וז"ל וצ"ע עמ"ש מרן הב"י ח"מ סימן ת"ך דכל האומר לחבירו כממזר דינו כקוראו ממזר וצריך לדחוק דאף ע"ג דבכל דוכתא הכ"ף משמע לדמיון ולא הדבר ממש שאני האומר לחבירו כממזר שכונתו לומר אתה פסול לבא בקהל כמו ממזר דמשום זילותא הוא והא איכא ועיין בתשו' הרב צבי סימן ע"ז עכ"ל והרי הכא כתבה הוא ז"ל עצמו בלשון וצריך לדחוק והורה גבר תשובת הר"ב מהר"ץ. ולכי תידוק גם בלשון שהבאתי כתב וצ"ל דאע"ג דבכל דוכתא וכו' וא"כ מ"ש וזה פשוט היינו דצ"ל כן לדעת הפוסקים כמו שכתבתי ובאו דבריו מכוונים שוו בשעוריהם העריכ"ו למענית"ם:
ומלבד מ"ש דיש לדחות ראי' הרדב"ז מקציני סדום ואף הרדב"ז כתבה בלשון רמז לדבר והיינו דשאני התם בפותח פיו דחמיר ומינה דלא תברא מיני' לזהר הקדוש. עוד הן בה דל"ק לזהר וממילא דנסתרא ראית מהרא"י והרדב"ז דאין דברי הזהר אמורים אלא כשיכול לומר בלי כף ואמר בכף כגון היה השם כאויב דח"ו יכול לו אויב ואמר כאויב שאינו ממש וכן היתה כאלמנה מצי למימר אלמנה וכן המבזה הוה מצי למימר רשע ממזר. אבל בקרא דכתיב כסדום לא אפשר לומר כמעט סדום היינו דכשאומר שאירע לפ' כמו שאירע לפ' דרך משל אם אומר אירע להמן כמו שאירע לעמלק צריך כ"פ דמדבר בשנים ואם יאמר אירע להמן אירע עמלק אינו צודק וכן כמעט סדום אינו צודק וא"כ אף שאומר כסדום הוא ממש. אבל אמר אתה כממזר או כרשע היה יכול לומר ממזר רשע. והגם דבזהר הקדוש קאי על כרשע עבדת. היה לו לומר רשע מה עבדת. וכונת הכתוב לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט היה עושה כמו שעשה לסדום מפני שמעשיהם מעשה סדום ממש ואין כף הדמיון. ומ"ש מהר"ץ ואחריו הרב החסיד הנזכר דנתכון לבזות בנדון הפוסקים יש להשיב אם איתא הול"ל בלא כ"פ אלא שנזהר לומר כממזר לומר שאינו ממזר. וכבר כתבתי אני בעניי בפרט זה בספר הקטן פתח עינים על יומא דף כ"א ובמקומות אחרים בס"ד:
19
כ׳כ. כוסות ד' כוסות שתקנו כנגד ד' מדות טובות שעשה הקב"ה לישראל. א' שהיו צריכים לירד בשלשלאות של ברזל וירדו בכבוד. ב' שהקל להם הגלות שקושי השעבוד לא היה אלא פ"ו שנה או שנחסר ק"ץ שנים. ג' שנתן להם הקב"ה כח לסבול עבודת פרך. ד' שנתן להם שכר על הגלות אף שהיה בחטאם. ה"ה מהרי"ד בצמח דוד דף קל"ה:
20