מדרש אגדה, שמות כ״ב:כ״בMidrash Aggadah, Exodus 22:22
א׳אם ענה תענה אותו. אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מעט. וכשהוציאו לרבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל ליהרג, אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לר' ישמעאל לבי יוצא שאין אני יודע על מה אני נהרג, אמר לו רבי ישמעאל לא בא אדם אצלך לדין או לשאלה, ושיהתה [אותו] עד שתהא גומע את כוסך, או עד שתהא מתעטף בטליתך, והתורה אמרה אם ענה תענה אותו, אחד עינוי הרבה, ואחד עינוי מעט, אמר לו רבי ניחמתני, וכשנהרגו רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל, אמר ר' עקיבא לתלמידיו התקינו עצמכם לפורענות שאלו טובה היתה עתידה לבוא בדורינו לא היינו מקבלין אותה תחלה, אלא רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל ועכשיו גלוי וידוע הוא לפני מי שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבוא בדורינו, ונסתלקו הצדיקים מבינותינו, שנאמר הצדיק אבד, [ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין] (ישעיה נ"ז א'), ועכשיו פורענות בא עלינו, לא השלים הדיבור עד שתפסו לר' עקיבא וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, ועליהם נאמר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו (תהלים קי"ו ט"ו):
1