מדרש אגדה, שמות כ״ז:כ׳Midrash Aggadah, Exodus 27:20
א׳ואתה תצוה וגו'. כתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו' כ"ג), מפני מה נמשלה המצוה בנר, מה הנר הזה מדליקין מאותו כמה נירות, כן מרבין תורה ברבים, כמה תלמידים הגונים מעמיד, והוא אינו חסר כלום, אבל מוסיף חכמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולם:
1
ב׳ד"א מה הנר הזה מאיר לאדם ושומרו שלא יכשל, כן התורה מגינה על האדם שלא יכשל, שנאמר נר לרגלי דבריך וגו' (תהלי' קי"ט ק"ה), ואומר בלכתך לא יצר צעדיך וגו' (משלי ד' י"ב), מה הנר מאירה לטובים ולרעים אף הצדיק בעשותו טובה מציל כל העום, שנאמר וצדיק יסוד עולם (משלי י' כ"ה), מה הנר הזה כשאתה קוצץ את הפתילה [מוסיף אורה], כך המצוה כל זמן שהאדם עוסק בה ומוציא הוצאה אינו חסר אבל מוסיף, שנאמר פזר נתן לאביונים (תהלים קי"ב ט'), מה הנר הזה השלהבת עולה לשמים, אף העושה צדקה תפלתו עולה לשמים, שנאמר אני בצדק אחזה פניך וגו' (שם י"ז ט"ו):
2
ג׳ ד"א ואתה תצוה [וגו'] ויקחו אליך שמן זית זך וגו'. אמרו ישראל לני הקב"ה רבונו של עולם אנו אין לנו אור אלא משלך, ואתה אומר לנו שנדליק לפניך נר, שנאמר כי תאיר נרי (שם י"ח כ"ט), ולמה כך, אלא בשעה שהקריבו כל השבטים חנוכת המזבח, לא הקריב שבטו של לוי, והיה אהרן נפשו עגומה עליו, אמר כל השבטים הקריבו חנוכה אחת, ואני אין הקב"ה חפץ בי, שאם היה חפץ בי הייתי מקריב עם שאר השבטים, מיד צוה הקב"ה למשה שיאמר לבני ישראל שיביאו שמן זית, כדי שיהיה אהרן מדליק לפניו, לא שהוא צריך לאורה, אלא כדי להטיב לבו של אהרן. אמר ר' חנינא סגן הכהנים אני הייתי [משמש] בבית המקדש ומעשה נסים היה במנורה, שהיו מדליקין אותה בראש השנה, ולא היתה מתכבה עד השנה האחרת, ופעם אחת לא עשו הזתים שמן, וישבו להם הכהנים בפחי נפש. ואמר ר' חנינא [סגן הכהנים] אני הייתי בבית המקדש ומצאתי את המנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה שאר כל ימות השנה, ראה מעשה נסים, לכך אמר הקב"ה לכהנים הם ידליקו את המנורה, ומאורי תדליק המנורה, ואמרו רבותינו ז"ל כיון שהיו מדליקין את המנורה כל חצר שבירושלים היתה משתמש לאורה, אמר הקב"ה למשה לא בעבורי אני רוצה שתדליקו המנורה, אלא בשביל אחיך, כדי שייטיב לבו, וכן אמר דוד ע"ה ה' אורי וישעי (תהלים כ"ז א'), ואימתי היה זה, בשעה שעשה מלחמה בגדוד של עמלק, שנאמר ויכם דוד מהנשף עד הערב (ש"א ל' י"ז), ומי היה מאיר לו, זיקים וברקים היו מאירים לו, לכך נאמר ה' אורי וישעי. ר' אלעזר אומר מדבר דוד ע"ה במלחמת המצרים, כיון שבאו על ישראל מה עשה הקב"ה, הוריד ענן, שנאמר ויהי הענן והחשך (שמות יד כ') למצרים, ואור לישראל, שנאמר ויאר את הלילה (שם שם), , כיון שראו ישראל כך, אמרו ה' אורי וישעי ממי אירא, אמר הקב"ה ואני מאיר לכל העולם, ואתם סבורין שאני צריך לכם שתאירו לפני, אלא בשביל חיבתכם, ואם אתם מאירים לפני בבית המקדש, אף אני מאיר לכם לעתיד לבוא, שנאמר והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך (ישעיה ס' י"ט):
3
ד׳ד"א ואתה תצוה את בני ישראל. ולא לאומר אחרת:
4
ה׳ויקחו אליך שמן זית זך וגו'. ומה זכה שמן זית מכל השמנים, לפי שאין שמן זית יוצא אלא ע"י כתישה, כך אין אדם נוחל חיי העולם הבא אלא מתוך צער, אלא דברי תורה [מתקיימים] אלא מתוך צער, ולפיכך נמשלו ישראל לזית, שנאמר זית רענן יפה פרי תואר (ירמי' י"א ט"ז), ומה הזית ממתק על ידי כתישה, כך ישראל ממרקין עונותיהם על ידי יסורין, ואל יטעך יצרך לומר שצריך לאורה, אינו כן. אמר ר' לוי ברבי מי שהוא עושה חלונות בביתו עושה רחבות מבפנים וצרות מבחוץ, למה כדי להכניס אורה בבית, אבל בית המקדש לא היה כן, אלא צרות מבפנים ורחבות מבחוץ, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך, ולא עוד אלא מבית המקדש היה יוצא האורה ומדליק לכל ירושלם, ולא היתה שכינה צריך לאורה, ואם תאמר למה אמר להדליק, ללמד לבעלי תורה שיהיו קוראים בכל לילה ולילה, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וגו' (תהלים מ"ב ט'):
5