מדרש אגדה, ויקרא י״ג:ב׳Midrash Aggadah, Leviticus 13:2
א׳אדם כי יהיה בעור בשרו. אמר הקב"ה אני בראי את האדם עפר מן האדמה, והזהרתיו באזהרות של טומאה, להיות פורש מן האשה סמוך לוסתה, אם זכה ונזהר הויין לו בנים זכרים ראוים להוראה, ואם לאו לוקה בצרעת, לכך נסמכה פרשה זו לפרשה זו:
1
ב׳ ד"א אדם כי יהיה בעור בשרו. זה שאמר הכתוב מי פלג לשטף תעלה (איוב לה בה), אמר ר' יהושע בן לוי מה פירוש של מי פלג לשטף תעלה, שטף קורין אותה שערה, מלמד שכל שערה ושערה שיש באדם הקב"ה בורא לה מעיין, לפיכך איוב קרוא ואומר אשר השערה ישופני [והרבה פצעי חנם] (שם ט יז), על חנם הביא עלי את כל היסורין האלו, אמר לו אליהוא חס ושלום חלילה לאל מרשע ושדי מעול, כי פעל אדם ישלם לו (שם לד י), הכל מן הקב"ה אמת, ובמדה הוא מביא, והכל במשפט, שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירום (תהלים עה ח), אמר הקב"ה לאיוב אפילו השער שעליך מעין עשיתי לו ומדה נתתי לו, שנאמר מי פלג לשטף תעלה:
2
ג׳ מעשה בכהן אחד שהיה רואה את הנגעים ונתמעטה ידו, בקש לצאת לחוצה לארץ, קרא לאשתו אמר לה תמחלי לי, כי ידי מטה, ואני רוצה לילך לשוטט בארצות, כי אין יכולת בי לראות בניי רעבים, אמרה לו אם כן למדני הלכות נגעים ולך, אמר לה בתי הקב"ה ברא לכל שער תחתיו מעיין, ומאותו המעיין מתפרנס השער, וכשיתייבש מעיינה תלקה השער, אמרה לו ישמעו אזניך מה שאתה מוציא בפיך, אם ראש האדם וזקנו מלא שער אינו יודע מספרם, אלא מי שבראם, ואם יש לכל אחד ואחד מעיין להתפרנס ממנו, שלשה בנים שנתן לך הבורא הוא אינו שולח פרנסתם, נמנע ולא הלך, אמרו עליו לא היו ימים מעטים עד שמצא בשדהו מטמון:
3
ד׳ ד"א מי פלג לשטף תעלה. כשהקב"ה בורא את האדם במדה הוא יעלה בריא בכל איבריו, ואם ברא אותו רובו מים ומיעוטו דם נעשה אסטניס, ואם ברא חציו מים וחציו דם הוא אדם שלם, ואם ברא אותו רובו דם ומיעוטו מים נעשה מצורע. לכך אמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו':
4
ה׳ ד"א אדם כי יהיה בעור בשרו. זה שאמר הכתוב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה ה), לפי שהנביא אומר עצתי (תקובל) [תקום] וכל חפצי אעשה (ישעי' מו י), מי שהוא שומע הפסוק הזה כך הוא סבור שמא עבור דין יש למעלה, אמר ר' תנחומא למה אמר וכל חפצי אעשה, לפי שאינו חפץ להמית ברייה, שנאמר כי (לא) [אם] אחפוץ במות הרשע (יחזקאל לג יא), הרי כי לא אל חפץ רשע אתה:
5
ו׳ אמר ר' יוחנן מה הוא לא יגורך רע, אמר דוד ע"ה רבונו של עולם אם מבקש אתה לזכות את בריותיך מי ימחה בידך, שלטון שהוא יושב בדין ומבקש לזכות מי שמצוה עליו שלא לזכות, אמר הקב"ה דוד מעשיו מצויים שלא יעזבוני שלא לזכות, אלא אם שמע אדם דברי אני ארחם עליו בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא:
6
ז׳ ד"א אדם כי יהיה בעור בשרו וגו'. זה שאמר הכתוב איום ונורא הוא (חבקוק א ז), זה הוא האדם שהוא שולט בכל מה שברא הקב"ה בעולמו, שנאמר תמשילהו (במעשה) [במעשי] ידיך, ובשעה שהוא חוטא מביא עליו יסורין בגופו, לפי שאין מעשיו של הקב"ה כמעשה בשר ודם, היאך בשר ודם שהוא רוצה לרדות את עבדו, הוא מביא שוטים ומייסרו ומצערו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא אם בקש לרדות את האדם ולהביא עליו יסורים וחלאים גופו של אדם הוא רודה אותו, שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו:
7
ח׳ולמה אינו אומר דבר אל בני ישראל כשם שאומר בכל הפסוקים, אלא אדם כי יהיה בעור בשרו, לפי שכל הדברים על ישראל כולם חייבים לשמוע לאותה המצוה, לפיכך אמר דבר אל בני ישראל, ולא עוד אלא כולם צדיקים, שנאמ' ועמך כולם צדיקים (ישעי' ס כא), לפיכך אמר דבר אל בני ישראל, אבל הנגעים אינם באים אלא על אדם שעבר על מצות בוראו, לפיכך אמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגו':
8
ט׳ ד"א אדם [כי יהי' בעור בשרו]. אתה רואה כי קשה הוא לפני הקב"ה שיפשוט ידו על אדם שהוא עושה עבירות, אלא מתרה בו, ואחר כך מלקה (אותו) [ביתו], שנאמר ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם (ויקרא יד לד), אם חזר בו יפה, ואם לאו הוא מלקה בגדיו, שנאמר והבגד כי יהיה [בו נגע צרעת] (שם יג מז), אם חזר בו הרי יפה, ואם לאו הם באים בגופו, שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו:
9
י׳ ד"א אדם כי יהיה בעור בשרו. על ידי מה באים הנגעים על ידי הזנות, וכן אתה מוצא בירושלם על ידי שהיו שטופין בזמה לקו בצרעת, מה כתיב, ויאמר ה' יען כי גבהו בנות ציון וגו' (ישעי' ג' טז). מה עשה הביא עליהן הצרעת, שנאמר וספח ה' [קדקד] בנות ציון וה' פתחן יערה (שם שם יז). ואין וספח אלא צרעת, שנאמ' אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת:
10
י״אד"א אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת וגו' לנגע צרעת] מדבר בארבע מלכיות. שאת זו בבל, שנאמר ונשאת המשל הזה [על מלך בבל] )ישעי' יד ד). ספחת זו מלכות מדי, המן מספח עם אחשורוש [להשמיד להרוג ולאבד]. בהרת זו מלכות יון, שחדשה גזירות בהרות על ישראל. לנגע צרעת זו מלכות אדום הרשעה, שהאלהים מלקה אותה בצרעת ואת השר שלה, שכן כתיב מדוע נסחף אביריך לא עמד [כי ה' הדפו] (ירמי' מו טו), לעולם הא האלהים יושב בדין על מלכות הרשעה הזאת, והוא אומר לה למה היית משעבדת בבני, והיא אומרת לא אתה הוא שמטרתם בידינו, אומר לה הקב"ה ובשביל שמסרתי אותם בידיך לא שמת (עליהם רחמים אלא על זקן ועולל היית מכבדת עולם) [להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד] (ישעי' מ ז ו), חייך שאיני יושב עליך בדין ורואה אותך ומחייבך, שנאמר רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ וגו' (שם שם א), ובת בבל הוא קורא לאדום, לפי שתחלה היה מלך בבל ואדום אהובים, לפיכך כינה אותם בשם אחד, ומה אני עושה לך, אני פורע מן השר שלך, ומכה אותו בצרעת, ואחר כך פורע ממך, ולא תאמר במלכות הזה, אלא אפילו בגוג שהוא מתגאה ועולה, כך אני מכה אותו בצרעת, מנין שנאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים וגו' (זכריה יד יב), על ידי מה, על ידי שנתגרו על ישראל, וצבאו על ירושלים, ואל תתמה אפילו בעולם הזה נפרע להם משונאיהם והכה אותם בצרעת, וזה היה בנעמן, שנאמר ונעמן שר צבא וגו' [והאיש היה גבור חיל מצורע] (מ"ב ה א). ובשביל מה נצטרע, ששבה מארץ ישראל נעכרה קטנה, שנאמר וארם יצאו גדודים וגו' (שם שם ב), בעולם הזה הכה לאומות בצרעת, אף לעולם הבא הוא מכה אותם בצרעת, שנאמר וזאת תהיה המגפה וגו' (זכרי' שם), אמר להם האלהים לפי שהייתם קוראין את עמי טמאים, שנאמר סורו טמא קראו למו (איכה ד טו), ובו בלשון אני מטמא אתכם בצרעת, אבל ישראל נקראו טהורים, שנאמר וקראו להם עם הקדש (ישעי' סב יב), ושלמה ע"ה אומר כולם יפה רעיתי ומום אין בך (שה"ש ד ז):
11