מדרש אגדה, ויקרא כ״ה:מ״חMidrash Aggadah, Leviticus 25:48
א׳ועשיתם את חקותי וגו'. [והארץ לא תמכר לצמיתות] אמר הקב"ה כשם שמכרתי את עמי, והחזרתים עוד וקרבתים, שנאמר שובו בנים שובבים וגו' (ירמי' ד' י"ד), וכן כתיב חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו (ישעיה נ"ב ג'), כך לא תמכרו הארץ לחלוטין, שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות (פסוק כ"ג), למה כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי (שם). כי כאשר הלכתם וגליתם בארבע מלכיות הייתי גר עמכם, ועל כן הארץ לא תמכר לצמיתות, כי חביבה עלי ארץ ישראל שקדשתי אותה מכל שאר ארצות שבעולם, תדע לך כי כשהיתה ארץ ישראל מתחלקה לשבטים, לא היתה עוברת משבט לשבט [אלא נחלקת כל שבט בפני עצמו], ראה כמה דינים דנו בנות צלפחד שלא תעבור הנחלה משבט לשבט, והודה הקב"ה לדבריהם, שנאמר כן בנות צלפחד דוברות (במדבר כז ז), ול תסוב נחלה ממטה למטה אחר (שם לו ט), לפיכך אם לא נמצא לו גואל יפה, ואם לאו משלקחה עשה לפניו עד היובל ומוציאה ביובל, שנאמר ויצא (ביובל) [מעמך הוא ובניו עמו] (פסוק מא), אמר הקב"ה לישראל כך אם אוציא אתכם ואת ארצכם מעבדות לחירות משתקרב הגאולה, שנאמר יום נקם בלבי ושנת גאולי באה (ישעיה סג יד):
1
ב׳ ד"א כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. זה שאמר הכתוב אל תגזול דל כי דל הוא וגו' (משלי כב כב), למה לפי שאני עשיתיו, ומי שגוזל אותו או מלעיג עליו כאילו מלעיג עלי, שנאמר לועג לרש חרף עושהו (שם יז ה). ומהו אל תגזול דל, וכי יש לדל כלום עד שאמר אל תגזול דל, אלא אם היית למוד להיות מפרנסו אל תחזור כך ותאמר עד אימתי אני מספיק לזה, [דע כי אתה גוזלו, הוי אל תגזל דל, אלא הוי מפרנסו שאין לו מקום אחר], ואל תדכא עני בשער (משלי שם), שלא בשבילך אעצור את השמים, שנקראו שער, שנאמר וזה שער השמים (בראשית כ"ח י"ז) כי ה' יריב דיבם (משלי שם), שאני עשיתי אותו עני ולך עשיתי עשיר, שנאמר עני ורש נפגשו וגו' (משלי כב ב), למה כי ה' יריב ריבם, כל כך למה שנפשו אתה מחסרו ואין אתה מפרנסו, לפיכך וקבע את קובעיהם נפש (שם שם כג):
2
ג׳ ד"א כי ימוך אחיך. שבעה שמות נקראו לעני, ואלו הם, עני מך רש דל תככים מסכן אביון:
3
ד׳ ד"א וכי ימוך אחיך. זה שאמר הכתוב פעמים רבות יצילם וגו' [וימוכו בעונם] (תהלים קו מג), את מוצא בימי שפוט השופטים היו עובדין ע"ז, והיו משועבדים באומות, שנאמר ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' וישחו את ה' אלהיהם ויעבדו את הבעלים ואת (העשתרות) [האשרות] ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים (שופטים ג ז ה), וכאשר שבו מדרכם הרעה ונגאלו, עוד הוסיפו לחטוא, שנא' ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע (שם שם יב), מה כתיב וימכרם ה' ביד כושן רשעתים, מסרם ביד עגלן, שנאמר וימכרם ה' ביד עגלון וגו', מיד חזרו בתשובה, והעמיד להם גואל את אהוד בן גרא, ונגאלו עד ידו, אחר כך חזרו ועשו הרע מסרם ביד סיסרא, שנאמר והוא לחץ את בני ישראל בחזקה (שופטים ד ג), [מהו בחזקה] אמר ר' שמעון בן לקיש בחרופין ובגידופין, כשם שאתה אומר חזקו עלי דבריכם (מלאכי ג' י"ג), וכיון שעשו תשובה, מיד העמיד להם הקב"ה גואלים דבורה וברק ונגאלו על ידיהם, הוי פעמים רבות יצילם [וגו' וימוכו בעונם (תהלים שם) מהו וימכו בעונם], נעשו דלים בתוך אומות העולם, שנאמר וידל ישראל מאד מפני מדין (שופטים ו' ו'). מה הוא וידל, ר' יצחק ור' לוי, אחד מהם אומר היו דלים ממצות ממצות וממעשים טובים, והאחד אומר שלא היה דבר להם להביא אפילו קרבן דל, שנאמר ואם דל הוא וגו' (ויקרא יד כא), הרי וימוכו מעונם, שנעשו דלים:
4
ה׳ ד"א פעמים רבות יצילם. מדבר בבני אדם, כיון שמגיע לו צרה, מיד הוא עושה תשובה, והקב"ה מצילו. כך פעם ראשון ופעם שני, אם חזר בו הרי יפה, ואם לאו הקב"ה מביא עליו צרה, למה שקשה הוא לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה, ומה הוא עושה לו תחלה פושט ידיו בנכסיו, ממי שאתה למד מנעמי ומבניה ואלימלך שהיה גדול הדור, כיון שבע רעב מה עשה, הניח ארץ ישראל והלך לו לארץ פלשתים, והיה הקצף עליו, אמר לו הקב"ה אתה נשיא של דור, הנחתה ארץ ישראל שממה, מה יעשו בני כך, הם יניחו ארץ ישראל שממה וילכו להם, ויאמרו כאשר עשה נשיאנו כך נעשה אנחנו מה כתיב שם וימת אלימלך איש נעמי (רות א' ג'), לא היה לבניו ללמוד מאביהם ולחזור לארץ ישראל, אלא לא חזרו, ומה עשו אף הם, (ויקחו) [וישאו] להם נשים מואביות (שם שם ד'), שלא הטבילו אותם, ולא גיירו אותם, שם האחת ערפה ושם השנית רות (שם), ולמה נקרא שמה ערפה, שהפכה עורף לחמותה, ושם השנית רות, שראתה דברי חמותה, שנאמר וישבו שם כעשר שנים (שם), כל עשרה שנים הללו היה הקב"ה מתרה בהן, שמא יחזרו לארץ ישראל, ולא היו חוזרים והיה מפשיט ידו במקניהם ובגמליהם, וכיון שלא עשו תשובה מה כתיב, וימותו גם שניהם מחלון וכליון (שם שם מה), משמתו גמליהם שוריהם וחמורם וצאנם, ואחר כך וימותו גם שניהם, הוי קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם, ומה הוא עושה להם מדלדלם מנכסיהם והם מוכרים נכסיהם, לקיים מה שנאמר וכי ימוך אחיך:
5
ו׳ ד"א וכי ימוך אחיך. מי היה זה, זה היה בועז, אימתי בשעה שמכרה נעמי השדה:
6
ז׳ובא גואלו הקרוב אליו. זה בועז, שכך נעמי אמרה לרות כלתה קרוב אלינו האיש מגואלינו הוא (רות ב' כ'). באותה שעה הלכה רות אצל בועז, אמרה לה חמותה הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה (שם ג ב), הוא היה נשיא של דור, והוא זורה בגורן, אלא שהיה הדור פרוץ בעריות, והוא יוצר לשמור את גרונו. אמרה לה ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך וירדתי הגורן (שם שם), וירדת הגורן אין כאן כתיב אלא וירדתי, אמרה לה זכותי תרד עמך, הוי וירדתי הגורן, והיא לא עשתה כן כשם שאמרה לה חמותה, כי חמותה אמרה לה ורחצת וסכת ושמת, ואחר כך וירדת הגורן, ומה עשתה רות, ותרד הגורן ותעש ככל אשר צותה עליה חמותה (שם שם ו), ולמה אמרה רות הדור הזה פרוץ הרבה בעריות, שלא יראו אותי מקושטת, ויאמרו שמא זונה היא, לפיכך ותרד הגורן, ואחר כך ותעש ככל אשר צותה עליה חמותה. ויאכל בעז וישת (שם שם ז), ומהו ויאכל וישת, שנתעסק בדברי תורה, שנאמר לכו לחמו בלחמי וגו' (משלי ט ה). ויבא לשכב בקצה הערימה ותבא בלט ותגל מרגלותיו ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת (שם שם ח), ומה הוא וילפת, כמו וילפות שמשון וגו' (שופטים טז כט). ויאמר מי את (בתי) ותאמר אנכי רות אמתיך (שם ג' ט), אמר לה ומה באת לעשות כאן, אמרה לקיים את התורה, שכתוב בה כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו ובא גואלו, ועמוד אתה וקיים את התורה שנאמר בה ובא גואלו וגו', אמר לה הואיל ובאת לקיים את התורה ליני הלילה והיה בבקר אם יגאל טוב (שם שם יג) [שהיה לו אח גדול ממנו ששמו טוב] , אמר ר' חנינא אמר לו בדברים אתה מוציאני, אמר לה חי ה' (שם), איני מוציאך בדברים, ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז ויאמר סורה שבה וגו' (שם ד א), אמר לו שב ונביט בתורה אני ואתה, אין כתיב בורה וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו וגו', אמר לו חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך מכרה נעמי (שם שם ג), ואני אמרתי אגלה אזניך וגו' (שם שם ד) למה שאתה גדול ממני לגדולה, אם תגאל גאל (שם), ויאמר הגואל לבועז קנה לך וישלוף נעלו (שם שם ח). באותה שעה גאל בועז מה שמכרה נעמי, ומהיכן למד בועז, מן הפרשה הזו, וכי ימוך אחיך וגו':
7
ח׳ ד"א וכי ימוך אחיך. אלו ישראל, שנאמר וימוכו בעונם (תהלים קו מג), ומכר מאחוזתו, שנמכרו במדי בידי המן שלקחם מאחשורוש:
8
ט׳ובא גואלו. זה מרדכי, וגאל אל ממכר אחיו, שכיסה על עונותיהם של ישראל, לפי שכולם היו ראויים להריגה, שאכלו מתבשילי גוים. ובמלאות הימים האלה וגו' (אסתר א ה), נתגרה המן בהם, שנאמר הפיל פור הוא הגורל לפני המן וגו' (שם ג ז), ובזכות מרדכי ניצולו, שנאמר ונהפוך הוא אשר ישלטו (שם ט א), הוי וגאל את ממכר אחיו:
9