מדרש אגדה, במדבר ל׳:ט״וMidrash Aggadah, Numbers 30:15
א׳ואם החרש יחריש לה אישה. ביום שמעו הנדר ולא הפר לה אח"כ חייבת לקיים נדר, אבל אם מפר לה ביום שמעו אינה חייבת לקיים נדרה וכל דברים שהיא חייבת לעשות לבעלה אין בעלה צריך להפר לה, לפי שאינה יכולה להשבע כדי לבטל על מה שחייבת לעשות לבעלה, אבל אם נדרה ואסרה לעצמה דברים שיש לה בהם עיוני נפש אותם נדרים יכול הבעל לשאול לחכם על נדרה, ואם תתחרט או ימצא פתח להתירה יתיר לה נדרה ואותם נדרים של עינוי נפש שהבעל יכול להפר לה הם מפורשים במסכת נדרים:
1
ב׳ ואם בעלה יפר נדרה אחר שיעבור יום שמעו לא יהיה העון עליה בעת שלא יתקיים נדרה אלא הוא ישא [עונה] ויענש עליה:
2
ג׳ד"א כל זאת הפרשה לא נאמרה אלא בשביל ישראל שמרדו בהקב"ה ובטלו את התורה, והשליכו מעליהם עול מלכות שמים, ועזבו את הקב"ה, ועבדו הבעלים והעשתרות, לפיכך נאמר ואסרה איסר בבית אביה, וישראל נמשלו לנשים, שנא' וארשתיך לי וגו' (הושע ב כא), ותמצא בזה הפסוק חמשה וארשתיך, והם כנגד חמשה חומשי תורה, שהקב"ה קידש את ישראל, בחמשה חומשי תורה, ונקרא הקב"ה אב, כי [אתה] אבינו (אתה) (ישעיה ס"ג ט"ז), והם הכניסו הצלם להיכל למעלה על הכרובים, ולפיכך רמז ואסרה אסר בבית אביה, והקב"ה הוכיחם על ידי ירמיה ע"ה אשר רגמו אותו בני ישראל במצרים וקברו אותו המצריים, מפני שהיו אוהבים אותו שהתפלל על הדגים התמנו חיים שהיו בנילוס והיו הורגים המצרים, ומלך אלכסנדרוס הוציא עצמותיו וקבר אותם באלכסנדרייה, ולא זה הנביא בלבד הרגו, אלא אחרים הרבה הרגו, חור ובעשא הרג לשמעיה הנביא, ואבייה הרג לאחייה השילוני, ויואש הרג לזכריה בן יהוידע בחצר בית ה', והזה מדמו על הקיר, ונסתלקה שכינה מן ההיכל עד ימי ישעיהו ע"ה, וישעיה הנביא הרג אותו מנשה בן יחזקיה, ונסרו במסר משום שנתבלע בארז. וכמה רעות עשו וכמה לבורא הכעיסו:
3
ד׳ ר' אבא בר כהנא פתח צהלי קולך בת גלים וגו' (ישעי' י' ל'), אמר להם (ירמיהו) [ישעי'] הנביא ע"ה והוכיחם ואמר אי עניים עד שאתם עסוקים בשרירות, ועוד עסוקים בשירות וזמירות של ע"ז, צהלי קולך בדברי תורה, לבלבי קולך ברישהון די גליא, בת גלים מה הגלים הללו מסויימים בים, כך זכות אבותיכם מסויימים בעולם, ואל תיקרי גלים אלא גולים, כלומר כי כל דור ודור אינם עומדים כי אם בזכות האבות:
4
ה׳ ד"א אל תקרי גלים אלא גולים ביתו של אברהם שגלה, שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך (בראשית י"ב א'). ביתו של יצחק שגלה, שנאמר וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר (שם כו יז). ביתו של יעקב שגלה, שנאמר וילך פדנה ארם (שם כח ז). הקשיבה לישה (ישעיה שם). הקשיבי לדברי תורה, הקשיבי לנבואה, הקשיבי לדברי תוכחה, הקשיבי לדבר מצוה, הקשיבי לדברי ירמיה ע"ה, ואם לא הנה לישא הוא אריה עולה להרגך, ואין אריה אלא נבוכדנצר, שנאמר עלה אריה מסובכו (ירמיה ד ז):
5
ו׳עניה ענתות (ישעי' שם). עניה מדברי תורה, עניה מדבר נבואה, עניה מן המצות, עניה מדברי חכמים, עניה מגמילות חסדים, עניה ממעשים טובים. ואם לא ענתות מתנבא עליך, ואין ענתות אלא ירמיה ע"ה, דכתיב דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות וגו' (ירמיה א א):
6
ז׳ ר' אבא בר כהנא פתח לא ישבתי בסוד משחקים (ואעלוזה) [ואעלוז] (שם טו יז), אמרה כנסת ישראל ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם לא ישבתי בבתי הטרטראות ובבתי קרקסאות (ואעלוזה) [ואעלוז], ולמה מפני ידך בדד ישבתי (שם), נגעה בי יד פרעה ולא הושיבני בדד, נגעה בי יד נסחרה ולא הושיבני בדד, נגעה בי יד נבוכדנצר ולא הושיבנה בדד, נגעה בי יד סיסרא ולא הושבני בדד, געו בי כל המלכיות ולא הושיבני בדד, וכיון שנגעה בי ידך הושיבני בדד, שנאמר איכה ישבה בדד וגו' (איכה א א):
7
ח׳ ר' יוסי אומר והמה כאדם עברו [ברית] (הושע ו' ז'), ומהו כאדם, כאדם הראשון [אמר הקב"ה אדם הראשון] שהכנסתיו לגן עדן, ועבר על ציוויי, ודנתי אותו בשלוחין ובגירושין וקוננתי איכה, שנאמר ויאמר לו איכה (בראשית ג כ), אל תיקרה אַיֶכָּה אלא אֵיכָה, ואף ישראל עשיתי עמהם כל הטובות כמו שעשית עם אדם הראשון, והכנסתי אותם לארץ ישראל וצויתי אותם ועברו על ציוויי, ודנתי אותם בשלוחין ובגירושין, וקוננתי עליהם איכה, הכנסתים לארץ היישוב, דכתיב ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וגו' (ירמיה ב ז), וצויתם שלא יטמאו את הארץ במעלליהם הרעים, והמה עברו על תורתי שנאמר את כל [דברי התורה הזאת] אשר צויתי (אותם) לעשות ולא עשו (ירמיה יא ח), ודנתי אותם בשלוחין, דכתיב שלח מעל פני ויצאו (שם טו א). ובגירושין, דכתיב על רוע מעלליהם [מבית] אגרשם (הושע ט טו), מבית תענוגי. וקוננתי עליהם איכה, דכתיב איכה ישבה בדד וגו', (איכה א א). רבי שמעון אומר הוי מגיע בית בבית וגו' (ישעיה ה' ח'), זה חרבן ראשון וחרבן שני, שנאמר ציון שדה תחרש (ירמיה כו יח) אף כן [שדה בשדה] יקריבו עד אפס מקום וגו' (ישעיה שם), מי גרם להם אמר הקב"ה תדע מי גרם לכם, אתם גרמתם שלא עזבתם מקם שלא העמדתם ע"ז, בתחלה עשיתם עבודה זרה במטמוניות, שנאמר ויאמר אלי [הראית] בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחושך (יחזקאל ח יב), כיון שלא הוכיחם היה עושים אותו אחר הדלתות, דכתיב ואחר הדלת והמזוזה שמת (בטחונך) [זכרונך] וגו' (ישעי' נ"ז ח'), וכיון שלא הוכיחום היו עושים בחוצות, דכתיב כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיה ב כח), וכיון שלא הוכיחום היו עושים אותו על הגגות, דכתיב ואת המשתחוים על הגגות לצבא השמים (צפניה א' ה'), וכיון שלא הוכיחום היו עושים אותם על ההרים, שנאמר על ראשי ההרים יזבחו (הושע ד יג), וכיון שלא הוכיחום היו עושים רותו בשדות שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי (הושע י"ב י"ב), וכיון שלא הוכיחום עשו אותם בגנות, שנאמר העם המכעיסים אותי [וגו' זובחים בגנות] (ישעיה ס"ה ג'). אמר ר' יודן בשם ר' יאשיהו על כל תלם ותלם היו מעמידין בו צלם באמצע, כדי שיהיה ראש הצלמים נראים להם, ועד היכן הכעיסו אותו, עד שהכניסו אותו לבית קדש הקדשים, דכתיב והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה [הזה] בביאה (יחזקאל ח ה), אמר ר' ברכיה כי קצר המצע מהשתרע וגו' (ישעיה כ"ח כ'), קצרה המצע מלקבל אשה ורעותה ובעלה [והמסכה צרה כהתכנס (שם)]:
8
ט׳אמר הקב"ה לישראל ישראל עשיתם מסכה [צרה] לאותו דכתיב בו כונס כנד מי הים (תהלים ל"ג ז'), הוי צרה באה עליכם ואתם גולים, וכיון שגלו התחיל ירמיה מקונן עליהם איכה ישבה בדד, ולא עוד אלא מרוב הצרה המלאכים בוכים עליהם, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון (ישעיה ל"ג י"ז), ולא עוד אלא מרוב הצרה רחל מבכה על שבט בנימין כשגלם נבוזראדן, שנאמר כה אמר ה' קול ברמה נשמע (בכי נהי) [נהי בכי] תמרורים רחל מבכה על בניה וגו' (ירמיה לא יד):
9
י׳שלשה המה שמיאנו בשליחותו של מקום, ואלו הם: משה וירמיה ויונה, ובסוף הלכו בעל כרחם. משה רבינו ע"ה אמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), ובסוף הלך, שנאמר וילך משה וישב וגו' (שם שם יח). יונה ויקם יונה לברוח תרשישה וגו' (יונה א ג), ולבסוף בעל כרחה הלך. ירמיהו אמר לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמיה א ו), אמר לו הקב"ה בטרם אצרך בבטן ידעתיך (שם שם ה'), מה הוא בטרם, אלא מתחלה אמרתי למשה נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך (דברים י"ח י"ח), מאי כמוך, כמוך בתוכחות, את מוצא כל מה שכתוב בזה כתוב בזה. זה מתנבא ארבעים שנה, וזה מתנבא ארבעים שנה, זה מתנבא על ישראל ועל יהודה, וזה מתנבא על ישראל ועל יהודה, זה משבט של לוי, וזה משבט של לוי, זה עמדו בני שבטו כנגדו, וזה עמדו בני שבטו כנגדו, זה הושלך ליאור, וזה הושלך ליאור ולבור, זה ניצל על ידי אמה, וזה ניצל על ידי עבד, זה בא בדברי תוכחות, וזה בא בדברי תוכחות:
10
י״א אמר ר' ברכיה בר יצחק כתיב נביא אקים להם מקרב אחיהם (דברים י"ח י"ח), ועתה ירמיה לך והתנבא על ישראל, ואומר אהה אדני ה' לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמי' א ו'), אמר לו הקב"ה אתה אמר נער, ומשה נאמר בו נער, וישראל נאמר בהם נער, שנאמר כי נער ישראל (הושע י"א א'), ומשה נתנבא עליהם, ואתה התנבא עליהם, משה הוציאם ממצרים, ואתה מוציאם מארץ ישראל, משה העבירם את הים, ואתה מעבירם מנהר פרת, משה הוריד להם את המן, ואתה אומר כל עמה נאנחים מבקשים לחם (איכה א' י"א). משה הוציא להם מים מן הסלע, ואתה אומר דבק לשון יונק וגו' (איכה ד' ד'). משה לימדם תורה, ואתה אומר מלכה ושריה בגוים אין תורה (שם ב' ט'). משה טיהרם, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר וגו' (ויקר' טז ל), ואתה אומר להם טומאתה בשוליה וגו' (איכה א ט), אם כן אל תאמר נער אנכי כי על כל אשלחך תלך, באותה שעה הלך ירמיהו אצל ישראל בשליחותו של מקום, ואמר להם כשהייתם במצרים הייתם כולכם טמאים ועובדים ע"ז, וא"כ כשהייתם מכעיסים שם הקב"ה היה שוקל מעשיכם ומעשה המצריים, והיו מעשיכם טובים מן המצריים, והייתם עומדים, אבל משבאתם לארץ קלקלתם ביותר הרבה מאד, שלחתי לכם כמה נביאים להזהיר אתכם, מהם הרגתם, ומהם בזיתים, ישראל עם קשה ערף אתה עד מאד, שלחתי אליכם יחזקאל וירמיה ע"ה התחלתם לבזות אותם, ואמרתם אלו נביאים מבניה של רחב הזנה, התחיל הקדוש ב"ה ואומר לישראל, אמת אמרתם כי אלו מבניה של רחב הזונה, אבל בעבור שעשתה רחב תשובה קבלתי אותה, והעמדתי ממנה עשרה נביאים וכהנים, ואלו הם:
11
י״בירמיה חלקיה שריה מחסיה ברוך נריה חנמאל שלום בוזי יחזקאל. ויש אומרים אף חולדה הנביאה, וכל אלו הנביאים העמידם בזכות התשובה, אף אתם שובו ותראו מה אעשה לכם, וכששלח להם ירמיה ויחזקאל התחילו מבזים אותם והקב"ה מייחסם, שנא' היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן וגו' (יחזקאל א ג'), דברי ירמיהו בן חלקיה וגו' [בארץ בנימין] (ירמיה א א). מה בנימין אחרון לכל השבטים, אף ירמיהו אחרון לכל הנביאים, והלא כבר נתנבאו אחריו חגי זכריה ומלאכי, ר' אליעזר אומר קצת נבואה היתה, ור' שמואל בר נחמן אומר היתה נבואה פקודה בידם. אמר ר' אלעזר כל הנביאים פתחו בדבר תוכחה וחתמו בדבר נחמה, חוץ מן ירמיהו שפתח בדברי תוכחה וחם בדברי תוכחה, שנאמר תשקע בבל וגו' (ירמיה נ"א ס"ד), ואפילו במגלת איכה חתם בדברי תוכחות, שנאמר כי אם מאס מאסתנו וגו' (איכה ה' כ"ב), ולמה חתם בדברי תוכחות, ולפי שהיה מתנבא על חורבן בית שני, לפיכך לא חתם בנחמה. אמר ר' אבין עלה אריה מסובכו (ירמיה ד ז), במזל אריה דכתיב עד גלות ירושלם בחדש החמישי (שם א ג), וחדש חמישי מזל אריה, ואריה הוא חמישי במזלות והחריב מקדש אריאל, ועל מנת שיבא אריה במזל אריה אז ונשמח, שנאמר אז תשמח בתולה במחול (ירמיה ל"א י"ג), ויבנה אריאל אריה, דכתיב אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג ח), במזל אריה זה חדש אב, שנאמר והפכתי אבלם אב להם לששון, (ירמיה שם), ויבנה אריאל דכתיב בונה ירושלם ה' (תהלים קמ"ז ב'), וינקום נקמתינו [על ידי] משיחנו, כענין דכתיב נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים (במדבר לא ב), רצה לומר המדיינים אותנו מלשון מריבה:
12
י״גד"א נקם נקמת בני ישראל. מיד ויבחר משה מן העם, בוא וראה חסידותו של משה רבינו ע"ה שהקב"ה תלה אסיפתו על מלחמת מדין. והיה למשה לעכב את המלחמה כדי שיאריכו ימיו, ולא עשה כן, אלא מיד צוה שילכו למדין לנקום, ראה כמה היה שמח בגדולתן של ישראל:
13
י״ד ד"א נקום נקמת. הקב"ה אמר למשה נקם בעצמך, והוא שלח אחרים, אלא על ידי שנתגדל במדין אמר אינו דין שאני מכיר להם, וכן המשל אומר באר ששית ממנו מים אל תזרוק בה אבן, וכן עשה משה:
14