מדרש האתמרי י״טMidrash HaIttamari 19
א׳דרוש להספד
1
ב׳ושם הדרוש הזה תהלת חסידים.
2
ג׳בירושלמי בפ"ק דברכות אמר ר' מונא בר אנדרייא בשם רבי שמואל בר סוטר המלאכים אין להם קפיצין ומה טעמא קרבת על חד מן קמייא קיימיא דבר ברור הוא שגדולת מעלת הצדיקים ממלאכי השרת בהיותם בעלי בחירה נוצחים את יצרם בעבור אהבתו ית' משא"כ מלאכי השרת שהם מוכרחים במעשיהם ובהיות כן גם הקב"ה אוהב להם לצדיקים ועושה עליהם מרכבה בהיותם דבוקים בו בו ונעשו החלק עם הכל אחד וזהו טעם שמיתת הצדיקים כולם בנשיקה כדאיתא בילקוט יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם אמ"ר תנחומא בכבוד שהקב"ה עושה לצדיקים בשעת פטירתם מן העולם בנוהג שבעולם אדם מת בניו מטפלים בו אבל לצדיקים הקב"ה מטפל בהם שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך והלך לפניך צדקך זה צדיקו של עולם ע"כ:
3
ד׳יש לדקדק דלמה הוציאו חז"ל הפסוק מפשוטו שהוא שילך לפניו הצדקה כמו שאמר למעלה הלא פרוס לרעב לחמך אמנם נראה שדרשו כן שצדקך חוזר להקב"ה שהוא צדיקו של עולם משום דהול"ל והלך לפניך צדקתך מדשני לומר צדקך רמז לצדיקו של עולם. עי"ל שהרגישו הם ז"ל דהול"ל והלך לפניך צדקך וכבודה יאספך בראות שאמר כבוד דסמוך לעיל והכל ענין אחד הוא כלומר והלך לפניך צדיקו של עולם ועכשיו פירש מי הוא זה כבוד ה' יאספך כבוד ה' שהיא השכינה יאספך. עוד יש להקשות דמאחר שהקב"ה מטפל במיתתן של צדיקים. מאי רבותיה של מרע"ה שאמר לו הקב"ה כל העולם בניו ובני ביתו מטפלים עליו אבל אתה אני מטפל עמך והלא גם לכל הצדיקים מטפל בהם. אמנם נראה לפרש דבשלמא שאר הצדיקים הן אמת שהקב"ה מטפל עמהן אמנם טפולו עמהם הוא בהסתר שהרי אנו רואים שבשר ודם מטפלין עמו כענין התכריכים וארון ושאר הדברים אמנם מרע"ה הכל היה בידי שמים ארון בידי שמים תכריכים בידי שמים וכל הדברים וכל העולם מודים שהקב"ה נטפל עמו בראותם שלא ידע איש את קבורתו משא"כ בשאר הצדיקים שמה שנראה בחוש הראות הוא שבשר ודם מטפלין עמהם:
4
ה׳ובזה יובן פסוק (משלי סי' י"א) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם כלומר כשפרי הצדיק הוא עץ חיים שהיא התורה כדכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה אז ולוקח נפשות חכם שהוא הקב"ה כלו' מיתתן על ידו של הקב"ה שהקב"ה נטפל בהם כדפרישית. ובזה יובן משנה דאבות פ"ו כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן אם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. וכבר פירשתי באורך במקומות אחרים במשנה זאת אמנם הוספתי עכשיו נופך ויהלום כל העולם מקשים דבשלמא לעה"ב ניחא שאשרי לו אמנם בזה העולם מה חשיבות יש לו מאחר שאוכל פת במלח אמנם הכונה פת במלח תאכל כלומר שלא ילמוד התורה כמצות אנשים מלומדה אלא מילתא בטעמא וז"א כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל שהיא התורה שנקראת לחם עם מלח ותטעום אותה במלח שמטעים הדברים הטפלים כדרך היאכל תפל מבלי מלח גם ומים שהיא התורה שיקרא מים שנאמר הוי כל צמא לכו למים במשורה תשתה כלומר ילמוד במשורה מקום הראוי ללמוד ולחקור יחקור. אמנם לא יחשוב מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור וזהו במשורה תשתה. או יאמר מים במשורה תשתה עצה טובה קא משמע לן והוא מה שאמרו ז"ל שיעשה האדם שיעורים בלימודו ויתן סימנים כדי שלא ישכח וזהו במשורה ודוק ועל הארץ תישן שלא יתגאה כדי שיתקיים בו התורה ויהיה לעולם שפל כארץ כאומרם (עיין עירובין דף נ"ד ע"א) אין התורה מתקיימת כי אם על מי שמשפיל עצמו כארץ. או ועל הארץ תישן שלעולם הוא ישלוט ויגבור על החומר ואם אתה עושה כן אשריך בעה"ז שיהיה יציאת נשמתך על ידו של הקב"ה שיטפל בך שהוא דבר שנוגע בעה"ז עד שילך לקבר ואשריך בעה"ב על השכר העתיד לבא:
5
ו׳ובזה נבין מאמר במדרש פ' אחרי מות אמר רבי אבא בר אבינא למה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה אלא מלמד שכשם שאפר פרה מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת אמר ר' יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות לומר שהיה קשה לפני הקב"ה מיתתו של אהרן כשבירת לוחות אר"ח בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכירין מיתתן ביה"כ אלא מלמד שכשם שיה"כ מכפר כך מיתתם ש"צ מכפרת ומנין שיה"כ מכפר שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ומנין שמיתתן ש"ל מכפרת דכתיב ויקברו את עצמות שאול וכתיב ויעתר אלהים לארץ אחרי כן עכל"ה:
6
ז׳ויש לדקדק דהול"ל כך מיתת נשים דקניות מכפרת ועוד ראוי להטעים הדברים באומר שכשם שאפר פרה מכפרת כך מיתת הצדיקים שהרי אפר פרה מטהרת ואינה מכפרת ועוד מהו אומרו שכשם ועוד בדברי ר' יודן שנראים דברים ללא צורך שאמר דסמך מיתת אהרן לשבירת לוחות לומר שהקב"ה דואג במיתתן ש"צ דפשיטא שדואג במיתתן דהלא באבוד רשעים רנה. ועוד להבין בדברי ר' חייא באומרו באחד בניסן מתו בניו של אהרן כו' כשם שיה"ך מכפר כך מיתת הצדיקים מכפרת שהרי כבר למד מסמיכות אפר פרה במיתת מרים שמיתת הצדיקים מכפרת ועוד מה שואל ומנין שיה"כ מכפר דזיל קרי בי רב כי ביום הזה יכפר עליכם ועוד מה חוזר לשאול ומנין שמיתת הצדיקים מכפר שהרי למדך זה מאפר פרה וממיתת בני אהרן:
7
ח׳אמנם נראה לפרש שבהיות שאין הפר' בין מעלת נשים צדקניות לצדיקים כלום שכולם במצב אחד בהיות שכל אחד קיימו מה שצוה להם הקב"ה לכן לרמוז לזה אמר כשם שאפר פרה מכפרת כך מיתת הצדיקים מכפר והוציאו בלשון צדיקים אע"פ שמדבר במיתת מרים ללמדך שאין הפר' בין הנשים לאנשים ואמר כשם שאפר פרה מכפרת כך מיתת הצדיק שידוע שהצדיק מכפר על הדור במותו והייתי סובר שמכפר אע"פ שלא ירגיש במיתתו ולא נשרף לבו בקרבו לזה סמך מיתתה לאפר פרה לומר שכשם שאפר פרה מכפרת כך מיתתן ש"צ מכפרת וידוע שהפרה ראשונה באה לכפר על עון העגל כאומרם ז"ל ויקנח מה שטינף הבן ומה הפרה אז לא כיפרה כי אם עד שנשרפה כך מיתת הצדיקים אינו מכפר אא"כ נשרפים במיתתם. ואפשר שיאמר האדם מאחר שמיתת הצדיק מכפר על הדור אין הקב"ה דואג עליו בהיות הוא סיבה שלא נאבד דור אחד והוא משל למי שנפל לו דבר אחד ומצא מאה שאין ראוי שידאג על הא' מאחר שהוא סיבה למציאת המאה ג"כ הקב"ה חסר צדיק חד מן העולם ומרויח דור אחד לזה בא רבי יודן ללמדך שאינו כן אלא שעם כל זה הקב"ה דואג במיתתו אע"פ שמת לכפר על הדור וללמדך זה סמך מיתתו של אהרן לשבירת לוחות שקשה סילוקן אע"פ שמתים לכפר לדור כשבירת לוחות שהיה קשה לפני הקב"ה:
8
ט׳א וחוץ ממה שדרשו הראשונים בא לחדש ר' חייא ללמדך דלא מבעיא כשהצדיק מת לכפר לדורו שאז מיתתו אינו בעבור שום עון שבו שמכפר אלא אע"פ שימות בעונו כבני אהרן שמתו בעונם על שלא נשאו נשים עכ"ז מכפרים על הדור ולא אמרינן שיהיה מספיק מיתתו לכפר על עונו בלבד ולזה אמר בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביה"כ ללמדך שכשם שיה"כ מכפר שעיצומו של יום מכפר אע"פ שיהיה בעונו כך מיתת הצדיקים מכפרת אע"פ שימותו בעונם כמיתת בני אהרן שמתו בעונם ועכשיו שואל ומנין שיה"כ מכפר כלומר ומנין שעצומו של יום מכפר ותי' בראות שאמר כי ביום הזה יכפר עליכם ואינו אומר יכפר אתכם או לכם שבאומרו עליכם משמע שיה"כ עולה על רצונכם כאומרם ז"ל האומר אין יה"כ מכפר יה"כ מכפר ונמצא שיה"כ עולה על רצונו של אדם שאע"פ שלא ירצה שיה"כ מכפר לו עצומו של יום מכפר ועכשיו שואל ומנין שמיתת הצדיקים מכפר שנאמר ויקברו כלומר למדנו שהצדיקים מכפרים בעת מיתתן ומנין שאף לאחר זמן כשמתעסקים עמהם על איזה ענין שצריך לתקן עצמן כגון לקבר עצמותיהן או לתקן קברם שנא' ויקברו את עצמות שאול ואע"פ שהיה אחר זמן מחל הקב"ה לדוד ופקד את הארץ דכתיב ויעתר אלהים לארץ אחרי כן. וחוץ ממה שדרשו ז"ל בסמיכות מיתת אהרן בשבירת לוחות יכולים לומר דסמך מיתתו לשבירת לוחות לומר שהקב"ה מטפל ומתעסק עצמו במיתת הצדיק כשם שנטפל בשבירת לוחות שאמר למשה יישר כחך ששברת כאומרם ז"ל (במסכת שבת דף פ"ז):
9
י׳אך יש להקשות שכבר למד מסמיכות מיתת מרים לאפר פרה שמיתת הצדיקים כפר וא"כ למה הוצרך סמיכות אחר שדרשו ז"ל (מ"ק פ"ג דכ"ח ע"א) וז"ל למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה ללמדך שכשם שבגדי כהונה מכפרים כך מיתת הצדיקים מכפר שהרי נלמד זה מסמיכות אפר פרה למיתת מרים ולהבין זה נקדים מאמר במס' ערכין (פ"ג דט"ז ע"א) אמר ר' ענני בר ששון למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפ' הקרבנות ללמדך שכשם שהקרבנות מכפרים כך בגדי כהונה מכפרים כו' שהרי חשן מכפר על הדין מעיל על לה"ר מצנפת על גסות הרוח כתונת על ש"ד כו' דק' וכי בעבור שאהרן היה מלובש באלו הבגדים היה מכפר על עושים אלו העבירות בלי תשובה:
10
י״אאמנם הכונה שבראותם הבגדים היו זוכרים מעשה ונזכרים ההלכה והיו עושין תשובה כיצד הכתונת מכפר על שפיכות דמים שבראותם הכתונה היו זוכרים מה שאירע לאחי יוסף על מה שעשו ויטבלו את הכתונת בדם שגרמו עם מעשה זה גלות מצרים ועשרה הרוגי מלכות בכל דור ודור ובזה מי שהיה בידו ש"ד היה שב אל ה' הציץ על עזי פנים שבראותם הציץ מוריק פניהם של עוברי עבירה היו לוקחים מוסר וכן בכל הבגדים כמו שפירשתי בפי' הפרשיות אשר לי יע"ש וזהו מה שרומז כאן סמך בגדי כהונה לקרבנות לומר שכשם שהקרבנות מכפרים כך בגדי כהונה מכפרים משום דהרגיש דאיך בגדי כהונה מכפרים על עוברי עבירה על היותם על אהרן ולכן בא להשכילך שהענין הוא מה הקרבן מכפר וידוע שכפרת הקרבן אינו מכפר הקרבת הקרבן עצמו אלא שבראות האדם הקרבן זוכר ומשים בדעתו שכך היה ראוי לעשות לו והקב"ה ריחם עליו כך בדרך זה בגדי כהונה מכפרים שבראותו זוכר אותם הדברים ולוקח מוסר. ובזה נבא אל ענין המאמר שלמדו שמיתת הצדיקים מכפר מסמיכות אפר הפרה למיתת מרים למה הוצרכו לדרוש סמיכות מיתת בני אהרן לבגדי כהונה לומר שמיתת הצדיקים מכפר שהרי למדו כן ממרים אמנם י"ל שסמיכות מרים לימד שמיתת הצדיקים מכפר אמנם בא ליתן טעם איך מיתת הצדיקים מכפר אמנם סמיכות מיתת בני אהרן לבגדי כהונה לא ללמדך כיצד מכפר והענין שכשם שבגדי כהונה מכפרים באופן שפירשנו שרואה הבגדים ולוקח מוסר כך מיתת הצדיקים מכפר שיראה במיתתן ויקח מוסר באומרו אם בארזים נפלה שלהבת ופגע בו מיתה ודין מה יעשו איזובי קיר ובאופן זה מכפר מיתת הצדיקים משום שגורם מיתתו שישובו העם בתשובה ואם תאמר ונלמוד מסמיכות מיתת ב"א לבגדי כהונה והייתי לומד שמיתת הצדיקים מכפר ולא הוצרך סמיכות מרים כלל ועיקר וי"ל שאם לא היה מביא ממרים הייתי אומר שאין כת במיתת הנשים צדקניות לכפר במיתתן לכן הוצרך להביא גם ממרים לומר ששניהם שוים עוד יש לדקדק בזה המאמר דלמה לא סמך מיתת אהרן עם אפר פרה ושיבור לוחות למיתת מרים וכבר פירשתי על זה בפי' הפרשיות בפ' אחרי מות יע"ש:
11
י״בעוד נתעלו הצדיקים שמלבד שמיתתן מכפרת על הדור בחיים חייתם ג"כ מוספים ומשפיעים חיים לכל הרואים אותם כמו שדרשו ז"ל במסכת חגיגה (ד"ה ע"ב) כי יראה חכמים ימותו כו' וכבר פירשתי המאמר במקום אחר (לעיל בדרוש י"א) ע"ש ועכשיו הוספתי נופך ויהלום שהנה בראיית החכמים בחייהם יש תוספת חיים מהסבה הנמשכת מראייתם כאומרם ז"ל במסכת ברכות (ספ"ב ד"כ ע"א) רב גידל הוה רגיל דהוה אזיל ויתיב בשערי טבילה אמר להו הכי טבלי והכי טבלי אמרו ליה רבנן לא מסתפי מר מיצר הרע אמר להו דמיין באפי כי קאקי חוורי ר' יוחנן הוה רגיל דאזיל ויתיב בשערי טבילה אמר כי סלקן ואתיין בנות ישראל מן נהרא דיסתכלן בי דליהוון להו זרעא שפירי כמותי אמרו ליה רבנן לא מסתפי מר מעינא בישא אמר להו אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף ואי בעית אימא עלי עין עין שלא רצה ליזון ממה שאינו שלו אין עין הרע שולט בו ע"כ הרי למדנו מכאן המשכת החיים מהצדיקים שר' יוחנן הוה יתיב בשערי טבילה כדי שיחשבו בו בנות ישראל ויהיו להן בנים צדיקים וחכמים ובהיות' צדיקים כפי המחשבה שחשבו בצדיק לפי שהולד נוצר כפי המחשבה שהקב"ה אינו נפרד מההשוואות שיש עמהם ובזה יש לו חיים ארוכים ודוק וכ"ש במיתתם שיש בהם כח לכפר משום שכבר השלימו עצמן. והנה במאמר זה מקשים כל העולם דלמה לא שאלו לר' יוחנן לא מסתפי מר מיצה"ר כשם ששאלו לרב גידל ופי' לפי שרב גידל היה רואה אותן ערומות שייך לשאול לא מסתפי מר מיצה"ר משא"כ ר' יוחנן שהיה רואה אותן מחופות והמה רואין אותו והוא אינו רואה אותן ולכן שאלו לא מסתפי מר מעין הרע עוד פירשו שר' יוחנן לא היה יכול להסתכל לפי שאריכות גבות עיניו היו מכסים הראיה ממנו כדאמרי' בב"ק ולכן לא שאלו כי אח על ענין עין הרע. אמנם לעד"ן לפרש שבהיות שקדם מעשה דרב גידל למעשה דר' יוחנן ונתפרש להם ממעשה דרב גידל שהיו דומים בעיניו כקאקי חוורי לכן לא שאלו לו כי אם על ענין עין הרע עוד י"ל שגבי ר"י יש דבר אחר ודאית והוא ענין העין הרע בהיותו יפה מאד כדאמרינן בב"מ (פ"ז דפ"ד ע"א) בודאי הגמור שהיה מסוכן מהרואים אותו ואם היה מתיירא מיצה"ר הוא ס' שאפשר שלבו חלל בקרבו כמו שנשתבח דהמע"ה ע"ז באומרו ולבי חלל בקרבי ולכן הניחו הספק שהוא ענין היצר ושאלו על הודאי שהוא ענין העין הרע והיה כונתם לשאול ממנו אח"כ לא מסתפי מר מיצה"ר אמנם בתשובה שהשיב על ענין העין הרע הותר להם גם על ענין היצה"ר והוא בראות שהשיב על ענין עין הרע בן פורת יוסף בן פורת עלי עין עין שלא רצתה ליזון ממה שאינו שלו אין העין הרע שולטת בו ונמצא בהיות משיב שלא שלט ביוסף עין הרע משום שלא רצה ליזון ממה שאינו שלו איך יתכן שהוא לא היה מתיירא מעין הרע דא"כ היה ניזון ממה שאינו שלו ח"ו ונמצא שבתשובת שאלה ראשונה נתפרש להם תשובת ענין שלא היה מתיירא מיצה"ר ולכן לא שאלו אח"כ ע"ז ודוק. ואפשר שדבר אחר הרגישו בזה דלמה לא שאלו לו על ענין היצה"ר כרב גידל ותי' שהשיב עין שלא רצתה ליזון ממה שאינו שלו אין העין שולטת בו ועם זה הותר להם גם תשובה על ענין היצה"ר ולכן לא שאלו:
12
י״גוהנה הבא נבא לביאור מאמר שהתחלתי שיובן עם מה שהקדים הרב בעל יד יוסף ז"ל בהקדמה ארוכה וזה כוללות הענין הצריך לעניננו שהטעם שנמשל האדם לעץ השדה שנאמר כי האדם עץ השדה לומר ששלמות האדם להיות כעץ שבכל שנה עולה ממדרגה למדרגה תחילה בעלין ואחר כך בענפים ואח"כ בפירות וזהו שלמותו לפי שאם לעולם יעמוד במצב אחד קוצצים אותו מאחר שאינו נותן פירות כן צריך להיות האדם לעלות ממדרגה למדרגה כי עיר פרא אדם יולד ואם יעמוד כן לעולם במצב זה נוח לו שלא נברא והמלאכים נמשלו לאבן כדכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר בהיות מעלתם היותם לעולם כאבן במצב אחד שלא ישנו את תפקידם ולעולם הם במדרגה אחת וזהו מעלתם ושלימותם הפך האדם עכ"ל (ועיין לה"ה מהר"י אזולאי בס' כסא דוד דרוש י"ב דנ"ב ע"א) ולזה כיוון ר' מונא במאמר שהתחלתי לומר שהמלאכים אין להם קפיצין הטעם בהיות שלמותם שלא ישנו. את תפקידם ולעולם יעמדו על משמרתם שנפקדו האדם אדרבה אם לעולם יעמוד במצב אחד יאבד ולכן יש להם קפיצין בהיותם בעלי שינוי כענין שינוי בין ישיבה לעמידה שמי שאין להם קפיצין שהם המלאכים לעולם עומדין והרמז בזה להראות על המוטל להם שיעמדו לעולם על מה שנפקדו ולא ישנו לעלות במדרגת אה"ע שהיא גדולה ממנה דאדרבה זהו אבודו ולכן אין להם קפיצין לרמוז ולהראות להם רמז עלענינים שיעמדו לעולם בגדר אחד ושלא ישנו ודוק:
13
י״דובילקוט זכריה סימן תקע"ג אמר ק מלאכי חבלה אין להם קפיצין שנאמר משוט בארץ ומהתהלך בה ע"כ והטעם יובן עם מה שפירשתי לפי שאין יכולים לשנות את תפקידם כו' בילא"ו:
14