מדרש האתמרי ד׳Midrash HaIttamari 4

א׳למילה: שם הדרוש ברית עולם

ב׳בפסיקתא והביאו הילקוט סי' ט"ו וזה הדבר אשר מל יהושע ר' ברכיה ורבי חלבו בשם רבי אבין ברבי יוסי דבר אמר להם ומלן מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים כך אמר הקב"ה לאברהם ונתתי לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור ע"כ:

ג׳מודעת זאת בכל הארץ שבהיות אאע"ה ראש המאמינים ניתן לו מצות המילה אשר היא מורה על אחדותו יתברך כמו שפירשתי בדרוש א' ממילה במאמר אם אתם מקבלים את בריתי כאלו מקבלים אלהותי כו' ועוד בה שהיא חותמו של הקב"ה לכן אומרים בנוסח הברכה וצאצאיו חתם באות ברית קדש אשר מזה הטעם אברהם יושב בפתח גהינם להציל המהולים בהיותו הוא אדון מזאת המצוה וכל המקיימים אותה נקראים בני אברהם לכן אינו כבוד לו להניחם שיכנסו בגהינם ומה גם היות חתום בהם אות ברית קדש ובהיותה מצוה מודבקת באדם משא"כ שאר המצות לכן מספיק המילה להוציא החוצה מגהינם בראות המצוה רשומה בבשרו ואף שמצות הפסח היא מודבקת עמו יש מעלה למילה אשר קדמה לה שהרי נימול לשמונה ימים ובהיות מצוה זאת גורמת לפרסם אלהותו מבקשים הכופרים לסותרה בטענות המזוייפות שלהם הבל המה מעשה תעתועים כאומרם ז"ל במדרש שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"עאמר לו איזה מעשים נאים של בשר ודם או של הקב"ה אמר לו של בשר ודם אמר לו השמים והארץ אתה יכול לעשות אמר לו ר"ע אל תאמר דבר שהיא למעלה ממנו ואין הבריות שולטות עליו אלא בדברים שהם מצויים בבני אדם. א"ל מפני מה אתם מוהלים אמר ליה אני הייתי יודע שעל דבר זה היית שואלני ולכן הקדמתי לך שמעשה ב"ו נאים הביא לו גלוסקאות ושבולים אמר אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ב"ו מי מאלו נאים אמר לו הואיל והוא חפץ במילה למה לא נולד הולד מהול ממעי אמו אמר לו ר"ע למה התינוק יוצא לאויר העולם בטיבורו ועוד שלא נתן הקב"ה המצות לישראל אלא לצרפם בהם שנאמר כל אמרת אלוה צרופה עכל"ה:

ד׳וקשה בזה המאמר למה הביא לו ר"ע משל מגלוסקאות ושבולים יותר משאר דברים כי יכול להביא מבשר שאינו מתוקן לפי האדם אלא אחר מלאכות הרבה כגון שחיטה והפשט ונתוח ומליחה ובישול או יכול להביא לו ראיה מן הבגד שצריך הרבה מלאכות לתקן הבגד כגון טויה ואריגה וכיוצא ובעל קהלת יעקב פי' שרבי עקיבא רצה להביא משל השוה לברית מילה במעשים הפרטים עבור הברית קודם להיות כי אדם אשר תכליתו שותפו של הקב"ה בבריאת האדם כאומרם ז"ל ג' שותפים יש באדם כו' וזה בראשונה נעשה ה' מצות במילה עצמה והם המילה והפריעה והמציצה והרפואה והברכה הם ה' מצות אחר המילה מבן חדש חייב במצות הפדיה אח"כ חייב ללמוד תורה אחר כך בן י"ג שנים חייב במצות ואביו מברך עליו ברוך שפטרני מעונשו של זה וכשהגיע לזמן נשואין אז מקיים מצות אישות ומברכים עליו ז' ברכות וכשיהיו לו בנים מהוגנים וקיים מצות פו"ר בבנים לשם שמים אז נעשה שותפו של הקב"ה כנזכר וקיים מחשבת השם ית' בבריאת האדם שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה וזהו עשרה מצות המתקיימים באדם טרם בואו לכלל אדם וע"ז הכונה הביא לו ר"ע משל משבולים שנעשים גם עשרה מלאכות בהם עד תכלית המכוון והוא האכילה וכמו שהזכירו חז"ל ואלו הם חרישה קצירה דישה זרידה ברירה עמירה טחינה הרקדה לישה אפיה הרי בחטים עשר מלאכות משעה שיוצא לאויר העולם עד תכלית שהיא האכילה גם החטים נקראים בר שנאמר ויצבור יוסף בר והבן זכר נקרא בר והתורה נקראת בר שנאמר נשקו בר ולפי זה הביא לו ראיה ממשל השיבולים לפי שהכל שוים עכ"ד הרב קהלת יעקב זצ"ל:

ה׳אמנם לי נראה לפרש שהביא לו חטים להראות שרצונו יתברך מתחילת בריאת האדם שיהיו מהולים ולכן ברא לאדם הראשון מהול כאומרם ז"ל אך בעבור אדם הראשון שאכל מן העץ והוא עץ החיטה כאומרם ז"ל נתלבשו כל הדברים בקליפה וצריך תיקון ועשיה וגם האדם נתלבש בקליפת הערלה וכשם שתיקון כל הדברים הוא אחר שנעשה בהם מעשה גם תיקון האדם אחר שנעשה בהם מעשה בהסרת הערלה ולכן הביא לו חיטין לרמוז שאדם הראשון באכלו מן החיטה גרם קליפת האדם שהרי הוא נברא מהול ונמצא שרצונו של הקב"ה במילה אלא שאדם גרם הנזק וכשם שהחטה צריך תיקון להיות גלוסקא ראויה לאכול כן האדם. ואפשר שעל זה לפעמים נולדים תינוקות מהולים לרמוז שרצונו של הב"ה שיהיו מהולים אך גרם החטא ודוק. עוד י"ל למה הביא חיטים למשל אך קודם יש לשאול דרבי עקיבא היה יכול להשיבו מיד שמעשה של ב"ו נאים במה שעושים גם הם שהרי התינוק יוצא בטיבורו לאויר העול' וחותכין אותו ומתקנים אותו הרי שמעשה בשר ודם נאים ואם כן למה לא השיב לו מזה אמנם לא השיב לו רבי עקיבא כן בעבור שהיה יכול להשיב שאני התם בחתיכת הטבור שהוא חיות לתינוק ואם לא יעשו כן ימות ולא יתקיים המין בעולם והקב"ה רוצה בקיומם דלא תהו בראה לשבת יצרה בעינן וליכא אבל גבי מילה חיים בין מהולים בין ערלים לעולם מעשיו של הקב"ה יותר נאים ולכן לא השיב ר"ע מענין הטבור אלא הביא מן החיטים להוכיח שאע"פ שחיים הערלים כמהולים עם כל זה יותר טוב היותם מהולים שהרי בחטה יש כמה הדרגות קמח וסובין ומורסן וסולת וכאלה רבות כו' וידוע שבין האוכלים קמח בין האוכלים סובין או מורסן כלם חיים אמנם הכל מודים שאכילת הקמח או סולת שנטרח בה יותר להוציאה שהיא יותר נאה ומשובחת גם בנדון המילה אע"פ שחיים הערלים כמהולים יותר נאה הדבר שנטרח יותר במילה שנעשית בה כמה מלאכות כדפרישית לעיל:

ו׳עוד נראה לפרש שהביא משל מן החיטים לרמוז כשם שהחיטים הם סיבה לחיות האדם ובסבתו הוא בריא וחזק ובמניעת אכילת החטה ממנו יחלוש וימות ויגוע כן המילה סיבת בריאותו והרחקת הנגעים ממנו כאומרם ז"ל (בנדרים פ"ג דף ל"א) גדולה מילה שדוחה את הנגעים ורש"י ז"ל פי' מה שפי' אמנם נוכל לפרש שהכונה שבסיבת המילה בהסרת אותה קליפה נרחקים ונדחים ממנו הנגעים הרי שהמילה סבת חיותו כסבת החיטה היות סבת חיות האדם כדפרישית עוד אפשר שהביא מחטים בהיות ראש כל המינים ומוקדם בשבע מינים ארץ חטה ושעורה כו' ועיין במאמר זה בס' בית נאמן:

ז׳ושמעתי במאמר זה על פ' ואקחה פת לחם שבראות אברהם שהיו הולכים סבר ערביים הם ומצחקים מענין המילה בסוברם סברת טורנוס' הרשע דמעשיו יתברך יותר נאים לזה אמר ואקחה פת לחם כלומר ועל ידי פת לחם שהוא מעשה בשר ודם תראו ותבינו דמעשה בשר ודם יותר נאים וע"י כך וסעדו לבכם כלו' החישבו לבכם בענין המילה כי טוב הוא. הרי למדנו שבהיות זאת המצוה כל כך חביבה ושקולה כנגד כל המצות גזר וצוה להכניס לתינוק מיד במצוה זאת יותר מכל שאר המצות כדכתיב ביום הח' ימול כו' לא צוה לגלחו מיד להכניסו במצות הפאה ובעבור סכנת התינוק לא צוה למולו מיד אחר ג' ימים כערלת האילן ג' שנים שראוי היה שיהיה כאילן משום שמשם למד אאע"ה שהמילה במקום זה מגזרה שוה של אילן נאמרה ערלה באילן ונאמרה ערלה באדם מה ערלת האילן מקום שעושה פירות אף ערלת האדם ממקום שעושה פירות כדחז"ל וא"כ ראוי היה שיהיה שוה בכל ענין שגם המילה יהיה אחר ג' ימים כאילן שהוא אחר ג' שנים אלא שראוי היה לעשות כן אמנם משום סכנה שעדיין התינוק חלוש לא צוה למולו לשלשה ואין לומר ונימול אותו לשלש שנים כאילן שהרי משום חבוב המצוה רצה הב"ה להכניסו מיד בה שאם לא היה סבת הסכנה היה מצוה למולו אחר ג' כאילן ובפי' הפרשיות שלי בפרשת עקב הארכתי במאמרים אלו השייכים למילה יע"ש:

ח׳ובהיות כך גדולה מעלת המילה כדפרישי' הכל משתדלים שיהיה על ידם ואפילו הבעלי חיים כאומרם ז"ל בתנחומא פרשת לך לך וז"ל כשאמר הקב"ה לאברהם שימול היה חושב אברהם ומתמיה היאך ימול כיון שאמר לו הקב"ה ואתנה בריתי ביני ובינך מה כתיב אחריו ויפול אברהם על פניו כיון שנפל על פניו רמז הקב"ה לאותו מקום ועקצו עקרב ונמצא מהול וכתיב בעצם היום הזה נימול אברהם עכ"ל:

ט׳ושמעתי משם הרב כמהר"ר אברהם היניני נר"ו שמביא ראיה מפסוק בעצם היום הזה לראיה שהיתה מילתו על ידי עקרב משום שר"ת מלת בעצם הוא ב"נשיכת ע"קרב צ"דיק מ"ל ע"כ:

י׳ובזה יתבאר אצלי משנה בפרקי אבות, פ"ה עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש כו' והקשה הרב כמהר"ר שמואל אוזידה זצ"ל דאיך אמר עשרה נסים נעשו לאבותינו כי לכאורה רובם הם צורך גנוה כענין שלא הסריח בשר הקדש או שלא נראה זבוב בבית המטבחים הוא כבוד גבוה וכן ענין שלא כיבו הגשמים את אש שלעצי המערכה וא"כ הכי הו"ל למתני עשרה נסים נעשו בבית המקדש ולמה יחד אותם לאבותינו:

י״אאמנם נ"ל לפרש שמה שאמר לאבותינו ר"ל בעבור אבותינו הקדושים בזכות אברהם יצחק ויעקב שהאבות סימן לבנים ועשרה נסים אלו נעשו במקדש בזכותם ג' ראשונות שהם לא הפילה אשה מריח בשר הקדש ולא הסריח בשר הקדש מעולם ולא נראה זבוב בבית המטבחיים. אלו השלשה שמדברים בענין הקרבן היו בזכות יצחק שנעקד על גבי המזבח כקרבן שלשה אחרים כנגד יעקב אבינו ע"ה ולא אירע קרי לכ"ג ביה"כ בזכות יעקב שלא ראה טיפת קרי כל ימיו כאומרם ז"ל ולא כיבו הגשמים אש של עצי המערכה כנגד יעקב שלא כיבה נר בלילה לעסוק בתורה ולילה כיום יאיר כאומרם ז"ל בפסוק וישכב במקום ההוא כאן שכב אבל י"ד שנים שהיה בבית שם ועבר לא שכב דלא פסיק גירסא מפומיה ובזכות שלא כיבה נר בלילה לעסוק בתורה מדה כנגד מדה לא כיבו הגשמים ובזכות שנצח למלאך שרו של עשו וסיכן עצמו לנצחו ונעשה צולע על ירכו כדי לנצחו שאם ח"ו היה גובר שרו של עשו לא היה תקומה לשונאיהם של ישראל לכן בזכות שנצחו לא נצחה הרוח את עמוד העשן וארבעה נסים אחרים הם כנגד אאע"ה בזכות שנתן לחמו לכל העולם כדי לקרבן לאמונתו יתברך לכן לא נמצא פיסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים בזכות שהיתה אהלו מפולש ופתוחה לרוחה לארבע רוחות העולם כדי שיכנסו מכל צד ולא יעבור אחד מלהכניסו תחת כנפי השכינה כנגד זה משתחוים רווחים. בזכות המילה שנעשית על יוי עקרב כמו שהקדמתי לא הזיק נחש ועקרב בירושלים ונכון:

י״בונראה לתת טעם למה נימול ע"י עקרב ולא ע"י נחש ולכאורה נראה להיות העקרב במדת החסד והיא מדתו של אאע"ה אמנם נראה לפי הפשט שע"י המילה היה עתיד להוליד ליצחק ושיתרבה הזרע ממנו כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא ממנו יעקב ומיעקב י"ב שבטים ובני ישראל פר וישרצו ששה בכרס אחד כעקרב כמו שדרשו רז"ל ולכן לרמוז על ריבוי הזרע העתיד להיות מסבת המילה נימול ע"י עקרב שתלד ששים ודוק ובזכות ששתק ולא נתרעם כשבקש לקבור את שרה ולא מצא אעפ"י שהקב"ה נתן לו כל העולם במתנה לכן בעבור זה זכו בניו שלא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים שכלם היו מרווחים מרחבת המקום הרי עשרה נסשים אלו נעשו לאבותינו כלומר בעבור אבותינו שהם אברהם יצחק ויעקב והטעם שהקדים התנא הנסים שהיו בעבור יצחק קודם אברהם לרמוז שכלם שקולים כמו שדרשו רז"ל שפעם מקדים אברהם ליצחק ופעם יצחק לאברהם לומר שקולים זה כזה ומשום חידוש הקדים ליצחק ולא ליעקב לומר שאף על פי שיצא ממנו זרע פסול שהוא עשו שלא חזר בתשובה כישמעאל עכ"ז שקול ושוה הוא לאברהם וליעקב:

י״גונחזור אל הענין אשר בעבור היות התינוק מסוכן למולו לשלושה ימים צוה למולו לשמונה אף שמשום חיבוב וגודל המצוה היה ראוי למולו לג' אשר עם זה פי' הרי"ף ז"ל במאמר הובא בתנחומא סדר תצוה ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול כך שנו רבותינו קטן נימול לח' ימים מה טעם כשם שמל אברהם אע"ה ליצחק אמר רשב"י בא וראה שאין חביב לפני האדם יותר מבנו וכל כך למה אמר רבי יצחק כדי לעשות רצון קונו הוא רואה בנו שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה אמר רבי חנינא בן דוסא ולא עוד אלא שהוא מוציא הוצאות ע"כ וק' דמה שואלים התלמידים קטן לכמה נימול דזיל קרי בי רב וביום הח' ימול בשר ערלתו ועוד למה לא השיב להם הרב מן התורה והשיב להם מדברי חז"ל ועוד מה כונת שאלתם ומה טעם ועוד מה השיב לשאלתם כשם שנימול יצחק כי הם לא שאלו מנין כדי להשיב להם כשם שנימול יצחק וא"כ כיון ששאלו טעם עדיין הקו' במקומה עומדת דמה טעם נימול יצחק לח' ועוד דעל מה בא רשב"י לומר בא וראה ועוד מה כונתו של ר' חנינא לומר ולא עוד אלא שהוא רואה את בנו שופך דם דם כו':

י״דאמנם כונת השואל על קטן הנולד בן א שבעה חדשים ולזה אמר קטן לכמה נימול ואינו אומר תינוק לכמה נימול לרמוז על קטן בחדשיו ואם התורה אמרה לח' יהיה לנולד בן ט' חדשים שאז יותר בריא אבל בן ז' לא יהיה הדין שוה לו והשיב קטן נימול לח' לרמוז על קטן בחדשיו שגם בן זה נימול בן ח' ועדיין הדבר ק' לכם כיון שלא כלו חדשיו והוא קטן ורך איך יכניסו אותו לסכנה גדולה כזאת והקב"ה חס על התינוק וצוה למולו לח' שאז כבר הוא בריא וחזק וא"כ איך השוו לזה שהוא קטן בחדשיו למולו לח' כמי שנולד בט' חדשים שהוא בריא וחזק ולזה שאלו ואמרו מה טעם והשיב להם כשם שנימול יצחק כי יצחק היה בן ז' חדשים כמאמרם ז"ל בר"ה די"א ע"א בר"ה נפקדה שרה ובפסח נולד יצחק הרי שהיה בן ז' חדשים ואעפ"כ נימול לח' ע"כ ועכשיו נ"ל לומר שבא רשב"י לומר שהקושיא ששאלו התלמידים מה טעם נימול לקטן בחדשיו לח' מאחר שהוא מסוכן אינו קו' משום שאין חביב לאדם יותר מבנו וכל כך למה עשות רצון בוראו ומכניס אותו בסכנה ורואה דם מילתו ומקבל עליו בשמחה בעבור שעושה רצון יוצרו וא"כ מאחר שכונתו של אדם הוא לעבוד לבוראו מ"מ אפילו שנוטל את נפשו שהוא בנו החביב עליו יותר מנפשו וא"כ אין קו' מה טעם נמולים לקטן בחדשיו לח' שהוא סכנה משום שכונתו של אדם לעבוד לבוראו אפי' שנוטל ת נפשו ועל כן מכניס בנו לסכנה כדי לעשות רצון בוראו ור' חנינא בן דוסא בא גם הוא להחזיק דברי רשב"י ולספר באהבת האדם עם הקב"ה שאף שיש מי שנפשו חביב מממונו ויש מי שממונו חביב מנפשו כמ"ש בפסחים דכ"ה אם נאמר בכל לבבך כו' ועכ"ז אנו רואים שזה מוציא הוצאות אע"פ שאין מי שיכריח לו להוציאם וזה מורה על אהבתו ית' בנפשו ובממונו ובהיות כן אין קו' למה נמולים לקטן בחדשיו לשמונה שאף שיהיה מסוכן אין אדם מקפיד ע"ז לומר שהתורה לא אמרה לח' כי אם לנולד בן ט' חדשים וזיל בתר טעמא שהטעם הוא משום שבט' הוא בריא וזה בן ז' הוא רך ואינו ראוי למולו שוה לבן ט' חדשים לרחם עליו וכיון שאדם דבוק כל כך עם הקב"ה אינו מקפיד ע"ז:

ט״ועוד נוכל לומר שרבי חנינא ב"ד בא לומר שמה שאדם רואה שופך דם מילת בנו ומניח לעשות כן אינו על צד חלק האונס שישראל מוכרחים לעשות לו כן לקיים התורה ומה לו לעשות ולעולם שלבו דואג בתוכו אינו כן שהרי אח"כ מוציא הוצאות וזה מורה על רוב השמחה ודוק. אך י"ל עוד שכונת התלמידים לשאול קטן לכמה נימול כלומר אף שמה שאמרה התורה ביום הח' ימול הוא השיעור שלא יכול לעבור מזה הגבול אמנם אם ירצה האדם להקדים למולו אה"נ שיכול כדי לזרז המצוה וזהו כונת שאלתם קטן לכמה נימול כלומר שיעור התורה לח' ימים הוא לעיכובא כדי לזרזו ולעולם שיכול להקדים למולו קודם והשיב להם הרב קטן נימול לח' שאינו יכיל להקדים למולו קודם שיעור האמור ושאלו מה טעם כיון שאדם רוצה להקדים במצוה למה אינו יכול והשיב כשם שנימול יצחק כלומר וכי לא היה זריז במצוה כאברהם אע"ה ואם היה כן היה מוהל ליצחק קודם ח' ימים ורשב"י בא להוכיח שהדין כן שאינו רשאי להקדימו למול אותו קודם ח' ימים שהרי אדם רואה בנו שופך דם מילתו ומקבל עליו בשמחה הרי שכל ישראל משמחים על המצות ואם הדין שיכולים להקדימו מח' כל ישראל היו נוהגים כן ממשה רבי' ע"ה ועד עכשיו ולא היה שום ישראל ממתין לשמונה כדי למהר ולהקדים למצוה והוסיף ר"ח ב"ד שאמת כן שהרי גם מוציא הוצאות מרוב חיבוב המצוהשהיא כל כך גדולה מזו ודו"ק (א"ה הש"ח ס"ט ראיתי להעתיק כאן מ"ש מרן הקדוש המחבר ז"ל במאמר זה עוד בס' כ"י פי' על כל ולא עוד אלא שבתלמוד ובכל מאמרי רז"ל וז"ל ולא עוד אלא דסברא מבחוץ היא שכיון שבנו בסכנה שלא יוציא הוצאות שאפשר שימות ונמצא יוצא ריקן מבנו ומממונו ועכ"ז הוא מוציא הוצאות והטעם שרוב שמחתו אינו משום הולד עצמו שנולד בלבד אלא על שמקיים עמו מצות בוראו שצוהו למולו וכיון שכן מוציא הוצאות על עשיית המצוה שאף שימות אינו חושב לכלום כל ההוצאות בערך קיום המצוה שקיים אך ראוי להסתפק ספק א' מהו קטן הנימול דהול"ל תינוק לכמה נימול כו' ושאר הדקדוקים שדקדק לעיל):

ט״זאמנם נראה דהשאלה כאן אינו נופל על מין תינוק הנולד דכבר ידעו שנימול לח' ככתוב בתורה וביום השמיני ימול אך שואלים על בן הבא לאדם לעת זקנתו שאינו מצפה להוליד עוד כפי מה שרואה בעצמו ובאשתו כי חדל להיות לה אורח כנשים ונמצא שהבן הזה קטן להם לעולם בבחינת בן זקונים שהוא קטן מכל בניו של אדם וזהו אומרם קטן לכמה נימול דכיון דהמילה סכנה כמ"ש ז"ל ע"פ כי עליך הורגנו כל היום אפשר דבנדון זה לא נפל חיוב ביום השמיני כדי שלא ימות ויבא לבעוט במצוה או כדי שלא יהיה אביו זה מזיד לעבור על מצות בנו בהיותו חומל עליו כיון שאינו מצפה עוד מעין ענין שהותר יפת תואר ויהיה לזה שיעור אחר שימול בנו מבן חדש או יותר שאז אינו מסוכן ויקיים המצוה בשמחה ובטוב לבב והשיב להם הרב כך שנו חכמים קטן נימול לח' ונפל חיוב הח' אפילו למי שהוא בבחינת קטן שהוא רך ויחיד לאביו ולאמו ולזה חזרו לשאול מה טעם כיון שיבא אדם זה להיות מזיד וחיוב התורה לח' לא נפל על זה והשיב כשם שנימול יצחק שהרי יצחק היה רך ויחיד לאביו ולאמו ואם זמן ביום הח' לא היה שוה לכולם כאחד היה מצפה אברהם למולו מבן חדש או יותר שלא לסכנו אלא ודאי שביום הח' האמור בתורה הוא יום קצוב בתורה לכל תינוק כיון שלשעה הוא בריא חייב למולו בשמונה וליכא למיחש אולי ימות ויבעט דכל בשם ישראל יכונה אינו מכוון רק לעשות רצון יוצרו ויעבור עליו מה ועל זה מביא סברת רשב"י שאין חביב לאדם יותר מבנו וכל כך למה אמר רב נחמן כדי לעשות רצון בוראו הוא רואה שופך דם ממילתו ומקבל עליו בשמחה ולא עוד אלא שמוציא עליו הוצאות כו' וכיון שכל בן ישראל מקבל עליו המצוה כל כך באהבה רבה אין לחוש שבעבור בנו שהוא יחיד לו ואינו מצפה עוד שימנע מלמולו לח' עכ"ל:

י״זוהטעם שאין התינוק נולד מהול הוא אשר דברנו שהוא משום מעלת המצוה כדי שיתקדשו ישראל בעשייתה וילמדו למסור עצמם על קדושת ה' שבהיות שירגיל האדם לשפוך דם בנו אף ע"פ שחביב עליו כנפשו הוא קל לעורר עצמו למסור נפשו על קדושת השם ולשפוך דמו ונפשו בעבור אהבתו ית' אם בא לידו ויקיימנה שהרי הרגיל עצמו בכך עם ענין מילת בניו שמוסרם למיתה ובניו של אדם חביב מנפשו ולפעמים נולדים תנוקות מהולים להורות שאין טבע הבריאה היותם כולם ערלים אלא רק עושה הקב"ה זה כדי שימולו על ידי אביהם מסיבת הטעם שפירשנו והגם שיש טעמים אחרים גלוים לפני המקום על אותם שנולדים מהולים מיהו הנגלות לנו ולבנינו עד עולם ועל זה פרשתי טעם לירמיה שנולד מהול וקודם נבין פסוק בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך ונראה לדקדק דצדיק ורשע לא קאמר אם כן איך אמר בטרם תצא מרחם הקדשתיך ובמדרש אליהו פרשתי ע"ז יע"ש אבל עתה נאמר כפי הפשט ועוד מה שייכות וקשר יש אומרו נביא לגוים נתתיך עם האמור ועוד מה ענין הצעקה באומרו אהה אדני אלהים גו' אי משום שהיה נער גם ע"ז לא היה צריך לצעוק שהקב"ה שהיה משלחו יהיה בעזרו:

י״חאמנם הכונה לומר בעוד נשמתך תחת כסא כבודי נתתיך והזמנתיך לנביא וזהו אומרו בטרם אצרך בבטן ידעתיך ולכן בטרם תצא מרחם הקדשתיך שהוצאתיך מהול ממעי אמך והטעם שהקדשתיך מקודם והוצאתיך מהול משום שנביא לגוים נתתיך וכדי שלא יאמרו מאחר שהוא נביא לגוים ומבשר לישראל כל החורבן ודאי שאין נשמתו חשובה כל כך לכן הקדשתיך בהוציאך מהול ממעי אמך כמשה רבך שנולד מהול וכאדם וחנוך ושאר צדיקים גדולים כדי שלא יבזו אותך ויהי כשמוע ירמיהו שהקדישו מן הבטן בעבור היותו נביא לגוים ולבשר בפורענותם של ישראל צעק במר ואמר אהה אדני אלהים לא ידעתי דבר כי נער אנכי כלומר התפלל עליהם שיתנהג עמהם במידת הרחמים ועוד אמר לא ידעתי דבר כי נער אנכי ומאחר שאני נער אין ראוי לי לומר דברי תוכחות משום שאין דברי נשמעים לא לנערים ולא לזקנים לא לנערים בהיותי שוה להם ולא לזקנים בהיותם גדולים ממני והשיב לו הקב"ה אל כל אשר אשלחך תלך וכל אשר אצוך תדבר ותצליח:

י״טונבא לביאור המאמר המוצב בפתיחת הדרוש וזה הדבר אשר מל יהושע דבר אמר להם ומלן מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים כו' וצריך להבין באומרו דבר אמר להם דמשמע שגילה להם סוד נסתר מהם דהול"ל אמר להם כך אמר הקב"ה לאברהם ונתתי לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור:

כ׳אמנם נראה שהכונה שגילה להם הטעם שלא היו יכולים ליכנס ערלים לארץ והוא שא"י היא היכל מלכו של עולם לפי שחלק כל הארצות וא"י נפל בחלקו וא"כ אין ראוי ליכנס בהיכלו של מלך עם הקליפה שהיא הערלה וזה הדבר אשר גילה להם שמזה הטעם אמר הקב"ה לאברהם ונתתי לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור וז"ל דבר אמר להם ומלן כלומר גילה להם סוד הטעם הפסוק:

כ״אשייך למילה

כ״באם לא בריתי יומם ולילה דרשו רז"ל (בנדרים פ"ג דל"ב) על התורה ועל המילה ושניהם נקראו ברית בהיותם שוין דמילה צער הגוף שמחתך הבשר והתורה צער הגוף שמתיש הגוף דעל זה נקרא תושיה ולכן הם שוין בגדולתם לקיים שמים וארץ כי לפום צער עשייתם אגרא שיתקיים שמים וארץ:

כ״גהשמטה לדרוש מילה דרוש ד'

כ״דכתיב ביהושע זה הדבר אשר מל יהושע ודרשו חז"ל דבר אמר להם ומלן מהו הדבר שאמר להם שאין ראוים ישראל ליכנס לארץ עד שימולו עצמן שכך אמר הקב"ה לאברהם כשיקיימו ישראל מצות מילה יכניסם לארץ ישראל. ומה שייכות ענין המילה לכניסת ישראל לארץ ישראל. אלא כמו שאמר הכתוב ושמתם את דברי אלה וגו' וקשרתם וגו' ולמדתם וגו' וכתבתם וגו' למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה וגו' ומצות מילה היא אחת ממצות התורה אשר על ידה יאריכו ימים ויזכו לרשת הארץ. ועוד שאמרו חז"ל גדולה מילה שדוחה את הנגעים ר"ל דוחה אותם מגוף האדם [ואע"פ שרש"י ז"ל לא פירשו כן אבל ע' פנים לתורה והמילה מבריא את האדם ומארכת ימיו כנ"ל מדכתיב למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה ולכן שייכא מצות מילה שמארכת ימים לא"י שהיא ג"כ מארכת ימים לדרים עליה על פי התורה כאשר היה בעת שהיה המקדש קיים. כדרך שצוה האל יתברך שלא יכניסו ברזל למקדש שנאמר לא תנוף עליהם ברזל וגו' משום שהברזל מקצר ימיו של אדם והמקדש והמזבח מבאין חיים לאדם. אין ראוי שיהיו שני הפכים בנושא אחד כן הוא בענין המילה לא יכנסו ישראל ערלים לארץ ישראל שלא יהיו שני הפכים בנושא אחד: