מדרש לקח טוב על רות ב׳Midrash Lekach Tov on Ruth 2

א׳ולנעמי מודע לאישה. כלומר קרוב לאישה כמו (איוב י"ט י"ד) חדלו קרובי ומידעי ואם תאמר למה שינה בדבור ואמ' קרובי ומידעי זה כמו (שם מ' י"ג) עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל וכן (תהלים ט' ה') כי עשית משפטי ודיני, וגם זה אחד הוא אלא שכפל הלשון.

ב׳איש גבור חיל. וברות כתי' (רות ג' י"א) כי אשת חיל את לפיכך יצא ממנה דוד שנ' בו (שמואל א' ט"ז י"ח) ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה [ונבון דבר] ואיש תאר ויי' עמו יודע נגן במקרא גבור חיל במצות ואיש מלחמה בתלמוד ואיש תואר שמראה פנים בהלכה ויי' עמו שהלכה עמו בכל מקום.

ג׳ושמו בעז. רוב הצדיקים שמן קודמין להם כמו (שמואל א' ט' א') ושמו קיש, (שם ט' ב') ושמו שאול, (שם י"ז י"ז) ושמו ישי ושמו דוד, (אסתר ב' ה') ושמו מרדכי, (שמואל א' א' א') ושמו אלקנה, (רות ב' א') ושמו בעז אבל הרשעים הם קודמים לשמן כמו (שמואל א' כ"ה כ"ה) נבל שמו, (שם י"ז ד') גלית שמו, (שם ב' כ' כ"א) שבע בן בכרי שמו ואם תמצא להפך צריך מדרש.

ד׳ותאמר רות המואביה אל נעמי אלכה נא השדה. לא הלכה אלא ברשות חמותה.

ה׳ותלך ותבוא. עדיין לא הלכה והוא אומר ותבוא ר' יהודה ב"ר סימון אומר סימנה הדרכים לפניה כדי שלא תטעה בחזירתה. ויקר מקריה מלמד שהמלאך הוליכה כענין שנ' (במדבר כ"ג ד') ויקר אלהים אל בלעם.

ו׳חלקת השדה (אשר) לבעז. שהיה עתיד ליפול בחלקה ד"א ותלך ותבא ותלקט כתב הקב"ה דוחקן של ראשונים להודיע לאחרונים שאפילו הם עניים היו בטוחים בבוראם.

ז׳והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים יי' עמכם. מכאן לשאלת שלום בשם וכן המלאך אמר לגדעון (שופטים ו' י"ב) יי' עמך גבור החיל.

ח׳ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת. מה ראה בועז לשאול עליה והלא היה מכירה אלא שראה בה דרך צניעות שכל הנשים שוחחות ומלקטות וזו עומדת ומלקטת כדי שלא שוחה, כל הנשים היו שוחקות עם הקוצרים וזו מצנעת עצמה, כל הנשים מלקטות מן העמרים וזו מלקטת מן ההפקר וכן הוא אומ' בדוד (שמואל א' י"ז נ"ב) וכראות שאול את דוד יצא לקראת הפלשתי אמ' אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי ד"א למי הנערה הזאת כסבור הוא שהיא מבנות בית לחם והיה מצטער עליה שמא היא משבט יהודה.

ט׳ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואביה היא. כלומר אינה מיוחסת אלא חמותה למדתה דרך צניעות שנ' השבה עם נעמי.

י׳ותאמר אלקטה נא ואספתי בעמרים. זה שבתה הבית מעט כלומר ליקטה ואותה ששבתה הבית מעט כלומר חמותה ממתנת בבית ומה תאכל מזה כי מעט הוא, ד"א כלומר מעט זמן יש לה לנעמי ששבתה לביתה כי בשדה מואב היתה וחזרה עם זאת הנערה.

י״אויאמר בעז אל רות הלא שמעת בתי אל תלכי ללקט בשדה אחר. על שם (שמות כ' ג') לא יהיה לך אלהים אחרים, וגם לא תעבורי מזה כמו שנ' (שם ט' ב') זה אלי ואנוהו, וכה תדבקין על שם (דברים ד' ד') ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים, עם נערתי עם ישראל שנ' (הושע י"א א') כי נער ישראל ואהבהו.

י״באמ"ר חייא בר אבא כל ראשי הפסוקים שברות ווין חוץ משמנה ולמה לפי שנדבקה לבני ברית שניתנה לשמנה ימים ולמה ווין לומר לך ווי לדור שגבוריו יורדין.

י״געיניך בשדה אשר יקצרון. כמשמעו ודורש בו גם עיניך במצות ישראל והלכת אחר ישראל.

י״דהלא צויתי את הנערים לבלתי נגעך. מצווים הם מהר סיני שנ' (דברים י' י"ט) ואהבתם את הגר.

ט״ווצמית והלכת אל הכלים. כלי חכמת התורה, ושתית (משלי ט' ה') ושתו ביין מסכתי.

ט״זותפל על פניה [ותשתחו ארצה] ותאמר [אליו] מדוע מצאתי חן בעיניך. נבאה על עצמה שסוף שהוא מכירה בדרך ארץ.

י״זויען בעז ויאמר לה הגד הגד לי. הגד לי בבית הגד לי בשדה. כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך, כל שכן בחייו. ותעזבי אביך ואמך דת אביך ואמך, וארץ מולדתך זו שכונתה.

י״חישלם יי' פעלך ותהי משכרתך שלמה. מלמד שאין הגרים נצלחין אחר שמתגיירין לכך הוצרך בעז לברכה.

י״טמעם יי' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. וכן הוא אומר (תהלים ל"ו ח') מה יקר חסדך אלהים [ובני אדם] בצל כנפיך יחסיון.

כ׳ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך וגו'. שאמרת לי ישלם יי' פעלך.

כ״אויאמר לה בעז. לה לא מפיק ה' אמר לה חס ושלום אין את שפחה אלא גברת את ודכוותיה (במדבר ל"ב מ"ב) ויקרא לה נבח בשמו שלא עמד לה אותו השם וכן (זכריה ה' י"א) לבנות לה בית בארץ שנער מלמד שאין לשקרן תשועה.

כ״בגשי הלם. רמזה במלכות בית דוד שנ' (שמואל ב' ז' י"ח) כי הביאתני עד הלם.

כ״גואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ. שהחמץ יפה לשרב ד"א בחמץ בחלב חמוץ וגם הוא יפה לשרב. ויצבט לה קלי, זהו ששנינו במס' חגיגה אחריים ותוך ובית הצביטה מקום שטובלין בו כי יש קערות ובתוכם כעין כף והוא בית הצביטה, ד"א ויצבט מלשון צבתה שהוא מתנפח בחומץ. מדרש ואכלת מן הלחם לחמה מן המלכות, וטבלת פתך בחמץ אלו היסורין, ותשב מצד הקוצרים שני צידיה ממלכות בית דוד שברח מפני אבשלום בנו, ותאכל בעולם הזה ותשבע לימות המשיח, ותתר לעתיד לבא, ד"א ותתר מלמד ששרת ברכה במיעיה.

כ״דותקם ללקט. מלמד שלא נתבטלה ממלאכתה.

כ״הוגם של תשלו לה מן הצבתים. כלומר הפילו לה מן הצבתים שבידכם כדי שתמצ' ללקט כמו (דברים כ"ח מ') כי ישל זיתך.

כ״וותקלט בשדה עד הערב ותחבט את אשר לקטה. כדי שלא תהא נושאת העמרים על שכמה, ויהי כאיפה שעורים שהם ג' סאין.

כ״זותשא ותבוא העיר. מלמד שלא עמדה בשום מקום שלא יפגעו בה מן הפריצים.

כ״חותאמר לה חמותה איפה לקטתי [וגו'] ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז. תני בשם ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם הבעל הבית לפי שמזכהו לחיי העולם הבא.

כ״טותאמר נעמי [לכלתה] ברוך הוא ליי' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים. את החיים שפרנס אותן, ואת המתים שזכר אהבתם של ראשונים. גדול החסד מן הצדקה כי הצדקה לחיים והחסד לחיים ולמתים הצדקה בממונו והחסד בגופו ובממונו.

ל׳ותאמר רות המואביה. אמ"ר חנין בר לוי בוודאי מואביה היא שהרי הוא אמר לה וכה תדבקין עם נערתי כלומר עם הנקבות והיא אמרה כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין.

ל״אותאמר נעמי אל רות טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר. ויוציאוך מצניעותך.

ל״בותדבק בנערות בעז ללקט עד כלות קציר השערים וקציר החטים. אמ"ר שמואל בר נחמני ג' חדשים מתחלת קציר שעורים עד כלות קציר החטים.