מדרש לקח טוב על רות ג׳Midrash Lekach Tov on Ruth 3

א׳ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. שאין מנוח לאשה אלא לבית בעלה.

ב׳ועתה הלא בעז מדעתנו [וגו'] הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה. שהוא היה דש בלילה לאור הלבנה.

ג׳ורחצת וסכת. ורחצת מטנוף ע"ז, וסכת במצות, ושמת שמלתיך בגדי השבת, וירדת הגרן מיכן שאין גרנות במקום גבוה אלא במקום נמוך.

ד׳ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם. שלא תטעי ותלכי אל מקום משכב הנערים.

ה׳ותאמר אליה כל אשר תאמרי אלי אעשה. אלי קרי ולא כתיב אמ"ר טוביהו ב"ר אליעזר כי אמרה רות יכול כל שתאמרי אלי אעשה ואלך בדרך מקושטת לא אלא דבר הטוב והישר בעיני אלהים ואדם אעשה וכן עשתה שנ' (פסוק ו') ותרד הגרן.

ו׳ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה. מכאן אמרו חז"ל (משלי ט' ט') תן לחכם ויחכם עוד זו רות שלא החליפה בגדיה בבית אלא בגורן.

ז׳ויאכל בעז וישת וייטב לבו. יש אומר' שאכל מיני מתיקה אחר המזון לפי שהמתיקה מרגלת הלשון בתורה ויש אומ' וייטב לבו שעסק בתורה. ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט בצנעה למה כן ר' פנחס ב"ר חמא בשם ר' סימון אומ' לפי שאותו הדור שטופין בזמה היו שנותנין שכר לזונות מן הגרנות ד"א מפני מה היה עומד בועז בגורן מפני שהצדיקים רחוקים מן הגזר לפיכך ממונם חביב עליהם.

ח׳ויהי בחצי הלילה. גלוי היה לפני הקב"ה שעתיד דוד לצאת ממנה ושהיה עומד בחצי הלילה שנ' (תהלים קי"ט ס"ב) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, לפיכך עמד לה זכות גדול שלא כעס עליה בעז.

ט׳ויחרד האיש. אמ' לה מי את אשה או רוח אמרה לו אשה אמ' לה פנויה או אשת איש אמרה לו פנויה אמ' לה טמאה או טהורה אמר' לו טהורה ומי את ומה שמך (פסוק ט') ותאמר אנכי רות אמתך.

י׳וילפת. מלמד שנעשית בשרו כראש הלפת ד"א וילפת כמו (שופטים ט"ז כ"ט) וילפת שמשון שהיה ממשמש בבשרה כיון שראה שהיה לה שיער אמ' הרוחות אין להן שיער והנה אשה שכבת מרגלתיו.

י״אויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפיך על אמתך. ראה מה בין צניעות לשאין צניעות זו אומרת בלשון נקיה ופרשת כנפיך ולהלן הוא אומר (בראשית ל"ט ז') ותאמר שכבה עמי בלשון פריצות.

י״בויאמר ברוכה את ליי' בתי. אמ"ר יוחנן לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו שהרי בעז בן פ' שנה היה וברכתו נעמי ואמרה ברוך הוא ליי' מיד נפקד ורות בת מ' שנה היתה ובירכה בועז ומיד נפקדה.

י״גלבלתי לכת אחרי הבחורים. מלמד שהאשה אוהבת בחור מסכן יותר מזקן עשיר.

י״דועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את. וראויה לגבור חיל.

ט״וועתה כי אמנם. אם כת' ולא קרי כלומר אם משמע ספק מי גואל כי גואל ודאי יש גואל קרוב ממני אמ"ר יהושע בן לוי שלמון ואלימלך וטוב אחים היו ומהו אשר לאחינו לאלימלך לעולם אדם קורא לדודו אחיו כענין שנ' (בראשית י"ד י"ד) וישמע אברם כי נשבה אחיו והלא אברם דודו של לוט היה כך היה בועז בן אחיו של אלימלך קרובו של מחלון אבל טוב היה קרוב יותר שהיה אחי אביו.

ט״זליני הלילה. כבר אמר למעלה (רות ג' י"א) ועתה בתי אל תיראי שהיתה מפחדת שלא יבזוה אמ' לה אל תיראי, ליני הלילה אמ' לה הלילה הזה את לנה בלא איש מכאן ואילך את בעולת בעל.

י״זוהיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל. לפי שהיה יותר קרוב מבועז. ואם לא יחפוץ לגאלך, שהיה יודע שיש לו אשה וזו היא התשובה שענה טוב בבקר שכן כתי' (רות ד' ו') לא אוכל לגאל לי פן אשחית את נחלתי והבין בועז מדעתו לכך אמר לה ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יי'. אמ"ר יוסי שלשה השביעו את יצרן ואלו הן יוסף ודוד ובועז, יוסף אמ' (בראשית ל"ט ט') וחטאתי לאלהים כלומר בשבועת אלהים לא אחטא, דוד אמ' (שמואל א' כ"ו י') חי יי' כי אם יי' יגפנו או יומו יבא ומת, למי נשבע ר' אלעזר אומ' ליצרו השביע ר' שמואל בר נחמן אומ' לאבישי השביע חי יי' אם תגע בו דמך אני מערב את דמו, בועז אמ' חי יי' לא אגע בה ולמה אמ"ר יהודה לפי שכל הלילה היה יצרו תקפו ואומ' לו אתה פנוי והיא פנויה בוא עליה לפיכך השביע ליצרו ד"א חי יי' כיון שאמר אם יגאלך טוב יגאל ואם לאו וגאלתיך אנכי אמרה לו שמא מילי דעלמא אתה אומ' אלי מיד נשבע לה חי יי' כאשר אמרתי לך כן אעשה.

י״חותשכב מרגלותיו עד הבקר ותקם בטרם יכיר. אמ"ר ברכיה בטרום כתיב ובטרם קרי מלמד ששהת ו' שעות שוכבת מרגלותיו ויאמר אל יודע כי באה האשה למי אמר כן אמ"ר מאיר לבן ביתו, אמ"ר הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל ב"ר יצחק כל אותו הלילה היה בועז שוחה על פניו אמר רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא נגעתי בה יהי רצון מלפניך שלא יודע שלא יתחלל בי שם שמים.

י״טויאמר הבי המטפחת. הב כתי' מלמד שהיה מדבר בלשון זכר כדי שלא ירגיש שום אדם בו. ואחזי בה ותאחז בה מלמד שחגרה מתניה כזכר. וימד שש שערים דרש בר קפרא בצפרין וכי יש דרכו של מלך לישא לו אשה בשש שעורים או יש דרכה של אשה לישא שש מאין אלא רמז לה שעתידין לצאת הימנה ששה בנים שמתברכין בשש ברכות דניאל חנניה מישאל ועזריה דוד ומשיח, במשיח כתיב (ישעיה י"א ב') ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יי', בדוד כתיב (שמואל א' ט"ז י"ח) ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר ויי' עמו, בדניאל חנניה מישאל ועזריה כת' (דניאל א' ד') ילדים אשר אין להם כל מאום וטובי מראה ומשכלים בכל חכמה וידעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמד בהיכל המשפט מפורש בפ' חלק; פשטיה דקרא וימד שש שעורים ששה פעמים מלא הרחת, ונתן לה וישת עליה ויבא העיר והלא היה צריך לכתוב ותבא אלא מלמד שהיה בועז הולך לפניה כדי שלא יפגעו בה פריצים.

כ׳ותבא אל חמותה ותאמר מי את. וכי לא היתה מכירה יש לומר שעדיין לא האיר היום ונעמי היתה ישנה עדיין ויש לומר אמ' לה מי את כלומר פנויה או אשת איש ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש.

כ״אותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך. נאמר כאן ריקם ונאמר להלן ריקם (שמות כ"ג ט"ו) לא יראו פני ריקם מה להלן דבר מועט אף כאן דבר מועט כדתנן הראיה שתי כסף וחגיגה מעה כסף.

כ״בותאמר שבי בתי. ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק אומ' הצדיקים הין שלהן הין ולאו שלהן לאו.

כ״גכי לא ישקט האיש. מלמד שזריזין מקדימין למצות.