מדרש פנחס, גבעת פנחס א׳Midrash Pinchas, Giv'at Pinchas 1
א׳בפרשת בראשית, בפסוק ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם כו' ונבלה שם שפתם, ודקדק חדא דהוי כפל הענין במלות שונות, דהיינו שפה אחת היינו דברים אחדים, ועוד דפתח בתרתי וסיים בחדא, הן שפה אחת לכולם נבלה שפתם ולא הזכיר דברים אחדים, ופי' הרב החסיד הנ"ל זכרונו לברכה על פי דיש להבין איך אפשר זה שיעלה דבר חדש כזה שיהי' חלוקים האומות בלשונם ברגע אחת ויסכימו כל אומה ללשון מיוחד ברגע אחת לפי מה שיבינו כפשוטו דבאותו זמן נחלקו כל אומה ללשונה זהו דבר שאין הדעת סובל, וגם יותר יוקשה הא למעלה מענין זה כתיב ומשם יתפרדו לארצותם וללשונותם בגוייהם הרי דאף קודם דור הפלגה הי' לכל אומה לשון מיוחד, לכן יש לומר דבאמת הי' לכל אומה אף קודם דור הפלגה לשון מיוחד' וכמ"ש הכתוב הנ"ל ומשם יתפרדו כו', אלא שכולם היו יודעים לשון הקודש ואם כן כשהיו בונין המגדל היו מדברים זה עם זה בלשון הקודש שהיו הכל יודעים בו מה עשה הקב"ה נטל מהם הלשון הקודש שלא יבינו וזה יכול להיות אף ברגע אחת שהיא העדר דבר וממילא נשארו כל אומה כלשונה ולא הבינו זה את זה, וזה פירוש הכתוב, ויהי כל הארץ שפה אחת היינו לשון הקודש שידעו וגם דברים אחדים שהיה להם לשונות שכל אומה נתייחדה בה לכל אחד בפני עצמו, ולכך אמר שפיר הן שפה אחת לכולם דהדברים אחדים אינו מזיק שלא יבינו א' לחבירו אלא השפה האחת זה גורם להם שיבנו המגדל לכך דייק נבלה שם שפתם, (וסמך לזה רש"י פירש שפה אחת לשון הקודש) ודפח"ח ושיד"ב והוא קרוב לאמת וכן מצאתי להדיא בירושלמי מגילה:
1