מדרש פנחס ד׳Midrash Pinchas 4
א׳כשאדם עוזר לחבירו נעשה מרכבה למלאך עזריאל וכשעושה צדקה נעשה מרכבה למלאך צדקיאל ועוד האריך וגם אמר כשאדם אינו רוצה לקבל צדקה ועכ"ז הוא מקבל נמצא המלאך הנברא מזאת הצדקה הוא בן שנואה וכשתובע בפה ליתן לו אזי הוא בן חצופה:
1
ב׳שמעתי משמו שאמר לפעמים כשאני מדבר ומשיח מדבר א' [וז"ל אז איך שמיס פון איין אונטערעס] בא תשועה לאדם זה רק שאני צריך להיות בעת הזאת עץ חיים ממש (ז"ל בלוש עץ חיים) מצדיק א' בדור הזה למדתי איך להיות עץ חיים ממש ושאל אותו איש א' שילמוד אותו ג"כ והשיב לו א"א ללמוד אותך בפרטות אך בכללות הוא ללמוד ספר הפרדס וכנ"ל
2
ג׳שמעתי משמו כשבא על אדם ח"ו איזה צרה רח"ל וצר לו מאוד אין לו תקנה רק שיבטח בחסד עליון בל ימוט ואז לא יעשה שום דבר ושום רפואה כלל רק לבטוח ואפילו שלא להתפלל להקב"ה ולא לילך למקוה וכדומה רק לבטוח כנ"ל:
3
ד׳זוהר אמור ק"ג ע"ב לאברהם וחמשה צדיקייא וכו' אמר ר' אבא אברהם וחמשה צדיקייא ביאר למה הוזכר אברהם לחוד הי' לו לומר שית צדיקייא כי הוא יומא דכליל כולהו יומין ע"ש בכוונת סוכה:
4
ה׳כל הכוונות של פסח הם במ"ל כמבואר בכוונות שהוא עליית המ"ל ע"ש ומ"ל תורה שבע"פ קרינן לה כמ"ש בתיקונים ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב ולכך הוא פ"ה ס"ח ובשבועות הוא תורה שבכתב כתב לך את הדברים האלה ולכך אנו קורין יוד הדברות כי הוא עיקר שניתן מפי הקב"ה ובליל שבועות הוא עיקר הבריאה בתורה שבע"פ כמ"ש בזוהר ובדרשות דקראי והוא כדי ליחד תורה שבכתב עם תורה שבעל פה וזהו כוונת הספירה גם כן ליחוד הנ"ל:
5
ו׳כוונת פסח הוא כללות כל המוחין הן דקטנות הן דגדלות והוא כללות התורה ויש בקטנות ג"כ מיני מוחין וקטנות הוא ג"כ דבר גדול כי הוא ג"כ שמותיו ית' ובכתבי דודי ר"ש כי מט"ט הוא נקרא נער ושמו כשם רבו וש"ס בכללות הוא מוחין דקטנות כמ"ש בגמ' דבר קטן הויות דאביי ורבא ולכך כל הלומדים הגדולים קשה להם לילד בנים עד שבאין למוחין דגדלות וכנ"ל כי הקטן אינו מוליד וספירה הוא כוללת כל הנשמות כי יש נשמות מחסד וגבורה ומגבורה שבחסד וכנ"ל ולכך איתא בגמ' משפט וכו' מפסח ועד עצרת כי אז דנין את כל הנשמות הן נשמות החיים הן נשמות המתים ופ"א שמעתי דהיינו שהוא עליית כל הנשמות ומאן דאמר משפט וכו' וב"ח הוא מחמת שבכללות כל השנה הוא ג"כ כוללת הנשמות וכשמגיע אותו הזמן בשנה שהוא בחי' נשמתו יש לו אז עליי' אם לא האפיקורסים והמינים שאין להם חלק באילנא דחיי אפילו כחוט השערה יש לו עליי' ולכך י"ל הפרקים בין פסח לעצרת כי עיקר אמירת הפרקים אינו רק בין פסח לעצרת (ופ"א שמעתי ממנו הראיי' שהוא רק ששה פרקים עם פ' שנו חכמים כדי להשלים בששה שבתות שבין פסח לעצרת) כי ספירה ג"כ כוללת כל המוחין והאבות הם המוחין לכך אומרים מס' אבות ובזה תירץ קושיא גדולה כי משנת כל ישראל הוא במס' סנהדרין ואיך שייך למס' אבות ועפ"י הנ"ל מתורץ כי אז הוא עליית כל הנשמות והבן (ועפ"י הנ"ל אמר שע"כ איתא בגמ' כמה רפואות בין דבח' לעצרתא) אמר כי אין יכול ללמוד מספר קטן כי הוא מוחין וכו'. הוכיח את העולם ללמוד ס' חובת הלבבות והלכות דיעות להרמב"ם וס' הישר לר"ת וס' של"ה בתחילתו וג"כ הוכיח מאוד על השלום:
6
ז׳עיקר ביעור חמץ הוא ע"ז ולכך נאמר ביאשיהו שביער כל הע"ז נאמר שם כי לא נעשה כפסח הזה ולכך נסמך אלהי מסכה וגו' את חג המצות תשמור אמר אם כל ישראל שורפים את החמץ בכוונה הנ"ל שהוא ביעור ע"ז (ז"ל עס האט אויך גרינגער גיוועהין אוף צו קומין אין גלות):
7
ח׳עד לא הוי מתקלא וכו' אפין באפין כי יש בחי' חסד ובחי' גבורה והתורה נקרא מתקלא כי הוא כללות שניהם ואם האדם מחמיר ביותר הוא ח"ו אינו בבחי' מתקלא ועד לא הוי מתקלא לא הוי משגיחין אפין באפין ומלכין קדמאין מיחו ח"ו ולכך נא' אל תהי צדיק הרבה וגם אל תרשע וגו' כי אם שוה בשוה בחי' חסד וכנ"ל ודאי בבחי' מתקלא:
8
ט׳בחי' נס הוא אינו יכול להיות רק כשאדם ח"ו הוא בצרה והוא בבחי' נ' שהיא כפולה ואות ס' הוא בבחי' סומך ה' לכל הנופלים וזהו סוד נם וכן הוא בזוהר סמ"ך תוב לאחוך דבך סמיכה לנופלים ע"ש ולכך ביטול כל האיסורים בס' כי כשיש איזה שאלה בדבר שהיה כשר הוא בחי' סוד נפילה וכשיש ס' הוא בבחי' סומך ה' לכל הנופלים ולכל ישראל במצרים כשהגיעו לששים ריבוא שהוא בבחי' הגדולה שבמספר כי אין בלה"ק מספר יותר מבחי' רבוא ועי' בספר הפרדס נאמר שם וגם ערב רב עלה אתם שהי' לכולם עליי' וישראל כשהיו במצרים הי' בחי' ירידה ונפילה כמ"ש אנכי ארד עמך מצרימה שהיה ירידת השכינה וגם האותיות נפלו והי' הדבור בגלות כמ"ש בפה רך כי מ"ל תורה שבע"פ קרינן לה וכשעלו היה עליי' לכל האותיות ולכל הדיבורים ולכך הוא פה סח ולכך ישראל לא היו יכולים לצעוק עד שמת מלך מצרים כמ"ש בזוהר (שהשכינה הית' בסוד רגלי' יורדות וכו' ונפלו עמה כמה נשמות ואותיות וכשעלו היתה עליית השכינה וגם האותיות ודיבורים):
9
י׳לענין ביטול כל האסורים בס' בסוד סומך ד' לכל הנופלים ולכך אית' בגמ' הנכנס לבקר את החול' נוטל א' מס' בחליו נמצא שאינו מזיק לו שבטל אצלו בס' ועל התולה מיקל (וכמדומה לי שאמר שימשוך עליו סוד בחי' ס' שהוא סומך ה' וגו') (שייך לעיל):
10
י״אברוך המקום כו' בכל השנה צריך האדם לדבק בהשי"ת (ז"ל מוז זיך אריין גווענן אין השי"ת) ובפסח באין כל המוחין דגדלות וקטנות אזי הקב"ה מקיף את האדם ואז נקרא מקום שהוא מקומו של עולם והיה ליל שמורים ובכל השנה צריך האדם להמשיך עליו שמירה העליונה אבל עכשיו הוא ממילא:
11
י״בוהיא שעמדה לאבתינו וכו' כי בשעת גאולת מצרים היתה גאולה שלימה שאין השכינה בגלות כי אם למענינו לשמור אותנו כדאיתא בזוהר נמצא שגאולת מצרים היא שעמדה לאבותינו ולנו שלא א' בלבד אלא שבכל דור וכו' והקב"ה מצילנו הכל הוא מכח גאולת מצרים. ופ"א שמעתי שע"כ חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים:
12
י״גכל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו דאיתא במשנה ר"מ אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה וכו' נעשה כמעין המתגבר וכו' כי שם מה יו"ד ה"א וא"ו הוא בגימ' טל והוא בחי' סוד התורה כידוע לי"ח ואם עוסק בתורה לשמה דהיינו ליחד שם יה"ו הנ"ל עם ה' אחרונה כמ"ש בכוונת מוריד הטל נעשה כמעין וכו' וזהו כל וכו' טל תורה מחייהו כי כשנעשה כמעין המתגבר ואין אצלו שום קושיא בכל התורה אין שום שבירה בתחלה וזהו בחי' סוד תחיית המתים וזהו תחיית המתים מן התורה מנין כמבואר ברמב"ם אפילו מי שמאמין בתחה"מ רק שאינו מאמין שהוא מן התורה הוא אפיקורס וז"ס תורה ה' תמימה דהיינו שאין בה שום שבירה משיבת נפש וישראל בשעת קבלת התורה בוודאי היו יודעים את התורה בבירור גדול לכך היה אצלם תחה"מ וזה היה דווקא ר"מ אומר כי היה אומר על טמא טהור ולא יכלו לעמוד על סוף דעתו:
13
י״דלמה אומרים העולם ד' פסוקים של ברכת המגילה בקול רם כי בימי מרדכי היה התגלות האור דהיינו שהארת יסוד וכו' ובד' פסוקים נאמר התגלות מרדכי לכן אומרים אותו. איתא בגמרא מרדכי מן התורה מנין שנאמר קח לך בשמים ראש כי כשיבוא משיח ב"ב והוא מורח ודאין וגאולת המשיח יהיה משיעבוד לגאולה ובגאולת מרדכי היה ממיתה לחיים לכך נאמר קח לך בשמים ראש הוא ראש לכל הגאולות כי כל הגאולות הוא מהיכל המשיח ומהקטורת וזהו בשמים ראש:
14
ט״וא"י הוא באמצע כל הארצות ובהמ"ק הוא באמצע א"י ומשם רואה הקב"ה על כל העולמות ותורה הוא באמצע כל החכמה והראי' לזה כי הלמדן כשרוצה ללמוד בכל החכמות הוא יכול להבין אותם והחכם בשאר החכמות כשרוצה ללמוד תורה אינו יכול ולכך נאמר ויקרא באמצע התורה כי נאמר דין קרבנות שהיה בבית המקדש וזהו צימצום ולכך בבבת עין רואה ולכן מתחילין עם הקטנים ללמוד ויקרא שהוא ב"כ בצימצום וזהו ויקרא אל"ף זעירא (לערן מיט איין קטן):
בעינן המחלוקת שבדורינו, עצה היעוצה לאדם הוא שלא לדבר כלל מהם רק לשתוק וגם אמר שיש רשעים שהם כ"כ פחותים במדריגה עד שאם מדברים מהם יש להם עלי' ויש בהם יותר כח להרע אבל כשאין מדברין מהם כלל הם נופלין ממילא ויש להם מפלה ולכן כתוב בחזקיהו המלך כי מצות המלך הוא לא תענוהו דבר והבן. שמעתי משמו וכן אמר כל אדם שאינו יכול להתענות ואינו יכול שלימה ותנועה דגדלות אין אצלו יהודי:
בעינן המחלוקת שבדורינו, עצה היעוצה לאדם הוא שלא לדבר כלל מהם רק לשתוק וגם אמר שיש רשעים שהם כ"כ פחותים במדריגה עד שאם מדברים מהם יש להם עלי' ויש בהם יותר כח להרע אבל כשאין מדברין מהם כלל הם נופלין ממילא ויש להם מפלה ולכן כתוב בחזקיהו המלך כי מצות המלך הוא לא תענוהו דבר והבן. שמעתי משמו וכן אמר כל אדם שאינו יכול להתענות ואינו יכול שלימה ותנועה דגדלות אין אצלו יהודי:
15
ט״זאברהם אבינו עליו השלום הוא בחינת נפש וזהו והנפש וכו' ומשרע"ה היה בחינת רוח ומשיח יהיה בחינת נשמה וזהו רוח וזהו שנאמר במשיח והריחו ביראת ה' וכו' ולכך בשבת בלילה הוא בחי' נפש ואח"כ בבוקר הוא בחי' רוח ובמוסף באי"ה הוא בחי' נשמה ולכן במ"ש מריחין הבשמים להעמיד הנשמה כידוע ולכך הקטורת עוצרת המגפה כי הוא הריח והוא בחי' נשמה ולכך בשיר השירים שהוא קודש קדשים והוא בחי' הנשמה נאמר כמה פעמים פסוקים של בשמים מור ואהלות וכו' ולכך ביה"כ שכה"ג נכנס לפני ולפנים היה מקטיר קטורת והקרבנות הוא בחי' נפש והשיר של הלוים הוא רוח והלוים היו ממשה:
16
י״זעוד אמר שהגלות המר הוא מחמת שהולכין בנמוסיהן דהיינו בשערות (בל"א ווענט זיך דער גלות אין איין האר) וכשיבא משיח ב"ב ידעו כל המדינות שהגלות שלהם היתה להם מחמת דבר קל:
17
י״חאמר טעם למה הפריצים כשרואין חחול הם בורחין ומפחדין ממנו כי אית' בגמרא הני עכברא רשיעי נינהו ורואה את עצמו כי הקליפה שלו ולכך מפחד:
18
י״טאמר אני מפחד תמיד (איך זאהל ניט זיין קלוג איידיר פרום). קטן הוא בעל זכרון יותר שיש לו מוח הדמיון וכשגדל יש לו מות התכמה ואינו זוכר כל כך וכשמזקין יש לו יותר מן החכמה כי ת"ח כ"ז שמזקינין וכו' הוא שוכח:
19
כ׳אמר כשאדם מכוין ובפרט בק"ש באחד שהש"י הוא בכל מקום עד אפילו כל המחשבות רעות ומכוין ומאמין מאוד אזי מתרומם וכנ"ל ואפי' הרשעים אזי ישיבו או יפלו:
20
כ״אכשאדם רוצה לישן ומפקיד נשמתו אזי נעשית מ"ן לשם ב"ן והשם ב"ן לשם מ"ה ומ"ה לס"ג ומס"ג לע"ב עד א"ס ומשם יורד ונעשה יחוד הוי"ה אדנ"י גי' מלאך וזהו שאמרו כאן ע"י מלאך וכשמתעורר פעם אחת אזי אינו נעשה כנ"ל:
21
כ״באמר שדבר גדול שלא לעכב החתונה מהזמן הכתוב בתנאים כי השידוך הוא כמו בריאת עולם והוא הגליפה וכשמאחרין החתונה הוא מקלקל הגליפה (איז שוין דער נאך שווער צו מאכין חתונה) ובתוך הזמן אין בו הקפדה:
22
כ״גאמר טעם שלא ללמוד ביחד כתבי האר"י דהיינו שנים הטעם כי הוא מעולם האחדות וצריך שיהיה באחדות גם אמר אותן האנשים שהם קרובים לאמת יש אהבה ביניהם כי הם מעולם האחדות והם כולם כאחד:
23
כ״דגם הזהיר מאוד שלא לדבר שקר וכשיהיה בעולם חמור כמו עריות בוודאי יבוא משיח כי האמת היא בחי' רגלים כי אמת קאי וכו' וזהו כד מטי רגלין ברגלין שהוא בחי' אמת יצפה לרגלו דמשיח:
24
כ״האמר לבנו שילמוד נביאים כי הנביאים הם נצח והוד והם בסוד רגלין ונתחזק האמונה ואמר שאין בדור שיאמר אמת כמו הוא ושעי"ז זכה לכל:
25
כ״ורשפיה רשפי אש שלהבת י"ה כי שלהבת אותיות שבת ל"ה והל"ה הוא ל"ה תיבות שבפרשת ויכולו ואותיות יום הששי ר"ת י"ה וזהו שלהבת י"ה ובקידוש הוא ג"כ ל"ה והוא ג"כ שלהבת עם שבת ול"ה ול"ה הוא בגימ' ע' ולכך טוב להסתכל בנרות של שבת ולכן עושין קידוש על היין שהוא בגימ' ע' וגם מתחדש התורה בשבת שהוא ג"כ ע' שבעים אנפין וכנ"ל:
26
כ״זעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש וכו' וזהו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דהיינו ש"י עולמות שנאמר ועמך כולם צדיקים ואמר כמדומה לי שהוא קרוב לאמת ועומר בלא וא"ו ג"כ בגימ' יש ואיתא בכתובים שיכוון כ"א בספירת העומר לתקן שורש נשמתו כי יש הוא חכמה שנאמר והחכמה מאין תמצא וכ"א יש לו שורש בחכמה ולכך אומרים כל ישראל בספירה כי כל ישראל הוא בסנהדרין והאיך שייך לכאן אלא שאומרים אותן לתקן נשמת ב"א ולהעלות אותן ואבות ג"כ הוא בכוונת כלל הספירה ומה שנידון בין פסח לעצרת הוא יותר מר"ה אלא שבכאן הוא מצד החסדים ובר"ה הוא מצד הגבורות ואמר ב"ה הלשון (איין מורא נעמט זיך אן) ור"ע היה ג"כ שורש נשמתו מחכמה דנאמר בו שתוק כך עלה במחשבה ומחשבה הוא חכמה ונשמתו היתה גדולה מנשמת משרע"ה כי מה שאמר משרע"ה שלח נא ביד תשלח אמר על ר"ע והיה רוצה ליתן בידו התורה אלא שהיה מעולם המחשבה ולא היה יכול לבוא אל הדיבור ולכך היה דורש כתרי אותיות תגין קיצין שהוא שערות שהוא ג"כ בחכמה והתלמידים על שלא נהגו כבוד זה בזה וכבוד הוא בגימ' ל"ב שהוא ל"ב נתיבות החכמה והיו פוגמין במקום גבוה ולכך מתו:
27
כ״חהמקיפין כידוע בגימ' אהי"ה הוי"ה אהי"ה וס"ת בגימ' חיים בחי' מקיפין וכו' הרי זה משובח בחסדים בחי' מקיפין. מרור בגימ' מות ולכך מצוה להביא חסא דחס רחמנא עלן וזהו פסח דחס וכנ"ל:
28
כ״טמעשה בר"א ור"י וכו' בבני ברק וכו' שהיה נשמתו מעולם אצילות והוא למעלה מהזמן ואין לו שיעור ולכך היו מספרין יציאת מצרים כל הלילה:
29
ל׳ברוך המקום וכו' ארבעה בנים דברה תורה כי כ"א לפי מה שהוא כך מוצא עצמו בתורה וכנ"ל:
30
ל״ארשע מה הוא אומר וכו' אף אתה הקהה את שניו כי החכם הוא מלבנ"ח ומה שנפל מהלבנ"ח הוא ש"ך דינין והוא בחי' רשע וכנ"ל ובו ג"כ יש ל"ב שתים וזהו הקהה את שניו:
31
ל״בותרבי ותגדלי ותרבי הוא קטנות ראשון כי ותרבי הוא לשון רבוא. אמר ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ וכו' כי קרוב הוא ושבו מצרימה והקשה וכי ממדבר לא יכלו לשוב בראותם עמלק אלא כתיב וילכו דרך שלשת ימים פירש"י שהלכו באותן שלשת ימים הרבה מפני שנעשה להם נס ואח"כ כשהלכו עוד כמה ימים סברו שהקב"ה עשה להם ג"כ נס והם רחוקים ממצרים וכשיחזרו לא יעשה להם נס בוודאי אבל אם היו הולכין בישוב היו יודעין אם קרוב או רחוק והיו חוזרין:
32
ל״גאמר אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה והקשה ואיך תלוים זה בזה או יראה תלויה בחכמה או היפוך ואמר כי יש יראה עלאה וחכמה עלאה ויראה וחכמה תתאי וזה אם אין חכמה תתאי אין יראה עלאי ואם אין יראה תתאי אין חכמה עלאי:
33
ל״דאמר מאי בכל דרכיך דעהו כי כשנתן הקב"ה את התורה נתמלא כל העולם בתורה שנאמר חי אני נאום ה' כי מלא כל הארץ כבודו ואורייתא וקב"ה חד ועכשיו אין דבר שאין בו תורת ה' וזהו בכל דרכיך דעהו וכל האומר כי התורה דבר אחר ומילי דעלמא דבר אחר הוא כופר:
34
ל״האמר איתא בזוהר כד עידן דצלותא דמנחה רעוו' דרעווין אשתכח כי אמירת עשרת הדברות היה בשבת וזו שאמר בגמרא שהלכו אחוריהם ג' מיל כי מדאורייתא תחום שבת ג' מיל ואמר בגמרא בכל דיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים וקשה כי בדיבור ראשון נתמלא כל העולם והיכן היו שאר הדברות אלא שפתח הקב"ה פתח של ג"ע ונכנס לשם ואמר הדברות ראשונים נכנסו ואחרי' נשארו כאן ואותן אחרי' היה בשעת מנחה ואמר בשמים הם רעוו' כי כשאדם כועס ומריח בשמים (וועט אים דער כעס אפגעהן) וזו רעוו' והא ראיה בסוף עשרת הדברות מסיים וכל אשר לרעך:
35
ל״ואמר מי שאינו בטחונו בהש"י זו רגליה יורדות מות כמו בקרח וירדו המה וכל היקום אשר ברגליהם זו הממון שמעמיד את האדם על רגליו וגם הבטחון הוא מעמיד את האדם ג"כ על רגליו:
36
ל״זאמר בזה הלשון איך האב מער ניט קונה שלימות גיוועהין נאר ווייל איך האב גילערינט אונטערין אויבין ועכשיו אז איך זעץ זיך אויבין לערנין ווייס איך נישט וואס שטייט:
37
ל״חאמר ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו כי כל מה שאדם קרוב ביותר לבורא הלא ממעט במאכלו וכשיצאו ישראל ממצרים באו למדריגה גדולה שלא יכלו לאכול כלל עד שנתן להם הקב"ה מן השמים ובשבת באו למדריגה יותר גבוה כתיב והיה משנה וכו' משנה בטעמו:
38
ל״טאמר מה שזורקין קאשי לצפרים בשבת שירה כי הם נקראים בעלי שיר כי אין דבר שישיר כצפרים בכל הברואים חוץ מאדם מפני שהצפרים שולטין באויר והזמר בא מן אויר וכן כלי זמר אין מנגן אלא מן אויר וכן אדם מי שיש לו ריאה גדולה יודע נגן כי הריאה מלאה אויר וכן נכתבה השירה אריח ע"ג לבינה שיהיה אויר באמצע:
39
מ׳אמר מנין מן התורה להתענות תענית אסתר כי ביום מלחמת יהושע בעמלק היה אותו יום י"ד באדר וכתוב ואהרן וחור תמכו את ידו וכתב רש"י מכאן לתענית צבור צריך שלשה מתפללים ואמר מכאן שמכין את המן שנא' מחה תמחה את זכר עמלק מדור דור ומחה זה הכאה כמו מחי ומסי:
40
מ״אאמר כתיב והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וכו' והקשה בגמרא וכי ידיו של משה עושות וכו' ותירץ בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה וכו' והקשה וכי מה ענין משה אצל ישראל אלא בזמן שידו של אדם עולה למעלה מעצמו בשעת תפילה סימן הוא שתפלתו מקובל וזהו ג"כ בזמן שישראל משעבדין לבם לאביהם שבשמים ממילא ידיו של משה תקיפות:
41
מ״באמר אוהבי ה' המחכים בבנין אוריאל אוריאל זה מזבח הנקרא אור אל כמה שאמר בגמרא הוא כבה נרו של עולם ילך ויעסוק בנרו של עולם ומפני מה אומרים אותו בשבת כי בשבת צריך להיות הנרות במעשה ובדיבור ובמחשבה במעשה זו מה שהנשים מדליקין נרות בדיבור זו מה שאומרים במה מדליקין ובמחשבה זו מה שאנו מחכים בבנין אוריאל וזו המזבח הנקרא אוריאל:
42
מ״גאמר משרע"ה מתפשט בכל דור ודור ובכל נשמה ונשמה להעלותן עד ששים רבוא כי משה היה כל התורה בס' רבוא פירושים וכל אדם מישראל יש לו אחיזה בפירוש אחד וכשאמר אותו פירוש הוא מעלה אותו ואני ג"כ כשאני אומר דברי תורה אני מעלה אותו שיש לי אחיזה באותו פירוש אפילו הוא אינו לפ"כ:
43
מ״דאמר יתרו על שיתר פרשה אחת בתורה והקשה והלא קרח גם כן יתר פרשה וגם המרגלים אלא שאמר בגמרא לא נבראו ישראל אלא להתוסף עליהם גרים כמו במרדכי ואסתר ורבים מעמי הארץ מתיהדים אבל כאן אלו ערב רב לא היו גרי צדק וגם מתו כולן במדבר ולא הי' גר צדק אלא יתרו וזו על שיתר פ':
44
מ״האמר ויאמר משה אל העם לבעבור נסות אתכם בא אלקים כי אמרינן בגמרא לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימות שבלב ואדם שהוא בעל עבירה מפחד מפני' וזהו לבעבור נסותכם תפחדו הרי אתם בעלי עבירות:
45